רומן על הנייר

בערב שישי הזמנתי כמה חברים קרובים. בן, רופא שמעדיף לדבר על יין מאשר על תסמינים ומחלות. חן, שוטרת עם עין חדה לכל רמז, עדי הדוקטורנטית היפה, ועוד כמה שנותרו דוממים כל הערב, העדיפו רק לאכול ולהקשיב. כל אחד הביא איתו משהו טעים שהוא הכין, כולל קינוח אחד מתוק מדי, שמספיק ממנו ביס כדי להעלות את רמות הסוכר של כל השכונה.

ביקשתי מכל אחד להביא גם משהו אחר, סיפור אהבה משמעותי. לא ציפיתי שמישהו באמת יפתח את הלב. חשבתי שנצחק קצת, נתחכם, אולי מישהו יעלה איזה רומן של קיץ, כזה שנגמר לפני שהתחיל. אבל אז עדי פתחה את הפה, והכול השתנה.