עד עצם היום הזה 1 - הוק
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
עד עצם היום הזה 1 - הוק
מכר
אלפי
עותקים
עד עצם היום הזה 1 - הוק
מכר
אלפי
עותקים

עד עצם היום הזה 1 - הוק

4 כוכבים (123 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2636מקורי
ספר מודפס
59 מחיר מוטבע על הספר 98
זמן לסיום המבצע 12:45:22

עוד על הספר

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

"הוּק נכתב בהשראת ספר הילדים הידוע "פיטר פן", אבל אל תתפתו להאמין שזהו סיפור אפוף חדי קרן וצמר גפן מתוק. העלילה פה מסעירה, מלאת טוויסטים, ויש בה הכול: אנטי גיבור חסר מעצורים שנוטף סקס־אפיל ועורמה, גיבורה שלכאורה נראית תמימה, אך שופעת תעוזה וחושניות, ויש גם נקמה ותחכום מעתיקי נשימה, הומור וסיפור אהבה כובש ומחסיר פעימה."
- סופרת רבי־המכר ענבל אלמוזנינו

***

עולמו של הוק מתמוטט עליו כילד לאחר שהוריו נרצחים לנגד עיניו. הוק נותר יתום ונשלח לאמריקה הרחוקה כדי לגור עם דודו היחיד, אלא ששם הוא מגלה שהגיהינום האמיתי נמצא תחת קורת הגג של האדם שאמור להעניק לו ביטחון ואהבה. 
הוק נחלץ מהטרור שמטיל עליו דודו, כשרוּ פורס עליו את חסותו ומציל אותו. ואז... עוברות שנים של תכנון עד שמגיע רגע הנקמה באיש שהרס את חייו.
כשלמועדון שבבעלותו נכנסת אישה צעירה שיופייה ותמימותה תופסים את עינו ממבט ראשון, מתעוררת בו סקרנות. אך במבט שני, הוא מגלה את זהותה האמיתית של האישה המסתורית. ונדי היא הבת של האיש שהרס אותו, והוק מחליט לממש את הנקמה המיוחלת שלה חיכה. 

***

הוּק הוא רומן נקמה מטלטל וסקסי מאת סופרת רבי־המכר של היו־אס־איי טודיי אמילי מקינטייר, שטוותה ביד אומן עלילה מהפנטת וגיבורים שיעיפו לכם את הראש.

פרק ראשון

פרולוג
 
היֹה הָיָה פעם…

חשבתי שארגיש אחרת.
כשאהרוג אותו, זאת אומרת.
מפרקי אצבעותיי מתהדקים כשאני מסובב את מפרק כף היד ועיניו נפערות באימה כשהדם ניתז מהצוואר ומכתים את אמת ידי. הבחירה לנעוץ את הלהב בעורק הראשי מציפה אותי בסיפוק אדיר. הדקירה קטלנית במידה שתבטיח שהוא ימות אבל איטית מספיק כדי שאוכל ליהנות כשאצפה ברגעי חייו האחרונים מתפוגגים ונוטלים איתם את נשמתו העלובה.
ידעתי שהוא יאבד את ההכרה בתוך כמה שניות, אבל זה כל מה שאני צריך.
כמה שניות.
פרק זמן שיאפשר לו להישיר מבט לתוך עיניי ולדעת שאני המפלצת שקרמה עור וגידים בזכותו. התגלמות חטאיו שכעת חזרה להעמיד אותו למשפט צדק.
אבל לא אשקר. באמת קיוויתי שהוא יתחנן על חייו. גם אם רק קצת.
אני ממשיך לשבת עליו שעה ארוכה אחרי ששיכרון החושים שהציף אותי בעקבות הקזת דמו מתפוגג ונעלם. כף ידי המחוספסת עוטפת את צווארו, ואילו כף ידי השנייה אוחזת בנדן הסכין שלי, מחכה למשהו. אבל אני מרגיש רק צמרמורת כשדמו מצנן את עורי ומבין שלא אזכה בשלווה אחרי שהוא ימות.
אני מרפה מגופו רק כשאני מרגיש את רטט הטלפון בכיסי, נטל השליטה שלו בחיי מוסר מעל כתפיי כשגופתו נשמטת מאחיזתי.
"שלום, רופוס."
"כמה פעמים אני צריך להגיד לך לא לקרוא לי ככה?" הוא מתפרץ עליי בזעם.
אני מחייך. "לפחות עוד פעם אחת."
"עשית מה צריך?"
אחרי שאני חוצה את המשרד ונכנס לחדר השירותים הצמוד, אני נותן למים לזרום עד שאני מרגיש שהם פושרים, מעביר את הטלפון למצב רמקול ומתחיל לשטוף את נתזי הדם מזרועותיי. "כמובן."
רוּ גונח. "איך ההרגשה?"
כפות ידיי לופתות את דופנות הכיור ואני מתכופף קדימה ומביט בדמותי המשתקפת במראה.
איך ההרגשה, באמת?
דבר לא השתנה בקצב פעימות ליבי. שום להבה לא משתוללת בעורקיי. אני לא מרגיש שום עוצמה קורנת מעצמותיי.
"די לא מלהיב כפי שציפיתי, למען האמת." אני לוקח מגבת מהוו שעל הקיר, מתנגב וחוזר למשרד כדי לקחת את החליפה שלי.
"טוב, אני לא מופתע. ג'יימס בֶּרי, הילד שהכי קשה בעולם להשביע את רצונו בכל הפאקינג יקום."
חיוך רחב עולה על שפתיי כשאני מכפתר את הז'קט שלי ומסדר את החפתים. אני ניגש אל הגופה של דוד שלי ונעמד מעליה. אני מרכין אליו את מבטי, עיניו השחורות נעוצות בתקרה במבט חלול, הפה שלו פעור ורופס — כפי שתמיד הכריח אותי להחזיק את הפה שלי.
איזו אירוניה.
אבל התמימות נגזלה ממני הרבה לפני שפגשתי אותו.
אני מסלק בבעיטה את הרגל שלו מדרכי, מגפי עור הקרוקודיל הדוחות שלו מתבוססות בשלולית הדם שנקוותה תחת גופו.
אני נאנח בכבדות וצובט את גשר אפי. "השארתי פה קצת... בלגן."
"אני אטפל בו," אומר רו וצוחק. "תתעודד, ילד. עשית את הדבר הנכון. תפגוש אותי ב'ג'ולי רוג'ר'? הגיע הזמן לחגוג."
אני מנתק את השיחה בלי לענות ומתחיל לעכל את העובדה שזה יהיה הרגע האחרון שאי פעם אבלה בחברת קרוב משפחה. אני עוצם את העיניים, נושם עמוק ומחפש בתוכי שמץ של חרטה.
אבל אין שם כלום.
תיק.
תיק.
תיק.
הצליל מפלח את הדממה, חודר לקרביים שלי. אני חורק בשיניים, פוער עיניים וזוקף אוזניים בחיפוש אחרי אותו צליל בלתי פוסק. אני משתופף על הברכיים, מוציא את הממחטה מכיס החזה, טומן את ידי במכנסי הג'ינס של דוד שלי ושולף את שעון הכיס הזהוב.
תיק.
תיק.
תיק.
תחושת זעם מציפה את קרביי ומכווצת אותם, ואני מטיח את השעון ברצפה. ליבי הולם בקצב מסחרר כשאני מתרומם ורוקע ברגלי על החפץ המזוויע, מנפץ אותו שוב ושוב, עד שמצחי מתכסה באגלי זיעה שמטפטפים במורד לחיי ונקווים על הרצפה. אני מצליח להירגע רק אחרי שאני מוודא שהשעון כבר לא יכול לתקתק יותר.
אני זוקף את הגב, פולט נשיפה, מחליק את שערי לאחור ומותח את הצוואר.
זהו. עכשיו יותר טוב.
"להתראות, דוד."
אני תוחב את הממחטה לכיס החליפה שלי ומתרחק מהאדם שאני יכול רק להצטער שהיה חלק מחיי.
עכשיו התקרבתי צעד נוסף לאדם שהכול קרה באשמתו. והפעם, הוא לא יוכל להתעופף ולהימלט מפניי.

1

וֶנדי

אף פעם לא ביקרתי במסצ'וסטס אבל שמעתי שתמיד קר שם. לכן, אף על פי שההבדל בטמפרטורה לעומת פלורידה הדהים אותי, כנראה לא הייתי אמורה להיות מופתעת. ובכל זאת, בזמן שאני רועדת בגופייה שלי, והרוח העדינה נושבת על זרועותיי, אני מצטערת שלא נשארתי מאחור ובחרתי ללכת בעקבות המשפחה שלי לבית החדש בבלומסברג.
אבל אני לא מסוגלת לשאת את המחשבה שלא אהיה במרחק שיחת טלפון במקרה שיזדקקו לי. אבא שלי מכור לעבודה — התמכרות שהחמירה מאז מותה של אימי — ואם לא אהיה בסביבה, אחי ג'ונתן בן השש־עשרה יישאר לגמרי לבדו.
למרות שזה אף פעם לא בא בקלות, תמיד הייתי הילדה של אבא. קיוויתי שאחרי המעבר הוא יאט את הקצב. שיפנה יותר זמן למשפחה במקום לרדוף כל הזמן אחרי האתגר העסקי הגדול הבא. אבל פיטר מייקלס הוא לא טיפוס שנוהג להתפשר. הצמא שלו להרפתקאות עסקיות חדשות מאפיל על רצונו להיות בקרבת המשפחה. הוא מחזיק בתואר איש העסקים הבכיר ביותר של המגזין "פורבס" זו השנה החמישית ברציפות וזה אומר שלא חסרות לו הזדמנויות עסקיות. והעובדה שהוא הבעלים של חברת התעופה הגדולה ביותר בחצי הכדור המערבי מעידה שהוא מחזיק בהון רב, שמאפשר לו לממן את ההזדמנויות האלה.
חברת אל־עולם־לא. אתם תחלמו ואנחנו נטיס אתכם לשם.
"בואי נצא לבלות הערב," אומרת חברתי אנג'י, בזמן שהיא מנגבת את הדלפקים ב"דה ונילה בין", בית הקפה שבו אנחנו עובדות.
"ומה נעשה בדיוק?" אני שואלת. האמת היא שרק רציתי לחזור הביתה ולנוח. אני גרה פה כבר יותר מחודש, ומרוב העומס בעבודה לא הספקתי להיות עם ג'ונתן אפילו ערב אחד. למרות שהוא בשלב הזה בגיל ההתבגרות שבו הוא טוען, 'אני לא צריך אף אחד ושום דבר', ולכן יכול להיות שבכל מקרה הוא לא ירצה אותי בסביבה.
היא מושכת בכתפיה. "אני לא יודעת. כמה מהבנות הציעו שנלך ל'ג'ולי רוג'ר'."
אני מעקמת את האף. גם בגלל השימוש שלה במושג "הבנות" וגם בגלל השם של מקום הבילוי שעליו היא מדברת.
"נו, ונדי, תזרמי. את פה כבר כמעט חודשיים ולא יצאת איתי אפילו פעם אחת." היא משרבבת את שפתה התחתונה ונושאת את כפות ידיה בתנועת תפילה.
אני מנענעת את הראש ונאנחת. "נראה לי שאני לא מוצאת חן במיוחד בעיני החברות שלך."
"זה לא נכון," היא מתעקשת. "פשוט עוד לא יצא להן להכיר אותך. את צריכה לצאת לבלות איתנו כדי שתהיה להן הזדמנות להכיר אותך."
"אני לא יודעת, אנג'י." אני נועצת את שיניי בשפתי התחתונה. "אבא שלי לא בבית והוא לא אוהב שאני יוצאת לבלות ומושכת תשומת לב."
היא מגלגלת עיניים. "את בת עשרים, אחותי. הגיע הזמן לחתוך את חבל הטבור."
אני שולחת אליה חצי חיוך. היא, כמו רוב האנשים, לא מסוגלת להבין מה זה אומר להיות הבת של פיטר מייקלס. גם אם הייתי רוצה, לא היה לי שום סיכוי לחתוך את חבל הטבור. הכוח וההשפעה שלו משתרעים עד קצות היקום ואין אדם או דבר שחומקים משליטתו. ואם יש, אני עוד לא פגשתי אותם.
הפעמון שמעל הדלת מצלצל ומריה, חברה של אנג'י, נכנסת לבית הקפה, שערה השחור הארוך מחזיר את אור הנורות שמעל ראשינו בזמן שהיא מתקדמת אלינו בעצלתיים.
הגבות שלי מתרוממות כשאני מביטה בה ואחר כך מפנה את המבט אל אנג'י. "איזה מקום יסכים בכלל להכניס בחורות בנות עשרים?"
"אין לך תעודת זהות מזויפת?" שואלת מריה כשהיא מגיעה לדלפק.
"אין לי שום תעודת זהות מזויפת." אף פעם לא נכנסתי במרמה לבר או למועדון. "אני חוגגת את יום ההולדת בעוד כמה שבועות ולכן פשוט אצטרף אליכן בפעם הבאה." אני מנופפת בידי בביטול.
מריה בוחנת אותי במבט קפדני. "אנג'י, אין לך את תעודת הזהות של אחותך? אתן נראות… אותו הדבר." היא מושיטה את ידה ונוגעת בשערי החום. "פשוט תחשפי קצת יותר מהגוף הזה שלך, והם אפילו לא יטרחו להסתכל בפנים שמופיעות בתעודה."
אני צוחקת ומתייחסת לדבריה בביטול, אבל הבטן שלי מתכווצת וחמימות מתפשטת לי בעורקים ומעלה סומק בלחיי. אני לא אחת שמפירה חוק. אף פעם לא הייתי. אבל כשאני שוקלת לצאת לבלות, לעשות משהו פרוע, התרגשות מתחילה להתלקח בתוכי.
מריה היא אחת מ"הבנות" וקשה להגיד שהיא קיבלה אותי בהתלהבות לחבורה. אבל כשאני רואה אותה מחייכת ושוזרת את אצבעותיה בשערה, אני תוהה אם ייתכן שאנג'י צודקת. אולי הכול בראש שלי ופשוט לא נתתי לה הזדמנות. אף פעם לא הייתי באמת חלק מחבורה קרובה של בנות ולכן אני לא בטוחה איך מתנהל כל הסיפור הזה.
"לא מזיז לי שאת לא רוצה לבוא." אנג'י משרבבת את שפתיה ומשליכה לעברי את המטלית הרטובה שלה. "אני קובעת פה את הכללים."
אני צוחקת ומנענעת את הראש תוך כדי שאני מסיימת לחדש את מלאי הכוסות לקראת הבוקר.
"הממ." מריה מפוצצת את בועת המסטיק שלה בקולניות ועיניה הכהות חורכות את צדודית פניי. "את לא רוצה לבוא?"
אני מושכת בכתפיים. "זה לא העניין, אני פשוט…"
"כנראה זה לטובה," היא קוטעת אותי. "אני לא חושבת שג'יי־אר מתאים לך."
השערות שלי סומרות ואני זוקפת מעט את הגב. "מה זה אמור להביע?"
היא מחייכת בשביעות רצון. "זאת אומרת… זה לא מקום לילדים."
"מריה, תפסיקי. אל תהיי כזאת כלבה," מתערבת אנג'י.
מריה צוחקת בקול. "אני לא. אני רק אומרת. מה אם הוא יהיה שם? את מתארת לעצמך? הנפש שלה תהיה מצולקת לתמיד אם היא רק תהיה איתו באותו הבניין והיא מייד תרוץ הביתה לספר לאבא'לה."
אני זוקרת את הסנטר. "אבא שלי בכלל לא באזור."
היא מטה את ראשה ומהדקת את שפתיה. "אז האומנת שלך."
זעם מבעבע בתוכי ואני מרגישה דחף אדיר להוכיח לה שהיא טועה. דחף שמגלגל את המילים החוצה מלשוני. אני מביטה באנג'י ואומרת, "אני בעניין."
"יש!" אנג'י מוחאת כף בהתלהבות.
העיניים של מריה בורקות. "אני מקווה שתצליחי להתמודד."
"תעשי לי טובה, מריה. היא תהיה בסדר גמור. זה בר, לא מועדון סקס," אנג'י רושפת לפני שהיא פונה להביט בי. "אל תקשיבי לה. חוץ מזה, אנחנו הולכות לשם רק כדי שהיא תוכל לנסות לשבות את תשומת הלב של הגבר המסתורי שלה."
"הפעם אני אצליח."
אנג'י מטה את ראשה. "אחותי, הוא בכלל לא יודע שאת קיימת."
"בסופו של דבר אלת המזל תהיה לצידי," מריה מושכת בכתפיה.
הגבות שלי מתכווצות בבלבול. "על מי אתן מדברות בכלל?"
חיוך איטי מסתמן על שפתיה של מריה וכמיהה עזה אופפת את מבטה של אנג'י.
"על הוּק."

עוד על הספר

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
123 דירוגים
62 דירוגים
23 דירוגים
19 דירוגים
11 דירוגים
8 דירוגים
18/7/2023

בתור ילדה אבודה בעצמי, הספר פיטר פן היה האהוב עליי ביותר כשגדלתי. קראתי אותו עשרות פעמים עוד לפני שהגעתי לכיתה ג'. חלמתי שפיטר פן יבוא להציל אותי מחיי הלא פשוטים, ויקח אותי לארץ לעולם לא, שם אהיה מאושרת. *תארו לכם מה עבר על הלב שלי בזמן שקראתי את הוק.* מדובר על ניתוח פסיכולוגי של ספר פיטר פן המקורי, בשילוב כל הדמויות המשתתפות שם ובעיוותן המוחלט. אך, האם באמת העיוות היה פרי דמיונה של הסופרת? או שמא, מלכתחילה לא הבנו נכון את הסיפור? מי אמר שהגיבור "הטוב" הוא באמת טוב, והוא אמור לנצח? מי קבע שהנבל הוא רשע מיסודו, וגורלו להפסיד ולהיכנע בסופו של הסיפור? ואולי, אם ניקח כל נבל בכל סיפור ילדים, נחזור ליסודות מהם הוא צמח, נצלול לעומק הדברים שהפכו אותו להיות כזה- נמצא בעצם, ילד מפוחד ופגוע, שסך הכל היה צריך שידאגו לו ויאהבו אותו? האם גם במקרה כזה, היינו בעד הטובים? ואם נגלה, שהטובים הם אלו שבעצם אחראים להפיכתו של הנבל למי שהוא כיום? נהניתי מהספר, היה לי קצת קצר מידי. 4 וחצי כוכבים.

5
10/12/2023

ספר מושלם!! ממליצה מאוד לקרוא, מי שאוהבת מתח ורומנטיקה. עלילה מוציינת על אקשן וריגושים

2
13/2/2025

אהבתי מאוד. ממשיכה לספר הבא

5/12/2024

חייבת להודות שבהתחלה, לא כל כך אהבתי את הספר, הרגיש לי שכל העלילה מתקדמת מהר מידי, אבל נתתי לספר הזה עוד הזדמנות ונשאבתי לתוכו. בהחלט ספר עם הרבה ‏תפניות בעלילה. ממליצה בחום❤️

13/10/2024

אמלה ספר מושלם!

14/4/2024

מושלם ומומלץ❣️

7/4/2024

הספר שלייי אני כל כך אוהבת אותו יש שם את המשפטים הכי טובים בעולם זה לימד אותי המון על החיים

9/9/2023

כתוב בצורה טובה, מעניינת, קראתי בנשימה

30/8/2023

אכזרי אך גם מלא תשוקה ותהפוכות. קראתי בנשימה אחת

29/8/2023

מי אמר שאגדות הן רק לילדים?? אל תטעו לחשוב שמה שתמיד נראה לנו כנכון וטוב הוא האמיתי... קו דק מאוד מבדיל בין טוב לרע, בין הגיבור לנבל תקראו ותבינו לבד❗️ ספר מעולה וממליצה בחום❤️

3/8/2023

נפלא. אהבתי

13/5/2023

לא מחדש הרבה מבחינת העלילה (כבר קראתי עלילות דומות) אבל אין ספק שהספר כתוב היטב, מרגש, סקסי, סוחף ומספק כמה טוויסטים מפתיעים.

7/5/2023

ההתחלה הייתה קצת פחות טובה ממה שציפיתי, אבל אחרי כמה פרקים לא יכולתי להניח את הספר מהיד. ספר סוחף, עלילה סוחפת ונבל מושלם. מומלץ!!!

15/4/2023

מעניין וסוחף.

5/4/2023

ספר מדהים עם עלילה מפתיעה, סוחפת ומרתקת! נשאבתי לספר בנשימה אחת וסיימתי אותו ביום! פשוט תענוג!

23/3/2023

מושלם אי אפשר להפסיק לקרוא.

18/3/2023

מותחן סוחף ואירוטי.

15/3/2023

מקסים!!!! התאהבתי

13/3/2023

הסיפור חמוד מאוד. הכתיבה אינטלגנטית .בסגנון שאני מאוד אוהבת. מה שכן היה מיותר לדחוף את פיטר פן בגרון. לא מנש תרם, מכבר לאילוץ של שמות וקונוטציות. הסיפור גם עמוס מאוד יחסית לאורך שלו. כאילו דחסו אותו בכוח לאורך קצר. ועדיין נהניתי מאוד.

8/10/2022

מרתק

2/10/2022

ספר מהמם אהבתי מאוד את הספר על וונדי וג' יימס. 😘😘😘😘

25/9/2022

אני התאהבתי בגיימס מהרגע הראשון ספר מומלץ מאוד!!! הוא לא כזה אפל כמו שמתארים אותו .. אבל כן יש תיאורים כבדים למי שלא רגיל לקרוא ספרים ״קשים״

8/9/2022

הוק פסיכופט אמיתי, ונדי שרוטה לגמרי ויחד הם שילוב מושלם.

5/9/2022

מעולה בעיני!

3/9/2022

פרשנות נפלאה ואפלה באמת לסיפור שכולנו מכירים.

28/8/2022

מהמם אהבתי

25/8/2022

אחלה ספר קראתי ביום אחד. עלילה יפה וגם קצת קשה ל"עיכול" אבל נכתבה טוב, לא היה בולשיט בסיפור וכתיבה קולחת מתחילתה, ודוהרת. אוקצור נהינתי מסיפור יפה ומטלטל עם טוויסט.. מליצה בחום.

23/8/2022

פשוט מושלם!! שמחה שלא הקשבתי למי שדירג שהספר פחות מומלץ, נהנתי מאוד!

23/8/2022

מגניב , כתוב היטב ואין צורך להוסיף מילים. פשוט לקרוא.... מחכה לספרים נוספים בסדרה.

23/8/2022

לא עזבתי לשניה

20/8/2022

מעולה !!!!

19/8/2022

ספר סוחף בהחלט גורם להתאהב בנבל

18/8/2022

וואווו אין לי דרך אחרת לתאר את הספר הנפלא הזה!!! הכתיבה הדמויות,הכל היה פשוט מעל ומעבר למה שצפיתי. תענוג צרוף!

15/8/2022

אהבתי קליל וזורם

14/8/2022

ואווווווווווו כתיבה מדהימה וסקס לוהטטטטט לא יכולתי להוריד את העיינים מהספר!! אחד מהספרים האהובים עליי מעכשיו

14/8/2022

ואוו ספר מומלץ מתח, רגש סוחף מומלץ

14/8/2022

מעולה

13/8/2022

מיוחד, סוחף ולמרות שמלא בקלישאות הז'אנר , תענוג של ספר.

13/8/2022

ספר מעולהההההה!!! כתוב מצויין, מושך, מותח, לוהט🔥, אופל לדעתי בקטנה😉 ויש לומר שגם מפתיע. כתיבה סוחפת, לא יכולתי להניח מהיד. נהנתי מכל רגע וממליצה מאוד❤

12/8/2022

ואי מושלםם , ממש עד הרגע האחרון הייתי במתח

11/8/2022

ספר מדהיםםםםםםם אני ממש אהבתי אותו ספר מושך ומפתיע מאוד שקשה להניח אותו מהידיים💗💗

10/8/2022

ואווווו איזה ספר נהנתי מהל רגע ממליצה בחום לא סיפור אגדה ממליצה בחום מקווה שבקרוב יתרגמו עוד ספרים של אמילי מקינטייר ❤️‍🩹❤️‍🩹❤️‍🩹❤️‍🩹❤️‍🩹❤️‍🩹

10/8/2022

ספר מעולה כתוב ממש טוב

10/8/2022

אופל, סקס, אלימות… למי שמתחברת🙃😋

10/8/2022

מצוין, אנטי גיבור מושלם, עלילה סוחפת, מומלץ בחום!

9/8/2022

ספר מעולה, שווה כל רגע של קריאה, ונדי והוק מסע ארוך ומפרך , אהבה חזקה מכל, רוצו לקרוא

9/8/2022

אין על הנבלים מהאגדות! ותמיד ידעתי שקפטן הוק הוא הפייבוריט שלי! פשוט ספר מדהים! הכל בדימוי אגדתי , ומחזיר לילדות-עם טוויסט לא לילדים😜 ממליצה מאוד!

22/12/2023

שונה אך דומה חביב אך גם צפוי סהכ נחמד

30/10/2023

ספר טוב ממש אבל קצת לא הבנתי את ההתלהבות. נורא דומה לשאר הספרים בז׳אנר. מבחינת הכתיבה, מרגיש לי שחלק מהדברים היו חסרים בתיאורים של אקטים אבל זה דעה אישית. בסופו של יום כן נהנתי לקרוא וכן אמליץ לחברות.

16/6/2023

לא הייתה מספיק התמקדות בעלילה לטעמי. אם תשאלו אותי זה היה פספוס. היו הרבה אירועים מעניינים שיכלו להפוך את הספר הזה להרבה יותר מסתם סבבה. סכסוכים בין אירגונים וכוד'. העניין הוא שכל התיאורים העלילתיים היו מאוד מעורפלים ומעולם לא טרחו להסביר בדיוק מה קורה ולמה. חבל.

21/5/2023

חמוד , יש תיאורים לא פשוטים

26/9/2022

ספר חמוד מאוד קצת ברור מאליו אבל נחמד סך הכל

8/9/2022

אולי בגלל שיצא לי לאחרונה לקרוא ספרים הרבה יותר טובים מהז'אנר הזה... בכל מקרה, הספר הזה לא משהו לדעתי. יש תחושת זולות מסוימת. נוסף לכך, כמו שמישהי פה כבר ציינה בביקורות לפני, הקטע של הקריאה לדמויות בשמות מהסיפור של פיטר פן, היא סתמית ומיותרת. אין כל קשר ממשי בין הסיפורים. לסיכום - סתם, עוד ספר. די קריא, אבל זה הכל.

6/9/2022

אחרי שקראתי תגובות חיוביות ושליליות,החלטתי לגשת לספר עם 'ראש פתוח'. אמנם השמות לקוחים מהאגדה,אבל הכל מתערבב מי שטוב,מי שרע. לסיכום,ספר נחמד מאוד יש חלקים ממרחים אבל סה'כ נחמד מאוד.

27/8/2022

נחמד לא יותר מזה

25/8/2022

נחמד.. הגיבורה קצת חלשה ופתטית בהתחלה אבל אחר כך היא בסדר.. בסך הכל נהנתי

21/8/2022

נחמד קצת מזכיר את הסיפור של רמו

16/8/2022

אהבתי את הספר, זורם מאוד וסיימתי ביום אחד. הדמות הראשית "ונדי" מחילה כדמות חלשה ועוברת שינוי גדול, קצת הציק לי שהיא לא התעמת יותר עם כמה דמויות ומה שהיא נאלצה לעשות בסוף הסיפור אבל.... אבל 4 כוכבים ולא חמישה בגלל כל האלימות המופרזת, פשוט דלגתי על חלקים שלמים, כולל מוות מיותר לגמרי שלא קשור לכלום ולא עשה חסד עם הוק הדמות הראשית. רק הציג אותו כפסיכופת.

12/8/2022

ספר יפה

11/8/2022

ציפיתי לקצת יותר מהספר הזה. אך עדיין ספר טוב והכתיבה טובה עלילה קצת צפויה אבל מעניינת

11/8/2022

ספר נחמד הורדתי כוכב כי האלמנטים והרפרנס מהסיפור של פיטר פן מיותרים לחלוטין ואין להם שום תרומה לסיפור, אפילו לא בקמצוץ. ושנית כי בתחילת הספר יש קטע שהוק רוצח מישהו חף מפשע באכזריות נוראית שעשתה לי סיוטים. זה ממש מכעיס כי זה היה סתמי לחלוטין ולא משהו שהיה הכרחי לעלילה או לבניית הדמות שלו, שהיא לגמרי סטנדרטית למאפיונר עם חולשה לאישה שהוא אוהב. הסיפור די צפוי לפי כללי ז'אנר המאפיות. כן אהבתי שונדי מתמסרת להוק מההתחלה ועד הסוף, ואין את השטויות האלה של האישה החזקה שמתנגדת לגבר הרע והמסוכן.

8/8/2022

במלה אחת שלמותתת הרבה זמן לא קראתי ספר טוב שכזה

1/6/2024

לא יודעת... העלילה מעניינת אבל לא הבנתי מה באמת ונדי מצאה בהוק. האכזריות שלו לאורך הספר אינה מוצדקת... זה שהיא סלחה לו ככ מהר על מה שעשה לה זה מרגיז ותלוש מהמציאות וגם הרס לי את הספר...

28/12/2023

לא רע אבל גם לא משהו מיוחד... כמו שאומרים: כגודל הציפייה כך האכזבה😔 למזלי לא רכשתי את הסידרה כולה ...

6/8/2023

יותר רומן מאפיה אירוטי מאשר רומן רומנטי. אין שום קשר כלשהו לפיטר פן ולהוק ה'מקוריים' מלבד השמות של הדמויות. העלילה שונה, הקשרים בין הדמויות שונים, האופי שונה. בעיני זה חבל כי זה דוקא רעיון מדליק להתבסס על סיפור קיים. אבל הספר הזה לא התבסס על כלום. סתם שימוש באותם שמות. מאכזב.

17/9/2022

מאוד אהבתי את הרעיון והיו לי ציפיות לגבי הספר הזה, אבל הוא קצת איכזב אותי. היו כמה דברים בעלילה שנראו לא הגיוניים ופשוט לא הסתדרו עם קו האופי של הדמויות. בסך הכל ספר נחמד, אבל לא עפתי ממנו

10/9/2022

פחות מתחברת לספרים אפלים… הסיפור די מעצבן ומלא חורים… השימוש בסיפור של פיטר פן הוא תעלול שיווקי זול… אפשר לוותר!

29/8/2022

ספר נחמד לא עפתי עליו יחסית קצר דווקא שהסיפור התחיל להיות מעניין הוא נגמר מהר וחבל....

19/8/2022

מאכזב ממש. צפוי, דמויות רדודות, ציפיתי ליותר מכל ההמלצות.

14/8/2022

כגודל הציפיות גודל האכזבות. עלילה מבולגנת כתיבה ילדותית. מרגישה שעבדו עלי..

13/8/2022

התחיל ממש טוב, לאט לאט איבד עניין

11/8/2022

לא היה בסיפור הזה משהו חדש רק מוטיב הפיטר פן לכאורה, אבל לא היה לזה משקל גדול. ציפיתי ליותר סצנות מין בסהכ חביב

10/8/2022

חבל. פשוט פוטנציאל לא ממומש. הרעיון יפה , הכתיבה סבירה אבל הדמויות רדודות, העלילה לא הגיונית בכלל כמו לדוגמה היותה של הגיבורה עשירה עובדת בבית קפה, אבא פושע אין שומרים , חורים אין ספור לא הגיוניים שמאוד מפריעים. האמת לא מגיע אפילו שלושה כוכבים.

8/8/2022

הכל בהגזמה. גיבור פסיכופט, גיבורה חלשה, וכל הרעיון הזה של פיטר, הוק וונדי, זה גימיק שאין לו שום קשר לספר. לגמרי טיפשי.

8/8/2022

אוףףף איזה אכזבה. כאלו לספר היה את כל המרכיבים להיות ספר טוב, אבל בסוף זה עוד ספר שקראנו כבר ושמחר לא נזכור.

7/3/2025

קראתי כמה קטעים בחנות ספרים והתעניינתי, התאכזבתי לגלות שאלו היו הקטעים הכי טובים בספר וכל השאר היה בינוני. גילאי תחילת העשור העשרים כנראה הכי יהנו ממנו.

26/4/2024

מעפן ומאכזבבב הדבר הכי לא אמין בספר זה היחסים בין הדמויות הראשיות שהגיעו מ0 ל100 תוך יומיים בערך.. הרסתם לי את פיטר פן תודה רבה

19/2/2024

לא הבנתי את כל ההיפ סביב הספר הזה .ציפיתי למשהו יותר אבל התאכזבתי…

17/11/2023

פחות ממש. יש מן קטע לא ברור שכזה של פושע אפל ומסוכן עם נפש פצועה ובלה בלה שהוא בעצם הגיבור אתו אמורים איכשהו להזדהות - רק שזה די בעיה להזדהות עם אדם נאלח שרוצח, מענה, מוכר סמים וגובה כסף תמורת ''הגנה'' - אפילו שהוא חתיך..🤦‍♀️ או שאולי אמורים להזדהות עם הבחורה שבוחרת ביודעין לאהוב את המנוול למרות שהיא מודעת לכל המעשים הזוועתיים שלו?🤦‍♀️ הספר הזה באמת מגוחך לגמרי, כי חוץ מהעובדה שאין בו אף דמות ראויה להזדהות (התמים היחיד הוא האח שלה, והוא לא דמות מעניינת) הטוויסטים בו די מופרכים [וגרוע מזה - הם לרוב צפויים ממש]..

22/4/2023

ספר שרובו משעמם ומוזר מתחיל להיות מעניין רק ב50 עמודים האחרונים והדמות של הגיבורה פה פשוט מבחילה..חלשה מעצבנת וחסרת רצון משלה הרעיון יפה אבל לא שווה את הקריאה

1/10/2022

"מזל שהספר מושאל מהספריה". זה מה שחשבתי כשסיימתי לקרוא אותו. ילדותי, שיטחי מלא קלישאות ובולשיט. מנמר אכזרי הגיבור הופך לחתלתול. אפשר לוותר...

6/9/2022

לא טוב, לא אמין בשום צורה

2/9/2022

הוק הוא פסיכופט קלאסי וככזה אינו דמות רומנטית לדעתי. הסופרת העירה את זה בהתחלה וצדקה לגמרי. הספר לא נורא אבל יש טובים ממנו בהרבה.

11/8/2022

בכלל לא מה שציפיתי דיי מאכזב

17/3/2024

ספר גרוע אלים בצורה פרובוקטיבית כל הגיבורים סובלים מהפרעה נפשית קטעי האירוטיקה כתובים דוחה גם הם ואין באמת תהליך שעובר על הדמויות קראתי בדילוגים, וכל פרק נהיה יותר מגעיל אל תקנו

15/10/2023

כשקראתי את הטרופים ואת התקציר של הספר מיד הייתי בטוחה שזה הולך להיות חמישה כוכבים. אך לצערי הספר אכזב אותי. ציפיתי למשהו אפל.. הספר הזה לא היה קרוב ללהיות אפל. בנוסף לכך הסמאט היה מתיש ומשעמם. ממש התאכזבתי.

19/5/2023

לא הגיע הזמן שנשחרר את הנרטיב שבו האישה העדינה והטובה נמשכת לאיש הרע, המתעלל, האלים והרעיל? הוק הוא גבר אלים שקורא לוונדי ילדה טובה כל פעם שהיא מצייתת לו (גם בזמן סקס), מפנטז על "לחלל אותה ולהכאיב לה", חוטף ומכה אותה ואז הם מתחתנים ומביאים ילדים לעולם. אחלה מסר לנערות הצעירות שיקראו את הספר.

17/4/2023

פשוט לא יותר מידי פלוט טוויסטים, פיתוח עלילה לא משהו, גיבורה לא משכנעת וילדותית, אין ביניהם שום אינטראקציה רגשית. חורים בעלילה פשוט בזבוז של כסף וזמן, אין לה חשיבה נכונה והיא טמבלית והוק בתור דמות לא מובן ולא השתכנעתי לדמות שלו

16/9/2022

אין דרך לתאר כמה גרוע הספר הזה היה. פשוט אכזבה

16/8/2022

זוועה דמויות רדודות אלימות חסרת קשר ותאורי פורנו ללא קשר זה ספר זול ללא כשרון חבל כי הרעיון מגניב

עד עצם היום הזה 1 - הוק אמילי מקינטייר

פרולוג
 
היֹה הָיָה פעם…

חשבתי שארגיש אחרת.
כשאהרוג אותו, זאת אומרת.
מפרקי אצבעותיי מתהדקים כשאני מסובב את מפרק כף היד ועיניו נפערות באימה כשהדם ניתז מהצוואר ומכתים את אמת ידי. הבחירה לנעוץ את הלהב בעורק הראשי מציפה אותי בסיפוק אדיר. הדקירה קטלנית במידה שתבטיח שהוא ימות אבל איטית מספיק כדי שאוכל ליהנות כשאצפה ברגעי חייו האחרונים מתפוגגים ונוטלים איתם את נשמתו העלובה.
ידעתי שהוא יאבד את ההכרה בתוך כמה שניות, אבל זה כל מה שאני צריך.
כמה שניות.
פרק זמן שיאפשר לו להישיר מבט לתוך עיניי ולדעת שאני המפלצת שקרמה עור וגידים בזכותו. התגלמות חטאיו שכעת חזרה להעמיד אותו למשפט צדק.
אבל לא אשקר. באמת קיוויתי שהוא יתחנן על חייו. גם אם רק קצת.
אני ממשיך לשבת עליו שעה ארוכה אחרי ששיכרון החושים שהציף אותי בעקבות הקזת דמו מתפוגג ונעלם. כף ידי המחוספסת עוטפת את צווארו, ואילו כף ידי השנייה אוחזת בנדן הסכין שלי, מחכה למשהו. אבל אני מרגיש רק צמרמורת כשדמו מצנן את עורי ומבין שלא אזכה בשלווה אחרי שהוא ימות.
אני מרפה מגופו רק כשאני מרגיש את רטט הטלפון בכיסי, נטל השליטה שלו בחיי מוסר מעל כתפיי כשגופתו נשמטת מאחיזתי.
"שלום, רופוס."
"כמה פעמים אני צריך להגיד לך לא לקרוא לי ככה?" הוא מתפרץ עליי בזעם.
אני מחייך. "לפחות עוד פעם אחת."
"עשית מה צריך?"
אחרי שאני חוצה את המשרד ונכנס לחדר השירותים הצמוד, אני נותן למים לזרום עד שאני מרגיש שהם פושרים, מעביר את הטלפון למצב רמקול ומתחיל לשטוף את נתזי הדם מזרועותיי. "כמובן."
רוּ גונח. "איך ההרגשה?"
כפות ידיי לופתות את דופנות הכיור ואני מתכופף קדימה ומביט בדמותי המשתקפת במראה.
איך ההרגשה, באמת?
דבר לא השתנה בקצב פעימות ליבי. שום להבה לא משתוללת בעורקיי. אני לא מרגיש שום עוצמה קורנת מעצמותיי.
"די לא מלהיב כפי שציפיתי, למען האמת." אני לוקח מגבת מהוו שעל הקיר, מתנגב וחוזר למשרד כדי לקחת את החליפה שלי.
"טוב, אני לא מופתע. ג'יימס בֶּרי, הילד שהכי קשה בעולם להשביע את רצונו בכל הפאקינג יקום."
חיוך רחב עולה על שפתיי כשאני מכפתר את הז'קט שלי ומסדר את החפתים. אני ניגש אל הגופה של דוד שלי ונעמד מעליה. אני מרכין אליו את מבטי, עיניו השחורות נעוצות בתקרה במבט חלול, הפה שלו פעור ורופס — כפי שתמיד הכריח אותי להחזיק את הפה שלי.
איזו אירוניה.
אבל התמימות נגזלה ממני הרבה לפני שפגשתי אותו.
אני מסלק בבעיטה את הרגל שלו מדרכי, מגפי עור הקרוקודיל הדוחות שלו מתבוססות בשלולית הדם שנקוותה תחת גופו.
אני נאנח בכבדות וצובט את גשר אפי. "השארתי פה קצת... בלגן."
"אני אטפל בו," אומר רו וצוחק. "תתעודד, ילד. עשית את הדבר הנכון. תפגוש אותי ב'ג'ולי רוג'ר'? הגיע הזמן לחגוג."
אני מנתק את השיחה בלי לענות ומתחיל לעכל את העובדה שזה יהיה הרגע האחרון שאי פעם אבלה בחברת קרוב משפחה. אני עוצם את העיניים, נושם עמוק ומחפש בתוכי שמץ של חרטה.
אבל אין שם כלום.
תיק.
תיק.
תיק.
הצליל מפלח את הדממה, חודר לקרביים שלי. אני חורק בשיניים, פוער עיניים וזוקף אוזניים בחיפוש אחרי אותו צליל בלתי פוסק. אני משתופף על הברכיים, מוציא את הממחטה מכיס החזה, טומן את ידי במכנסי הג'ינס של דוד שלי ושולף את שעון הכיס הזהוב.
תיק.
תיק.
תיק.
תחושת זעם מציפה את קרביי ומכווצת אותם, ואני מטיח את השעון ברצפה. ליבי הולם בקצב מסחרר כשאני מתרומם ורוקע ברגלי על החפץ המזוויע, מנפץ אותו שוב ושוב, עד שמצחי מתכסה באגלי זיעה שמטפטפים במורד לחיי ונקווים על הרצפה. אני מצליח להירגע רק אחרי שאני מוודא שהשעון כבר לא יכול לתקתק יותר.
אני זוקף את הגב, פולט נשיפה, מחליק את שערי לאחור ומותח את הצוואר.
זהו. עכשיו יותר טוב.
"להתראות, דוד."
אני תוחב את הממחטה לכיס החליפה שלי ומתרחק מהאדם שאני יכול רק להצטער שהיה חלק מחיי.
עכשיו התקרבתי צעד נוסף לאדם שהכול קרה באשמתו. והפעם, הוא לא יוכל להתעופף ולהימלט מפניי.

1

וֶנדי

אף פעם לא ביקרתי במסצ'וסטס אבל שמעתי שתמיד קר שם. לכן, אף על פי שההבדל בטמפרטורה לעומת פלורידה הדהים אותי, כנראה לא הייתי אמורה להיות מופתעת. ובכל זאת, בזמן שאני רועדת בגופייה שלי, והרוח העדינה נושבת על זרועותיי, אני מצטערת שלא נשארתי מאחור ובחרתי ללכת בעקבות המשפחה שלי לבית החדש בבלומסברג.
אבל אני לא מסוגלת לשאת את המחשבה שלא אהיה במרחק שיחת טלפון במקרה שיזדקקו לי. אבא שלי מכור לעבודה — התמכרות שהחמירה מאז מותה של אימי — ואם לא אהיה בסביבה, אחי ג'ונתן בן השש־עשרה יישאר לגמרי לבדו.
למרות שזה אף פעם לא בא בקלות, תמיד הייתי הילדה של אבא. קיוויתי שאחרי המעבר הוא יאט את הקצב. שיפנה יותר זמן למשפחה במקום לרדוף כל הזמן אחרי האתגר העסקי הגדול הבא. אבל פיטר מייקלס הוא לא טיפוס שנוהג להתפשר. הצמא שלו להרפתקאות עסקיות חדשות מאפיל על רצונו להיות בקרבת המשפחה. הוא מחזיק בתואר איש העסקים הבכיר ביותר של המגזין "פורבס" זו השנה החמישית ברציפות וזה אומר שלא חסרות לו הזדמנויות עסקיות. והעובדה שהוא הבעלים של חברת התעופה הגדולה ביותר בחצי הכדור המערבי מעידה שהוא מחזיק בהון רב, שמאפשר לו לממן את ההזדמנויות האלה.
חברת אל־עולם־לא. אתם תחלמו ואנחנו נטיס אתכם לשם.
"בואי נצא לבלות הערב," אומרת חברתי אנג'י, בזמן שהיא מנגבת את הדלפקים ב"דה ונילה בין", בית הקפה שבו אנחנו עובדות.
"ומה נעשה בדיוק?" אני שואלת. האמת היא שרק רציתי לחזור הביתה ולנוח. אני גרה פה כבר יותר מחודש, ומרוב העומס בעבודה לא הספקתי להיות עם ג'ונתן אפילו ערב אחד. למרות שהוא בשלב הזה בגיל ההתבגרות שבו הוא טוען, 'אני לא צריך אף אחד ושום דבר', ולכן יכול להיות שבכל מקרה הוא לא ירצה אותי בסביבה.
היא מושכת בכתפיה. "אני לא יודעת. כמה מהבנות הציעו שנלך ל'ג'ולי רוג'ר'."
אני מעקמת את האף. גם בגלל השימוש שלה במושג "הבנות" וגם בגלל השם של מקום הבילוי שעליו היא מדברת.
"נו, ונדי, תזרמי. את פה כבר כמעט חודשיים ולא יצאת איתי אפילו פעם אחת." היא משרבבת את שפתה התחתונה ונושאת את כפות ידיה בתנועת תפילה.
אני מנענעת את הראש ונאנחת. "נראה לי שאני לא מוצאת חן במיוחד בעיני החברות שלך."
"זה לא נכון," היא מתעקשת. "פשוט עוד לא יצא להן להכיר אותך. את צריכה לצאת לבלות איתנו כדי שתהיה להן הזדמנות להכיר אותך."
"אני לא יודעת, אנג'י." אני נועצת את שיניי בשפתי התחתונה. "אבא שלי לא בבית והוא לא אוהב שאני יוצאת לבלות ומושכת תשומת לב."
היא מגלגלת עיניים. "את בת עשרים, אחותי. הגיע הזמן לחתוך את חבל הטבור."
אני שולחת אליה חצי חיוך. היא, כמו רוב האנשים, לא מסוגלת להבין מה זה אומר להיות הבת של פיטר מייקלס. גם אם הייתי רוצה, לא היה לי שום סיכוי לחתוך את חבל הטבור. הכוח וההשפעה שלו משתרעים עד קצות היקום ואין אדם או דבר שחומקים משליטתו. ואם יש, אני עוד לא פגשתי אותם.
הפעמון שמעל הדלת מצלצל ומריה, חברה של אנג'י, נכנסת לבית הקפה, שערה השחור הארוך מחזיר את אור הנורות שמעל ראשינו בזמן שהיא מתקדמת אלינו בעצלתיים.
הגבות שלי מתרוממות כשאני מביטה בה ואחר כך מפנה את המבט אל אנג'י. "איזה מקום יסכים בכלל להכניס בחורות בנות עשרים?"
"אין לך תעודת זהות מזויפת?" שואלת מריה כשהיא מגיעה לדלפק.
"אין לי שום תעודת זהות מזויפת." אף פעם לא נכנסתי במרמה לבר או למועדון. "אני חוגגת את יום ההולדת בעוד כמה שבועות ולכן פשוט אצטרף אליכן בפעם הבאה." אני מנופפת בידי בביטול.
מריה בוחנת אותי במבט קפדני. "אנג'י, אין לך את תעודת הזהות של אחותך? אתן נראות… אותו הדבר." היא מושיטה את ידה ונוגעת בשערי החום. "פשוט תחשפי קצת יותר מהגוף הזה שלך, והם אפילו לא יטרחו להסתכל בפנים שמופיעות בתעודה."
אני צוחקת ומתייחסת לדבריה בביטול, אבל הבטן שלי מתכווצת וחמימות מתפשטת לי בעורקים ומעלה סומק בלחיי. אני לא אחת שמפירה חוק. אף פעם לא הייתי. אבל כשאני שוקלת לצאת לבלות, לעשות משהו פרוע, התרגשות מתחילה להתלקח בתוכי.
מריה היא אחת מ"הבנות" וקשה להגיד שהיא קיבלה אותי בהתלהבות לחבורה. אבל כשאני רואה אותה מחייכת ושוזרת את אצבעותיה בשערה, אני תוהה אם ייתכן שאנג'י צודקת. אולי הכול בראש שלי ופשוט לא נתתי לה הזדמנות. אף פעם לא הייתי באמת חלק מחבורה קרובה של בנות ולכן אני לא בטוחה איך מתנהל כל הסיפור הזה.
"לא מזיז לי שאת לא רוצה לבוא." אנג'י משרבבת את שפתיה ומשליכה לעברי את המטלית הרטובה שלה. "אני קובעת פה את הכללים."
אני צוחקת ומנענעת את הראש תוך כדי שאני מסיימת לחדש את מלאי הכוסות לקראת הבוקר.
"הממ." מריה מפוצצת את בועת המסטיק שלה בקולניות ועיניה הכהות חורכות את צדודית פניי. "את לא רוצה לבוא?"
אני מושכת בכתפיים. "זה לא העניין, אני פשוט…"
"כנראה זה לטובה," היא קוטעת אותי. "אני לא חושבת שג'יי־אר מתאים לך."
השערות שלי סומרות ואני זוקפת מעט את הגב. "מה זה אמור להביע?"
היא מחייכת בשביעות רצון. "זאת אומרת… זה לא מקום לילדים."
"מריה, תפסיקי. אל תהיי כזאת כלבה," מתערבת אנג'י.
מריה צוחקת בקול. "אני לא. אני רק אומרת. מה אם הוא יהיה שם? את מתארת לעצמך? הנפש שלה תהיה מצולקת לתמיד אם היא רק תהיה איתו באותו הבניין והיא מייד תרוץ הביתה לספר לאבא'לה."
אני זוקרת את הסנטר. "אבא שלי בכלל לא באזור."
היא מטה את ראשה ומהדקת את שפתיה. "אז האומנת שלך."
זעם מבעבע בתוכי ואני מרגישה דחף אדיר להוכיח לה שהיא טועה. דחף שמגלגל את המילים החוצה מלשוני. אני מביטה באנג'י ואומרת, "אני בעניין."
"יש!" אנג'י מוחאת כף בהתלהבות.
העיניים של מריה בורקות. "אני מקווה שתצליחי להתמודד."
"תעשי לי טובה, מריה. היא תהיה בסדר גמור. זה בר, לא מועדון סקס," אנג'י רושפת לפני שהיא פונה להביט בי. "אל תקשיבי לה. חוץ מזה, אנחנו הולכות לשם רק כדי שהיא תוכל לנסות לשבות את תשומת הלב של הגבר המסתורי שלה."
"הפעם אני אצליח."
אנג'י מטה את ראשה. "אחותי, הוא בכלל לא יודע שאת קיימת."
"בסופו של דבר אלת המזל תהיה לצידי," מריה מושכת בכתפיה.
הגבות שלי מתכווצות בבלבול. "על מי אתן מדברות בכלל?"
חיוך איטי מסתמן על שפתיה של מריה וכמיהה עזה אופפת את מבטה של אנג'י.
"על הוּק."