פרשת שבוע

.

האפס הטהור. החולות הבלתי נגמרים. קיפודים.

ברומן הזה, הכתוב כפסיפס, משתרגים זה בזה שניים מנתיבי חייו של נצי: באחד אנו מתוודעים אליו כנער מתבגר בעיר קטנה בשפלת החוף של שנות השבעים. באחר – אדם צעיר הנודד ללא הרף במרחבי ארצות הברית בין מקומות ואנשים. ובד בבד, יותר ויותר, נפרש בפנינו עולמו הפנימי המיוחד של הנער המחונן והרגיש, בן לגיורת ולאב שמעולם לא הכיר, אאוטסיידר נצחי בעל כורחו ומבחירתו.

קולו של איתי איל הוא קול ייחודי בנוף הספרות העברית. קול המתנייד מבעד לגיבורו בין החומרה הריאליסטית הארצישראלית הסוגרת עליו לרוחב האקסטטי-נפשי שמאפשרים המרחבים והמוזיקה, אולי כמוצא יחיד. התנועה ביניהם מעמידה יצירה לירית מקורית מאין כמותה, המצליחה ללכוד לעומק נפש מיוסרת אחת רגע לפני שהיא נופלת לתהום, נפש שאינה חדלה להתעקש על פיכחונה. ועל אהבתה. לטבע האדם. לטבע העולם המקיף אותו. למוזיקה.

איתי איל הוא מוזיקאי ומורה, אב לשני בנים, מתגורר ברחובות. זהו ספרו הראשון.

אנחנו מנסים לחיות על פי הפנטזיות שלנו, אך רק לברי המזל היא מתגשמת.

סיפורם של ארז, בודק תוכנה, ודנה, מוזיקאית יוצרת, מתחיל במילאנו איטליה ומצטלב בסיפורם של קלאודיו בעליו של בית הקפה ״פעמון״ שבו עובד ארז, ומוניקה, אהובתו משכבר הימים. אהבתם של דנה וארז יודעת עליות ומורדות, אבל בעידודו של קלאודיו, ארז לא מוותר על האהבה, הוא נלחם עליה.

האם יצליחו דנה וארז לגשר בין עולמותיהם השונים? האם מבעד לצללי העבר ודמות מהעבר המתדפקת על דלתה, אהבת נעוריה, תראה דנה את ארז? האם מקץ שנים רבות יצליח קלאודיו לאחות את הקרעים עם מוניקה ופלביו, חבר ילדותו? האם יכיר באהבתו הגדולה לאשתו?

קפה פעמונים נכתב על רקע נופיה העירוניים של מילאנו ותרבות הקפה הייחודית לה ומציין מאורעות פוליטיים שהשפיעו רבות על גיבוריו. כמו כן, בספר מאוזכרות יצירות מוזיקליות שונות המתכתבות עם עלילת הרומן. והשירים…

קפה פעמונים הוא ספר הביכורים של זהר מיכאלי, יליד 1969 ברמת גן, המתגורר בפתח תקוה, בודק תוכנה במקצועו, חולם, כותב שירים וסיפורים למגירה. בספר זה זהר חושף לעולם את אהבתו למילה הכתובה, למוזיקה, ליוצרים המוזיקאליים, לאיטליה ולקפה.

דניאל מַרְסְדֶן בּוֹן הוא צייד. הוא טס ברחבי העולם בשירות לקוחותיו המיליונרים, וצד עבורם כלי קשת נדירים. הוא מצליח ומוערך, אך בדירתו הנאה במנהטן, הוא בודד. כמעט כל מי שאהב מת ונעלם מחייו, ודן בון כבר ויתר על אהבה. הבדידות נוחה יותר מייסורי הנטישה. רק כשהוא מנגן על הקונטרבס שלו במועדון ג'אז קטן בווילג', הוא מרגיש שלם, יפה, אהוב.

נכס מסתורי שהוא יורש, משנה את גורלו. בון מעביר את אביו הדמנטי מקליפורניה לניו יורק, נחוש להציל את הקשר ביניהם ולפענח את סודות ילדותו. הוא פוגש אשה רעשנית שמחזרת אחריו בעקשנות. הוא מתאהב בכלב של דייר רחוב. והוא מעז לדמיין שהפעם, מנעול ליבו ייפתח. דן בון מפתיע את עצמו ומתחיל לחצות את קווי המוסר ואז, את גבולות החוק. עד כמה רחוק ילך כדי לשנות את מסלול חייו? כדי לאהוב? 

אהבה בשש תיבות הוא סיפור בלתי צפוי על אומץ הלב שנדרש כדי להשתנות. רומן מסעיר ומפתיע שחודר אל נבכי הנפש ומפיח בה אהבה.   

מיכל בראון היא סופרת, עורכת־דין, ומגשרת לגירושין. זהו ספרה השני, אחרי רומן הביכורים סחיבת פצוע, שיצא בהוצאת כנרת ב־2023. 

״אני רוצה להיות כמו כולם.
אין דבר כזה. כולם שונים.
אז אני רוצה להיות שונה רגיל. לא שונה אחר.״

אורי, צעיר מוזיקלי מוכשר להפליא, מנווט את דרכו בעולם במאמץ ובאומץ. אין לו ברירה – הוא אומנם עובד ויוצר, מנגן ומגנן, אבל בחור כמוהו צריך להיאבק כדי למצוא אהבה.

יערה היא כנרת קלאסית שנמצאת במשבר. דווקא במפגש עם אורי היא מוצאת מרחב שבו היצירה יכולה להתקיים ללא שיפוטיות, והמוזיקה מעניקה הזדמנות לחיבור ולקשר.

איך לתרגם אהבה הוא סיפור אהבה מיוחד וחשוב שמישיר מבט אל קרביה של הבדידות ומיטיב לתאר את הכמיהה של כולנו לקרבה ולקבלה. הקריאה בו מפלחת את הלב ומכווצת את הבטן, אך בה בעת היא שיר הלל לאמונה בכוח המרפא של האמת, גם ביצירה וגם באהבה.

ענת לוי, מחברת שנת היובל (2019) ויש דברים שלא מוכרחים לנסות (2021), מכירה מקרוב את ההתמודדות עם משוכות הסטיגמה ועם הניסיון להשתלב כשווה בין שווים בחברה. איך לתרגם אהבה הוא ספרה השלישי.

שירת הבקשות היא אחד התחומים החשובים ביותר בתרבות המוזיקה של יהודי מרוקו. המחבר מתאר את שירת הבקשות כחלק מתרבות המוזיקה האנדלוסית בנוסחהּ העברי כפי שזו התפתחה בתקופת תור הזהב הערבי והיהודי בספרד. הספר מתאר את שירת הבקשות שהתפתחה על רקע המוזיקה האנדלוסית הקלסית, את הקצידה, הבלדה העממית ששולבה בשירת הבקשות ואת הנוּבּה - המוזיקה הקלסית האנדלוסית. הפרק המסיים את הספר עוסק בתמורות שחלו במוזיקה של יהודי מרוקו כתוצאה מהעלייה לארץ ישראל ומהמפגש עם המוזיקה של קהילות אחרות. לספר צורפו נספחים שונים בהן תווים של פיוטים וקצידות כגון הקצידה הידועה של בן סוּסַאן בערבית ובתרגום עברי.

ד״ר אבי עילם־אמזלג הוא מלחין, מנצח וחוקר מוזיקה אנדלוסית יהודית וערבית ומרצה מוכּר בישראל ובעולם. ד״ר אמזלג שימש במשך כעשר שנים כמנהל מוזיקלי ומנצח של התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד מצעדיה הראשונים והוא נחשב לאחד ממובילי וּמקדמי המוזיקה האנדלוסית בישראל ובעולם.

נעמי פולני הייתה בת אצולה תל אביבית. נכדתו של הרופא חיים חיסין, ממייסדי תל אביב, שילדותה עברה עליה בעיר הלבנה, בין גימנסיה "הרצליה", שדרות רוטשילד וחוף הים.

נעמי פולני הייתה פלמ"חניקית. יצאה להכשרה בקיבוץ אפיקים, הייתה בין מקימי קיבוץ חצרים שבנגב, וליוותה שיירות בדרך לירושלים; היא הייתה הסולנית והמצחיקנית הראשית ב"צ'יזבטרון", להקת הפלמ"ח במלחמת העצמאות.

נעמי פולני הייתה במאית ויוצרת. היא ביימה והדריכה את להקת הנח"ל, להקת פיקוד צפון, להקת גייסות השריון, והיו שקראו לה "אם הלהקות הצבאיות"; היא הקימה את להקת "התרנגולים" − הלהקה החשובה ביותר של שנות ה-60 בישראל, ולאחריה את להקת "החמציצים".

היא הייתה קפדנית, פרפקציוניסטית, בעלת חוש הומור מטורף, עברית משובחת ומקורית, מוסר עבודה קשוח ויכולת אין-סופית להתקיים על קפה וסיגריות בלבד לאורך ימים (ולילות) ארוכים; היא הייתה מעבדת מוזיקלית מחוננת, עם אפס סבלנות לזיופים, ועם דמיון עשיר שהביא להמצאות בימתיות יוצאות דופן.

כל חייה היו בביתה בו-זמנית לפחות חמישה כלבים וחתולים, שזכו אצלה לשמות מלאי השראה, כמו: "גדי", "חרמונה", "גאולה" ו"שרה'לה". היא רקחה ריבות, אפתה עוגות, והגישה מיץ מופלא שהכינה מלימונים שנקטפו היישר מעץ בחצר ביתה.

נעמי פולני הניחה במו ידיה נדבך חשוב ביותר בבניין התרבות הישראלית. שחקנים וזמרים רבים − ביניהם יהורם גאון, חברי "שלישיית הגשש החיוור", ואחרים − מציינים אותה כמי שהשפיעה על דרכם, ועיצבה את גישתם אל אומנות הבמה. על מכלול תרומתה זכתה לאורך השנים בהערכה רבה, ששיאה − פרס ישראל בתחום התיאטרון והמחול.
סיפור חייה המלא מובא בפניכם בספר זה.

ד"ר מוטי זעירא הוא היסטוריון, חוקר הזמר העברי והתרבות הישראלית. בין ספריו: הביוגרפיות של דוד זהבי ("כמו קול של הלב", הקיבוץ המאוחד, 2013); נעמי שמר ("על הדבש ועל העוקץ", כתר, 2017); תרצה אתר ("בגלל הלילה", כתר, 2019); חיים חפר ("הנני כאן", כתר, 2021); יגאל מוסינזון ("חסמבה בערבות הנגב", הקיבוץ המאוחד, 2021); ועוד.

יהודה דקל (1929—2008), בן לראשוני הרצליה, לוחם פלמ"ח מהגדוד השלישי בחטיבת יפתח, חבר הכשרת הצופים דפנה וממקימי קיבוץ יראון בגליל. לחם במלחמות ישראל וסיים שירותו במילואים כסגן אלוף, מג"ד שריון במלחמת יום הכיפורים.

בוגר מקווה ישראל ומוסמך למדעי החקלאות של האוניברסיטה העברית. איש המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית במשך שנים רבות. מבוני חבל לכיש, ממתכנני הנגב, ממפתחי חבל ירושלים, גוש עציון והבקעה. הוביל את פיתוח התעשייה והתיירות בהתיישבות, יזם הקמת מערכת מחקר ופיתוח חקלאיים, אבי ה"צימרים" במושבים, אבי "היין הזני האיכותי" שהרחיב את כרמי היין הזני בהתיישבות והקים יקבים חדשים בכל רחבי הארץ.

שימש מנכ"ל המחלקה להתיישבות בשנים 1989-1981, שבהן ניצח על מפעל ההתיישבות הכפרית בארץ. כיהן כיו"ר הוועד המנהל של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. מחבר הספר "מצודת כ"ח - רעות תחת אש", המתעד את קרבות נבי יושע במלחמת העצמאות, מקום שבו נפלו רבים מרעיו. ממדליקי המשואות ביום העצמאות תשס"ו (2006), לכבוד מפתחי הנגב והגליל. מייסד מוזיאון הרעות שבמצודת כ"ח בגליל.

יהודה דקל נפטר בינואר 2008 לאחר התמודדות אמיצה עם מחלה קשה. המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ומשפחת דקל חברו יחד והקימו מפעל להנצחת שמו ומורשתו - "ספריית יהודה דקל".

דין רוג'רס הוא אחד הזמרים המצליחים ביותר בכל הזמנים עם קריירה רבת עשורים, מכירות של מיליוני עותקים ברחבי העולם וסוללת פרסים ותארים מרשימה למדי. בשנות השבעים והשמונים כמעט כל שיר שהוציא הפך ללהיט מידבק, הוא לא היה יכול לצאת מהבית בלי שעדר מעריצים יעקוב אחריו לכל מקום, והוא התחרה ראש בראש עם שמות נוצצים כמו מייקל ג'קסון, פרינס וסטיבי וונדר.

אבל זה היה אז.

היום דין כבר לא נמצא בשיא תהילתו, וזאת בלשון המעטה – הקריירה המוזיקלית שלו דועכת, יחסיו עם בתו המנהלת אותו מתפוררים לנגד עיניו ומצבו הבריאותי מתערער. כשהוא נפטר לפתע בביתו, משטרת לוס אנג'לס מדווחת שהגורם לכך הוא מנת יתר, אולם רב הנסתר על הגלוי ודין מגלה שיש משהו שעליו לעשות בטרם יגיע למנוחת עולמים: לפענח את הרצח שלו.

דד אנד מעניק לנו הצצה מרתקת לתעשיית המוזיקה הקשוחה של ימינו, שמתעלמת מאגדות מוזיקליות מזדקנות עד הרגע שבו הן הולכות לעולמן, ומלמד אותנו שהמוות אינו רחוב חד־סטרי. ניר רובין מצליח לרקום תעלומת רצח שנונה, מבדרת ומרגשת כאחד, שבה הוא שוזר מוזיקה על־זמנית, חיצים קטלניים, חברים בלתי צפויים ויותר מדי שמות של אומנים צעירים שדין רוג'רס לא ממש להוט להכיר. לא תוכלו להניח את הספר מהיד, למחוק את החיוך המטופש מהפנים או להיות מופתעים בכל פעם מחדש.

"זה שנים אחדות דון קמבל מגלה סוד הידוע זה עידן עידנים: המוסיקה איננה רק בידור. היא מזור לגוף ולנפש. למוסיקה כוח רב ועצום להאציל מהשראתה, להשכיל ולרפא, ודון, בתבונתו, בידע שלו ובמעשיותו, הנו מדריך מצוין להתוודעות אל כוח זה. אפקט מוצרט יכול להוסיף יקום לעולם שאתם חיים בו."- תומאס מור, מחבר "Care of the Soul"המוסיקה יכולה לנסוך על המאזין אושר, קסם, התלהבות, כיסופים, התרגשות, עצמה, נחמה, גבורה. אבל המוסיקה ניחנה בכוח מדהים עוד יותר. כוח, שאולי חשדת בקיומו מניסיונך האישי, אבל עתה יתברר לך, שהוא מתועד היטב. פשוט מאוד, המוסיקה מועילה לך - גופנית, רגשית ורוחנית. צלילים, טונים ומקצבים מסוימים, בייחוד המוסיקה של מוצרט, שירה גרגוריאנית, חלק מן הג'אז, מוסיקת העידן החדש, מוסיקה לטינית, פופ ואפילו מוסיקת רוק, יכולים לחזק את הנפש, לשחרר את רוח היצירה וכן, באורח פלא, אפילו לרפא את הגוף. התופעה המעניינת הזאת קרויה אפקט מוצרט.בהסתמכו על הרפואה, חכמת המזרח ומחקרים עדכניים בנושאי למידה ויצירתיות, דון קמבל מגלה כיצד חשיפה לקול, למוסיקה ולצורות רטט ותנודה אחרות, החל ברחם, יכולה להשפיע לכל אורך החיים על הבריאות, הלמידה וההתנהגות. הוא מסביר כיצד ניתן להשתמש בקול ובמוסיקה לגירוי הלמידה והזיכרון; כיצד ניתן לחזק יכולת האזנה; כיצד משתמשים ביצירת דימויים להגברת אפקט מוצרט; וכיצד ניתן לנצל את כוח ההצללה, הזמזום, המנטרות, הראפ ושאר קולות, שאדם מפיק בעצמו. הספר אפקט מוצרט כולל חמישים מצבים מצויים, החל במיגרנה וכלה בצריכת סמים, סרטן ומחלת נפש, שניתן לנצל בהם את המוסיקה לטיפול או לריפוי, ויותר מעשרים תרגילים קלים לביצוע, שיעזרו לך להעלות את מנת המשכל המרחבית שלך, להרחיק כאב, לחזק את היצירתיות ולהביא את הרוח לידי שירה ואת הדרך לאורח חיים בריא והרמוני יותר - מרגע שלומדים למה להאזין.דון קמבל הוא ראש וראשון למחנכים בנושא הקשר בין מוסיקה לריפוי. הוא השתלם בלימודי מוסיקה קלאסית אצל נדיה בולאנז'ה בפאריז וכתב ספרים פורצי דרך על מוסיקה וריפוי. בשנת 1988 ייסד את המכון למוסיקה, בריאות וחינוך, והוא מרבה להרצות באוניברסיטאות, בארגוני מוסיקה ובפני מטפלים.

פרודנס היתה ילדת הפלא הכי מפורסמת בעולם. בגיל שלוש לימדה את עצמה לנגן בפסנתר והופיעה בתוכניות אירוח בטלוויזיה, ובגיל שמונה ניגנה בפני נשיא ארצות הברית.

אבל מאז עברו הרבה שנים. פרודנס בת ארבעים ושמונה עכשיו, ומשבר אמצע החיים תקף אותה. הבנות עזבו את הבית, ופרודנס שוכבת ובוהה וחושבת על המוות. ואז מגיעה הצעה מפתיעה: להשתתף בגמר הגדול של תוכנית הריאליטי "דו-קרב הפסנתרים של אלכסיי פטרוב".

פרודנס לא הופיעה מול קהל זה עשורים, והעיסוק שלה במוזיקה הסתכם בהלחנה של ג'ינגלים. אבל התשוקה לזכות בהזדמנות שנייה, בסוף אחר – בוערת בה.

אבל לחשיפה יש מחיר. מעברה הנשכח צץ בעלה לשעבר. הנוכל החמדן מנסה לסחוט את פרודנס, ויש לו קלף מנצח נגדה.

עכשיו היא לא נלחמת רק על כבוד או תהילה. עכשיו היא נלחמת כדי להציל את משפחתה ונישואיה, את החיים שבנתה לעצמה. וכדי להוכיח, בעיקר לעצמה, שאף פעם לא מאוחר לכתוב סוף חדש לסיפור שלך.

הסוף השני הוא ספר הביכורים של מישל הופמן, עיתונאית לשעבר, נגנית פסנתר מגיל חמש. זהו סיפור מצחיק ופרוע, אבל גם מרגש וחשוף, על המחיר הכבד של התהילה, על כוחה של המוסיקה, ועל ההזדמנות השנייה שמחכה לנו – אם רק נעז לנסות שוב. 

"כדור ההריסה מתחיל להתנודד בתנועות הולכות ומתרחבות... ואז הוא מוטח בכוח בכתפה הימנית של הילדה... כמה לבֵנים כבר נופלות... הראש, הידיים, הקשת של חבל הקפיצה. הילדה חסרת אונים. היא נותנת להביט בה ולהרוס אותה".

ההריסה הברוטלית של התבליט הענקי (20 מטר גובהו) "ילדה קופצת בחבל", יצירתו של קוֹ וֶסטֶריק שעל הקיר של מטה המשטרה ברוטרדם, מניעה את הרומאן של אנקוויסט ומהדהדת בו לאורכו. גיבורת הספר, אליס אַאוּכוּסטוּס, צופה בה מאובנת, בסרטון אילם במחשב שלה, והיא תעניק לה קול מפתיע.

אליס היא קומפוזיטורית שאפתנית עתירת הצלחות בינלאומיות. בהולנד היא המלחינה הקלאסית הראשונה בשדה הנשלט בידי גברים. הקריירה שלה הולכת וממריאה. התזמורת הסימפונית המלכותית מזמינה אצלה יצירה לתזמורת גדולה, לחגיגות יובל המאה של התזמורת.

אבל המחוזות האחרים של חייה הם רצף של כישלונות מכאיבים. שם אליס נושאת את תודעת היותה דחויה ובלתי־ראויה, כבת לאמא פּוֹסלת ולאב חסר־עניין. ועדיין מעיבה עליה הטראומה של רומאן נעורים עם המורה הנערץ שלה לקומפוזיציה, המבוגר ממנה ב־40 שנה, פרשייה שהסתיימה בהפלה טבעית, שהיא ממשיכה להסתיר מכולם, אפילו ממארק, שלו היא נשואה בהווה.

מארק הוא עורך־דין מסחרי, אדם מאוזן שעולמו רחוק מאוד מעולמה, אך היא נתמכת באמפתיה ובשלווה שלו, במיוחד בגיהינום של טיפולי הפוריות האינסופיים שלה, שהם רצף של תבוסות, כאילו משהו בה הורג את הזרע של מארק, או כאילו באמצעות ההלחנה היא מונעת מהילד להיכנס.

"אין אפילו מלחין חשוב אחד שהיו לו ילדים", אומרים לה (ושוכחים את באך). "ילד טורף את כוח הרצון ואת הריכוז... אם יהיה לך ילד את גמורה בתור מלחינה". תחילה נדמה שהספר יעסוק בקונפליקט השגור בין קריירה לאימהוּת, או בין יצירה לבין התמסרות לילדים. אך אנקוויסט סוחפת את קוראיה, בריתמוס המאופק המפורסם שלה ובמבטה האנושי המדויק, אל תפנית דרמטית בעלילה, דווקא כשכבר אי־אפשר להמשיך בטיפולי הפוריות, תפנית המטילה אור חדש על נחישותה של אליס להיכנס להיריון.

רביעיית מיתרים נראה תחילה כעוד יצירת סיפורת משובחת אופיינית של אנה אנקוויסט, הסופרת ההולנדית הגדולה האהובה באירופה ובארץ. אבל ברבע האחרון שלו מצליח הרומאן הזה להפתיע אפילו את עצמו, כי הוא מתגלגל להיות טקסט מסוג שאנקוויסט לא כתבה מעולם, מעֵין מותחן פשע, ומסתבר שהיא שולטת להפליא בז'אנר, והאיפוק המפורסם שלה בוהק בו בלבוש חדש.
 הסיפור ממוקם במרכז אמסטרדם, סביב נהר האֵיי וסירת־מגורים העוגנת בו, בעתיד קרוב האורב במרחק פסיעה, עתיד של עולם מנוכר, שבו אנו הולכים ומאבדים את הנכסים החברתיים והתרבותיים שלנו, וגם את הצורך בקשב אמפתי. הציניות של השחיתות השלטונית חוגגת, שרים ופקידים בכירים משוחדים ונסחטים, פושעים כלואים שולחים יד ארוכה אל מעֵבר לחומות הכלא.
 ארבעת הנגנים החובבים – רופאה, בונה־כינורות, אחות ומנהל מרכז המוזיקה שנסגר – הנפגשים תדיר בסירת־המגורים לנגן מוזיקה־לשם־מוזיקה ברביעיית המיתרים, הם יוצאי־דופן: בלי מוזיקה היו אבודים. לכל אחד מהם, כך הולך ומתחוור, "חבילה" משלו, ורִיק של שתיקה מרוחקת שורר בינם לבין בני־זוגם בהווה או בעבר. הרביעייה הקאמרית היא המפלט שלהם, המקום המזוקק של קשב וקרבה אנושית, אשר בו, בלי מלים, על כל אחד מהם להרגיש את כוונת שותפו ולתמוך בו, להוביל בעדינות או להניח לעצמו להיות מוּבל, ליזום מתוך התחשבות או להצטרף.
 בעלילה מקבילה מתפתחת קִרבה מפתיעה מלאת נפש בין המורה הבכיר שלהם לצ'לו לפני שנים – היום זקן מותש בן למעלה מ־80, שאינו מסתדר עם חידושיו הטכנולוגיים של העולם – לבין נער מוסלמי, בן של מבקשי מקלט ממרוקו.
 זרע פורענות שזורעת בנאיביות אחת מנגניות הרביעייה יזמן אל הספינה אורח לא־קרוא, שיאיים להפוך גם את המפלט המוזיקלי לאשליה.

שיריה של טיילור סוויפט עוברים בין מרחבים רבים, מחדר השינה שלה כנערה באלבום הבכורה, דרך העיירה הקטנה והגשומה ב-Fearless ועד בית הקברות בחצות הלילה ב-evermore.

סיפור חייה של טיילור מסופר בספר זה דרך מסע כתיבת השירים שלה, שממחיש איך גאונותה בכתיבת מילים ובשתילת רמזים סמויים פיתחה את המוזיקה שלה ליקום שלם שהסוויפטיז יכולות ויכולים לחקור לנצח. הספר מתחקה אחר ההשפעות המוזיקליות והחוויות האישיות שעזרו להפוך את טיילור למאסטרמיינד ולאייקון בינלאומי, וחוגג את הכישרון הבלתי ניתן לחיקוי של כותבת השירים, הזמרת ואוהבת החתולים הגדולה ביותר בעולם.

דרך הנושאים המזוהים עם טיילור, כמו התבגרות נשית, שיברון לב וחברויות, נבין כיצד פיתחה את כישרונה והתמקצעה ביכולות הביטוי המילוליות והמוזיקליות שלה. סקירה מעמיקה של סיבובי ההופעות פורצי הדרך שלה, של קהל המעריצות והמעריצים הנאמן לנצח, ושל העֶמדה חסרת הפחד של טיילור כאשת עסקים, הופכת את הספר לקריאת חובה עבור סוויפטיז מהעולם כולו.

המוזיקה המזרחית עברה מסע מרתק מהשוליים אל לב התרבות הישראלית. מה שהחל כז'אנר מודר ומבוזה, נהפך עם השנים לפסקול המרכזי של החברה הישראלית, תוך שהוא מטשטש גבולות בין מסורת למודרניות, בין מזרח למערב ובין דתיות לחילוניות.

מהפכה של שמחה מספר את סיפורה של המוזיקה המזרחית בישראל דרך 40 שירים מכוננים. הספר עוקב אחר התפתחות הז'אנר מימי התקליטים ועד עידן היוטיוב ומציג את הדמויות המרכזיות שעיצבו אותו – מג'ו עמר ועד עומר אדם. דרך ניתוח השירים, אנו נחשפים לאופן שבו המוזיקה המזרחית שיקפה, הדהדה וקידמה שינויים חברתיים עמוקים בישראל.

מעבר לסיפור המוזיקלי, מהפכה של שמחה מציע מבט מעמיק על החברה הישראלית בכללותה. הוא מראה כיצד המוזיקה המזרחית נהפכה ממושא לבושה למקור לגאווה לאומית, וכיצד היא סייעה לגשר על פערים עדתיים ותרבותיים. הספר המוגש בפורמט אלבומי מלא חן, חוגג את ניצחון היצירתיות על הדעות הקדומות ומציג את סגנון המוזיקה הזה כסמל לישראליות מכילה ורבגונית.

אופיר טובול הוא משפטן, יזם תרבות ועורך הספר קול התור (ידיעות ספרים, 2021) שעסק בהגות הציונית המזרחית. הוא חי על ציר תל אביב-ירושלים-אשדוד ועוסק בקידום יהדות מחברת ברוח המסורתיות הספרדית.

כותבים: חגי אוזן | שחר אמאנו | עוז בן יצחק | עומר בן רובי | אלעד בר-נוי | מרים גולן | יעל גידניאן | סער גמזו | סיון דוידוב | ניר מנחם וייס | ישי וייסמן | אריאל חנוך | עומר טובי | ארז טרבלסי | תום יוגב | נתנאל לייפר | מירב מירון | הראל מקייס | אלעד מרדכי | עמוס נוי | לירון עמרם | דודי פטימר | מורן פרארו | דויד פרץ | שי צברי | אבי שושן | דיקלה שטרית

"אנחנו מסודרים כלכלית", חני מכריזה בפני שלומי, אחרי עוד מופע שהשיב אותו אליה לפנות בוקר ספוג עשן. "עכשיו צריך לעצור".
משמעות העצירה ברורה. לאפסן פעם נוספת את הגיטרה או לשמור אותה רק לאותם ערבים שבהם הוא מרדים את מנור, ועתה התמעטו בחסות ההופעות הרבות. מבחינתה העצירה היא חבל הצלה למשפחתם; עבורו היענות לדרישתה היא השלכתו מגן העדן. 
"חני", הוא משיב בשקט, "עכשיו הרבה יותר קשה לעצור. כשביקשת ממני לחזור להופיע, התרעתי. ידעתי כמה אתקשה לעזוב שוב".
מים רבים אולי לא יכבו את האהבה, אך נהר המעריצות הגועש יְכַסֶּהָ. חיי הלילה מתקיימים במקביל לחיי המשפחה, אינם דרים יחד. חני לא תוכל לשאת זאת עוד.
"אתה חייב להפסיק להופיע", היא שבה ותובעת ממנו.
"אבל חני", הוא ממאן לוותר. מתמרד נגד רוע הגזירה, "את זוכרת שביקשת ממני שאחזור להופיע? אמרתי לך שמוזיקה היא החיים שלי. שאני אמות על הבמה".

הספר אני אמות על הבמה מביא את סיפורו של הזמר והיוצר שלומי שבת סביב הדילמה שצרבה את חייו – המוזיקה או המשפחה. בכתיבה עלילתית וקולחת מתואר נתיב חייו: ההיכרות עם חני תוך התראותיה של אִימה מפני השלכות עתיד הקשר, הסימן הראשון לצדקת האם בדרמה סביב לידת בתם מנור, ויתורו של שלומי על המוזיקה בפעם הראשונה, והכרעתו המאוחרת השונה. כל זאת תוך תיאור הקשר הנפתל עם אחותו לאה, שיש בו הכול: משקעים, עזרה ברגעים קריטיים ואהבה גדולה. בשלב מתקדם של חייו מוצא עצמו שלומי באותו צומת הכרעות מימי בחרותו, אך עם הניסיון והחוכמה שצבר, יוכל לעשות מעין תיקון וגם למצוא את ייעודו האמיתי.

סיפורן של שלוש חברות אוקראיניות. מרתה, בחורה מיושנת מתגוררת עם חברתה הציירת חנוש' בקייב של תחילת המאה העשרים. אל השתיים מצטרפת סופי, פסנתרנית מוכשרת המקדישה את כל זמנה ומרצה למוזיקה. חייה של סופיה מתמקדים בהרמוניה וביופי שהיא מוצאת בצלילים, אך אהבתה העזה לאמנות מבודדת אותה מחברותיה ומונעת ממנה להשיג אושר אמיתי.

השלוש חיות במשך שנה ביחד, מתוודעות לעולם המוזיקה הקלאסית ולמעמדה של האישה המודרנית. בעוד מרתה חולמת להינשא לבעל טוב לב, חנוש' וסופי מתעקשות כי נשים יכולות לחיות בשם האהבה לאומנות, ולא רק כדי לטפל בבית וללדת ילדים. 

ואלס מלנכולי הוא סיפור מרתק על המחיר שנפש אומנותית נדרשת לשלם כדי להיוותר שלמה, ועל חברות בין נשים ההופכת לאובססיה. הסופרת האוקראינית  פורצת הדרך אולגה קוביליאנסקה מעניקה הצצה מעמיקה לעולמן הפנימי של גיבורותיה, חושפת את כאבן, תקוותיהן והחלומות שמלווים אותן.

אומן השיר הוא סיפור על אהבה ועל רגש, על כאב ועל התפכחות ועל כוחו של צליל לחדור מבעד לכל אלה.

אנסט גדל בבדידותו המזהרת של בית השיר. חייו היו מלאים במוזיקה ובשיר ושם פיתח את כישרונו הנדיר להתנחל באין מפריע בלבם של אנשים.

ערכה של ציפור שיר הכלואה בכלוב של זהב ומסוגלת לשקף את תחושת הקהל נמדד בממון רב. כישרונו הנדיר של אנסט לנגן על נימי נפשם של שומעיו מזוהה במהרה, ושמעה של יכולתו להעניק מזור והקלה יוצא למרחוק. הקיסר עצמו רוצה בו.

אך קולו של אנסט עשוי להיות ברכה וקללה השלובות זו בזו. אומנית השיר והחונכת שלו חוששת להעביר אותו לרשות בעליו החדשים, מאחר שהוא עשוי לרפא את נפשו הדוויה של הקיסר אך באותה מידה עלול לדחוף אותו לזרועותיו של התוהו האפל הטמון בו.

אומן השיר הוא סיפורו של ילד פלא שביכולתו לשמור על השלום העולמי או להפיל את העולם על ברכיו ולשלוח את מאזיניו אל האבדון. שלוש שנים אחרי שכתב את הסיפור הקצר המשחק של אנדר וחמש שנים לפני צאת הספר הנושא שם זה כתב אורסון סקוט קארד את אומן השיר. גם בספר זה עוסק קארד בתמה המרכזית ביצירתו: נער פלא שגורל העולם מונח על כתפיו ושביכולתו לגאול ולהחריב עולמות.

באומן השיר מציג קארד את יכולותיו כמספר וכסופר המסוגל לרגש במילים וליצור דמויות משכנעות, יכולות שהעניקו לו את ההישג חסר התקדים של זכייה בפרסי ההוגו והנבולה שנתיים ברציפות בקטגוריית ספר המדע הבדיוני הטוב ביותר.

איב מונטאן התעקש: הוא שר עם אדית פיאף בפעם הראשונה באביב 1944, זה נכתב בכל הספרים ואומת בכל השידורים, זה היה כך ולא אחרת. ההוכחה (מבטו הפך נחוש ומנצח) היא שחגג בשתיית שמפניה, בחברתה של אדית, את הפלישה לנורמנדי. זו הייתה חתיכת הסטוריה, לא? תאריך בלתי נשכח! צרות קטנות וסבלניות של הביוגרף. במאי-יוני 1944, ה"מולן-רוז'", זירת התרחשות המפגש, טרם הגשים את ייעודו כאולם הופעות ושימש כבית קולנוע. גם ז'אן-כריסטוף אברטי הכול-יודע מסכים. אלא שארכיוני התקופה פוזרו לכל רוח. ומונטאן, עקשן כפי שרק הוא ידע להיות, דבק בגרסתו.

בוקר אחד, עייף מלשמוע את הטיעונים ואת צירופי הגירסאות שלנו, הושיט לנו מונטאן מכתב: "כדאי שתפגשו את הברנש הזה, הוא יודע הרבה". ה"ברנש" נקרא ז'ורז' מרטן. פעמים מספר כתב למונטאן כדי לספק לו פרטים כרונולוגיים, מוזיקליים או אחרים. באיזו סמכות? מתוקף היותו אספן נלהב. "מעריץ" של פיאף, חולה פיאף, הוא אסף מזה 25 שנה תקליטים, צילומים, כתבות עיתונים, תוכניות מופעים, עדויות, תכתובות של פיאף ועליה: תיעוד מדהים, מדוקדק לפרטי-פרטים. הכול היה מתויק, מסודר, מאומת. אספן, אבל מסוג שונה. מרבית ה"ציידים" האובססיביים הם קמצנים מהסוג שישן עם הקלטת מתחת לכרית. ז'ורז' מרטן, לעומת זאת, השתייך לזן הנדיב. כשהקשתי על דלתו פתר עבורי בשלושת רבעי שעה את מה ששלושה חודשי חקירה לא הצליחו לאמת: ה"מולן-רוז'" אירח את פיאף ואת מונטאן בחודש אוגוסט, והאירוע שחגגו לא היה הפלישה, אלא החיבור של הכוחות המאוחדים שבישר את שחרור פריז. היה כאן הכול: לו"ז ההופעות, מרכיבי המופע, שם המנצח, הרפרטואר של אדית. מונטאן, ג'נטלמן אמיתי, נכנע בפני העובדות…

כך נפתחת הביוגרפיה המרשימה של השאנסיונרית שנולדה בשנת 1915 כאדית גאסיון ובשנת 1963 מתה כאדית פיאף. חייה של פזמונאית, מלחינה, מבצעת, שחקנית, מאהבת וציידת כישרונות מסופרים כאן בחוכמה רבה. חייה הקצביים של זמרת מצליחה, צללית שחורה-קטנה אשר קולה הדהים והקים ממקומם המונים. גורל תולדות הזמר הצרפתי קשור קשר הדוק עם ההד שהותירה בעולם. מהאמת של קורות חייה, מבלי לעוותה או לבגוד בה, נכתבה האגדה הזאת.

המחברים: פייר דוקלו: עיתונאי ב"פראנס-3"; ז'ורז' מרטן: מחזיק בארכיון המסמכים הגדול ביותר על אדית פיאף.

"בגיל שלוש כבר נמשכתי אל עולם הצלילים. קשה לי לומר בדיוק מתי עולם הצלילים ועולם הצבעים נפרדו ורציתי לחבר את שניהם יחדיו. את כל מה שראיתי רציתי מיד לצייר ואת כל מה ששמעתי רציתי מיד לנגן".

אקדמות הוא סיפורו של המלחין והמנצח נעם שריף (2018-1935), שחייו הוקדשו לאמנות ולמוזיקה כמעט מרגע שעמד על דעתו. בגוף ראשון מגולל שריף סיפור חניכה אישי, שראשיתו בתל אביב הקטנה של ימי המנדט וירושלים החצויה של שנות המדינה הראשונות, ואחריתו באולמות הקונצרטים הידועים והמפוארים בארץ ובעולם. בתוך כך הוא מתאר כמה מן האישים שעמדו בלב עולם המוזיקה: לאונרד ברנשטיין, גארי ברתיני, פאול בן-חיים, אריק איינשטיין ועוד טיפוסים ודמויות.

זהו סיפור של עשייה מוזיקלית חלוצית, חלק ממפעל של בניית תרבות ישראלית. זהו גם סיפורו של אמן שמסתכל אחורה ממרום שנותיו, במבט מפוכח, לא מתנצל ולא מתחסד, על הישגיו, לבטיו ובחירותיו האישיות והאמנותיות. 

פרופ' סולי מזרחי רופא כירורג, מומחה בכירורגיה כללית והשתלות איברים (כבד, כליות ולבלב). עם סיום לימודי הרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים כעתודאי שימשתי רופא בצנחנים (גדוד 202). אחרי התמחות בכירורגיה כללית התמקצעתי בארה"ב בהשתלות איברים. 

עד לפני שש שנים שימשתי במשך עשרים ואחת שנה כמנהל מחלקה כירורגית א' בסורוקה, ועם פרישתי עברתי קורס מורי דרך במשך שנתיים במכון 'אבשלום', ומאז במשך ארבע שנים אני מממש את חלומי ולומד לנגן על אקורדיון.
הספר החווייתי שבידכם מספר את כל שעברתי תוך כדי לימוד הפעלת האקורדיון. 

מאז היותי בגן הילדים במעברת כפר אתא הייתי מוקסם מהמוזיקה שהגננת הפיקה מ"קופסת הפלאים" הזאת מדי שבוע. כבר אז חלמתי לנגן על האקורדיון וידעתי שיבוא יום ויתגשם חלומי זה. הספר איננו ספר לימוד לאקורדיון אלא ספר הפורש בפני הקורא בצורה חווייתית ומרתקת את שעבר עליי בשלוש השנים הראשונות, שבהן נהניתי לאתגר עצמי בנגינה על הכלי המורכב הזה.

למזלי הטוב, המורה - שירלי נחמה פרקש, המקדישה את רוב שעות היום שלה להוראת הנגינה, הינה "מורת הדרך" שלי להגשמת החלום. אני בטוח שקריאה בספר תמשוך עוד רבים אחריי ללמוד לנגן בכלי המופלא הזה – האקורדיון.

ניסים ספרותיים מתרחשים בפעמים נדירות. רצה הגורל, והתגלגל לידינו תרגום נשכח ומשובח מאת לאה גולדברג לשלוש יצירות, שהמכנה המשותף ביניהן הוא מוזיקה. 
שטפן צוויג, אדוארד מריקה וא.ת.א. הופמן צוללים בדרכים בדיוניות למחצה לחיים של הנדל, מוצרט וקרייסלר - דמות ספרותית שנתנה השראה לרוברט שומאן להלחנת ה"קרייזלריאנה" לפסנתר. 

הספר נובלות מוזיקליות משלב בין רגש, מסתורין ואירוניה דקה. לאה גולדברג מגישה תרגומים בשפה זוהרת שהיא עצמה המציאה, באיכות שאין דומה לה. 

ספר זה רואה אור כמחווה להוצאת מסדה, שבה הוא פורסם לראשונה.  

מתוך מחברות ישנות הוא מבחר מתוך מחברות של המוזיקאית רות דולורס וייס, שלא נועדו מלכתחילה לפרסום ונכתבו בשנים 2002–2012. הספר מתאר תהליכים רגשיים, מחשבתיים ויצירתיים שהביאו בין היתר לכתיבה ולהלחנה של האלבומים "בעברית" (2008) ו"בשפת בני האדם" (2014).

המחברות מתארות דרך חיים סבוכה, רצופת מעקשים ורגעי התבהרות, התגלויות ונסיגות. יש כאן "שוב הרצפה מתמוטטת בִּפְנִים", אבל גם "בדרך חזרה מבאר שבע אפשר לעבור דרך צומת גורל. אפשר לשיר שיר שהמילים שלו: יש עתיד, העתיד קיים".

לפנינו תשובה מפורטת לשאלה "מה זה שיר"; לא תשובה תאורטית אלא תיאור חי, רגיש וחשוף של חיים נסערים ותהליכי החיפוש והמציאה המביאים לפעמים לכתיבה של מוזיקה ושל שירה.

רות דולורס וייס נולדה באשקלון (1978). פרסמה עד כה חמישה אלבומים, באנגלית ובעברית. חיה בתל אביב.

ביאטריס (ביאטה) בר, ילידת טולצ'ין (1971), עלתה לישראל ממוסקווה בשנת 1990. בארבע השנים הראשונות לחייה גדלה עם סבה וסבתה וספגה את האווירה של שתיקות וסיפורים הקשורים לחייהם של היהודים בטולצ'ין והסביבה. ביאטריס לא הכירה את בן־ציון אורגד אך התחברה אל יצירותיו המוזיקליות והספרותיות חיבור אישי ומרגש, הקושר את זיכרונות ילדותה עם המלחין, והוא שהביא אותה לכתוב את המחקר לשם קבלת התואר דוקטור בפילוסופיה, שעליו מבוסס ספר זה. המחקר זכה בפרס אנגל לחקר מוזיקה ישראלית לשנת 2021.

ביאטריס מנצחת מקהלות, מלחינה, חוקרת, אשת חינוך, מרצה בפקולטה לחינוך מוזיקלי במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט. 

טיילור סוויפט תמיד רצתה להיות מוזיקאית וידעה שדבר לא יעצור אותה מלהגשים את החלום. הילדים בבית הספר חשבו שהיא משונה, ולכן לא היו לה חברים רבים, אבל טיילור לא התייאשה. היא הופיעה בכל מקום שהסכים לארח אותה – מערבי קריוקי ועד שירת ההימנון במשחקי פוטבול מקומיים – ובגיל 13 שכנעה את הוריה לעבור לגור בנאשוויל, בירת מוזיקת הקאנטרי של ארצות הברית.

השירים שטיילור כתבה וביצעה סיפרו על חיפוש אחר אהבה, חברות והאמת הפנימית שלה. אמנם לחברות התקליטים לקח זמן להבין את גודל הכישרון שלה – אבל קהל המאזינים התאהב בה מייד, ועד מהרה היא הייתה  לאחת הזמרות המצליחות והמשפיעות ביותר במאה ה-21.

כעת רואה אור סיפורה מעורר ההשראה בביוגרפיה עדכנית ומרהיבה. הספר התקבל בהתלהבות עצומה ונכנס לראש רשימות רבי-המכר מייד עם צאתו לאור.

כאשר אִמרי, המוזיקאית שנולדה בתוך תיק של גיטרה, חוזרת אחרי פרידה קשה אל כור מחצבתה בחנות כלי הנגינה של אביה בירושלים, היא מגלה במהרה שהבניין המיתולוגי שבו שוכנת החנות מיועד להריסה.

מאבקה האישי, למצוא שוב את מקומה בעולם, משתלב במאבקה העיקש של הקהילה המגוונת שהתאספה בבניין, המבקשת לשמרו ואף להעמידו במרכז של פרק חדש ויוצא דופן בדברי הימים של העיר ירושלים.

כל הצלילים כולם הוא רומן קצבי הניצב בתור שיר הלל למוזיקה וליכולת שלה לחבר את האדם אל עצמו ואל מקורותיו.

ברומן ייחודי זה, תום יוגב נעה באופן שובה לב בין הריאליסטי והמיסטי, הגשמי והרוחני, המודרני והמסורתי, ובוחנת את הקסם הנוצר בתפרים ההדוקים שבין כל אלה.

יורי, נער צעיר, קומוניסט, מהגר בעל כורחו מרוסיה לישראל בשנות השישים. המדינה זרה ומוזרה לו. הוא מתקבל לתיכון מוזיקלי, נחבא אל הכלי – הפסנתר – שם מוצא מפלט מרבים התוהים לגביו ומהשפה שאינו מבין. שפוף ונבוך מטיל יגונו על הקלידים ומקסים את חבריו ההמומים. המוזיקה שהוא יוצר אינה יודעת גבולות, פורצת מעבר לכותלי הכיתה, מגיעה אל מעבר לים, והוא יוצא בעקבותיה אל מדינות המקנות לו אין־ספור אפשרויות.

לאחר זמן־מה הוא חוזר לביקור עבודה בישראל, מלווה את אחד מגדולי המנצחים והמלחינים באותה העת. לבוש בחליפת מנצחים שחורה ובידו שרביט, מפעיל את קסמו על התזמורת הפילהרמונית. כאן בארץ קורה משהו – את חליפת המנצחים השחורה, שבה זכה להצלחה רבה, הוא מחליף בקפוטה שחורה, יורד מהבמה וחובר לאמונה, ליהדות, דת שלא ידע. יורי מתקרב לאלוהים ולמוזיקה היהודית, שמהלכת עליו קסם.

יורי חווה טלטלות ותלאות בחייו, ובנה בית עם אישה יפהפייה שהתיימרה להיות דתייה חסודה.

מי הייתה הפסנתרנית הסינית?
מדוע באישון לילה עזב את משפחתו ונעלם מהארץ?
מה קרה כשפגש את לינה, חברת ילדות ממוסקבה?
ומה הסיפור שנחשף מחלופת המכתבים שלינה שמרה?

שרביט מנצחים וקפוטה מגולל סיפור חיים מרתק על עליות ומורדות של אדם, החוצה ימים ויבשות, כשהמוזיקה חיה ונושמת לצידו.

אתי שחר, סופרת, התגוררה רוב חייה בירושלים. ספרה הדוקטור היווני מירושלים זכה לתשבחות רבות, בעברית ובאנגלית. שרביט מנצחים וקפוטה הוא הרומן החמישי שלה, לצד חמישה ספרי ילדים.

ריכרד וגנר (1813-1883), אשר השפיע על אין־ספור מלחינים בני דורו ובני הדורות הבאים, עורר פולמוסים וויכוחים רבים בישראל ובעולם. ישראלים רבים מקשרים את שמו עם רעיונות הנאציזם, אף על פי שמת שנים אחדות לפני לידתו של היטלר. למעשה, כבר בגרמניה הנאצית עצמה הוטל חרם על חלק מיצירתו של וגנר. האם וגנר היה לאומן גרמני אנטישמי וגזען? האם יצירותיו מנותקות מכתביו העיוניים ומדעותיו?

ספרו פורץ הדרך והחדשני של עירד עתיר מציע פרשנות חדשה ושונה ליצירותיו של וגנר; הוא מציג תמונה אמביוולנטית של וגנר האדם והאמן כלאומן גרמני ומבקר ארסי של העם הגרמני ושל תכונות האופי הגרמני, לצד ביקורתו ביחס ליהודים ויהדות. וגנר מוצג כמי שהבחין בין גרמנים "חיוביים" לגרמנים "שליליים", באותה מידה שהבחין בין סוגים שונים של יהודים – "חיוביים" ו"שליליים". יצירתו מבטאת את תפיסתו בדבר פיוס דתי־אמנותי: הן הנצרות והן היהדות ייעלמו לטובת סדר עולמי חדש שיאחד הכול תחת חסות מגינה אחת.

וגנר היה מוקף ביהודים בחייו – נוסף על קשרים אישיים וקשרי עבודה הוא הושפע מהם כהוגי דעות, ככותבי טקסטים, כמלחינים וכמבצעים. למעשה, הוא שאף להיטמעות מוחלטת ולאיחוד בין שני העמים, היהודי והגרמני. וגנר הוא חריף ובוטה, אבל גם אינדיווידואל ייחודי, הן בדעותיו והן ביצירתו האמנותית. בערוב ימיו כתב וגנר על היהודים: "אילו כתבתי עוד פעם על היהודים הייתי אומר שאין לטעון נגדם דבר, אלא שהם ניגשו אלינו, הגרמנים, בטרם עת, כאשר לא היינו מחושלים דיינו כדי להבליע יסוד זה בקרבנו".

ד"ר עירד עתיר הוא מוזיקולוג, פסנתרן, מנצח, מרצה ומלחין. בספר זה מוגש לקהל הרחב מחקרו המקיף והייחודי על וגנר, אשר זיכה אותו בפרס לימודים מהמכון הבין־לאומי לחקר השואה ביד ושם.

אין דבר כזה מוזיקה מזרחית מאת ד"ר איימי הורוביץ הוא מחקר אתנוגרפי העוסק בלידתו של סגנון מוזיקלי שיהפוך לימים לסוגה מרכזית בישראל – המוזיקה המזרחית. מאז שנות השבעים ועד אמצע שנות התשעים של המאה העשרים, הודרה המוזיקה המזרחית מהמרחב הציבורי וזכתה ליחס מזלזל מצד המיינסטרים הישראלי. בשנים אלה היא התגבשה בשכונות רבות ברחבי ישראל, כשהיא ממזגת לתוכה שלל מסורות מוזיקליות מאזור הים התיכון ויוצרת פסקול חתרני ומורכב מאין כמוהו.

אין דבר כזה מוזיקה מזרחית עוקב אחר עשורים ראשונים אלה בהתפתחות המוזיקה המזרחית, וחושף את המתחים הרבים שהתלוו ליצירתה ואת מנגנוני הדיכוי שהופעלו עליה.

ספרה של הורוביץ הוא מחקר פורץ דרך על ראשית קורותיה של המוזיקה המזרחית. הוא מתחיל בדוכן קסטות בתחנה המרכזית הישנה, ממנו בקע קולו המפלח של זמר אחד ויחיד בדורו: זהר ארגוב. איימי הורוביץ, חוקרת מוזיקה צעירה מארצות הברית, יצאה מהדוכן ההוא למסע אישי מרתק במועדונים, באולפני הקלטות, בהופעות, כשלצידה עוזר המחקר שלה דאז, הסופר ראובן (רובי) נמדר. היא פוגשת דמויות מרכזיות משדה המוזיקה המזרחית של אותם ימים: החל בזמרים וזמרות בולטים, כמו זהר ארגוב וזהבה בן, מלחינים ואמרגנים כמו אביהו מדינה והאחים ראובני, וכלה בבעלי חברות תקליטים ומפיצי קלטות. מסעה המתועד והחד־פעמי חושף את הזיקות הישירות והעקיפות שמתקיימות בין הפוליטי לאסתטי, ואת מידת מורכבותה וחתרנותה של המוזיקה המזרחית, אשר שימשה פסקול משותף לקהילות דחויות רבות.

ד"ר איימי הורוביץ היא חוקרת פולקלור זוכת פרס GRAMMY ופעילה למען צדק חברתי ולמען האמנויות. כיום מכהנת כעמיתה בכירה במרכז לחקר המזרח התיכון באוניברסיטת אינדיאנה.

כדי להתערות בארץ החדשה, נורי משתדל להצטיין בכל תחנות החובה שעובר בן הארץ: צבא, אוניברסיטה, עבודה. בימים המתוחים שהר הצופים עוד היה מובלעת מפורזת הוא שירת בחיל הקשר, וכשנשלח להר היה אפשר לִצפות משם לעבר העיר העתיקה ודרכה – אל ילדותו בבגדאד; ולא רק אליה, אלא גם אל אופק חייו. מה מזמן העתיד? האם יצליח להשתלב בין בני הארץ הזאת, המושכים ודוחים אותו כאחד? האם יצליח באוניברסיטה? ומתי כבר תבוא לו האהבה הגדולה, שעליה נכתבים השירים. לעת עתה הוא מתקשה להישאר נאמן לאישה אחת – כולן מושכות את ליבו, ולכולן הוא נמשך. רק אחת ויחידה יציבה בחייו, הזמרת הגדולה אום כולת'ום, שמזכירה לו את התרבות שגדל בה ושבכוח שיריה לטשטש את קשייו כאן. בעזרתם, ובניסיונו לעצב את עצמו מחדש, הוא מגלה בתוך עצמו את היכולת לברוא עולם בסיפור.

*

אלי עמיר, מחברם של ספרים רבים ובהם תרנגול כפרות, מפריח היונים ונער האופניים, שזכו להצלחה בארץ ובעולם
ואף הומחזו והוסרטו, מבקר כאן בתחנות חייו שטרם ביקר בהן. מפֶּרק לפרק עולה ומצטייר דיוקן של גבר צעיר שמנסה
לפלס את דרכו בין זהות ישנה לזהות חדשה, בין ההוויה שבא ממנה לצפונות העתיד הזר, וחשוב לא פחות – בין אהבה
"כמו בספרים" לאהבה שבחיים עצמם.

"מה אם הייתי יכול להיות מישהו אחר?" שואל התו סול את השעון בסיום ההצגה סיפורו של סול. כבר זמן רב שסול חולם על חיים אחרים, אך האם אפשר להיות 'מישהו אחר'? סול דיאז, תו בעל שתי זהויות, מאמין שכן. הוא מספר לסול על הארץ ההפוכה, מקום בו כל אחד יכול להפוך למי שירצה.

דרך חלון אחורי של קלעי תיאטרון צולל סול אל עולם שבו דבר אינו כפי שהוא נראה: ורד שהפך לקקטוס, שמש שהיא ירח, איש שמעולם לא סיים משפט, פרצוף שחי במראה ובמערה, הם רק חלק מהישויות הנפלאות ויוצאות הדופן המאכלסות ספר חדשני זה שאין לו תקדים בספרות העברית, והוא ממשיך דרכה של מסורת ספרותית קלאסית־פנטסטית ברוח "אליס בארץ הפלאות" ו"הנסיך הקטן".

שחר גבאי, סופר, מוזיקאי ואיש תיאטרון, הביא את יכולותיו הרבות והמגוונות בספר הזה לכדי יצירה שהיא מלאכת מחשבת מהנה ומרתקת. ביד אמונה, מושחזת ומלאת הומור, ביצירתיות ובכישרון, העמיד גבאי עולם עשיר ופיוטי המטשטש את קו הגבול העובר בין ילדות לבגרות ובין מציאות לחלום. לנו הקוראים הוא מעניק ילדות שנייה ופגישה מאוחרת עם שאלות גדולות ששכחנו לשאול על זהות בעידן של טריפת מערכות, על סדרי הקיום ועל יומנו בתוכם.

סיפורו של סול הוצג לראשונה כמחזה אופרה לילדים, והוא מובא כאן בלוויית לחניו של המוסיקאי שאול בוסתן ואיוריו של האמן שלמה הר־פז. השלושה חברו יחד בקפידה ובמחשבה כדי להעמיד יצירה רבת מימדים זו, הפותחת בפני הקורא גם צוהר להבנת עולם המוסיקה על מונחיו וחוקיו.