אנרגיות טובות, חיים טובים

הקדמה

במשך שלוש שנים בילדותי לא היה לי מקום מגורים קבוע. בני משפחתי ואני התגוררנו אצל קרובי משפחה ובמשך תקופות קצרות מצאנו מקלט בבתי מחסה. הייתי אסיר תודה על כך שלפחות היה גג מעל לראשנו, אבל החוויות המפחידות בבתי המחסה חקוקות עמוק בזיכרוני.

טיפוסים מפחידים למראה התגודדו ליד הכניסה ונעצו בנו מבטים מפחידים בכל פעם שנכנסנו לבניין. כילד בן ארבע הייתי מפוחד, אך אימי הבטיחה לי תמיד שהכול יהיה בסדר. היא אמרה לנו תמיד להשפיל מבט וללכת היישר לחדר שלנו.

לילה אחד, כשחזרנו, ראינו דם על המדרגות ועל קירות המסדרון. שברי זכוכית כיסו את הרצפה. אחיותיי ואני לא ראינו מעולם מראה מפחיד כל כך. הסתכלנו על אימנו וחשנו בפחד שלה. אבל שוב, בקול מלא אומץ ותקווה, היא אמרה לנו ללכת בזהירות על שברי הזכוכית, ישר לחדרנו.

למרות ההלם שבו היינו, ניסינו, אחיותיי ואני, להבין את מה שאירע במסדרון בית המחסה. שמענו צרחות וקולות מפחידים נוספים. ושוב הבטנו באימנו וחיפשנו ניחומים. היא חיבקה אותנו ואמרה לנו לא לחשוש — אך אני שמעתי היטב את הלמות ליבה. היא הייתה מפוחדת לא פחות מאיתנו.

ישנו מעט מאוד באותו לילה. הצרחות נמשכו זמן רב. התפלאתי שהמשטרה לא הוזעקה ושאיש לא ניסה להרגיע את הרוחות. נראה שביטחון האנשים במקום לא היה חשוב לאף אחד. הרגשתי שלאיש לא אכפת מאיתנו. היינו לבד בעולם קר ומושחת.

כשאני מדבר על זיכרונות ילדות כמו זה עם חבריי ועם בני משפחתי, הם המומים מהדברים הרבים שאני זוכר. פעמים רבות הם שואלים: ״איך אתה בכלל מצליח לזכור את זה? הרי היית צעיר מאוד.״ אינני זוכר הכול, ורבים מזיכרונותיי כבר אינם שלמים וברורים. אולם אני זוכר היטב כיצד הרגשתי ברוב המקרים שנחרטו בזיכרוני: טוב או רע. לכל אחד מהאירועים הללו התלוו רגשות רבים, ולכן הזיכרונות הללו רדפו אותי במשך זמן רב.

בשנות ההתבגרות רציתי לשכוח את הזיכרונות הרעים. רציתי למחוק אותם כדי שלא איזכר כל פעם במאבקים ובסבל שלי כילד. חלק מהזיכרונות הללו הביכו אותי וגרמו לי להתבייש במי שאני. פעמים רבות אמרתי ועשיתי דברים שלא הלמו את הילד שהייתי. העולם פגע בי ורציתי לפגוע בו בחזרה.

הדברים שונים מאוד כיום. אני מביט בחמלה ובאהבה בזיכרונותיי, כי אני יודע שמכל אחד מהם למדתי משהו.

אני מבין שכל האירועים, הטובים, הרעים והמכוערים הם חלק ממי שאני כיום.

אני רואה גם בזיכרונות הכואבים ברכה, משום שהם לימדו אותי המון. החוויות שלי הנחילו לי רצון עז לצאת ממצב האומללות ולמצוא דרך לחיים טובים יותר.

כתבתי ספר זה כדי לחלוק איתכם את הלקחים שאני הפקתי, בתקווה שהם יכוונו וינווטו אתכם למה שאני מכנה ״חיים גדולים״. כל אחד מכם ייטול את מה שירצה מסיפוריי. אני מודע לכך שדברים מסוימים יצליחו להדהד ולהשפיע, ואחרים יגרמו לכם לחוסר נוחות. עם זאת, אני מאמין שאם תצליחו ליישם את התפיסות שאני מעלה בספר זה, תחוו שינויים חיוביים מאוד בחייכם.

אינני פילוסוף, פסיכולוג, מדען או מנהיג דתי. אני אדם שאוהב ללמוד ולחלוק את חוכמתי עם אחרים, בתקווה שאצליח לגרום להם להשתחרר מתחושות לא רצויות ולהגביר אצלם את השמחה והאהבה.

אני מאמין שכל אדם על פני כדור הארץ הוא ייחודי והוא כאן כדי להטביע חותם. אני מחויב לסייע לכם למצוא את המטרה שלכם, כדי שתוכלו לתרום לעולם שעדיין נמצא במצב שדורש שיפור. אם נוכל כולנו להפוך לאזרחים מודעים של העולם הזה, נוכל להפחית מן המשא שאנחנו עורמים עליו. אם תצליחו להגשים את מלוא הפוטנציאל שלכם, אתם תשנו את העולם כולו אך בעיקר את המקום שבו אתם חיים.

יש אנשים שמסתפקים בבינוניות. הם נמנעים מחיים ״גדולים יותר״ מהנורמה. חיים גדולים יותר דורשים מכם, ראשית, למצוא בעצמכם את הגדוּלה שלכם, להפוך לגרסה טובה יותר של עצמכם, לפרוץ את הגבולות הדמיוניים ששובים אתכם בחיים של פשרות, ולהגיע למחוזות שלא חשבתם עליהם מעולם. ״חיים גדולים״ הם חיים ללא גבולות, מלאים בהזדמנויות ובאפשרויות אינסופיות. משום כך, קשה להגדיר היכן מתחילה והיכן מסתיימת הגדולה. אנחנו רק יכולים לשאוף ולחתור להיות טובים יותר.

הפסיקו לנסות להרשים אחרים.

הרשימו את עצמכם.

שפרו את היכולות שלכם.

בחנו את עצמכם.

הפכו להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמכם.

ספר זה דורש מכם להתחייב להיות טובים יותר לאלתר. המטרה שלי היא לסייע לכם להיות טובים יותר ממה שהייתם אתמול, בכל יום, בכל דרך אפשרית, במשך כל חייכם. אם הרצון הזה קיים בתוככם, ותמשיכו לדבוק בו ולחתור להשיג יותר, תמצאו המון השראה. חייכם ישקפו את מחויבותכם להתקדם.

גדולה איננה מילה חד־ממדית. היא אולי סובייקטיבית, אך רבים רואים בה את הכישרונות המיוחדים, העושר הגשמי, הסמכות או המעמד, והצלחות אחרות שאליהן הגיעו אלה הנחשבים ל״גדולים״. אולם הגדולה האמיתית עמוקה הרבה יותר. היא לא יכולה להתקיים ללא מטרה, אהבה, חוסר אנוכיות, צנעה, אהבת הזולת, הערכה, חמלה וכמובן — המטרה הנעלה ביותר שלנו כבני אדם — אושר. כשאני חושב על גדולה, אני חושב על חתירה להשתפר בכל תחומי החיים כדי להותיר את חותמי על העולם. אנשים גדולים אינם רק אלה שיש להם תפקידים נעלים. כל דרי העולם הזה יכולים להיות אנשים גדולים.

לכולכם מגיעים חיים גדולים וטובים יותר וספר זה יעזור לכם להגיע אליהם.

מטרה יומית
היו טובים יותר היום מכפי שהייתם אתמול.

השתמשו ב־VexKingBook ופרסמו תמונות, ציטטות, מאמרים שאתם אוהבים ומתקשרים לספר זה כדי שאוכל ליהנות מהם ולפרסם אותם באתר שלי.

מהי אהבה עצמית?

כדי להגיע לתחושה של שלווה, אנחנו זקוקים לאיזון: איזון בין עבודה לבין הנאה, בין נקיטת פעולה להיאזרות בסבלנות, בין בזבוזים לחסכונות, בין צחוק לרצינות, בין עזיבה לבין הישארות. אם איננו מצליחים לאזן בין תחומי החיים שלנו, אנחנו מרגישים מותשים, מאוכזבים ולעיתים אשמים.

להלן דוגמה לאיזון בין נקיטת פעולה להיאזרות בסבלנות. אתה מוביל ואחראי לקבוצת סטודנטים שעוסקים בפרויקט סוף שנה באוניברסיטה, ואתה תופס את אחד מחברי הקבוצה שאתה מחבב, עסוק ברשתות החברתיות במקום לעזור לחברי הקבוצה. קרוב לוודאי שאם זאת הפעם הראשונה, תחליק את האירוע ולא תאמר דבר. אם הוא עושה זאת כמה פעמים ואתה שם לב גם שתפוקתו יורדת, קרוב לוודאי שתעיר לו ותזהיר אותו שאם התנהגות זו תימשך תיאלץ לדווח על כך למרצה הקורס. אם החבר בוחר להתעלם ממך וממשיך בהתנהגותו, האם תרגיש אשמה אם תנקוט פעולת ענישה מתחייבת?

אם אתה אדם רחמן וטוב־לב, תחשוש אולי לפגוע ברגשותיו של הבחור ולגרום לו להסתבך בצרות. דיווח על התנהגותו לראש הקורס עלול לאלצו להתמודד עם תוצאות רציניות כגון הורדת הציון הסופי בקורס, שעלול להשפיע על עתידו המקצועי. אולם אם הבחור אינו מכבד אותך ומתעלם מאזהרותיך, תרגיש, קרוב לוודאי, שהוא מנצל את טוב ליבך. אתה גם תחשוש, אולי, מתגובתם של שאר חברי הקבוצה לקלות שבה התייחסת לחברם, וירגישו שיש כאן אפליה.

במקרה כזה, אם אתה אדם כן והגון, ונקטת הליך מתבקש, אינך צריך להרגיש אשמה על נקיטת צעדים נוספים.

חשוב להבין שאין זה צודק לוותר לאנשים שאינם מתחשבים בך.

אתה צריך לזכור שעשית כמיטב יכולתך כמנהל הפרויקט, ולרוע המזל, החבר בחר להגיב בצורה שאיננה הולמת. אם לא תנקוט פעולה, אתה מסכן את השקט הפנימי שלך, את הכבוד שחברי הקבוצה רוחשים לך ואתה עלול לסכן אפילו את הציון הסופי שלך בקורס.

אם תנקוט גישה מאוזנת, תרגיש יותר בנוח ותימנע מרגשות אשמה. אתה מפגין נקיטת פעולה וסבלנות. אתה מוכיח שאתה מבין וסולח, אך גם יודע מתי להפעיל סמכות. גם אם הסטודנט נפגע מהחלטתך, הוא עדיין יכבד אותך על כך שנתת לו הזדמנות.

אהבה עצמית היא מציאת האיזון בקבלת עצמך כפי שאתה, תוך מודעות לכך שמגיע לך יותר ואתה ממשיך לחתור להשיג את זה.

כיצד כל זה קשור לאהבה עצמית? אני חושב שהמושג ״אהבה עצמית״ איננו תמיד מובן כראוי. אהבה עצמית מעודדת קבלה, אך רבים משתמשים בה כתירוץ לא להיענות לאתגרים. למעשה, באהבה עצמית קיימים שני מרכיבים עיקריים שחייבים להיות מאוזנים כדי שנחיה חיים הרמוניים.

המרכיב הראשון מעודד אהבה ללא תנאי כלפי עצמנו. ההתמקדות חייבת להיות באופן החשיבה. האמת היא שאנחנו לא נאהב את עצמנו יותר, אם נרד או נעלה במשקל, או אם נעבור ניתוח קוסמטי. אין ספק שבמקרה כזה נרגיש בטוחים יותר בעצמנו, אך כשאנחנו אוהבים את עצמנו באמת, אנחנו מעריכים את מי שאנחנו ואת המקום שבו אנחנו נמצאים, ללא קשר לשינוי שאנחנו שואפים לעבור.

המרכיב השני מעודד צמיחה, והוא מתמקד בנקיטת פעולה. כשאנחנו משפרים את חיינו, ואת עצמנו, גם זו אהבה עצמית, משום שהשיפור מעיד על כך שאיננו מסתפקים בבינוניות.

חשבו גם מה פירוש לאהוב אחרים ללא תנאי. לדוגמה, כשלבני הזוג יש הרגלים מעצבנים, איננו אוהבים אותם פחות.

אנחנו מקבלים אותם כפי שהם ולעיתים אף לומדים מחסרונותיהם. אנחנו גם רוצים תמיד בטובתם. ולכן, אם הרגל מסוים משפיע למשל על בריאותם, אנחנו נעודד אותם לשנותו ונתמוך בהם. זוהי דוגמה לאהבה ללא תנאי לבני הזוג שלנו. איננו שופטים אותם ללא רחם, אך אנחנו בהחלט רוצים שהם ישתפרו למען בריאותם ורווחתם. כשאנחנו אוהבים את עצמנו אנחנו תומכים בדבר הנכון ביותר עבורנו ועבור בני הזוג שלנו.

אהבה עצמית אמיתית נמצאת בכל מה שמעניק לחיינו ערך נוסף, החל מן התזונה שלנו וכלה במנהגינו הרוחניים או באופן שבו אנחנו מתפקדים במערכות היחסים שלנו. היבט חשוב של אהבה עצמית הוא קבלה עצמית: להיות מרוצים ממי שאנחנו כפי שאנחנו. משום כך אפשר לומר, שאהבה עצמית היא גם העצמה וגם שחרור.

הבנתה של אהבה עצמית מאפשרת לנו למצוא איזון בין אופן החשיבה שלנו לבין הפעולות שאנו נוקטים. ללא איזון זה נמעד, ניפול ונרגיש אבודים. כשאנחנו אוהבים את עצמנו, החיים אוהבים אותנו.

האיזון בין אופן החשיבה שלנו לבין הפעולות שאנחנו נוקטים מאפשר לנו להתמלא יותר באנרגיית רטט גבוהה. נדון בכך יותר בפרקים הבאים.

חלק ראשון

אנרגיות

הקדמה

תקופת לימודיי באוניברסיטה לוותה בקשיים כספיים. קיבלתי אומנם הלוואת לימודים, אך רובה נועד לתשלום על מגורים. נותר לי מעט מאוד כסף לקיום־יום־יומי. לא יכולתי להרשות לעצמי לרכוש ספרי לימוד. לא רציתי לבקש כסף מאימי משום שידעתי שהיא עצמה נאבקה על קיומה. ידעתי שאם אבקש ממנה, היא תעשה הכול כדי להשיג את הכסף, כפי שעשתה כל חייה, גם במחיר של הרעבה עצמית.

רוב הזמן הצלחתי להסתדר. יצאתי למסיבות עם חברים, לא הייתי רעב ולא נאלצתי ללבוש שוב ושוב את אותם בגדים. הרווחתי מעט מכל מיני פרויקטים באינטרנט, כמו בניית אתרים ודפי פרסום ב"מייספייס".

בחופשת קיץ אחת חזרתי הביתה. לא נשאר לי כסף והכול נראה לי קשה. לא רציתי לחזור לאוניברסיטה מכיוון שלא נהניתי מהלימודים ולא הייתה לי כל מוטיבציה להשלים את עבודות סוף השנה. מכיוון שרוב השנה למדתי, נאלצתי למצוא עבודה בקיץ, כדי שאוכל להמשיך ולהתקיים עם שובי ללימודים. כל חבריי תכננו לצאת לחופשה ביחד, אך אני לא יכולתי להרשות לעצמי להצטרף אליהם. היו לי גם בעיות עם בחורה שיצאתי איתה. הדרמה שָׁלֵוותה את יחסיי הרומנטיים והאפלטוניים הכעיסה אותי וגרמה לי לדיכאון.

ערב אחד ראיתי ספר בשם "הסוד"¹. רבים אמרו לי שהספר שינה את חייהם ושכל אחד יכול ליהנות ממנו. הוא מבוסס על עיקרון אחד פשוט: "חוק המשיכה".

ההנחה של חוק המשיכה היא שאתה גורם לְמה שאתה חושב שעליו לקרות. במילים אחרות, אנחנו יכולים לגרום לכך שהדברים שאנחנו חושבים עליהם יקרו, והכוונה גם לאלה שאיננו מעוניינים שיקרו; בצורה פשוטה ביותר, כל מה שאנחנו מתמקדים בו יחזור אלינו. חוק המשיכה מדגיש את עוצמתה של החשיבה על דברים שאנחנו רוצים, במקום ההתמקדות בדברים שאנחנו חוששים מהם ולא רוצים אותם בחיינו.

חוק המשיכה מדגיש את החשיבה החיובית

הרעיון הזה נשמע לי טוב מכדי להיות אמיתי, ולכן התחלתי לחקור קצת ולקרוא על אודות האנשים שטענו שחוק המשיכה גרם לשינויים משמעותיים בחייהם. האם אוכל לגרום לשינויים הללו להתרחש גם בחיי?

ידעתי בדיוק מה אני רוצה: לנסוע לחופשה המיוחלת עם חבריי. לשם כך הייתי זקוק ל־500 ליש"ט. אימצתי את הקווים המנחים של הספר וניסיתי להיות חיובי ככל שיכולתי.

שבוע לאחר מכן, קיבלתי מכתב מלשכת המס שהודיע לי שככל הנראה שילמתי יותר מדי מיסים. האם היה זה סימן שחוק המשיכה אמיתי ומצליח? מילאתי את הטופס בפרטים הדרושים ושלחתי אותו חזרה ללשכת המס. שבוע חלף ולא שמעתי מהם דבר. חבריי התכוננו להזמין את חופשתם, ואני הייתי אומלל משום שהבנתי שלא אוכל להצטרף אליהם. האפשרות להחזר מס המשיכה להטריד את מנוחתי.

בתחושת תסכול, התקשרתי ללשכה ושאלתי אם הם קיבלו את מכתבי. הם אישרו את קבלתו והבטיחו שבקרוב אקבל מהם תשובה. בשלב זה הייתי נרגש — אבל הזמן הלך ואזל. חופשת הקיץ עמדה להסתיים וחבריי היו אמורים לצאת כבר לחופשה שלהם.

שבוע נוסף חלף ועדיין לא שמעתי דבר מלשכת המס. התחלתי כבר לוותר על רעיון החופשה ואמרתי לחבריי להזמין את חופשתם בלעדיי. החלטתי למקד את מחשבותיי בקריאת חומר שיכול לעודד את המוטיבציה שלי. כך קיוויתי להרגיש קצת יותר טוב.

כמה ימים חלפו, ואז הגיעה מעטפה מלשכת המס. פתחתי אותה בעצבנות. בתוך המעטפה מצאתי המחאה על סך 800 ליש"ט. הייתי המום, מופתע ושמח. רצתי לבנק והפקדתי את ההמחאה. על פי רוב חמישה ימים חולפים מיום ההפקדה עד לכניסת הכסף לחשבון הבנק, אבל הפעם הכסף נכנס לחשבוני אחרי שלושה ימים.

ביום שני שלאחר מכן, חבריי ואני הזמנו ברגע האחרון את החופשה וטסנו ארבעה ימים לאחר מכן. נהניתי מאוד. אבל חשוב יותר, התחלתי להאמין בחוק המשיכה.

החלטתי להשתמש בו כדי לשנות את חיי.