החולשות האינהרנטיות של המודיעין

מבוא

משחר ההיסטוריה ומאז שהחלו התנגשויות אלימות בין שבטים או בין עמים, התקיימו מלחמות שבהן צד אחד הצליח להפתיע את הצד האחר. ההפתעה התבטאה בעצם ההתקפה על אותו צד אחר, בעיתוי ההתקפה או בצורת הלחימה. בכל אחד מהמקרים הללו נכשל המודיעין של הצד המותקף באי-יכולתו לצפות מבעוד מועד את העלול להתרחש. דוגמה קלסית היא מלחמת טרויה. סיפור המלחמה נכתב לפני כ-2,800 שנה. לפי המתואר באיליאדה ובאודיסיאה, ניסו היוונים במשך זמן רב וללא הצלחה לפרוץ את חומות העיר טרויה ולכבוש אותה. ואז הגה אחד היוונים, אודיסאוס, רעיון המבוסס כולו על תחבולה. לפי תוכניתו, ייסוגו היוונים מן העיר ולכאורה תהיה בכך הודאה על תבוסתם במערכה, אך למעשה ייסוגו למרחק קצר שיאפשר להם להסתתר. בד בבד יבנו סוס עץ עצום-ממדים שישאירו מול שער העיר במעין מחווה לתושבי טרויה והודאה כי הפסידו במלחמה. 
שמחים ושאננים פתחו הטרויאנים פתח גדול בחומה המקיפה את עירם, והכניסו את הסוס פנימה. עם רדת הלילה החלו חגיגות הניצחון בעיר טרויה, אלא שסוס העץ לא הייתה מתנה תמימה שהיוונים העניקו לאויביהם. בתוך סוס העץ הסתתרה קבוצה של לוחמים אמיצים במיוחד, ובעוד הטרויאנים חוגגים ושותים לשוכרה יצאו הלוחמים היוונים מהסוס והחלו לטבוח בתושבי העיר ההמומים. באותה עת חזר הצבא היווני הגדול ממקום מסתורו, ודרך הפרצה בחומה פלש בקלות לתוך העיר. המלחמה הסתיימה בניצחון יווני מוחץ. 
סיפור זה מדגים את שני הצדדים של ההפתעה. מצד אחד את היכולת של התוקף להשתחרר מחשיבה שגרתית ולהגות תוכנית שתפיל בפח את הכוח המגן. מן הצד האחר אנו רואים כאן את אחת החולשות האנושיות הבולטות ביותר, חולשה שאינה משתנה לאורך אלפי שנים וחוצה תרבויות וארצות שונות. נקודת תורפה זו נובעת מהצורך של בני האדם לקוות ולהאמין שהמציאות תשתנה לטובה, וכאשר יש סימן שדבר-מה חיובי אכן מגיע, נוטים בני האדם לאמץ את החדשות הטובות תוך כדי הזנחה חסרת מודעות לצורך הקיומי בחשדנות.
ספר זה יציג את הכשלים של מערכות המודיעין, אותן מערכות שצריכות לדעת לזהות נכונה בעוד מועד את כוונות האויב. כל אותם כשלים, שהיו הגורם הישיר למחדלים קשים ולאסונות שבאו בעקבותיהם, נובעים כולם מאותה חולשה אנושית: הרצון הבלתי נשלט להאמין שיהיה טוב. 
הצגת אותם פגמים אינהרנטיים וחשיפת התהליכים המגבירים את עוצמת הפגמים, תאפשר לנו לדעת כיצד לנסות להתמודד איתם, וכך להקטין ככל האפשר את הסכנה שאירועים כמו מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973 ואירועי ה-7.10.2023 יחזרו על עצמם שוב ושוב.  
בחלק הראשון והעיקרי של הספר נתאר את עשרת הפגמים העיקריים שמאפיינים את אופן קבלת ההחלטות הן של אנשי מודיעין בכירים והן של מנהיגים. פגמים אלה נובעים כולם מחולשות אנושיות, ולכן הובילו לשגיאות קשות הן לפני אלפי שנים והן כיום. בחלקו השני של הספר ננסה להציע דרכים להתמודדות עם אותם פגמים וחולשות אנוש במטרה להקטין את הסיכוי שהם יגרמו לקטסטרופות גם בעתיד.

פרק ראשון: מדוע קורות כל כך הרבה הפתעות בשדה הקרב?

פגם ראשון: האמונה

קיימת הנחה שלאנשי המודיעין יכולת אנליטית גבוהה, ולכן תהליך קבלת ההחלטות שלהם רציונלי ומבוסס בשלב הראשון על איסוף עובדות, ובשלב השני על הסקת מסקנות המבוססות על אותן עובדות. בפועל קורה לא פעם מצב הפוך. כבר בתחילת התהליך מאמץ המנהיג או איש המודיעין אמונה שתרחיש זה או אחר יקרה בעוד תרחיש אחר לא ייתכן שיקרה. במקרים רבים נוצרת האמונה המאומצת בהליך לא מודע. לא פעם היא נסמכת על ניסיון קודם, על תפיסת עולם, על דעה שהתפתחה כלפי אויבים מסוימים או על הצהרות שנאמרו על ידיו בעבר, ומאותו רגע הוא אינו מסוגל לגלות פתיחות כלפי עובדות המוכיחות אחרת. 
ברגע שהתקבעה אותה אמונה הופכות העובדות והראיות החדשות ללא רלוונטיות. אותו אדם דוחה אותן על הסף תוך כדי שכנוע עצמי ושכנוע האחרים כי תפיסתו הקודמת היא בהכרח נכונה, ואין בלתה. להלן שתי דוגמאות היסטוריות.

סטלין 1941

באוגוסט 1939 חתמו מולוטוב וריבנטרופ, שרי החוץ של ברית המועצות וגרמניה על ההסכם הנושא את שמם ולפיו מתחייבות המדינות לא לתקוף זו את זו. נוסף לכך הן הסכימו בנספח סודי כי פולין תיכבש ושטחה יחולק ביניהן. ההסכם נחתם במוסקבה וסטלין תועד עומד ומחייך באושר מאחורי שני שרי החוץ שישבו וחתמו. 
סטלין חגג היות שהסכם זה העניק לו כשליש משטחה של פולין, ואחרי שצבאה הובס בפני הגרמנים, ומבלי שהרוסים נאלצו אפילו לירות ירייה אחת. הסכם זה גם נתן לו יד חופשית להשתלט על המדינות הבלטיות, אך יותר מכול האמין סטלין כי ההסכם ידחה כל אפשרות למלחמה בין גרמניה לבין ברית המועצות לפחות עד שנת 1943. 
באביב 1941 החל המודיעין הרוסי לקבל מידע כי גרמניה מתכננת לתקוף את ברית המועצות בקרוב מאוד. זרם הידיעות הזה הלך וגבר. לחלק מהפעילות הגרמנית שזוהתה על ידי המודיעין הרוסי לא יכול היה להיות שום הסבר לבד מאחד: גרמניה מתכננת לתקוף בהקדם. מידע זה סתר את אמונתו של סטלין. נפשית, סטלין לא יכול היה לאמץ הערכה שסתרה את אמונתו שלפיה הוא זה שהצליח להתל בגרמנים, וכי עלה בידו לדחות בארבע שנים לפחות כל אפשרות למלחמה איתם. 
סטלין ביטל שוב ושוב את הערכות גורמי המודיעין שלו היות שסתרו את תפיסתו שהוא בעל יכולת להונות כל אדם ואיש אינו מסוגל להונות אותו. בכל זאת נדרש סטלין לספק לעצמו  הסברים רציונליים לאותו מידע מודיעיני. ההסבר שנתן היה כי כל המידע המגיע מגורמי המודיעין אינו אלא "פייק ניוז" שהמודיעין הבריטי שותל בערמומיות במערכות המודיעין הרוסי. היות שהבריטים מעוניינים מאוד שתיפתח מלחמה בין ברית המועצות לגרמניה, שכן מאז קיץ 1940 הבריטים נלחמו לבדם נגד גרמניה, הרי שוודאי הם אלו שעומדים מאחורי הקונספירציה הזו, אבל לא איש חכם וחשדן כמוהו ייפול למלכודת הבריטית הזו. ב-22 ביוני 1941 פתחה גרמניה במבצע "ברברוסה" ותקפה את ברית המועצות בעוצמה רבה ולאורך חזית של 3,000 ק"מ. סטלין הוכה בהלם ובמשך ארבעה ימים לא תפקד כלל.