אוטיסט?

קוראים יקרים,

אנו שמחים לצאת לאור עם סדרה חדשה; סדרת קולות של אימהות ואבות לילדים מיוחדים. 
"אוטיסט?" מאת ליאת לב רן הוא הספר הפותח.
ליאת בקולה כאמא לילד אחר משתפת במסע שמתחיל בחינוך הרגיל ומגיע לחינוך מיוחד, בקשיים ובהתמודדויות היומיומיות ובחיפוש אחר תשובות והגדרות.

ד"ר אושי שהם קראוס

״אוטיסט? לא אוטיסט. אוטיסט? לא אוטיסט. אוטיסט?״

איך יודעים?
יודעים?
אומרים שאמא תמיד יודעת. גם כשהיא לא רוצה לדעת, לא מעוניינת לדעת, בתוך תוכה היא יודעת.
אני האמא הזאת שאף פעם לא יודעת כלום, וכבר שמעתי עלי שאני כנראה בהכחשה השמורה לאימהות מהסוג שלי, שנועדה להגן מהפחד הכי גדול של כל אמא, שהבן שלה לא כמו כולם.

***

יום לפני שהכל פה התהפך, ב 6 באוקטובר, נסענו לנעמי, הרבה הרפורמית שטל בחר לעלות איתה לתורה לחזרה אחרונה. שלושה חודשים עבדו על הדרשה וההתרגשות הייתה רבה. 

מאה אורחים, משפחה וחברים קרובים, צפויים היו להגיע למסעדה שתיסגר במיוחד בשבילנו, לחגוג את בר המצווה. התכנון היה לערוך את הטקס בתוך המסעדה, טל כבר ידע שלב אחר שלב איפה הוא עומד, מה הוא אומר, מתי זורקים עליו סוכריות, הוא כבר ידע אפילו מה הוא הולך לאכול. טל לא ילד של הפתעות, בלשון המעטה, ואנחנו כבר למודי ניסיון ויודעים שהפתעות זה רעיון גרוע לילדים ללא גמישות מחשבתית, היפראקטיביים ואימפולסיביים. הבעיה, אגב, היא לא בהפתעה אלא באפשרות שהיא תייצר אכזבה שתייצר תגובה לא צפויה, לא קשורה, לא מקובלת ולא מתאימה. תמיד הבעיה היא בתגובה. הגורם המפתיע הוא רק טריגר והשנה האחרונה הייתה רבת הפתעות ואכזבות לכולנו. 

את 7 באוקטובר אף אחד לא צפה. בהתחלה חשבנו שזה יהיה קצר, כמה ימים וחוזרים לשגרה. לא קלטנו ולא הפנמנו את ממדי האסון בימים הראשונים וקיווינו שבכל זאת נוכל לחגוג, אבל עם כל יום שעבר הבנו שנצטרך לשנות תוכניות.
כל כך רציתי שיהיה לבן שלי טוב ושמח. שיהיה לו, לנו, את היום הרשמי הזה שנוכל, אולי, לפתוח דף חדש. עברנו שנה קשה, מבאסת ומורכבת, שנה בה עברנו מחינוך רגיל למיוחד, וכל כך רציתי התחלה חדשה לכולנו.