איחוד המאמינים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
איחוד המאמינים

איחוד המאמינים

5 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר קולי
האזנה לדוגמה מהספר

תום וגנר

תום וגנר הוא יועץ אסטרטגי בכיר, סופר ופעיל שלום ישראלי. וגנר עומד בראש "מרכז המזרח התיכון", המקיים פעילות דיאלוג ישיר בין עמי המזרח התיכון ומקדם יצירת תודעה אברהמית משותפת.

לאורך השנים, יצר וגנר רשת קשרים ושיתופי פעולה ייחודית עם פוליטיקאים, אינטלקטואלים ועיתונאים בעולם המוסלמי. בתחילת 2024 הוא הקים את "מרכז המזרח התיכון" המהווה פלטפורמה למפגשי זום ודיאלוג ישיר ברשתות החברתיות בין עמי המזרח התיכון, ולקידום חשיבה אזורית חדשה.

וגנר הוא סופר זוכה פרסים, שספרו הראשון, מלחמות הקנאביס, היה מועמד לפרס ברנר בישראל, הפך לרב מכר ואף זכה בפרס הספרים העולמי על המהדורה האנגלית שלו. 

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

האם דת יכולה להיות גשר לשלום ולא מחסום? האם היהודים יכולים להיחשב כמוסלמים? בספר איחוד המאמינים, תום וגנר ואליאס נאסרי באבון, יהודי ישראלי ופלסטיני נוצרי, לוקחים אותנו למסע נועז ופורץ דרך אל האפשרות של איחוד הדתות האברהמיות לדת מונותאיסטית אחת. 

הספר מתאר את לידתו של זרם דתי אברהמי, המכונן גשר בין הדתות, פורש חזון חדשני ומפתיע לשלום במזרח התיכון. החל במקרה המטלטל של חרדי שנכנס למסגד וביקש להתפלל, ועד להחלטתו האישית של אליאס להתפלל במסגדים, בתי כנסת וכנסיות לאל האחד, זהו מסע מדהים אל האפשרות של שלום בין הדתות. 

דרך סיפורים אישיים, חוויות יוצאות דופן, ופרשנות מחודשת של כתבי הקודש של הדתות, המחברים מציעים דרך חדשה לשיתוף פעולה, הנשענת על עקרונות המוסר האוניברסלי, המונותאיזם והאמונה באל אחד.

החל מפרשנות מחודשת של הקוראן המגדירה את היהודים כמוסלמים ועד להצעת מודל פדרלי אזורי לשלום, "איחוד המאמינים" הוא קריאה אמיצה לדיאלוג גלוי, לפיוס ולחשיבה מחודשת לעולם שבו הדת יכולה להיות כוח מאחד, ולא מפלג.

ספר זה הוא מניפסט פוליטי ורוחני המציע מודל חדש למזרח התיכון, שנשען על הדתות ומציע תקווה גדולה גם לחילונים. זהו הספר השני בסדרת השלום האברהמי, לאחר הספר המהפכה האברהמית

כריכה: בן גביש

פרק ראשון

לידידי היקר אליאס באבון,

חלק מהאנשים בבית לחם, עיר הולדתך, אומרים עליך שהשתגעת. נולדת כפלסטיני נוצרי, בבית לחם, הכי קרוב לישו שיש. בשנים האחרונות, משהו השתנה. פתאום ראו אותך מגיע אל מסגד ומתפלל כמוסלמי. אמרו "אליאס התאסלם" אבל אחר כך ראו אותך מגיע לבית כנסת בירושלים, ומתפלל כיהודי. אחר כך, כעסו עליך הבריות כי פרסמת תמונה בה אתה מתפלל בכריעה כמוסלמי, בתוך כנסייה. אומרים שהתחלת לעלות אל ירושלים, ובעיר העתיקה הלכת להתפלל גם בכותל המערבי וגם במסגד אל אקצא, פקדת את הכנסיות ואף הנחת תפילין כמנהיג היהודים. 

שמעתי שמהומה גדולה פרצה כאשר קראת לאישה יהודייה מבוגרת "אמא", בעברית, בנימוס ובקרבה כאילו היא אמא שלך. אנשים רבים אמרו: "אליאס נראה אדם רציני, מדבר במתינות ובהיגיון - אבל כנראה השתגע". גם אתה שאלת אותי יום אחד: "האם אתה חושב שאני משוגע?". כנראה לא ידעת את התשובה. אמרתי לך שלא, שלדעתי אתה חכם מאוד. אבל עמוק בלב חשבתי, שכנראה שאתה כן משוגע. וגם אני. אחרי הכל, 99.9% מהאנשים בעולם לא יבינו על מה אנחנו מדברים בכלל, ואיך יכול להיות שיהודי – ישראלי ופלסטיני נוצרי יהיו חלק מאותו זרם חשיבה ואפילו חברים.

אבל אתמול הודיעו לנו דבר. גם ראינו את הדבר במו עינינו, בסרטון שהפיצו הפלסטינים: איש יהודי, חרדי, נכנס לתוך מסגד חמזה בבית צפאפא, חלץ את נעליו, וביקש להתפלל. המוסלמים עצרו אותו, ואמרו לו: "אבל אתה לא מוסלמי". 

ענה להם החרדי, בכבוד: "נכון, אבל זה הבית של בורא עולם, הוא ברא את השמיים והארץ. הוא לא ברא רק את היהודים, והוא לא ברא רק את המוסלמים. אני רוצה להתפלל לבורא עולם". אמרו לו המוסלמים: "אתה לא רוצה לצאת?"

זה היה רגע מיוחד, של פרשת דרכים. הם ידעו בליבם, שכמוסלמים הם לא אמורים לגרש מהמסגד אדם שרוצה להתפלל לבורא עולם. מצד אחד, הם לא רצו אותם שם, ביניהם, מצד שני היה להם קושי לגרש אותו. אז הם הציגו את הגירוש כשאלה, בעודם מקיפים אותו ומרימים את קולם: "אתה לא רוצה לצאת?"

אבל הוא בשלו, יהודי בודד יחף באמצע מסגד שבאמצע כפר פלסטיני עוין, עונה: "לא, אני רוצה להתפלל לבורא עולם". תגובת המוסלמים חצתה את פרשת הדרכים, והפנתה עורף למסורת הכנסת האורחים המוסלמית: אתה לא יכול להתפלל כאן! אמרו לו נחרצות. 

תום וגנר

תום וגנר הוא יועץ אסטרטגי בכיר, סופר ופעיל שלום ישראלי. וגנר עומד בראש "מרכז המזרח התיכון", המקיים פעילות דיאלוג ישיר בין עמי המזרח התיכון ומקדם יצירת תודעה אברהמית משותפת.

לאורך השנים, יצר וגנר רשת קשרים ושיתופי פעולה ייחודית עם פוליטיקאים, אינטלקטואלים ועיתונאים בעולם המוסלמי. בתחילת 2024 הוא הקים את "מרכז המזרח התיכון" המהווה פלטפורמה למפגשי זום ודיאלוג ישיר ברשתות החברתיות בין עמי המזרח התיכון, ולקידום חשיבה אזורית חדשה.

וגנר הוא סופר זוכה פרסים, שספרו הראשון, מלחמות הקנאביס, היה מועמד לפרס ברנר בישראל, הפך לרב מכר ואף זכה בפרס הספרים העולמי על המהדורה האנגלית שלו. 

איחוד המאמינים תום וגנר

לידידי היקר אליאס באבון,

חלק מהאנשים בבית לחם, עיר הולדתך, אומרים עליך שהשתגעת. נולדת כפלסטיני נוצרי, בבית לחם, הכי קרוב לישו שיש. בשנים האחרונות, משהו השתנה. פתאום ראו אותך מגיע אל מסגד ומתפלל כמוסלמי. אמרו "אליאס התאסלם" אבל אחר כך ראו אותך מגיע לבית כנסת בירושלים, ומתפלל כיהודי. אחר כך, כעסו עליך הבריות כי פרסמת תמונה בה אתה מתפלל בכריעה כמוסלמי, בתוך כנסייה. אומרים שהתחלת לעלות אל ירושלים, ובעיר העתיקה הלכת להתפלל גם בכותל המערבי וגם במסגד אל אקצא, פקדת את הכנסיות ואף הנחת תפילין כמנהיג היהודים. 

שמעתי שמהומה גדולה פרצה כאשר קראת לאישה יהודייה מבוגרת "אמא", בעברית, בנימוס ובקרבה כאילו היא אמא שלך. אנשים רבים אמרו: "אליאס נראה אדם רציני, מדבר במתינות ובהיגיון - אבל כנראה השתגע". גם אתה שאלת אותי יום אחד: "האם אתה חושב שאני משוגע?". כנראה לא ידעת את התשובה. אמרתי לך שלא, שלדעתי אתה חכם מאוד. אבל עמוק בלב חשבתי, שכנראה שאתה כן משוגע. וגם אני. אחרי הכל, 99.9% מהאנשים בעולם לא יבינו על מה אנחנו מדברים בכלל, ואיך יכול להיות שיהודי – ישראלי ופלסטיני נוצרי יהיו חלק מאותו זרם חשיבה ואפילו חברים.

אבל אתמול הודיעו לנו דבר. גם ראינו את הדבר במו עינינו, בסרטון שהפיצו הפלסטינים: איש יהודי, חרדי, נכנס לתוך מסגד חמזה בבית צפאפא, חלץ את נעליו, וביקש להתפלל. המוסלמים עצרו אותו, ואמרו לו: "אבל אתה לא מוסלמי". 

ענה להם החרדי, בכבוד: "נכון, אבל זה הבית של בורא עולם, הוא ברא את השמיים והארץ. הוא לא ברא רק את היהודים, והוא לא ברא רק את המוסלמים. אני רוצה להתפלל לבורא עולם". אמרו לו המוסלמים: "אתה לא רוצה לצאת?"

זה היה רגע מיוחד, של פרשת דרכים. הם ידעו בליבם, שכמוסלמים הם לא אמורים לגרש מהמסגד אדם שרוצה להתפלל לבורא עולם. מצד אחד, הם לא רצו אותם שם, ביניהם, מצד שני היה להם קושי לגרש אותו. אז הם הציגו את הגירוש כשאלה, בעודם מקיפים אותו ומרימים את קולם: "אתה לא רוצה לצאת?"

אבל הוא בשלו, יהודי בודד יחף באמצע מסגד שבאמצע כפר פלסטיני עוין, עונה: "לא, אני רוצה להתפלל לבורא עולם". תגובת המוסלמים חצתה את פרשת הדרכים, והפנתה עורף למסורת הכנסת האורחים המוסלמית: אתה לא יכול להתפלל כאן! אמרו לו נחרצות.