ספר זה עוסק בשאלה מהי אותה מודעות מסתורית? אליה מתייחסים כתבים בודהיסטים, פסיכולוגיים ופילוסופיים שונים, עתיקים וחדשים כאחד, שלאחר השגתה הופכים לכאורה מי שהשיגו אותה ל"מוארים", ומאושרים עד אין קץ.
הספר מנסה להסביר מהי משמעותה של "מודעות" בצורה בהירה ופשוטה עד כמה שניתן, וכן להשיב על השאלות הבאות:
- מדוע קשה כל כך להבין מהי מודעות ברמה האישית וברמה החברתית?
- מהם היתרונות עבור מי שיצליחו לפתח מודעות?
- מהם היתרונות עבור מדינות שיצליחו לפתח את רמת המודעות בקרב אזרחיהם?
- מהם המכשולים העומדים בפני מי שמבקש לעשות זאת? והאם אפשר כלל לפתח מודעות מבלי למחוק את זהותנו כיחידים וכחברה?
- מהן הדרכים בהן ניתן להתחיל ולפתח מודעות?
הוגים שונים במהלך אלפי השנים האחרונות כתבו אודות המושגים מודעות וחוסר מודעות, וניסו להסבירם בדרכים שונות. היידגר טען שישנם שני מצבי קיום בעולם: מצב של שכחת ההוויה, או מצב של מודעות להוויה. כאשר אדם חי במצב של שכחת ההוויה, הוא חי בעולם של דברים ושוקע בטרדות היום יום של החיים. הוא חי חיים נחותים, שקוע בפטפוט, נכנע ליום יום, ומוטרד מהדרך שבה מתנהלים הדברים. במצב השני של מודעות להוויה, אין האדם עוסק באופן שבו מתנהלים הדברים, אלא מתפלא על עצם קיומם.
יאלום כתב, כי להבין את המצב הקיומי לאשורו, פירושו להיות מודע גם ליצירת העצמי, כלומר להיות מודע לכך שהאדם יוצר את עצמו ואין רפרנטים חיצוניים, וכן להיות מודע לחוסר ולתלישות הקיומית, ולכך שהאדם נותן פירוש שרירותי לעולם, המבוסס על האופן שבו מוחו מתמודד עם מצבים ואנשים שונים.
פרום סבור, כי העידן שלנו פשוט מתכחש לקיומו של המוות ויחד עימו להיבט חשוב של החיים. במקום לאפשר את המודעות למוות ולסבל כדי שיהוו גורמים מדרבנים בחיים, לבסיס לאחווה אנושית כלל עולמית, ולחוויה שבלעדיה חסרות השמחה וההתלהבות ממד של עומק נאלץ היחיד להדחיקה. שארמה כתב, כי רוב בני האדם עוברים את החיים בעיוורון, פוסעים בעקבות ההמון, חיים בשקר. הם חושבים שהם רואים את המציאות, אולם בפועל הם רואים אשליה, כי החיים הם הרבה יותר ממה שנדמה להם.
כלל ההוגים בתחום סבורים, כי רובם המכריע של בני האדם חיים במצב הראשון של שכחת ההוויה, וזהו המצב הקיומי היום יומי בו שרויים מרבית האנשים בעולם. במצב זה האדם אינו מודע לאחריותו על חייו ועל מקומו בעולם שבתוכו הוא בורח, נופל, קם ומתאושש, ועל כן הוא מתחמק מבחירות משמעותיות. בהיעדר ההבנה מהי מודעות, ובהיעדר הרצון לפתח מודעות, הוא פועל כך, למרבית הצער, עד ליום מותו.