תמונות של זרים

"מי היה מאמין שהביקור הראשון שלי בדאלאס יהיה בהלוויה של החבר הכי טוב שלי, קולין," כותבת מייגן, לצד קלוז-אפ של מנת צדפות וקוקטייל בצבע אדום (במסעדה בדאלאס, את משערת), "אבל תודה על שבזכותך התאהבתי בעיר. אני אתגעגע אליך ואל לינדזי כל חיי." 

בתמונה הבאה (בהלוויה? במסעדה?), מייגן וחברה משרבבות שפתיים משוחות ליפ-גלוס ורוד אל המצלמה בעיניים מצועפות. התמונה הבאה כבר בבית הקברות בבירור: ארון מתים בצבע ארגמן בוהק, ברקע כר דשא ומצבות, שלוש נשים משוחחות בערנות, לשלושתן קארה צבוע בלונד, יש גם גברים אבל ראשי כולם חתוכים מחוץ לפריים. בתמונה הבאה מייגן וקולין על רקע בלונים זהובים של הספרות "2021", מן הסתם חוגגים את השנה החדשה, שתהיה גם שנת חייו הלפני-אחרונה. היא עגלגלה ושחורת שיער, הוא צנום וגבוה, פרצוף ילדי. בתמונה הבאה ידה של מייגן (שאת מזהה לפי הלאק הכתום הזרחני) אוחזת בדף שעליו תמונתו של קולין חבוק עם בחורה (לינדזי, יתברר) וביניהם חתול, ומתחת לתמונה מודפס סיפור חייו הקצרים:

הוא נולד בלואיסוויל, טקסס, חי עשרים ושש שנה, הלך לעולמו בשוגרלנד, טקסס. עם תחביביו נמנו בייסבול, ציד, נשק חם וגידול חתולים (את חוזרת וקוראת את השורה הזאת). הוא אהד בלהט את קבוצת הבייסבול של אוניברסיטת אוקלהומה ואת קבוצת הכדורסל Oklahoma City Thunder שהסבה לו הרבה צער ודכדוך (זה מידע קצת מוזר בהספד ואת תוהה אם זה קשור איכשהו למותו). השאיר אחריו את הוריו (גם כאן את מתעכבת כי נזכרים אם ושני אבות), את אחותו דון, סבים וסבתות, את שלושת חתוליו, ג'ינגלס, פלאפי ותיאו ואת משפחת חתוליו המורחבת (שישה שמות, כנראה חתולי חצר). אהבת חייו, חברת נפשו, המלאכית שנשלחה אליו, לינדזי, עזבה את העולם הזה לפניו.

המשך העלילה בסיפור המלא