דממה מעיקה שררה בחוץ.
מתושלח הפר את הדממה ולחש לרועי: “עליך להיות קרוב אלי כדי שלא תאבד. אל תתרחק ממני יתר על המידה והיה זהיר. אח שלי ייצא עוד מעט אם אינני טועה והוא ינסה לעקוב אחרינו. הוא רוצה לדעת היכן נמצאים אתה וחבריך. הוא כמובן חושב שאתם ביחד. הוא לא יהסס לנסות להרוג אתכם בחוץ, מאחר והתכנית שלו השתבשה”.
מתושלח נשמע פתאום כאילו הוא נבהל מדבריו שלו ולחש: “מהר. אחריי”.
הוא פתח בריצה מהירה ורועי רץ בעקבותיו משתדל שלא לאבד אותו.
היה לו ממש קשה לעקוב אחרי מתושלח בתוך סבך השיחים והוא נשם לרווחה כאשר יצאו ממנו והמשיכו לרוץ בתוך השטח הפתוח שם רועי יכל לראות ביתר בהירות את מתושלח.
תוך כדי ריצה רועי הביט מדי פעם לאחור בחשש, כדי לראות אם אחיו של מתושלח רודף אחריהם.
הפחד עמד לשתק אותו והוא חשב שכבר עדיף היה לנוע בתוך סבך השיחים המגן עליהם מאין רואים.
רועי שוב השתומם למראה ריצתו המהירה של מתושלח.
הוא מעולם לא ראה אדם בגילו המופלג של מתושלח הזקן שמסוגל לרוץ במהירות רבה כל כך, אבל משום מה זה לא הפתיע אותו כל כך.
הוא גילה היום על מתושלח כל כך הרבה דברים חדשים שלא ידע עליו עד כה, שכושרו הגופני היה כאין וכאפס לעומתם.רועי ראה מרחוק את המבנה שבמרכז האגם ואת המבנים שסביבו שעדיין בלטו מעל פני המים..
מתושלח ורועי בעקבותיו הגיעו אל המבנה והקיפו אותו.
לפתע באו לקראתם שלוש דמויות.
“אף מילה” לחש מתושלח. “עוקבים אחרינו. בואו מהר אחריי”.
עכשיו רועי כבר לא היה היחיד שרדף אחרי מתושלח.
אמנון ורד ויואב הצטרפו אליו.
מתושלח נעצר על גדת האגם והשתופף קרוב לאדמה.
הוא הורה בידו לילדים לעשות כמותו.
עד מהרה הגיע קרחון גדול שנע לעומתם באטיות ומתושלח סינן מבין שפתיו: “קיפצו עליו”.
חמישתם בלי יוצא מהכלל קפצו על הקרחון.
רועי פחד שהקרחון ישקע תחת כובד משקלם, אבל להפתעתו הגביר הקרחון את מהירותו.
“להשתופף” לחש מתושלח והשתטח על הקרחון.
הילדים המבוהלים צייתו לו והשתטחו אף הם על הקרחון הגדול.
רועי קיווה שהם יצליחו להימלט מאחיו של מתושלח.
הוא ידע שהם נמצאים בסכנה בגלל ששמע את התכנית שלו ושל שותפו.
הוא נוכח כבר למה הם מסוגלים.
אחיו של מתושלח כבר ניסה להרוג את יואב ולא היסס לאיים עליו ועל ורד שגורלם יהיה דומה אם לא יראו לו היכן נמצאים הגלמים של פרפרי הקסם.
הוא שיער שהוא יעשה הכל כדי להשיג לעצמו את גלימות הקסם והשרביטים.
הדאגות של רועי גברו עוד יותר כשהרגיש את המתח הרב שמתושלח היה שרוי בו.
מתושלח מעולם לא התנהג בדרך כזו.
ההתנהגות הזו בהחלט לא הייתה אופיינית לו.
הוא תמיד היה רגוע ושליו וגם כשנשקפה סכנה כלשהי, הוא מעולם לא היה מתוח כל כך.
רועי ידע שהסכנה עכשיו גדולה מאי פעם.
לא היה לו שום ספק.
הקרחון נע במעגלים הולכים וגדלים והאט את מהירותו ככל שהתרחקו ממרכז האגם.
הם הלכו וקרבו אל עמודי התאורה שבתוכן התעופפו גחליליות בשלל גוונים והטילו אור צבעוני על עצי הפרי שבקרבתם.
הפירות הזכירו לרועי את עוגי והוא הצטער על שכעס עליו.
הייתה לו הרגשה שמתושלח לוקח אותם אל מחוץ לעמק הקסום.
אם כך, הוא לא יוכל לראות יותר את עוגי טוב הלב ולומר לו כמה שהוא מצטער.
הם המשיכו לשוט באגם עד שהגיעו למקום חשוך יחסית.
מתושלח לחש להם: “התכוננו לקפוץ בעקבותיי”.
הוא נעמד על שתי רגליו וקפץ בקלילות אל הגדה.
רועי וחבריו קפצו בעקבותיו.
הם התרחקו מהאגם ועשו דרכם בין עצי הפרי נמוכי הקומה ובתוך עשב לח וגבוה.
לבסוף נעלמו העצים והעשב מהנוף והם המשיכו ללכת בדרך חולית וחדגונית.
לרועי נדמה היה שאין סוף לדרך.
הוא היה כבר עייף ורצה להניח את ראשו על החול הרך ולישון, אבל הוא המשיך ללכת בלי להתלונן.
למרות העייפות הרבה, הוא היה סקרן מאוד לדעת לאן מועדות פניהם, אבל הוא לא העז לשאול שאלות כי פחד לדבר שמא אחיו של מתושלח עוקב אחריהם וישמע את דבריו.
הוא תיאר לעצמו שחבריו לא מבינים דבר וחצי דבר ממה שקורה ושגם הם סקרנים כמוהו, אך לא מעיזים לפתוח את פיותיהם ולדבר.
הם כבר הגיעו אל הצוקים הגבוהים שסימנו את גבול העמק הקסום והלכו לאורכם.
מתושלח עצר מדי פעם והטה את אוזניו להקשיב.
הוא הביט בדאגה לשני צידיו ולאחור, כנראה כדי לוודא שאין איש עוקב אחריהם.
לבסוף עצר בפתחה של מערה וקרא: “עוגי, זה אני מלך הפרפרים. בוא בבקשה”.
עוגי יצא לקראתם, חיבק את מתושלח את אמנון את ורד ואת יואב והתעלם מרועי.
“הקשב עוגי” אמר מתושלח, “אנחנו זקוקים לעזרתך. יש פה איש רע שרוצה לפגוע בנו. אתה מסכים שנישן הלילה במערה שלכם?”
עוגי אמר מספר הברות משונות שכנראה היו מילות הסכמה והם נכנסו בעקבותיו אל פנים המערה.
המערה לא הייתה ארוכה ולאחר צעדים אחדים הם הגיעו אל חלל גדול בבטן האדמה.
פתח קטן בגג האיר את החלל באור הירח ורועי הבחין בענקים חבריו של עוגי כשהם שרועים על הקרקע ישנים.
מתושלח התיישב במקום פנוי רחוק מהענקים ורועי וחבריו עשו כמותו והתיישבו לידו.
“תודה עוגי” אמר מתושלח. “אתה חבר אמיתי”.
עוגי המהם דבר מה, הלך לרגע ונעלם בתוך פתח מערה אחרת שיצאה מתוך החלל הגדול.
הוא חזר כשידיו עמוסות בפירות והניח אותם ליד מתושלח והילדים.
“כל הכבוד עוגי” אמר מתושלח בהערכה. “אתה יודע לארח כמו שצריך”.
הוא פנה אל הילדים ההמומים: “קחו. התכבדו בבקשה”.
רועי אמר לעוגי: “אתה מוכן לסלוח לי שכעסתי עליך? אני פשוט הייתי קצת בלחץ. החבר החדש שלנו יואב היה בצרה והיינו צריכים להציל אותו. פשוט לא היה לי זמן אליך, אבל אני מבטיח לך שיותר אף פעם אני לא אכעס עליך. אז אתה סולח לי?”
עוגי הנהן בראשו ורועי הוסיף: “אתה לא מתאר לעצמך כמה שאני אוהב אותך. כבר אמרתי לך שאתה המלאך שלי?”
עוגי גיחך בהנאה.
“בוא שב עמנו עוגי” ביקש מתושלח. “אני מעוניין לשוחח עמך. למעשה אנו צריכים את עזרתך”.
עוגי התיישב ושילב את ידיו.
המשך הפרק בספר המלא
דממה מעיקה שררה בחוץ.
מתושלח הפר את הדממה ולחש לרועי: “עליך להיות קרוב אלי כדי שלא תאבד. אל תתרחק ממני יתר על המידה והיה זהיר. אח שלי ייצא עוד מעט אם אינני טועה והוא ינסה לעקוב אחרינו. הוא רוצה לדעת היכן נמצאים אתה וחבריך. הוא כמובן חושב שאתם ביחד. הוא לא יהסס לנסות להרוג אתכם בחוץ, מאחר והתכנית שלו השתבשה”.
מתושלח נשמע פתאום כאילו הוא נבהל מדבריו שלו ולחש: “מהר. אחריי”.
הוא פתח בריצה מהירה ורועי רץ בעקבותיו משתדל שלא לאבד אותו.
היה לו ממש קשה לעקוב אחרי מתושלח בתוך סבך השיחים והוא נשם לרווחה כאשר יצאו ממנו והמשיכו לרוץ בתוך השטח הפתוח שם רועי יכל לראות ביתר בהירות את מתושלח.
תוך כדי ריצה רועי הביט מדי פעם לאחור בחשש, כדי לראות אם אחיו של מתושלח רודף אחריהם.
הפחד עמד לשתק אותו והוא חשב שכבר עדיף היה לנוע בתוך סבך השיחים המגן עליהם מאין רואים.
רועי שוב השתומם למראה ריצתו המהירה של מתושלח.
הוא מעולם לא ראה אדם בגילו המופלג של מתושלח הזקן שמסוגל לרוץ במהירות רבה כל כך, אבל משום מה זה לא הפתיע אותו כל כך.
הוא גילה היום על מתושלח כל כך הרבה דברים חדשים שלא ידע עליו עד כה, שכושרו הגופני היה כאין וכאפס לעומתם.רועי ראה מרחוק את המבנה שבמרכז האגם ואת המבנים שסביבו שעדיין בלטו מעל פני המים..
מתושלח ורועי בעקבותיו הגיעו אל המבנה והקיפו אותו.
לפתע באו לקראתם שלוש דמויות.
“אף מילה” לחש מתושלח. “עוקבים אחרינו. בואו מהר אחריי”.
עכשיו רועי כבר לא היה היחיד שרדף אחרי מתושלח.
אמנון ורד ויואב הצטרפו אליו.
מתושלח נעצר על גדת האגם והשתופף קרוב לאדמה.
הוא הורה בידו לילדים לעשות כמותו.
עד מהרה הגיע קרחון גדול שנע לעומתם באטיות ומתושלח סינן מבין שפתיו: “קיפצו עליו”.
חמישתם בלי יוצא מהכלל קפצו על הקרחון.
רועי פחד שהקרחון ישקע תחת כובד משקלם, אבל להפתעתו הגביר הקרחון את מהירותו.
“להשתופף” לחש מתושלח והשתטח על הקרחון.
הילדים המבוהלים צייתו לו והשתטחו אף הם על הקרחון הגדול.
רועי קיווה שהם יצליחו להימלט מאחיו של מתושלח.
הוא ידע שהם נמצאים בסכנה בגלל ששמע את התכנית שלו ושל שותפו.
הוא נוכח כבר למה הם מסוגלים.
אחיו של מתושלח כבר ניסה להרוג את יואב ולא היסס לאיים עליו ועל ורד שגורלם יהיה דומה אם לא יראו לו היכן נמצאים הגלמים של פרפרי הקסם.
הוא שיער שהוא יעשה הכל כדי להשיג לעצמו את גלימות הקסם והשרביטים.
הדאגות של רועי גברו עוד יותר כשהרגיש את המתח הרב שמתושלח היה שרוי בו.
מתושלח מעולם לא התנהג בדרך כזו.
ההתנהגות הזו בהחלט לא הייתה אופיינית לו.
הוא תמיד היה רגוע ושליו וגם כשנשקפה סכנה כלשהי, הוא מעולם לא היה מתוח כל כך.
רועי ידע שהסכנה עכשיו גדולה מאי פעם.
לא היה לו שום ספק.
הקרחון נע במעגלים הולכים וגדלים והאט את מהירותו ככל שהתרחקו ממרכז האגם.
הם הלכו וקרבו אל עמודי התאורה שבתוכן התעופפו גחליליות בשלל גוונים והטילו אור צבעוני על עצי הפרי שבקרבתם.
הפירות הזכירו לרועי את עוגי והוא הצטער על שכעס עליו.
הייתה לו הרגשה שמתושלח לוקח אותם אל מחוץ לעמק הקסום.
אם כך, הוא לא יוכל לראות יותר את עוגי טוב הלב ולומר לו כמה שהוא מצטער.
הם המשיכו לשוט באגם עד שהגיעו למקום חשוך יחסית.
מתושלח לחש להם: “התכוננו לקפוץ בעקבותיי”.
הוא נעמד על שתי רגליו וקפץ בקלילות אל הגדה.
רועי וחבריו קפצו בעקבותיו.
הם התרחקו מהאגם ועשו דרכם בין עצי הפרי נמוכי הקומה ובתוך עשב לח וגבוה.
לבסוף נעלמו העצים והעשב מהנוף והם המשיכו ללכת בדרך חולית וחדגונית.
לרועי נדמה היה שאין סוף לדרך.
הוא היה כבר עייף ורצה להניח את ראשו על החול הרך ולישון, אבל הוא המשיך ללכת בלי להתלונן.
למרות העייפות הרבה, הוא היה סקרן מאוד לדעת לאן מועדות פניהם, אבל הוא לא העז לשאול שאלות כי פחד לדבר שמא אחיו של מתושלח עוקב אחריהם וישמע את דבריו.
הוא תיאר לעצמו שחבריו לא מבינים דבר וחצי דבר ממה שקורה ושגם הם סקרנים כמוהו, אך לא מעיזים לפתוח את פיותיהם ולדבר.
הם כבר הגיעו אל הצוקים הגבוהים שסימנו את גבול העמק הקסום והלכו לאורכם.
מתושלח עצר מדי פעם והטה את אוזניו להקשיב.
הוא הביט בדאגה לשני צידיו ולאחור, כנראה כדי לוודא שאין איש עוקב אחריהם.
לבסוף עצר בפתחה של מערה וקרא: “עוגי, זה אני מלך הפרפרים. בוא בבקשה”.
עוגי יצא לקראתם, חיבק את מתושלח את אמנון את ורד ואת יואב והתעלם מרועי.
“הקשב עוגי” אמר מתושלח, “אנחנו זקוקים לעזרתך. יש פה איש רע שרוצה לפגוע בנו. אתה מסכים שנישן הלילה במערה שלכם?”
עוגי אמר מספר הברות משונות שכנראה היו מילות הסכמה והם נכנסו בעקבותיו אל פנים המערה.
המערה לא הייתה ארוכה ולאחר צעדים אחדים הם הגיעו אל חלל גדול בבטן האדמה.
פתח קטן בגג האיר את החלל באור הירח ורועי הבחין בענקים חבריו של עוגי כשהם שרועים על הקרקע ישנים.
מתושלח התיישב במקום פנוי רחוק מהענקים ורועי וחבריו עשו כמותו והתיישבו לידו.
“תודה עוגי” אמר מתושלח. “אתה חבר אמיתי”.
עוגי המהם דבר מה, הלך לרגע ונעלם בתוך פתח מערה אחרת שיצאה מתוך החלל הגדול.
הוא חזר כשידיו עמוסות בפירות והניח אותם ליד מתושלח והילדים.
“כל הכבוד עוגי” אמר מתושלח בהערכה. “אתה יודע לארח כמו שצריך”.
הוא פנה אל הילדים ההמומים: “קחו. התכבדו בבקשה”.
רועי אמר לעוגי: “אתה מוכן לסלוח לי שכעסתי עליך? אני פשוט הייתי קצת בלחץ. החבר החדש שלנו יואב היה בצרה והיינו צריכים להציל אותו. פשוט לא היה לי זמן אליך, אבל אני מבטיח לך שיותר אף פעם אני לא אכעס עליך. אז אתה סולח לי?”
עוגי הנהן בראשו ורועי הוסיף: “אתה לא מתאר לעצמך כמה שאני אוהב אותך. כבר אמרתי לך שאתה המלאך שלי?”
עוגי גיחך בהנאה.
“בוא שב עמנו עוגי” ביקש מתושלח. “אני מעוניין לשוחח עמך. למעשה אנו צריכים את עזרתך”.
עוגי התיישב ושילב את ידיו.
המשך הפרק בספר המלא
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
