בראשית האלף השלישי לספירה האנושות מוצאת את עצמה על פרשת דרכים חדשה: תחת איום מצד תנועת האסלאם הפוליטי. תנועה זו, אשר מתבססת על פרשנות קיצונית ומסולפת של האסלאם המקורי, פועלת לרצח ולשעבוד של לא – מוסלמים, ושל מוסלמים אשר נחשבים בעיניה לא דתיים מספיק.
המיליציות החמושות של האסלאם הפוליטי מבצעות פשעים נגד האנושות ומעשי טבח ואונס ברחבי המזרח התיכון. מעשי טבח מחרידים התרחשו ברחבי המזרח התיכון בבני מיעוטים כמו היזידים, היהודים, הנוצרים, הדרוזים ועוד - אך רוב הקורבנות, מאפגניסטן ועד סודן, הם מוסלמים בעצמם.
מצב זה הוביל למשבר זהות משמעותי בקרב מוסלמים רבים, אשר רואים במיליציות האסלאמיות את אויבות השלום והסדר, סכנה לשלומם ולחופש שלהם – אך מתקשים להתמודד ערכית וזהותית עם האסלאם הפוליטי, כאשר הוא יונק ממקורות האסלאם, מתבסס על הקוראן, ומובל ע"י אנשי דת הטוענים לכך שהם מייצגים את אללה ומוחמד נביאו.
נוצר צורך בתפיסה חדשה, ובזהות חדשה, אשר תאפשר למוסלמים ולבני כל העמים והדתות לעמוד ביחד כנגד התוקפנות והאלימות של כנופיות האסלאם הפוליטי, המובלות וממומנות על ידי משטרים קיצוניים באיראן, קטאר ועוד. צורך זה הפך לדחוף ובוער במיוחד לאחר השבעה באוקטובר 2023, יום בו כנופיות החמאס פרצו לתוך קהילות יהודיות שלוות בישראל ורצחו למעלה מ- 1,400 איש, בני כל הדתות והגילאים, תוך כדי ביצוע זוועות, עינויים, אונס, וחטיפת חטופים חפים מפשע כבני ערובה. הטבח, אשר בוצע בניגוד לדיני האסלאם אך בשם האסלאם, הצית מלחמה ברחבי המזרח התיכון וגל מהומות עולמי.
מלחמת השבעה באוקטובר הובילה לשיחות בין אינטלקטואלים ומנהיגים מכל האזור, אנשי דת וחילונים, יהודים ומוסלמים, נוצרים ודרוזים, במטרה לנסח דרך חדשה לעתיד של שותפות ויציבות באזור.
מתוך השיחות וההבנה המחודשת יצרנו את תפיסת האברהמיזם הפוליטי, זרם חשיבה משותף המאפשר ליהודים וערבים, דתיים וחילוניים, ובכלל אנשים מכל אומות העולם וכל הדעות הפוליטיות ההומניות, להתאגד סביב מכנה משותף חדש, שמעמיד בראש את קדושת החיים ופוסל שימוש באלימות וטרור בשם האל, הדת או הלאום.
כאשר סקרנו את ההבדלים בינינו, יהודים ומוסלמים, נוצרים ודרוזים, אתאיסטים ואיראנים, הגענו למסקנה, שגם אם יש לנו על מה להתווכח, ההבדלים בינינו לא גדולים מספיק כדי להילחם עליהם. כולנו מסכימים שהחיים יקרים, יקרים מאוד. ראשית, ניסינו למצוא דרך קצרה ומעשית שתוביל לפסי שלום ולהפסקת המלחמה וההרג.
נכשלנו.
הקשבנו לקולות המערב, וחשבנו שייתכן שחלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות, ישראלית ופלסטינית, תוביל לסיום הסכסוך. מולנו שמענו קולות רבים מדי, ואת קני הרובים ומשגרי הטילים של מיליציות האסלאם הפוליטי, שאמרו לנו שלא יקבלו פשרה. שהודיעו לנו בקול רם, כי הם ימשיכו במלחמה ובטבח עד שהפרשנות המסוימת והקיצונית שלהם לקוראן תושלט על כל העולם, באמצעות נהרות של דם.
שליטי האסלאם הפוליטי, ובראשם המשטר האיראני והקטארי, משלמים משכורות למאות אלפי רוצחים ובריונים חמושים שתפקידם לחרחר מלחמה בארצותינו בשם האסלאם הפוליטי. מלחמת ה-7 באוקטובר פרצה בעקבות ההתקדמות במגעים לשלום בין ישראל לערב הסעודית, כאשר החמאס נשלח מעזה ע"י מפעיליו מטהראן, ליזום מלחמה וליצור גל עולמי של מתיחות ושנאה, כדי לעצור את השלום.
אם ישנם צבאות טרור שממומנים ונשלחים כדי להפר את השלום, כיצד יהיה שלום? לא ניתן להתעלם מהתקפות צבאות הטרור, אם לא יטופלו הם ירצחו את כל מי שלא מקבל את דעתם. ניסיון להכריע אותם צבאית מוביל לכך שהם מתבצרים בלב אוכלוסייה אזרחית, וכך הכוח התוקף אותם נאלץ לפגוע באזרחים ולהרוס יישובים אזרחיים. כך נוצר מעגל שנאה חדש, של אזרחים המעוניינים לנקום את הפגיעה ביישוביהם, ומחזקים את צבאות הטרור – שהם אלו שגרמו למצב מלכתחילה.
גם מחשבות על פתרונות מעשיים אחרים, כמו כינון מדינה אחת בשוויון זכויות לאזרחיה, או חלוקות אחרות של הארץ, הובילו לאותה מסקנה: כאשר יש אנשים שנחושים להילחם עד שיכחידו את כל מי ששונה מהם, תהיה מלחמה.
פתרון ארוך טווח לשלום בר קיימא והוגן יכול לבוא רק לאחר טיפול שורש בבעיית האסלאם הפוליטי. ההתמודדות עם הבעיה מצריכה לא רק את פירוק החמושים מנשקם ועצירת הכוחות הקיצוניים, אלא גם הצבת אלטרנטיבה ערכית, מלאה וברורה, ויצירת זהות חדשה, משותפת, שתחתיה יכולים לחיות ביחד מוסלמים, יהודים ונוצרים, אתאיסטים ובני מיעוטים דתיים, ולקיים ברית הגנה ושותפות.
אנו זקוקים ליצירתה של זהות אברהמיסטית, שלא מיועדת להחליף את הזהויות הקיימות באזור, אלא לגשר ביניהן - בדומה לאופן שבו הזהות האירופאית החדשה איננה מבטלת את הזהויות הלאומיות של עמי אירופה - אלא יוצרת ביניהם שותפות.