כירורגיה נועזת של אמהות. לא צריך להתלבט האם לקרוא תחילה או לצפות תחילה בסרט. אפשר בשני הכיוונים. רק לא להחמיץ.
בדרך לעצמי, עלילה שבועטת לך בבטן, לא לבעלות קיבה רגישה. חזק!
יצירה מופלאה. סיפור שהוא כביכול שגרתי וקצר אך מכיל בתוכו כל כך הרבה. זהו הספר הראשון שקראתי של פרנטה ואני כבר מחכה להמשיך לספריה האחרים.
ספר נהדר. משאיר המון מקום למחשבה. פשוט לראות את הדמויות והנופים שווה
הספר כתוב בכנות רבה, ראויה להערכה (אך גם טורדת את שלוות הקורא - בעיקר את זו של הקוראת) חשבון הנפש הנשי, הנע בין זכרונות הילדות של המספרת לבין פירוט התסכול האימהי המתמשך, מוכר לכל מי שחוותה קשר עם אמה ואחר כך עם בתה /בנותיה וכתוב באומץ רב. דבר נוסף: מערכת היחסים עם האם הנפוליטנית, ההמונית, התקווה של הגיבורה להגשים אורח חיים שונה ומערכות יחסים שונות עם בני המשפחה החדשה שהקימה והכישלון בהגשמת התקווה הזאת, מזכירים מאד את מערכות היחסים של גיבורת ''החברה הגאונה'' עם אמה ובנותיה.
מדהים. אין מילים. אמהות וטירוף. נשיות ואינטלקט. הכל בנוי באופן מושלם. נפולי ופירנצה. דרום וצפון. פולקלור ומשפחות מול קידמה ואינדיבידואליות. ספר נפלא של כותבת נהדרת.
קראתי בבת אחת ולא הספיק לי, הסתיים מוקדם מדי ולכן יישאר ויעובד אצלי עוד הרבה זמן. סיפור על אשה אמיצה שפוחדת אבל עושה, נפצעת אבל ממשיכה עוזבת ונשארת.
מעולה. מחשבות של אישה על עצמה וחייה תוך הסתכלות על דמויות הסובבות אותה. משמשות לה אפליקציה.
בעיניי, הספר נהדר, במיוחד לאימהות, זהו ספר שעוסק בנושא לא מדובר מספיק, על כך שאימהות היא לא תמיד יכולה להיות טוטאלית ושיש אימהות שלא מרגישות מגושמות מספיק, כמה חשוב להיות אמא בזמן המתאים לך ! כי אימהות דורשת הקרבה אינסופית ואם את אם צעירה מדיי ולא מימשת את עצמך, מינית, כלכלית, קוגניטיבית את נדונה לחיים לא פשוטים… ספר חובה לכל אשה !
אכן אפל, מטריד, משרה חוסר נוחות קשה, מין מועקה כל הסיפור, ועם זאת טוב מאוד ונקרא ללא הפסקה.
אלנה פרנטה היא אשפית של מילים. אין טובה ממנה בתיאור הצדדים האפלים של הורות(בעיקר אימהות), חברות(בעיקר בין נשים), שורשים שאי אפשר להתנתק מהם. והכל יצרי, חושני ומלא צלילים קולות וריחות. ספר קטן ונפלא קראתי בשקיקה
היא יודעת לכתוב. היא יודעת להתחבט בבעיות שכולנו מרגישים בפינות כמוסות. הספר נקרא מהר ופתאום, בקטרזיס, נגמר לי.
ספר מרתק. לא יכולתי להניח אותו מהיד עד שסיימתי. הסיגנון של אלנה פרנטה כובש כתמיד ובספר הזה היא שוברת מוסכמות ומעלה תהיות לגבי האמהות כפי שהיא מתוארת בדר"כ. ניהנתי מאוד מהקריאה
ספר שהיה לי קשה לקרוא. כמו להכניס יד לאש. היה לי קשה לקרוא את הזיכרונות של הגיבורה כאם צעירה ואת ההתנהלות שלה העכשווית אבל אלנה פרטנה המלכה, שירטטה את הדמות שלה כ"כ טוב שהכל תפור, מדויק ומוסבר היטב בעטיפה אגואיסטית אולטימטיבית. אוהבת מאוד את הכתיבה שלה! את הסיפור הנפוליטני המשפחתי, האישי שעולה בכל ספריה. על אף הנושא הקשה, עוד ממתק שלה.
ואו חזק. קראתי בנשימה אחת והסופרת הגאונה הזאת גרמה לי להזדהות כל כך עמוקה עם החוויות והתחושות והמחשבות שלה שזה מרגיש לי לא מספיק אובייקטיבי לחוות דיעה. כאילו שאחווה דיעה על עצמי. חוויה הזויה ביותר!
סוחף, אלנה כהרגלה מתבטאת היטב ומכניסה אותנו לעולמה מבלי להביט לאחור.
ספר חזק שקשה להניח. מעלה דעות אמיצות כלפי משפחה ואימהות בפרט. ספר שארצה לחזור אליו...
הספר כתוב טוב, ודמות המספרת נבנית תוך כדי הספור. הספור עצמו קשה כאשר קשה להזדהות עם אף אחת מהדמויות.
קראתי בכמה שעות, בלי לעצור. רגעי הנאה מהעלילה הקולחת ומהמילים הכנות של פארנטה. אמיצה ובוחשת בנפש הדמויות כמו תבשיל נאפוליטני מבעבע ומענג
סיפור המדלג בין ההווה של לדה הבאה לחופשה נפוליטנית , ובין עברה כאמא לא מושלמת . הסתכלות על החברה הנפוליטנית חסרת ההשכלה והאגרסיבית ממנה באה, מול ה״עדינות״ האינטלקטואלית שלה שנרכשה בפרק חייה הבוגרים בפירנצה. ניתוח וביקורת על מה שקורה לנשים רבות אחרי הלידה , על תפקודן כאמהות וכנשים לבני זוג. הרצון למימוש עצמי מול המציאות שלא תמיד מסתדרת בהתאם לשאיפה .
ספר סוחף ורהוט, אבל ביחס לחברה הגאונה די מאכזב. הכתיבה של פרנטה מדהימה על אף שהתוכן עצמו קצת דל. עדיין הסיפור מרתק, מעורר תחושות רבות וחלק לא מבוטל מהזמן גם מטריד.
הספר מאכזב יחסית לספריה המאוחרים יותר שהם ממש מדהימים... נראה כי ספר זה מוקדם יותר
מעייף. מצד אחד מדבר על נושא פחות מדובר ומצד שני כתוב מייגע ואותי זה התיש - עזבתי באמצע להפסקה עם ספר אחר ורק אז חזרתי כדי לסיים.
אכזבה ציפיתי לספר בסגנון "החברה הגאונה" וממש התאכזבתי. תוכן הספר לא אמין, סבלתי כשקראתי ומספר פעמים רציתי לעזוב לפני הסוף. אבל, אני באישיותי, לא מסוגלת. לכן קראתי עד הסוף. לא שיניתי את דעתי. הענקתי 2 כוכבים ולא אחד, כי בכל אופן לא הצלחתי לעזוב את הספר. כנראה שלא אקרא את הספר הנוסף שרכשי פרי עיטה של הסופרת...
לשם מה צריך רומנים בעולם?
אם לא מסתפקים בצרכים בידוריים, כלומר בהסחת הדעת שיש בהם, אחד מתפקידיו של הרומן בעיניי הוא ההמחשה שהחיים עשירים ומורכבים מכפי שנראה במבט חטוף. תפקידו של הרומן כך הוא לשדל אל הקיום. הוא ממחיש שהחיים הם דבר מה מסתורי, נפתל ורב-רובדי ולא פשטנות תפלה. אמנות הרומן, כמו כל אמנות ראויה לשם זה, נושאת כך בתפקיד כמו-דתי: סיוע מהותי לבני האדם לשאת את עול הקיום. את התפקיד החיוני הזה מחמיצים כל אלה הרואים בריאליזם ז'אנר ככל ז'אנר אחר, קל וחומר אלה שרואים בו ז'אנר שעבר זמנו. זאת משום שרק הריאליזם יכול למלא אותו.
וזו גם הסיבה שפרנטה היא אחת הסופרות החשובות בדורנו. כתיבתה של גיבורת 'הרומנים הנפוליטניים' של פרנטה, לילה, מתוארת כך בידי חברתה, אלנה: "היא לקחה את העובדות והפכה אותן בטבעיות לטעונות במתח; היא חיזקה את המציאות בשעה שצימצמה אותה למילים". פרנטה יודעת את סודו של הריאליזם בספרות: כיצד להפוך מציאות שגרתית - לא את הפלגות הפנטזיה; לא את הסנסציוניות של הרומן הבלשי לטעונה במתח, למחוזקת.
ב'הבת האפלה' הגיבורה המספרת, לדה, היא אשת אקדמיה גרושה, בת ,48 הנוסעת לחופשת קיץ בשפת הים. היא פוגשת שם במשפחה נפוליטנית וולגרית ורועשת שמזכירה לה את ילדותה בנפולי, ממנה נמלטה בעור שיניה (כרגיל אצל פרנטה). בערך בתום השליש הראשון של הרומן עושה לדה מעשה שלא ייעשה: היא גונבת לילדה קטנה מהמשפחה הנפוליטנית את בובתה. מדוע עשתה זאת? היא עצמה לא ממש מבינה. אמנם המשך הרומן, שבו נגלל עברה של לדה ויחסיה הסבוכים עם בנותיה, מאפשר לנו לחשוב על כמה פירושים למעשה. אך זו דוגמה למה שאני מכנה "השידול אל הקיום" שקיים ברומן: אנחנו, לעיתים, יצורים מסתוריים, חידה אפילו לעצמנו.
אני קורא את פרנטה בראש ובראשונה כסופרת ריאליסטית מעולה ולעיתים גדולה. מיד אחזור לזה. אבל, כמובן, הנושא הפמיניסטי מרכזי ביצירתה. יש ביצירתה תיאור עז של הקושי באימהות. של הרגעים הפחות פוטוגניים, בלשון המעטה, של ההורות. "דברים רבים כל כך עושים ואומרים לילדים בצנעת הבית", נזכרת לדה ברגע קשה בהורות שלה. את ההיריון עם בתה השנייה היא מתארת "כפיסת ברזל שחיה בבטני. הגוף שלי... שבתוכו צמח פוליפ אלים". לדה, כמו כל גיבורותיה של פרנטה, היא אישה יצרית, ויש לה הערות מעניינות על סקס ("תמיד חשבתי על יחסי מין כעל מציאות צמיגה אולטימטיבית, כעל המגע הכי פחות מתווך עם גוף אחר. אבל אחרי ההתנסות הזאת השתכנעתי שהם תוצר קיצוני של הפנטזיה. ככל שהעונג גדול יותר, כן אין האחר אלא חלום, תגובה לילית של הבטן, השדיים, הפה, התחת – כל סנטימטר בודד של העור – לליטופים ולחיכוכים של ישות בלתי-מוגדרת") ועל גברים ("אצל גברים יש תמיד משהו פתטי, בכל גיל. עזות מצח שברירית, אומץ-לב מהוסס. היום כבר אינני יודעת אם אי-פעם עוררו בי אהבה או רק הבנה רוחשת חיבה לחולשותיהם"). אגב, מתוך שבעת הרומנים של פרנטה שקראתי (היא כתבה שמונה), זה הרומן שבו היחס הסלחני ביותר לגברים.
אבל, כאמור, התחום הפמיניסטי הוא חלק משלם הגדול ממנו: אותה העמקה ריאליסטית המשדלת אל הקיום. השידול הזה נוכח, למשל, בהקפדה על הצגת מלוא שטח הפנים העשיר של המציאות. שימו לב להתעקשות על ה"או" בשני הציטוטים הבאים: "לשאלותיי על מצבן [של בנותיה] השיבו בהתחמקויות עליזות, או במורת-רוח רצופה הפוגות נרגנות, או בטונים המלאכותיים שהן משוות לעצמן כשהן מבלות עם חברים"; "נפולי נראתה לי גל שיטביע אותי. לא האמנתי שהעיר מסוגלת להכיל בתוכה צורות חיים אחרות מאלה שהכרתי כילדה, שהיו אלימות, או בעלות חושניות עצלה, או בעלות וולגריות סכרינית, או התבצרו בעיוורון בהגנה על הניוון העלוב שלהן". השידול נובע גם משימוש במטפורות עזות ועם זאת פשוטות ("הסתלקתי מנפולי כמי שנשרפת ותולשת מעליה בצרחות את העור הכווי") ומפרישה של דקויות פסיכולוגיות. השידול נולד גם מניסוחים מעמיקים ומקוריים של אירועי חיים דרמטיים. בשיחה בין לדה לאישה צעירה מהמשפחה הנפוליטנית, המתחבטת גם היא בסוגיות של זוגיות והורות, שואלת הצעירה את לדה על יחסה למשפחתה. האישה הצעירה מנסה להבין אם היה ללדה "טוב" או "רע" כשהתרחקה בעבר מילדותיה. הניסוחים המקוריים של לדה ממחישים שבלתי אפשרי לדבר בנוסח פשטני על "טוב" או "רע". החיים מורכבים. "כשהתרחקתי מהן", אומרת לדה, "הרגשתי טוב. זה היה כאילו אני כולי מתפרקת, וכל החתיכות שלי צונחות בחופשיות לכל עבר בתחושת הנאה". כשם שיש התפרקות וריסוק שמכילים בו-זמנית תחושת שחרור והנאה, בראיית העולם המורכבת של הרומן לדה גם יכולה לנסות לנחם את הנפוליטנית הצעירה בכך שתנסה "לשקר לה באמצעות אמירת האמת".
גם כשהיא לא בשיא כוחה (בעיניי, 'ימי נטישה' הוא הרומן הטוב ביותר של פרנטה ואחריו באים כמה מכרכי 'הרומנים הנפוליטניים'), פרנטה מזכירה לנו מדוע יש ספרות בעולם.
אריק גלסנר
פורסם במדור הספרות של "7 לילות"
אריק גלסנר 7 לילות 07/01/2022 לקריאת הסקירה המלאה >- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
