הביקורות של משועשעת

ג'יימס מקברייד חוזר עם רומן סוחף על עיירה קטנה, סודות גדולים והאנשים שמגִנים עליהם.

ב־1972, בעיירה פוטסטאון שבפנסילבניה, פועלים חפרו יסודות לשכונה חדשה – ומצאו שלד בבאר נטושה. זהותו והאופן שבו הגיע לשם היו מהסודות השמורים ביותר של צ'יקן היל, שכונה מתפוררת שבה חיו זה לצד זה מהגרים יהודים ואפרו־אמריקאים, חולקים תקוות וצער משותפים.

במרכז הקהילה עמדו מוֹשי וצ'ונה לאדלו: משה הקים תיאטרון קהילתי, וצ'ונה ניהלה את המכולת המקומית – "שמים וארץ". כאשר הרשויות באו לקחת ילד חירש למוסד ממשלתי, צ'ונה חָבְרה לנייט טימבלין, השרת השחור של התיאטרון ומנהיג הקהילה האפרו־אמריקאית, כדי להבטיח שהילד יישאר מוגן.

ככל שהסיפורים מעמיקים ונשזרים יחד, נחשפים הקשיים של מי שחיים בשולי החברה האמריקאית הלבנה והנוצרית – ומה נדרש מהם כדי לשרוד. כשהאמת על האירועים בצ'יקן היל צפה לבסוף, מתגלה גם תפקידו במתרחש של הממסד הלבן בעיירה. ברגישות יוצאת דופן, מקברייד מציג עולם שבו גם ברגעים האפלים ביותר, אהבה, קהילה ותקווה – השמים והארץ – הם שתומכים בנו.

ספרו החדש של מקברייד, כמו קודמיו, כתוב ביד אמן, שופע חמלה ודמיון, ונשען על אמונה עמוקה באנושיות.

ספר השנה של NPR, וושינגטון פוסט, ניו יורקר ומגזין טיים. ברשימת 100 הספרים הטובים ביותר של המאה ה-21 של - הניו יורק טיימס.

"בכל פעם שאני קוראת ספר שלו, אני חושבת, 'זה הספר הטוב ביותר שלו'. לא. זה הספר הטוב ביותר שלו". - אן פאצ'ט

מי היה אדמונד י. ספרא? להערכתו של נשיא הבנק העולמי לשעבר הוא היה "הבנקאי הגדול בדורו", מייסדם של ארבעה מוסדות פיננסיים חובקי עולם; אחד מנציגיה החדשניים של גלובליזציה פיננסית מזה וחסיד נאמן של מסורת בנקאות העולם הישן מזה; ובד בבד אלופהּ ומגינהּ הגאה של הפזורה היהודית-ספרדית.

אדמונד היה רק בן 15 כשאביו שלח אותו ב-1947 להקים נציגות של העסק המשפחתי במילאנו, איטליה, וכבר מגיל צעיר התבלט כמנהיג בקהילה היהודית של יוצאי סוריה ולבנון, סיפק עזרה אישית, תמך בקהילות שהוקמו בגולה והעמיד בראש מעייניו את הדת ואת מאמציהם של יהודים ממוצא ספרדי לרכוש השכלה בישראל וברחבי העולם.

האימפריה הפיננסית המתקדמת שבנה מבוססת על עקרונות נצחיים: בנקאי חייב להגן על לקוחותיו ולהימנע ממינוף מוגזם ומסיכון מופרז. בעידן של פשיטות רגל ושל מעורבות ממשלתית בפעילות הבנקים, ספרא השיג תשואות מרשימות במיוחד וכמעט שלא סבל מהפסדי אשראי.

במסעו של בנקאי משחזר ההיסטוריון והעיתונאי הכלכלי דניאל גרוס, שמוצא משפחתו, בדומה למשפחת ספרא, מחלבּ שבסוריה, את חייו הציבוריים של אדם פרטי מאוד. גרוס, שקיבל גישה בלעדית לארכיונו האישי של ספרא, מתחקה אחר מסעו המיוחד במינו של הבנקאי מביירות למילאנו, סאו פאולו, ז'נבה וניו יורק, היישר אל פסגת עולם הפיננסים הגלובלי.

חייו והישגיו של אדמונד י. ספרא במאה ה־20 מזמנים לקחים בעבור אלה המבקשים לפלס את דרכם במאה ה־21. ספרא, שהיה דובר שש שפות ובעל חושים כלכליים חדים להערכת שווי, לניהול סיכונים ולמימוש הפוטנציאל האישי, חי בתנועה בלתי פוסקת עד מותו הטרגי ב־1999, אך דרכו המרשימה וניסיונו להפוך את העולם למקום טוב יותר משמשים השראה לדורות רבים אחריו.

אהרן איזק (1730-‏1816) הוא מייסד הקהילה היהודית בשטוקהולם בירת שוודיה. בהגיעו לגיל 71 החל לכתוב את האוטוביוגרפיה שלו בעבור משפחתו. ספרו, המזכיר את האוטוביוגרפיה ביידיש של גליקל מהאמלין, מתאר תולדות חיים סוערות ומלאות נדודים ועמידה במבחנים קשים, ואף אינו מסתיר את סיפור המריבות והתככים בתוך הקהילה היהודית החדשה. איזק היה גם הספק הראשי של צבא שוודיה בתקופת שלטונו של גוסטב השלישי (1746-‏1792) בימי מלחמת שוודיה–רוסיה, שאף היא מתוארת בספר מנקודת מבטו של המחבר.

בחיבורו מתאר אהרן איזק את תולדותיו בשלושה מעגלים: במעגל המשפחתי, במעגל הקהילתי־יהודי ובמעגל ההיסטורי הכללי. זהו מסמך היסטורי יוצא דופן, המבוא לראשונה לפני הקוראים בעברית.

רבי לוי יצחק מברדיטשב (ת"ק–תק"ע) היה אחד המנהיגים הבולטים ביותר בתנועת החסידות ונהפך במהלך הדורות לדמות נערצת בתרבות היהודית על מכלול זרמיה וגווניה.

הוא היה שילוב נדיר של תלמיד חכם ולמדן מן השורה הראשונה, רב קהילות חשובות, ראש ישיבה ואב בית דין נחרץ ותקיף, אך בד בבד גם אדמו"ר חסידי נערץ ועמקן מקורי בתורתה של החסידות; איש של פולמוסים ומחלוקות, שאף גורש שלוש פעמים מביתו ומקהילתו, אך גם איש של אהבת ישראל עצומה שנודע בכינוי "סנגורן של ישראל", כינוי שטבע את חותמו בפולקלור היהודי לדורי דורות.

אסופה ייחודית זו מוקדשת לכל ההיבטים המגוונים האלה של פעילותו, כהוגה וכמנהיג חסידי, כרב וכפוסק, למנהיגותו ולמאבקיו עם מתנגדיו, לגלגוליה המאוחרים של דמותו ושל יצירתו בסיפורת החסידית והיהודית בכלל, ולבסוף אף ליצירה המוזיקלית שלו, הידועה פחות.

מורשתו המוזיקלית, שכללה שירים וניגונים שחלקם התגלו רק לאחרונה בארכיונים ברוסיה, שבה עתה ועולה מן העפר באמצעות תקליטור המצורף לספר זה, ובו ניגוניו המיוחדים בביצועים מקוריים שהוקלטו לפני כמאה שנים בצד ביצועים חדשים ברוח הזמן.

עם הכותבים נמנים בכירי החוקרים, ההוגים ואנשי הרוח, אשר יחדיו משלימים את אחד הפרקים החשובים בתולדות החסידות והמחשבה היהודית.

ליד ביתם בירושלים שבין החומות, עמדו אח ואחות שהוריהם חלו במגיפה. הילד יבֶּב בדמעות שליש: "אני לא רוצה ללבוש מכנסיים קצרים, לא רוצה לנעול נעליים חומות, לא רוצה לרוץ בהלוויות אחרי מיטות של תורמים..."
כלומר - איני רוצה לחיות בבית יתומים.

אל מציאות של מוסדות קודרים, שתוארו כ"חור שחור" בחיי היתומים, מקומות הם סבלים מתנאי מצוקה תחת משטר נוקשה - הגיע איש צעיר ובעל חזון. "הן יתומות - לכן מגיע להן יותר", חזר ואמר, "יש להעניק ליתומות כל מה שבית
נורמטיבי נותן לילדין ואף יותר מזה. כפיצוי על החסר הנורא של ההורים" הבין ליבו.

כך החל משרטט שינוי בכל תחומי חייהן של הילדות שגדלו ב"בית היתומות הכללי" בירושלים. בזכותו הפך המוסד לבית חם ושמח, צבעוני, מפנק ומודל לחיקוי. גיבור הספר שלנו היה איש אמת ופורץ דרך. עם כל זאת היה מנהל מצטנע, שבחל בפרסום והשקיע את כל כולו בעבודה בשטח.

"ככל שעובר הזמן אני מבינה שגדלתי בידיים של מלאך" - מעידה דליה

"הוא היה אליהו הנביא הפרטי שלי, האבא השני שלי ואולי הראשון" - מספרת עדנה

"היינו קוראות לו ׳הפסיכולוג שלנו' חשבתי שהוא צריך לקבל את פרס ישראל" - מסכמת בת שבע

עד המאה ה־12 הייתה החברה היהודית מורכבת בעיקר מאליטות דתיות וכלכליות, שלצִדן התקיים ציבור רחב ולא מלומד אשר יחסו לדת היה חלקי ואקראי. רק במאה ה־13 החלה להתגבש דת יהודית הומוגנית, וזו הושתה בהדרגה על כלל הציבור. לידתה של יהדות נורמטיבית מתחקה אחר תהליך זה, שבו התהוותה היהדות הרבנית הקאנונית של ימינו. בהתבסס על קריאה צמודה בכתביהם ובהתכתבויותיהם של הרבנים שהובילו את התהליך, הספר מתאר את ההדתה והסטנדרטיזציה שעברה החברה היהודית בימי הביניים בספרד בפרט ובאירופה בכלל. כך נפרשת דרמה מרתקת של מחלוקות סוערות בשלל סוגיות, אשר עיצבו את דמותה של היהדות מאז.

במוקד התהליך עומדת דמותו של רבי שלמה בן אדרת, הרשב"א, רבה של העיר ברצלונה, בן לאסכולה רבנית חדשה ותקיפה שקנתה אחיזה איתנה בהנהגת יהדות ספרד. הרשב"א, מנהיג רב עוצמה שעמד בקשרי התכתבות עם רוב תפוצות ישראל, ניסח בכתביו כמה מן הדוֹגמות שעתידות היו ללוות את היהדות הרבנית לאורך מאות שנים. המגמות שעיצב וקבע, בהמשך לפועלם של שני מוריו, רבי משה בן נחמן (הרמב"ן) ורבי יונה גירונדי, מילאו תפקיד חשוב בקיבוע הגבולות הקאנוניים של התרבות הרבנית ובהחלתה על הציבור הרחב. 

תהליך זה עמד בזיקה לתהליך כללי של הדתה בעולם המערבי בכללותו, ובו מחד גיסא נעשתה הדת הנורמטיבית מעורבת יותר בתחומי חולין שעד אז לא היו מעניינה, ומאידך גיסא נעשו האינדיבידואלים דתיים יותר. הדתה וחילון, ביהדות ומחוץ לה, הן תופעות המגדירות זו את זו: בתחילה חודרת הדת לאזורי חולין יומיומיים ולשכבות חברתיות לא־רבניות ומבקשת לעצבם במונחים דתיים, ולאחר מכן תחומי החולין שהוסדרו על ידי הדת מעצבים מחדש את חיי היומיום, הכלכלה, הכסף והמדע, דוחקים מקִרבם בהדרגה את הדת והקדוּשה, ומגבילים את הדת לתחום מובחן. ואולם השפעתה של הדת אינה מתפוגגת, והעולם החילוני טבוע כולו בחותמה.

דוד סורוצקין הוא חבר סגל בכיר בחוג ליהדות, הקריה האקדמית אונו. ספרו אורתודוקסיה ומשטר המודרניות: הפקתה של המסורת היהודית באירופה בעת החדשה (2011) ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

חבר ארתור פורש לפנינו את סיפור חייו ההֵרוֹאי והטראגי של שמואל מרדכי זיגלבוים (המכונה ארתור) – ממנהיגיה הבולטים של תנועת הפועלים היהודית (ה'בּונד'), בפולין בין שתי מלחמות העולם והשואה.

שמואל זיגלבוים (1943-1895), פעל במסירות נפש למען המון העם היהודי המושפל והמרוּשש – לשיפור מצוקתו הכלכלית החברתית ולהשכּלתו. עם הכיבוש הגרמני, עושה דרכו מגיטו וארשה ללונדון, תוך כדי מלחמה, להביא לידיעת העולם החופשי את השמדת עמו. כנציג ה'בּונד' בממשלת פולין הגולָה בלונדון בתקופת השואה, הוא מתגייס בכל כוחו, ללא כל היבּט מפלגתי, להצלת העם היהודי בפולין: “איני יכול לחיות כאשר שֹרידי העם היהודי בפולין, שאני נציגָם, נשמדים והולכים".

נוכח חוסר יכולתו לזעזע את מצפון העולם החופשי ומנהיגיו (בריטניה וארה"ב) “לשים קץ לפשע הגדול בתולדות האדם", שם קץ לחייו, ב-11 במאי, 1943 “אולי אשיג במותי את אשר לא השגתי בחיי – שתתחיל פעולה ממשית להציל עתה, אולי ברגע האחרון, את שרידי יהודי פולין, שעוד נותרו בחיים".

אברהם שמואל שטיין, היסטוריון, סופר, עיתונאי, עורך ומתרגם מחונן, מצליח להָחיות, דרך תיאור קורותיו של החבר ארתור, הנשען על תיעוד היסטורי מהֵימָן – את תנועה ה'בּונד' על חבריה ומנהיגיה; ואמוּנתה בקיום של אומה יהודית חילונית סוציאליסטית, החולקת שפה (יידיש) ותרבות משותפים (אוטונומיה תרבותית־לאומית) בפולין המדינה.

"תנועת ה'בּונד', אשר סחפה למעלה ממיליון יהודים פולנים טרם המלחמה, כמעט נעלמה בתום השואה ורבים בציבור הרחב אינם מכירים אותה. פרסום חבר ארתור יביא להֶכֵּרוּת טובה יותר עם תנועה מרכזית זו, שהתקיימה עשרות בשנים בעם היהודי ועם המנהיג שמואל מרדכי זיגלבוים (ארתור), שהקריב את חייו למען עמו." - פרופ’ חוי דרייפוס – בן ששון

בית החווה העתיק בכפר הנידח בהרי סרה דה אשטרלה שבפורטוגל, אוצר בתוכו את סיפורה של משפחת אנוסים ממגורשי ספרד, משפחה המשמרת את מנהגיה העתיקים הייחודיים, ושומרת על זהותה האתנית בסביבתה הנוצרית הקתולית הקפדנית, בתהפוכות הפוליטיות והכלכליות של המאה העשרים.

תורת ה"סוד" שפיתחו האנוסים במהלך הדורות נשמרה גם במאה העשרים כאשר כבר לא הייתה אינקוויזיציה בפורטוגל. הגילוי שיש יהודים מחוץ לגבולות פורטוגל חולל אצל אנוסות ואנוסים רבים שינוי בתפיסת זהותם.

מירה, זמרת פאדו בריטית ממוצא פורטוגלי, יורשת את בית החווה וחושפת את שורשיה ואת תפקידן של נשות משפחתה כמנהיגות הרוחניות של קהילת האנוסים בקרבת גבול ספרד־פורטוגל.

מאה של סודות הוא רומן היסטורי מרתק. בספר מתוארת שושלת של נשים חזקות ובהן לינדה המרפאה ונכדתה מירנדולה, נשים הדואגות לחוסן בני משפחתן ולקהילתן. הן נאמנות לבני משפחתן ולאהוביהן, אהבותיהן עומדות למבחן בצל מלחמות עולם והדיקטטורה בפורטוגל, והן שומרות באומץ על חברות, על נאמנות, על נדיבות ועל מסירות.

השנה היא 1486, סגונטו, ספרד. הנער יוסף, שחי את התרבות העשירה של קהילתו, נעלם כמו בלעה אותו האדמה.
כחמש שנים מאוחר יותר, ערב גירוש יהודי ספרד, צץ הנער במפתיע בבית הוריו ובפיו סיפור מסמר שיער על בגידה ועל חברות, על אכזריות ועל אחווה ומעל הכול — על דבקות בערכים עליהם גדל, כנגד כל הסיכויים.

יוסף, שזה עתה שב מן המתים, מגורש מספרד עם משפחתו וקהילתו  — וכך מתמזג מסע התלאות שלו עם מסע התלאות של קהילתו — במטרה להגיע אל חוף מבטחים. ביד אומן מגולל דב ליפשיץ את סיפורה של קהילת יהודי ספרד הנתלשת באחת מחייה המוכרים ונזרקת אל הלא נודע.

הנער מסגונטו פותח חלון הצצה אל שגרת יהודי ספרד לצד שכניהם הנוצרים והמוסלמים. הוא סיפור על אהבה, נחישות, ענווה, כבוד והכרת הטוב. סיפורה של היהדות הספרדית שמנהגיה, שפתה ונעימותיה מוכרים ואהובים עד לימינו אנו.

ארתור מנדלבאום, מוציא לאור ברלינאי מצליח של עיתונים, מגיע למסקנה שקיימים פחות ופחות מקומות בעולם שיהודים יכולים לחיות בהם חיים טובים ובטוחים. בישראל מגיעים העימותים עם השכנים הערבים לשיא חדש, והמצב הפוליטי הפנימי נעשה מטריד יותר ויותר. באירופה מתגברת האנטישמיות, וגם ארה"ב כבר אינה מציעה את הביטחון שעליו היה אפשר להסתמך במשך עשורים רבים. אם כך, מה ניתן לעשות?

בשיתוף עם כמה אנשי סוד מגבש מנדלבאום תוכנית מבריקה, חשאית לחלוטין בשלביה הראשונים: הוא רוצה להקים ארץ מובטחת שנייה – באוסטרליה. כדי להגשים את התוכנית הזאת הוא מגייס את יאן ברנשטיין, מנהיג קהילה יהודית לשעבר, שמשימתו הנוכחית היא לעשות נפשות לרעיון של מנדלבאום. אבל איך הם יכולים להצליח כשידוע לכול: שני יהודים, שלוש דעות? בעזרת קסם אישי וכוח התמדה מצליח ברנשטיין בשכנוע עמיתיו באירופה, בצפון אמריקה ובדרומה וגם באוסטרליה – תוך שהוא נתמך בידי מלווים רבים, ובראש ובראשונה מלוות רבות שאינן מסוגלות לעמוד בפני כוח המשיכה שלו.

לשנה הבאה באוסטרליה היא סאטירה המתארת כחזון את האופן שבו ניתן להגשים תוכנית בלתי אפשרית – אם רק דבקים באמונה בה!

הוא לא היה מסוגל לחשוב על אוכל, אבל ידע שהוא חייב לשתות. עשה דרכו אל פלג שמימיו גאו לאחר הפשרת השלגים וגשמי האביב הכבדים, וכרע על ברכיו. הפנים, שראה את השתקפותם במים המתערבלים, היממו אותו, והוא עצם את עיניו. כשפקח אותן שוב ראה תמונות אחרות: שני פרצופים קטנים רוקדים על גליו של פלג קטן, אולי היה זה הפלג הזה ממש?

הראש האחד בהיר והשני כהה, סנדור ויוליוס, ששמש הקיץ האין־סופי של אותה שנה השחימה את עורם לאותו גוון זהוב. בני כמה היו? חמש? לא הרבה יותר מזה.

האיש הגבוה הופתע לגלות שהוא מחייך. המראה המשובב הזה שהגיע ממרחק של חצי מאה נתן לו את הכוח לקום ולהתחיל לצעוד בהיסוס בדרך מלאת הסכנות שעשויה להוביל אותו אל החופש.

בתחילת המאה העשרים, בעיר טרנסילבנית קטנה, יוליוס מתיאס מצהיר בקלות דעת שהוא מוכן לכרות ברית עם השטן כדי להגשים את חלומו להיות רופא, ולכן הוא מסכים להתחתן עם בת הגביר, אלמנה חסרת חן, כשהוא נשבע שלא יעזוב אותה לעולם. ביד אומן מגוללת המחברת את סיפורו של הרופא היהודי הנע בין בירות אירופה השונות – מווינה ועד בודפשט, מפריז ועד שווייץ, ועוקבת אחריו ברגעיו הרומנטיים, בהצלחות ובקשיים, בשמחות ובטרגדיות – כל זאת בצל שתי מלחמות העולם והעלייה הגואה של הנאציזם.

"מדינת ניו יורק," הפליג נוח בידענות, "היא הגדולה במדינות הברית. היא משתרעת על 112,356.4 קילומטרים רבועים המחולקים ל־55 מחוזות ובהם 6,087 עיירות וערים לצד 24,282,000 מטרים רבועים של אדמה חקלאית. חוקת המדינה מיוסדת על שוויון זכויות. איננו מפלים דת אחת מרעותה... כאן, במדינה כבירה ומתקדמת זאת, יקיץ הקץ על נדודיהם הארוכים של בני עמי האהובים."

במחצית הראשונה של המאה ה־19, יהודי בשם פלוני משקיף על חייהם של בני עמו, ונוכח לראות כי מצבם בכי רע. דווקא אז מגיעה בשורה משונה מהעולם החדש: דיפלומט יהודי־אמריקני מכריז על הקמת מדינת מקלט ליהודים על אדמת גרַנד איילנד, ניו יורק.

דרך עיניו של פלוני ובלשון אגדית, מצייר לנו הסופר היהודי־בריטי ישראל זנגוויל דיוקן ססגוני של דמות שהייתה באמת: מרדכי מנואל נוח, שחזה לשים עצמו לשופט על ישראל כבימי קדם. דרך דמותו, אנו זוכים להיחשף לסיפור האמיתי על המדינה היהודית שלא הוקמה, שנקרא בימינו לא רק כסיפור המבוסס על פרק בהיסטוריה הציונית, אלא גם כמשל הצופן את עתידו של העם היהודי.

סוד עלום הקשור לימי עברו של מנואל ארגאס, סוחר יהודי ממוצא פורטוגזי, מחייב אותו לקום ולהימלט על נפשו. הוא לוקח עמו את בנו, רפאלו, למסע הישרדות מטלטל ברחבי איטליה, בין נופים עוצרי נשימה, ערי נמל שוקקות ועיירות מוכות מגיפה.

במהלך המסע נרקם קשר מיוחד בין האב והבן. רפאלו, העובר תהליך התבגרות פנימי, נחשף אט אט לסיפור חייו המסתורי של אביו ולשבועה מרחיקת לכת, הקשורה בקשר הדוק לגורלו.

בסגנון סיפורי וקולח, מגולל הספר חיים עם הגֶנים את תולדות חקר הגנטיקה של עדות ישראל במשך יובל שנים. המחברת ביקשה לבחון במחקריה את היקף ההטרוגניות בקרב אוכלוסיות שונות בישראל ולבנות פרופיל של כל עדה על סמך הנתונים הגנטיים.

בת שבע בונה־תמיר בדקה את מידת הדומוּת בין הקבוצות השונות: האם יש מקום להשוות בין עדות יהודיות ולא יהודיות על בסיס הנתונים הגנטיים ואלו מאפיינים גנטיים מייחדים כל עדה.

הפרקים הראשונים בספר מוקדשים לשומרונים. פרק נוסף מוקדש לפועלו החלוצי של פרופ' חיים שיבא בחקר מחלות "עדתיות" בעקבות גלי העלייה של שנות החמישים. פרקים נוספים מתארים מחקרים שהתמקדו בעדות שונות: יוצאי לוב, תימן, יוצאי חבאן שבחצרמות, אשכנזים, יוצאי עירק, מרוקו ואתיופיה (וכן קבוצות לא יהודיות – ערבים וארמנים).

בספר מתוארת ההתפתחות שחלה בשנות השמונים בתחומי הביולוגיה המולקולרית וההנדסה הגנטית, אשר העניקה לחוקרי התורשה את היכולת לחקור סַמָנים תורשתיים ברמת הדנ"א. כן מתוארים אירועים מדעיים הקשורים בחקר תורשת האדם: כינוסים בינלאומיים בארץ ובחו"ל, ובמיוחד הקמת המעבדה הלאומית לגנטיקה של אוכלוסיות ישראל באוניברסיטת תל־אביב. מעבדה זו נועדה להקים בנק דנ"א שיעמוד לרשות החוקרים, ופעילותה הורחבה עם שילובה במכון לחקר הגנום האנושי על שם שלום וּורדה יורן (1997).
חשיבות הספר היא בהבהרת מושגי יסוד בתחום מדעי חשוב והפיכתו לנהיר לכל המתעניין בנושא.  

מייק אלברט הוא חבר, שותף־לדרך ומתעד של נועם חומסקי. ב-1980 הוא נסע לפולין, וגילה שם כי הפולנים חשבו שיש שני נועם חומסקי: "בבלשנות, הוא הפרויד. כל ענפי הבלשנות המודרנית משתרגים מן העבודה שלו. ובמשך למעלה מרבע המאה הניתוחים הפוליטיים שלו נותנים השראה לתנועות השלום באשר הן. הפולנים לא העלו על דעתם שאיש אחד יכול לעשות את כל זה."

אכן, אותו נער יהודי אמריקאי, שכמעט השתקע בקיבוץ הזורע, הוא מי שהפך את עולם הבלשנות ואת סביבותיה האקדמאיות לפני שמלאו לו שלושים, והוא מי שכעבור עשור, ב-1967, שינה את פני הדיון הפוליטי בארצו ומחוץ לה, בשיחה שהתפרסמה אז במאמר פורץ־הדרך: "על אחריותם של האינטלקטואלים".

ומאז, נועם חומסקי הוא איש הרוח החי המצוטט ביותר בעולם, וכדברי הניו־יורק טיימס, "אולי האינטלקטואל החשוב ביותר בן־זמננו".

הוא אורח נערץ – גם מנודה ומושמץ – בכמעט חמישים מדינות. ובהן, כמובן, ישראל. זו ישראל, שלדבריו היה בוחר לגור בה אילולא ניתן לו לגור בארצו שלו, אמריקה, שאותה הוא מבקר בחריפות רבה עוד יותר.

חומסקי הוא ספר ראשון מסוגו בעברית, ובו הצגה בהירה של שני העולמות של האיש האחד, מי שבעשור התשיעי לחייו אינו מרפה, אלא ממשיך להפעים ולהרגיז כאותו נער בשנות החמישים של המאה שעברה.

לספר מצורף כנספח ראיון אינטימי עם נועם חומסקי עצמו, ובו הצצה אל עולמו של נער המתעורר אל החייים כאקטיביסט פוליטי.

"עלילה מותחת ורבת הפתעות שמתחילה בירושלים, זרועותיה מגיעות לימי הרנסנס באיטליה וכרתים, וקולותיה נשמעים בעברית של אז, ושל ימינו. גיבורי העלילה, אברהם את אברהם, ממזגים בסיפוריהם מציאות ובדיה בצורה מרתקת ורבת ענין."
- אלי עמיר, סופר

"שני גיבורים בשם אברהם, שניהם נרדפים מפני קנאות דתית, שני סיפורים הנושקים זה לזה על פני מאות שנים ואלפי קילומטרים, ומתרחשים ביוון ובאיטליה. אברהם אביחי מביא לעלילה ממטענו העשיר – הכלל־תרבותי והיהודי – כאשר הוא מפגיש נקמה עם חמלה, ומוות עם אהבה ותקווה לחיים, לתיקון, ולחירות."
- מריאן רבינוביץ', רופא, סופר, פסל

"מעניין ואף מרתק בשפע הרפתקאות, ומקורי במבנהו: שני מעגלים המשתלבים אחד בשני.... מרתקת במיוחד ההצצה אל עולמה של יהדות איטליה בסוף תקופת הרנסנס, תמונה נאמנה ומוסמכת של יהדות מיוחדת זו. המחבר מעיד בכך על ידע מעמיק בנושא, וגם לכך ראוי הוא לכל שבח."
- חנה בן זמרה, מרצה לשעבר בחוג לשפה ולספרות איטלקית, האוניברסיטה העברית

"הסיפור ההיסטורי הדמיוני כתוב בלשון חכמים של המאה הי"ז כאילו נכתב באותם ימים ממש. היהודי האיטלקי בתקופות הבארוק מוצג כדמות יחידאית המסוגלת לחיות וליהנות משני עולמות: למרות העוינות הפורצת מפעם לפעם הוא חולק עם הנוצרי תרבות־שיח ואסתטיקה. המספר מודע היטב לגיאוגרפיה האיטלקית, היוונית והכרתית ובקי מאין כמוהו בהיסטוריה הכללית והיהודית של האזורים שבהם הוא עוסק. הוא גם בקי דיו בנושאי הלכה עד שמצוות היהדות נראות לך כקבילות ובעלות היגיון בסיסי משלהן. הספר בהחלט מרתק ונקרא בנשימה אחת."
- פרופסור דוד קסוטו, מראשי הקהילה יוצאי איטליה בישראל

אברהם אביחי, הוא יליד טורונטו ואיש ירושלים, בעבר מילא תפקידים בכירים במשרד ראש הממשלה בימי דוד בן־גוריון ולוי אשכול. אביחי הוא ממקימי בית הספר לתלמידי חוץ לארץ באוניברסיטה העברית, ולימד בו ובאוניברסיטאות בחו"ל. במשך עשר שנים שימש כיושב הראש העולמי של קרן היסוד – המגבית לישראל. בוגר הסמינר התיאולוגי היהודי בניו יורק, ובעל תואר שלישי מאוניברסיטת קולומביה. ספרים קודמים של ד"ר אביחי: בן־גוריון – מעצב המדינה (עברית, אנגלית, צרפתית וספרדית) ו-DANGER: Three Jewish Peoples. מאמריו הופיעו בכתבי־עת ועתונים בארץ ובחו"ל. נפטר ב- 04/12/2023. 

הזמן הוא המאה ה־18, אירופה על סף מלחמה נוספת, ומשפחת בנאדי היהודית־מרוקאית, סוחרי נמל אמידים מגיברלטר, שולחת את אחד מבניה לפתוח סניף בפורטסמות', אנגליה. היא מתמקמת היטב, עסקית וחברתית, אך תקרית אלימה מאלצת את בן הזקונים, סם, לעזוב בחטף את הבית בגיל שלוש עשרה בלבד, ולהצטרף אל הצי הבריטי. החוק מאלץ את סם בנאדי להסתיר את יהדותו. אך כישרונותיו יוצאי הדופן גורמים לו להדהים את כל מפקדיו ולטפס בסולם הדרגות בגיל צעיר. הוא מגיע ללחום תחת פיקודו של קפטן סר סידני סמית המהולל, ולהשתתף בהבסת נפוליאון בונפרטה בקרב על עכו. בין לבין, הוא פוגש בדמויות מרתקות במסעותיו המסעירים בים בין שלוש יבשות. מסעות שהם במידה רבה גם מסעות אל תוך עצמו, אל התגבשות יהדותו וייעודו בחיים.

היהודי והים אינו רומן היסטורי שגרתי. במשך שנים רבות צלל יוסי גונדה בים של ספרים, תעודות, מכתבים, נאומים ועוד מסמכים הקשורים לתקופה. הללו היו תשתית לכינון העלילה האפית המשתרעת על חצי עולם, ושזורים בה אירועים אמיתיים שחלקם עולים על כל דמיון. דרך הדמויות המובילות את העלילה אנו חווים באופן אותנטי ובלתי אמצעי את עידן האימפריות הימיות הגדולות, ואת מקומן המיוחד של המשפחות היהודיות, הספרדיות והאשכנזיות, שחיו ושגשגו בהן. התוצאה היא רומן פתלתל, עשיר ומלא הפתעות, המהווה גם מסמך היסטורי חזק ומעורר פליאה שמפיח חיים, הן בעולם הימי והן בעולם היהודי של פעם. 

עמיחי שלו

למראית‭ ‬עין,‭ ‬אי‭ ‬אפשר‭ ‬לנחש‭ ‬שגרישה, ‬הגבר‭ ‬השתקן‭ ‬והשמנמן‭ ‬שמתגורר‭ ‬עם‭ ‬אימו‭ ‬בדירת‭ ‬שיכון‭ ‬מתפוררת,‭ ‬מתגלגל‭ ‬ממאה‭ ‬למאה, ‬מארץ‭ ‬לארץ‭ ‬ומגוף‭ ‬אחד‭ ‬אל‭ ‬גוף‭ ‬אחר.‭ ‬החיים‭ ‬המסעירים‭ ‬שחווה‭ ‬לפני‭ ‬ארבע‭ ‬מאות‭ ‬שנה‭ ‬בעיירה‭ ‬נידחת‭ ‬במזרח‭ ‬אירופה,‭ ‬במאה‭ ‬השמונה–עשרה‭ ‬בוונציה, ‬או‭ ‬מאה‭ ‬שנה‭ ‬אחר‭ ‬כך‭ ‬במרוקו, ‬הותירו‭ ‬בו‭ ‬חותם‭ ‬וצלקות.‭ ‬

גרישה‭ ‬הוא‭ ‬אולי‭ ‬השקרן‭ ‬הכי‭ ‬כן‭ ‬שיצא‭ ‬לכם‭ ‬להכיר,‭ ‬ובכל‭ ‬זאת‭ ‬לא‭ ‬נראה‭ ‬שמישהו‭ ‬מאמין‭ ‬לו.‭ ‬אולי‭ ‬גם‭ ‬הוא‭ ‬כבר‭ ‬לא.‭ ‬אימא‭ ‬שלו‭ ‬תגיד‭ ‬לכם‭ ‬שגלגול‭ ‬נשמות‭ ‬זאת‭ ‬שטות‭ ‬גמורה.‭ ‬מבחינתה‭,‬ "חיים‭ ‬יש‭ ‬רק‭ ‬אחת,‭ ‬כל‭ ‬השאר‭ ‬זה‭ ‬מטאפורה". ‬ 

לאורך‭ ‬נשמות‭ ‬גרישה‭ ‬ואימו‭ ‬מנהלים‭ ‬קרב‭ ‬חסר‭ ‬רחמים‭ ‬על‭ ‬ליבו‭ ‬של‭ ‬הקורא.‭ ‬אבל‭ ‬מי‭ ‬ינצח‭ ‬‮–‬‭ ‬הנשמה‭ ‬או‭ ‬הגוף,‭ ‬הפנטזיה‭ ‬או‭ ‬המציאות, ‬הבן,‭ ‬האֵם‭ ‬או‭ ‬רוח‭ ‬הקודש?

נשמות‭ ‬הוא‭ ‬קרנבל‭ ‬מסחרר‭ ‬ומבריק‭;‬ רומן‭ ‬עשיר‭ ‬וּוירטואוזי‭ ‬שמדלג‭ ‬בין‭ ‬תקופות‭ ‬וסגנונות‭ ‬אך‭ ‬נעוץ‭ ‬עמוק‭ ‬עד‭ ‬כאב‭ ‬בשורשיו‭ ‬היהודיים‭ ‬של‭ ‬מחברו.‭ ‬רומן‭ ‬על‭ ‬גמישותה‭ ‬המתעתעת‭ ‬של‭ ‬נפש‭ ‬האדם‭ ‬ועל‭ ‬הכמיהה‭ ‬הנואשת‭ ‬למשמעות,‭ ‬או‭ ‬לפחות‭ ‬לנשמה‭ ‬אחת‭ ‬קטנה‭ ‬שתבין‭ ‬אותנו‭.‬ 

רועי‭ ‬חן‭ ‬הוא‭ ‬סופר, ‬מתרגם‭ ‬ומחזאי‭ ‬הבית‭ ‬של‭ ‬תיאטרון‭ ‬"גשר".

ההסכמה הרווחת היא שאיינשטיין הוא שם קוד לגאונות וכי דמותו משמשת מעין אבטיפוס של דמות המדען בכל מקום ובכל תחום, החל מסרטים מצוירים ועד לספרי לימוד. אפשר לומר שאיינשטיין הוא היום יותר מיתוס מאשר אדם בשר ודם, שעד אמצע המאה העשרים עוד הסתובב בינינו. מהי אם כן הדרך הטובה ביותר להכיר את דמותו?

בספר זה עונה סמואל גריידון על השאלה הזאת בפסיפס מאיר עיניים – 99 חלקיקים שונים ומסקרנים שחושפים במצטבר את אופיו מלא הסתירות ורב־הרבדים של אלברט איינשטיין, אדם שהיה נערץ על רבים אך מוכר למעטים.

בסקירה רחבה ומעמיקה, איינשטיין מתגלה כאדם הפכפך ומבריק, שהצטיין אך ורק במתמטיקה, התקשה למצוא משרה ראויה, היה רודף שמלות ואיש רב־קסם, אך שמר על פרטיותו בקנאות.

גריידון חושף כל פינה וכל פן בחייו ובאישיותו של איינשטיין: הדיווח הכוזב שהזניק אותו לתהילה כמעט בן לילה, הבת שנולדה לו שעקבותיה אבדו ואפילו המסע יוצא הדופן של מוחו לאחר מותו.

הקסטה הגדולה בעולם, כותב מוריס פרחי, הסופר היהודי־הבריטי, יליד טורקיה, היא הקסטה של 'האחרים': הגולים, הפליטים, העקורים וזרים שהורשו, אם התמזל מזלם, להתחיל בחיים חדשים אולם לרוב סובלים מחשדנות, מאפליה ואפילו מרדיפות. 

הספר המבריק, טורקי צעיר, הוא הרומן האישי ביותר שחיבר מוריס פרחי. עד כה התוודענו לרומנים שלו בתרגום העברי אשר חשפו את לבטיהם ואת סבלם של ה'אחרים', צוענים באירופה הנאצית, יהודים באשר הם ולוחמי חירות בדרום אמריקה.

טורקי צעיר פותח צוהר חשוב לתולדותיה של יהדות טורקיה. הקהילה שהיתה כה משמעותית בימי האימפריה העות'מאנית לא זכתה למקום הראוי לה בספרות העברית. דרך חוויותיהם של נערות ונערים מתבגרים בימיה האפלים של טורקיה במלחמת העולם השנייה, מתאר מוריס פרחי עולם מרהיב ורב־תרבותי, אך גם למוד סבל, של יהדות שלמדה לחיות בחיקו של הזר וספגה השפעות והקרינה מכישוריה לסביבתה.

גיבוריו של 'טורקי צעיר' נוגעים ללב בשאיפותיהם, במאווייהם ובחדוות החיים שלהם. כתיבתו החושנית של מוריס פרחי מפיחה בדמויותיו הססגוניות רוח חיים מענגת.

"הרטטים שאנחנו חשים בין רגלינו," כותב פרחי "לא נובעים תמיד מתשוקה מינית או מפחד. לרוב הם מתעדים את המשא ומתן שלנו עם השלד המקרקש." 

ואכן זהו רומן על תקווה ואכזבה, על חיים ומוות. מוריס פרחי מציין, "כפי שכולנו יודעים, המוות הוא שליחו של אללה. אך לא כשאר משרתיו של אללה, הוא גם שד."

הקריאה ביצירתו של פרחי היא טלטלה של ממש בין מלאכים טהורי כוונות לבין שדים מעוררי חלחלה. 
- סמי מיכאל

סיפור אפי, רב דורי, מאת העיתונאי זוכה פרס פוליצר, על שתי שושלות יהודיות – משפחות ששוֹן, וכּדוּרי – ששגשגו בשנגחאי ובהונג קונג במשך דורות וליוו את פריצתה של סין אל תוך המאה העשרים.

שנגחאי 1936. מלון "קתאי", שממוקם ברציף המפורסם של נמל העיר, הוא אחד הזוהרים ביותר בעולם. במלון שהוקם ביוזמת ויקטור ששון – פלייבוי מיליארדר וצאצא לשושלת ששון – מתארחים ידוענים מכל העולם. נואל קאוורד כתב בסוויטה שלו את טיוטת "חיים פרטיים". צ'ארלי צ'פלין בילה שם עם רעייתו לעתיד. ועל אשת החברה האמריקאית ווֹליס סימפסון נאמר שהיא הצטלמה שם ל"תמונות זוהר". וכל זאת, כאשר במרחק של קילומטרים אחדים, וקודם שאולצו להימלט מהעיר, עסקו מאו והמפלגה הקומוניסטית בתכנון מחתרתי של מהפכה.

עד שנות ה־30 של המאה ה־20 ייסדו הששונים אימפריה עסקית בסין, והתחרו בעושר ובהשפעה עם השושלת האחרת – הכדורים. שתי משפחות יהודיות אלו חלשו על העסקים והפוליטיקה של סין במשך יותר מ־175 שנה. הם גרפו רווחים ממלחמות האופיום, יצאו בשלום מהכיבוש היפני, חיזרו אחרי צ'יאנג קאי־שק, וכמעט איבדו הכול לאחר שהקומוניסטים כבשו בסערה את השלטון.

במלכי שנגחאי מגולל קאופמן את ההיסטוריה המרתקת של שתי המשפחות, ומתאר כיצד הן עוררו שגשוג כלכלי ופתחו את סין אל העולם, אך נשארו עיוורות לאי־השוויון החברתי החמור ששרר בה ולמהומה הפוליטית שעמדה לפתחם. בסיפור שמתפרס מבגדד להונג קונג, לשנגחאי וללונדון, נכנס קאופמן לחייהם ולמחשבותיהם של הגברים והנשים השאפתניים האלה, כדי לגבש סיפור על הברחת אופיום, יריבות של משפחות, תככים והישרדות.

הספר חושף את הפשרות המוסריות של הכדורים והששונים ואת ראיית הנולד, הצלחתם ונדיבותם. בשיאה של מלחמת העולם השנייה הם חברו יחד לחילוץ והגנה על 18 אלף פליטים יהודים שנמלטו מזרועות הנאצים. הם פרשׂו עליהם חסות, אבטחו את דרכם מאירופה למזרח ועזרו להם להתמקם בשנגחאי עד יעבור זעם. אף שהשהות שלהם בסין התחילה כהזדמנות עסקית, המדינה הפכה לבית שהם לא ששו לעזוב, גם לא בערב המהפכה. הבניינים המפוארים שהם בנו והעסקים המשגשגים שהם טיפחו ממשיכים להגדיר את שנגחאי והונג קונג עד היום.

מה שמתחיל כרומן אידיאולוגי חברתי הופך לרומן פסיכולוגי קיומי, שתחילתו פער סטירי-אירוני בין גיבור שוחר טוב ועולם חברתי המונע על-ידי תודעה כוזבת וסיומו טרגדיה – כשהגיבור, המסרב להשתתף במשחקים חברתיים כוזבים, נדרס תחת מכבש לחצים של מציאות נפשית וחברתית רבת-סתירות. זהו תיאור של גיבור הנע מסביב לנקודה – אותו סדק בהווייתו, שהמבקש לרדת לפשרו או לאחותו, מגלה כי התהום עמוקה עד מאוד.

מסביב לנקודה מספר את סיפורו של יעקב אברמסון, מורה חדור אידיאלים, הנושא בלבו תקוות גדולות לעשייה תרבותית-לאומית ולאושר אישי. הרומן נפתח כאשר הוא עוזב את העיר הקטנה צוער ונפרד בתחנת הרכבת מתלמידו שלמה פרנקל. זוהי בעצם תחילת הסוף. ההתחלה היתה מבטיחה. בעבר הוא הגיע לעיר הקטנה כשקיבל משרת הוראה מכניסה, אלא שהוא לא האריך לשהות שם, כי במקום ללמד את תלמידיו את מה שציפו ממנו הוריהם, כלומר קריאה עברית, חומש ומעט לימודים כלליים פורמליים, הוא חינך אותם למוסר ולערכים והמריד אותם כנגד אבותיהם הזעיר-בורגנים שומרי-המסורת. כשנתגלה הדבר, פוטר ממשרתו. בפתח הרומן אנו פוגשים אותו לאחר מעשה, חוזר לעירו, שמח על מעלליו וגאה בסקנדל שעורר. הוא נפרד כאמור מפרנקל, בדרכו לעיר הגדולה א., כשהוא מבטיח לצרף אותו לעבודה ציבורית משותפת בעיר הגדולה ולעשותו ליורשו ולממשיך דרכו.
בעיר הגדולה הוא מתגורר בבית משפחת דוידובסקי ונפגש עם אוריאל דוידובסקי, ידידו, ועם חוה בלומין (יֶווה איסאקוֹבנה), אהובתו משכבר, המתגוררת בסמוך. דוידובסקי, חוה ופרנקל תלמידו שיגיע מאוחר יותר אל העיר, הם שלושת גיבורי המשנה של הרומן, המייצגים כל אחד אפשרות אחרת העומדת בפני הצעירים היהודיים הנקרעים בין היהדות המזרח אירופאית השוקעת, בתקופת דמדומים שבה לא ברור מה איזו יהדות חדשה תתגבש בעתיד.

קלאסיקה עברית, משנת 1904, המתארת את הלבטים היהודיים במזרח אירופה בתחילת המאה ה-20, היא מן הנדבכים הקדומים ביותר בהגותו של הסופר המתבלט הדגול יוסף חיים ברנר, ומרפררת לספריו של רעו הקרוב, אורי ניסן גנסין.

שנת 1500, הררה, ספרד. אינז, נערה בת שתים עשרה, בת למשפחה שבחרה להתנצר ולהישאר בספרד, רואה חזיונות בחלומותיה. בחלומות מופיעה אימה המנוחה, המובילה אותה לשמים. שם היא פוגשת מלאכים, ביניהם את אליהו הנביא. אליהו מורה לאינז להתחיל לשמור את מצוות היהדות ולשכנע את בני העיירה לחזור ליהדות.

שנת 2022, ישראל. דוד, בן ליוצאי אשכנז, מתוודע לשורשיו הספרדיים בשרשרת הדורות, ובהם סיפורה מעורר ההשראה של אינז, אותה דודה רחוקה מספרד.

הספר מתאר מסע מרתק בן חמש מאות שנה של בני משפחה יהודית אחת, שחיו בתקופות שונות, במקומות שונים, וניהלו אורח חיים שונה בתכלית אלה מאלה. הקורא יפגוש כאן יהודים שחיו בספרד, פורטוגל, אירלנד, הולנד, גרמניה וישראל, ויתוודע לאורח חייהם, לתפישת עולמם השונה, ולתרומתם לחברה היהודית והכללית שבקרבה חיו.

ד"ר דוד יעקבסון, יליד באר שבע, אב לששה וסב ל- 19 , תושב אלעזר בגוש עציון.

עסק במגוון מקצועות: מהנדס מכונות, דיפלומט, בנקאי השקעות, מרצה למינהל עסקים, ומורה דרך לסיורי מורשת בספרד.

"הנביאה" הוא הרומן ההיסטורי השני של הסופר. ספרו הקודם, "אשת הרב, אשת הבישוף", מבוסס אף הוא על סיפור אמיתי, ונכתב בצותא עם הסופרת חיותה דויטש.

ארבעה ילדים נרצחים באנגליה של ימי הביניים. אנשי העיר הקתולים מאשימים את שכניהם היהודים, וכדי להצילם מההמון הזועם, נלקחים יהודי קיימברידג' ומושמים בחסותו של המלך. הנרי השני איננו ידידם של היהודים – או של אף אחד אחר – אבל הוא מאמין בחוק וסדר, והוא זקוק נואשות למסים שהוא מקבל מהסוחרים היהודים. בתקווה כי חקירה מסודרת תביא ללכידת הרוצח האמיתי, פונה הנרי לדודנו, מלך סיציליה – שבין נתיניו נמצאים טובי הרופאים של אירופה – ומבקש ממנו לשלוח אליו את הטוב שב"מומחי אומנות המוות" שברשותו, הגלגול הראשוני של חוקרי הזיהוי הפלילי. הרופאה האיטלקית הנבחרת למשימה היא עילוי מאוניברסיטת סלרנו, מומחית במדע האנטומיה ובאומנות איתור החריג. שמה אדליה. המלך קיבל "מומחית באומנות המוות".

בארץ מפגרת ומלאת אמונות תפלות כאנגליה אדליה נתונה בסכנה בכל רגע. כשהיא בוחנת את הקורבנות ומתחקה אחר צעדיהם האחרונים, עליה להסתיר את זהותה האמיתית כדי שלא יאשימו אותה בכישוף. לאורך הדרך היא נעזרת באחד מגובי המסים של המלך, סר ראולי פיקוט, שיש לו עניין אישי בחקירה. בתור אביר לשעבר במסעות הצלב, ראולי עשוי להיות ידיד לעת צרה, או הפושע שהם מחפשים. כאשר חקירתה של אדליה מובילה אותה לאורך נתיבי הנהר האפלים ואל מאחורי דלתות הכנסייה הסגורות, המרדף גובר והרוצח מתכוון להכות שוב...

אריאנה פרנקלין, עיתונאית לשעבר, היא ביוגרפית ומחברת הספר "עיר הצללים". היא חיה באנגליה.

הסופר היהודי־צרפתי רומן גארי נהג להתחפש, להתאפר ולצבוע את ציפורניו בעודו נכנס לעורן של הדמויות שכתב ולעלילות שהרקע המשותף לכולן היה פריז הכבושה ושואת יהודי אירופה. בלתי שגרתי, מקורי ובשפה צבעונית, אותנטית ומשוחררת יצר רומן גארי קרנבל של דמויות יהודיות: אימהות, זונות, נערים וגברים צעירים. 

בדצמבר 1980 התאבד הסופר, שחתם על ספריו בשמות רומן גארי ואמיל אז'אר. תעלומת מותו עוררה סקרנות באשר לדמותו החידתית והעלתה שאלות רבות שנגעו לסיבות ולנסיבות האמיתיות שבעטיין בחר להמית עצמו פעמיים, בעולם הספרותי ובחייו. האם התאבדותו היא תוצאתה של תוכנית שגארי הגה מבעוד מועד, או כישלונו של תרגיל הומוריסטי שאיבד את השליטה בו? 

השתעשעתי כהוגן הוא ספר המחקר הראשון שנכתב בשפה העברית על רומן גארי. הוא מתחקה אחר דמותו כיהודי־אירופאי שחווה את תקופת מלחמת העולם השנייה, ואחר דיוקניהן של הדמויות היהודיות שהטמין בספריו, שהחליפו מקומות בעלילות הספרים ופעלו בהן כבמגרש המשחקים שלהן. 

ד"ר מאיה גז, ישראלית־צרפתייה, התגוררה בפריז כעשור, בוגרת הסורבון, כתבה את עבודת הדוקטורט שלה על האנטישמיות והשואה ביצירתו של גארי, והיחידה שזכתה לקרוא בארכיון הפרטי שלו במנזר IMEC בקאן, בירת נורמנדי. עם תום מחקרה רוקן אלכסנדר דייגו גארי, בנו של הסופר, את הארכיון מתכולתו, וכיום אי אפשר עוד לעיין בחומריו. 
גז היא חוקרת שואה ומרצה על היבטים תרבותיים מגוונים בתרבות הצרפתית, עיתונאית וסופרת. נוסף על שני ספרי ילדים שפרסמה – "המגדל של גוסטב" (2018) ו"הפיה האמיתית" (2020) – השנה ראה אור ספרה הראשון למבוגרים "שנה מעוברת" (2023). 

תוכן עניינים

פתח דבר

הקדמה
המחקר האקדמי על אודות היהדות בספריו של גארי
נפקדותו של גארי מרשימת הסופרים היהודים
הסיבות להכרה בגארי כסופר יהודי

פרק ראשון: נביטת זהות מפוצלת
גארי הנודד
אב חסר
אם נוכחת
יהדות מובלעת

פרק שני: הזהות היהודית
שמות הדמויות
הבור היהודי
הגוף
השפה
הסטריאוטיפים האנטישמיים

פרק שלישי: היהודי והנאצי
תסמונת ההזדהות עם התוקפן
מחיקת הזהות היהודית
תלות היהודי בנאצי
מקומו של הסופר

פרק רביעי: מגדר חוצה גבולות
לילה — מודל של אישה
שבירת מיתוסים של דמות הזונה
טיפולוגיה של דמות הזונה
נקודת המבט הגברית

הגיבורים המרכזיים בדרמה של כל הגירה הם המהגרים והמהגרות, דמויות בשר ודם, אלא שלא אחת דווקא הם מובלעים בהכללות מחקר שונות, מוצגים בספרי ההיסטוריה כחלק מגלי הגירה ולפעמים אפילו נשכחים. 

ארץ מקלט עוסק בהגירה לארץ ישראל בשנים 1927-1919, בתקופת העלייה השלישית והעלייה הרביעית, אך אין הוא מתמקד בהגעת המהגרים לארץ ישראל, בקליטתם ובתרומתם ליישוב היהודי באותן השנים, אלא בשלבים הראשונים של תהליך ההגירה: בהתחבטויות שלהם אם להגר, מתי ולאן, בהתמודדותם עם המערכות המנהלתיות, בטלטוליהם בדרכים, ולבסוף - בהגעתם לארץ ישראל, לחוף יפו או חיפה. 

סיפוריהם האישיים של המהגרים היחידים הם מוקדו של ספר זה: הפליטים והפליטות מאוקראינה, מתימן ומאורמיה, ניצולי הפוגרומים והפרעות, בני בלי בית, יתומים ואלמנות, נשים שנאנסו, פגועי הנפש; יהודים מן השורה, פולנים פושטי רגל שמטה לחמם נשבר, שורדי הרעב הכבד ברוסיה בתקופת לנין ובתקופת סטלין, ניצולי היבסקציה הבולשביקית; היהודים שבשולי החברה - אנשי המוסר הירוד, הגנבים, היצאניות, בעלי אשרות הכניסה המזויפות או חולי הנפש שחמקו מעינם הפקוחה של הרופאים. הם, במסעם המפרך – מי שסבלו באנייה ומי שחלו בדרך, מי שעוכבו בדרכם או נשלחו חזרה, מי שמזוודתו נפרצה או נגנבה – הם, שעל פי רוב לא זכו להיכנס לספרי ההיסטוריה, אפילו לא כהערת שוליים, הם בלׅבו של ספר זה.

דרמת הגירה זו, שעלילתה רצופה עליות ומורדות, תקוות והצלחות גדולות, משברים ואכזבות מרות, היא חלק חשוב בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל ובהיסטוריוגרפיה של הגירת היהודים במחצית הראשונה של המאה ה־20. 

גור אלרואי הוא מרצה וחוקר בחוג ללימודי ישראל באוניברסיטת חיפה. מספריו: אימגרנטים: ההגירה לארץ ישראל בראשית המאה העשרים (יד יצחק בן־צבי, 2004); המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית, 1924-1875 (מרכז זלמן שזר, 2008); מחפשי מולדת: ההסתדרות הטריטוריאליסטית היהודית (יט"א) ומאבקה בתנועה הציונית בשנים 1925-1905 (מכון בן־גוריון לחקר ישראל והציונות, 2011).

דארה רבינוביץ היא דור שלישי למשפחת שדכניות יהודיות בניו יורק, ובעלת אפליקציית שידוכים מצליחה. היא בהחלט אישה שמכירה את המתכון לאהבת אמת נצחית – לפחות עבור אחרים. אבל כשזה נוגע לחייה הפרטיים, היא לא עושה עם עצמה שום דבר. עד שסבתה האהובה חושפת בשידור ישיר בטלוויזיה את רשימת הדרישות של נכדתה עבור "הבעל היהודי המושלם", והמגיש החתיך כריס סטדפאסט מציע שהם יהפכו את החיפוש של דארה אחר בן זוג לסדרת ריאליטי.

כריס עצמו הוא אלמן, אב יחידני לנערה מתבגרת וגוי מוחלט, וכמובן שאינו עונה על אף דרישה ברשימה של דארה. אבל כשהסדרה מתחילה להפציץ בטבלאות הרייטינג וכריס ודארה מבלים יותר ויותר זמן זה עם זה, הם מגלים שרשימות לחוד והחיים האמיתיים לחוד, ולא תמיד מה שנראה מושלם על הנייר הוא מה שחשוב במציאות.

ג'ין מלצר למדה כתיבה דרמטית באוניברסיטת ניו יורק וזכתה בפרסים רבים על עבודתה בטלוויזיה. היא למדה חמש שנים הסמכה לרבנית, לפני שמחלתה הכרונית אילצה אותה לפרוש. אביה אמר לה שהיא חייבת לכתוב ספרים, רק לא על נושאים יהודיים כי זה לא מעניין אף אחד. ספרה הראשון, "נשף של טעויות", יצא אף הוא בהוצאת "דני ספרים" וזכה להצלחה גדולה. "מושלם על הנייר" הוא ספרה השני.

"קומדיה רומנטית מתוקה שתעשה לכם חשק להתאהב מחדש." Kirkus Review

"הדמויות מקסימות, העלילה זורמת והאהבה מנצחת, למרות כל המכשולים שבדרך." Publisher's Weekly

"ספר מושלם לכל מי שאוהב הזדמנויות שניות וסופים טובים." Booklist 

"יום השישי הקצר" של ביאליק היא אחת היצירות המפורסמות ביותר בשפה העברית. היא חלק מתוכנית הלימודים, זכתה לעיבודים בתיאטרון ומוכרת לרבים מהקוראים בשפתנו. התהילה והפרסום שהיו מנת חלקה אינם נובעים רק הפארסה המשובחת שהיא מציגה לקוראים, אלא, ובעיקר מכך, שכמו חלק גדול מיצירותיו של ביאליק - הלעג לגלותיות מחזק במשתמע את המפעל הציוני.

ר' ליפא מוזמן על-ידי המוכסן, ר' גצי, לברית המילה של נכדו בכפר הסמוך ביום שישי הקצר. הוא אמנם חושש שלא יספיק לחזור בזמן לפני שבת, אבל בכל זאת נוסע, כשהוא שואב עידוד ממתנותיו של המוכסן: משק תפוחי האדמה, מהאווז הקרקרני, מכמה רובלים ומעגלת החורף והפרווה העבה שנשלחה, כדי להביאו בשלום לטקס. במהלך סעודת המצווה שנערכת בבית המוכסן הוא משתכר ולא רק הוא, אלא גם איוון, העגלון שנשלח לקחת אותו, וכששניהם נרדמים בדרכם חזרה הביתה, תועה הסוסה בשדות, עד שהעגלה מתהפכת. ר' ליפא מתעורר ומגלה שהחשכה כבר ירדה, השבת נכנסה והוא עדיין בדרך. אלא שמכיוון ששלג יורד וקר מאוד, הוא רואה בהגעה למקום ישוב פיקוח נפש, ואיכשהו מגיע לפונדק הדרכים של פיבקא בכפר הסמוך, רואה את שאריות סעודת השבת בלב נחמץ ונרדם על אחד הספסלים. 

אבל הסיפור הזה, מעבר ללעג שהוא לועג לאנשי העיירה, מציג גם אם רק במרומז, באמצעות התחנות השונות שעובר הרב ליפא בדרכו הביתה, תשובה קומית לתחנות שעובר ישו ביום שישי הארוך (שהוא, מבחינה לשונית לפחות, היפוכו של "יום השישי הקצר").