חלק ראשון
טסנדה
1. דברים לא מדוברים ושאין להפיצם ברבים.
2. דברים שעדיף שלא ייאמרו.
טסנדה, מקורה במילה הלטינית TACEO שפירושה "אני בשקט". היא מתייחסת גם לשם העצם "מנוחה".
טסנדה מזכירה לנו ששקט הוא לא סימן לחולשה, אלא למנוחה, לוודאות, לשביעות רצון.
שתיקה היא התגובה הטובה ביותר לאנשים שאינם ראויים לתגובה.
פרק 1
אמרי, 15; נאש, 25
נאש
היה לי הרגל לגעת בדברים שלא שייכים לי.
עקרות הבית המושלמות של איסטרידג', קרוליינה הצפונית, התחננו לקבל טעימה מהילד הרע שהגיע מהצד הלא נכון של העיר. אם הייתי מקבל דולר בכל פעם שאיזו אישה לראווה בת עשרים ומשהו רצה אליי אחרי שבעלה בן השישים ומשהו נסע ל"נסיעת עסקים", לא הייתי מגיע למצב הזה.
לפעמים, כשהתרגזתי מהגישה החמדנית של מעצב כזה או אחר, בעוד אני נאלצתי לעבוד עשר שעות בכל יום כדי להחזיר הלוואות שלקחתי ללימודי התואר השני, וכשאימא נעלה תמיד את אותו זוג נעלי ניו באלאנס בלויות ועדיין הצליחה לחסוך קצת כסף כדי לתרום לכנסייה, הייתי מפנק כמה עקרות בית מושלמות.
(זיון שנאה היה המונח ההולם, אבל התנהגות הולמת היא לא משהו שאפשר היה לייחס אליי.)
הבנות החורגות שלהן, שהיו כמעט בנות גילן, באו אליי כשהן רטובות ומוכנות, מחפשות משהו להשוויץ בו בפני החברות שלהן.
פינקתי גם אותן, אבל לא נהניתי כמוהן. הן רצו להשתעשע בעוד האימהות החורגות שלהן רצו לברוח. הראשונות היו מחושבות, האחרות פרועות.
ואף על פי שתיעבתי את העיר הזאת ואת העושר המזויף שתושבי איסטרידג' התהדרו בו, מעולם לא חציתי את הקווים ולא שמרתי לעצמי את הדברים שנגעתי בהם. חוץ מפנקס החשבונות שגנבתי הערב מגדאון וינתרופ, הבוס של הוריי.
גדאון וינתרופ, יזם מיליארדר, חתיכת חרא, והאיש שפחות או יותר ניהל את איסטרידג'.
באחוזת השיש הכסוף, ניצב פסל העשוי מכסף וזהב בדמות דיוניסוס רכוב על נמר. האומן חרט את בני לווייתו של דיוניסוס על רגלי הנמר, דבר שהלם מאוד את פולחן העושר של איסטרידג'.
הסתתרתי מאחורי ארבע רגליה של החיה, תחבתי את ידיי בתוך ז'קט הג'ינס המרופט שלי, וצותתי לשיחה בין גדאון וינתרופ לשותפו לעסקים בלתזר ואן דורן.
אף על פי שהם ישבו במשרד האחוזה ועישנו סיגרים במחיר מופקע, יכולתי לשמוע ממקום מחבואי במבואה, מאחורי ישבנו של הנמר, את קולו הרועם של גדאון מבעד לדלת הפתוחה. מפני שבאיסטרידג' היה אפשר לסחור בסודות. לא היו לי כוונות לרגל בזמן הביקור השבועי שלי אצל ההורים, אבל אשתו של גדאון איימה על אימא ועל אבא בפיטורים.
יהיה נחמד שידי תהיה על העליונה, לשם שינוי.
"נעלם יותר מדי כסף." גדאון לגם מהמשקה שלו. "וינתרופ טקסטיל תתמוטט. אולי זה לא יקרה מחר או מחרתיים, אבל זה יקרה."
"גדאון."
הוא קטע את בלתזר. "כשהחברה תפשוט את הרגל, כל מי שאנחנו מעסיקים, שזה כל העיר בערך, יאבדו את מקום העבודה שלהם, את כל החסכונות שהשקיעו בנו, את הכול."
תרגום: ההורים שלי יהיו חסרי עבודה, חסרי בית ומרוששים.
"כל עוד לא תהיה עדות למעילה..." אמר בלתזר.
לא נשארתי לשמוע את ההמשך.
חלאה.
אימא ואבא השקיעו את כל חסכונותיהם במניית וינתרופ טקסטיל. אם החברה תתמוטט, העתיד שלהם בסכנה.
עזבתי בשקט את המבואה בדיוק כשם שנכנסתי אליה, חולף במהירות ליד המטבח, היישר אל חדר הכביסה של משפחת וינתרופ, שם השאירה לי אימא את החליפה הישנה שגדאון נתן לי במתנה לכבוד הנשף הערב.
עצרתי במחסן, לבשתי אותה ודחפתי לתוך הכיס החיצוני של המזוודה שגדאון נהג לקחת לנסיעות עסקים את הג'וינט שהחרמתי בשבוע שעבר מהחברה של אחי ריד, שהייתה ידועה באובססיה שלה לצילומי סלפי. מתנה קטנה למשטרת הגבולות. ואנשים אומרים שאני לא נדיב.
אחרי שגדאון יצא והלך לנשף של הבת שלו, לא חשבתי פעמיים, התגנבתי למשרד שלו וערכתי חיפוש. לפני שמונה שנים, כשהמשפחה שלי עברה לבית בקצה אחוזת וינתרופ, שמתי לי למטרה להניח את ידי על כל מפתח ועל כל סוד באחוזה.
אימא הייתה אחראית על משק הבית, ואבא תחזק את שטח האחוזה. שכפול המפתחות לא דרש מאמץ רב. לעומת זאת, השגת הקוד של הכספת במשרד דרשה ממני להמציא משחק דמיוני – כזה שריד וחברתו הטובה אמרי, בתו של גדאון, יוכלו לשחק בו.
הקשתי את הקוד וחיטטתי בדברים שהיו בתוך הכספת – דרכונים, תעודות לידה וכרטיסי ביטוח לאומי. שיעמום. במגירת שולחן הכתיבה לא היו דברים חשובים, פרט לתיקיות העובדים. הוצאתי את התיקייה הראשונה ממקומה והכנסתי את ידי למרווח שהשאירה התיקייה.
בדיוק כשסיימתי את החיפוש, נתקלו אצבעותיי בחפץ רך למגע עשוי מעור.
אחרי שהסרתי את הסרט, אחזתי בחתיכת העור ושלפתי אותה ממקום מחבואה. זה היה יומן. הרמתי אותו אל מול האור וחוץ מאבק, לא היה עליו סימן. לא למי הוא שייך. לא שם של חברה וגם לא לוגו.
פתחתי אותו ובחנתי את שורות האותיות והמספרים. מישהו ערך תיעוד מדוקדק.
פנקס חשבונות.
קלף מיקוח.
הוכחה.
חורבן.
לא הרגשתי אשם על כך שאני גונב משהו שלא שייך לי. לא כשהבעלים של היומן השתמש בכוחו להרוס, וההורים שלי עמדו בקו האש. הייתי לבוש בחליפה של גדאון ונראיתי כמו בן איסטרידג' אמיתי כשיצאתי מהאחוזה שלו, עם ספר החשבונות מונח בכיס הפנימי.
לא סיפרתי לאימא דבר כשהיא התקשרה והתחננה, "נאש, בבקשה, אל תעורר מהומות הלילה. אם דברים יצאו משליטה, תסיע את ריד הביתה. אתה מכיר את הילדים האלה של איסטרידג'. אתה לא רוצה שאחיך יסתבך."
תרגום: ילדי עשירים משתכרים ומחפשים צרות, והילדים שלובשים תלבושת אחידה מיד שנייה ולומדים בזכות המלגות נושאים באחריות. אותו הסיפור כבר שנים.
יכולתי להתוודות כבר אז – לספר לאימא על מעלליו של גדאון.
אבל לא עשיתי את זה.
התנהגתי כמו סיזיפוס.
הייתי ערמומי.
שקרן.
גנב.
במקום להתגרות במוות, גנבתי מווינתרופ.
נראה שהשני מסוכן יותר מהראשון. שלא כמו סיזיפוס, לא הייתה לי כל כוונה להיענש על החטאים שלי ולסבול לנצח.
פנקס החשבונות לא היה כבד יותר מספרון, אבל הוא הכביד על כיס החליפה החבוי כשפילסתי את דרכי אל השולחנות באולם הנשפים של בית הספר התיכון של איסטרידג', בעודי שוקל מה לעשות עם המידע החדש.
יכולתי להעביר אותו לרשויות המתאימות ולחסל את וינתרופ, להזהיר את ההורים שלי כדי שיחפשו עבודה חדשה וימכרו את מניות וינתרופ טקסטיל, או לשמור את המידע לעצמי.
לעת עתה, החלטתי לשמור אותו לעצמי עד שתהיה לי תוכנית.
ים של אנשי עסקים בחליפות ושל נשים מטופחות שנולדו וגדלו באיסטרידג', שלא היו יותר מסתם נשים לראווה, התגודדו מול עיניי. אף אחת מהן לא עוררה בי עניין.
למרות זאת, ליטפתי את גבה של אחת מאותן נשים מושלמות כדי להסיח את דעתי מהעובדה שלקחתי משהו מאחד האנשים הכי חזקים בקרוליינה הצפונית – אחד האנשים החזקים באמריקה.
שפתיה של קתרינה נפרדו מעט מהמגע שלי והיא פלטה שאיפה מקוטעת שגרמה לווירג'יניה וינתרופ לשלוח מבט קפוא לכיווני. בשולחן ליד ישבה בזיל, בתה החורגת של קתרינה, ונעצה את מזלגה באכזריות בסטייק העסיסי שלה בעודה עוקבת בעיניה אחר קצות אצבעותיי, שטיילו על גבה של קתרינה.
הסטייק הזכיר לי את אחי הקטן – נוצץ מבחוץ, מלא בדם שיפרוץ החוצה בנעיצה קלה של הסכין. עם זאת, החברה שלו, שהוא נפרד וחזר אליה שוב ושוב, לא הייתה זו שתחתוך אותו.
ברגע שריד הוציא את הראש שלו מהתחת והבין שהיא מאוהבת בו, הייתה זו אמרי וינתרופ שכבשה את ליבו.
בנות כמו בזיל ברקשייר היו תחנות התרעננות. הן מילאו לך את טנק הדלק ועזרו לך לאורך הדרך, אבל הן לא היו היעד שאליו רצית להגיע.
בנות כמו אמרי וינתרופ היו קו הסיום, המטרה שלשמה עבדת, המקום שאליו שאפת, החיוך שראית כשעצמת עיניים ותהית מדוע טרחת בכלל.
ריד היה בן חמש־עשרה. היה לו עוד זמן ללמוד.
"יש מקום בשולחן הילדים," הציעה וירג'יניה, בקבוק שמפניה מסוג 'קרוג ברוט' מעורסל בין אצבעותיה.
היא הזכירה את פסל הרה שאותו ביקשה מאבא להציב במרכזו של מבוך העצים בחצר האחורית של אחוזת וינתרופ – יופי חיוור מתנשא לגובה, כלוא בתוך גוף צר מדי. שערה הבלונדיני היה חלק והזכיר מקלות במבוק שנשקו לקצות כתפיה.
הקצוות המבריקים התנדנדו כשהיא החוותה בראשה לעבר השולחן שבו ישבה בתה – הבת שהייתה העתק מדויק שלה. לאמרי, לעומת זאת, היו התנהגויות מוזרות שהתפרצו מבעד לסדקים, כמו אור שמש שחודר לתוך תא המעצר, דרך חרך צר.
פנים מלאות הבעה.
עיניים גדולות מדי.
הייתה לה עין אחת אפורה, שניתן היה להבחין בה רק אם מסתכלים מקרוב. פעם שמעתי את וירג'יניה דורשת מבתה להסתיר אותה בעזרת עדשת מגע צבעונית שתתאים לעין הכחולה שלה.
וירג'יניה ישבה ליד קתרינה, זרקה לעברה מבט מתנשא ואמרה לי, "אתה יכול לשבת בשולחן של הילדים."
מאחר שלא היה לי ספק שווירג'יניה השתתפה במעילה של בעלה, האצבע שלי עקצצה והתאפקתי לא לדחוף אותה בין רגליה של קתרינה מתחת לשולחן "המבוגרים" כדי לעורר אותה. אם גדאון וינתרופ היה הראש של וינתרופ טקסטיל, וירג'יניה הייתה הצוואר שהזיז את הראש לאן שהתחשק לה.
תחנוניה של אימא הדהדו בראשי, לכן שמרתי את הידיים שלי לעצמי.
אל תעורר מהומות.
דיבורים לחוד ומעשים לחוד.
בלי להכביר במילים הסתובבתי והתיישבתי בין ריד ובין אייבל קרטרייט, הדייט של אמרי. אייבל התגלה כטיפוס חלקלק, כמו אביו עורך הדין. עיניים קטנות ושחורות ושיער בלונדיני משוך לאחור, כאילו הגיע מאודישן לתפקיד הנשר בסרט דל תקציב של לורנס הנטינגטון.
"אח קטן. אמרי." נדתי בראשי אל ריד ואל אמרי ואז זקרתי גבה למראה שאר היושבים לשולחן, חלקם אפילו לא הגיעו לגיל ההתבגרות וכבר הסתתרו מתחת לשכבה עבה של איפור. בני טיפש־עשרה טיפוסיים.
לחייה הסמוקות של בזיל בלטו על רקע שערה הבלונדיני שנטה ללבן. היא התיזה על עצמה כמויות של בושם שהיו מספיקות כדי להצית אולם התעמלות שלם. עצרתי את הנשימה כשהיא רכנה לעברי וצחקקה אל תוך כף ידה.
"אוי, נאש, אתה מצחיק כל כך."
הפניתי לה את גבי וסיימתי את השיחה בנימוס. בחנתי את אמרי שישבה כיסא אחד ממני – הגבות שלה נראו זעופות וידיה היו מונחות בחיקה בעודה מנסה לפתוח עטיפה של חטיף שוקולד קטן, בלי למשוך תשומת לב לממתק המוברח.
תהיתי אם יש לה מושג מה מעוללים הוריה.
קרוב לוודאי שלא היה לה מושג.
אימא אמרה לי פעם שאנשים מתוכנתים לעשות את הדבר הנכון.
אינסטינקט אנושי, היא אמרה, לאנשים שרוצים לעשות טוב לאחרים, לרצות אחרים, להפיץ שמחה.
אימא התמימה והמתוקה.
בתו של הכומר, שהעבירה את זמנה הפנוי כילדה בלימודי התנ"ך והתחתנה עם נער כנסייה. אני חייתי בעולם האמיתי, במקום שבו הבני זונות העשירים דפקו את האדם הקטן – בתחת, בלי חומר סיכה – ועוד ציפו שיודו להם אחר כך.
ואבא של אמרי – הוא הציג מצג שווא. ארגוני צדקה, התנדבות, חיוך כובש. חשבתי שגדאון שונה מכולם. כמה טעיתי.
אבל אמרי וינטרופ... תהיתי מה עליי לעשות עם פנקס החשבונות שבכיסי. היא סיבכה את העניינים.
לא שהייתי קשור אליה במיוחד. במהלך השנים ניהלתי איתה כמה שיחות שאפשר לספור אותן על יד אחת, אבל אהבתי את ריד, ואמרי ידעה לאהוב אותו טוב יותר מכל אחת אחרת.
בילדותה היא נהגה לחלוק איתו את הכסף לארוחת הצהריים וישבה לצידו בשיעורי העזר שלא הייתה זקוקה להם. בית הספר המחורבן שממנו באנו השאיר את ריד ברמה של שתי כיתות מתחת. אפילו בגיל שבע הבינה אמרי שהדרך היחידה שבה יוכל אחי לקבל שיעורי עזר תהיה אם תעמיד פנים שהיא המתקשה, כדי שההורים שלה ישלמו עליהם.
אם אמרי תיפגע, גם ריד ייפגע. מתמטיקה פשוטה. ואף על פי שכבר הייתי מותש ושנאתי את איסטרידג' ואת האנשים שהיו באולם הנשפים, לא שנאתי את הילדה שהייתה נאמנה בכל נשמתה, עד כדי חוסר זהירות. הילדה שהייתה רק בת חמש־עשרה, אבל הייתה לה חוכמת חיים של מישהו שחי אלף שנה. הילדה שאהבה את אחי הקטן.
"אמרי," אמרה בזיל אחרי שהתעלמתי ממה שהיה לה לומר. "שמעתי שנכשלת בשיעור של השנאוצר. איזה דיכאון."
שנאוצר. למה השם הזה נשמע לי מוכר?
ריד רכן אל בזיל ואמר לה בקול רם כדי שכולם ישמעו. "זה לא יפה, מתוקה." המבטא הצפוני שלו בלט ואיכשהו הוא הצליח להחמיר את המצב.
"שמעתם את הרעש הזה?" אמרי הטתה את ראשה אל הצד וכיווצה את הגבות שלה, מעמידה פנים שהיא מתרכזת במשהו.
אייבל פלש למרחב של אמרי. "איזה רעש?"
"הזמזום המעצבן הזה."
"נשמע כמו יתוש," אמרתי ורכנתי אל עבר קרטרייט, הוצאתי את החטיף מאצבעותיה של אמרי ודחפתי אותו אל פי.
"לא, זה לא זה," היא הודתה לי על ידי הניצוץ שהופיע בעיניה כמחווה מהירה של הזדהות, לפני שפנתה אל בזיל במבט רצחני, "זו רק בזיל."
בזיל קפצה במקומה בדיוק כשהבנתי מי השנאוצר שדיברה עליו, וקטעתי אותה לפני שתפלוט איזו שטות. "דיק שנאוצר – הוא לא המורה לכימיה? המזדיין הזה שנותן ציונים טובים בתמורה למציצות? ואלה שלא מוכנות, אז..." זקרתי גבה והסתכלתי על בזיל. "היי, לך הוא נתן טוב מאוד, נכון?"
בזיל הביטה בריד, מחכה שהוא יגן עליה. הוא העביר את מבטו ממני אליה ואז אל אמרי, ונראה חסר אונים, דבר שגרם לי לפקפק בקרבת הדם בינינו. אולי כוח העל שלו היה נעלה יותר ורק חיכה שיתגלה, כי בדיוק ברגע הזה בחרה וירג'יניה לפלוש לשולחן שלנו.
עיניה סרקו את השולחן ועליו צלחות מרק השומר הקר שלא נאכל, כאילו היו עדות ליכולותיה כיושבת ראש אגודת הצעירים של איסטרידג'. אולי הם באמת היו כי אף אדם שפוי לא היה מסתכל על התפריט ואומר, "אפשר בבקשה את מרק השומר הצונן?"
"אמרי, מתוקה," היא פנתה אל בתה ותחבה קווצת שיער סוררת מאחורי אוזנה. כמו סרט המשך בחיים האמיתיים של פלישת חוטפי הגופות, לווירג'יניה היו צוות של סטייליסטיות שעזרו לעצב את אמרי על פי החזון שלה.
לפני שעזבתי את איסטרידג' כדי ללמוד באוניברסיטה, חייתי שנים בבית הקוטג' של הוריי, מהשנה האחרונה בבית הספר התיכון באיסטרידג' ועד לארבע השנים בקולג' הציבורי, כדי לחסוך כסף.
הייתי עד לשעות רבות שהוקדשו למריטה, לחיטוט, לצביעה ולהפיכת גופה של אמרי למשהו שווירג'יניה תוכל לחיות איתו בשלום... או מה שזה לא יהיה שהיא תכננה עבור בתה. קרוב לוודאי שמוות בידי החברה הגבוהה של איסטרידג'.
"כן, אימא?" אמרי לא הביטה באימא שלה בחיבה גדולה. היא הסתכלה עליה בכניעה. באותו המבט שמסתכלים על שוטר כשהוא עוצר אותך על נהיגה מעל המהירות המותרת, באדיבות שמסתירה תיעוב.
אני בטוח שעמוד השדרה שפיתח ריד היה משנים של קרבה לאמרי.
"תהיי נחמדה ותלכי בשבילי למשרד?" ליקקה וירג'יניה את אגודלה והחליקה קווצת שיער סוררת ממצחה של אמרי. "אני צריכה את הנזר להכתרת תגלית השנה."
תגלית השנה – כאילו זה היה תואר נשחק.
עיניה של אמרי דלגו מריד אל בזיל באופן גלוי כל כך, עד שאפילו לא טרחתי להסתיר את הצחוק שלי. היא הביטה בי במבט זועף ואז פנתה אל וירג'יניה, "את לא יכולה לבקש מאחד המלצרים שיביא אותו?"
"אוי," לפתה וירג'יניה את שרשרת הפנינים שחנקה אותה, "אל תדברי שטויות. נראה לך שהייתי מפקידה בידי איזה מלצר את הקוד של הכספת?"
"אבל..."
"אמרי, אני צריכה לשלוח אותך לשיעורי נימוסים והליכות אצל מיס צ'אטני?"
מיס צ'אטני הייתה גברת על גבול המתעללת, שאימנה את אוכלוסיית הנשים באיסטרידג' להיות הנשים שהן היום – עם התחתונים היוקרתיים שתקועים להן עמוק בתחת. היא לא השאירה חבורות על עורן, אבל השמועה אומרת שהיא הסתובבה עם סרגל בידה ונהגה להכות אותן על הידיים, על הצוואר ועל אזורים רגישים אחרים שיכלה להניח עליהן את הסרגל שלה.
אייבל משך את הכיסא שלו. "גברת וינתרופ, אני יכול להביא אותו."
"זה רעיון נפלא!" אמרה וירג'יניה. "אמרי, אייבל ילווה אותך. צאי לדרך." פניה של וירג'יניה נותרו קפואות, כאילו מישהו ערבב את הבוטוקס שלה עם טיח.
עיניה של אמרי התרחבו מרוב כעס. העין האפורה הפכה כהה יותר והכחולה התבהרה. היא מלמלה כמה מילים שלא הצלחתי להבין את פשרן, והיה נראה שהיא כועסת. לשבריר שנייה חשבתי שהיא תפתיע אותי.
למעשה, הייתי צריך שתפתיע אותי כדי להשיב את האמון בעולם שבו אנשים כמו גדאון ניצלו את כל ה"האנקים" וה"בטיות" פרסקוט.
במקום זאת, אמרי דחפה את הכיסא שלה לאחור והסכימה שאייבל יחזיק בידה, כאילו חיינו במאה התשע־עשרה והיא זקוקה לליווי לכל מקום. ההתרסה נעלמה מעיניה.
ברגע הזה היא לא נראתה כמו הילדה בת השמונה שחבטה לאייבל בפנים, אחרי שגנב לריד את ארוחת הצהריים שלו.
התבוננתי בה כשנכנעה לרצונה של וירג'יניה.
היא הייתה בדיוק כמו כל שאר האנשים באיסטרידג' המזוינת.
נתתי 5 כוכבים רק כדי שיראו. זה ספר של 2 גג. איזה אכזבה 😕 ארוך, מעיק, מייגע. אני בד"כ אוהבת סיפורי מיריבים לאוהבים, אבל פה זה פשוט לא עבד. למה בחלק של היריבים צריך ללכת לכיוון של השפלה באמצעות מין? כמובן שהגבר משפיל את האישה, למקרה שתהיתם. עושה לה דברים שהם מחוץ לגבולות הסביר (בעיניי כמובן, כל אחד והגבולות שלו) ואיכשהו היא גם נהנית ורוצה עוד מזה. ואז באופן לא ברור הוא עובר מלשנוא אותה באופן תהומי ללא יכול בלעדיה. ובנוסף, כל זה נמרח כמו מסטיק. קראתי את הכל, אבל אמיתי, אין שום הצדקה לשני ספרים. היו המון קטעים משעממים. מניחה שהבנתם, לא מומלץ
טוב...... הסיפור הכללי יכול היה להיות ממש טוב, מותח ואני באמת מעוניינת לדעת מה ההמשך, החלק המעצבן מאוד זה שהספר מלא במחשבות של הדמויות, מונולגים ומעט מעט דיאלוגים ופרטים לא מעניינים בעליל. זה מבאס ממש אבל משהו בי רוצה לדעת עוד פרטים.
מלא תיאורים קשה להבין את מה שהסופרת רצתה להעביר אך ברגע שהבנתי נסחפתי לסיפור אהבה מרגש נהנתי מאוד ממליצה בחום
מודה שבהתחלה לקח לי רגע להבין לאן נכנסתי ומה אלו כל המילים המיוחדות, אבל זה הקסם של הספר וכל כך אהבתי אותווווו. אמרי ונאש הן דמויות שפשוט התאהבתי בהן. ממליצה בחום לקרוא את הספר הזהה
דואט מעולה קראתי את שניהם ועברתי לסדרה הבאה של הסופרת.
או!! על זה דיברתי!! השתפרות רצינית ומדהימה מהספר הראשון!!
סיפור מעולה. כתיבה מצויינת. דמויות מעניינות ומתח נבנה בהדרגה. ממליצה גם כרומטיקה, גם כמתח.
וואו אני כל כך מושקעת בסיפור של אמרי ונאש, לא הצלחתי להפסיק לקרוא אני שמחה מאוד שקניתי גם את חלק ב' חייבת להמשיך לקרוא עליהם
טוב בכל ההבטים המתח בין הדמויות נשמר לאורך כל העלילה אבל הספר הראשון נגמר באמצע הסיפור ככה שחייבים את החלק השני
לקנות מייד את 2 החלקים ולפנות יום שלם. מושלם פשוט מושלם
הסיפור היחיד שקראתי שמזל גדול שמחולק ל2 ספרים ולא נגמר מיד. א מ א ל ה סוףסוף ספר איכותי, שנון, מרגש עד דמע ופשוט מושלם. לפנות יום שלם לקריאת בינג.
אם אפשר, מגיע לשני הספרים הללו 10 כוכבים. לא קרה מעולם שנכנסתי לרכוש את ספר ההמשך דקה אחרי שסיימתי את הראשון... אז נכון שאפשר היה לצמצם זאת לספר אחד, אבל מצד שני, מי רוצה שזה יגמר? איזה זוג נהדר! סיפור אהבה מהסרטים מתובל במוזרות מקסימה ויחסים שהם הרבה מעבר לסקס. נהניתי מכל שורה בספר.
סוחף מצד אחד וקניתי את הספר השני, אבל על גבול ספרי הפנטזיה שאני פחות אוהבת.. לא לגמרי הבנתי את ההייפ סביבו..
ספר מושלם! היה כיף לקרוא וגם מצחיק ומעניין
אני עם רותי שאמרה ב-30.6 אל תתחילו לקרוא את הספרים אם אין לכם יומיים פנויים. אי אפשר להניח מהיד! אבלי לי זה לקח יום עד ככה הדואט הזה הרס אותי
אני עם רותי שאמרה ב-30.6 אל תתחילו לקרוא את הספרים אם אין לכם יומיים פנויים. אי אפשר להניח מהיד! אבלי לי זה לקח יום עד ככה הדואט הזה הרס אותי
מעוווווווולה!!!! ממליצה בחום💖💖💖
ספר מעולה!! אני לא מבינה למה יש תגובות כאלו רעות ולחלוטין לא מוצדק! הספר נכתב בצורה קולחת, מושכת, מותחת, סקסית, עלילה שנבנית לאט ומושכת להמשיך לקרוא מבלי להפסיק..דמויות שניתן להתחבר בקלות ופשוט ספר מצוין!!! ממליצה.
אל תתחילו לקרוא את הספרים אם אין לכם יומיים פנויים. אי אפשר להניח מהיד!
מזל שיש לי כבר את החלק השני...
סופרת שיודעת להעביר רגשות בכתיבה, יודעת איך לגעת ולהזיז משהו בבטן. אין ספר כזה, קראתי אותו מעל ל4 פעמים. ממליצה מאוד❤️
מעולה מעולה מעולה, פעם שניה שלי, ממשיכה לחלק השני.
ואווו הספר מדהים לא יכולתי להפסיק לקראו אותו ספר ממכר סיימתי אותי תוך יום
כייף,זורם נהנתי מאוד. החלק השני רק טיפה פחות מוצלח
המשך מדהים לספר השני. בספר הזה הכול מתגלה וכל הקצוות נסגרים. מי שאהב את הראשון יאהב את השני. ממליצה בחום🥰
מדהים! פשוט מרתק סיימתי את שני החלקים ביממה אחת מרוב שמרתק הסיפור של אמרי ונאש פשוט מהמם. הזוג המושלם והשלם הסיפור שלהם שואב אותך ולא מאפשר לך לנשום עד לסוף מומלץ מאוד
וואו... כבר הרבה זמן שרציתי לקרוא את הספרים... סופסוף זה קרה בהתחלה נראה שאמרי חלשה והזויה קצת... אבל היא מרתקת רצה לחלק הבא
ההתחלה היתה טיפה מאתגרת, אבל מהר מאוד נכנסים לעניינים ואז אי אפשר להפסיק לקרוא. סיימתי בצ'יק. עוברת לחלק השני. אהבתי!!!
כבר הרבה זמן היה לי את הספרים האלו ורציתי לקרוא וסיימתי אותם תוך פחות מ24 שעות ווואו לא יכולתי להפסיק לקרוא
וווואו סיימתי את הראשון ועבר מתחילה את השניים אמאאאא
נגמר איזה בעסה... קשה לעזוב את אמרי ונאש ספר מעולה
ספר מושלם!!! יותר טוב מהקודם שהקודם היה מדהים רצחחח!!!!!
ספר מושלם!! הוא שאב אותי לתוכו וגרם לי לשכוח מהבעיות שלי, מי שלא קרא.ה שתלך לקרוא עכשיו!!!!
וואו מהמם. שנון.. גאוני.. מצחיק ברמותתתת..כמה צחקתי!!!! בחיי.. היו חסרים לי קצת יותר קטעי סקס אבל... זה היה רומנטי בטירוף!!!! מהמם!
ממש התחברתי לדואט ממליצה סיימתי תוך 4 שעות!!! נאש מושלםםם. הספר ממש נכנס לי ללב.
אמאלהה הספר כל כך מושלםם סיימתי תוך יומיים😍😍
הספר הכי טוב שקראתי!! אמאלה הוא כל כך מושלםם תרוצו לקנותתת😍😍
אחד השווים! רוצו לקרוא כי אי אפשר לא להתאהב בנאש - הוא כל כך שבור וכל כך אנושי פשוט מושלם ❤️ ואמרי מהממת - הייתי רוצה להיות בדיוק כמוה 🧚♀️ מומלץ ממש ממש!!!
החלק השני טוב מהראשון. ההתחלה קצת מבולגנת ונראה שאולי בגלל התרגום. אבל העלילה תופסת למרות זאת. הסך הכל אחלה ספר
הצלחתי לההינות רק כשעברתי לספר השני..הייתי נותנת 3 כוכבים אבל רציתי להיום ראשונה בדרוג לאלה שעדיין לא רכשו את הספר.. אזהרה: כתיבה מוזרה ומעורפלת, שנתנה לי תחושה שהסופרת דיברה לעצמה בשליש הראשון, וזה גרם לי לחזור אחורה כדי להבין מה הסיפור. הספר כתוב בחידתיות שרק בחצי הראשון של הספר הראשון התחלתי להבין מה קורה והכניס לי עניין בסיפור. המון המון מלל מיותר מפוזר ומתיש, משפטים הזויים שלא מחמיאים לסגנון הכתיבה כמשהו כביכול שונה שמיחד אותו מהספרים האחרים: לא! ממש לא כי הסופרת פשוט "שפכה" את כל מה שהיה לה בראש בכתיבה מהירה ואחרי שליש מהספר הראשון נזכרה שהיא צריכה להסביר את עצמה, זה לכשעצמו כבר גורע מהספר, וחבל בכלל לקרא אותו, לא חסר ספרים טובים ומוצלחים לקריאה.. נראה שהסופרת יש המון מה ללמוד על כתיבה קולחת ודוהרת כי זה היה צריך להכתב לספר אחד קצר ומעניין אם היה נכתב ע"י סופרת טובה במהות. ל א מ מ ל י צה בעליל
בהתחלה קצת מבלבל אבל בהמשך הכל מתבהר. סיום פתוח ששולח אותך לרכוש את ספר ההמשך. כתוב טוב ובלי ים שגיאות שאני נתקלת בהן בספרים דיגיטליים
אמאלהההה יומיים בלי שינה מאוהבת בנאשששששש ספר אליפות - נהנתי צחקתי והתאהבתי !!!!
מהמם!!! התחלה קצת מעייפת וארוכה אבל עדיין שווה קריאה !
מושלם!! אמרי נשית, חזקה ומיוחדת. נאש, טוב, לא צריך להוסיף מילים. בקיצור דואט מעולה 🥰🥰
סמאללה. קשוח. ישבתי לקרוא כל הלילה.
וואוו, איזה ספר מהמם. הדמויות מסקרנות ומעניינות. ממליצה בחום
כתיבה קולחת, ספר מהמם, רצה לקרוא את ההמשך .
כל כך שונה לטובה מהספרים הממוצעים האחרים. כתוב מעולה . לא שבלוני . שווה לקרוא
וווואווווווווווווווווווווווו קראתי את הדואט פשוט מושלם
כשהתחלתי לקרוא את הספר הייתי עם הרבה חששות,היו כאן תגובות לא ממש טובות על הספר,אני יכולה להגיד שאחרי שסיימתי את הדואט שמדובר בספר מעולה! אני מאוד אוהבת דמויות נשיות חזקות בספרים וכאן יש דמות נשית חזקה שעומדת על הדעות שלה. בכללי לכל דמות כאן יש עומק ואישיות משלה,מאוד מעריכה את זה כי זה לא נמצא בכל הספרים. ממליצה !
ספר מעולה כל הביקורות לגבי סגנון הכתיבה מקורן ברצון לדלות ספרותית! נכון הספר לא כתוב בשפה יומיומית של נערה בת 16, קצת יותר עמוק ועוסק בעולמם הפנימי של הדמויות ולא בתיאורים רדודים של מראה חיצוני... שמחתי לספר ברמה גבוה יותר
סיפור מהמם , כתוב טוב וזורם אך כיאה לצמדים הסוף קצת צולע
וואו!!! רוצו לקרא אני רצה לספר השני..🏃🏻♀️🏃🏻♀️
מעולה. סיימתי תוך יום. כתיבה שונה, טובה ומאתגרת!
ספר מושלם כמה חבל שנגמר! נאש הוא אחד למיליוןןןןן
אחד הדואטים הכי טובים שהיו פה.
ספר כל כך שונה בכתיבה מכל ספר שקראתי! הסופרת ללא ספק מעבירה המון שנינות בו, הסיפור פה שונה משאר הספרים שאנחנו רגילים לקרוא וללא ספק הספר סוחף ומעניין
דואט אדיר חזק ומהפנטטט!!!!! וואווווווו ממליצה בענק!
וואווווו מה קראתי עכשיו ספר אדיררראא טסה לשני איזה אקשן עלילה מטורפת תככים מזימות אירוטיקה לוהטתת!!!
דואט מעולה נקרא בנשימה אחת יש בו עניין, מתח מיני ,רצון לנקמה ואהבה שצומחת בצל האיבה ממליצה בחום
וואי מעולה! לא יכולתי להפסיק לקרוא!
אהבתי מאוד מזכיר את הסגנון של ליהי שן תביאו עוד כאלה
שנון באופן חריג במובן החיובי, מרתק, הסופרת מצליחה ליצור דמויות מאד חזקות ומעניינות. הצטערתי שנגמר
הדואט הזה הוא בגדר חובה חובה חובה! כל כך נהנתי, הלוואי שיתרגמו עוד ספרים של הסופרת הזאת
וואו. חלק א׳ ב׳ פשוט מושלם. סיימתי ביום לא יכולתי לעזוב מהידיים.
וואו. חלק א׳ ב׳ פשוט מושלם. סיימתי ביום לא יכולתי לעזוב מהידיים.
מעולה, כל כך התחברתי לדמויות. ספר שאי אפשר לשחרר מהיד
מדהים, איזה כיף שמתרגמים ספרים כאלה. מקווה שיביאו עוד מאותה סופרת
וואווו דואט שנקרא בנשימה אחת לא הצלחתי להוריד מהידיים מומלץ בטירוף!!! דואט שבהחלט אני יחזור אליו 😍
ספר מצויין קראתי בנשימה אחת ... רצה להבא בתור 😍😍😍 מומלץץץץץץ
ספר מעולה, רצה לשני, אי אפשר להניח מהיד
יאאאאא איך נהנתי מהדואט המשונה הזה, מהכתיבה השונה והמוזרה הזו, מהזוג גיבורים הכי שונים מוזרים מעלפים לא מהעולם הזה עם שפה ומושגים משלהם שרק הם מכירים ומבינים😄 את הספר השני אהבתי הרבה יותר אבל, כדואט נהנתי המונים המונים. ממליצה בחום ויותר מסקרנית לקרוא עוד ספרים של הסופרת המיוחדת הזאת. ציפור לחשה לי שהיא סופרת מאפיה😍 מקווה שיתרגמו אותם...
מצויין. כתוב קצת אחרת.. קראתי בנשימה אחת
דואט מושלם. נהנתי כל כך לקרוא שסיימתי את הדואט בסוף שבוע אחד.
ספר מעולה ממשיכה מיד לחלק השני
וואו, סיימתי ביום אחד את הספר, עוברת מיד לחלק השני.
וואי וואי איזה כתיבה שונה ואפילו מוזרה יש לסופרת המיוחדת הזאת! היא מסקרנת אותי ממש. ממשיכה לספר השני.
דמויות מרתקות, חכמות, מצחיקות, טרגיות, אנושיות. מקסים, מומלץ
השקרים מתגלים, הסודות מתנפצים, ומשנאה לאהבה..הספר הזה הוא חמישה כוכבים, רוצו לקרוא
וואו איזה ספרר! בהתחלה לא התחברתי לצורת הכתיבה אבל בהמשך לא יכולתי להפסיק. ממשיכה לשני מידד
ממשיכה לספר השני בכל הכח, סיפור פתלתל, והרבה סודות ...
פשוט וואו, קראתי את שני החלקים ברצף תוך כמה שעות. לא יכולתי להניח מהיד. גיבורה וגיבור חזקים וגדולים מהחיים, מותח, מצחיק, שנון ומרגש
פשוט וואו, קראתי את שני החלקים ברצף תוך כמה שעות. לא יכולתי להניח מהיד. גיבורה וגיבור חזקים וגדולים מהחיים
מושלם ! מותח מצחיק עצוב מרגש .אלף מילים והכל יחד
יופי של ספר, העלילה הכתיבה והעריכה. כדאי!🍭💚
מושלם!!! ספר מרתק שלא יכולתי להפסיק לקרוא . ממשיכה מיד לחלק השני
מעולה, אני אוהבת את הדמויות שבנתה הסופרת ואת הקסם שבמילים
לא הפסקתי עד שסיימתי!!! רוצו לקרוא מושלם מושלם מושלם איזה כתיבה, איזה סיפור כריכות מושלמות
ובכן…😀עוד ספר מהז׳אנר שבהחלט כייף לקרוא וקשה להניח מהיד.
התעלפתי! ממשיכה לספר השנייייי
אני כל כך שנאתי אותו בספר הראשון אבל הספר השני מפצה על זה
ספר מהמם אבל וואו איזו כתיבה מתישה!! אם הייתי קוראת מראש את ההקדמה לספר, לא הייתי קונה. לספר את כל המשל הזה עם שתי הנסיכות בשביל להגיד אל תקנו ספרים פיראטים? נו באמת. הכתיבה ממש מעצבנת אבל הספר מרתק! ולכן המשכתי לשני. אבל לא אקרא יותר ספרים של הסופרת כי הכתיבה בלתי נסבלת, לא ברורה, כאילו היא מניחה שאנחנו בתוך הראש שלה ומבינים מה היא רוצה. לסיכום, בשביל חוויה של סיפור אהבה טוב לא הייתי צריכה לשבור את הראש עם הכתיבה המוזרה שלה.
ספר מהמם אבל וואו איזו כתיבה מתישה!! אם הייתי קוראת מראש את ההקדמה לספר, לא הייתי קונה. לספר את כל המשל הזה עם שתי הנסיכות בשביל להגיד אל תקנו ספרים פיראטים? נו באמת. הכתיבה ממש מעצבנת אבל הספר מרתק! ולכן המשכתי לשני. אבל לא אקרא יותר ספרים של הסופרת כי הכתיבה בלתי נסבלת, לא ברורה, כאילו היא מניחה שאנחנו בתוך הראש שלה ומבינים מה היא רוצה. לסיכום, בשביל חוויה של סיפור אהבה טוב לא הייתי צריכה לשבור את הראש עם הכתיבה המוזרה שלה.
ספר חביב אבל פחות זורם ופחות קולח מהראשון יש כמה קטעים משעממים ולמרות זאת נהנתי
הסיפור יפה ומרגש הכתיבה מבולבלת ועמוסה לא יודעת אם בגלל התרגופ או הסופרת הרבה קפיצות ומידע חסר, הרבה מחשבות שחוזרות על עצמן. נחמד
מלא בהתפלספויות אבל בכל זאת מעניין. נהנתי משני החלקים
בינתיים מספיק טוב כדי להמשיך לחלק השני
הספר ממש חמוד שוב בהתחלה קצת קשה להיכנס לקטע שלו אבל זה שווה את זה
בהתחלה ממש קשה להתחבר לספר לא הבנתי מה רצו ממני אבל בעמוד 80 התחלתי להיכנס לסיפור וסיימתי אותו בפחות מיום
בהתחלה הןא קצת שיעמם אבל זה משתפר במיוחד בחלק השני
רק לקראת האמצעע הספר מתחיל לחהיות סוחף. התתחלה קצת קשה לי אבל אחכ אי אפשר להפסיק
סגירת מעגל מושלמת לסיפור, כתיבה קולחת וגיבורים שקל להתאהב בהם למרות כל המגרעות והשגעונות, ואולי דווקא בזכותם...
כתוב קצת תזזיתי, אבל גם קולח ומסקרן. הדמויות הראשיות לא תמיד ברורות, אבל עדיין יש משהו קצת ממכר ביחסי השנאה-אהבה האלה...
מהפנט, אחר, אי אפשר להפסיק לקרוא. ממשיכה לספר הבא 🧡
החלק המוצלח של הצמד. חוץ מהסוף שממש נמרח אבל אמרי ונאש כל כך חמודים! נתתי ארבעה כוכבים כי כמה שהספר היה מקסים, הרגשתי שמשהו חסר והוא יכל להסתיים הרבה יותר מוקדם
התגובות כאן מדויקות. ההתחלה לא מובנת ונמרחת, כאילו הסופרת שכבר מכירה את הדמויות מספרת לעצמה את הסיפור. ואז היא נזכרת שהקוראים לא מכירים את העלילה אז היא יותר מדי מפרטת וחוזרת על דברים שכבר קרו. אבל סך הכל אמרי ונאש מתוקים, לא מאוד אמינים כבני אדם אבל הם זוג טוב וסוחף. מאמצע הספר זה ממש שואב ומהפנט. סך הכל ממליצה
הרבה יותר מוצלח מהראשון, היה אפשר לקצר את שניהם ולעשות ספר אחד עם פחות חפירות.
החלק הראשון היה מעולה. החלק השני נמרח מעט. חושבת שהיה אפשר לאחד לספר אחד.
ממליצה בחום. לפעמים הכתיבה קצת מבלבלת וצריך לקרוא שוב. אבל העלילה מפצה.
לא טוב כמו הראשון... יותר מדי מתמרח ולא באמת נתן תשובות להכל. עדיין ספר טוב
אכן כתיבה מוזרה בתחילה, אך מתרגלים ונכנסים לסיפור. רצה לקנות את השני...
קצת חששתי מהביקורת על הכתיבה אבל בסופו של דבר זה הפתיע לטובה, סיפור אהבה מקסים. מומלץ !!
התחיל מעולה אבל לקראת הסוף היה כבר לא הכי מובן
לא הייתה סיבה לפצל ל2 ספרים החלק השני לא עומד בזכות עצמו
כתיבה שונה אבל כשמתרגלים ממש זורם. מצויין.
טיפה פחות טוב מהראשון אבל עדיין מעולה..
לא ברור למה חילקו לשני ספרים, באנגלית זה ספר אחד. החלק הראשון מעניין אבל לא המשכתי לשני בגלל הביקורות
העלילה טובה אבל היה אפשר לקצר לספר אחד
הספר הראשון היה מעולה. הספר הזה קצת נמרח.. ועל אף שהיו קטעים מאוד יפים, הוא היה מתיש
לעתים קצת ילדותי, ארכני ומייגע אבל ממכר. עוברת לספר הבא בתקווה לא להתאכזב
מה אגיד לכם? ציפיתי ליותר...התאכזבתי קצת...☹️ ולכן ממש מבאס אותי לכתוב חוות דעת אבל אין ברירה...אז: סגנון כתיבה כבד ומתיש - הפילוסופיה שולטת פה יותר מהרומנטיקה... הסיפור סך הכל דיי יפה כך שפוטנציאל היה וממש חבל שלא מומש, כי אילו בדואט הזה היה יותר סקס במקום התפלספות - הספר היה יכול להצליח יותר...ואילו הספר היה נכתב כספר יחיד, מבלי כל ההתפלספות - היה יכול להצליח בענק! הייתי נותנת 3.5. כוכבים אם היה....🤷
אוף... סגנון כתיבה מתיש - הייתי צריכה לחזור כ"כ הרבה פעמים על משפטים כדי להבין מה רצתה הסופרת להגיד... אולי רק בחצי הספר התחלתי להתחבר ולהבין מי נגד מי... לא יודעת...אולי בספר הבא יחול שיפור...🙏
לא כלכך הצלחתי להתחבר לספר וזה קצת לא הפרקר שאני מכירה וישר התקדמתי לספר הבא
הרעיון נחמד, אבל היה לי קשה עם סגנון הכתיבה. ממשיכה לשני ומקווה שישתפר
כל כך משעמם, לא הבנתי את כל ההתלהבות סביב הספר בכלל קראתי בכוח וניסיתי לאהוב את הדמויות אבל זה הרגיש כל כך סוראליסטי כל הדמויות, חמוד ולא מעבר
מרוח מידי, החלק הראשון היה ממש יפה היה אפשר להעביר את כל הסיפור בספר אחד ולא למרוח בשני חלקים
לא משהו. הכתיבה מבולגנת, לא זורמת. משעממת בחלקה
נחמד. נמתח יותר מדי. כבר התחיל לעצבן לקראת הסוף
מייגע. העלילה עם פוטנציאל מדהים, אבל ההתחכמות עם המילים, הפכה את הקריאה למייגעת
כתיבה שונה. מוזרה. צריך להתרגל לי היה קשה. הרגיש לעיתים מרוח מדי. יותר מדי דימויים ומחשבות של הגיבורה.יותר מהשיח בין הדמויות..
הרעיון עצמו טוב והסיםור כמו שאני אוהבת. לצערי לא אהבתי את כתיבה
את הראשון אהבתי אבל השני היה מרוח ולא ברור היה בהחלט אפשר לחבר לספר אחד מוצלח
מאכזב דמויות שטחיות וחזרתיות אין סופית
לא משהו, בינוני, ארוך, חופר, מתיש, דילגתי על מלא דפים. ממשיכה לחלק השני רק בתוך סקרנות לראות איך הסיפור מסתיים
עלילה כל כך מעניינת!! אבל כתוב כל כך לא טוב בעייני. נמשך כל כך סתם שכבר הוציא את החשק. מבאס
הרעיון לספר מעולה הביצוע פחות הכתיבה מפוזרת ומבולגנת המון מחשבות ומעט מאוד דיאלוגים אני מוצאת את עצמי מדפדפת דפים כדי להגיע לעניין ההתעסקות מסביב מתישה וגם לא נותנת אפשרות להתחבר לדמויות
סתם מריחה. אפשר היה לאחד בין שני החלקים ולהוריד מלא חלקים מיותרים
ממוזר. ספר מוזר. מלא באנשים מוזרים ובמילים מוזרות ונמשך כמו מסטיק לעוס. הסיווג הרומנטי לא ממש מתאים לו. אפשר לוותר!
קודם כל מעצבן ממש שספר באנגלית פוצל לדואט שמצריך תשלום כפול. אם לא הייתי קוראת באנגלית לא בטוח שהיה לי סבלנות לקרוא בעברית - פשוט הייתי סקרנית לראות איך תרגמו. העלילה טובה, הדמויות קצת הזויות ומכאן גם הדיאלוגים. אפשר לוותר
הסיפור נחמד. לא התחברתי לצורת הכתיבה התזזיתית.
הספר הראשון לדעתי היה יותר סוחף הספר הזה חיכיתי לעלילה שלא הגיע ודילגתי המון. אבל עדיין סיימתי אותו
ספר מטומטם, נמשך מלא זמן שהיה יכול להימרח בספר אחד ויפה . העלילה עצמה די טובה כנראה שהכתיבה פההיא מה שהורסת , וואלה חבל על הזמן שלכן באמת
הספר הראשון התחיל ממש ממש טוב, לא יכולתי להניח מהיד. ואז הספר השני פשוט היה סתם ארוך וחופר שמצאתי את עצמי מדלגת על עמודים שלמים. אם היו מצמצים את 2 הספרים לספר אחד מקוצר, זה היה מושלם...
מלא סיפורי רקע מיותרים. סיםור אהבה די צפוי. ספר חביב
איזה אכזבה 😕 ארוך, מעיק, מייגע. אני בד"כ אוהבת סיפורי מיריבים לאוהבים, אבל פה זה פשוט לא עבד. למה בחלק של היריבים צריך ללכת לכיוון של השפלה באמצעות מין? כמובן שהגבר משפיל את האישה, למקרה שתהיתם. עושה לה דברים שהם מחוץ לגבולות הסביר (בעיניי כמובן, כל אחד והגבולות שלו) ואיכשהו היא גם נהנית ורוצה עוד מזה. ואז באופן לא ברור הוא עובר מלשנוא אותה באופן תהומי ללא יכול בלעדיה. ובנוסף, כל זה נמרח כמו מסטיק. קראתי את הכל, אבל אמיתי, אין שום הצדקה לשני ספרים. היו המון קטעים משעממים. מניחה שהבנתם, לא מומלץ
לא ממש התחברתי, הקונספט נחמד אבל העלילה מסורבלת לי מידי.
אהבתי את הקונספט אך העלילה הרגישה לי מסורבלת מידי.סה״כ נחמד.
מתיש. חוזר על עצמו. כל 5 עמודים של מחשבות יש משפט בין הדמויות. מקשה לעקוב. סתם ספר זכרונות.
לסיכום שני הספרים: החלוקה לשני ספרים מיותרת. לא ברור אם הסופרת עם הפרעת קשב ולא ברורה עם עצמה או שזה פשוט תרגום או עריכה גרועים. בקיצור-פחות מומלץ
לא אהבתי. המשכתי לחלק ב' רק כדי לדעת איך נגמר הסיפור. העלילה צפויה ביותר עם כתיבה מבולגנת עם מלא מילים מיותרות כאילו מגניבות.
כמו שכבר כתבו פה ספר מוזר. שנינויות לא מצחיקות של הדמויות הראשיות והרבה מוזריות. ושוב הקטע שחוזר על עצמו לצערי הרבה בז'אנר אישה חלשה מול גבר חזק שמשפיל אותה והיא כאילו מתחרמנת מזה. אחר כך מתפלאים למה אלימות נגד נשים גואה.
ספר הזוי. הסופרת אומרת שכתבה בלחץ של זמן וככה זה נראה. התרגום גרוע הפירוק לשני ספרים הוא שערוריה. בקיצור חבל על הזמן
כתיבה גרועה, יש פוטנציאל לספר אבל הכל נתקע עוברים ממצב למצב מהר
ארוך ומייגע דילגתי המון היה אפשר לקצר לספר אחד על אף ש״הדמות הראשית״ חזקה היא לא ממש. אם נגמרו כל הספרים אז אולי
משהו מעצבן בכתיבה .לכאורה בודי ומרומז אבל פשוט מעצבן
לצערי לא הצלחתי לסיים אותו
מתיש ארוך היה ניתן לסיים בספר אחד. רעיון נחמד אבל המימוש לא טוב.
משעמם וחופר, הרבה מחשבות ומעט דיאלוגים. גיבור דוחה וגיבורה לא ברורה. מיותר. לא אמשיך לחלק שני.
נחמד מינוס, לא יותר. אהבתי את הכריכה והתקציר אבל הסיפור עצמו והכתיבה הרבה פחות.
נחמד מינוס לא יותר... את הכריכה והתקציר מאוד אהבתי , לכן היו לי צפיות, אך הספר לא זרם לי , משהוא בכתיבה לא עבר אלי.
2 כוכבים שהענקתי בגלל הרעיון והפוטנציאל, צורת הכתיבה מעייפת, דילגתי על עמודים (לא קרה לי בעבר) לאורך כל הספר חיכיתי להתפתחות או משהו שיירתק אותי ורק בפרק האחרון נשארתי עם מעט עניין. מצטערת, לא אהבתי את צורת הכתיבה, אך אני בכל זאת ימשיך לספר השני, מקווה שיהיה מוצלח יותר.
המווון פוטנציאל שלא מומש בכלל… ספר סתמי, טרחני, ומעייף. החלק הראשון עוד מסקרן… החלק השני. מיותר!!!!!! קראתי רק בגלל הפוטנציאל אבל גם הוא לא מנע ממני לדלג על עמודים. שרדתי עד השליש הראשון של הספר השני ו… ויתרתי. שורה תחתונה: לא!
אני חושבת שהבעיה מבחינתי הייתה חוסר הדיאלוג לאורך כל הספר אהבתי את הרעיון אבל חייב ליטוש דחוף
ספר פשוט זוועה, רעיון יפה מימוש בפועל נוראי . שפה לא נגישה עודף של שיחות . גיבורה שחצי מהספר מדברת עם התקרה שיחות הזויות ודימויים מיותרים. בקיצור בזבוז כסף . חבל שבחרו לתרגם כזה ספר .
שעמום המחץ לא ברור, לא קורה כלום. ממש מאכזב
הרגשתי שאני קוראת אוסף מילים בלי קשר... משפטים לא ברורים...
הספר התחיל ממש טוב אבל איכזב בסוף (נמרח מאוד, חזרתיות מתישה שהפסקתי לקרוא באמצע.) בקיצור, לצערי לא מומלץ
האמת 2 הספרים נמרחים ומשעממים את רוב הדפים דילגתי זו הייתה קריאה מאוד מייגעת לא ממליצה לרכוש
אוף גרוע בזבוז של זמן כתיבה לא זורמת, עלילה בלי קו מסודר. לא מומלץ בכלל
התאכזבתי מסגנון הכתיבה ומעודף המידע שמצריך סבלנות לעבד אותו לא ממליצה
ציפיתי למשהו אחר וקצת התאכזבתי לא ממש התחברתי לסגנון הכתיבה, צריך הרבה סבלנות לעבד ולעכל את עודף המידע לא ממליצה
הספר הראשון בסדרה היה איכשהו נסבל, אבל השני היה פשוט מייגע.
משעמם, כמה עמודים לקראת הסוף מנסה ליצור סוג של מתח כדי למשוך לקרוא את הספר הבא. זה לא יקרה...אלה בדיוק סוג הספרים שצריכים להיות ספר אחד...ורצוי שישכתבו אותו מלא מלל מיותר לחלוטין, בקיצור לא מעניין
כתיבה מייגעת. חבל. לסדרה היה פוטנציאל.
איכסי.. משפטים קטועים ומעורפלים. גיבורים דוחים שנהנים מוולגריות וכאב, מהאשמה עצמית והאשמת אחרים. בהקדמה הסופרת מציינת שכתבה את הספר תחת לחץ של דד ליין. נראה לי שפשוט שפכה סיפור במין זרם תודעה, לא עקבי, לא רציף ולא נעים. והמסחריות בהתגלמותה- חתכה פתאום וסיימה את הספר, כדי שנקנה את הספר הבא. אני לא מרגישה צורך להמשיך. מצטערת מאד שקניתי וקראתי.
לא הצלחתי לקרוא מעבר ל2 פרקים הראשונים.. הכתיבה מאוד לא ברורה ומעורפלת
להגיד את האמת, לא אהבתי. מרוח מדי, הבחורה פשוט סתומה ושל שניי הדמויות ממש אובדניות שזה גרם לי להרגיש בדיכאון איתם. פשוט חבל.
נורא נורא נורא אתה קורא וחושב לעצמך מה לעזאזל היא רוצה להגיד.ומי אישר לפרסם את זה. סיפור פשוט מטופש מ ש ע מ ם ובעיקר מעליב את האינטליגנציה. לוותר. בזבוז כסף
ניסיתי להיות עדינה , אבל הספר כתוב בצורה זוועתית דילגתי על המון עמודים
גרוע ברמות אחרות. קוראת ומנסה להבין מה לעזאזל היא רוצה להגיד. משעמם, חוזר על עצמו ובעיקר מופרך. לא ייאמן שמוציאים לאור ספרים כאלו. תת רמה
כמה פוטנציאל!! וככה נפילה כתוב מתיש אמרי פשוט מעצבנת! התישה אותי עד כדי חריקת שיניים. וחבל. היה פה פוטנציאל.
חלק ראשון
טסנדה
1. דברים לא מדוברים ושאין להפיצם ברבים.
2. דברים שעדיף שלא ייאמרו.
טסנדה, מקורה במילה הלטינית TACEO שפירושה "אני בשקט". היא מתייחסת גם לשם העצם "מנוחה".
טסנדה מזכירה לנו ששקט הוא לא סימן לחולשה, אלא למנוחה, לוודאות, לשביעות רצון.
שתיקה היא התגובה הטובה ביותר לאנשים שאינם ראויים לתגובה.
פרק 1
אמרי, 15; נאש, 25
נאש
היה לי הרגל לגעת בדברים שלא שייכים לי.
עקרות הבית המושלמות של איסטרידג', קרוליינה הצפונית, התחננו לקבל טעימה מהילד הרע שהגיע מהצד הלא נכון של העיר. אם הייתי מקבל דולר בכל פעם שאיזו אישה לראווה בת עשרים ומשהו רצה אליי אחרי שבעלה בן השישים ומשהו נסע ל"נסיעת עסקים", לא הייתי מגיע למצב הזה.
לפעמים, כשהתרגזתי מהגישה החמדנית של מעצב כזה או אחר, בעוד אני נאלצתי לעבוד עשר שעות בכל יום כדי להחזיר הלוואות שלקחתי ללימודי התואר השני, וכשאימא נעלה תמיד את אותו זוג נעלי ניו באלאנס בלויות ועדיין הצליחה לחסוך קצת כסף כדי לתרום לכנסייה, הייתי מפנק כמה עקרות בית מושלמות.
(זיון שנאה היה המונח ההולם, אבל התנהגות הולמת היא לא משהו שאפשר היה לייחס אליי.)
הבנות החורגות שלהן, שהיו כמעט בנות גילן, באו אליי כשהן רטובות ומוכנות, מחפשות משהו להשוויץ בו בפני החברות שלהן.
פינקתי גם אותן, אבל לא נהניתי כמוהן. הן רצו להשתעשע בעוד האימהות החורגות שלהן רצו לברוח. הראשונות היו מחושבות, האחרות פרועות.
ואף על פי שתיעבתי את העיר הזאת ואת העושר המזויף שתושבי איסטרידג' התהדרו בו, מעולם לא חציתי את הקווים ולא שמרתי לעצמי את הדברים שנגעתי בהם. חוץ מפנקס החשבונות שגנבתי הערב מגדאון וינתרופ, הבוס של הוריי.
גדאון וינתרופ, יזם מיליארדר, חתיכת חרא, והאיש שפחות או יותר ניהל את איסטרידג'.
באחוזת השיש הכסוף, ניצב פסל העשוי מכסף וזהב בדמות דיוניסוס רכוב על נמר. האומן חרט את בני לווייתו של דיוניסוס על רגלי הנמר, דבר שהלם מאוד את פולחן העושר של איסטרידג'.
הסתתרתי מאחורי ארבע רגליה של החיה, תחבתי את ידיי בתוך ז'קט הג'ינס המרופט שלי, וצותתי לשיחה בין גדאון וינתרופ לשותפו לעסקים בלתזר ואן דורן.
אף על פי שהם ישבו במשרד האחוזה ועישנו סיגרים במחיר מופקע, יכולתי לשמוע ממקום מחבואי במבואה, מאחורי ישבנו של הנמר, את קולו הרועם של גדאון מבעד לדלת הפתוחה. מפני שבאיסטרידג' היה אפשר לסחור בסודות. לא היו לי כוונות לרגל בזמן הביקור השבועי שלי אצל ההורים, אבל אשתו של גדאון איימה על אימא ועל אבא בפיטורים.
יהיה נחמד שידי תהיה על העליונה, לשם שינוי.
"נעלם יותר מדי כסף." גדאון לגם מהמשקה שלו. "וינתרופ טקסטיל תתמוטט. אולי זה לא יקרה מחר או מחרתיים, אבל זה יקרה."
"גדאון."
הוא קטע את בלתזר. "כשהחברה תפשוט את הרגל, כל מי שאנחנו מעסיקים, שזה כל העיר בערך, יאבדו את מקום העבודה שלהם, את כל החסכונות שהשקיעו בנו, את הכול."
תרגום: ההורים שלי יהיו חסרי עבודה, חסרי בית ומרוששים.
"כל עוד לא תהיה עדות למעילה..." אמר בלתזר.
לא נשארתי לשמוע את ההמשך.
חלאה.
אימא ואבא השקיעו את כל חסכונותיהם במניית וינתרופ טקסטיל. אם החברה תתמוטט, העתיד שלהם בסכנה.
עזבתי בשקט את המבואה בדיוק כשם שנכנסתי אליה, חולף במהירות ליד המטבח, היישר אל חדר הכביסה של משפחת וינתרופ, שם השאירה לי אימא את החליפה הישנה שגדאון נתן לי במתנה לכבוד הנשף הערב.
עצרתי במחסן, לבשתי אותה ודחפתי לתוך הכיס החיצוני של המזוודה שגדאון נהג לקחת לנסיעות עסקים את הג'וינט שהחרמתי בשבוע שעבר מהחברה של אחי ריד, שהייתה ידועה באובססיה שלה לצילומי סלפי. מתנה קטנה למשטרת הגבולות. ואנשים אומרים שאני לא נדיב.
אחרי שגדאון יצא והלך לנשף של הבת שלו, לא חשבתי פעמיים, התגנבתי למשרד שלו וערכתי חיפוש. לפני שמונה שנים, כשהמשפחה שלי עברה לבית בקצה אחוזת וינתרופ, שמתי לי למטרה להניח את ידי על כל מפתח ועל כל סוד באחוזה.
אימא הייתה אחראית על משק הבית, ואבא תחזק את שטח האחוזה. שכפול המפתחות לא דרש מאמץ רב. לעומת זאת, השגת הקוד של הכספת במשרד דרשה ממני להמציא משחק דמיוני – כזה שריד וחברתו הטובה אמרי, בתו של גדאון, יוכלו לשחק בו.
הקשתי את הקוד וחיטטתי בדברים שהיו בתוך הכספת – דרכונים, תעודות לידה וכרטיסי ביטוח לאומי. שיעמום. במגירת שולחן הכתיבה לא היו דברים חשובים, פרט לתיקיות העובדים. הוצאתי את התיקייה הראשונה ממקומה והכנסתי את ידי למרווח שהשאירה התיקייה.
בדיוק כשסיימתי את החיפוש, נתקלו אצבעותיי בחפץ רך למגע עשוי מעור.
אחרי שהסרתי את הסרט, אחזתי בחתיכת העור ושלפתי אותה ממקום מחבואה. זה היה יומן. הרמתי אותו אל מול האור וחוץ מאבק, לא היה עליו סימן. לא למי הוא שייך. לא שם של חברה וגם לא לוגו.
פתחתי אותו ובחנתי את שורות האותיות והמספרים. מישהו ערך תיעוד מדוקדק.
פנקס חשבונות.
קלף מיקוח.
הוכחה.
חורבן.
לא הרגשתי אשם על כך שאני גונב משהו שלא שייך לי. לא כשהבעלים של היומן השתמש בכוחו להרוס, וההורים שלי עמדו בקו האש. הייתי לבוש בחליפה של גדאון ונראיתי כמו בן איסטרידג' אמיתי כשיצאתי מהאחוזה שלו, עם ספר החשבונות מונח בכיס הפנימי.
לא סיפרתי לאימא דבר כשהיא התקשרה והתחננה, "נאש, בבקשה, אל תעורר מהומות הלילה. אם דברים יצאו משליטה, תסיע את ריד הביתה. אתה מכיר את הילדים האלה של איסטרידג'. אתה לא רוצה שאחיך יסתבך."
תרגום: ילדי עשירים משתכרים ומחפשים צרות, והילדים שלובשים תלבושת אחידה מיד שנייה ולומדים בזכות המלגות נושאים באחריות. אותו הסיפור כבר שנים.
יכולתי להתוודות כבר אז – לספר לאימא על מעלליו של גדאון.
אבל לא עשיתי את זה.
התנהגתי כמו סיזיפוס.
הייתי ערמומי.
שקרן.
גנב.
במקום להתגרות במוות, גנבתי מווינתרופ.
נראה שהשני מסוכן יותר מהראשון. שלא כמו סיזיפוס, לא הייתה לי כל כוונה להיענש על החטאים שלי ולסבול לנצח.
פנקס החשבונות לא היה כבד יותר מספרון, אבל הוא הכביד על כיס החליפה החבוי כשפילסתי את דרכי אל השולחנות באולם הנשפים של בית הספר התיכון של איסטרידג', בעודי שוקל מה לעשות עם המידע החדש.
יכולתי להעביר אותו לרשויות המתאימות ולחסל את וינתרופ, להזהיר את ההורים שלי כדי שיחפשו עבודה חדשה וימכרו את מניות וינתרופ טקסטיל, או לשמור את המידע לעצמי.
לעת עתה, החלטתי לשמור אותו לעצמי עד שתהיה לי תוכנית.
ים של אנשי עסקים בחליפות ושל נשים מטופחות שנולדו וגדלו באיסטרידג', שלא היו יותר מסתם נשים לראווה, התגודדו מול עיניי. אף אחת מהן לא עוררה בי עניין.
למרות זאת, ליטפתי את גבה של אחת מאותן נשים מושלמות כדי להסיח את דעתי מהעובדה שלקחתי משהו מאחד האנשים הכי חזקים בקרוליינה הצפונית – אחד האנשים החזקים באמריקה.
שפתיה של קתרינה נפרדו מעט מהמגע שלי והיא פלטה שאיפה מקוטעת שגרמה לווירג'יניה וינתרופ לשלוח מבט קפוא לכיווני. בשולחן ליד ישבה בזיל, בתה החורגת של קתרינה, ונעצה את מזלגה באכזריות בסטייק העסיסי שלה בעודה עוקבת בעיניה אחר קצות אצבעותיי, שטיילו על גבה של קתרינה.
הסטייק הזכיר לי את אחי הקטן – נוצץ מבחוץ, מלא בדם שיפרוץ החוצה בנעיצה קלה של הסכין. עם זאת, החברה שלו, שהוא נפרד וחזר אליה שוב ושוב, לא הייתה זו שתחתוך אותו.
ברגע שריד הוציא את הראש שלו מהתחת והבין שהיא מאוהבת בו, הייתה זו אמרי וינתרופ שכבשה את ליבו.
בנות כמו בזיל ברקשייר היו תחנות התרעננות. הן מילאו לך את טנק הדלק ועזרו לך לאורך הדרך, אבל הן לא היו היעד שאליו רצית להגיע.
בנות כמו אמרי וינתרופ היו קו הסיום, המטרה שלשמה עבדת, המקום שאליו שאפת, החיוך שראית כשעצמת עיניים ותהית מדוע טרחת בכלל.
ריד היה בן חמש־עשרה. היה לו עוד זמן ללמוד.
"יש מקום בשולחן הילדים," הציעה וירג'יניה, בקבוק שמפניה מסוג 'קרוג ברוט' מעורסל בין אצבעותיה.
היא הזכירה את פסל הרה שאותו ביקשה מאבא להציב במרכזו של מבוך העצים בחצר האחורית של אחוזת וינתרופ – יופי חיוור מתנשא לגובה, כלוא בתוך גוף צר מדי. שערה הבלונדיני היה חלק והזכיר מקלות במבוק שנשקו לקצות כתפיה.
הקצוות המבריקים התנדנדו כשהיא החוותה בראשה לעבר השולחן שבו ישבה בתה – הבת שהייתה העתק מדויק שלה. לאמרי, לעומת זאת, היו התנהגויות מוזרות שהתפרצו מבעד לסדקים, כמו אור שמש שחודר לתוך תא המעצר, דרך חרך צר.
פנים מלאות הבעה.
עיניים גדולות מדי.
הייתה לה עין אחת אפורה, שניתן היה להבחין בה רק אם מסתכלים מקרוב. פעם שמעתי את וירג'יניה דורשת מבתה להסתיר אותה בעזרת עדשת מגע צבעונית שתתאים לעין הכחולה שלה.
וירג'יניה ישבה ליד קתרינה, זרקה לעברה מבט מתנשא ואמרה לי, "אתה יכול לשבת בשולחן של הילדים."
מאחר שלא היה לי ספק שווירג'יניה השתתפה במעילה של בעלה, האצבע שלי עקצצה והתאפקתי לא לדחוף אותה בין רגליה של קתרינה מתחת לשולחן "המבוגרים" כדי לעורר אותה. אם גדאון וינתרופ היה הראש של וינתרופ טקסטיל, וירג'יניה הייתה הצוואר שהזיז את הראש לאן שהתחשק לה.
תחנוניה של אימא הדהדו בראשי, לכן שמרתי את הידיים שלי לעצמי.
אל תעורר מהומות.
דיבורים לחוד ומעשים לחוד.
בלי להכביר במילים הסתובבתי והתיישבתי בין ריד ובין אייבל קרטרייט, הדייט של אמרי. אייבל התגלה כטיפוס חלקלק, כמו אביו עורך הדין. עיניים קטנות ושחורות ושיער בלונדיני משוך לאחור, כאילו הגיע מאודישן לתפקיד הנשר בסרט דל תקציב של לורנס הנטינגטון.
"אח קטן. אמרי." נדתי בראשי אל ריד ואל אמרי ואז זקרתי גבה למראה שאר היושבים לשולחן, חלקם אפילו לא הגיעו לגיל ההתבגרות וכבר הסתתרו מתחת לשכבה עבה של איפור. בני טיפש־עשרה טיפוסיים.
לחייה הסמוקות של בזיל בלטו על רקע שערה הבלונדיני שנטה ללבן. היא התיזה על עצמה כמויות של בושם שהיו מספיקות כדי להצית אולם התעמלות שלם. עצרתי את הנשימה כשהיא רכנה לעברי וצחקקה אל תוך כף ידה.
"אוי, נאש, אתה מצחיק כל כך."
הפניתי לה את גבי וסיימתי את השיחה בנימוס. בחנתי את אמרי שישבה כיסא אחד ממני – הגבות שלה נראו זעופות וידיה היו מונחות בחיקה בעודה מנסה לפתוח עטיפה של חטיף שוקולד קטן, בלי למשוך תשומת לב לממתק המוברח.
תהיתי אם יש לה מושג מה מעוללים הוריה.
קרוב לוודאי שלא היה לה מושג.
אימא אמרה לי פעם שאנשים מתוכנתים לעשות את הדבר הנכון.
אינסטינקט אנושי, היא אמרה, לאנשים שרוצים לעשות טוב לאחרים, לרצות אחרים, להפיץ שמחה.
אימא התמימה והמתוקה.
בתו של הכומר, שהעבירה את זמנה הפנוי כילדה בלימודי התנ"ך והתחתנה עם נער כנסייה. אני חייתי בעולם האמיתי, במקום שבו הבני זונות העשירים דפקו את האדם הקטן – בתחת, בלי חומר סיכה – ועוד ציפו שיודו להם אחר כך.
ואבא של אמרי – הוא הציג מצג שווא. ארגוני צדקה, התנדבות, חיוך כובש. חשבתי שגדאון שונה מכולם. כמה טעיתי.
אבל אמרי וינטרופ... תהיתי מה עליי לעשות עם פנקס החשבונות שבכיסי. היא סיבכה את העניינים.
לא שהייתי קשור אליה במיוחד. במהלך השנים ניהלתי איתה כמה שיחות שאפשר לספור אותן על יד אחת, אבל אהבתי את ריד, ואמרי ידעה לאהוב אותו טוב יותר מכל אחת אחרת.
בילדותה היא נהגה לחלוק איתו את הכסף לארוחת הצהריים וישבה לצידו בשיעורי העזר שלא הייתה זקוקה להם. בית הספר המחורבן שממנו באנו השאיר את ריד ברמה של שתי כיתות מתחת. אפילו בגיל שבע הבינה אמרי שהדרך היחידה שבה יוכל אחי לקבל שיעורי עזר תהיה אם תעמיד פנים שהיא המתקשה, כדי שההורים שלה ישלמו עליהם.
אם אמרי תיפגע, גם ריד ייפגע. מתמטיקה פשוטה. ואף על פי שכבר הייתי מותש ושנאתי את איסטרידג' ואת האנשים שהיו באולם הנשפים, לא שנאתי את הילדה שהייתה נאמנה בכל נשמתה, עד כדי חוסר זהירות. הילדה שהייתה רק בת חמש־עשרה, אבל הייתה לה חוכמת חיים של מישהו שחי אלף שנה. הילדה שאהבה את אחי הקטן.
"אמרי," אמרה בזיל אחרי שהתעלמתי ממה שהיה לה לומר. "שמעתי שנכשלת בשיעור של השנאוצר. איזה דיכאון."
שנאוצר. למה השם הזה נשמע לי מוכר?
ריד רכן אל בזיל ואמר לה בקול רם כדי שכולם ישמעו. "זה לא יפה, מתוקה." המבטא הצפוני שלו בלט ואיכשהו הוא הצליח להחמיר את המצב.
"שמעתם את הרעש הזה?" אמרי הטתה את ראשה אל הצד וכיווצה את הגבות שלה, מעמידה פנים שהיא מתרכזת במשהו.
אייבל פלש למרחב של אמרי. "איזה רעש?"
"הזמזום המעצבן הזה."
"נשמע כמו יתוש," אמרתי ורכנתי אל עבר קרטרייט, הוצאתי את החטיף מאצבעותיה של אמרי ודחפתי אותו אל פי.
"לא, זה לא זה," היא הודתה לי על ידי הניצוץ שהופיע בעיניה כמחווה מהירה של הזדהות, לפני שפנתה אל בזיל במבט רצחני, "זו רק בזיל."
בזיל קפצה במקומה בדיוק כשהבנתי מי השנאוצר שדיברה עליו, וקטעתי אותה לפני שתפלוט איזו שטות. "דיק שנאוצר – הוא לא המורה לכימיה? המזדיין הזה שנותן ציונים טובים בתמורה למציצות? ואלה שלא מוכנות, אז..." זקרתי גבה והסתכלתי על בזיל. "היי, לך הוא נתן טוב מאוד, נכון?"
בזיל הביטה בריד, מחכה שהוא יגן עליה. הוא העביר את מבטו ממני אליה ואז אל אמרי, ונראה חסר אונים, דבר שגרם לי לפקפק בקרבת הדם בינינו. אולי כוח העל שלו היה נעלה יותר ורק חיכה שיתגלה, כי בדיוק ברגע הזה בחרה וירג'יניה לפלוש לשולחן שלנו.
עיניה סרקו את השולחן ועליו צלחות מרק השומר הקר שלא נאכל, כאילו היו עדות ליכולותיה כיושבת ראש אגודת הצעירים של איסטרידג'. אולי הם באמת היו כי אף אדם שפוי לא היה מסתכל על התפריט ואומר, "אפשר בבקשה את מרק השומר הצונן?"
"אמרי, מתוקה," היא פנתה אל בתה ותחבה קווצת שיער סוררת מאחורי אוזנה. כמו סרט המשך בחיים האמיתיים של פלישת חוטפי הגופות, לווירג'יניה היו צוות של סטייליסטיות שעזרו לעצב את אמרי על פי החזון שלה.
לפני שעזבתי את איסטרידג' כדי ללמוד באוניברסיטה, חייתי שנים בבית הקוטג' של הוריי, מהשנה האחרונה בבית הספר התיכון באיסטרידג' ועד לארבע השנים בקולג' הציבורי, כדי לחסוך כסף.
הייתי עד לשעות רבות שהוקדשו למריטה, לחיטוט, לצביעה ולהפיכת גופה של אמרי למשהו שווירג'יניה תוכל לחיות איתו בשלום... או מה שזה לא יהיה שהיא תכננה עבור בתה. קרוב לוודאי שמוות בידי החברה הגבוהה של איסטרידג'.
"כן, אימא?" אמרי לא הביטה באימא שלה בחיבה גדולה. היא הסתכלה עליה בכניעה. באותו המבט שמסתכלים על שוטר כשהוא עוצר אותך על נהיגה מעל המהירות המותרת, באדיבות שמסתירה תיעוב.
אני בטוח שעמוד השדרה שפיתח ריד היה משנים של קרבה לאמרי.
"תהיי נחמדה ותלכי בשבילי למשרד?" ליקקה וירג'יניה את אגודלה והחליקה קווצת שיער סוררת ממצחה של אמרי. "אני צריכה את הנזר להכתרת תגלית השנה."
תגלית השנה – כאילו זה היה תואר נשחק.
עיניה של אמרי דלגו מריד אל בזיל באופן גלוי כל כך, עד שאפילו לא טרחתי להסתיר את הצחוק שלי. היא הביטה בי במבט זועף ואז פנתה אל וירג'יניה, "את לא יכולה לבקש מאחד המלצרים שיביא אותו?"
"אוי," לפתה וירג'יניה את שרשרת הפנינים שחנקה אותה, "אל תדברי שטויות. נראה לך שהייתי מפקידה בידי איזה מלצר את הקוד של הכספת?"
"אבל..."
"אמרי, אני צריכה לשלוח אותך לשיעורי נימוסים והליכות אצל מיס צ'אטני?"
מיס צ'אטני הייתה גברת על גבול המתעללת, שאימנה את אוכלוסיית הנשים באיסטרידג' להיות הנשים שהן היום – עם התחתונים היוקרתיים שתקועים להן עמוק בתחת. היא לא השאירה חבורות על עורן, אבל השמועה אומרת שהיא הסתובבה עם סרגל בידה ונהגה להכות אותן על הידיים, על הצוואר ועל אזורים רגישים אחרים שיכלה להניח עליהן את הסרגל שלה.
אייבל משך את הכיסא שלו. "גברת וינתרופ, אני יכול להביא אותו."
"זה רעיון נפלא!" אמרה וירג'יניה. "אמרי, אייבל ילווה אותך. צאי לדרך." פניה של וירג'יניה נותרו קפואות, כאילו מישהו ערבב את הבוטוקס שלה עם טיח.
עיניה של אמרי התרחבו מרוב כעס. העין האפורה הפכה כהה יותר והכחולה התבהרה. היא מלמלה כמה מילים שלא הצלחתי להבין את פשרן, והיה נראה שהיא כועסת. לשבריר שנייה חשבתי שהיא תפתיע אותי.
למעשה, הייתי צריך שתפתיע אותי כדי להשיב את האמון בעולם שבו אנשים כמו גדאון ניצלו את כל ה"האנקים" וה"בטיות" פרסקוט.
במקום זאת, אמרי דחפה את הכיסא שלה לאחור והסכימה שאייבל יחזיק בידה, כאילו חיינו במאה התשע־עשרה והיא זקוקה לליווי לכל מקום. ההתרסה נעלמה מעיניה.
ברגע הזה היא לא נראתה כמו הילדה בת השמונה שחבטה לאייבל בפנים, אחרי שגנב לריד את ארוחת הצהריים שלו.
התבוננתי בה כשנכנעה לרצונה של וירג'יניה.
היא הייתה בדיוק כמו כל שאר האנשים באיסטרידג' המזוינת.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
