קונספציה

לפני כמה שבועות היא עמדה בפעם האחרונה בחדר האמבטיה, מול הכיור, לבושה רק בטי־שירט מהוה, יחפה. כף רגל שמאל עמדה על שפת האמבטיה עצמה, הברך העירומה כפופה בזווית של תשעים מעלות לגוף. היא תפסה את קצוות החולצה שהייתה ארוכה והגיעה עד מתחת לשיפולי בטנה, מתחה אותה קדימה, גלגלה לכדור ודחפה מתחת לעצמה. היא לא רצתה ללכלך אותה בדם. לאחר מכן דחפה את האצבע והאגודל של יד ימין לתוך הנרתיק ואחזה בצוואר הסיליקוני של הגביע. היא צבטה חזק והתחילה לשלוף בזהירות החוצה את הכוסית שהייתה מלאה בדם. לא משנה כמה פעמים תעשה את התנועה הזאת בחייה, היא לא תתרגל לעוצמת הוואקום שנשאר בנרתיק שלה. השליפה עשתה צליל ״פּאק״, והיא הנחתה את האצבעות המגואלות בדם אל הכיור. היא נתנה לדם הרירי להישפך החוצה והסתכלה עליו כשטִּפטף, צבעו הכהה מכתים לרגע את הכיור ואז הצבע מתרכך כשכוח המשיכה שואב את הטיפות פנימה לתוך הכיור שחוזר להיות לבן. היא הרשתה לעצמה לבהות עוד רגע לפני שפתחה את הברז ונתנה למים לנקות הכול. כמו תמיד, המחשבה שעברה בה הייתה על האופן שבו גם הדם הכהה ביותר נשטף במים, נעלם, מתפוגג. היא שטפה את ידה ובתנועה נמרצת החזירה את כלי הסיליקון לתוך גופה, וידאה שהוא נפתח ויוצר ואקום לפני ששחררה את הקשר בחולצה ויצאה מחדר האמבטיה. 

המשך העלילה בסיפור המלא