תהליך השלום

הספר הזה הפתיע אותי לטובה, במיוחד ביחס לז׳אנר של ״ההיסטוריה המקוצרת של…״ רוחב היריעה ממש מרשים, וזה נראה כי הוא נוגע לעומק בכל תקופה. המיוחד אהבתי את ההתייחסות ללוחמה של פרימאטים ואת כל הנושא בפרה-היסטוריה. ומן העבר השני , גם ההתייחסות ללוחמה גרעינית מקיפה ומעניינת. בראיה ישראלית, במיוחד אחרי 7.10, כמובן שלא אהבתי את ההתייחסות לכך ש״הסכסוך נמשך בגלל קיצונים משני הצדדים״. וההתייחסות לאו״ם, בראיה ישראלית שאנחנו נסמוך על האו״ם שיגן עלינו, קצת הזויה היום.

גמעתי את הספר בשקיקה. האמת שזה מסוג הספרים שדי מתאים לתקופה שאחרי 07/10. ולמרות שזו קלישאה, אז האמיתות שבספר רק התחדדו עם השנים.

הספר לא מחדש עובדות, ציטוטים או פעולות, אבל הוא העדכני ביותר והמקיף ביותר מבחינת הניתוח שלו את אירועי המלחמה. הוא חד מאוד בניתוח שלו וחף מפאתוס, שהיא מחלה נפוצה של חלק גדול מספרי ההיסטוריה הצבאית בישראל. הספר מומלץ למי שמגיע עם היכרות מוקדמת של אירועי המלחמה. בעזרת הצלבה כמעט אינסופית של מקורות, בר יוסף מנתץ את התזה של ״חטאנו, פשענו בחטא היוהרה״ שכביכול הביאה למלחמת יום הכיפורים.

מאוד אהבתי. אני לא יודע לומר או להפריד האם בגלל שגדלתי בקיבוץ או לא קשור. הספר מתאר את חיי הקיבוץ של פעם, חיים שעליהם שמעתי מאחיי הגדולים ומההורים שלי, שני דורות שגדלו בחינוך הקיבוצי. אצלי במשפחה זה התחלק לכך שההורים שלי, שהם ילידי 48 בערך, העריכו ואהבו את החינוך והילדות שלהם פחות או יותר ללא סימני שאלה, והאחים שלי, ילידי שנות ה-70, נראה לי חוו את הילדות קרוב למה שמתואר בספר.

ספר מרתק, כתוב בצורה קולחת ומאוד סיפורית. בהתחלה קצת צרם לי שהספר לא כתוב בצורה היסטורית, כלומר אין בו ספקות או התייחסות נרחבות למקורות, למחלוקות היסטוריות וכו. אבל כפי שהמחבר כותב, זה משרת את העניין של היכולת לספר סיפור רציף ומעניין.

הביקורת מתייחסת לספר הקולי, שאותו מקריא גיורא רום. זו חוויה מיוחדת ומרגשת לשמוע את גיורא רום מקריא את סיפור השבי שלו והמראתו ממנו למעלה. הספר תפס אותי חזק בעוצמות ובכנות שלו וגם בחוש ההומור המפתיע שלו.

בהתחלה הספר היה נראה לי קצת מיושן (ביוגרפיה שנכתבה בסוף שנות ה-70), אבל לאט לאט נסחפתי לתוכו. הספר מאוד מומלץ לכל מי שמעריץ את טולקין. לוקח הרבה זמן עד שמתחילים בכלל לדבר על ההוביט ושר הטבעות, אבל שווה להמתין.

ספר מדהים לדעתי. הוא מרהיב ברוחב היריעה שלו ומתכתב עם ספרים אחרים של מדע פופולרי כגון ספרים של ג׳ארד דיימונד ויובל נח הררי.

יפה

הספר מרתק, מקיף וממצה. מומלץ להגיע אליו עם ידע מוקדם על מלחמת יום כיפור.

מומלץ! תיאור ברור, תמציתי ומקיף של מערכת הצליחה.

הבן שלי בגיל 6 מאוד אהב את הספר. שהילדים עזרו לחמור ועשו משהו טוב.

מדהים, מרגש ומרתק.

מצד אחד, רוחב היריעה של הנושאים של הספר מדהים - חדי קרן, בתולות ים, חיי נצח, ספריות, זומבים, פיצול אישיות ומה לא. מצד שני, בגלל שזו אסופה של מסות, העיסוק בכל נושא הוא מיזערי. למרות זאת, מאוד אהבתי. היופי הגדול בעיניי היא הקישוריות בין כל הנושאים.

זהו הספר הראשון שאני קורא של יוחאי עתריה והוא ממש מרתק. השילוב של פילוסופיה ומדעים הוא ממש מעניין. היו קטעים של פילוסופיה שדי שיעממו אותי וכמעט גרמו לי להפסיק באמצע, היה שווה לצלוח אותם. אני יותר התחברתי לביקורת הישירה על ספרי מדע פופולרי שמאוד הערכתי - יובל נוח הררי, ג׳ראלד דיימונד והגן האנוכי. הספר הזה שם אותם בפרספקטיבה אחרת לגמרי. הוא מראה שדיימונד והררי קודם החליטו שהאדם אלים ואז התאימו את כל המחקר כדי להראות שכולנו התפתחות של אותו קוף רצחני.

לקח לי זמן להיכנס אליו, כי זה למעשה סיפורים אולטרה קצרים, חלקם רק עמוד או שניים. עד שאתה נכנס לתוך הסיפור, הוא נגמר. אחרי שנכנסים לראש הממזרי שלו, מאוד מאוד אהבתי.

מרתק. למרות שקראתי עשרות ספרים על מלחמת העולם השניה, הספר הזה קצת שונה ומסתכל על המלחמה מהיבטים שונים. מעניין במיוחד להסתכל ולעשות את ההשוואה הפשטנית למדי בין ארה״-יפן לישראל-חמאס של 23-24. מההשוואה עולה שאולי, רק אולי, אם ישראל הייתה נחושה יותר ואכזרית יותר במלחמה, היא הייתה מקצרת אותה בצורה ניכרת ואז חוסכת אבדות ל*שני* הצדדים.

קודם כל צריך לציין שזה ספרון, 70 עמודים. מעבר לכך, כבן קיבוץ תמיד מרתק לקרוא את יעל נאמן. הספר לא מחדש המון מעבר ל״היינו העתיד״, אלא יותר מצליב את החוויה של נאמן עם החוויות של נחשון גולץ, כפי שנכתבו בעיתון הארץ בשנת 2000.

איזה כיף לקרוא מדע בדיוני בעברית. חבל שזה כל כך נדיר לקרוא מד״ב מהשנים האחרונות מתורגם לעברית. מעבר להתלהבות הכללית שלי מזה שיש מד״ב, זה ספר שהיתרון הגדול שלו הוא רעיון מסוים של מסע בזמן. מעבר לרעיון - לא מרגש. כלומר, מהרגע שאתה מבין את הפואנטה, את השיטה, הסיפור לא מאוד מרגש.

אהבתי ממש, וזה די מפתיע כי מדובר בסיפורים משנות החמישים. עושה חשק לקרוא עוד מדע בדיוני טוב, חבל שבעברית יוצאים היום רק ספרי פנטזיה.

הספר הזה מכיל בתוכו המון גישות ודרכים לתאר את ההיסטוריה. ברמה מסוימת הוא היה לי דחוס מדי ורחב מדי מבחינת הנושאים. אך בסך הכל מאוד אהבתי את הרעיון, של לסכם את גישתם של היסטוריונים דגולים מהעבר.

בהחלט רעיונות שונים מכל מה ששומעים וקוראים היום.

קצת נמרחתי עם הספר הזה. קשה לומר האם זה קרה בגלל הקצב שלו, או בגלל החופש הגדול עם הילדים, או מצב המלחמה המתמשכת. בכל מקרה, הייתי קרוב להפסיקו באמצע. בסוף נשאבתי אליו ואני שמח על כך. כיף שיש פנטזיה יהודית איכותית והלוואי שייצא המשך בקרוב. אני חושב שהקושי שלי נבע מכך שהעלילה טיפה נמרחת ומכך שלקרוא על תלמיד ישיבה, גם אם בתקופה מרתקת וכו׳, עשוי להיות מעט כבד. אבל אם צולחים את הקשיים הללו, מתגלה עולם פנטזיה בנוי היטב שהיופי בו שהוא משתלב בהיסטוריה האמיתית של חורבן בית שני.

זה הספר הכי קליל של אלי עמיר שקראתי. העלילה שלו מתרחשת בגדול בין ״נער אופניים ״ לבין ״יסמין״. חלק גדול מהספר מדבר על סיפורי האהבה של נורי הצעיר וכל זה משתלב בצורה די יפה עם שירתה של אום כולתום, שהיא מעין דמות בספר. בסך הכל אהבתי. עם זאת, מרגיש קצת כאילו הספר קצת מתפזר לעתים, לא בפוקוס.

איזה כיף שיש פנטסיה טובה בעברית! וואו! הספר הזה הזכיר לי את טים פאוורס . פנטסיה שמרגישה אמיתית היא פנטסיה טובה, ובספר הזה הכל בנוי כל כך לעומק שאתה מרגיש כאילו תיכף תיכנס לבית של איזה בעל שם בצפת. מי ייתן ונזכה לשמוע עוד מהרפתקאותיה של החרשתא, באיזה ספר המשך

אוסף הסיפורים נבחר בקפידה. בדרך כלל בספר סיפורים קצרים הרמה משתנה, כאן אהבתי כמעט את כולם. פחות התחברתי לסיפורים המודרניים יותר, שמתרחשים באירופה ויותר אהבתי את הסיפורים שמתרחשים באמריקה הלטינית, סיפורים קסומים יותר.

לוקח זמן להיכנס לספר, לפחות לי לקח בגרסה הקולית. מהרגע שנכנסתי אליו, הספר קולח ומעניין. קצת אכזב אותי שהסיפור הוא רק על דור אחד, ולא ממשיך עם הרעיון מאות שנים קדימה. ויש גם מים גזענות הפוכה בכך ששליט האינקה הכובש יהיה (מאינטרסים) יותר נאור וכו׳. הלוואי ויתורגמו לעברית עוד ספרים של היסטוריה אלטרנטיבית.

הספר כתוב מצורה מרתקת, למרות שניכר שפוליקר אינו סופר. הוא מתמקד מן הסתם בילדות שלו בקרית חיים ושם דגש מיוחד על היחסים שלו עם הוריו, ניצולי השואה. זה בעיניי החלק החזק יותר והאותנטי בספר. החלקים על הילדות בקרית חיים יפים ופיקנטיים, אך לעתים נדמה לי שזה יותר מדי אסקימו לימון (אולי ככה היה באמת, עם מוכר הנפט, מסיבות סלואו ועוד).

התחלתי את הספר ב-6.10 ולאחר מכן לקחתי ממנו הפסקה של חודשיים, עקב המלחמה. לאחר התאוששות קלה, הספר די זרם, פרט לפרק אחד שדילגתי באמצע כי היה יבש למדי, הפרק על ראש אגף תכנון. התובנה העיקרית העולה מהספר היא הצורך בעבודת מטה רצינית ובתהליך קבלת החלטות מושכל בהנהגה של ישראל. בראיה לאחור לאסון ה7.10, איילנד אמנם מציג (בעיקר כלפי לבנון, פחות לגבי עזה) את אותה תפיסה שהוא כיום מציג באולפנים - אנו נלחמים במדינה ולא בארגון ולכן כך צריך לפעול. מנגד, יש שם גם אמירות שהן כנראה חלק מהקונספציה (צריך לפעול עם חמאס לשיקום וכו) וכמו כולנו, גם הוא לא כנראה צפה את האסון שמגיע. עניין אותי כמובן בראיה לאחור הפרק על ההתנתקות. די מדהים שלא בוצע כל דיון שמציג למה הולכים למהלך ולא היה דיון על ציר פילדלפי.

הספר האדום מספר את סיפורו של השמאל הישראלי דרך מעקב אחר שלושה אנשי מפתח: טבנקין, יערי וסנה. רק סופר מדהים כמו אסף ענברי יכול לקחת את הסיפור היבשושי, העתיק והנישתי הזה ולהפוך אותו למרתק. בתור בן קיבוץ לשיבר של השומר הצעיר, נראה שיש כאן הטיה די חזקה נגד יערי . חבר קיבוץ ותיק אמר לי שהפסיק לקרוא באמצע, כיוון שיערי מוצג כאוויל מושלם. למרות כל זאת, ברור שההערצה העיוורת לברית המועצות היא הזויה בראיה לאחור וכוללת אפיזודות של ההתכחשות למציאות.