המורדות 4 - כשהיא אוהבת

1

קליאו

"שיט," אני ממלמלת כשאני מסתכלת בתדהמה על בדיקת ההיריון שג'מה מחזיקה בידה.

הבדיקה חיובית. ג'מה בהיריון.

אחותי נראית כאילו היא עומדת להקיא. היא עוקפת אותי וקורסת לכיסא שעומד ליד המיטה שלה. הבדיקה נופלת לה מהיד. "זה אסון," היא גונחת.

אסון? לא. אסון זה לשפוך יין על שמלת מעצבים ששאלת מחברה או כשהסוללה של הטלפון שלך מתה כשאת במסיבת טבע באמצע היער.

זה הרבה מעבר לאסון.

זה חורבן מוחלט. בהגדרה המילונית של המונח.

החתונה של ג'מה ורפאל מֵסֵרו אמורה להיערך בעוד כמה ימים, והיא בהיריון.

מגבר אחר.

ראס סורנטינו אוהב אותה. הוא יעשה הכול בשבילה. אבל ג'ם עזבה אותו כדי למלא את "חובתה למשפחה" ולהינשא לרפאל — המאפיונר הכי מסוכן בניו־יורק.

בחיי, ההישג הכי מפואר של האבא האפס שלנו הוא שטיפת המוח שהוא הצליח לעשות לאחותי כשהוא גרם לה להאמין לבולשיט הזה.

החיים של פאפא תלויים בנישואים האלה. מילולית. רפאל הוא הסיבה היחידה שפאפא לא נמק בכלא ברגעים אלה ממש, אבל אם הוא יכול לשחרר את פאפא, הוא יכול באותה קלות גם להחזיר אותו לשם. המחיר לחופש של אבא הוא ג'מה — הבת שרפאל יוכל להתחתן איתה כדי לזכות בתואר היורש של פאפא.

רפאל הוא כבר הדון של המשפחה שלו, אבל נראה שהבן זונה החמדן לא מסתפק בזה. הוא רוצה להיות גם הדון שלנו. ובשביל זה הוא צריך אישה ממשפחת גרצולו. ולפי המסורות המיושנות המזדיינות שלו, היא צריכה להיות בתולה.

אני מתכווצת. רפאל אולי גדל במשפחה דתית מסורתית, אבל משהו אומר לי שהרעיון של התעברות מרוח הקודש יעמיד אפילו אמונה טהורה כמו שלו במבחן.

"מה אני עושה?" לוחשת ג'מה ועיניה הפעורות נעוצות בבדיקה שמוטלת על הרצפה. אחותי תמיד הייתה החזקה בינינו, אבל כרגע היא נראית כאילו היא עומדת להתמוטט. "רפאל ופאפא צריכים אותי. פאפא יכריח אותי להיפטר מהתינוק."

היא צודקת. הם באמת צריכים אותה. הגברים בחיים שלנו לא מסוגלים לנקות את הבלגן שלהם בעצמם. אם זה יהיה תלוי בפאפא, ג'מה תמצא את עצמה במרפאה עוד לפני סוף הלילה, אבל אולי...

"רפאל לא יעשה את זה," אני אומרת. "את יודעת כמה המשפחה שלו מסורתית."

אחותי מנידה ראש. "אל תהיי תמימה. בעולם שלנו אנשים מכבדים את המסורות רק כשהן משרתות אותם. רפאל לא יגדל תינוק של גבר אחר." השפתיים שלה רועדות. "אני לא יודעת מה לעשות. לא הייתי צריכה לעזוב את ראס. את צדקת, קליאו. הייתי צריכה להיות אמיצה ולהישאר. ראס אהב אותי, ואני שברתי לו את הלב רק כי פחדתי שיבוא יום והוא יתחרט על שהקריב למעני כל כך הרבה. הייתי כל כך חסרת ביטחון ומבוהלת מהעתיד שפספסתי לגמרי את מה שהיה לי מול העיניים."

הלב שלי מתכווץ. ככה מתנהגים אנשים שאף פעם לא הורשו לשים את טובתם לפני טובת הכלל. הם מחבלים באושר של עצמם כי הם לא מאמינים שהם ראויים לאושר.

אוי, ג'ם. כל חייה ההורים שלנו עיצבו אותה להיות הבת המושלמת. צייתנית, מקריבה את עצמה. והם הצליחו לתפארת.

היא גוררת ציפורניים על לחייה. "ראס ואני היינו יכולים להקים משפחה ביחד. היינו יכולים להיות מאושרים. במקום זה, הרסתי הכול." דמעה זולגת לה מהעין, ואחריה עוד אחת. שיברון הלב שלה כל כך מוחשי, כל כך מרסק, שאני מרגישה אותו מהדהד לי בחזה.

לא מגיע לה לסבול ככה.

אני חרא של בן אדם, אבל ג'מה טובה, אדיבה ונאמנה. במשך שנים היא הגנה עליי. בזמן שאני התגנבתי בלילות כדי להתנשק עם בנים שבחיים לא יוכלו להבין את העולם שלי וללכת למסיבות שאף פעם לא באמת הייתי שייכת אליהן, ג'מה חיפתה עליי וחטפה מכות מאבא שלנו.

כמה חבורות נגרמו לה בגללי? כמה דמעות היא הזילה למעני?

עד לפני כמה שבועות, אפילו לא ידעתי שפאפא מתעלל בה. הוא פגע בה במשך שנים, ואני אפילו לא שמתי לב. ברצינות, מה זה אומר עליי כבן אדם? זה כאילו היו לי כיסויי עיניים שלא אפשרו לי לראות סבל של אף אדם מלבד של עצמי.

הלחיים שלי בוערות מבושה.

אני חייבת להשתפר. אני לא יכולה להמשיך לאכזב את אחותי. זה חייב להיפסק עכשיו.

אני ניגשת אליה וכורעת ברך מולה. "זה מה שאת רוצה? את רוצה להיות עם ראס?"

דמעות מציפות את עיניה. "כן. יותר מהכול."

סוף־סוף. אני שומעת החלטיות אמיתית בקול שלה. יש מצב שזאת ההזדמנות שלה להיחלץ מהשלשלאות של פאפא ולעשות את מה שנכון עבורה. אבל היא לא תוכל להתחיל חיים חדשים כשפאפא ורפאל רוכבים לה על הגב. כל עוד הם צריכים אותה בשביל הנישואים האלה, הם לא ייתנו לה להשתחרר.

משקולת כבדה מתיישבת לי בשיפולי הבטן.

אני יכולה לגרום להם לא להזדקק לג'מה יותר.

אחרי הכול, היא לא הבת היחידה שיש לגרצולו.

אלוהים. פאקינג. אדירים.

אני מרחיקה את השיער מהצוואר ומרגישה חום של לחץ מתפשט לי בעור. אני באמת מסוגלת לעשות את זה?

אני חייבת לעשות את זה.

כן, הגיע הזמן להתבגר. במשך שנים חלמתי לעבור ללוס אנג'לס, לעבוד כאמרגנית של מוזיקאים, להתחכך עם המוכשרים והמפורסמים וליהנות מהחירות לעשות כל מה שמתחשק לי, אבל אני אף פעם לא אוכל באמת ליהנות מזה אם המחיר הוא האושר של ג'מה. מגיע לה לחיות את החיים שלה עם מישהו שאוהב אותה כמו ראס.

היא תמיד דאגה לי. ועכשיו תורי לדאוג לה.

אני כורכת כפות ידיים מסביב לברכיים שלה ומסתכלת לה בעיניים. "את מוכנה להילחם על זה?"

ג'מה מושכת באף ומנגבת את הלחיים. "אני אעשה כל מה שצריך."

החזה שלי מתכווץ.

כי גם אני. בשבילה, אני אעשה הכול. מגיע לה לא פחות מזה.

"ג'ם, אני אחליף אותך."

בלבול מתפשט על פניה. "מה זאת אומרת?"

אני שואפת שאיפה עמוקה. "אני אתחתן עם רפאל."

יום אחר כך אני יושבת במסעדה איטלקית בצ'לסי ששייכת למשפחת מסרו.

זאת נועדה להיות ארוחת ערב אינטימית עם המשפחות המצומצמות של רפאל ושלנו, ככה שיש רק עוד שבעה אנשים מסביב לשולחן הגדול.

כל כך שקט בחדר שאפשר היה לשמוע סיכה נופלת.

אימא של רפאל והדוד שלו בקושי אמרו מילה מהרגע שהתיישבנו. עד כה, מי ששלט בשיחה הוא פאפא, אבל אפילו הוא שותק עכשיו. אגל זיעה מתגלגל במורד הרקה זרועת החטטים שלו, והמראה ממלא אותי סיפוק.

לחוץ? יופי. אתה אמור להיות.

לפני כמה דקות ג'מה ביקשה לדבר עם רפאל ביחידות, ועכשיו הם משוחחים במשרד שלו. כולם מרגישים שמשהו לא בסדר. אחותי אמורה להתחתן בעוד שלושה ימים, אבל אם השיחה שלהם תתנהל כמתוכנן, זאת לא תהיה ג'מה שתפסע לקראתו בכנסייה.

זאת אהיה אני.

מאמא בוהה בצלחת שלה בלסת חשוקה. לצידה אחי וינס מסחרר את היין בכוס שלו, קמט עמוק נחרץ לו במצח. אני מציצה ימינה, לעבר הכיסאות הריקים של ג'מה ורפאל, והמבט שלי פוגש במבטו של נירו דה לוקה, הקונסיליירי של רפאל. לשם שינוי, הר האדם המעצבן נראה קצת לא בטוח בעצמו. הוא מרים גבות, כאילו שואל אותי מה קורה כאן.

כאילו הייתי מספרת לו. הוא גרוע בדיוק כמו הבוס הרודן שלו.

אומנם זה קצת מסעיר להיות היחידה מסביב לשולחן שנמצאת בסוד העניינים, אבל מה שפחות מרגש זאת הידיעה שבתרחיש הכי טוב שצפוי כאן, בסוף הערב הזה אני אצא מפה אישה מאורסת.

נדרתי שבחיים לא אתחתן עם מאפיונר.

אבל בשביל ג'מה אני אפר את הנדר הזה בלי שום חרטות.

אני שומעת צעדים, ורגע אחר כך שניהם מגיעים.

הלב מזנק לי לגרון. אני בוחנת את ההבעה של ג'מה בחיפוש אחרי רמז למה שהתרחש ביניהם, אבל היא משפילה מבט וממהרת בחזרה למקום שלה. ברגע שהיא משתחלת לכיסא לידי, אני לוקחת את ידה בידי ומועכת אותה בעדינות. בתגובה היא מועכת לי את היד פעמיים.

זה טוב או רע?

לפני שאני מספיקה לשאול אותה איך הלך, רפאל נעמד בראש השולחן כאילו הוא עומד להכריז משהו.

אני מפנה את המבט אליו.

עצמות לחיים מסותתות.

קו לסת חזק והחלטי.

מבנה גוף שרירי שאפילו החליפה האלגנטית התפורה במיוחד למידותיו לא מצליחה להסתיר.

ביקום אחר, רפאל מסרו היה יכול להיות דוגמן הלבשה תחתונה, אבל בעולם הזה, הדבר היחיד שהוא מדגמן זה איך להיות הגבר הכי מפחיד בחדר מלא ברוצחים.

בגיל עשרים ושבע הוא הדון הכי צעיר שהיה בניו־יורק מזה עשרות שנים, אבל הוא כבר הספיק לבנות לעצמו מוניטין של האכזרי מכולם.

רעד מזדחל לי במורד עמוד השדרה. יש מצב שאני עומדת להתחתן עם הגבר הזה.

אני בטח אמורה לפחד ממנו יותר, אבל אני לא מפחדת. כבר מזמן אימנתי את עצמי לא לחשוב יותר מדי על ההשלכות של המעשים שלי. כל חיי מאמא ופאפא ניסו להחזיק אותי קצר, ואם הייתי מפחדת שהם יענישו אותי בכל פעם שהפרתי את החוקים המטופשים שלהם, לא הייתי עושה שום דבר מהנה בחיים האלה.

מובן שבאותם ימים לא ידעתי על כל הפעמים שג'מה שילמה את המחיר על העבירות שלי.

רפאל מחליק כף יד שזופה על עניבת המשי השחורה שלו. "האירוסים מבוטלים."

לרגע הריאות שלי מפסיקות לתפקד.

אלוהים אדירים. זה נסגר.

"מה?" פאפא נובח והמבט שלו מתרוצץ בין רפאל וג'מה.

"קח אוויר, גרצולו," מזהיר נירו שמרגיש פיצוץ הולך וקרב.

"הבטחת לי כלה בתולה," אומר רפאל. "וג'מה לא בתולה."

הפנים של פאפא מאדימות. "קשקוש."

"גרצולו, היא הודתה בזה בעצמה," אומר רפאל.

"היא לא בסדר. אתה יודע באיזה מצב היא מאז שהיא חזרה אלינו. היא לא יודעת מה היא אומרת."

"אני יודעת טוב מאוד מה אני אומרת," ג'מה קמה ומכריזה בנחרצות.

נירו מצקצק בלשון. "לי היא נראית לגמרי שקולה והגיונית, גרצולו."

פאפא קם, הכיסא שלו חורק מאחוריו. "זאת אי־הבנה. תן לי לדבר עם הבת שלי בפרטיות."

אין מצב. הוא לא יתקרב אליה יותר.

אני זזה כדי לחצוץ בין אבא שלי וג'מה, אבל אחי מקדים אותי. וינס משפיל מבט אל פאפא בלסת חשוקה.

"אני סיימתי לדבר איתך," ג'מה מתיזה את המילים. "זה כבר סגור. אני לא מתחתנת עם רפאל."

פאפא מנסה להתקרב, אבל וינס חוסם לו את הדרך. "שב," הוא פוקד עליו.

"תזוז לי מהדרך," פאפא נוהם. "ג'מה, מה לעזאזל קורה כאן? איך את מעיזה —"

"איך אני מעיזה? איך אתה מעז לדרוש ממני משהו אחרי מה שעשית? כל החיים ניסיתי לשמח אתכם, רק כדי שאתה תרביץ לי ומאמא תתעלל בי רגשית. אף פעם לא אהבתם אותי. אני חושבת שאף פעם לא אהבתם אף אחד מהילדים שלכם. אני סיימתי איתכם. החרטה היחידה שלי היא שלקח לי כל כך הרבה זמן להגיע לרגע הזה."

כל הכבוד, ג'ם, תגידי לו הכול.

"ודרך אגב, אני בהיריון," היא מוסיפה.

התגובה של ההורים שלנו, וואו, זה פשוט אדיר. הלוואי שהייתי יכולה לצלם את הפנים ההמומות שלהם כדי שיהיה לי על מה להסתכל בימים שאני מדוכדכת.

"כמו שאמרתי, ג'מה כבר לא כשירה להיות אשתי," אומר רפאל באיטיות, מפר את שתיקת ההלם בקולו הקר. "התנאים בהסכם שלנו ברורים לגמרי. אני כבר סיפקתי את מה שהבטחתי. הוצאתי אותך מהכלא וביטלתי לך את האישומים. לא ככה אני עושה עסקים, גרצולו."

"מה אתה רוצה שאני אעשה?" פאפא אומר בצרידות ואי אפשר שלא לראות שהוא בפאניקה. "לא היה לי מושג —"

"אתה חייב לי אישה." רפאל מפנה את המבט שלו אליי. "אז אני לוקח את הבת השנייה שלך."

המבטים שלנו נפגשים. העיניים שלו כל כך קרות שרוב האנשים נרתעים מהמבט הבוחן והמקפיא שלהן, אבל כרגע יש משהו נוסף שמסתחרר בתוך כל הקרח הזה.

משהו קצת רכושני.

הדם קופא לי בוורידים כשהכול מסביב דוהה ונעלם. אני לא מנתקת קשר עין אפילו כשאני מרגישה כאילו חבל נכרך לי מסביב לצוואר.

בעולם שלנו, נישואים הם אף פעם לא שותפות בין שני אנשים שווי ערך. הם כלא.

ואני לא בחורה שסובלת מצב שבו כולאים אותה.

רק תשאלו את ההורים שלי. כל החיים מרדתי בחוקים שלהם. ככל שהם ניסו לשלוט בי יותר, ככה המרד שלי הלך והקצין. התכוונתי למצוא דרך לברוח מהחיים האלה. תכננתי לעזוב את ניו־יורק, לבנות לעצמי קריירה ולהפוך לאישה עצמאית.

החלום הזה כבר לא יתגשם, נכון?

אני מסיטה את המבט מבעלי לעתיד ומסתכלת על אחותי.

ג'ם.

אני מזכירה לעצמי. כל הדבר הזה בכלל לא קשור לרצונות שלי.

אני עושה את זה בשבילה. כי אני אוהבת אותה ואני רוצה שהיא תהיה מאושרת עם ראס והתינוק שלהם. החלומות שהיו לי כל החיים, זה כל מה שהם. חלומות. אבל הסוף המאושר לסיפור של אחותי הוא מציאותי, והוא נמצא ממש בהישג יד.

"כולם יודעים שהילדה הזאת זנזונת."

הקול של הדוד של רפאל חודר את הרעש שפועם לי באוזניים.

אני מתכווצת, אפילו שזאת ממש לא הפעם הראשונה שמישהו קורא לי ככה.

אחד מהניסיונות האחרונים שלי להוציא את מאמא ופאפא מדעתם הוביל לשקר שעשיתי את זה עם מישהו שלא מהעולם שלנו. הם האמינו לי, לנוכח העובדה שפאפא נכנס לחדר ומצא אותנו במיטה ביחד. האמת היא שכל מה שעשינו זה רק להתמזמז, אבל אני עודדתי את השמועה ועזרתי לה להתפשט. חשבתי שזה יעזור לי לחמוק מנישואים ולא עניין אותי מה חושבים עליי.

אבל כרגע, המילה מציקה לי. אם זה מה שימנע מג'מה לברוח מכאן, אני בחיים לא אסלח לעצמי.

רפאל מסתובב לדוד שלו. "אני מודע לשמועות שמסתובבות על אשתי לעתיד. מזל שהן לגמרי לא מבוססות. מעתה והלאה, מי שיזכיר את השמועות האלה עלול לאבד את הלשון שלו. אני ברור, דוד?"

אשתי לעתיד. נהיה לי יבש בפה. אלוהים. הוא מסתגל להחלפה במהירות.

והוא כבר עסוק בבקרת נזקים. בכל זאת, הוא צריך למרק את המוניטין שלי, אז כנראה אין סיבה שהוא לא יתחיל כבר עכשיו.

הדוד של רפאל מחוויר. "לא ידעתי. אני מתנצל."

נירו מחייך ומוחא כפיים. "אם ככה, הכול מסודר."

"לכי, ג'מה," אני דוחקת באחותי ומועכת לה את היד בפעם האחרונה. "זה סגור."

היא מחייכת אליי חיוך מתוח, אבל אני רואה בעיניים שלה ניצוץ של תקווה.

רפאל מהנהן אל ג'מה כדי לסמן לה שהיא חופשייה ללכת. פאפא מתחיל לצעוק ולמחות, אבל האנשים של רפאל חוסמים את דרכו ומונעים ממנו לעצור את ג'מה כשהיא יוצאת מהדלת.

נראה שארוחת הערב הסתיימה. רפאל הולך מסביב לשולחן, ניגש אליי ותופס לי את הזרוע. "בואי נלך," הוא אומר בשקט. הוא מחזיק אותי חזק, אבל לא מכאיב לי. אני נותנת לו להקים ולהוביל אותי החוצה מהמסעדה.

ג'יפ מחכה בחוץ. רפאל פותח את הדלת, דוחף אותי פנימה ומשתחל אחריי. הריח שלו מציף אותי, מתובל וגברי.

נירו מתיישב מאחורי ההגה ומתניע, עיניו פוגשות במבט שלי לרגע קצר במראה הפנימית.

יש לי סחרחורת. אני מצמידה רקה לשמשה הצוננת ומנסה להשלים עם מה שקורה.

"אחותך אמרה שאבא שלך הרביץ לה. הוא עשה את זה גם לך?" שואל רפאל, ויש איזושהי נימה משונה בקולו.

אני מלכסנת אליו מבט. "לא," אני עונה. "רק לג'מה."

הוא מגלגל כתפיים אחורה ולא מסתכל עליי. "אני לוקח אותך אליי הביתה. תישארי שם עד החתונה שלנו, כי ברור לגמרי שאבא שלך פשוט חסר תועלת כשמדובר בבנות שלו. לא יהיו יותר שינויים בתוכניות. בעוד שלושה ימים את תצעדי לקראתי בכנסייה ותהפכי לאשתי. זה ברור?"

הוא צודק. אבא שלי באמת חסר תועלת בהרבה מובנים.

אבל לא רפאל.

משהו אומר לי שמהבית שלו לא יהיו שום התגנבויות.

כשהשתיקה שלי נמשכת שנייה אחת יותר מדי, הוא תופס לי את הסנטר בכף ידו. המגע שלו צורב לי את העור, אבל עיניו הכחולות הן קרח טהור. "זה ברור?"

תחושת בהלה פתאומית מחלחלת לי לדם.

הנישואים לאיש הזה פירושם ויתור מוחלט על החיים שלי.

אני בולעת רוק ומהנהנת בתנועה כמעט לא מורגשת. "זה ברור."