ספר מצוין מלא תובנות ומסר תרבותי משקף את חיי העדה העירקית והמנטליות שלהם. נהנתי מכל עמוד
ספר נהדר. כל כך הרבה דברים בו מדברים אליי. סיימתי בקריאה אחת. מרגש, סוחף, מעורר מחשבה. לא ראיתי את זה מגיע. מומלץ בחום.
מקסים. מרגש. מעורר השראה. כתוב כ"כ יפה - מלטף ועוטף את הקורא במילים, בפתגמים בסיפורים שמאפיינים את השפה הערבית על כל שלוחותיה. מומלץ בחום !!!
ספר רגיש, שנקרא בשקיקה, מלא בחוכמת חיים וחומר למחשבה מדהים שגבר כתב אותו והמסרן ביותר אם מי מהדמויות באמת קיימות ואו חיו
אחד הספרים המדהימים והמרגשים ביותר שקראתי. מלא חוכמה והסתכלות מרגשת על החיים. אם הייתי צריכה לבחור משפט אחד כדי לרקום או לעשות ממנו שלט כמוטו לחיים לא הייתי מצליחה. וואווווו. תודה. קניתי את הדיגיטלי. את הקולי. ועכשיו אחפש את הספר עצמו כדי לקרוא ולסמן ולהעמיק בתוכו. על המדף עם מאיר שלו
ספר נפלא, סיפור נוגע ללב על מערכות יחסים מורכבות בין בני משפחה ירושלמית ששורשיה בעיראק. כתוב ברגישות רבה ועשיר בתובנות ובחכמת חיים.
ספר נפלא ומרגש, כתוב יפה. הסיפור קולח והיה לי קשה להפסיק לקרוא, והיה מעניין גם לקרוא על התקופה ועל מה פחות מדברים ומנסים להדחיק. מומלץ ביותר.
ספר מעולה קראתי אותו תוך יומיים , לא יכולתי להניח. אותו . כתוב נפלא, מספר סיפור של משפחה , פשוט נפלא , אהבתי מאוד
מקסים. לא הכרתי את הסופר לפני כן ובכלל הספר התקבל כמתנה, אז הייתה סקפטיות מסוימת וההפתעה הייתה מושלמת. מסוג הספרים מעוררי נוסטלגיה וגעגוע לאנשים ומקומות שלא הכרת אפילו.. מומלץ בחום!
ספר מקסים, כתוב בשפה עשירה ומשובחת עם פניני לשון בעברית ובעירקית ((: והרבה תובנות לחיים. מצרפת אחת מהן: ""ספר הוא כמו חבר. אתה אף פעם לא יודע מתי תתפתח איתו השיחה האמיתית," היה אומר בחצי חיוך כשהקנטתי אותו על עשרות הספרים שהיה קונה בחנויות לממכר עתיקות ולא קורא. "אני אוהב שהם איתי, ולפעמים, כמו באהבות האמיתיות של החיים, צריך זיק אחד כדי שהלהבה תפרוץ. אז אני מוכן."
מאוד נהניתי לקרוא את הספר. משולבים בו הרבה פניני חכמה שלא שומעים בימינו. ממליץ בחום
מדהים, מחינתי סופר עומד בשורה אחת עם מאיר שלו וגוטנפרויד ועמוס עוז. תענוג צרוף לקרוא את כל חכמת החיים הזו .
ספר מעולה. צריך סבלנות ופתיחות. לקבל. ר"ת המילים ולהכיל אתת העומק שלהם. לי אישית היה נכוןן לצרוך אותו במנות קטנות לאורך זמןן..
ספר מעניין , על העלייה מעיראק ועל הילדות בירושלים. היו כמה מעברים בין הסיפורים שהלכתי בהם לאיבוד . סה״כ אהבתי מאוד את הספר
מעולה מלא חכמה עשיר בשפה ובתובנות חיים. היו לי כמה קישורים לא ברורים אבל לא יכולתי להפסיק
ספר נהדר עם שפה קולחת ואותנטית שממלא את הראש במחשבות. יש צורך בהגהה נוספת!
ספר מקסים. כתוב בצורה נפלאה ונעימה, קראתי בשטף רב ומצאתי עצמי נפעמת מכל כך הרבה טקסטים שהרגשתי צורך ממש לכתוב ולסמן משפטים שלא אשכח.
מרתק ומצמרר.אי אפשר להפסיק לקרוא וקשה להכיל את הכל בנשימה אחת.מומלץ ביותר!
ספר מרגש מאוד, קסמו לי בעיקר המשפחתיות והמעבר של הגיבור ממנה לחייו שלו, הקשרים שלו עם הנשים בחייו מתוארים לעומק וביופי.
מרגש ונפלא. הגעתי אל הספר בטעות, היה לי זמן פנוי בהמתנה ופשוט החלטתי לקרוא כמה עמודים והתאהבתי לחלוטין. ממש רוצה לספר לכותב שהוא נכנס עמוק ללבי!
ספר סוחף בשפה צחה ומרגשת. תודה על כתיבה שגרמה לי להרהר ולהתחבר לרגש. הרבה מוסרי השכל ומשפטי חוכמה.
הספר הוא ים של זיכרונות רגישים ונוגעים. יובל מכניס אותנו לעולם קסום, שחלקו, כנראה, בדיה, אבל הגרעין כה תואם את התקופה ודומה, שנכתב מבתים ומשפחות רבים. חוויה מרגשת ומרטיטה את הלב.
ספר סוחף, כתוב ברגישות, ויחד עם זאת ניתן לעתים לשמוע את קולו של הסופר, המוכר מהרדיו, כשהוא מתאמץ לא לחרטט יותר מדי. אהבתי מאד.
ספר מרגש וסוחף כתוב היטב. הדמויות קרובות ואנושיות והסיפורים נפלאים. מומלץ
בשפה יפה, פשוטה, ציורית מתואר עולם שמוכר להרבה מאיתנו שהגיעו ארצה מארצות שונות, גדלו וחיו חיים שלמים עם משקעי השנים הראשונות. מעניין, מרגש ואמיתי.
ספר רגיש ומרגש. ספר כואב את התקופות הזכרנות וביחד עם זאת מחייה את התקווה. מאד אהבתי
ספר מעולה סוחף ומלא חוכמת חיים, כתוב בצורה קולחת ומשלב בתוכו בצורה חכמה את כל מנעד הרגשות. פלורה של יובל אלבשן היא דמות שאפשר וצריך ללמוד ממנה הרבה. מומלץ
מדהים. ספר יפהפה. שפה עשירה. תיאורים סוחפים של ישראל אחרת עליה לא ידעתי, אליה לא נחשפתי. הטוב שצמח מתוך הקושי. קריאה שואבת ומרגשת. חוויה מרטיטה ומעשירה.
לא הפסקתי לקרוא. התרגשתי ונצבט לי הלב. כמה רגישות יש בסיפורים. כמה עצוב ומתוק
וואו! איזה ספר מרגש. אהבתי שהסוף פתוח ומאפשר. זה ספר לא קל לקריאה והייתי צריכה לעצור מידי פעם. נעים, אבא של אלה, עולה מתוך המכתבים שלו אליה כאיש רגיש, חם ואוהב. כתיבה מצוינת של הדמויות ובמיוחד של פלורה
ספר יפהפה שישב אצלי הרבה זמן על המדף האלקטרוני. סיפור חיים נוגע ללב שבמרכזו אמנם דמותו של נעים אך פלורה עם דמותה הגדולה-מהחיים עושה אותו לכל כך מיוחד.
לספר ניחוח מופלא השזור בעצב, געגוע, תקווה והמון מוסר השכל. כל פרק סחף אותי למחוזות אחרים של מציאות שונה וגרם לי למערבולת רגשות בבטן. מומלץ בחום.
קיבלתי את הספר כמתנה מעברית והופתעתי לטובה, ספר מקסים, קולח ומעשיר, צחקתי ודמעתי . ממליצה בחום
ספר נהדר,נפלא וכל מילה בשפה העברית שתתאר ספר מעולה. להתענג על השפה ועל הסיפור עצמו. מומלץ בכל לב.
ספר מרתק לא יכולתי להפסיק לקרוא. נוגע בנימים הכי רגישים בתוכי. יישר כוח
אהבתי מאוד את העלילה, את הביטויים והמשפטים בערבית. ספר מרגש, לפעמים מצחיק ולפעמים מעלה דמעות. כתיבה קולחת ומעניינת. הספר גרם לי להיזכר בחמותי העירקית ובאמא שלה - זכרון מתוק .
התרגשתי. יש כמה נקודות אנושיות נוגעות מאוד ומתכתבות עם רגעים פרטיים. נהניתי גם מהמבנה שלו. לעיתים נסחפתי מאוד ולעיתים התקשיתי להמשיך כדי לא לדעת את הסוף..שלא ייגמר לי. תודה יובל
מקסים,כל כך דיבר אלי ,עלי ואיתי.ממש כפי שנכתב נכותב נפרד מהספר ברגע שסיים לכתובו אני נשאר עם מה שנכתב בו .כל הכבוד
ספר נהדר, כתוב נפלא. הסופר גורם לקורא להזדהות עם הדמויות ולהשתומם נוכח התובנות וחוכמת החיים שלהן. מומלץ בחום.
כתוב נהדר, מעניין, מרגש. ניתן לחוש מתוך תיאורי הזמן והמקום את האותנטיות ואף השימוש בשפת המקור לפתגמים תורמת "לאוירה". פחות אהבתי את המסר שנטחן עד דק, בדבר הקיפוח מצד "הממסד האשכנזי" שזוכה שוב ושוב לעדנה. קל וחומר כאשר המערכת העובדתית- משפחתית הנפרשת בספר, לא מצליחה אפילו ליצור הרהור קל, שמא אותו קיפוח כביכול (או למצער, עיקרו) בתוצרי אותה מערכת יחסים משפחתית של המשפחה עליה נסוב הסיפור, כמו משפחות דומות לה בתפיסתן.
ליריות במיטבה, כמה עונג בשפה קולחת בעברית עשירה ומשובחת.נהניתי מכל רגע. ספר שיהדהד אצלי עוד הרבה זמן. תענוג צרוף.
התענגתי על הספר מתחילתו ועד סופו. קראתי כדי לגמוע את כולו והתאכזבתי כשכבר נגמר. זהו ספר שצריך להניח על מדף ליד המיטה כדי לעלעל בו מידיי פעם כדי להפנים את כל החכמה האצורה בו. תודה על העונג בקריאת הספר. אין על פלורה
בתחילה היה קשה לי להתעניין ולהישאב אל תוך הספר, אבל החל מאמצע הספר נשאבתי ולא יכולתי להפסיק לקרוא. מומלץ
ספר מעניין, משובץ בהרבה תובנות שנגעו ללבי. מסוג הספרים המלווים אותנו גם לאחר סיום הקריאה.
ספר מצויין, מרגש ולא שגרתי. סיפור פנימי בתוך סיפור מסגרת שחושף את העולם הפנימי של כל אחד מהגיבורים.
ספר אישי ומרתק, עשיר בהפניות ליצירות ספרותיות, שפה ציבעונית המחייה את הדמויות. סיפור אהבה מרגש!
היה לי קשה להיכנס לזה בהתחלה אבל אחר כך, בערך לאחר שליש, נסחפתי ונהניתי מאוד ולא יכולתי להניח מהיד.
ספר כנה, מרגש, מטלטל, מעביר בך חוויות של נחיתות, אפליה, התמודדות וניצחון. מאד אהבתי
ספר מלא רגש. כתיבה יפה. עדיין עם הרבה קביים. מצפה לספר הבא של הסופר.
מקסים! כתוב יפיפה. תיאורים רגישים שנכנסים ישר ללב ורוצים לזכור אותם לעולמים.
ספר נהדר!! כתוב קולח ושנון מאוד אינטיליגנטי רווי מסרים והגיגים מסע בזמן אל תקופה ואנשים שלא ישובו עוד, אך קסמם לא פג לנצח. נהנתי מכל רגע
למה הכוונה כינוי? כתוב בצורה רב מימדית והצריך, מבחינתי לפחות, קריאה שניה להבין את מעבר הזמנים ודוברים.. אבל בעיקר מרגש וזה מה שחשוב!
מעולה. קראתי בנשימה עצורה. לעיתים דמעתי לעיתים הרהרתי והוספתי לי מחשבות ותובנות. עוד אחזור.
מרגש מאוד, לקראת הסוף כבר קראתי יותר לאט כדי למשוך ולהיות עוד קצת בתוך הסיפור. נהנתי והתחברתי לפילוסופיית החיים השזורה בתוך הסיפור המשפחתי והתיאורים.
ספר מופלא. כתיבתו של יובל אלבשן חודרת לנימים הדקים שבנפש. חיבור בין פשטות, חכמת רחוב ושנינות בצורה מרגשת כל כך. התרגשתי ובטוח אקרא את הספר שוב
לא עזבתי את הספר. מהאות הראשונה ועד האחרונה פשוט מרגש, משמח, מותח, מספר את החיים ועל החיים בפשוט, באמת בכנות ובכתיבה כל כך קולחת. תודה יובל
כתוב באופן יפיפה. שימוש מקסים בשפה העיברית לתיאור בהיר של נושאים סבוכים.
קראתי בפעם השניה ודמעתי כמו בפעם הראשונה. קוראת הרבה ספרים ולא תמיד זוכרת אותם גם אם מדובר במפורסמים שבהם. את הספר הקטן הזה לא שכחתי מהפעם הראשונה שפגשתי בו במקרה. מרגש. אמיתי. אנושי. מומלץ בחום.
הספר מרגש, מדוייק, מחבק ובועט, מדוייק ובו זמנית משאיר הרבה מקום למילים נוספות. השקט....כן השקט הוא הקסם האמיתי של המילים
אחד הספרים, אם לא הספר, המרגש ביותר שקראתי לאחרונה. מהספרים שאתה לא רוצה שיסתיימו, שמפחד שיגיעו לסופם. כל כך נהניתי, עד דמעות.
ספר מדהים! הכרחתי את עצמי לא לקרוא אותו ברצף, אלא בהפסקות, כי הספר עוצמתי מאד. מומלץ.
למדתי והתרגשתי רבות. זה ספר שמכיל 10 ספרים וצריך לקרוא בו אט אט. תודה!
"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה." קראתי את הספר בנשימה אחת. נהדר
הרבה זמן חיכיתי לספר דיצחק אותי, ירגש ויעציב. כתיבה נפלאה!!! נהניתי מכל רגע.
מרגש,אותנטי,שזור במשפטים עירקיים חכמים בפשטותם... נהנתי מכל רגע והתאהבתי בפלורה ,פשוט כך.
מדהים. התחברתי מהרגע שהתחלתי לקרוא, עד לרגע שסיימתי את הספר. נותן לכל אחד מאיתנו את מקומו שלו בספר.
אהבתי. נהנתי מאוד. ליקרוא. בכל עת שנאלצתי להפסיק, חיכיתי בציפיה והשתוקקות לעת לשוב לספר
כתוב ברגישות מאד מיוחדת. ממש דורש להתעכב, לחזור שוב על מילים ומשפטים. מאד נוגע.
מדהים. מרגש ורגיש להפליא. מלא חוכמת חיים ותובנות בין השורות. ספר מושלם!!
הספר הכי חכם שקראתי 😊 ממליצה ממש, צחקתי, בכיתי , למדתי, הכרתי הסיפור מרגיש כמו אוטוביוגרפיה מופתעת כמה רגש וכמה אותנטיות פשוט ספר מדהים
ספר מדהים משלב תיאור משפחתי שיש אצל כולנו משהו ממנו, מקומות בירושלים שגם יש תמיד חלק מאיתנו, ספר על משפחה, על אני העצמי, על אהבה, פרידה. ממליצה בחום
ספר מרתק,מלא באירעוים ישראליים,העליה מאירק,הפנתרים השחורים,המלחמות,ומעל לכל היחס בין אח לאחות,מלא חום ודאגה. הדילמה בין האמונה לחילוניות, הרצון לפרוח ולצאת משכונת מצוקה. וגם הפנוי מגוש קטיף
ספר מלא תובנות, מרגש וחי, דמויות אמינות ומעוררות אהדה , לא יכולתי להפסיק.
כתוב שוטף ולא יומרני ונותן הרגשה שמסופר בו על חיים אמיתיים של אנשים אמיתיים.👍👍
אהבתי מאוד והתרגשתי עד דמעות. הדמויות כתובות לעומק , הסיפורים מעניינים, פלרה מלהיבה ומעצבנת ונעים נוגע ללב. ספר מצוין!
מעלה מחשבות בענין השפעת הרקע המשפחתי ,הגנטיקה ,החינוך על האופי והתנהגות הילדים. הדמות של גיבורת הספר בעיני אחיה הצעיר מתוארת באופן יוצא מהכלל וגם השפעתה העמקית עליו . בהחלט שווה לקרוא
ספר נפלא!!! לצערי, כנראה לא אצליח לתאר כמה נהדר מרגש ויפה הספר, כמה מדהימה יכולת שרטוט הדמויות עד כדי שממש אפשר להרגיש שמכירים אותן ומזדהים עם מה שהן עוברות ומרגישות. קראתי את הספר מבלי יכולת לעצור התרגשתי ובכיתי ואני יודעת שהוא ימשיך ללות אותי ועוד אשוב אליו . תודה ליובל אלבין על ספר נפלא!!
ספר נפלא !! כל כך חבל שהוא נגמר. נהנתי כל כך ! הרגישות העולה מהסיפורים מופלאה. תודה לך יובל.
מאוד מאוד נהנתי מחווית הקריאה. הסביבה בה מתרחש הספר הינה סביבה מוכרת לי היטב כירושלמית. אומנם לא גדלתי בקטמונים ורק בבגרוני התודאתי לשכונה. גם למדתי מפלורה לא לדחות למחר מה שאפשר לעשות היום. תודה על החוויה
ספר נפלא.יש בו כל כך הרבה מרכיבים של ספרות טובה. עלילה מרתקת הרבה חכמה העברת רוחה של תקופה בכל ההיבטים החברתיים פוליטיים ותרבותיים
קראתי באהבה , שמחתי וכאבתי יחד עם פלורה ונעים. יובל אלבשן מצייר באהבה, בשפה עשירה סיפור של משפחה אחת , משפחת עולים מעיראק ומתאר במילים אוהבות את הקשיים והיאוש מחד ואת התקווה והאהבה מאידך. את הדלות הפיזית , המחסור והכאב שהיו מנת חלקם של עולים רבים כפי שבאים לביטוי בסיפור חייהם של ההורים, פלורה , נעים , חסקל ושאר בני המשפחה .
נהנתי מכל רגע ורגע. נסחפתי לקריאה כמעט רציפה. התרגשתי ולקראת הסוף אפילו מחיתי דמעה. כל הכבוד לו. זו פעם ראשונה שאני קורא את אלבשן, בטוח שעכשיו אבדוק אם יש עוד ספרים שכתב.
באתי אל הספר הזה בלי לדעת עליו כלום. אז הנה, בשביל מי שרוצה לדעת רק את מה שצריך - ספר נפלא על אהבה וחמלה במשפחה. וזהו.
סוחף ומרתק מכניס לפרופורציות ומנער מהמציאות היום יומית שם דגש על הדברים החשובים והמחיים בחיינו
אהבתי מאוד מצליח להעלות מגוון רחב של בעיות/אירועים/קשיים ותקופות בחיי האדם כילד וכהורה על רקע מה שארע במדינת ישראל.
ספר נפלא שנוגע בנימי הנפש קראתיו בנשימה אחת. כתוב בצורה יוצאת מהכלל מומלץ בחום לקריאה.
מרגש במיוחד. בלעתי בשקיקה את כל המילים ואף דמעתי לא מעט. מומלץ ביותר.
כמו מראה המשקפת את חיי. ספר חזק ובועט שגורם לך לחשוב על חייך שלך. פשוט מעולה.
מזוקק. ספר מדויק ועשיר מכוון ישר לבטן הרכה של החיים. דמויות עגולות נפלאות. מפלרטט באהבה בין "ספרות יפה" לחכמת חיים. הלוואי שהיינו מצליחים לחיות כך באמת. וכל זה, בפחות מ 600 עמודים. אין ספק שהסופר אוהב מילים ויודע להשתמש בהן במדויק. שאפו ותודה מכל הלב.
חריג לטובה, יוצא דופן. כמו סינגל מאלט, לשתות לאט וליהנות מכל הטעמים. שתיתי בשקיקה ונהניתי עד מאד.תודה רבה יובל אלבשן!
ספר יחיד המיוחד. אחד הטובים שקראתי. כתוב בצורה קולחת המעניינת ומאפשר לקורא להזדהות ולהרגיש את הסופר. ממליצה מאוד מאוד
איזה ספר נפלא רווי באהבה, מספר חיים שלמים שיש בהם חוסר ובדידות, אכזריות עליבות טעוני, ועל כולם מכסה אהבה של אח ואחות, אב ובת. כל כך הרבה חכמה וחמלה. כתיבה נהדרת
סיפור מתוק מתוק, רגיש ופורט על כל הנימים. מספר סיפור אהבה משולש- לאחות,לאישה ולבת. שהן בסוף כולן פלורה
נהניתי מהסגנון הקולח ומהתכנים שאפשרו לחיות את הסצנות. פלורה מדהימה. תודה
מה שחווים כאן ,לא עליילה מותחת אלא את החיים עצמם. ספר של רגעים שגם אם ישכחו , נגעו בנו .
מעניין , מלא תובנות על החיים על הורות ועל החברה. כתוב באופן קולח. מהספרים שכשקוראים אותם לא רוצים שיסתיימו
מקסים. ספר שהוא כמו פנינה שמתגלה בצדף שנמצא במקרה. כתוב מרגש ונפלא ומלא ברגעים קסומים של חסד.
מעברים מעניינים ומרגשים בין הדמויות המיוחדות שמתמלאות חיים ועור וגידים. הרבה חכמה ויחסים מורכבים. איזו חוויה!
קראתי את הספר בהנאה רבה ובהתרגשות. כתיבה קולחת ועלילה מעניינת. ממליצה בחום
מהספרים האלה שהתאורים כל כך מדוייקים עד כי ניתן לראות, להריח, להרגיש את הכאב ואף לשמוע את השקט ואת הקולות והפרשנויות של כולם. נפתח בפני צוהר לתרבות הערקית בקטמונים, תודה.
סיפור עיראקי. בהתחלה חשבתי שהיא מנגנת על המוטיב של תבית ובדאלאק מעורבב עם עמבה. בהמשך מבינים שהכל ידוע והרשות נתונה - אפשרלבחור. האמת חשובה אבל גם השתיקה. ההחלטה אם להגיד את האמת כדי לשנות ולתקן, או לשתוק כדי לא לפגוע, היא באמת מסובכת.
הספר רהוט קולח וומטלטל בין אהבה לאובדן בין ילדות לבגרות, בין השלמה עם המוות לגעגוע בלתי מתפשר. בין דברי חכמים לעובדות החיים שעולות על כל דמיון.. חוויה עוצמתית ואמיתית
נהדר. מקסים. סיפורים שובי לב, עם רגישות וחוכמת חיים. חזרתי וקראתי את הספר שוב וקיבלתי עוד רובד של ידע, הומור והנאה. ספר מומלץ.
ספר מרגש, מתובל במשפטים ערביים ומשפטים בכלל הממחישים את עוצמתן של המילים, לא עצרתי לרגע...
וואו... קריאה מדהימה ומטלטלת... ספר שיוצא מן הלב ונכנס אל הלב, ובדרך שוטף לך את העיניים בדמעות. שווה קריאה. שווה קריאה, ממש שווה קריאה!
ספר מרגש ומיוחד, מכניס אותך למערבולת עוצמתית שמקשה עליך להפסיק את הקריאה בו.
ספר מרתק עם אמירות חשובות על טבע האדם והייחוד שבאדם. יובל אלבשן הכניס לספר את ידיעותיו בתחומים רבים ונהדר ללמוד ממנו תוך קריאה מרתקת.
ספר נפלא, הדמויות אותנטיות ומעניינות. נהנתי לאורך כל הקריאה ושמחתי להכיר את הפתגמים ששזורים בסיפור.
רגיש ומרגש. יישארו לי ממנו מלים וביטויים שגם כשאשכח את הסיפור, יהיו עדיין חלק מהשפה שלי.
ציטוט מתוך הספר, מעיד נאמנה על האופן בו חושל. ביד אמן. כזו המותירה ביד הקורא את תפקיד השוזר, המלכד את רשמיו הכמוסים בתוך פתיל חייו. הספר מציע את החשיכה ואת האור הרך הדרושים לטוויה העדינה, לתינוי האהבים עם כל אחת מיהלומי המילים שהוא מציע. "לכל ספר יש את הרגע שלו. הרגע שבו הוא משלים את כיבוש קוראו. הרגע שהקורא לא יוכל לשכוח לעולם. הרגע שבו הספר עובר סופית מאגף הביקורים במוחו של קוראו לשיכון הקבע בנשמתו." הספר מרחף בעדינות מעל כל יומרה ריקה, ומושיט יד שמלטפת כל תו בפני נוף הרגש. בפני. בדמעותי. גורם לחוש כאילו נכתב במיוחד עבור הקורא. לא מתבייש, ונוגע. מרעיד כמיתר את אמות הסיפים של ההיות. כמה נדירים הספרים שמהווים משענת. אפשר לנוח בתוכו, להתאבל כהלכה על אפסותנו, ולשמוח ביפי החיים.
ספר מרגש, כתוב מעניין, נוגע ללב עד דמאות וכמובן חיוכים וצחוקים. מומלץ בכל פה
פעם שלישית בחיי שספר עושה לי מה שעשה לי "תמיד פלורה". לפניו היו אלו "תולדות האהבה" ו-"אומנות ההקשבה לפעימות הלב", שריגשו אותי ככה. ספר סוחף, מרגש, מעורר את כל הרגשות כולם. תודה על זה
במילה אחת, תודה! סיפור מופלא שגרם לי לבכות ולצחוק וכל מה שבאמצע כמה וכמה פעמים! כתוב נכון ומרגש. בשתי מילים: תודה רבה.
ספר נפלא, מלא חכמה והבנה בנפש האדם. מרתק ומשאיר את עולמך עשיר יותר משהיה לפני קריאתו!!!
אחד הטובים שקראתי בזמן האחרון. עצוב ולפעמים מעלה חיוך. חווית הקריאה הזו תישאר איתי כנראה זמן רב
פנינה!!! מקיף כל כך הרבה אנושיות שיכולה לגעת בכל אחת ואחד. הקונספט של הסיפורים שיוצרים אחד-אחד וביחד את מסכת החיים, שהיא-היא גיבורת הסיפור האמיתית - הוא מעולה ומרתק ומחזיק חזק את הקריאה.
ספר נפלא. הזדהתי עם כל כך הרבה חלקים בו. מצאתי את עצמי בכל הסיפורים. ויחד עם זאת זכיתי פה להצצה על חיים של אנשים הכי שונים ממני שאפשר. חויה נפלאה.
ספר סוחף, מכניס את הקורא לתוך עולמן של הדמויות באותנטיות בלתי מתפשרת ויחד עם זאת נגע בי, בחיי ברגעים שלי. לא יכולתי להפסיק לקרוא.
לא תמיד היה לי קל לקרוא את הספר הזה, לא תמיד הוא זרם או היה מותח. אבל כל עמוד ועמוד מנוסח בצורה כל כך מופלאה ומדויקת, כל עמוד נוגע בקרביים ומתעסק בלב ליבם של היסודות הרגשיים של כל אחד מאיתנו. התרגשתי, בכיתי, צחקתי, הופתעתי וחשתי הערצה.
פלורה, גיבורת הספר, לו הייתה קוראת אותו ודאי הייתה אומרת: "זה הספר הטוב ביותר שקראתי בחיי". אז אולי לא הטוב ביותר אבל בהחלט אחד הטובים. ספר מרגש, סוחף, כתוב בשפה פשוטה וזורמת, רגעים מצחיק, רגעים סוחט דמעות. בתחילה קשה להבין את המעברים בין הווה לעבר, ועדיין מפתיע לגלות שזה לא פוגע כלל בזרימה של הספר. כל קורא, לא משנה המוצא והרקע שלו - ימצא בספר נקודות שאיתן הוא יכול להזדהות. בקיצור-מומלץ לכולם.
ספר מצויין. אני חושב שהוא הספר הראשון שלו. דמותה של אחותו הגדולה של נעים, פלורה מסופרת באהבה רבה מלווה בצחוק ובדמע . אהבתי את הספר ואת הדמויות שבו עם תאור של המסורת של יהדות עיראק.
יובל אלבשן כותב מחונן בצורה יוצאת דופן, קטעים בספר גרמו לי להאטה תוך כדי קריאה והתבוננות פנימה ויכולת כזאת היא אוצר בלום. תענוג לקרוא את הספר, הכתוב מתוך התבוננות רגישה כל כך, שמצליחה לקרוא את נימיהם של האנשים והמצבים. וואו !!! התמוגגתי מהקריאה, ממש. אחפש לקרוא ספרים נוספים של יובל אלבשן מתוך סקרנות רבה וציפייה.
ספר מעולה ומרתק וגם נוגע ללב. אחד הטובים שקראתי. לא מבין מדוע הספר הזה לא זוכה לפרסום והכרה שמגיעה לו. מומלץ בחום!
נפלא, חוויה מרעננת,מעורר מחשבות תיאורים חזקים של הדמויות על רקע החברה הישראלית מבגדד דרך קטמון ועד הרוורד.
ספר נפלא!! כתוב קולח, ומרתק, מאפשר לצלול בין תקופות, לתוך הדמויות, ולהתחבר לכל אחת. נהניתי מאוד
הספר מרגש, חכם, מעניין ומפתיע. באתי בלי הרבה ציפיות- עוד משפטן שכותב וגיליתי סופר. קראתי ב24 שעות את הספר. עשיר מאוד ומלא אהבה הורית. כל הכבוד ליובל אלבשן.
הספר הטוב ביותר והמרגש ביותר שקראתי מזה שנים. ספר חכם. אי אפשר שלא לחייך ולדמוע בו זמנית, אינטיליגנטי ומלא רגש. אין מילים לבטא את ההנאה שבקריאתו. ולאחר סיום הקריאה הוא ממשיך ללוות אותי.
אחרי הרבה זבל שקראתי לאחרונה, הפתעה עצומה לטובה מסופר שלא הכרתי. סופר ברמה של עוז, יהושע וגרו מן. לא יכולתי לעזוב את הספר לרגע. מקסים, כתוב בעוצמה ובחוכמה. אני מתכונן לקנות ספרים נוספים של יובל.
ספר מקסים, מלא תובנות, חכם ומרגש בדיוק כמו כותבו. הנה דוגמא לתובנות ציליות: “גם אם המקל עקום, הצל עדיין יכול להיות ישר.״ “כשהשמש זזה כועסים על העץ שכבר לא מצל, אה?"”
אחד הספרים המרגשים שקראתי. כפי שכתוב בו על כך שלכל אחד יש רגע שבו הוא מוצא את עצמו, הד לחייו בתוך ספר זה מה שקרה לי כמעט מהרגע הראשון. כאילו הספר הדהד בצורה מופלאה ובלתי מובנת את חיי. אני מודה על כך שהתאפשר לי לקרוא בו בנשימה עצורה.
ספר מרתק, מלא חכמה ורגישות. מלווה אותי גם לאחר שסיימתי לקרא אותו. תודה ליובל שכתב כה יפה.
נהנייתי, נסחפתי. אהבתי את השפה את הסגנון, נעים לקרוא. אהבתי את הסיפור על ילדות בירושלים של יוצאי עירק. הרגשתי מסרים על מהות החיים על אנשים, רגשות, אהבות אני מרגישה שאני צריכה לקרוא שוב.
ספר יפהפה. כתוב בטוב טעם ובשפה קולחת . נותן בעיטות לבטן בלא מעט מקרים. הרבה זמן לא קראתי ספר טוב כל כך. ממליץ מכל הלב.
ספר שנגע בי מאד.... כירושלמית. בת לאבא שעלה ממרוקו. ועוד בילדותי-בחר לגדל אותנו ברחביה.... אהבתי ובטוחה שילווה אותי.... תודה.
שפה עשירה, בין אם ספרותית, רחוב או עגה. עלילה ודמויות אמיתיות. ראוי מאד לקרוא בשנית ובשלישית. ממש מדהים.
מרתק. תמיד נתנו פרימאט לעולם המדע, אך ספר זה מוכיח שללא עולם הספרות, העולם דומה כמי שנולד עם כנף אחת (המוטיב בספר),תמיד תחסר לו הכנף השנייה,כדי שיוכל להגביה עוף.
הלוואי שהיתה לי פלורה בחיים שלי. ספר רגיש, מצחיק, מלא בחכמת חיים וסיפורים על החיים. נהנתי לקרוא..
כל כך הרבה משפטים יפיפיים שזורים בתוך סיפור שאפשר לכתוב רק בעברית. אז תודה לך יובל אלבשן, על ערב נפלא, עם ספר נפלא.
מרגש, מלא בתובנות ובחכמת חיים. כתוב היטב, קריא וקולח. אהבתי את כל הביטויים בעיראקית ,והתרגום המיידי -מצויין. תודה רבה על הנאה צרופה, ועל התרוממות הרוח מסיפור זה.
כתיבה מעולה, סוחפת, עברית משובחת. הספר עם המון תובנות, אולי קצת יותר מדי
נותן נקודות מבט על ההתפתחות האישית של אדם על רקע יחסים בין הורים וילדים / בין אחים וסביבה. בסוף קשר דם אינו מיים. ומכל מערכת יחסים אפשר לבחור ליפול או לצמוח ממנה.
אהבתי את הכתיבה, הפתגמים, התיאורים של הארץ וירושלים הורדתי כוכב כי אני אוהבת שיש סגירת מעגל בסוף ולא שמשאירים את הקורא לדמיין איך נגמר. מרגיש כאילו חלקים בסיפור חסרים ורק מקבלים עליהם רמיזות לסיפורים נוספים שהושמטו מהספר בעריכה
סיפור מרגש מאוד נוגע, על אהבת אח לאחות, על נשיות, עצמאות, אהבה על הקשר שכמעט כולנו חווינו , והסתבכנו אותי - קשר אם ילדה
אהבתי מאוד, ספר עם הרבה הומור וטעם מיוחד של עולם שהשתנה לבלי הכר. חלק מסצינות מרגשות עד דמעות, בהחלט יצירה שכדאי לקרוא
ספר שצריך לקרוא לאט ולעכל את התובנות החשובות שעולות ממנו. הספר מתאר ברגש רב חיים של משפחת מצוקה יוצאת עיראק בימי קום המדינה, מצוקה כלכלית וגם מצוקה רגשית שנמנעה מילדיה. למרות זאת היתה בת אחת שפרשה כנפיים והצליחה לצאת מהמשוואה. כדאי מאוד לקרוא, כתוב בשפה קולחת ויפה.
כמו גיבור הספר כך גם הספר עצמו הולך לאיבוד במותה של פלורה. הגיבורה זוכה לענוד שרשרת עם פנינה אמיתית ואוטנתית המתחממת על עורו של הקורא הופכת פיתאום בפרק האחרון לפנינת פלסטיק מיותרת.
התחיל מעניין , אך קצת נמרח ונמשך את העמודים האחרונים קראתי עבר ברפרוף בסך הכל ספר מעניין.
חייהם של אח ואחות שקשורים זה לזה ומתפתחים לאורך הספר על אף הרקע המדכא מהם הגיעו. בעיני הסיפור והדמויות תוארו בצורה אמינה וסוחפת וכן היתה מרגשת בעיני תחושת האמפטיה של הסופר לדמויות תוך תאור האיכויות והחולשות שלהן. אמנם מסגרת הסיפור הכבידה על מבנה הספר אבל לא פגמה בהנאה שלי ממנו.
ספר מרגש שמציג את חזותה של החברה הישראלית. האופן שבו הסיפור ערוך מכניס את הקורא לעלילה מתפתחת בדרך מקורית ויפה. ממליצה בחום , ספר כלבבי שמותיר אותך עם מחשבות על סוגיות גם אחרי שסיימת לקרוא.
אהבתי,קצת חזרתי לילדות עם השפה הנוספת, עם האמונות הטפלות,קצת הלכתי לאיבוד לעיתים מקצב הספר...אבל סה״כ אההתי
ספר מסקרן.מעורר מחשבה על משפחות מוערכות יחסים. לא שמתי לב והוא פתאום נגמר והשאיר טעם של עוד
סיפור אנושי מרגש, גם מקומי וגם אוניברסלי, ארוג בצורה מעניינת באופן שהדמויות משתלבות זו בזו. לקח לי קצת זמן להיכנס, אבל אז זה תפס אותי. מצוין!
מאוד אהבתי והתחברתי בקלות בדומה לרקע ממנו באתי מרגש, מכאיב ומעציב מאוד ממליצה
ספר מרגש. ודי סוחף. כתוב יפה ויש כמה קטעים פילוסופים מאד מרגשים ומדוייקים. מעורר השראה .
ספר יפה ומחכים. הערת אגב: בהמשך שירו של חיים גורי "צום וצימאון" שמצוטט בספר, כתוב: " אני רואה שנית, כמו אז בלב הצהריים באימרה, מטעי דקלים צפים על אגמי שרב, שכה אחיה. ..." אימרה היא קיבוץ אורים שבנגב, שבבסיס שלידו, על פי הסיפור על עזיזה וחיים, נשמרו החבילות של חפציהם מביתם שבגוש קטיף.
היה נעים ומרגש. הכתיבה מחברת אותך בבהירות לכל דמות ודמות ובעיקר לדמויות הראשיות. ירושלים של אז בעברית צחה ועם המילים העיראקיות שמשתלבות בסלנג המקומי והעכשווי, יצרו חיוך וחיבוק לכל כוכבית שפירשה את המילים הזרות. ממליצה.
ספר מעניין. למרות שיהדות עיראק העמידה כמה סופרים גדולים עדיין חסרים בספורת העברית ספרים המתארים את תרבות עדות המזרח. אם אינני טועה הסופר נולד בארץ ויפה שהוא מתאר את המציאות של הדור הראשון של עולי עיראק בצורה ככ אותנטית ומשלב פתגמים חכמים בערבית עיראקית. כן ירבו ספרים כאלה.
ספר טוב ומעניין, עם בעיות קטנות: הדמויות של ברק ושל אלה-פלורה לא מספיק מפותחות, אמא שלה מוזכרת בקצרה ורונה שזכתה לסוף קל מידי.
נפלא. אמנם איטי בהתחלה, צריך לעבור כמה דפים טובים, אבל מרגע שהמכתבים של נעים מגיעים, אי אפשר להפסיק לקרוא ולהתפעל מיובל אלבשן ודמויותיו
ספר עתיר תובנות על החיים. מאוד פילוסופי. נותן הצצה על הקושי שחוו העולים החדשים בשנים הראשונות של המדינה. מעניין.
לא ציפיתי, אבל הספר היה מדהים, אהבתי את הזכרונות, את השימוש בשפה אחרת, זה הזכיר לי נשכחות,
ספר מעניין, יורד לנפש האדם אבל קצת מבלבל לפעמים וחלק מהדמויות מוצגות רק בשמם ללא כל סיפורי רקע.
מאוד נהניתי. קראתי ספר אחר של יובל אלבשן והפתעתי לטובה. סיפור מרתק מסופר היטב
ספר מרתק, שמעורר את המוח והלב לחשוב ולהרגיש, ואת עצבי הזיכרון וההזדהות להימתח.
אהבתי. קראתי בשקיקה. נהניתי מהקטע של לקרוא את הסיפור כאילו דרך המכתבים. אהבתי את החוויות שסופרו בשפה המקומית. את הירושלמיות. את התובנות שנולדו מתוך הסיפורים. דילגתי על הפרומואים לספרי אחרים כביכול דרך הניסיון להסביר את הספרים שאהבה פלורה, ואת מסקנותיה מהם. בעיני מיותר לסיפור. תודה נהניתי לקרוא
ספר מצוין , מעורר הרבה מחשבה על היחסים בין ילדים והורים. מעורר רגשות סמויים ומעביר את המסר בצורה מאד חזקה.🙏
נהניתי מאוד. כתיבה קולחת ונעימה עם משפטים מעוררי מחשבה. הספר מכניס לתקופה, עם דמויות מעניינות. נהניתי מאוד?
רק עכשיו הבנתי את אבא שלי, באמת ובתמים, דרך הספר הזה. הוא גם חווה ילדות שדופה. סיפור חייו ממש. תודה, הולכים לי מאוד.
מציף ונותן הצצה אל נפשות והתמודדויות.. (משהו בתאריכים שאוזכרו לא הסתדר לי..)
ספר נחמד, דורש סבלנות ולא בהכרח יתאים לכולם. פחות הז'אנר שמדבר אליי ועדיין זה ספר מלא בתובנות שכל אחד צריך לקרוא ולחוות. כנראה אחזור אליו בעתיד ואילו רק בשביל פניני החוכמה והמשפטים הקולעים והנוקבים.
ספר מעניין עם צחוק וגם בכי וכן הרבה תובנות. לקראת הסוף זה אולי קצת יותר מידי, טבל סך הכל שווה לקרוא!
הספר מכיל בתוכו עוצמות , שעוד אצטרך לחשוב עליהם הדמויות מדהימות, השימוש בביטויים עיקרים מוכרים הדהים אותי
ספר מעניין.שופך אור על אורחות חייהם של בני משפחה דלי אמצעים בירושלים. הסתכלות אנתרופולוגית מבפנים הנוגעת בצורה כנה בחיבורים רגשיים בתוך משפחה
נעים לקריאה, זורם. מתרפק על ירושלים של פעם... ספר של געגועים. נהניתי מאד.
בגדול ספר מהנה מאוד. זורם יפה ומלא תבונה אנושית ורגישות. קצת פשטני, ולכן ה 4 כוכבים, אבל סך הכל קריאה מהנה מאוד ותכופות מעוררת מחשבה.
נהנתי מאוד מהספר הזה, הכותב שוזר הרבה פניני חוכמה בעלילה. חלקן קצת נדושות וחלקן מעוררות מחשבה והזדהות. צריך להתגבר על עניין הזמנים והמספרים השונים. יש להבין שהסיפור נכתב בעתיד ( שפה יש לי ביקורת על המספר כי הוא לא היה ממש ברור עם זה ולא הכניס אלמנטים עתידיים כדי להבהיר את העניין ) בגדול, אם תתחברו לאחוז או שניים מהתובנות בסיפור תוכלו להנות מספר מעניין ומעורר מחשבה.
הספר מורכב מסיפורים מצויינים, כתובים היטב, אם כי כמכלול - חסרה עד מכאוב יד של עורכת טובה. זה מה שהיה יכול להפוך אותו מספר טוב לספר מצויין. ועדיין - נקרא בנשימה עצורה וחודר אל הלב.
סיפור מרתק בין דורות. אמיתי מהחיים עם פילוסופיה על החיים של האדם הפשוט מהשורה. בין הפרקים נקודת מבט משתנה ללא הקדמה כסומכת על הקורא הפיקח. יחד עם זאת פוגעת ברצף הסיפורי כדי להבין מי הדובר.
זורם טוב. נעים ומתוחכם. מרגיש שמנסה קצת יותר מדי להכניס כמה שיותר תובנות ומשפטי חוכמה, לפעמים קצת מלאכותי/טרחני מדי. שורה תחתונה - כן - תקראו. כיף.
טוב, אבל כתוב בצורה מורכבת. צריך לשמור על ריכוז על מנת להבין באיזה סיפור, בתוך סיפור, בתוך... נמצאים.
כבת להורים שעלו מבגדד, נהנתי משילוב העירקית. התקשתי להזדהות, כי יהודי בגדד הגיעו, רובם, משכילים ומלומדים. קיבלתי מהספר נקודת מבט שונה. הסיפור עצמו מעצים נשים ומהלל את כוחן. כתוב בשפה יפה ומלא באמירות ותובנות על החיים.
ספר מרתק, פותח צוהר לעליה מעירק , לתרבות ולאנשים המהווים חלק מהמצרף הישראלי. אהבתי
מפתיע לטובה ומענין ברובו אם כי ארוך מידי... לטעמי עדיף היה לסיים בפרק:כמעט פרק עשירי , ולא להמשיך בקשקשת מיותרת... מרוב דמויות וסיפורי חיים של כמה דורות הולך לאיבוד הסיפור של 2 הגיבורים נעים ופלורה .וחבל!
ספר מעניין, אך לעיתים גולש לדיונים פילוסופיים, בלא הנמקה ספרותית.
ספר קריא וסוחף לקריאה שאינו משאיר כל זיכרון או חותם. לקרא על מנת להעביר את הזמן
ספר שהוא מונולוג של איש אחד המתאר את נבכי חייו במכתבים לבתו. קצת כבד לטעמי אבל מאפשר הצצה לתרבות אחרת.
עמוס לעייפה, מלא בקלישאות. כותב בהרבה מילים מה שאפשר להגיד במעט, והן גם לא מאוד מיוחדות. עם זאת גם נוגע ללב ומרגש בחלקים.
מה שתפס אותי זה התרוממות הרוח לפני שמחליטים להתאבד. (חיים בעלה של עזיזה)
נחמד, הסוף קצת לא ברור ומרגיש שעדיין חלק מהעלילה לא נסגר כמו צריך אבל הסיפורים לאורך השנים וההתבגרות מרתקים וניצן להתחבר בקלות
כתיבה שבוראת עולם. אמיתי לגמרי. האמנתי ליובל שהוליך אותי במסדרונות הצרים של נעים, החיים הקשים, המשפחתיות הקשה, האחים שצמודים-פרומים-פצועים ופלורה, האחות האהובה שמתוארת בגוונים של קדוש
ספר נחמד. בהתחלה הוא מסקרן העלילה מתפתחת ועולה באופן שגורם לך לקרוא להתעניין ובאיזה שלב ודועך כמעט מיד והופך לקצת משעמם. אבל זה לקראת הסוף.
ס'ה ספר נחמד על העדה הערקית שהזכירו לי ימים רבים מנעורי. מתנה נחמדה מאוד מתאימה לכולם.
רעיון נוגע ללב ומרגש. מרגישים את הקירבה של הסופר לסיפור והנרטיב. לדעתי חסרת עבודת עריכה. קטעים רבים ארוכים ומסורבלים.
מלאה, מעייף יומרני ומבקש למלא עצמו בהגיגים משמעותיים- ובכל זאת, ריק ושומם. מאכזב
להפתעתי הדלת נענתה לי בקלות. כאילו לא עברו חמש שנים מאז הפעם האחרונה שאחזתי בידית. כאילו הוא לא עזב מעולם. שני סיבובים והיא נפתחה ללא טיפת התנגדות, בלי שום צליל חריקה. ברק נשאר מאחור, עמד על גרם המדרגות ושאל משם אם הכול בסדר. כהרגלו, הוא עשה את זה בצעקה ("זה לא שאני צועק, זה האוזניים שלך שרגישות לקול שלי"). הוא בא איתי — כשם שהתלווה אלי תמיד — כדי לוודא שאני בסדר. ככלות הכול הוא הרגיש אחראי, כמי שדחף אותי לכל הסיפור הזה ("פלורי זה לא עסק. חמש שנים אנחנו משלמים את החשבונות של הבית, ואת יודעת כמה אנחנו צריכים את הכסף. שתקתי שנה, שתקתי שנתיים, שתקתי ארבע, כי ידעתי שאת צריכה זמן להבין שהוא איננו, לסיים להתאבל עליו, אבל כבר עברו חמש שנים ונדמה לי שהגיעה השעה").
הוא צדק, כמובן. הוא תמיד צודק, הבעל שלי. אורית, המטפלת הזוגית שלנו, אמרה לי פעם שבחרתי בו משום שהוא מייצג את קול הרציונאל ואני כל כולי רגשות ("זה מקור החיכוך וכאן טמון גם זרע ההתרפאות, אם תצליחו לתקשר וליצור הרמוניה..."). אבל עדיין לא הרגשתי מוכנה להיכנס לדירה ולחסל אותה. הביטוי עצמו, "לחסל אותה", שרט את נפשי ("אז תני לי לעשות את זה. אני והבנים נחסל את כל הג'אנק הזה בחצי יום. בחייך פלורי, אין לזה צידוק, הגיע הזמן"). לא הסכמתי. בכל זאת זה היה אבא שלי. שלי. לא שלו. גם לא הסכמתי שחברה שמתמחה בחיסול תכולות בתים של קשישים עריריים תעשה את זה בשבילי. יש לו בת, הוא לא ערירי, מחיתי בתוקף.
כך מצאתי את עצמי, אישה בתחילת שנות הארבעים לחייה, בבוקרו של ארבעה־עשר ביולי — בדיוק חמש שנים וארבעה ימים אחרי מותו — נכנסת לראשונה מאז לדירה שהיתה ביתו.
ציפיתי להררי אבק, לעכברים ולחולדות, אבל הדירה היתה נקייה באופן די מרשים. הכול היה מוגף וחנוק ולרגע חשתי שהוא עדיין חי שם. בדירה שלו. כמעט עשר שנים גר בה ובכל זאת מעודו לא ראה בה בית. אני חוזר לדירה, נהג לומר. קחו אותי לדירה שלי, ביקש. דירה ולא בית. פעם הוא אמר לי בחצי פה שבית אמיתי היה לו רק אחד — הבית שבו הוא ואמא חיו יחד. אחרי שנפטרה עבר לדירה הזאת. ברק הוא ששכנע אותו שזה יהיה לו נוח יותר ("תהיה קרוב אלינו ולנכדים, יש פה הרבה שכנים בגילך שתוכל להתחבר אליהם ובכלל מה אתה צריך להסתובב בבית הענקי שלך רק אתה לבדך?"). כדרכו מול ברק, שלדעתי לא ממש מצא חן בעיניו, אבא לא התנגד. רק הנהן בראשו ואחרי שלושה שבועות — ברק והיעילות המדהימה שלו — כבר נמצאה הדירה.
העברנו אליה את הרהיטים שאהב, ניסינו לחקות את הבית הקודם וגם הצלחנו לדעתי, אבל הוא כאמור מעולם לא קרא לה בית. תתקשרי אלי לדירה, פלורי, הוא היה משאיר הודעות במשיבון. ועל אמא הרי אבא מעולם לא הפסיק להתאבל.
ממש כמוני עכשיו.
היה המון אבא בדירה. בכל פינה. הדירה נראתה כמו שדירות נראו בשלהי המאה הקודמת. כמו שהוא אהב. הוא לא אהב את התקופה הנוכחית, לא אהב את חידושי האלקטרוניקה ובאופן כללי לא אהב את הקדמה. "כולם קוראים לזה קדמה, ואני רואה בזה נסיגה." נהג לומר. "כל המכשירים החשמליים האלה שעושים הכול במקומך רק סוגרים אותך בבועה ומנוונים אותך. אתה כבר לא צריך לדבר עם אף אחד, אתה לא צריך לזכור שום דבר, אתה למעשה לא ממש חייב לחיות. הרובוטים עושים הכול בשבילך. אני לא אתן להם את זה. פה הם לא ינצחו." הסביר תמיד ולא הכניס לבית שום דבר שי?צר אחרי תחילת המילניום. כהרגלו, הוא לא ויתר על קוצו של יוד והוציא הון עתק על מכשירים מהימים ההם ועל מוצרים ישנים שכמעט יצאו מן השוק. רק עכשיו נוכחתי לראות כמה חפצים הצליח לדחוס לדירה קטנה כזו. ערמות ספרים בכל מקום. ספרים של ממש, לא דיגיטליים. ספרים מנייר. לא את כולם הוא קרא אבל את כולם הוא הכיר. "ספר הוא כמו חבר. אתה אף פעם לא יודע מתי תתפתח איתו השיחה האמיתית," היה אומר בחצי חיוך כשהקנטתי אותו על עשרות הספרים שהיה קונה בחנויות לממכר עתיקות ולא קורא. "אני אוהב שהם איתי, ולפעמים, כמו באהבות האמיתיות של החיים, צריך זיק אחד כדי שהלהבה תפרוץ. אז אני מוכן."
חייכתי לעצמי כשנזכרתי באהבותיו הרבות של אבא — הן תמיד באו בסערות, מלוות במילים שאין גדולות מהן. "זה הספר הטוב ביותר שקראתי בחיי," הוא אמר מדי שבוע. "זאת המשוררת שאני הכי אוהב"; "זה השיר האהוב עלי במיוחד"; "פגשתי את האדם הכי מדהים שהכרתי מימי"; "מעולם לא חשתי כך". כך בנוגע לכול, כל הזמן. תמיד במלוא העוצמה. לעולם עד הקצה.
כמה הוא חסר לי עכשיו. כמה אני זקוקה למחוות הגדולות האלה שלו.
לאנשים זרים הוא הצטייר כדמות שונה לגמרי. סגפן, גבוה, רזה ושדוף. כמעט לא דיבר, נחבא אל הכלים, חייך בביישנות. פניו הכהות היו מלאות קמטים, ובגדיו נראו תמיד תלויים עליו. הם לא זכו להכיר את העושר שסער בו. אבל איתי הוא היה אמיתי. אבאל'ה הטוב שלי.
ברק נעמד בפתח הדלת. "את בסדר?"
הנהנתי. "כן, כן, אתה יכול ללכת. ניפגש כבר בבית?"
הוא תקע בי את אחד ממבטי המומחה שלו. זה שיודע עלי הכול, שרואה דרכי. הוא לא באמת ידע. הוא לא ראה הרבה מאוד.
"את נראית לי חיוורת," קבע בפסקנות.
"זה האור פה. אבא שם מנורות של פעם. עזוב, אני ממש בסדר. סע הביתה."
"את בטוחה? לא אכפת לי להישאר ולחכות לך."
"אבל לי אכפת. אני צריכה לעשות את זה לבדי. זה אבא שלי."
הוא לא אהב את המשפט הזה. זה היה רגשני מדי בשבילו ומעליב. כמה התאמץ להיות הבן שמעולם לא היה לאבא.
"אוקיי. דברי איתי אם את צריכה אותי."
ברק סגר אחריו את הדלת והשקט חזר. על השולחן הקטן שליד הדלת עדיין היו מונחים בערמה כל מיני ניירות של אבא. משימות לעבודה, מרשמים לבית מרקחת, מכתבים לשלוח. חייכתי. עד יום מותו אבא לא התרגל לכך שכבר אין שירותי דואר למכתבי נייר ושהיום הכול נשלח רק במערכות הדיגיטל, כך שהוא היה כותב על נייר ומוצא מישהו שיעביר את זה לתוכנה המתאימה.
המכתב העליון היה מיועד למערכת הארץ, מכתב תלונה על מאמר כלשהו שפורסם בעמוד הדעות של העיתון. הוא נהג לקרוא את העיתון יום יום במשך כל חייו הבוגרים, במהדורת הנייר כמובן, למרות המחיר הגבוה שגבו עליה. ברק ניסה להניאו מן ההרגל הזה ("מה חשוב לך, נעים, איך זה מגיע? זה אותו עיתון, רק בלי להרוג את העצים ובלי שיעלה לך כמו עוד דירה"). אבל בעניין הזה אבא לא הקשיב לו. עד יומו האחרון קרא את העיתון כמו פעם, בנייר. קורא ומתלונן. מתלונן ולא מתעצל לכתוב לעצמו ואז להתקשר לעיתון ולהכתיב את מחאתו. באחד מימי השבעה הגיעה לבקר אותנו המרכזנית של העיתון, תמר שמה, אם אני לא טועה, ודמעות עמדו בעיניה. היא סיפרה שבאותו בוקר ראתה את שמו במודעות האבל וקישרה לאותו נעים שנהג לשוחח איתה כמעט מדי שבוע. "הוא ידע שאני לא מעבירה תמיד את כל תלונותיו למערכת כדי שהוא לא יימאס עליהם. את יודעת איך זה," היא אמרה לי בחצי התנצלות, "העורכים היום כל כך צעירים, ממש ילדים, ואין להם סבלנות להערות כאלה, אז אני הייתי מסננת ומשוחחת איתו בעצמי ורק במקרים חריגים רושמת את ההודעה ומעבירה אותה. מכאן נהיינו ידידים, למרות שמעולם לא נפגשנו."
בערבוביה שעל השולחן מצאתי גם תרופות ללחץ דם ותרופות לבעיות בעיכול וצלוחית עם מטבעות קטנים של פעם, כשעדיין היו קונים במטבעות. על הקיר, מעל השולחן, היתה תלויה התמונה האחרונה של אמא. היא נראתה בה נורא. זה היה בשיא המחלה, כשסבלה מאוד וביקשה מאבא שייתן לה ללכת. היא לא היתה מאופרת, שערה היה סתור ואבא התעקש לצלם אותה. הייתי שם וכמובן התנגדתי לבקשתו. תמיד התנגדתי לשטויות שלו. אבל הוא בשלו, "חצי חיוך בשבילי, רוחל'ה," הוא ביקש, והיא חייכה בפה מלא והתקשתה להסתיר את מכאובה. אחרי מותה הוא מסגר דווקא את התמונה הזאת ותלה אותה שם. שנאתי אותה. לא פעם ניסיתי לשכנע אותו להחליפה בתמונה מוצלחת יותר, שבה היא מאופרת ויפה, למשל מהסט של החתונה שלי או מהטיול האחרון שלהם לרומא. אבל הוא התעקש. כזה עקשן היה. "אין חיוך כמו החיוך הזה. הוא חיוך אמיתי. לא מאופר. את לא תביני אבל בשבילי היא הכי יפה ככה. מחייכת רק בשבילי. רק בגללי. לא בגלל הקולוסיאום של רומא או בשביל האורחים של החתונה. מחייכת למרות הכאב. מחייכת כדי שאני..." הוא התחיל לדמוע ואני שוב התקנאתי באהבתם.
עכשיו הגיעה ההזדמנות שלי להיפטר מהתמונה הזאת. הורדתי אותה והבטתי בה ממושכות. אולי באמת היה בה משהו יפה, אם כי רציתי לזכור את אמי אחרת, צעירה ויפה. תקרא לזה איפור, אבא, ואני אקרא לזה חיים.
הרמתי את עיני ואז ראיתי אותו. במרכז הריבוע הלבן שהותירה תמונתה על הקיר. מסמר דק ומפתח קטן תלוי עליו. זה הפתיע אותי כי הוא לא היה איש של סודות, האבא שלי. "מה שיש לי לומר, אני אומר. לא רומז." היה לו נאום קבוע על כל הסופרים החדשים שכותבים ברמיזות וברמזים "כי אין להם כבר מה לומר. אז הם מצפינים ברמזים כדי שאף אחד לא ירגיש שכולם מספרים שוב ושוב את אותו סיפור חבוט וממוחזר. כדי שאנשים יתקשו לגלות את העובדה שאין להם מה לומר. עטיפות של סופרים. לא סופרים באמת. מה שעגנון זכרו לברכה כתב בשורה, הם כותבים במאתיים עמודים שאף אחד חוץ מהם ומאיזה מבקר ספרות מהקליקה שלהם לא באמת מסוגל לצלוח."
אז מה זה המפתח הזה?
החזקתי את המפתח בידי, וניסיתי להבין לאן הוא יכול להיות שייך, ואז נזכרתי בשיר שאבא אהב לצטט. אחד מהשירים הרבים שזכו אצלו למשך כמה ימים לכותרת "השיר הכי טוב שקראתי בחיי". זה היה שיר של אנטון שמאס, שמרוב דקלומים שדקלם באוזני בהיותי ילדה, אני זוכרת אותו בעל־פה גם היום, אחרי כמעט ארבעים שנה:
יש לי מגירה ובה שירי
ערש. והיא נעולה. אני עומד מולה
וגדל, מתוך תקווה שיום אחד אגיע
למפתח אותו תלתה אמי
על וו מותה.
נרעשת מהזיכרון שהציף אותי, מצאתי את עצמי מאגרפת את המפתח בכף ידי. במבט חטוף אל המגירה הקטנה שבתחתית השולחן הקטן נוכחתי שהיא אכן נעולה. מוזר איך מעולם לא שמתי לב לכך. ניסיתי לפתוח אותה אך המנעול היה חלוד מדי והיא סירבה לי. ניגשתי למטבח ומצאתי את קופסת המברגים שאבא שמר באחד הארונות. מכה קטנה בעזרת המברג והמגירה נפתחה. היא היתה עמוסה מכתבים. מעטים מהם נדחקו מאחוריה ואחדים נפלו על המדף שתחתיה.
לא היתה בזה כל הפתעה. אבא היה מאלה ששמרו כל דבר, כל אסמכתה וכל חשבון. אותו לא יפתיעו עם חשבון חשמל שלא שולם מלפני שלושים ושש שנה. הכול נשמר למקרה חירום. בכל רגע יכול האויב לדפוק על הדלת ואבא יהיה מוכן עם לגיון מכתביו, קבלותיו ורישומיו. ללא הועיל אמרתי לו שוב ושוב שהיום הכול נשמר במחשב באופן דיגיטלי וכבר לא צריך את כל הניירות האלה. אבא היה תקוע בסוף האלף הקודם ולא רצה לצאת משם. נקודה. אלא שלא היו אלה מכתבים רגילים, לא חשבונות חשמל ולא טיוטות לתלונותיו לעיתונות. כל המכתבים נכתבו לאישה אחת. כולם היו סגורים במעטפותיהם בלא שנעשה כל מאמץ לשלוח אותם.
התיישבתי בתדהמה על הרצפה לרגלי השולחן, והמגירה מונחת לפני. בניגוד לרומנים הרומנטיים שכה אהבתי בילדותי, לא היה מדובר כאן במכתבים למאהבת נסתרת. שום גשר לא ייבנה כאן ואיש לא יגיע למחוז מדיסון. כי השם על כל המעטפות היה לא אחר מהשם שלי.
בתו.
פלורי.
שמי נכתב על כל אחת מהמעטפות בכתב יד שונה ובצבעים אחרים. לעתים באותיות דפוס. לרוב באותיות כתב. על צדה האחורי של כל מעטפה נכתבה מילה אחת: אבא. והיו שם עשרות מעטפות. עשרות רבות.
במעטפות העליונות צוין שמי הרשמי, זה שבחרתי לעצמי כשבגרתי — אלה, ולצדו שם משפחתי הנוכחי, שנתן לי מי שמתעקש לכנות את עצמו "בעלי" — ברק, שם שלחמתי בו עד חורמה עד שבאו ילדי לעולם וכפו אותו עלי. גם כך התקשיתי להשלים עם העובדה שלא דמו לי כלל. אני, כאבי, נולדתי כהה, ואילו הם יצאו מתוכי — מלאכים קטנים — בלונדינים תכולי עיניים כאביהם. אילו ילדים יפים אמרו לי תמיד ברחוב, את המטפלת? אני לא, עניתי, מתעייפת מעצמי.
על מעטפות אחרות נכתב שם משפחתי המקורי. שם משפחתנו. ועל המעטפות שבתחתית המגירה צוין שמי הפרטי בלבד, מעוטר מדי פעם בציורים קטנים שצייר אבי. על אחדות מן המעטפות נכתבה כותרת: "אנחנו מן האופים"; "הכביש של מרטין"; "רגע בספר". על מקצתן נרשם גם תאריך.
אינסוף שמות ומעטפות ותאריכים נשפך אל הרצפה, והותיר אותי תמהה.
רעש שכנים העולים בחדר המדרגות הקים אותי מהרצפה ועברתי לשבת ליד שולחן פינת האוכל, שכמעט לא צבר אבק בשנים האלה. ניסיתי לסדר את המעטפות לפי תאריכיהן אבל אחרי כמה ניסיונות התעייפתי. רפרפתי עליהן עד שתפסה את עיני מעטפה ועליה תאריך מוכר. חמישה בינואר 2007. יום הולדתי. פתחתי אותה ראשונה, שלפתי מתוכה נייר מצהיב מקופל לארבעה, פרשתי אותו על השולחן והתחלתי לרעוד. הוא נכתב שבע שעות לאחר שפרצתי לאוויר העולם, בשש הדקות האחרונות לפני חצות, לפני שמתחלפת היממה. הוא נפתח במילים שיהפכו עד מהרה למוזיקה של חיי: פלורי יקירה שלי, שלום.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
