הביקורות של אינשם

וואו

מאסטר פיס. אי אפשר לבקר יצירות מופת.

זה אולי הספר הכי טוב שקראתי השנה. כמה חכם, ומורכב, ועצוב ומצחיק ואמיתי ומוכר ונכון. סיפור ישראלי תל אביבי שמזכיר את הבית, צבוע בשלל דמויות מדהימות, שמתעוררות לחיים מתוך המילים של הסופרת האחת והיחידה הזאת. מומלץ ממש ממש בחום.

כתוב באופן גאוני. אחד הטובים שקראתי השנה. חכם, מותח, מחושב ומרתק

מרהיב וסוחף ופשוט מומלץ

אומנם זה סיפור שנוי במחלוקת, אבל עבורי זה אחד הטקסטים היפים והמורכבים ביותר שנכתבו בשפה העברית. הספר האהוב עליי בעולם, שאני חוזרת אליו שוב ושוב לאורך שנים.

כבר שנים שריבי היא אחת הדמויות האהובות עליי ביותר. ספר חכם, מרגש ומופלא

מאיה ערד ממשיכה להתעלות על עצמה ברומן שהוא תמונת חייה של אישה מרגשת, מוכרת להחריד, כזו שאפשר לזהות בהרבה מאיתנו, אולי אפילו בעצמינו. מאיה טווה במילים דמות עמוקה ומרשימה, מעוררת הזדהות, כעס, חמלה, שנאה ורחמים. עוד רומן יוצא מהכלל שפשוט אסור לפספס.

כתיבה עמוקה ועשירה שפורסת סיפור משפחתי, אנושי, מוכר כל כך ובלתי שגרתי במקביל. מרגש עד דמעות ויוצא מן הכלל

רגיש ומרגש, חכם ומעורר מחשבה

חכם, עמוק, מרתק וכתוב היטב

חמוד, אינטליגנטי, סוחף וסופר קריא. ממש כיף

עוד רומן משובח ומעורר מחשבה מבית היוצר של דורית רביניאן הגיח לאוויר העולם. רוצו לקרוא

הרעיון מעולה כל כך והכתיבה פשוט מצוינת. סיפור קריא וסוחף וכל כך אקטואלי. חסרונו היחיד היה בפרק האחרון שלו, שהיה קצת מיותר ובהחלט היה אפשר לוותר עליו. מלבד זאת, וואו

הנובלה הראשונה, הנושאת את שם הספר, מהפנטת וסוחפת ומרעישה ממש, ודאי את מי שקרוב לתחום העריכה והתרגום - מאיה ערד במלוא הדרה. עם זאת, שתי הנובלות האחרות אכזבו אותי מעט, היו פחות ממוקדות, לצערי אולי אפילו נמתח בין כולן איזה קשר מאולץ. ועדיין, הכתיבה של ערד מערסלת כמעט, תופסת את הקורא בכל נימי נפשו ומחשבתו. ללא ספק הכותבת האהובה עליי בישראל כיום, ובכל זאת, זה היה מעט חסר.

זה סיפור מפוצל ועמוק, שכתוב טוב, שסוחף, שהדמויות בו אהובות ואוהבות. אפשר לגעת בתחושה שהסיפור מייצר, להרגיש בו הכל. ועם זאת, זו כתיבה שלא חפה ממניירות, לפעמים מיותרות מאוד, וזה סיפור שקצת קצת התאמצו לארוז, הדוק מדי, כמעט מצומצם. ועדיין, עם כל זה ודווקא בגלל זה, תקראו.

סיפור סוחף, אנושי ומורכב שקל לטבוע בו וכיף להפוך לחלק ממנו. אבל הוא לא חף מפגמים - ההתחלה איטית, הסוף מעט מוזר. יש תחושה שאולי אפילו הסוף השתנה בזמן עריכה, שמשהו לא טבעי נכתב שם. כך או כך, מדובר בסיפור מעניין מאוד, שהכתיבה יפייפיה ומרתקת.

שזה כתוב מעולה וחמוד ממש

חמוד. ישראלי מאוד בהוויה, מעט שאפתני לעיתים. קצת כמו ניסוי שצלח חלקית...

חמוד. לא מתקרב לרמה של שני הספרים הראשונים בסדרה...

הקריאה קולחת אבל הנושא מכביד, העלילה ברורה אך מפותלת, מרהיבה ומתגלה במלואה לעיניי הקורא רק לאחר מחשבה והרהור.

סופר קריא וזורם, ממשיך להפתיע ממש עד הרגע האחרון

חמוד, לא יותר. לא אופייני לכתיבה המרהיבה של טושה גפלה

זה סיפור שמתחיל מעולה, שלופת בכתיבה מרעננת שלא פוגשים כאן כל יום ובסיפור אותנטי וכואב להחריד. הסיפור הזה נחלש מעט לצערי לקראת הסוף הצפוי מדי, קצת שלם מדי, כמו גם קווי העלילה שמסתדרים באופן ברור מדי. קצת הייתי רוצה שיישאר לי משהו לגלגל עם עצמי במחשבות אחרי שזה נגמר ושהסוף הזה לא יהיה הרמטי כמו שהוא, כמעט אטום. ועם זאת,תקראו!

האמת... מאכזב ביותר. מתחיל חמוד ומאבד גובה לקראת הסוף. העלילה לא מחזיקה, הפתרון לא מפתיע, יש יותר מדי דמויות, קשה להתחבר לכולן, הסיפורים הופכים שטחיים ונקודתיים מדי, ובהרבה מקרים קלישאתיים מדי. סיימתי את הספר במאמץ, ולא לגמרי סגורה על למה היה לי דחוף לעשות את זה.

גפר חביב, שמאוד מאפיין את הכתיבה הקסטל בלומית, ועדיין, מאוד מוזר במבנה העלילתי שלו. זה נפתח בסיפור על משפחה מצרית על שושלותיה, ופתאום הופת לאסופת סיפורים קצרים על דמויות שאין להן קשר לסיפור המקורי. זה לא שזה לא טוב, זה פשוט מעט מוזר

מביך

חמוד, קצת סאחי מדי. טוב, לא קצת

מעריצה של טושה גפלה כבר שנים, ולמרות הכתיבה בשפה המרהיבה והמוכרת, לצערי מדובר בסיפור מבולבל מאוד, מסועף מדי ובעיקר מאכזב.

שטחי וצפוי, עלילה שלא מתפתחת כמצופה, ואני לא אומרת את זה ממקום טוב. עם זאת, די קריא. ספר טיסה מושלם אבל בלתי זכיר.