עוגי מיהר אל הזקן וחיבק אותו בחום.
הזקן החזיר לו חיבוק אבהי ואוהב וליטף את בלוריתו הכתומה. “אני מצטער” הודיע לרועי. “עשינו כל שיכולנו ואני חייב לציין שאתם קוסמים לא רעים בכלל. יש לכם עוצמות של קוסמים מנוסים ממכם וכוח הריכוז שלכם מרשים ביותר בניגוד ל... טוב, לא משנה”.
רועי תיאר לעצמו למי התכוון הזקן.
הוא שמע לא אחת על חוסר הריכוז של נדב והיה עד לו כשעבר עם הזחלים לגור בביתו ונדב ניסה להחזיר כיסא שבור בצורת פטרייה לצורתו המקורית.
הזקן ששתק זמן מה וכנראה העלה גם הוא בזיכרונו את קסמיו של נדב חזר לדבר: “אינני מתכוון להטיל דופי בקוסם ששמר על היער. הוא עשה את עבודתו נאמנה, אך חוסר הריכוז שלו גרם לבעיות רבות. בכל אופן, כפי שטענתי קודם, לא ניתן להחזיר את המתים לחיים. הם נמצאים במימד אחר ובזמן אחר והם רחוקים מאיתנו שנות אור. כל הלחשים שניסיתי וכל המחשבות שלכם לא צלחו ולא יכלו להשיב את חברכם אליכם. צר לי. כנראה שהוא הוכנס אל פקעת הקורים בזמן לא טוב. תאמרו לי בבקשה, מתי אירע הדבר בדיוק?”
רועי ענה: “ממש קצת לפני שראינו אותך במעבר שבין הקירות”.
הזקן חזר לדבר: “ואני מתאר לעצמי שהפרפרים יצאו מהקורים לפני כן”.
אמנון ענה לו: “הם יצאו בבוקר לפני שהתחילו הלימודים”.
מלך הפרפרים קימט את מצחו ואמר: “צר לי מאוד לומר לכם, אך מכיוון שחברכם שהה בתוך הקורים בזמן שאף פרפר לא היה אמור להיות שם, הוא... טוב, אני משער שאתם כבר יודעים מה עלה בגורלו”.
“הוא נחנק בפנים” אמרה ורד ודמעות חדשות החלו לזלוג על לחייה.
“לא הייתי צריך להסכים שהוא יחליף אותי” אמר אמנון בעצב.
רועי אמר את מה שהציק לו כל אותה עת: “אני אשם בזה. לא הייתי צריך להגיד לו ללכת אל נדב הקוסם ליער כדי שיחזיר אותו להיות ילד. אם הוא היה נשאר ראש כלב, אז לא הייתי מדבר איתו בבית ספר על המכתב שקיבלתי והוא לא היה מת עכשיו”.
“סליחה” פנה הזקן לרועי ועיניו נצצו. “התואיל לחזור על דבריך שנית?”
“אין בעיה” ענה רועי שחשב שהמכתב שקיבל עניין את הזקן. “קיבלתי בבית ספר מכתב שהיה כתוב בו...”
“לא לכך התכוונתי” קטע אותו הזקן.
“מה אמרת על ראש כלב?”
“אמרתי” ענה רועי בהיסוס
“שאמרתי ליואב ללכת לנדב הקוסם כדי שהוא יתקן את הקסם שהוא עשה ליואב. אם לא הייתי אומר לו, אז...”
“סליחה שאני קוטע אותך שנית” אמר הזקן, “אך האם שמעתי נכונה? האם החבר שלכם הוא הילד שהקוסם המבולבל הפך לכלב בחציו?”
“כן” ענה רועי. “אבל מה זה משנה עכשיו? הוא מת וזהו. מה שהיה היה”.
“אתה בטוח שזה הוא?” היקשה הזקן.
“בטוח בשלוש מאות אחוז” ענה רועי, “אבל זה כבר לא משנה עכשיו.”
“וודאי שזה משנה” ענה הזקן.
רועי הביט בו בעיניים פעורות לרווחה ושביב של תקווה התגנב אל תוך ליבו. הוא שאל בשקט: “אז יכול להיות שנוכל להציל אותו?”
הזקן ענה לו: “אני לא יכול להבטיח לכם גדולות ונצורות וכמו כן, אינני מעוניין להשלות אתכם, אך ייתכן שתוכלו להציל את חברכם”.
“מה באמת?” קראה ורד בעיניים נוצצות ואמנון הוסיף: “רק תגיד לנו מה לעשות ואנחנו נעשה הכל בשביל להציל אותו”.
“כפי שכבר אמרתי” המשיך הזקן לדבר בשפתו הצחה, “אל לכם להשלות את עצמכם. דרושים לכך תנאים מסוימים וחייבים להתרחש עניינים אחדים כדי שתצליחו בכך”.
“מה למשל?” שאל רועי בקוצר רוח.
“ראשית כל” הסביר הזקן, “החבר שלכם חייב להיות תחת כישוף של שינוי הגוף פעמיים לפחות”.
“אז זה בסדר” אמר רועי. “הוא היה חצי כלב בפעם הראשונה ובפעם השנייה הוא היה פרפר”.
“בדיוק” הסכים עמו הזקן. “משום כך הקשיתי בשאלות, משום שרציתי לוודא כי אכן היה זה הוא תחת כישוף בפעם הקודמת. כעת עלי להסביר לכם את התנאי השני שנראה לי מסובך מעט, אך אולי בר השגה. יתכן שתוכלו לבצע את התנאי הזה, אם כי הוא דורש כוח רצון עז, יכולת מיקוד וריכוז ולא מעט מזל. הבנתי שאתם מוכנים לעשות כמעט הכל כדי להציל את חברכם. האם יש אמת בדבריי?”
“ברור שנעשה הכל” אמר רועי ואמנון וורד חיזקו את דבריו.
הזקן נראה מרוצה ואמר: “ובכן, התנאי השני הוא שצריכים להיות שלושה קוסמים, זאת אומרת שצריכות להיות שלוש גלימות ושלושה שרביטים. אמנון ורועי, לכל אחד מכם יש גלימה ושרביט. נזדקק לקוסם נוסף”.
“אתה יכול להיות הקוסם השלישי” אמר רועי, אבל מיד הוסיף: “אבל אין לך גלימה ושרביט”.
הזקן הסכים עמו ואמר: “אינני עונה על ההגדרה של קוסם. אני משהו אחר ומשום כך ביקשתי אשתקד את עזרתו של נדב בשמירה על פרפרי הקסם, אבל... מכל מקום, אין עמי גלימה ושרביט ואינני יכול לבצע קסמים בעזרתם”.
“אז מה נעשה?” שאל אמנון.
“יש לי רעיון” ענה הזקן. “אמנם אינני בטוח עכשיו אם תוכלו ליישמו, אך זאת האפשרות היחידה שנראית לי. אני מציע שורד תהייה הקוסמת השלישית”.
הוא פנה אליה ואמר לה: “נוכחתי לדעת שאת קוסמת מוכשרת ביותר”.
ורד הסמיקה מרוב עונג, אבל מיד נפלו פניה והיא אמרה באכזבה: “אבל אין לי גלימה ושרביט. רק בשנה הבאה יהיו עוד קורים”.
“את צודקת ילדתי” הסכים עמה הזקן, “אבל כפי שאמרתי, צץ במוחי רעיון כלשהו. האם זכור לכם המקום שבו יצאתם מפקעות הקורים שלכם כשהפכתם לפרפרים?”
“נו” ענה רועי בחוסר סבלנות, אבל אז הוא נזכר שאין זה מן הנימוס לענות בדרך זו והוסיף: “בטח. אני זוכר”.
“גם אני זוכרת” אמרה ורד.
“וגם אני” הוסיף אמנון.
המשך הפרק בספר המלא
עוגי מיהר אל הזקן וחיבק אותו בחום.
הזקן החזיר לו חיבוק אבהי ואוהב וליטף את בלוריתו הכתומה. “אני מצטער” הודיע לרועי. “עשינו כל שיכולנו ואני חייב לציין שאתם קוסמים לא רעים בכלל. יש לכם עוצמות של קוסמים מנוסים ממכם וכוח הריכוז שלכם מרשים ביותר בניגוד ל... טוב, לא משנה”.
רועי תיאר לעצמו למי התכוון הזקן.
הוא שמע לא אחת על חוסר הריכוז של נדב והיה עד לו כשעבר עם הזחלים לגור בביתו ונדב ניסה להחזיר כיסא שבור בצורת פטרייה לצורתו המקורית.
הזקן ששתק זמן מה וכנראה העלה גם הוא בזיכרונו את קסמיו של נדב חזר לדבר: “אינני מתכוון להטיל דופי בקוסם ששמר על היער. הוא עשה את עבודתו נאמנה, אך חוסר הריכוז שלו גרם לבעיות רבות. בכל אופן, כפי שטענתי קודם, לא ניתן להחזיר את המתים לחיים. הם נמצאים במימד אחר ובזמן אחר והם רחוקים מאיתנו שנות אור. כל הלחשים שניסיתי וכל המחשבות שלכם לא צלחו ולא יכלו להשיב את חברכם אליכם. צר לי. כנראה שהוא הוכנס אל פקעת הקורים בזמן לא טוב. תאמרו לי בבקשה, מתי אירע הדבר בדיוק?”
רועי ענה: “ממש קצת לפני שראינו אותך במעבר שבין הקירות”.
הזקן חזר לדבר: “ואני מתאר לעצמי שהפרפרים יצאו מהקורים לפני כן”.
אמנון ענה לו: “הם יצאו בבוקר לפני שהתחילו הלימודים”.
מלך הפרפרים קימט את מצחו ואמר: “צר לי מאוד לומר לכם, אך מכיוון שחברכם שהה בתוך הקורים בזמן שאף פרפר לא היה אמור להיות שם, הוא... טוב, אני משער שאתם כבר יודעים מה עלה בגורלו”.
“הוא נחנק בפנים” אמרה ורד ודמעות חדשות החלו לזלוג על לחייה.
“לא הייתי צריך להסכים שהוא יחליף אותי” אמר אמנון בעצב.
רועי אמר את מה שהציק לו כל אותה עת: “אני אשם בזה. לא הייתי צריך להגיד לו ללכת אל נדב הקוסם ליער כדי שיחזיר אותו להיות ילד. אם הוא היה נשאר ראש כלב, אז לא הייתי מדבר איתו בבית ספר על המכתב שקיבלתי והוא לא היה מת עכשיו”.
“סליחה” פנה הזקן לרועי ועיניו נצצו. “התואיל לחזור על דבריך שנית?”
“אין בעיה” ענה רועי שחשב שהמכתב שקיבל עניין את הזקן. “קיבלתי בבית ספר מכתב שהיה כתוב בו...”
“לא לכך התכוונתי” קטע אותו הזקן.
“מה אמרת על ראש כלב?”
“אמרתי” ענה רועי בהיסוס
“שאמרתי ליואב ללכת לנדב הקוסם כדי שהוא יתקן את הקסם שהוא עשה ליואב. אם לא הייתי אומר לו, אז...”
“סליחה שאני קוטע אותך שנית” אמר הזקן, “אך האם שמעתי נכונה? האם החבר שלכם הוא הילד שהקוסם המבולבל הפך לכלב בחציו?”
“כן” ענה רועי. “אבל מה זה משנה עכשיו? הוא מת וזהו. מה שהיה היה”.
“אתה בטוח שזה הוא?” היקשה הזקן.
“בטוח בשלוש מאות אחוז” ענה רועי, “אבל זה כבר לא משנה עכשיו.”
“וודאי שזה משנה” ענה הזקן.
רועי הביט בו בעיניים פעורות לרווחה ושביב של תקווה התגנב אל תוך ליבו. הוא שאל בשקט: “אז יכול להיות שנוכל להציל אותו?”
הזקן ענה לו: “אני לא יכול להבטיח לכם גדולות ונצורות וכמו כן, אינני מעוניין להשלות אתכם, אך ייתכן שתוכלו להציל את חברכם”.
“מה באמת?” קראה ורד בעיניים נוצצות ואמנון הוסיף: “רק תגיד לנו מה לעשות ואנחנו נעשה הכל בשביל להציל אותו”.
“כפי שכבר אמרתי” המשיך הזקן לדבר בשפתו הצחה, “אל לכם להשלות את עצמכם. דרושים לכך תנאים מסוימים וחייבים להתרחש עניינים אחדים כדי שתצליחו בכך”.
“מה למשל?” שאל רועי בקוצר רוח.
“ראשית כל” הסביר הזקן, “החבר שלכם חייב להיות תחת כישוף של שינוי הגוף פעמיים לפחות”.
“אז זה בסדר” אמר רועי. “הוא היה חצי כלב בפעם הראשונה ובפעם השנייה הוא היה פרפר”.
“בדיוק” הסכים עמו הזקן. “משום כך הקשיתי בשאלות, משום שרציתי לוודא כי אכן היה זה הוא תחת כישוף בפעם הקודמת. כעת עלי להסביר לכם את התנאי השני שנראה לי מסובך מעט, אך אולי בר השגה. יתכן שתוכלו לבצע את התנאי הזה, אם כי הוא דורש כוח רצון עז, יכולת מיקוד וריכוז ולא מעט מזל. הבנתי שאתם מוכנים לעשות כמעט הכל כדי להציל את חברכם. האם יש אמת בדבריי?”
“ברור שנעשה הכל” אמר רועי ואמנון וורד חיזקו את דבריו.
הזקן נראה מרוצה ואמר: “ובכן, התנאי השני הוא שצריכים להיות שלושה קוסמים, זאת אומרת שצריכות להיות שלוש גלימות ושלושה שרביטים. אמנון ורועי, לכל אחד מכם יש גלימה ושרביט. נזדקק לקוסם נוסף”.
“אתה יכול להיות הקוסם השלישי” אמר רועי, אבל מיד הוסיף: “אבל אין לך גלימה ושרביט”.
הזקן הסכים עמו ואמר: “אינני עונה על ההגדרה של קוסם. אני משהו אחר ומשום כך ביקשתי אשתקד את עזרתו של נדב בשמירה על פרפרי הקסם, אבל... מכל מקום, אין עמי גלימה ושרביט ואינני יכול לבצע קסמים בעזרתם”.
“אז מה נעשה?” שאל אמנון.
“יש לי רעיון” ענה הזקן. “אמנם אינני בטוח עכשיו אם תוכלו ליישמו, אך זאת האפשרות היחידה שנראית לי. אני מציע שורד תהייה הקוסמת השלישית”.
הוא פנה אליה ואמר לה: “נוכחתי לדעת שאת קוסמת מוכשרת ביותר”.
ורד הסמיקה מרוב עונג, אבל מיד נפלו פניה והיא אמרה באכזבה: “אבל אין לי גלימה ושרביט. רק בשנה הבאה יהיו עוד קורים”.
“את צודקת ילדתי” הסכים עמה הזקן, “אבל כפי שאמרתי, צץ במוחי רעיון כלשהו. האם זכור לכם המקום שבו יצאתם מפקעות הקורים שלכם כשהפכתם לפרפרים?”
“נו” ענה רועי בחוסר סבלנות, אבל אז הוא נזכר שאין זה מן הנימוס לענות בדרך זו והוסיף: “בטח. אני זוכר”.
“גם אני זוכרת” אמרה ורד.
“וגם אני” הוסיף אמנון.
המשך הפרק בספר המלא
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
