ביל מאהר מגלה את אמריקה במאה ה־21 אינו עוד ספר עיון שגרתי. הוא רווי הומור, לעיתים ישיר ובוטה ולעיתים מעודן ומתוחכם, והוא מצליח, באמצעות אין־ספור בדיחות ועקיצות, לשרטט דיוקן סוציו־פוליטי חד ועדכני של החברה ושל התרבות האמריקאיות במאה הנוכחית.
ההומור של מאהר אינו מחויב לשום מפלגה או עמדה צפויה, ובזה טמון ייחודו. אף שמאהר ליברל שחי בלוס אנג׳לס ומזוהה עם המפלגה הדמוקרטית, ואפילו נתבע בעבר על ידי הנשיא טראמפ בתביעת דיבה - הוא אינו חוסך את שבטו גם מהמחנה שלו, ובעיקר מתקומם נגד תרבות ה״ווק״ של בני הדור הצעיר באמריקה. לעומתם, הוא גם בולט בתמיכתו המובהקת בישראל, בייחוד לאחר 7 באוקטובר, ולא אחת הגחיך במונולוגים שנשא את המתנגדים לציונות. לצד זאת, גם עמדות רבות של הרפובליקנים מגוחכות ומסוכנות בעיניו.
הספר מכנס את מיטב המונולוגים של הקומיקאי האמריקאי הנודע, לפי בחירתו, לאחר ששודרו בתוכניתו “זמן אמיתי עם ביל מאהר״ בעשרים השנים האחרונות. הוא עוסק בתמורות שחלו בחברה ובתרבות הפוליטיות האמריקאיות, ומתעמת, בחן וכישרון, עם גיבורי תרבותה בהווה ובעבר. כשקוראים בספר אי אפשר שלא לחשוב על הדמיון בין מה שקורה מעבר לים ובין המתרחש אצלנו בישראל.
ביל מאהר מגלה את אמריקה במאה ה־21 אינו עוד ספר עיון שגרתי. הוא רווי הומור, לעיתים ישיר ובוטה ולעיתים מעודן ומתוחכם, והוא מצליח, באמצעות אין־ספור בדיחות ועקיצות, לשרטט דיוקן סוציו־פוליטי חד ועדכני של החברה ושל התרבות האמריקאיות במאה הנוכחית.
ההומור של מאהר אינו מחויב לשום מפלגה או עמדה צפויה, ובזה טמון ייחודו. אף שמאהר ליברל שחי בלוס אנג׳לס ומזוהה עם המפלגה הדמוקרטית, ואפילו נתבע בעבר על ידי הנשיא טראמפ בתביעת דיבה - הוא אינו חוסך את שבטו גם מהמחנה שלו, ובעיקר מתקומם נגד תרבות ה״ווק״ של בני הדור הצעיר באמריקה. לעומתם, הוא גם בולט בתמיכתו המובהקת בישראל, בייחוד לאחר 7 באוקטובר, ולא אחת הגחיך במונולוגים שנשא את המתנגדים לציונות. לצד זאת, גם עמדות רבות של הרפובליקנים מגוחכות ומסוכנות בעיניו.
הספר מכנס את מיטב המונולוגים של הקומיקאי האמריקאי הנודע, לפי בחירתו, לאחר ששודרו בתוכניתו “זמן אמיתי עם ביל מאהר״ בעשרים השנים האחרונות. הוא עוסק בתמורות שחלו בחברה ובתרבות הפוליטיות האמריקאיות, ומתעמת, בחן וכישרון, עם גיבורי תרבותה בהווה ובעבר. כשקוראים בספר אי אפשר שלא לחשוב על הדמיון בין מה שקורה מעבר לים ובין המתרחש אצלנו בישראל.
בעתיד הלא רחוק והלא מופרך, הגיע תורה של אישה אחת למלא את חלקה בחוזה חברתי חדש, שנוצר כדי לנסות לשקם עולם הולך ומתפורר. לשם כך הומצא פתרון מדעי-סטטיסטי: כל אדם צעיר ייאלץ להעביר פרק זמן מחייו בקובייה – חלל סטרילי וחף מכל ייחוד ואנושיות – במטרה לגרום כמה שפחות נזק לסביבה שבחוץ, התלוייה על סף בלימה.
בקולה האישי, חולקת איתנו האישה חסרת השם מונולוגים פנימיים, משובצים אבחנות על החברה האבודה שבה גדלה. צרור עדויות מסתורי שהיא מצילה מתהום הנשייה מאפשר לנו לשחזר את המאורעות שהובילו את האנושות למצבה זה, ודוחף אותה למסע בעקבות הסיכוי למגע עם הממש. מעת לעת מבליחות סצינות טבע פרה-היסטוריות, מרחיבות את הפרספקטיבה ומותחות עוד את יריעת הזמן.
ברומן דיסטופי זה מתגלה למרות הכול דרך מילוט, וזו משורטטת כמסלול פתלתל, הרפתקני ובלתי צפוי. שכן השאיפה לפלס נתיב של חמלה ואנושיות בתוך עתיד לוט בערפל מתקיימת תמיד עבור הנפש שאהבת החוכמה מפעמת בה.
בעתיד הלא רחוק והלא מופרך, הגיע תורה של אישה אחת למלא את חלקה בחוזה חברתי חדש, שנוצר כדי לנסות לשקם עולם הולך ומתפורר. לשם כך הומצא פתרון מדעי-סטטיסטי: כל אדם צעיר ייאלץ להעביר פרק זמן מחייו בקובייה – חלל סטרילי וחף מכל ייחוד ואנושיות – במטרה לגרום כמה שפחות נזק לסביבה שבחוץ, התלוייה על סף בלימה.
בקולה האישי, חולקת איתנו האישה חסרת השם מונולוגים פנימיים, משובצים אבחנות על החברה האבודה שבה גדלה. צרור עדויות מסתורי שהיא מצילה מתהום הנשייה מאפשר לנו לשחזר את המאורעות שהובילו את האנושות למצבה זה, ודוחף אותה למסע בעקבות הסיכוי למגע עם הממש. מעת לעת מבליחות סצינות טבע פרה-היסטוריות, מרחיבות את הפרספקטיבה ומותחות עוד את יריעת הזמן.
ברומן דיסטופי זה מתגלה למרות הכול דרך מילוט, וזו משורטטת כמסלול פתלתל, הרפתקני ובלתי צפוי. שכן השאיפה לפלס נתיב של חמלה ואנושיות בתוך עתיד לוט בערפל מתקיימת תמיד עבור הנפש שאהבת החוכמה מפעמת בה.
אגם "אל-אסד" הוא פרויקט אדיר ממדים שיזם חאפז אל־אסד והאמין שבכך תהיה סוריה לפורייה ומשגשגת. לצורך זה נבנָה סכר ענק והוצפו שטחים נרחבים סביב נהר פרת. כפרים שלמים נעלמו ואוצרות ארכיאולוגיים רבים אבדו.
מחמוד, משורר סורי קשיש וגלמוד, חי לבדו בבקתה על שפת אגם "אל־אסד". יום-יום הוא שט בסירת עץ על האגם וצולל במימיו, כמו כדי להציל את זיכרונותיו ששקעו בו עם הכפר שבו חי, ושהוצף. הוא פונה בגעגועים אל אשתו האהובה ונזכר בעבודתו כמורה ללשון, במשפחה שהקים, בשלוש שנות המאסר שריצה בצעירותו תחת שלטונו של חאפז אל־אסד. הוא מספר על חייו הפרטיים, ובה בעת מספר על סוריה. כמשורר, דבריו נמסרים באופן לירי נוגע ללב, אולם לא נעלמת מהם ביקורת קשה על אסד האב ועל אסד הבן, על הנתק שלהם מעמם, ועל האלימות הקשה והדיקטטורה שהשיתו על ארצם. כעת, בסוף ימיו, הוא אומר: "אני, מַחְמוּד אלמאשי, כבר לא מייחל לשום דבר."
אנטוּאן ווֹטֶרס, סופר ומשורר בלגי יליד 1981, פרסם תשעה רומנים ושלושה ספרי שירה. על ספרו מחמוד או ההצפה זכה, בין השאר, בפרס מרגריט דיראס. בין שורות הספר מובא ציטוט מ"אותו הים" של עמוס עוז, הכתוב, כמו ספרו של ווטרס, כפרוזה שירית.
אגם "אל-אסד" הוא פרויקט אדיר ממדים שיזם חאפז אל־אסד והאמין שבכך תהיה סוריה לפורייה ומשגשגת. לצורך זה נבנָה סכר ענק והוצפו שטחים נרחבים סביב נהר פרת. כפרים שלמים נעלמו ואוצרות ארכיאולוגיים רבים אבדו.
מחמוד, משורר סורי קשיש וגלמוד, חי לבדו בבקתה על שפת אגם "אל־אסד". יום-יום הוא שט בסירת עץ על האגם וצולל במימיו, כמו כדי להציל את זיכרונותיו ששקעו בו עם הכפר שבו חי, ושהוצף. הוא פונה בגעגועים אל אשתו האהובה ונזכר בעבודתו כמורה ללשון, במשפחה שהקים, בשלוש שנות המאסר שריצה בצעירותו תחת שלטונו של חאפז אל־אסד. הוא מספר על חייו הפרטיים, ובה בעת מספר על סוריה. כמשורר, דבריו נמסרים באופן לירי נוגע ללב, אולם לא נעלמת מהם ביקורת קשה על אסד האב ועל אסד הבן, על הנתק שלהם מעמם, ועל האלימות הקשה והדיקטטורה שהשיתו על ארצם. כעת, בסוף ימיו, הוא אומר: "אני, מַחְמוּד אלמאשי, כבר לא מייחל לשום דבר."
אנטוּאן ווֹטֶרס, סופר ומשורר בלגי יליד 1981, פרסם תשעה רומנים ושלושה ספרי שירה. על ספרו מחמוד או ההצפה זכה, בין השאר, בפרס מרגריט דיראס. בין שורות הספר מובא ציטוט מ"אותו הים" של עמוס עוז, הכתוב, כמו ספרו של ווטרס, כפרוזה שירית.
בבוקר שמחת תורה תשפ"ד, נוה, בנה של עפרה לקס, יצא מביתו ונסע ליחידה שלו, סיירת מטכ"ל. משם ירד עם חבריו דרומה כדי להילחם במחבלים שפלשו וכבשו את קיבוץ בארי. נוה היה נחוש להגן על תושבי הדרום ולהציל אותם, אך הוא לא שב מהמשימה ונהרג בקרבות בקיבוץ.
חודשיים אחר כך יצאה עפרה למסע בעקבות בנה ובעקבות אזרחים ולוחמים בעוטף, מתוך רצון להבין מה אירע לכולנו באותו יום נורא שהגדיר מחדש את מושגי הרעות והגבורה. שותפות הגורל בינה ובין גיבורי הספר יצרה מפגשים עמוקים שבהם שמעה סיפורים כנים ונוקבים הנוגעים בנבכי הנפש.
בין דפי ספר זה תפגשו בין היתר את יוחאי, איתי ואיברהים, שהגנו על חמ"ל נחל עוז עד טיפת דמם האחרונה יחד עם נמרוד שנפצע, ואת אלקנא שהיה קב"ט מסיבת נובה, נלחם במחבלים ונפצע, ומאז נכנס שוב ושוב להילחם בעזה כדי שחבריו ישוחררו מהשבי. תכירו את מאלי שלחמה יחד עם חבריה למשטרה על גג התחנה בשדרות וכבר שלחה מסר של פרידה לבנה היחיד. תקראו את סיפורם של ניסן וברי, חברי כיתת הכוננות של נחל עוז, שיחד עם כמה לוחמי ימ"ס הגנו על כל חברי הקיבוץ, אבל היום ההוא לא מרפה מהם. תפגשו את יוסי מקיבוץ ניר עוז שנלחם במחבלים, הגן על משפחתו מהממ"ד וטיפל בחמותו שנמלטה מחוטפיה, ותלמדו להכיר את דמותו של סלמאן חבקה, מג"ד 53, ששילח טנקים לכל העוטף בלי שקיבל פקודה, נלחם בבארי ומאוחר יותר נהרג בעזה. הקריאה בספר תגלה שלרעות אין גיל, עדה, מגדר או עמדות פוליטיות, הפסיפס של הגיבורים מגוון וססגוני, כזה שממנו עשוי העם המיוחד שלנו.
הפרק האחרון מוקדש לנוה, הגיבור האישי של עפרה, שבן רגע נהפך לגיבור לאומי. בבוקר שמחת תורה, בדרכו למשימה שממנה לא שב, אמר נוה את המשפט: "במקום שבו צריך אותי שם אני אהיה". המשפט הזה הוא המוטו שלאורו פעלו כל גיבורי הספר הזה.
עפרה לקס, נשואה לנועם, אם לשישה ועיתונאית. זהו ספרה הרביעי.
בבוקר שמחת תורה תשפ"ד, נוה, בנה של עפרה לקס, יצא מביתו ונסע ליחידה שלו, סיירת מטכ"ל. משם ירד עם חבריו דרומה כדי להילחם במחבלים שפלשו וכבשו את קיבוץ בארי. נוה היה נחוש להגן על תושבי הדרום ולהציל אותם, אך הוא לא שב מהמשימה ונהרג בקרבות בקיבוץ.
חודשיים אחר כך יצאה עפרה למסע בעקבות בנה ובעקבות אזרחים ולוחמים בעוטף, מתוך רצון להבין מה אירע לכולנו באותו יום נורא שהגדיר מחדש את מושגי הרעות והגבורה. שותפות הגורל בינה ובין גיבורי הספר יצרה מפגשים עמוקים שבהם שמעה סיפורים כנים ונוקבים הנוגעים בנבכי הנפש.
בין דפי ספר זה תפגשו בין היתר את יוחאי, איתי ואיברהים, שהגנו על חמ"ל נחל עוז עד טיפת דמם האחרונה יחד עם נמרוד שנפצע, ואת אלקנא שהיה קב"ט מסיבת נובה, נלחם במחבלים ונפצע, ומאז נכנס שוב ושוב להילחם בעזה כדי שחבריו ישוחררו מהשבי. תכירו את מאלי שלחמה יחד עם חבריה למשטרה על גג התחנה בשדרות וכבר שלחה מסר של פרידה לבנה היחיד. תקראו את סיפורם של ניסן וברי, חברי כיתת הכוננות של נחל עוז, שיחד עם כמה לוחמי ימ"ס הגנו על כל חברי הקיבוץ, אבל היום ההוא לא מרפה מהם. תפגשו את יוסי מקיבוץ ניר עוז שנלחם במחבלים, הגן על משפחתו מהממ"ד וטיפל בחמותו שנמלטה מחוטפיה, ותלמדו להכיר את דמותו של סלמאן חבקה, מג"ד 53, ששילח טנקים לכל העוטף בלי שקיבל פקודה, נלחם בבארי ומאוחר יותר נהרג בעזה. הקריאה בספר תגלה שלרעות אין גיל, עדה, מגדר או עמדות פוליטיות, הפסיפס של הגיבורים מגוון וססגוני, כזה שממנו עשוי העם המיוחד שלנו.
הפרק האחרון מוקדש לנוה, הגיבור האישי של עפרה, שבן רגע נהפך לגיבור לאומי. בבוקר שמחת תורה, בדרכו למשימה שממנה לא שב, אמר נוה את המשפט: "במקום שבו צריך אותי שם אני אהיה". המשפט הזה הוא המוטו שלאורו פעלו כל גיבורי הספר הזה.
עפרה לקס, נשואה לנועם, אם לשישה ועיתונאית. זהו ספרה הרביעי.
מסע מרתק אל עולמם הפנימי של אסירים ואסירות משוחררים, הנחשף דרך מונולוגים כנים ונוגעים ללב. קולות מחוץ לסורגים מציג את ההתמודדות המורכבת עם החיים אחרי הכלא, את התקוות והכישלונות, את החלומות והמציאות הקשה.
דרך סיפורים אישיים, נפרשת תמונה חדה ומרגשת של מאבק מתמיד לשיקום עצמי ולהשתלבות מחדש בחברה. בכישרון רב ובתשוקה עמוקה להבנת נפש האדם, מביאה לנו מחברת הספר דמויות חיות ואמיתיות, שכל אחת מהן היא עולם שלם של כאב ותקווה. קולות מחוץ לסורגים הוא קריאה נוקבת לכל אחד מאיתנו להביט מעבר לדעות קדומות ולראות את האנושיות שבכל אדם.
מסע מרתק אל עולמם הפנימי של אסירים ואסירות משוחררים, הנחשף דרך מונולוגים כנים ונוגעים ללב. קולות מחוץ לסורגים מציג את ההתמודדות המורכבת עם החיים אחרי הכלא, את התקוות והכישלונות, את החלומות והמציאות הקשה.
דרך סיפורים אישיים, נפרשת תמונה חדה ומרגשת של מאבק מתמיד לשיקום עצמי ולהשתלבות מחדש בחברה. בכישרון רב ובתשוקה עמוקה להבנת נפש האדם, מביאה לנו מחברת הספר דמויות חיות ואמיתיות, שכל אחת מהן היא עולם שלם של כאב ותקווה. קולות מחוץ לסורגים הוא קריאה נוקבת לכל אחד מאיתנו להביט מעבר לדעות קדומות ולראות את האנושיות שבכל אדם.
השירים
השירים בקובץ זה הם מונולוגים רבי עוצמה. דרכם משקיפה אטווד באופן נוקב ואירוני על ילדותה, נערותה, יחסה למין ולגברים, פוליטיקה ומלחמות, ובשירים האחרונים גם בקדרות ובכאב על מות אביה.
הלנה מטרויה, המתפרנסת מריקוד בבארים, פותחת את המונולוג בפסקה הבאה:
העולם מלא בנשים
שיגידו לי שאני צריכה להתבייש בעצמי
אילו רק יכלו. הפסיקי לרקוד
שיהיה לך קצת כבוד עצמי
ועבודה מסודרת.
בטח. ושכר מינימום,
וורידים בולטים, רק מעמידה
באותו המקום במשך שמונה שעות
מאחורי דלפק הזכוכית,
מכופתרת עד צוואר, במקום,
עירומה כמו סנדוויץ' בשר...
מנוצלת הן תגדנה. כן, בכל
אחת מן הדרכים, אבל הבחירה באיזו
דרך היא שלי, ואני בוחרת בכסף.
המשוררת
מרגרט אטווד נולדה באוטווה שבאונטריו, קנדה בשנת 1939. אטווד היא מן החשובות שבסופרות והמשוררות הצפון אמריקאיות. כתבה תשעה רומנים שתורגמו ליותר מעשרים שפות. ארבעה מהם תורגמו לעברית. פרסמה קובצי שירים שתורגמו אף הם למספר רב של שפות, כאשר החוט המקשר בין השירים, אולי אפילו "הסימן המסחרי" של המשוררת, הוא המונולוגים החזקים של הדמויות הדוברות בשיריה. אוסף שירים זה לקוח מספר שיריה האחרון, שפורסם בשנת 1995.
התרגום
המקור, וכך גם התרגום, נכתבו בשפה נוקבת, מדוברת ועכשווית. המתרגם, איתן מילר, הוא פרופסור בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב. הוא מתרגם שירים מאנגלית ומגרמנית.
השירים
השירים בקובץ זה הם מונולוגים רבי עוצמה. דרכם משקיפה אטווד באופן נוקב ואירוני על ילדותה, נערותה, יחסה למין ולגברים, פוליטיקה ומלחמות, ובשירים האחרונים גם בקדרות ובכאב על מות אביה.
הלנה מטרויה, המתפרנסת מריקוד בבארים, פותחת את המונולוג בפסקה הבאה:
העולם מלא בנשים
שיגידו לי שאני צריכה להתבייש בעצמי
אילו רק יכלו. הפסיקי לרקוד
שיהיה לך קצת כבוד עצמי
ועבודה מסודרת.
בטח. ושכר מינימום,
וורידים בולטים, רק מעמידה
באותו המקום במשך שמונה שעות
מאחורי דלפק הזכוכית,
מכופתרת עד צוואר, במקום,
עירומה כמו סנדוויץ' בשר...
מנוצלת הן תגדנה. כן, בכל
אחת מן הדרכים, אבל הבחירה באיזו
דרך היא שלי, ואני בוחרת בכסף.
המשוררת
מרגרט אטווד נולדה באוטווה שבאונטריו, קנדה בשנת 1939. אטווד היא מן החשובות שבסופרות והמשוררות הצפון אמריקאיות. כתבה תשעה רומנים שתורגמו ליותר מעשרים שפות. ארבעה מהם תורגמו לעברית. פרסמה קובצי שירים שתורגמו אף הם למספר רב של שפות, כאשר החוט המקשר בין השירים, אולי אפילו "הסימן המסחרי" של המשוררת, הוא המונולוגים החזקים של הדמויות הדוברות בשיריה. אוסף שירים זה לקוח מספר שיריה האחרון, שפורסם בשנת 1995.
התרגום
המקור, וכך גם התרגום, נכתבו בשפה נוקבת, מדוברת ועכשווית. המתרגם, איתן מילר, הוא פרופסור בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב. הוא מתרגם שירים מאנגלית ומגרמנית.
ביום אביב נעים בשנת 1988 נולדה בבית חולים במרכז קייב שבאוקראינה, ילדה ג'ינג'ית כחולה, ילדה ג'ינג'ית עם מום מולד בלב. "מה עשינו?" שאלה האם את האב. "יהיה בסדר," הוא הבטיח.
הילדה בגרה, וכיום היא אישה צעירה שיודעת כיצד מרגיש כאב וכיצד נראה עירום. היא מנסה למצוא את דרכה בעולם כאישה, כאימא וכאחות מיילדת.
במונולוגים חושפניים היא מתארת על אינטראקציות במהלך הקריירה שלה ומערכות יחסים ואף חושפת את תחושותיה במצבים אינטימיים עם בני זוג.
רק בשביל לקבל חיבוק הוא רומן המשחק בין תחושות העצב העמוק ולצחוק המתגלגל כדרך התמודדות עם מצבי חיים לא פשוטים שהגיבורה חווה.
הסיפור נכתב בהשראת חייה של המחברת, אלבינה רבינוביץ', אשר כמו הגיבורה, גם היא נולדה עם מום מולד בליבה. אלבינה היא אחות מיילדת בעלת תואר שני בסיעוד במסלול התיזה באוניברסיטת חיפה. לצורך עבודת המאסטר שלה חקרה אלבינה את נושא חוויות החיים של נשים צעירות שעברו ניתוח לב פתוח בילדותן.
ביום אביב נעים בשנת 1988 נולדה בבית חולים במרכז קייב שבאוקראינה, ילדה ג'ינג'ית כחולה, ילדה ג'ינג'ית עם מום מולד בלב. "מה עשינו?" שאלה האם את האב. "יהיה בסדר," הוא הבטיח.
הילדה בגרה, וכיום היא אישה צעירה שיודעת כיצד מרגיש כאב וכיצד נראה עירום. היא מנסה למצוא את דרכה בעולם כאישה, כאימא וכאחות מיילדת.
במונולוגים חושפניים היא מתארת על אינטראקציות במהלך הקריירה שלה ומערכות יחסים ואף חושפת את תחושותיה במצבים אינטימיים עם בני זוג.
רק בשביל לקבל חיבוק הוא רומן המשחק בין תחושות העצב העמוק ולצחוק המתגלגל כדרך התמודדות עם מצבי חיים לא פשוטים שהגיבורה חווה.
הסיפור נכתב בהשראת חייה של המחברת, אלבינה רבינוביץ', אשר כמו הגיבורה, גם היא נולדה עם מום מולד בליבה. אלבינה היא אחות מיילדת בעלת תואר שני בסיעוד במסלול התיזה באוניברסיטת חיפה. לצורך עבודת המאסטר שלה חקרה אלבינה את נושא חוויות החיים של נשים צעירות שעברו ניתוח לב פתוח בילדותן.
לוחם מגדוד 13 של גולני נפצע קשה במהלך פשיטה על יעבס, היא יבש גלעד, בהיתקלות עם מארב אויב. הוא נישא באלונקה בידי חבריו אל צדו הישראלי של הירדן. מחשבותיו, זיכרונותיו ותובנותיו מחייו הקצרים חולפים בתודעתו כסרט נע, מתאבכים ומתערבלים עם האירועים המבצעיים המתרחשים במהלך חילוצו, ובתוך כך יוצרים מונולוג שמייצג בזעיר אנפין את ההיסטוריה הקצרה של העם היהודי בארצו.
"עוד מעט אני אמות. עוד שניות או דקות, אני לא יודע. עננים קטנים של אבק שריפה עולים מהדם שזורם על פני, על החולצה ועל הגוף, מטפסים מעלה, אל החושך, אל צמרות העצים שהאש עדיין אוחזת בגזעיהם, בוערים סביבי, בריקוד איטי, איטי מאוד, שמסתלסל ומתהפך לצלילי האש שמתגלגלת מטרים ספורים ממני".
"אמי מתגלית אלי עכשיו כפליטה שהגיעה משומקום, ועכשיו המצפון שלי מתעורר בכל עוצמתו, מפואר, מנופח, בלתי נסבל במידת הטמטום, שואב את כוחותיו ממקור לא ברור, ומצליח להפיק עוד שאיפת אוויר, עוד קריעת ים סוף שבוצעת את גופי".
"כולם שוב עומדים על הרגליים ומשוחחים בלחש, כמו רחשיו של בית הקפה של לילי בגבעת שמואל, בשבת, כשכולם משחקים קלפים מבעד למסך כבד של עשן הסיגריות".
לוחם מגדוד 13 של גולני נפצע קשה במהלך פשיטה על יעבס, היא יבש גלעד, בהיתקלות עם מארב אויב. הוא נישא באלונקה בידי חבריו אל צדו הישראלי של הירדן. מחשבותיו, זיכרונותיו ותובנותיו מחייו הקצרים חולפים בתודעתו כסרט נע, מתאבכים ומתערבלים עם האירועים המבצעיים המתרחשים במהלך חילוצו, ובתוך כך יוצרים מונולוג שמייצג בזעיר אנפין את ההיסטוריה הקצרה של העם היהודי בארצו.
"עוד מעט אני אמות. עוד שניות או דקות, אני לא יודע. עננים קטנים של אבק שריפה עולים מהדם שזורם על פני, על החולצה ועל הגוף, מטפסים מעלה, אל החושך, אל צמרות העצים שהאש עדיין אוחזת בגזעיהם, בוערים סביבי, בריקוד איטי, איטי מאוד, שמסתלסל ומתהפך לצלילי האש שמתגלגלת מטרים ספורים ממני".
"אמי מתגלית אלי עכשיו כפליטה שהגיעה משומקום, ועכשיו המצפון שלי מתעורר בכל עוצמתו, מפואר, מנופח, בלתי נסבל במידת הטמטום, שואב את כוחותיו ממקור לא ברור, ומצליח להפיק עוד שאיפת אוויר, עוד קריעת ים סוף שבוצעת את גופי".
"כולם שוב עומדים על הרגליים ומשוחחים בלחש, כמו רחשיו של בית הקפה של לילי בגבעת שמואל, בשבת, כשכולם משחקים קלפים מבעד למסך כבד של עשן הסיגריות".
"המסע בא ממקום של הבנה מדויקת של מה זו אישה בכללותה, הוא מאפשר להתחבר למקומות הנכונים כדי לחזק ולהעצים אותה" – במילים אלו מסכמת אביטל את התובנה שלה בעקבות מסע "מלכת המדבר".
"מלכת המדבר" מבית "החברה הגיאוגרפית" הוא מסע ג'יפים אתגרי לנשים, אשר הופך עבור חלקן לאירוע מכונן. מהו סוד קסמו של המסע, המשמש במקרים רבים מנוף לחשבון נפש לנשים בנות מגזרים וגילים שונים, ולעתים אף מוביל אותן לחשב מסלול מחדש?
רוצה להיות מלכה מבוסס על מחקר נרטיבי פסיכו־סוציולוגי שערכה הפסיכולוגית רותי שפר, ומביא את סיפור חייהן וסיפור מסען של 14 נשים, הצעירה ביותר בת 30 והמבוגרת בת 70, מתוך אלפים שהשתתפו במסעות שנפרשו על פני העולם כולו. הנשים הללו חשפו בפניה את סגור לבן בראיונות המובאים כמונולוגים אותנטיים, שדרכם אנו מתוודעים אחר המתרחש בקבוצה שהיא על טהרת הנשים – כשאין גבר בסביבה.
נתוודע, בין השאר, ליהודית, שבערבות קירגיזסטן יצאה מאבל ממושך על מות בנה בתאונה, ונפתחה לה מחדש הדלת לחיים. נפגוש את נטלי, שבילדותה ברוסיה היתה מנודה בגלל יהדותה וכשהגיעה לארץ – בשל היותה רוסייה, ובמלכת המדבר מצאה חברות נפש. נתוודע גם ללילך, שיצאה מהבית למסע דקה לאחר שעל צג הטלפון של בעלה נחשפה להודעה מהמאהבת שלו, וכשחזרה מצאה בעצמה את הכוחות להתגרש.
בין הראיונות מובאים פרקים תיאורטיים העוסקים בעולמן של נשים, במשיכה לפעילויות אקסטרים ולהשתייכות ליחידה מובחרת, ובהדהוד הפנימי של המסע החיצוני. כל זאת בשפתה הישירה של רותי שפר, שמזמינה את הקוראות להצטרף אליה למסע מרתק תוך שהיא קוראת לחשיבה בסוגיות מושתקות או רדומות. בכך היא מעוררת את המלכה הפנימית של כל קוראת, שתעבור מסע קטן משל עצמה בשעה שתצלול לדפיו של הספר.
רותי שפר היא פסיכולוגית קלינית. בעברה שילבה עבודה במגזר הציבורי עם עבודה פרטית. כיום עובדת בקליניקה פרטית בלבד. בשנת 2017 יצאה מחדר הטיפולים כדי לשמוע את סיפורן של "מלכות המדבר".
"המסע בא ממקום של הבנה מדויקת של מה זו אישה בכללותה, הוא מאפשר להתחבר למקומות הנכונים כדי לחזק ולהעצים אותה" – במילים אלו מסכמת אביטל את התובנה שלה בעקבות מסע "מלכת המדבר".
"מלכת המדבר" מבית "החברה הגיאוגרפית" הוא מסע ג'יפים אתגרי לנשים, אשר הופך עבור חלקן לאירוע מכונן. מהו סוד קסמו של המסע, המשמש במקרים רבים מנוף לחשבון נפש לנשים בנות מגזרים וגילים שונים, ולעתים אף מוביל אותן לחשב מסלול מחדש?
רוצה להיות מלכה מבוסס על מחקר נרטיבי פסיכו־סוציולוגי שערכה הפסיכולוגית רותי שפר, ומביא את סיפור חייהן וסיפור מסען של 14 נשים, הצעירה ביותר בת 30 והמבוגרת בת 70, מתוך אלפים שהשתתפו במסעות שנפרשו על פני העולם כולו. הנשים הללו חשפו בפניה את סגור לבן בראיונות המובאים כמונולוגים אותנטיים, שדרכם אנו מתוודעים אחר המתרחש בקבוצה שהיא על טהרת הנשים – כשאין גבר בסביבה.
נתוודע, בין השאר, ליהודית, שבערבות קירגיזסטן יצאה מאבל ממושך על מות בנה בתאונה, ונפתחה לה מחדש הדלת לחיים. נפגוש את נטלי, שבילדותה ברוסיה היתה מנודה בגלל יהדותה וכשהגיעה לארץ – בשל היותה רוסייה, ובמלכת המדבר מצאה חברות נפש. נתוודע גם ללילך, שיצאה מהבית למסע דקה לאחר שעל צג הטלפון של בעלה נחשפה להודעה מהמאהבת שלו, וכשחזרה מצאה בעצמה את הכוחות להתגרש.
בין הראיונות מובאים פרקים תיאורטיים העוסקים בעולמן של נשים, במשיכה לפעילויות אקסטרים ולהשתייכות ליחידה מובחרת, ובהדהוד הפנימי של המסע החיצוני. כל זאת בשפתה הישירה של רותי שפר, שמזמינה את הקוראות להצטרף אליה למסע מרתק תוך שהיא קוראת לחשיבה בסוגיות מושתקות או רדומות. בכך היא מעוררת את המלכה הפנימית של כל קוראת, שתעבור מסע קטן משל עצמה בשעה שתצלול לדפיו של הספר.
רותי שפר היא פסיכולוגית קלינית. בעברה שילבה עבודה במגזר הציבורי עם עבודה פרטית. כיום עובדת בקליניקה פרטית בלבד. בשנת 2017 יצאה מחדר הטיפולים כדי לשמוע את סיפורן של "מלכות המדבר".
סיפורי סטנד־אפ כוזבים מספר הסטנדאפיסט לקהל שאיתם הוא משוחח, מתווכח, שותה בירה, ולא מצליח להציע לסיפוריו פירוש אחיד שיתקבל על דעתם. מוזר ומסקרן ללא כל ספק. ולכן כדאי להביא כמה ציטוטים מהטקסט עצמו.
נח וחן ישבו על דלפק הבר ושתו בירה. "אתה יודע משהו, חן," אמר נח, "נראה לי שטעם הבירה נהיה בזמן האחרון דומה יותר ויותר לשתן, אז מה אתה אומר?"
"שמע," אמר לי ד"ר בראלי..., "איני מבין מדוע לא אישרת את ההלוואה של המהנדס אבניאלי?"
"המקרה השני הוא של שאול הגבעוני, איש צעיר הסובל מהלוצינציות שמנתקות אותו מהמציאות לחלוטין."
"אוקיי," אמרה סוזי בטון טעון אכזבה, "מה אומר לכם, רבותיי? מה אומר ומה אדבר? אני ממש מאוכזבת ומתגעגעת לשרלוק הולְמס ולהרקוּל פּואָרֹו, שפתרו את החידה הבלשית בחוכמה עילאית ובאופן חד־משמעי – המשרת עשה את זה, הוא הרוצח."
סם ש. רקובר הוא פרופסור במחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת חיפה. הרומן הנוכחי הוא ה־14 במניין.
סיפורי סטנד־אפ כוזבים מספר הסטנדאפיסט לקהל שאיתם הוא משוחח, מתווכח, שותה בירה, ולא מצליח להציע לסיפוריו פירוש אחיד שיתקבל על דעתם. מוזר ומסקרן ללא כל ספק. ולכן כדאי להביא כמה ציטוטים מהטקסט עצמו.
נח וחן ישבו על דלפק הבר ושתו בירה. "אתה יודע משהו, חן," אמר נח, "נראה לי שטעם הבירה נהיה בזמן האחרון דומה יותר ויותר לשתן, אז מה אתה אומר?"
"שמע," אמר לי ד"ר בראלי..., "איני מבין מדוע לא אישרת את ההלוואה של המהנדס אבניאלי?"
"המקרה השני הוא של שאול הגבעוני, איש צעיר הסובל מהלוצינציות שמנתקות אותו מהמציאות לחלוטין."
"אוקיי," אמרה סוזי בטון טעון אכזבה, "מה אומר לכם, רבותיי? מה אומר ומה אדבר? אני ממש מאוכזבת ומתגעגעת לשרלוק הולְמס ולהרקוּל פּואָרֹו, שפתרו את החידה הבלשית בחוכמה עילאית ובאופן חד־משמעי – המשרת עשה את זה, הוא הרוצח."
סם ש. רקובר הוא פרופסור במחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת חיפה. הרומן הנוכחי הוא ה־14 במניין.
שי־לי הכניסה זרת לפה של תינוקת בת חודש, שלמה התיישב על כורסה ועשה עצמו ישן, נסרין הוציאה את השרוכים מהנעליים של הילדים, מיקי ביקש מהמחבל לקיים את ההבטחה, עמית ליטפה את הפצוע האחרון במרפאה, ענר הדף שבעה רימונים מהמיגונית, עמנואל דאג שמכתב האהבה של החייל ההרוג, יגיע ליעדו.
והכול קרה ביום אחד. ביום אחד באוקטובר. זה היה אחד הימים העצובים בתולדות העם היהודי. מדינת ישראל קרסה מול עינינו. הארץ התמלאה בחללים, בחטופים ובפליטים. זה היה הרגע הכי נמוך שלנו, הכי חלש שלנו, הכי חשוף שלנו. אבל גם אז, דווקא אז, באותו היום ממש – קמו ועלו לנו גיבורים.
הם היו גיבורים כמו פעם. כמו בתנ"ך, כמו בתש"ח. גיבורים מסוג גיבורים. ולצד העצב המר והכלימה הצורבת, לצד הפחד, המועקה והדממה, הם העניקו לנו את האפשרות לספר סיפור אחר. לראות את הטוב, לשמוח באור, לזכור את החסד. ואת הסיפור הזה אנחנו מספרים עכשיו למען הדור ההלום שלנו, למען החיבוק שכולנו זקוקים לו, ולמען הדורות הבאים.
*
יום אחד באוקטובר הוא פרויקט מונולוגים ספרותי, שאפתני וחד־פעמי, שמעניק לקוראיו היכרות עם ארבעים גיבורים שהיו באמת. הסיפורים כולם מתרחשים באותן עשרים וארבע שעות, באותו חבל ארץ יפהפה וכואב. מי שיתחיל לקרוא בהם לא יוכל להניח את הספר מידיו. הגיבורים בלתי נשכחים. הסיפורים בלתי נתפסים. ובתוך כל התופת והצער הם מציעים לקוראים בהם רגע צלול של נחמה.
יאיר אגמון ('הטרמפיסטים', 'ספר האקסיות') הוא סופר ובמאי קולנוע, בעל טור שבועי ב'מקור ראשון', וזוכה פרס היצירה לסופרים עבריים (2022). זהו ספרו השביעי.
אוריה מבורך היא סופרת, מרצה ליהדות ופילוסופיה, ועורכת ראשית בהוצאת מגיד. ספרה 'מה את מבקשת – ספר על אהבה וגוף' היה לרב מכר. זהו ספרה השני.
שי־לי הכניסה זרת לפה של תינוקת בת חודש, שלמה התיישב על כורסה ועשה עצמו ישן, נסרין הוציאה את השרוכים מהנעליים של הילדים, מיקי ביקש מהמחבל לקיים את ההבטחה, עמית ליטפה את הפצוע האחרון במרפאה, ענר הדף שבעה רימונים מהמיגונית, עמנואל דאג שמכתב האהבה של החייל ההרוג, יגיע ליעדו.
והכול קרה ביום אחד. ביום אחד באוקטובר. זה היה אחד הימים העצובים בתולדות העם היהודי. מדינת ישראל קרסה מול עינינו. הארץ התמלאה בחללים, בחטופים ובפליטים. זה היה הרגע הכי נמוך שלנו, הכי חלש שלנו, הכי חשוף שלנו. אבל גם אז, דווקא אז, באותו היום ממש – קמו ועלו לנו גיבורים.
הם היו גיבורים כמו פעם. כמו בתנ"ך, כמו בתש"ח. גיבורים מסוג גיבורים. ולצד העצב המר והכלימה הצורבת, לצד הפחד, המועקה והדממה, הם העניקו לנו את האפשרות לספר סיפור אחר. לראות את הטוב, לשמוח באור, לזכור את החסד. ואת הסיפור הזה אנחנו מספרים עכשיו למען הדור ההלום שלנו, למען החיבוק שכולנו זקוקים לו, ולמען הדורות הבאים.
*
יום אחד באוקטובר הוא פרויקט מונולוגים ספרותי, שאפתני וחד־פעמי, שמעניק לקוראיו היכרות עם ארבעים גיבורים שהיו באמת. הסיפורים כולם מתרחשים באותן עשרים וארבע שעות, באותו חבל ארץ יפהפה וכואב. מי שיתחיל לקרוא בהם לא יוכל להניח את הספר מידיו. הגיבורים בלתי נשכחים. הסיפורים בלתי נתפסים. ובתוך כל התופת והצער הם מציעים לקוראים בהם רגע צלול של נחמה.
יאיר אגמון ('הטרמפיסטים', 'ספר האקסיות') הוא סופר ובמאי קולנוע, בעל טור שבועי ב'מקור ראשון', וזוכה פרס היצירה לסופרים עבריים (2022). זהו ספרו השביעי.
אוריה מבורך היא סופרת, מרצה ליהדות ופילוסופיה, ועורכת ראשית בהוצאת מגיד. ספרה 'מה את מבקשת – ספר על אהבה וגוף' היה לרב מכר. זהו ספרה השני.
"נבואתו של אחיה השילוני התקיימה במלואה. עשרה שבטים נתונים עתה למרותי, ועם זאת בית דוד לא נעלם והוא מוסיף להתקיים. מדיניותו החברתית־כלכלית של האב, בצירוף טיפשותו וגסות רוחו של הבן הביאו לכשלונו של רחבעם בן שלמה ולנצחוני שלי, אבל אני נותן דעתי גם על המציאות הדתית השוררת בארץ על יתרונותיה וסכנותיה. דבקותם המתמשכת של אזרחי המדינה החדשה שהקמתי במסורת הדתית העמוקה שלהם היא בעיה קשה. מסורת זו כרוכה במקדש ירושלים ובנאמנות לבית דוד ואם לא אנקוט צעדים משמעותיים תשוב הממלכה לבית דוד. אִם יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית ה' בִּירוּשָׁלַ͏יִם וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל אֲדֹנֵיהֶם אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה וַהֲרָגֻנִי וְשָׁבוּ אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה. אני כשלעצמי איבדתי מזמן את אמונתי ובעיניי עבודת האל הנסתר ועבודת עגלי הזהב אחת היא אבל המציאות הדתית החדשה תישען על המסורות הקיימות..."
דברי ימיהם א' מתיימר לתת פתחון פה לרבים ממלכי ישראל המושתקים ולבני תקופתם. המלכים ירבעם בן נבט, אחאב, יהורם, יהוא, ירבעם בן יואש ועוד, כמו גם הנביאים והדמויות השונות שחיו סביבם, זוכים למונולוגים בגוף ראשון החושפים את נבכי נפשם ואת כמיהותיהם, יצריהם וחלומותיהם. הספר הוא מעין קובץ זיכרונות שכתבו כביכול גיבורי העלילות שסביבן נעים הפרקים השונים. עיקרי ה"זיכרונות" מבוססים על הנאמר והמסופר במקורות, אבל יש בהם גם מידה של חופש, דמיון ויצירתיות.
דברי ימיהם א' מפגיש אותנו עם עולמם הלא ייאמן של מלכי ישראל הגדולים ועם סיפורי התנ"ך המוכרים מזווית מקורית ומאלפת.
"נבואתו של אחיה השילוני התקיימה במלואה. עשרה שבטים נתונים עתה למרותי, ועם זאת בית דוד לא נעלם והוא מוסיף להתקיים. מדיניותו החברתית־כלכלית של האב, בצירוף טיפשותו וגסות רוחו של הבן הביאו לכשלונו של רחבעם בן שלמה ולנצחוני שלי, אבל אני נותן דעתי גם על המציאות הדתית השוררת בארץ על יתרונותיה וסכנותיה. דבקותם המתמשכת של אזרחי המדינה החדשה שהקמתי במסורת הדתית העמוקה שלהם היא בעיה קשה. מסורת זו כרוכה במקדש ירושלים ובנאמנות לבית דוד ואם לא אנקוט צעדים משמעותיים תשוב הממלכה לבית דוד. אִם יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית ה' בִּירוּשָׁלַ͏יִם וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל אֲדֹנֵיהֶם אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה וַהֲרָגֻנִי וְשָׁבוּ אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה. אני כשלעצמי איבדתי מזמן את אמונתי ובעיניי עבודת האל הנסתר ועבודת עגלי הזהב אחת היא אבל המציאות הדתית החדשה תישען על המסורות הקיימות..."
דברי ימיהם א' מתיימר לתת פתחון פה לרבים ממלכי ישראל המושתקים ולבני תקופתם. המלכים ירבעם בן נבט, אחאב, יהורם, יהוא, ירבעם בן יואש ועוד, כמו גם הנביאים והדמויות השונות שחיו סביבם, זוכים למונולוגים בגוף ראשון החושפים את נבכי נפשם ואת כמיהותיהם, יצריהם וחלומותיהם. הספר הוא מעין קובץ זיכרונות שכתבו כביכול גיבורי העלילות שסביבן נעים הפרקים השונים. עיקרי ה"זיכרונות" מבוססים על הנאמר והמסופר במקורות, אבל יש בהם גם מידה של חופש, דמיון ויצירתיות.
דברי ימיהם א' מפגיש אותנו עם עולמם הלא ייאמן של מלכי ישראל הגדולים ועם סיפורי התנ"ך המוכרים מזווית מקורית ומאלפת.
רותי, מרגלית, קלודין, אנה ונשים נוספות הן כולן אמהות לנשים בהיריון או סבתות טריות. השינויים המורכבים שחלים ביחסיהן עם בנותיהן בצומת זה בחייהן, והמעבר הטעון אל הסבתאות שהן חוות, מפגישים אותן בקבוצת "מעברים" בשנים-עשר המפגשים של הקבוצה נחשפים בהדרגה סיפוריהן האישיים - סיפורים על אובדן , אימוץ, פרידה, כמעט-הפלה - והמניעים המודעים והפחות מודעים להצטרפותן לקבוצה. המנחה, נירי, היא אֵם צעירה שיחסיה עם אמה בתקופת הריונה ואחרי הלידה הניעו אותה להקים את הקבוצה. סיפורה האישי נשזר בסיפורה הלא-שגרתי של אֵלָה, אם חד-הורית וסבתא טרייה, שסוד גדול שהיא מגלה בקבוצה חושף את הפחדים העמוקים ביותר של האמהות ומעמת את נירי עם יחסיה עם אמה. הקשרים הנוצרים בקבוצה במהלך המפגשים וביניהם חושפים בהדרגה צדדים של נשיות, אמהות, סבתאות ויחסי אמהות-בנות, כפי שלא סופרו מעולם.
הולדת סבתא משלב תובנה פסיכולוגית ורגישות עם כישרון כתיבה, והתוצאה היא סיפור מרתק ומפתיע. הספר מתבסס על ריאיונות שערכה המחברת עם אמהות לנשים בהיריון ואחרי לידה, שפתחו בפניה צוהר לעולמן, עולם עשיר ומגוון של נשים בנות זמננו בתקופה שבה עוברים שינויים מפליגים על מוסד המשפחה.
רותי, מרגלית, קלודין, אנה ונשים נוספות הן כולן אמהות לנשים בהיריון או סבתות טריות. השינויים המורכבים שחלים ביחסיהן עם בנותיהן בצומת זה בחייהן, והמעבר הטעון אל הסבתאות שהן חוות, מפגישים אותן בקבוצת "מעברים" בשנים-עשר המפגשים של הקבוצה נחשפים בהדרגה סיפוריהן האישיים - סיפורים על אובדן , אימוץ, פרידה, כמעט-הפלה - והמניעים המודעים והפחות מודעים להצטרפותן לקבוצה. המנחה, נירי, היא אֵם צעירה שיחסיה עם אמה בתקופת הריונה ואחרי הלידה הניעו אותה להקים את הקבוצה. סיפורה האישי נשזר בסיפורה הלא-שגרתי של אֵלָה, אם חד-הורית וסבתא טרייה, שסוד גדול שהיא מגלה בקבוצה חושף את הפחדים העמוקים ביותר של האמהות ומעמת את נירי עם יחסיה עם אמה. הקשרים הנוצרים בקבוצה במהלך המפגשים וביניהם חושפים בהדרגה צדדים של נשיות, אמהות, סבתאות ויחסי אמהות-בנות, כפי שלא סופרו מעולם.
הולדת סבתא משלב תובנה פסיכולוגית ורגישות עם כישרון כתיבה, והתוצאה היא סיפור מרתק ומפתיע. הספר מתבסס על ריאיונות שערכה המחברת עם אמהות לנשים בהיריון ואחרי לידה, שפתחו בפניה צוהר לעולמן, עולם עשיר ומגוון של נשים בנות זמננו בתקופה שבה עוברים שינויים מפליגים על מוסד המשפחה.
מאה כותבים וכותבות בגילים בין שבע-עשרה לתשעים ושמונה הסכימו לבחור זיכרון אחד בלבד מאמם ולתארו במילותיהם. הזיכרונות מרכיבים פסיפס מרתק ומרגש של אמהות, על צדדיה השונים, השגרתיים ויוצאי הדופן. מחלקם של הזיכרונות מנשבת רוח של פייסנות, מאחרים רוח של הערצה או סלחנות, ומקצתם עולים בבירור כעס ואכזבה. חלקם כתובים בשפה דיווחית, אחרים סיפוריים יותר. חלקם מפורשים ומשתפים את הקוראים גם בתובנות ובמסקנות, ואחרים ישירים, גולמיים - וכולם אמיתיים. הזיכרונות משקפים לא רק את הסגנון האמהי הפרטי, אלא גם את רוח התקופה, את הנהגים התרבותיים השונים ואירועים מתולדות העולם והארץ.
אחרי שחקרה את הסבתאות על כל היבטיה בספרה הולדת סבתא, יצאה ענת הררי למסע בן שנתיים בעקבות האמהות. קריאת הזיכרונות מעלה שאלות שנותרו פתוחות: איך בוחרים זיכרון אחד בלבד מתוך מאגר הזיכרונות? ולמה דווקא את הזיכרון הזה ולא אחר? ומדוע בחר מי שבחר להציג את אמו הטובה והמיטיבה, או לחלופין, את אמו המכאיבה, הפוצעת? האם הזיכרון נבחר בשל היותו החריג, או משום שהוא משקף את המוכר והידוע? ומעל לכול מרחפת שאלה אחת גדולה: עד כמה אנחנו מכירים את אמא - את האישה שהיא אמנו - על כל מורכבותה, על צדדיה השונים?
מאה כותבים וכותבות בגילים בין שבע-עשרה לתשעים ושמונה הסכימו לבחור זיכרון אחד בלבד מאמם ולתארו במילותיהם. הזיכרונות מרכיבים פסיפס מרתק ומרגש של אמהות, על צדדיה השונים, השגרתיים ויוצאי הדופן. מחלקם של הזיכרונות מנשבת רוח של פייסנות, מאחרים רוח של הערצה או סלחנות, ומקצתם עולים בבירור כעס ואכזבה. חלקם כתובים בשפה דיווחית, אחרים סיפוריים יותר. חלקם מפורשים ומשתפים את הקוראים גם בתובנות ובמסקנות, ואחרים ישירים, גולמיים - וכולם אמיתיים. הזיכרונות משקפים לא רק את הסגנון האמהי הפרטי, אלא גם את רוח התקופה, את הנהגים התרבותיים השונים ואירועים מתולדות העולם והארץ.
אחרי שחקרה את הסבתאות על כל היבטיה בספרה הולדת סבתא, יצאה ענת הררי למסע בן שנתיים בעקבות האמהות. קריאת הזיכרונות מעלה שאלות שנותרו פתוחות: איך בוחרים זיכרון אחד בלבד מתוך מאגר הזיכרונות? ולמה דווקא את הזיכרון הזה ולא אחר? ומדוע בחר מי שבחר להציג את אמו הטובה והמיטיבה, או לחלופין, את אמו המכאיבה, הפוצעת? האם הזיכרון נבחר בשל היותו החריג, או משום שהוא משקף את המוכר והידוע? ומעל לכול מרחפת שאלה אחת גדולה: עד כמה אנחנו מכירים את אמא - את האישה שהיא אמנו - על כל מורכבותה, על צדדיה השונים?
ב-15 באוקטובר 2007, כמה ימים לאחר שמסר למו״ל שלו כתב יד חדש שכותרתו "התאבדות", נמצא אדואר לווה תלוי בביתו. הוא הותיר אחריו ערימה של מכתבים מפורטים שיועדו לבת-זוגו ולחבריו. הספר ראה אור ב-2008, כמה חודשים לאחר מותו.
התאבדות הוא מונולוג הכתוב בגוף שני ומופנה לחבר נעורים שהתאבד. הטקסט מבקש לחקור בסבלנות את חידת התאבדותו חסרת הפשר לכאורה של החבר, אך תוך כדי כך כותב חידה חדשה לגמרי, זו של התאבדות המחבר. ״אתה בן עשרים וחמש. אתה יודע עכשיו יותר ממני על המוות״, כותב לווה העוד-מעט-מת לחברו המת, ״ההתאבדות שלך היתה יפה באופן שערורייתי [...] האופן שבו עזבת את החיים כתב מחדש את הסיפור על דרך השלילה. אלה שהכירו אותך מפרשים כל אחד מצעדיך לאורו. צלו של העץ השחור הגדול הזה מסתיר מעתה את היער שהיו חייך".
אדואר לווה (2007-1965), היה צלם ואמן מושגי שהגיע לעולם האמנות אחרי לימודי כלכלה ומנהל. בעשור האחרון לחיוו הקצרים השתלבה בעשייתו האמנותית של לווה גם יצירה ספרותית ניסיונית שזוכה כיום להתעניינות רבה בעולם.
ספרו "דיוקן עצמי" ראה אור בהוצאת בבל ב-2020.
ב-15 באוקטובר 2007, כמה ימים לאחר שמסר למו״ל שלו כתב יד חדש שכותרתו "התאבדות", נמצא אדואר לווה תלוי בביתו. הוא הותיר אחריו ערימה של מכתבים מפורטים שיועדו לבת-זוגו ולחבריו. הספר ראה אור ב-2008, כמה חודשים לאחר מותו.
התאבדות הוא מונולוג הכתוב בגוף שני ומופנה לחבר נעורים שהתאבד. הטקסט מבקש לחקור בסבלנות את חידת התאבדותו חסרת הפשר לכאורה של החבר, אך תוך כדי כך כותב חידה חדשה לגמרי, זו של התאבדות המחבר. ״אתה בן עשרים וחמש. אתה יודע עכשיו יותר ממני על המוות״, כותב לווה העוד-מעט-מת לחברו המת, ״ההתאבדות שלך היתה יפה באופן שערורייתי [...] האופן שבו עזבת את החיים כתב מחדש את הסיפור על דרך השלילה. אלה שהכירו אותך מפרשים כל אחד מצעדיך לאורו. צלו של העץ השחור הגדול הזה מסתיר מעתה את היער שהיו חייך".
אדואר לווה (2007-1965), היה צלם ואמן מושגי שהגיע לעולם האמנות אחרי לימודי כלכלה ומנהל. בעשור האחרון לחיוו הקצרים השתלבה בעשייתו האמנותית של לווה גם יצירה ספרותית ניסיונית שזוכה כיום להתעניינות רבה בעולם.
ספרו "דיוקן עצמי" ראה אור בהוצאת בבל ב-2020.
רקפת אורבך, קב"נית בכירה בצבא קבע, תושבת ראשון לציון וחובבת סקס, שקרים וגברים מבוגרים, נולדה בעצם כפרוייקט הנצחה לאחיה צביקה, שנהרג במלחמת יום הכיפורים. כאשר מתעוררים בלבה של רקפת ספקות באשר לנסיבות מותו של צביקה, היא מתחילה לחקור ולשאול שאלות שריחפו בבית הוריה מאז ומעולם. במקביל היא מנהלת רומן סוער עם עודד, עורך-דין שגילו כפול מגילה ומסתבכת בהתחזות לאלמנת צה"ל, עד לקריסה הבלתי נמנעת. מונולוג משעשע, מסעיר ואחוז תזזית של גיבורה מקסימה ונוגעת ללב, והכי ישראלית שיש.
רקפת אורבך, קב"נית בכירה בצבא קבע, תושבת ראשון לציון וחובבת סקס, שקרים וגברים מבוגרים, נולדה בעצם כפרוייקט הנצחה לאחיה צביקה, שנהרג במלחמת יום הכיפורים. כאשר מתעוררים בלבה של רקפת ספקות באשר לנסיבות מותו של צביקה, היא מתחילה לחקור ולשאול שאלות שריחפו בבית הוריה מאז ומעולם. במקביל היא מנהלת רומן סוער עם עודד, עורך-דין שגילו כפול מגילה ומסתבכת בהתחזות לאלמנת צה"ל, עד לקריסה הבלתי נמנעת. מונולוג משעשע, מסעיר ואחוז תזזית של גיבורה מקסימה ונוגעת ללב, והכי ישראלית שיש.
יהודית לא אוהבת לדבר על עצמה. לא אוהבת! ברוך השם, יש לה נתינה ועשייה ובנאדם שיש לו עשייה ונתינה בחיים שלו, שתדעו לכם – זה כלל לחיים – לא צריך תשומת לב. מי שאין לו טעם של חיים ביום-יום שלו כל מה שממלא אותו זה פקה פקה וללחשש על השכנים שנסעו לפראג חודש וחצי אחרי שהארוסה של הבן נטשה אותו דקה לפני החתונה, איזה פרצוף היה להם ברחוב, שלא נדע. עם הראש למטה כל היום מהמבוכה. והוא באמת כזה חמד של בחור. באמת. סתם, בלי סיבה עזבה. מי ישמע איזה מציאה היא, כן? ועכשיו התוצאה זה שהוא יישאר לבד כל החיים כי הוא בררן. ואחרי כל זה הם, ההורים, מרשים לעצמם טיול מאורגן כמו... לא נעים להגיד מה אחרים אומרים, אבל זה מתחרז עם מופקרים. מוזיאונים, מסעדות, מיוזיקלס. יופי, נהיו זוג צעיר!
לא עניין של אף אחד. מי אתם שתשפטו? בנאדם שאלוהים רק עכשיו סגר איתו חשבון, מה אתם נכנסים לו באמצע הבוררות?! שאנשים יעשו מה שהם רוצים. גם אם הם לא בני אדם. שתדעו לכם: מי ששופט, אחר כך בגיל שישים חוטף פוליפים.
חגית אהרוני היא אישה, אם, סופרת ומנתחת התנהגות, חובבת טניס בכל רמ"ח איבריה הכואבים מעמל רב ונשואה זה מכבר לאילן, עורך דין, אב מסור ואיש הישר בעיניו יעשה.
מספרי חגית אהרוני
לילדים ומשפחות: 'אח מיוחד', 'אח מיוחד בגן - ריחות וצלילים', 'אניואני', 'ששש...', 'כמעט פשוט'.
למבוגרים: 'העצב של השכן', 'הפרעתקשורת'.
המעוניינים ליצור קשר עם המחברת, מוזמנים בשמחה!
טל: 050-2204370, דוא”ל: ahagiti75@gmail.com
יהודית לא אוהבת לדבר על עצמה. לא אוהבת! ברוך השם, יש לה נתינה ועשייה ובנאדם שיש לו עשייה ונתינה בחיים שלו, שתדעו לכם – זה כלל לחיים – לא צריך תשומת לב. מי שאין לו טעם של חיים ביום-יום שלו כל מה שממלא אותו זה פקה פקה וללחשש על השכנים שנסעו לפראג חודש וחצי אחרי שהארוסה של הבן נטשה אותו דקה לפני החתונה, איזה פרצוף היה להם ברחוב, שלא נדע. עם הראש למטה כל היום מהמבוכה. והוא באמת כזה חמד של בחור. באמת. סתם, בלי סיבה עזבה. מי ישמע איזה מציאה היא, כן? ועכשיו התוצאה זה שהוא יישאר לבד כל החיים כי הוא בררן. ואחרי כל זה הם, ההורים, מרשים לעצמם טיול מאורגן כמו... לא נעים להגיד מה אחרים אומרים, אבל זה מתחרז עם מופקרים. מוזיאונים, מסעדות, מיוזיקלס. יופי, נהיו זוג צעיר!
לא עניין של אף אחד. מי אתם שתשפטו? בנאדם שאלוהים רק עכשיו סגר איתו חשבון, מה אתם נכנסים לו באמצע הבוררות?! שאנשים יעשו מה שהם רוצים. גם אם הם לא בני אדם. שתדעו לכם: מי ששופט, אחר כך בגיל שישים חוטף פוליפים.
חגית אהרוני היא אישה, אם, סופרת ומנתחת התנהגות, חובבת טניס בכל רמ"ח איבריה הכואבים מעמל רב ונשואה זה מכבר לאילן, עורך דין, אב מסור ואיש הישר בעיניו יעשה.
מספרי חגית אהרוני
לילדים ומשפחות: 'אח מיוחד', 'אח מיוחד בגן - ריחות וצלילים', 'אניואני', 'ששש...', 'כמעט פשוט'.
למבוגרים: 'העצב של השכן', 'הפרעתקשורת'.
המעוניינים ליצור קשר עם המחברת, מוזמנים בשמחה!
טל: 050-2204370, דוא”ל: ahagiti75@gmail.com
בקיץ 1989 פשע נורא מפר את השלווה האידילית בפרוור קטן בבאטון רוז', לואיזיאנה. לינדי סימפסון בת החמש-עשרה- נשמה חופשית, אצנית מצטיינת ויפהפיית השכונה - נופלת קורבן לאלימות קשה בסמוך לביתה.
דרך עיניו של בן השכנים, המגולל את הסיפור כמעין וידוי אישי, נחשף הצד האפל של השכונה השקטה, וכל שם שעולה ברשימת החשודים מפתיע יותר מקודמו.
בקיץ 1989 פשע נורא מפר את השלווה האידילית בפרוור קטן בבאטון רוז', לואיזיאנה. לינדי סימפסון בת החמש-עשרה- נשמה חופשית, אצנית מצטיינת ויפהפיית השכונה - נופלת קורבן לאלימות קשה בסמוך לביתה.
דרך עיניו של בן השכנים, המגולל את הסיפור כמעין וידוי אישי, נחשף הצד האפל של השכונה השקטה, וכל שם שעולה ברשימת החשודים מפתיע יותר מקודמו.
זהו מונולוג לרעיה אצילה וצנועה, אימא מסורה ונפלאה, שכוחה לא עמד לה בהמתנה הארוכה להשתלת כבד, המתנה שלוותה בצחוק ודמע, ברגעים של ייאוש ותקווה.
ראשיתו של הספר בערב ראש השנה תשע"ה, ואולי שבע שנים קודם לכן, בעת שרעייתי, ריקי, הובהלה לבית החולים, לניתוח חירום שעצר דימום מדליות בוושט.
רצה הגורל ודווקא באשפוז האחרון, לקראת טיסה לפריז לצורך ההשתלה, דבק בריאותיה זיהום קשה ממנו לא יצאה.
הספר הוא המשכה של הזעקה שנפלטה מתוכי כשהרופא אמר שיש לה סיכוי של שני אחוזים בלבד לחיות.
הנאמנות היא החברות האמיתית. כשריקי הלכה, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. כל מה שבנינו יחד נעלם. חרדתי לילדים. שום דבר לא מכין אותך לכך.
מותה מחק בתוכי את החיות והחיוניות. בעזרת ילדינו, שלהם אני חייב תודה, ובעזרת האל, חזרתי למסלול, תרתי משמע – לריצה, לשירה, לחיים. הם היו עוגן ההצלה שחיבר אותי לקרקע.
היום, אחרי למעלה משבע שנים, אפשר לומר שחיי עוסקים בשמירת האיזון הקיומי שבלעדיו ניטל הטעם לחיים. בן אדם יכול לברוח, אך לא להסתתר.
כמו זמיר שאיבד את בת־זוגו בוקעים מליבי שירים נוגים, מילים של תקווה, ואמונה שהחיים מחפים על האובדן, ושאהבתה עדיין מרחפת בעולם.
"שושנת פלאים ברוכת־אל / פורחת לאיש ואיש. / יש כל שנות־חייו דורש לה, / יש מוצא אותה חיש. / ויש ערב־חורף נוגה בא, / ואבלו שדמות־בר. / תתבונן, תבחין דרכך – / שושנתך נקטפה כבר." (שאול טשרניחובסקי)
שלום חיים – יליד 1951, אלכסנדריה.
זהו מונולוג לרעיה אצילה וצנועה, אימא מסורה ונפלאה, שכוחה לא עמד לה בהמתנה הארוכה להשתלת כבד, המתנה שלוותה בצחוק ודמע, ברגעים של ייאוש ותקווה.
ראשיתו של הספר בערב ראש השנה תשע"ה, ואולי שבע שנים קודם לכן, בעת שרעייתי, ריקי, הובהלה לבית החולים, לניתוח חירום שעצר דימום מדליות בוושט.
רצה הגורל ודווקא באשפוז האחרון, לקראת טיסה לפריז לצורך ההשתלה, דבק בריאותיה זיהום קשה ממנו לא יצאה.
הספר הוא המשכה של הזעקה שנפלטה מתוכי כשהרופא אמר שיש לה סיכוי של שני אחוזים בלבד לחיות.
הנאמנות היא החברות האמיתית. כשריקי הלכה, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. כל מה שבנינו יחד נעלם. חרדתי לילדים. שום דבר לא מכין אותך לכך.
מותה מחק בתוכי את החיות והחיוניות. בעזרת ילדינו, שלהם אני חייב תודה, ובעזרת האל, חזרתי למסלול, תרתי משמע – לריצה, לשירה, לחיים. הם היו עוגן ההצלה שחיבר אותי לקרקע.
היום, אחרי למעלה משבע שנים, אפשר לומר שחיי עוסקים בשמירת האיזון הקיומי שבלעדיו ניטל הטעם לחיים. בן אדם יכול לברוח, אך לא להסתתר.
כמו זמיר שאיבד את בת־זוגו בוקעים מליבי שירים נוגים, מילים של תקווה, ואמונה שהחיים מחפים על האובדן, ושאהבתה עדיין מרחפת בעולם.
"שושנת פלאים ברוכת־אל / פורחת לאיש ואיש. / יש כל שנות־חייו דורש לה, / יש מוצא אותה חיש. / ויש ערב־חורף נוגה בא, / ואבלו שדמות־בר. / תתבונן, תבחין דרכך – / שושנתך נקטפה כבר." (שאול טשרניחובסקי)
שלום חיים – יליד 1951, אלכסנדריה.
השפית נולדה למשפחה ענייה ומרובת ילדים בעיירה סנט-באזיי שבדרום-מערב צרפת. הוריה שלחו אותה לעבוד בביתם של בני זוג אמידים כדי לעזור בעול פרנסת המשפחה, ועד מהרה התברר שבורכה בכישרון יוצא דופן לבישול. היא חולמת מתכונים, הוגה בדמיונה שילובי רכיבים וצבעים, מצליחה לצוד טעמים וניחוחות חמקמקים, וכעבור זמן קצר מחליפה את הטבחית הקבועה של בני הזוג ופותחת בקריירה עשירה ורבת תהפוכות.
על חיים אלה של יצירה והתמסרות טוטאלית ועל אישיותה המורכבת של השפית אנחנו לומדים מפיו של מי ששימש במשך שנים רבות העוזר שלה במטבח: זהו קולו של מספר חנוק מאהבה, חד הבחנה ובעל רגישות עמוקה, שבלשון צלולה ורבת פנים מצליח לטוות להפליא את סיפור חייה של מושא הערצתו, השפית שלו.
מארי נדיאיי נולדה בצרפת ב-1967 לאב סנגלי ולאם צרפתייה. היא התחילה לכתוב בגיל 12 ואת הרומן הראשון שלה פרסמה כשהייתה בת 18. מאז פרסמה כעשרים ספרים – רומנים, קובצי סיפורים קצרים ומחזות תיאטרון. ב-2001 זכתה בפרס "פמינה" עבור ספרה רוזי קארפ, וב-2009 קיבלה את פרס גונקור עבור שלוש נשים חזקות. זהו ספרה החמישי של מארי נדיאיי המתורגם לעברית.
השפית נולדה למשפחה ענייה ומרובת ילדים בעיירה סנט-באזיי שבדרום-מערב צרפת. הוריה שלחו אותה לעבוד בביתם של בני זוג אמידים כדי לעזור בעול פרנסת המשפחה, ועד מהרה התברר שבורכה בכישרון יוצא דופן לבישול. היא חולמת מתכונים, הוגה בדמיונה שילובי רכיבים וצבעים, מצליחה לצוד טעמים וניחוחות חמקמקים, וכעבור זמן קצר מחליפה את הטבחית הקבועה של בני הזוג ופותחת בקריירה עשירה ורבת תהפוכות.
על חיים אלה של יצירה והתמסרות טוטאלית ועל אישיותה המורכבת של השפית אנחנו לומדים מפיו של מי ששימש במשך שנים רבות העוזר שלה במטבח: זהו קולו של מספר חנוק מאהבה, חד הבחנה ובעל רגישות עמוקה, שבלשון צלולה ורבת פנים מצליח לטוות להפליא את סיפור חייה של מושא הערצתו, השפית שלו.
מארי נדיאיי נולדה בצרפת ב-1967 לאב סנגלי ולאם צרפתייה. היא התחילה לכתוב בגיל 12 ואת הרומן הראשון שלה פרסמה כשהייתה בת 18. מאז פרסמה כעשרים ספרים – רומנים, קובצי סיפורים קצרים ומחזות תיאטרון. ב-2001 זכתה בפרס "פמינה" עבור ספרה רוזי קארפ, וב-2009 קיבלה את פרס גונקור עבור שלוש נשים חזקות. זהו ספרה החמישי של מארי נדיאיי המתורגם לעברית.
פרוזאק. זנקס. ליתיום. קלוזאפין. ריספרדל. טרזודון. ברוטיזולם. בולימיה נרבוזה. הפרעת חרדה. פסיכוזה. קווים פרנואידיים. מאניה דיפרסיה.
אני לא אומרת שאני לא משוגעת. אני רק אומרת שהדבר הזה הוא לא אשמתי. ואני חושבת, באמת חושבת, שאף אחד לא צריך להיכנס לכלא על מה שהוא לא אשם בו. על מעשה שאי אפשר שלא לעשות. על דרך שבה אי אפשר שלא ללכת. אפילו אם הכלא הוא מוסד לחולי נפש. אפילו אם זה אמור להיות לטובתו.
קצת אחרי שהעולם לא הגיע אל קיצו בשנת 2000, נערה בת שמונה־עשרה בורחת מהמחלקה הסגורה שבה היא מאושפזת. כשלצידה חברתה הטובה מימי התיכון, היא נוסעת לתל אביב כדי לפגוש בחור שהציל את חייה פעם, בתקווה שהוא יציל אותם בשנית.
אבל בעצם שום דבר בתיאור הזה לא נכון: כי העולם כן הגיע אל קיצו. כי החיים שלה בכלל לא ניצלו. כי שום דבר הוא אף פעם לא כמו שהוא נשמע או כמו שהוא נראה. כי כולם משקרים כל הזמן. גם היא בעצמה, לעצמה.
והיא כועסת. היא לא מפסיקה לכעוס. במונולוג ארוך וחשוף היא מספרת על כל מה שקרה באמת, ומבינה תוך כדי כך כמה מעט הבינה קודם.
היפומאניה הוא סיפור התבגרות סוחף שלוקח אותנו למסע שבין השפיות לבין השיגעון, בין האכזריות לבין החסד, בין השקר לבין האמת.
מגי אוצרי היא סופרת, כלת פרס שר התרבות והספורט לשנת 2021. היפומאניה הוא ספרה הרביעי.
פרוזאק. זנקס. ליתיום. קלוזאפין. ריספרדל. טרזודון. ברוטיזולם. בולימיה נרבוזה. הפרעת חרדה. פסיכוזה. קווים פרנואידיים. מאניה דיפרסיה.
אני לא אומרת שאני לא משוגעת. אני רק אומרת שהדבר הזה הוא לא אשמתי. ואני חושבת, באמת חושבת, שאף אחד לא צריך להיכנס לכלא על מה שהוא לא אשם בו. על מעשה שאי אפשר שלא לעשות. על דרך שבה אי אפשר שלא ללכת. אפילו אם הכלא הוא מוסד לחולי נפש. אפילו אם זה אמור להיות לטובתו.
קצת אחרי שהעולם לא הגיע אל קיצו בשנת 2000, נערה בת שמונה־עשרה בורחת מהמחלקה הסגורה שבה היא מאושפזת. כשלצידה חברתה הטובה מימי התיכון, היא נוסעת לתל אביב כדי לפגוש בחור שהציל את חייה פעם, בתקווה שהוא יציל אותם בשנית.
אבל בעצם שום דבר בתיאור הזה לא נכון: כי העולם כן הגיע אל קיצו. כי החיים שלה בכלל לא ניצלו. כי שום דבר הוא אף פעם לא כמו שהוא נשמע או כמו שהוא נראה. כי כולם משקרים כל הזמן. גם היא בעצמה, לעצמה.
והיא כועסת. היא לא מפסיקה לכעוס. במונולוג ארוך וחשוף היא מספרת על כל מה שקרה באמת, ומבינה תוך כדי כך כמה מעט הבינה קודם.
היפומאניה הוא סיפור התבגרות סוחף שלוקח אותנו למסע שבין השפיות לבין השיגעון, בין האכזריות לבין החסד, בין השקר לבין האמת.
מגי אוצרי היא סופרת, כלת פרס שר התרבות והספורט לשנת 2021. היפומאניה הוא ספרה הרביעי.
מה כבר יכול להתרחש בגינה שכונתית קטנה? כלום. הכול.
לפנינו כתם ירוק וצנוע, אחד מיני עשרות כתמים דומים בעיר. אין המקום מכוער במיוחד, ואינו מצטיין בשום דבר שניתן להצביע עליו. שטח מעבר, ניקוז של ילדים אקראיים משחקים. ובייחוד – מקום המפגש של אחד המעמדות הנחותים בתולדות הספרות המודרנית ובשיח החברתי בכלל: אימהות עם עגלות.
דמותנו נמצאת עמוק במסלול האימהוּת: מנסה לנווט בתוך חייה הרווים, מחפשת וכותבת פרגמנטים של זמן שהיא גונבת מהיומיום המקוטע שלה: מקצב הספר כמקצב החיים.
מן הגינה פורצים זיכרונותיה של הדמות אל דמויות נוספות – אמא, סבתות, חברות, גם זיכרונות ממדינות שונות, וזמנים שונים. היא פוקדת את הגינה, ולכן, אל סיפורה מסתננים דיאלוגים של אימהות אחרות עם עגלות אחרות. על מה הן מדברות? חולמות?, מה הן מסתירות? המחברת חובשת את כובע המציצנית, הבלשית האורבנית. היא מפענחת את הקוד הגנטי של הזמן הזה, כי הגינה משמשת מיקרוקוסמוס של העולם.
הרבה דובר בעשור האחרון על מגדר, על פמיניזם, על השמעת קולות שהושתקו, כאלה שלא התייחסו אליהם. תמר סנדלר גורן לא נותנת הרצאה על נושאים אלה, אלא מנצחת על שלל קולות אנונימיים, מפגישה אותם עם קיומה, בפוליפוניה הזאת נולדת נובלה שופעת טריות, המביאה בשורה של רעננות.
מה כבר יכול להתרחש בגינה שכונתית קטנה? כלום. הכול.
לפנינו כתם ירוק וצנוע, אחד מיני עשרות כתמים דומים בעיר. אין המקום מכוער במיוחד, ואינו מצטיין בשום דבר שניתן להצביע עליו. שטח מעבר, ניקוז של ילדים אקראיים משחקים. ובייחוד – מקום המפגש של אחד המעמדות הנחותים בתולדות הספרות המודרנית ובשיח החברתי בכלל: אימהות עם עגלות.
דמותנו נמצאת עמוק במסלול האימהוּת: מנסה לנווט בתוך חייה הרווים, מחפשת וכותבת פרגמנטים של זמן שהיא גונבת מהיומיום המקוטע שלה: מקצב הספר כמקצב החיים.
מן הגינה פורצים זיכרונותיה של הדמות אל דמויות נוספות – אמא, סבתות, חברות, גם זיכרונות ממדינות שונות, וזמנים שונים. היא פוקדת את הגינה, ולכן, אל סיפורה מסתננים דיאלוגים של אימהות אחרות עם עגלות אחרות. על מה הן מדברות? חולמות?, מה הן מסתירות? המחברת חובשת את כובע המציצנית, הבלשית האורבנית. היא מפענחת את הקוד הגנטי של הזמן הזה, כי הגינה משמשת מיקרוקוסמוס של העולם.
הרבה דובר בעשור האחרון על מגדר, על פמיניזם, על השמעת קולות שהושתקו, כאלה שלא התייחסו אליהם. תמר סנדלר גורן לא נותנת הרצאה על נושאים אלה, אלא מנצחת על שלל קולות אנונימיים, מפגישה אותם עם קיומה, בפוליפוניה הזאת נולדת נובלה שופעת טריות, המביאה בשורה של רעננות.
כשמלאו לרינת ספיבק 35, היא התעוררה בהודו עם בלוז יום הולדת. היא הרגישה לא נורמלית שלא יישרה קו עם אנשי השנתון שלה. היא חשבה שבגיל הזה כבר תהיה בזוגיות אוהבת.
התהייה אם "מאוחר מדי" הניעה אותה לראיין נשים שעשו את זה שונה. כאלה שלא הכירו את בן הזוג בתיכון, בצבא, באוניברסיטה, וגם לא בעבודה הראשונה. נשים שחשבו שאולי כבר לא יהיו בקשר זוגי, אבל גילו אחרת. היא רצתה לשמוע סיפורים שיוכיחו לה שזוגיות קרובה ומיטיבה אפשר ליצור הרבה אחרי שלב המסגרות המקובלות שמרכיבות את החיים.
באהבה בדרך, 21 נשים מספרות בפתיחות ובכנות על חוויית הרווקות המאוחרת ועל התהליך שהוביל אותן לקשר זוגי משמעותי. בין לבין משתפת ספיבק ברגעים מהחיים שלה: אהבות שהיו וכבו, תובנות שצברה, חששות שצפים ועולים, וגם נוגעת בשאלות שמופנות לישראליות בגיל ובסטטוס שלה, כמו "איך זה שאת עדיין רווקה?" ו"למה את לא מקפיאה ביציות?"
אהבה בדרך הוא ספר על לבד ועל ביחד, על רווקוּת ועל יצירת זוגיות בשלב מאוחר יותר של החיים. רינת ספיבק היא עיתונאית ויוצרת. עבדה כמגישה וככתבת בטלוויזיה. בוגרת תואר ראשון במדעי המוח.
כשמלאו לרינת ספיבק 35, היא התעוררה בהודו עם בלוז יום הולדת. היא הרגישה לא נורמלית שלא יישרה קו עם אנשי השנתון שלה. היא חשבה שבגיל הזה כבר תהיה בזוגיות אוהבת.
התהייה אם "מאוחר מדי" הניעה אותה לראיין נשים שעשו את זה שונה. כאלה שלא הכירו את בן הזוג בתיכון, בצבא, באוניברסיטה, וגם לא בעבודה הראשונה. נשים שחשבו שאולי כבר לא יהיו בקשר זוגי, אבל גילו אחרת. היא רצתה לשמוע סיפורים שיוכיחו לה שזוגיות קרובה ומיטיבה אפשר ליצור הרבה אחרי שלב המסגרות המקובלות שמרכיבות את החיים.
באהבה בדרך, 21 נשים מספרות בפתיחות ובכנות על חוויית הרווקות המאוחרת ועל התהליך שהוביל אותן לקשר זוגי משמעותי. בין לבין משתפת ספיבק ברגעים מהחיים שלה: אהבות שהיו וכבו, תובנות שצברה, חששות שצפים ועולים, וגם נוגעת בשאלות שמופנות לישראליות בגיל ובסטטוס שלה, כמו "איך זה שאת עדיין רווקה?" ו"למה את לא מקפיאה ביציות?"
אהבה בדרך הוא ספר על לבד ועל ביחד, על רווקוּת ועל יצירת זוגיות בשלב מאוחר יותר של החיים. רינת ספיבק היא עיתונאית ויוצרת. עבדה כמגישה וככתבת בטלוויזיה. בוגרת תואר ראשון במדעי המוח.
על רקע חוגי התיאטרון של המאה ה-20 בהונגריה, נפרשת בפנישו עלילת אהבה מיוחדת במינה.
אנו מתוודעים, במתח הולך וגובר, לעולם של תהפוכות אישיות והסטוריות, אשר במרכזן – קורות חייה של שחקנית צעירה ונודעת, בת למשפחת אצולה שאיבדה את נכסיה.
סיפורה של הגיבורה נגלה בדרך של מונולוג ישיר ונוקב, לעיתים בנימה של סרקזם.
כוחה הספרותי של מגדה סאבו, הסופרת ההונגריה עטורת הפרסים, מקנה לאירועים הדרמטיים ולרגשות העזים של אהבה, קנאה ושנאה – ציביון מיוחד של כנות ואמינות; כל אלה הופכים את קריאת העופר לחוויה אישית חזקה.
הספר הופיע במהדורות רבות ותורגם לכ-20 שפות.
על רקע חוגי התיאטרון של המאה ה-20 בהונגריה, נפרשת בפנישו עלילת אהבה מיוחדת במינה.
אנו מתוודעים, במתח הולך וגובר, לעולם של תהפוכות אישיות והסטוריות, אשר במרכזן – קורות חייה של שחקנית צעירה ונודעת, בת למשפחת אצולה שאיבדה את נכסיה.
סיפורה של הגיבורה נגלה בדרך של מונולוג ישיר ונוקב, לעיתים בנימה של סרקזם.
כוחה הספרותי של מגדה סאבו, הסופרת ההונגריה עטורת הפרסים, מקנה לאירועים הדרמטיים ולרגשות העזים של אהבה, קנאה ושנאה – ציביון מיוחד של כנות ואמינות; כל אלה הופכים את קריאת העופר לחוויה אישית חזקה.
הספר הופיע במהדורות רבות ותורגם לכ-20 שפות.
ההרגשה היא כאילו לא הייתי בשום מקום. כאילו מימי לא הייתי עם אשה. כאילו אף פעם לא התחתנתי, לא הולדתי ילד. בפעם הראשונה אני עומד מתחת למפל גועש, משתכשך בבריכה צלולה, מתרגש ללכת יחף על גדות נחל עתיק בחורף שחון. החיים פרושים לפני, מתמסרים, מפקירים את עצמם; מציעים, בזכות הילד החדש, להיות שוב. הבעיה היא שאני לא בטוח אם אני רוצה להיות שוב. אולי פעם אחת הספיקה לי. אני שואל איך לחיות, למרות שאני מרגיש שהשאלה צריכה להיות הפוכה, בקצה הנגדי של הסקאלה. אני שואל איך לחיות, כדי להנחיל את התשובה לבאים אחרי. זה מה שקושר את הילד עם השאלה הזאת. זה מה שמחבר בין שני הקצוות. אני שואל איך לחיות, כאילו החיים לא ענו - לא עונים - על השאלה הזאת.
ההרגשה היא כאילו לא הייתי בשום מקום. כאילו מימי לא הייתי עם אשה. כאילו אף פעם לא התחתנתי, לא הולדתי ילד. בפעם הראשונה אני עומד מתחת למפל גועש, משתכשך בבריכה צלולה, מתרגש ללכת יחף על גדות נחל עתיק בחורף שחון. החיים פרושים לפני, מתמסרים, מפקירים את עצמם; מציעים, בזכות הילד החדש, להיות שוב. הבעיה היא שאני לא בטוח אם אני רוצה להיות שוב. אולי פעם אחת הספיקה לי. אני שואל איך לחיות, למרות שאני מרגיש שהשאלה צריכה להיות הפוכה, בקצה הנגדי של הסקאלה. אני שואל איך לחיות, כדי להנחיל את התשובה לבאים אחרי. זה מה שקושר את הילד עם השאלה הזאת. זה מה שמחבר בין שני הקצוות. אני שואל איך לחיות, כאילו החיים לא ענו - לא עונים - על השאלה הזאת.
"לתפוס את האמצע" הוא רומן המתאר את הקשר הנרקם בין גבר לאישה, על רקע המשבר האישי שכל אחד מהם חווה בנקודת המפגש. הוא חווה אובדן אישי עמוק שמביא אותו אל ספת הפסיכיאטר. היא מגיעה אל אותה ספה כי חייה נעים בין הקצוות והיא מיטלטלת בין פסגות המניה לתהומות הדיפרסיה. כשהיא פוגשת אותו היא על פסגת העולם. בהמשך באה הנפילה הגדולה, קשה וכואבת.
"לתפוס את האמצע" הוא רומן המתאר את הקשר הנרקם בין גבר לאישה, על רקע המשבר האישי שכל אחד מהם חווה בנקודת המפגש. הוא חווה אובדן אישי עמוק שמביא אותו אל ספת הפסיכיאטר. היא מגיעה אל אותה ספה כי חייה נעים בין הקצוות והיא מיטלטלת בין פסגות המניה לתהומות הדיפרסיה. כשהיא פוגשת אותו היא על פסגת העולם. בהמשך באה הנפילה הגדולה, קשה וכואבת.
אלזֶה בת התשע־עשרה, בתו של עורך דין וינאי נודע, מקבלת מכתב דחוף מאִמהּ, בזמן שהיא שוהה באתר נופש הררי באיטליה. האם מפצירה בבתהּ לבקש ממכר אמיד המתאכסן במלון שהיא עצמה שוהה בו הלוואה מיידית שתחלץ את אביה ממצוקה כספית ופלילית שנקלע אליה. אלזֶה נסערת מעצם הבקשה ואחר כך נסערת אף יותר מתגובתו של אותו מכר, אשר מתנה את מתן ההלוואה בהסכמתה להופיע לפניו עירומה למשך חמש־עשרה דקות. לכודה בין נאמנותה לאביה והרצון העז לחלצו ממצוקה לבין בקשתו של המכר האמיד, נקלעת אלזה למועקה ונשאבת לסחרור רגשי בונה והרסני כאחד.
העלמה אלזֶה מסופר כמונולוג פנימי של הגיבורה, שלעתים קרובות משתרגים בו קולותיהם של האורחים השוהים עמה במלון. המונולוג חושף את עולמה של אישה וינאית צעירה ועמו גם את עולמה והווי חייה של הבורגנות הווינאית על סף המאה העשרים. קצבו של המונולוג ועוצמתו הולמים בדייקנות את הסערה הגוברת של הדרמה המתחוללת בנפשה של אלזֶה וסוחפת אותה אל מחוזות שהגבולות בין מציאות להזיה הולכים ומיטשטשים בהם.
ארתור שניצלר, 1931-1862, היה סופר ומחזאי יהודי־אוסטרי, רופא בהכשרתו. ביצירותיו התמקד במיניות ובתהליכים הפסיכולוגיים המתרחשים אצל דמויותיו, לא פעם נשים. הנובלה העלמה אלזה ראתה אור לראשונה בשנת 1924.
אלזֶה בת התשע־עשרה, בתו של עורך דין וינאי נודע, מקבלת מכתב דחוף מאִמהּ, בזמן שהיא שוהה באתר נופש הררי באיטליה. האם מפצירה בבתהּ לבקש ממכר אמיד המתאכסן במלון שהיא עצמה שוהה בו הלוואה מיידית שתחלץ את אביה ממצוקה כספית ופלילית שנקלע אליה. אלזֶה נסערת מעצם הבקשה ואחר כך נסערת אף יותר מתגובתו של אותו מכר, אשר מתנה את מתן ההלוואה בהסכמתה להופיע לפניו עירומה למשך חמש־עשרה דקות. לכודה בין נאמנותה לאביה והרצון העז לחלצו ממצוקה לבין בקשתו של המכר האמיד, נקלעת אלזה למועקה ונשאבת לסחרור רגשי בונה והרסני כאחד.
העלמה אלזֶה מסופר כמונולוג פנימי של הגיבורה, שלעתים קרובות משתרגים בו קולותיהם של האורחים השוהים עמה במלון. המונולוג חושף את עולמה של אישה וינאית צעירה ועמו גם את עולמה והווי חייה של הבורגנות הווינאית על סף המאה העשרים. קצבו של המונולוג ועוצמתו הולמים בדייקנות את הסערה הגוברת של הדרמה המתחוללת בנפשה של אלזֶה וסוחפת אותה אל מחוזות שהגבולות בין מציאות להזיה הולכים ומיטשטשים בהם.
ארתור שניצלר, 1931-1862, היה סופר ומחזאי יהודי־אוסטרי, רופא בהכשרתו. ביצירותיו התמקד במיניות ובתהליכים הפסיכולוגיים המתרחשים אצל דמויותיו, לא פעם נשים. הנובלה העלמה אלזה ראתה אור לראשונה בשנת 1924.
אני יושבת פה בשקט
אבל רק למראית עין.
בתוכי אצורה אנרגיה אדירה
לא־כלום המאיים להתפרץ.
אישה בת חמישים קמה יום אחד ועולה על אוטובוס לכפר. בבית הקטן ששכרה היא יושבת ובוהה, מבשלת ארוחת לא־צהריים, גם לא־ערב, מחטטת במגירות, קוראת מכתבים לא לה, מנמנמת, מאכילה ציפורים ושוב בוהה. היא נזכרת בפרשת אהבה, שהייתה או לא הייתה, מנסה להתיידד עם השקט, נסחפת במחשבות בחקר הכלום. בבית השכנה מתרחשים דברים, בראשה מסתחררים הסיפורים.
נגה אלבלך, ילידת 1971, היא סופרת ועורכת. ספרה 'האיש הזקן: פרידה' זיכה אותה בפרס ברנר לשנת 2018.
אני יושבת פה בשקט
אבל רק למראית עין.
בתוכי אצורה אנרגיה אדירה
לא־כלום המאיים להתפרץ.
אישה בת חמישים קמה יום אחד ועולה על אוטובוס לכפר. בבית הקטן ששכרה היא יושבת ובוהה, מבשלת ארוחת לא־צהריים, גם לא־ערב, מחטטת במגירות, קוראת מכתבים לא לה, מנמנמת, מאכילה ציפורים ושוב בוהה. היא נזכרת בפרשת אהבה, שהייתה או לא הייתה, מנסה להתיידד עם השקט, נסחפת במחשבות בחקר הכלום. בבית השכנה מתרחשים דברים, בראשה מסתחררים הסיפורים.
נגה אלבלך, ילידת 1971, היא סופרת ועורכת. ספרה 'האיש הזקן: פרידה' זיכה אותה בפרס ברנר לשנת 2018.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
