אף אחד עוד לא מת מבטלה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אף אחד עוד לא מת מבטלה

אף אחד עוד לא מת מבטלה

5 כוכבים (22 דירוגים)

עוד על הספר

ענת ברונר

ענת ברונר היא מורה, כותבת ואשת חינוך. עוסקת בליווי של תהליכי תיקון ולמידה – לפעמים באמצעות מתמטיקה, לפעמים דרך מילים.

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

אף אחד עוד לא מת מבטלה הוא טקסט אישי־ספרותי על התבגרות בתוך משפחה שסועה, ועל המאמץ לבנות חיים שלמים אחרי ילדות של הישרדות רגשית.

הוא נכתב מתוך תנועה – בין זיכרונות לגוף, בין פרטים יומיומיים לשאלות גדולות, בין כאב להומור.

זהו ניסיון לאסוף שברים – חפצים, משפטים, רגעים – ולרקום מהם סיפור.

לא סיפור על איך הכול הסתדר, אלא על איך ממשיכים גם כששום דבר לא באמת מסתדר.

פרק ראשון

בחמש לפנות בוקר אני מתעוררת לקול נפץ. "אף אחד עוד לא מת מבטלה" מרוסק על הרצפה.
חמישה עשורים היה תלוי על מסמר וברגע אחד החליט שנגמר לו. בדיוק אחרי שכתבתי עליו בסדנה.

מה הסיכוי?

אבל שום דבר לא נופל ברגע אחד. שנים של התפוררות איטית, תהליכים סמויים מן העין.

מעל הראש של אבא, כמו בסוף של טטריס, מהבהב כיתוב: GAME OVER.

את הכתובת רק ילדה אחת רואה.

***

"זוכרת את המרצפת הכתומה שהייתה בחדר של דוד אריה?" אני מתקשרת לאמא בבוקר.
״ריבוע חרסינה כזה, קטן?״
היא מספרת לי שקיבלה אותו מבעלה של בת הדודה שלה — טיפוס בטלן, מוכשר אבל עצלן, שחיפש את עצמו. ניסה להתפרנס מכל מיני דברים קטנים של אמנות.
כשהיה מצליח למכור משהו, היה מבזבז את הכסף בבלינצ'ס של שושנה.
פעם ניסה להקים דוכן של שלטים ביריד של נחלת בנימין.
את "אף אחד עוד לא מת מבטלה" אף אחד לא קנה.
אז הוא נתן לה אותו במתנה.

סתיו 2009

כמה שבועות אחרי שאחותי השלישית חוזרת מניו יורק אנחנו נפגשות בתל אביב. כיכר רבין, עסקית צהרים, מפגינות אחיזה נכונה במקלות ובקיאות בתפריט היפני. כישורים מתוחכמים שכל אחת מאיתנו פיתחה לגמרי לבד, מנותקים לחלוטין מאיך שגדלנו, מבני ברק, ממי שהיינו עד לא מזמן.

אנחנו מדברות על הבחור שהיה לה שם, על הלימודים שלי.

הכול איכשהו נשאר על פני השטח. ודווקא כשאני מלווה אותה לאוטובוס, בדקות האחרונות האלה, פתאום היא אומרת שהיא פוחדת נורא.
שהמצב של אבא לא טוב. אולי רע מתמיד. אפילו עם הקטנה הוא כבר לא מדבר.

חלק מסדרת ביטבוקס

ענת ברונר

ענת ברונר היא מורה, כותבת ואשת חינוך. עוסקת בליווי של תהליכי תיקון ולמידה – לפעמים באמצעות מתמטיקה, לפעמים דרך מילים.

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
22 דירוגים
22 דירוגים
0 דירוגים
0 דירוגים
0 דירוגים
0 דירוגים
19/7/2025

התחלתי לקרוא ולא עצרתי עד לסיומו. כתוב להפליא. קולח, כתיבה אותנטית שכל כך קל להתחבר אליה. עצוב, מרגש, כואב. מעורר מחשבות על ההשפעה העצומה של החוויות מבית על החיים שלנו והבחירות שאנו עושים….

1
14/7/2025

טקסט כאוב. אותנטי. שבור אך נבנה, זוכר ושוכח, סולד ואוהב, כועס וסולח. אינו מתיימר להיות סוגה כלשהי מחוץ למה שהוא עצמו. אינו מתיימר לקוהרנטיות, למשמוע, שכן לא היו כאלו בחיי הילדות הכאוטיים המתוארים. ומנגד יש לו מוסיקה הלמותית ספרותית משל עצמו, שמקנה תוקף נוסף למילים. קראתי באבחה אחת. האמנתי. חמלתי. הזדהיתי. קיוויתי לריפוי. ואולי הווידוי הוא הריפוי...

1
14/7/2025

קראתי בשקיקה,מרגש,מצחיק ונוגע ללב.

1
13/7/2025

ספר שמתפרק ומפרק. נבלע בקצב של חתיכות קטנות קטנות, שמתעכלות יחד לשלם הגדול מסך חלקיו. ריח של כתיבה ראשונה, כמו גשם ראשון, שנקראת כמו הייקו, ומגוללת עלילה, שכולה כנות, כאב וסימני שאלה. הנשימה עצורה בהמתנה לסיפורים הבאים.

1
12/7/2025

מרגש ונוגע לי ממש בחיים ובקשר המשפחתי הסבוך שלי. תודה ענת!

1
12/7/2025

חזק מאד. מטלטל. פיסות חיים שיחד מספרות סיפור עצוב עוצמתי. סיפור שגורם לעצור ולחשוב על הורים, הילדים, עבר, הטראומה והאם ניתן להשתחרר ממה שקיבלנו או חטפנו בבית. כתוב בכישרון רב. הרגשתי אמנות במילים. יכולת לתאר ולהעביר כל כך הרבה במעט מילים. כמו קפסולות מרוכזות ואיכותיות. מרגע שהתחלתי לקרוא הייתי חייבת להמשיך, לנסות להבין את הפאזל שנגלה לעיניי. תודה רבה!

1
12/7/2025

ספר כתוב להפליא, בועט בבטן ומצליח לרגש ברמות אחרות.

1
11/7/2025

כתוב מצוין וקולח, אי אפשר להפסיק לקרוא! יופי של כתיבה על העברה בין דורית, על הקשרים המורכבים בתוך המשפחה ועל ההשפעה ארוכת השנים של ילדות בצל הורות לא מיטיבה. ספר חשוב מאוד וטוב שנכתב

1
11/7/2025

סיפור קצר מצויין, כתוב היטב; אמין; מרגש וקולח. נהניתי מאד

1
11/7/2025

ספר מרגש, כתיבה זורמת, מעניינת ומושכת! נהנתי מכל שנייה בקריאה ובסיפור. ממליצה בחום.

1
9/7/2025

קראתי בשקיקה ובנשימה עצורה!

1
16/7/2025

מאוד אמוציונלי דוקרני

14/7/2025

ספר מרגש לא עזבתי עד שסיימתי

10/7/2025

כל כך אישי וכל כך נוגע 💔

אף אחד עוד לא מת מבטלה ענת ברונר

בחמש לפנות בוקר אני מתעוררת לקול נפץ. "אף אחד עוד לא מת מבטלה" מרוסק על הרצפה.
חמישה עשורים היה תלוי על מסמר וברגע אחד החליט שנגמר לו. בדיוק אחרי שכתבתי עליו בסדנה.

מה הסיכוי?

אבל שום דבר לא נופל ברגע אחד. שנים של התפוררות איטית, תהליכים סמויים מן העין.

מעל הראש של אבא, כמו בסוף של טטריס, מהבהב כיתוב: GAME OVER.

את הכתובת רק ילדה אחת רואה.

***

"זוכרת את המרצפת הכתומה שהייתה בחדר של דוד אריה?" אני מתקשרת לאמא בבוקר.
״ריבוע חרסינה כזה, קטן?״
היא מספרת לי שקיבלה אותו מבעלה של בת הדודה שלה — טיפוס בטלן, מוכשר אבל עצלן, שחיפש את עצמו. ניסה להתפרנס מכל מיני דברים קטנים של אמנות.
כשהיה מצליח למכור משהו, היה מבזבז את הכסף בבלינצ'ס של שושנה.
פעם ניסה להקים דוכן של שלטים ביריד של נחלת בנימין.
את "אף אחד עוד לא מת מבטלה" אף אחד לא קנה.
אז הוא נתן לה אותו במתנה.

סתיו 2009

כמה שבועות אחרי שאחותי השלישית חוזרת מניו יורק אנחנו נפגשות בתל אביב. כיכר רבין, עסקית צהרים, מפגינות אחיזה נכונה במקלות ובקיאות בתפריט היפני. כישורים מתוחכמים שכל אחת מאיתנו פיתחה לגמרי לבד, מנותקים לחלוטין מאיך שגדלנו, מבני ברק, ממי שהיינו עד לא מזמן.

אנחנו מדברות על הבחור שהיה לה שם, על הלימודים שלי.

הכול איכשהו נשאר על פני השטח. ודווקא כשאני מלווה אותה לאוטובוס, בדקות האחרונות האלה, פתאום היא אומרת שהיא פוחדת נורא.
שהמצב של אבא לא טוב. אולי רע מתמיד. אפילו עם הקטנה הוא כבר לא מדבר.

חלק מסדרת ביטבוקס

המלצות נוספות