זהו סיפור על התבגרות, חברוּת ובעיקר על התמודדות הנפש עם קשיי החיים. על גבו של הספר נכתב ש"זהו רומן שכתוב ביד אמן" ואני בהחלט מסכים. הכתיבה של ורדי טהרלב היא עדינה ומלאה ברגש, עד שבחלקים מסוימים של הספר הרגשתי כאילו אני קורא שירה.
הניגוד העצום בין תמר להולי, לא תמיד היה פשוט עבורי. בהתחלה תפסתי את הולי כאדם איום, כנערה חצופה וחסרת אמפטיה בסיסית. אך ככל שהסיפור התקדם, אותו ריחוק שלי מהולי התחלף ברחמים ובהרבה מאוד עצב.
ובלי ספויילרים מיותרים - מצאתי את עצמי דומע פעמיים במהלך הקריאה: פעם אחת ברגע השבר הגדול ביותר בין הנערות ; ובפעם השנייה בסופו הדרמטי של הספר. מומלץ בחום 🌹.