השתעשעתי כהוגן

פתח דבר

רומן גארי נכנס בסערה לחיי, סטודנטית צעירה לתואר ראשון בחוג לצרפתית באוניברסיטת תל אביב. כדרכן של סערות, הן נוטות להיות מפתיעות ובלתי צפויות. כאשר קראנו בכיתה בתל אביב את הבטחה עם שחר, האוטוביוגרפיה הבלתי רשמית של גארי, לא תיארתי לעצמי שספריו יהפכו כעבור שנים אחדות לנושא עבודת הדוקטורט שאגיש בפריז. יצירתו של גארי נגלתה לי בשלמותה שלוש שנים אחר כך, כאשר כבר חייתי בפריז בעת לימודיי וחיפשתי נושא לעבודת התואר השלישי. את שש השנים האחרונות לשהותי בצרפת הקדשתי לחקר כתביו וחייו. בתום התקופה פרסמתי עבודת דוקטורט שהוקדשה ליהדות ולשואה, שאותן, כך הוכחתי, הסתיר גארי בספריו.
עבודות אקדמיות מעטות נכתבו על רומן גארי. על אף הפופולריות לה זכה הסופר, בצרפת כמו בישראל, אין האקדמיה מקדמת את לימוד יצירתו ואת המחקר הקשור בה. כאשר התבקשתי למצוא נושא לעבודת הדוקטורט, גיליתי שלא נכתב כמעט דבר על יהדותו של גארי. גארי היה תעלומה. ככל שחקרתי, כך גברה בי ההכרה שגארי התנער במשך חייו מיהדותו ולא נחשב לסופר יהודי. על אף זאת הרגשתי שהדמויות, המקומות והמנהגים שאותם תיאר, וכן השפה שבה השתמש, גרמו לספריו להיות אפופים ברוח אותה יהדות.
במהלך שנות המחקר ישבתי בקומת החוקרים של ספריית BNF, הספרייה הלאומית של צרפת, וכן בספרייה של מרכז פומפידו וביד ושם. חקרתי בארכיונים של הוצאות הספרים שבהן פרסם גארי, Gallimard ו-Mercure de France, ראיינתי מכרים שלו וחוקרי ספרות וחיפשתי כל בדל מידע שיוכל להצביע על הסיבה שהביאה אותו להסתיר את יהדותו. על אף זאת, אחרי שנים של מחקר הרגשתי שסיפורו של גארי נותר חמקמק ובלתי פתור. גם העובדה שגארי התאבד ושנסיבות התאבדותו נותרו עלומות, גרמו לי להבין שגארי הוא כעין אדמה בתולית בכל הקשור למחקר אקדמי, ושהאמת מאחורי סיפורו הפתלתל והסבוך עדיין לא התגלתה.
במהלך אותה תקופה הצטרפתי כחברה לעמותת Les Mille Gary שייסדו בצרפת חובבי רומן גארי. מדי שנה פרסמה העמותה שתי חוברות שעסקו בהיבטים שונים הקשורים בספרות של גארי ובחייו. בסתיו של שנת 2007 הזמינה אותי העמותה להשתתף בארוחת ערב. היה זה ערב קריר של חודש ספטמבר פריזאי טיפוסי, והארוחה התקיימה בחדר פרטי של מסעדה קטנה באזור הבסטיליה. עם כניסתי פנתה אליי המארגנת בחיוך, ואף שלא הכרנו שילבה את זרועה בשלי והובילה אותי לאחת מפינות החדר. שם, על כורסה מרופדת, ישבה בחורה תמירה ושחומה, קצוצת שיער. אף שהיתה זו שעת ערב, היא הסתתרה מאחורי משקפי שמש כהים וגדולים שלא אפשרו לי להביט בעיניה. לידה עמדה אישה בלונדינית, נמוכה ומבוגרת. "בואי", אמרה המארחת שלי, "אכיר לך את בת זוגו האחרונה של רומן גארי".
את ארוחת הערב סעדתי לצידה של לילה שלאבי, בת זוגו של גארי בשנתיים האחרונות לחייו. מן הצד השני ישבה ידידתו דטלינה ג'ורג'י. בהיותה בת שבע־עשרה הכירה אותו בבולגריה, שאליה נשלח כדיפלומט צרפתי. כאשר דטלינה בגרה, העתיקה את מקום מגוריה לפריז וחידשה את הקשר עם הסופר האהוב עליה. במהלך אותו הערב חשפו בפניי השתיים היבטים שונים מחייו של גארי האדם והסופר, ובסיום הארוחה החלפנו מספרי טלפון וכתובות דואר אלקטרוני. הקשר בינינו נשמר במשך השנה שלאחר מכן, וכל אחת מהן הציגה בפניי את רומן שלה. כל אחת מהן ציירה תמונה של גבר אחר.
אז מי אתה, רומן גארי?
בשנה שלאחר אותה ארוחת ערב נפתחו בפניי דלתות הסתרים שהובילו לתחילת חקר חייו של גארי. הסקרנות שהתעוררה בי לנוכח הסוד שאפף את סיפוריהן של שתי הנשים הובילה אותי ליצירת קשר עם אלכסנדר דייגו גארי, בנו של הסופר. בַּקָּשתי להיפגש איתו כדי לדון ביצירות של אביו גררה אחריה חליפת מכתבים. אלכסנדר דייגו גארי הבן סירב לבקשתי בטענה שאירועי העבר עדיין טריים מדי בזיכרונו ושהוא אינו יכול להתמודד עם פגישה שכזאת. עם זאת, הוא הביע שמחה על כך שיצירתו של אביו נקראת גם בישראל.
בשנת 2010, לאחר שסיימתי לכתוב את עבודת הדוקטורט, יצרתי שוב קשר עם אלכסנדר דייגו גארי. לפני הפרסום הרשמי של העבודה ביקשתי לעיין בארכיון של אביו כדי לגבות את הטקסט האקדמי באסמכתאות, וכן לוודא שהתוכן תואם את האירועים שעברו על הסופר. בתוך תוכי קיוויתי שאילו היתה אפשרות שגארי יקרא את העבודה — הוא היה מרוצה.
גארי הבן אחסן את כל מסמכיו של אביו ב-IMEC בעיר קאן, בארכיון שהיה בעבר מנזר. מאחר שהארכיון היה פרטי, הכניסה אליו היתה מותנית בקבלת אישור מבעל המסמכים או משארי בשרו. את הארכיון של גארי בקאן הקים אלכסנדר דייגו גארי בעזרתה של מרים אניסימוב, סופרת ועיתונאית שבשנת 2003 פרסמה את הביוגרפיה רומן גארי — הזיקית (Romain Gary — le caméléon) בשפה הצרפתית.
בריאיון שערכתי עם אניסימוב בעבור מגזין סוף השבוע של העיתון גלובס בשנת 2007, היא עודדה אותי להעשיר את המחקר האקדמי שעסקתי בו על ידי קריאה בארכיון, אם כי הטילה ספק באפשרות שאלכסנדר דייגו גארי יאשר לי אי־פעם גישה אליו.
ימים אחדים לאחר מכן הגיע האישור המיוחל. כבר באותו היום הייתי בדרכי לקאן, בירת נורמנדי.
ה-IMEC נמצא במקום מבודד. שעתיים נסיעה ברכבת מפרידות בין פריז לקאן. לאחר נסיעה של חצי שעה נוספת במונית, הגעתי לפתח בחומת אבן גבוהה שניצבה במרכזו של שדה ירוק והגנה על המנזר וגם הסתירה אותו. אחרי שנפתחה דלת בחומה וההזמנה הרשמית נמסרה, הובילה אותי אם המנזר לחדר שלי, חדרן של הנזירות. החדר היה בנוי מאבן מסותתת, צנוע ומינימליסטי, ואף שניכרו בעיצובו נגיעות מודרניות, הוא היה נאמן לזהותו המקורית הספרטנית: מיטה, שולחן כתיבה וספסל ישיבה. את הארוחות, כך הסבירו לי, אוכלים ב"רפקטואר" הלא הוא חדר אוכל ימי־ביניימי. את הירקות לארוחה קוטפים בגן הירק שניבט מבעד לתריסי העץ שבחלון חדרי. הספרייה ממוקמת בתוך הכנסייה הגותית. דלתותיה כבדות ונפתחות פעמיים ביום בלבד: בבוקר ובערב.
הארכיון של גארי כלל יותר מארבעים ארגזים, שבהם מצאתי כתבי יד וטיוטות ספרים בכתב ידו של הסופר, גזרי עיתונים עם ראיונות שנערכו עימו, וכן כתבות ומסות שפרסם, מכתבים אישיים שכתב ושקיבל, חוזים שערך עם הוצאות הספרים ועם אנשי מקצוע שהעניקו לו שירות, חוזים שערך עם פול פבלוביץ', בן דודניתו ומי שגארי ביקש ממנו להציג את עצמו כאמיל אז'אר, פרטי חשבונות בנק בצרפת ומחוצה לה, תכתובות עם עורכי דין ומכתבי אהבה מנשים רבות.
תקופת שהייתי במנזר הלכה והתארכה. המסמכים נערמו על שולחנות הספרייה הארוכים, וככל שקראתי בהם, כן גברה הבנתי ששלוש מאות וחמישים עמודי עבודת הדוקטורט שכבר כתבתי אינם רלוונטיים. כל יום שעבר הבהיר לי שנקודת המבט שממנה בחנתי וחקרתי את עבודתו של גארי ואת כתביו לא התאימה למציאות חייו וליצירתו.
חזרתי אפוא לפריז. במשך שנה שלמה כתבתי מחדש את הדוקטורט לאור העובדות שהתגלו לי במסמכים שמצאתי בארכיון. שאפתי להתקרב ככל יכולתי לרוח ששרתה על כתביו של גארי בזמן שכתב אותם. לאחר יותר משנה מאז ביקורי בארכיון, סיימתי את כתיבתה מחדש של עבודת הדוקטורט והקדשתי אותה לרומן גארי עצמו. זמן קצר לאחר שהותי במנזר הוציא ממנו אלכסנדר דייגו גארי את כל המסמכים השייכים לאביו. לא היה ניתן להיוועץ בהם עוד. הייתי האחרונה שקראה אותם.
 
ספר זה הוא הראשון שסוקר את חייו של רומן גארי ואת יצירתו ושמתפרסם במקור בעברית. הספר בא להתחקות אחר זהותו החמקמקה של הסופר ולתהות כיצד הצליח להישאר עדכני עד היום. אני מבקשת להרכיב דיוקן של רומן גארי כפי שהוא משתקף מנקודת מבט יהודית, וזאת באמצעות שימוש בסיפור חייו ובעבודתו הספרותית.
בפרקי הספר אערוך סקירה לפי נושאים כדי לאמוד את התקופה הגיאו־פוליטית שבה כתב גארי, וזאת כדי לבחון כיצד משקפים כתביו את המיקרוקוסמוס החברתי־מוסרי בתקופת מלחמת העולם השנייה ובזמן השואה. בדיקה כיצד משפיעות ההיסטוריה והספרות זו על זו תאפשר קריאה חדשה של היצירה של רומן גארי.
אלכסנדר דייגו גארי לא אישר לי לפרסם את תוכן הפריטים שמצאתי בארכיון של אביו, לכן לא אוכל להצביע על הסיבות שהביאו את גארי להתאבד. אני מקווה שהניתוח, כפי שהוא מוצג כאן, יאפשר לקורא להרכיב את תמונת המציאות השלמה, כי המציאות אף היא נתונה תמיד לפרשנויות רבות.

***

לא כל הספרים של רומן גארי תורגמו לעברית, לכן כל ההפניות בספר זה הן לטקסטים המקוריים בצרפתית. ההפניות הקשורות לתולדות חייו של גארי יהיו בעיקר לביוגרפיה המקיפה שכתבה מרים אניסימוב (Myriam Anissimov) בצרפתית (Romain Gary — le caméléon), ושפורסמה בשנת 2004, ולביוגרפיה שכתב דיוויד בלוס (David Bellos) באנגלית (Romain Gary - A Tall Story), ושפורסמה בשנת 2010. ציטוטים ופרפרזות מתוך יצירות וספרים מבוססים על תרגום שלי.