יומיים לפני מותה שמעתי אותה אומרת "זהו זה אני הולכת".
היא קמה מהמיטה הגדולה, פתחה ארונות, שלפה מגירות ועשתה, כמו שהסבירה לי, סדר. היא זרקה המון ניירות שאמרה שרק יפריעו לנו. ארגנה את המסמכים הרלבנטיים, כמו שקראה לאוסף הניירות שהכניסה לקלסר אחד גדול שעליו היה כתוב בשחור "רונית".
שאלתי אותה אם היא צריכה עזרה. היא אמרה שאני יכולה לשבת ולהסתכל או לספר לה איך היה בבית הספר.
בחרתי גם וגם.
הסתכלתי מה היא עושה וסיפרתי לה מה למדתי באותו יום. זה היה באנגלית. דיברתי ודיברתי אמרתי כל מיני מילים באנגלית ובטח היו לי המון שגיאות, במיוחד בזמנים, אבל היא לא תיקנה אותי היא קרעה דפים וקימטה אותם והכניסה לשקית ניילון גדולה ואני המשכתי לדבר כאילו שאם אפסיק לדבר יגמר לה הכוח.
ואז היא שלחה אותי החוצה לזרוק את הפח.
אמרתי לה או קי מאמ ויצאתי.
סבתא באה הביתה בצהריים ואמרה לה שתתאפק קצת. שמעתי אותה אומרת לאמא "תתאפקי קצת" אמא צחקה ואמרה לה שהיא חיה בסרט אם היא חושבת שבנושא הזה אפשר להתערב. סבתא ענתה משהו בשקט ואני לא הצלחתי לשמוע.
כשנכנסתי לחדר הן השתתקו.
אמא ראתה אותי בדלת. היא קראה לי לשבת לידה. היא ליטפה לי את היד. אחר כך פתחה את התיק שלה והוציאה את התיק הקטן שבו היו האיפורים שלה
היא שמה אודם על השפתיים שלה
ואז נתנה לי נשיקה כמו שאהבתי על המצח
ועוד אחת על הלחי
כמו שהייתה עושה לי כשהייתי ילדה קטנה
רצתי אל המראה שבמסדרון
צחקתי
שעות מאוחר יותר הנשיקות שלה נשארו עלי אבל היא כבר נעלמה.