מה גורם לעמוס עוז להתחיל לכתוב סיפור ?איך משפיעות עליו ביקורות רעות? כיצד עיצבו שנות התבגרותו את יחסו לארוטיקה ?מה הוא חושב על השינויים הקיצוניים שהתחוללו במהלך חייו ביחסים שבין גברים ונשים? ועל מה הוא מתחרט ,כאָב וכסופר ?אלה מקצת השאלות שעליהן עוז עונה בספר השיחות האישי הזה, שמבין דפיו מצטייר דיוקן לא מוּכּר שלו.
ממה עשוי התפוח? מבוסס על פגישות שהתקיימו במשך כמה שנים בין עמוס עוז לשירה חדד, שערכה את ספריו האחרונים. בין השניים נרקמה שיחה בין סופר לעורכת, בין שני דורות, בין גבר לאישה; שיחה כנה ומשוחררת שלעיתים העלתה בהם חיוך ולעיתים הביאה אותם לידי ויכוח. שיחה שנגעה בפחדים ובחלומות של עוז, לא רק כסופר ואיש רוח ישראלי מרכזי, אלא גם כאדם פרטי ,אב וסב, מאהב וחבר.
מה גורם לעמוס עוז להתחיל לכתוב סיפור ?איך משפיעות עליו ביקורות רעות? כיצד עיצבו שנות התבגרותו את יחסו לארוטיקה ?מה הוא חושב על השינויים הקיצוניים שהתחוללו במהלך חייו ביחסים שבין גברים ונשים? ועל מה הוא מתחרט ,כאָב וכסופר ?אלה מקצת השאלות שעליהן עוז עונה בספר השיחות האישי הזה, שמבין דפיו מצטייר דיוקן לא מוּכּר שלו.
ממה עשוי התפוח? מבוסס על פגישות שהתקיימו במשך כמה שנים בין עמוס עוז לשירה חדד, שערכה את ספריו האחרונים. בין השניים נרקמה שיחה בין סופר לעורכת, בין שני דורות, בין גבר לאישה; שיחה כנה ומשוחררת שלעיתים העלתה בהם חיוך ולעיתים הביאה אותם לידי ויכוח. שיחה שנגעה בפחדים ובחלומות של עוז, לא רק כסופר ואיש רוח ישראלי מרכזי, אלא גם כאדם פרטי ,אב וסב, מאהב וחבר.
הדפים האלה נכתבו גם, ואולי בעיקר, אל קוראים שדעותיהם שונות מדעותיו של עמוס עוז.
הם נכתבו מתוך תחושת דחיפות, מתוך דאגה, ובמיוחד מתוך אמונה בכך שעתיד טוב יותר עדיין אפשרי.
מה היא הקנאות, והאם יש גרעין של פנאטיות בכל אחד מאתנו? מה היא הליבה הפנימית של היהדות מתחילתה ועד היום? האומנם יש סתירה בין יהדות לבין הומניזם ודמוקרטיה? למה מנסים לשכנע אותנו שהמצב ״בלתי הפיך״? מה היא בכלל ״זכות על הארץ״ ומדוע בעצם חייבים לממש אותה?
שלוש מחשבות הנוגעות בגרעין הוויכוח על הקיום הישראלי, היהודי והאנושי. עמוס עוז שופך אור בהיר ומפתיע על סוגיות היסטוריות ופוליטיות בוערות, ומעז להציע פתחים חדשים מתוך מציאות שלכאורה אין ממנה מוצא.
הדפים האלה נכתבו גם, ואולי בעיקר, אל קוראים שדעותיהם שונות מדעותיו של עמוס עוז.
הם נכתבו מתוך תחושת דחיפות, מתוך דאגה, ובמיוחד מתוך אמונה בכך שעתיד טוב יותר עדיין אפשרי.
מה היא הקנאות, והאם יש גרעין של פנאטיות בכל אחד מאתנו? מה היא הליבה הפנימית של היהדות מתחילתה ועד היום? האומנם יש סתירה בין יהדות לבין הומניזם ודמוקרטיה? למה מנסים לשכנע אותנו שהמצב ״בלתי הפיך״? מה היא בכלל ״זכות על הארץ״ ומדוע בעצם חייבים לממש אותה?
שלוש מחשבות הנוגעות בגרעין הוויכוח על הקיום הישראלי, היהודי והאנושי. עמוס עוז שופך אור בהיר ומפתיע על סוגיות היסטוריות ופוליטיות בוערות, ומעז להציע פתחים חדשים מתוך מציאות שלכאורה אין ממנה מוצא.
בחורף של שנת 1959 עולמו של שמואל אַש הצעיר מתהפך עליו: חברתו עוזבת אותו, הוריו פושטים רגל, והוא נאלץ לקטוע את לימודיו באוניברסיטה.
לאחר ייאוש הוא מוצא לו מפלט ופרנסה בבית אבן ירושלמי נושן, ששָׁם עליו לשמש איש שיחה לזקן נכה ושנון. כשהוא מגיע לביתו החדש פוגש שמואל אישה יפה ומושכת ושמה עתליה אברבנאל, המבוגרת ממנו
כמעט פי שניים, והיא רומזת לו שמוטב שלא יתאהב בה, פן יסולק מן המקום כמו קודמיו.
כך מסתגרים להם שלושת גיבורי הספר בבית האבן שבקצה העיר, ונדמה שהם שוקעים בשגרה שקטה.
אבל שמואל הביישן והעדין סוער מבפנים. התשוקה והסקרנות שעתליה מעוררת בו נהפכות אט-אט להתאהבות נואשת.
גם המחקר שזנח, על ישו בעיני היהודים, שב לרתק אותו, ושמואל הולך ונשאב אל סוד דמותו המקוללת של יהודה איש קריות, התגלמות הבגידה והשפלות. בהדרגה נחשפים בפניו הסודות הרודפים את הבית וקושרים את דייריו בעבותות של חושך. בבית המסוגר והמבודד מהלכות לפעמים מעין רוחות רפאים.
ברומן מסעיר זה חוזר עמוס עוז אל המרחב של אחדים מספריו האהובים ביותר, ובהם "מיכאל שלי" ו"סיפור על אהבה וחושך": ירושלים החצויה של אמצע המאה העשרים. סיפור האהבה העדין והצובט לב אפוף נופים של העיר החורפית ובאירועים משלהי תקופת בן גוריון. יחד עם גיבוריו בוחן עוז באומץ את עצם ההחלטה להקים מדינת יהודים ואת המלחמות שבאו בעקבותיה, ושואל אם אפשר היה לבחור בדרך היסטורית אחרת לגמרי, דרכם של המוקעים כבוגדים.
בחורף של שנת 1959 עולמו של שמואל אַש הצעיר מתהפך עליו: חברתו עוזבת אותו, הוריו פושטים רגל, והוא נאלץ לקטוע את לימודיו באוניברסיטה.
לאחר ייאוש הוא מוצא לו מפלט ופרנסה בבית אבן ירושלמי נושן, ששָׁם עליו לשמש איש שיחה לזקן נכה ושנון. כשהוא מגיע לביתו החדש פוגש שמואל אישה יפה ומושכת ושמה עתליה אברבנאל, המבוגרת ממנו
כמעט פי שניים, והיא רומזת לו שמוטב שלא יתאהב בה, פן יסולק מן המקום כמו קודמיו.
כך מסתגרים להם שלושת גיבורי הספר בבית האבן שבקצה העיר, ונדמה שהם שוקעים בשגרה שקטה.
אבל שמואל הביישן והעדין סוער מבפנים. התשוקה והסקרנות שעתליה מעוררת בו נהפכות אט-אט להתאהבות נואשת.
גם המחקר שזנח, על ישו בעיני היהודים, שב לרתק אותו, ושמואל הולך ונשאב אל סוד דמותו המקוללת של יהודה איש קריות, התגלמות הבגידה והשפלות. בהדרגה נחשפים בפניו הסודות הרודפים את הבית וקושרים את דייריו בעבותות של חושך. בבית המסוגר והמבודד מהלכות לפעמים מעין רוחות רפאים.
ברומן מסעיר זה חוזר עמוס עוז אל המרחב של אחדים מספריו האהובים ביותר, ובהם "מיכאל שלי" ו"סיפור על אהבה וחושך": ירושלים החצויה של אמצע המאה העשרים. סיפור האהבה העדין והצובט לב אפוף נופים של העיר החורפית ובאירועים משלהי תקופת בן גוריון. יחד עם גיבוריו בוחן עוז באומץ את עצם ההחלטה להקים מדינת יהודים ואת המלחמות שבאו בעקבותיה, ושואל אם אפשר היה לבחור בדרך היסטורית אחרת לגמרי, דרכם של המוקעים כבוגדים.
"קו הרצף היהודי איננו ביולוגי כי אם מילולי".
מה פשר תפקידה המכריע של המילה הכתובה בתולדות היהודים? האם חילונים יכולים להישאר, לאורך זמן, יהודים? באיזה מובן העם היהודי אכן עתיק יומין? ומדוע חשוב כל כך המפגש בין ילדים וספרים?
הסופר עמוס עוז וההיסטוריונית פניה עוז-זלצברגר תרים במרחבי ההיסטוריה והספרות היהודית אחר הקשר בין יהודים ומילים. במזיגה של סיפור וחקר, שיחה וּויכוח, תזה היסטורית ושעשוע אינטלקטואלי, בוחן ספר זה את פלא הישרדותו של העם היהודי דרך משקפי קריאה חילוניים והומניסטיים.
יהודים ומילים מציע חומר למחשבה על הרציפות היהודית, על קולן החזק של נשים, על תפיסות הזמן היהודיות ועל המתח התמידי בין כלל ישראל לבין האדם היחיד והחד-פעמי. האינטרנט מול מגילת הקלף, אמת ארכיאולוגית מול אמת ספרותית, יראת קודש מול הומור נטול מורא – בכל אלה נוגע הספר. הוא מציג הצעה ישראלית לכינונה של זהות יהודית, ולצדה גם הצעה אוניברסלית בדבר חשיבותם העילאית של טקסטים כתובים לעתידן של תרבויות ושל משפחות.
עמוס עוז הוא סופר והוגה. ספרו האחרון עד כה, "בין חברים", ראה אור ב-2012 בהוצאת "כתר". פניה עוז-זלצברגר היא פרופסור להיסטוריה של הרעיונות באוניברסיטת חיפה, מחברת רב המכר "ישראלים, ברלין" (כתר,2001.(
"האם הספר הוא ספר היסטוריה? אנתרופולוגיה? ביקורת ספרותית? תיאולוגיה? הכל יחד ויותר מזה. ספר נפלא" (ג'ונתן ספרן פויר)
"[הספר] יוצר גן-עדן קטן של משחק וחדווה, של מחלוקת נטולת שנאה ולהט נטול קורבנות" (אינדפנדנט(
"ספר מצחיק באופן שובה לב" (וול סטריט ג'ורנל)
"מסעיר ומהנה... משלב בקיאות גדולה עם מגע בלתי-רשמי. ספר שיעורר מחלוקות ודיונים וללא ספק יזכה לקוראים רבים" (מריו ורגס יוסה)
"מסה גדולה ונפלאה" (יורגן הברמאס)
***הגרסה האלקטרונית אינה מכילה את השמות***
"קו הרצף היהודי איננו ביולוגי כי אם מילולי".
מה פשר תפקידה המכריע של המילה הכתובה בתולדות היהודים? האם חילונים יכולים להישאר, לאורך זמן, יהודים? באיזה מובן העם היהודי אכן עתיק יומין? ומדוע חשוב כל כך המפגש בין ילדים וספרים?
הסופר עמוס עוז וההיסטוריונית פניה עוז-זלצברגר תרים במרחבי ההיסטוריה והספרות היהודית אחר הקשר בין יהודים ומילים. במזיגה של סיפור וחקר, שיחה וּויכוח, תזה היסטורית ושעשוע אינטלקטואלי, בוחן ספר זה את פלא הישרדותו של העם היהודי דרך משקפי קריאה חילוניים והומניסטיים.
יהודים ומילים מציע חומר למחשבה על הרציפות היהודית, על קולן החזק של נשים, על תפיסות הזמן היהודיות ועל המתח התמידי בין כלל ישראל לבין האדם היחיד והחד-פעמי. האינטרנט מול מגילת הקלף, אמת ארכיאולוגית מול אמת ספרותית, יראת קודש מול הומור נטול מורא – בכל אלה נוגע הספר. הוא מציג הצעה ישראלית לכינונה של זהות יהודית, ולצדה גם הצעה אוניברסלית בדבר חשיבותם העילאית של טקסטים כתובים לעתידן של תרבויות ושל משפחות.
עמוס עוז הוא סופר והוגה. ספרו האחרון עד כה, "בין חברים", ראה אור ב-2012 בהוצאת "כתר". פניה עוז-זלצברגר היא פרופסור להיסטוריה של הרעיונות באוניברסיטת חיפה, מחברת רב המכר "ישראלים, ברלין" (כתר,2001.(
"האם הספר הוא ספר היסטוריה? אנתרופולוגיה? ביקורת ספרותית? תיאולוגיה? הכל יחד ויותר מזה. ספר נפלא" (ג'ונתן ספרן פויר)
"[הספר] יוצר גן-עדן קטן של משחק וחדווה, של מחלוקת נטולת שנאה ולהט נטול קורבנות" (אינדפנדנט(
"ספר מצחיק באופן שובה לב" (וול סטריט ג'ורנל)
"מסעיר ומהנה... משלב בקיאות גדולה עם מגע בלתי-רשמי. ספר שיעורר מחלוקות ודיונים וללא ספק יזכה לקוראים רבים" (מריו ורגס יוסה)
"מסה גדולה ונפלאה" (יורגן הברמאס)
***הגרסה האלקטרונית אינה מכילה את השמות***
בקובץ הסיפורים, בין חברים, חוזר עמוס עוז אל המקום ואל הזמן שבהם צמחה יצירתו: אל הקיבוץ של סוף שנות החמישים.
שמונת הסיפורים שבקובץ מתרחשים בקיבוץ הדמיוני יקהת, ומשרטטים דיוקנאות מפליאים בעדינותם של נשים וגברים החולמים חלומות אינטימיים וחווים מכאובים פרטיים בצלו של אחד החלומות הקולקטיביים הגדולים בתולדות המאה העשרים. אב מבוגר שבתו הצעירה עוברת להתגורר עם חבר קיבוץ בן גילו; אישה הכותבת מכתב מצמרר לאישה שלמענה נטש אותה בעלה; ילד חוץ היוצא לבקר את אביו בבית חולים לתשושי נפש; וגנן מזדקן הנושא על כתפיו את כל אסונות העולם - כל אחד מן הסיפורים הפרטיים האלה הוא פנינה של אנושיות ספרותית ויחד הם נשזרים למחרוזת שהיא גם דיוקן של רעיון ושל תקופה.
עמוס עוז הוא חתן פרס ישראל לספרות וחתן פרס גתה, ואחד הסופרים האהובים והמוערכים בספרות העולמית. יצירתו תורגמה לארבעים ואחת שפות וספרו האחרון, "תמונות מחיי הכפר" (הוצאת כתר) נמנה עם הספרים הטובים ביותר של שנת 2011 שבחר ה"ניו יורק טיימס".
בקובץ הסיפורים, בין חברים, חוזר עמוס עוז אל המקום ואל הזמן שבהם צמחה יצירתו: אל הקיבוץ של סוף שנות החמישים.
שמונת הסיפורים שבקובץ מתרחשים בקיבוץ הדמיוני יקהת, ומשרטטים דיוקנאות מפליאים בעדינותם של נשים וגברים החולמים חלומות אינטימיים וחווים מכאובים פרטיים בצלו של אחד החלומות הקולקטיביים הגדולים בתולדות המאה העשרים. אב מבוגר שבתו הצעירה עוברת להתגורר עם חבר קיבוץ בן גילו; אישה הכותבת מכתב מצמרר לאישה שלמענה נטש אותה בעלה; ילד חוץ היוצא לבקר את אביו בבית חולים לתשושי נפש; וגנן מזדקן הנושא על כתפיו את כל אסונות העולם - כל אחד מן הסיפורים הפרטיים האלה הוא פנינה של אנושיות ספרותית ויחד הם נשזרים למחרוזת שהיא גם דיוקן של רעיון ושל תקופה.
עמוס עוז הוא חתן פרס ישראל לספרות וחתן פרס גתה, ואחד הסופרים האהובים והמוערכים בספרות העולמית. יצירתו תורגמה לארבעים ואחת שפות וספרו האחרון, "תמונות מחיי הכפר" (הוצאת כתר) נמנה עם הספרים הטובים ביותר של שנת 2011 שבחר ה"ניו יורק טיימס".
תייר מזדמן שיגיע לכפר הפסטורלי תל אילן יראה בתי-איכרים בני מאה שנה ויותר, ברושים גבוהים, גבעות מוריקות ומטעי פרי. ממש טוסקנה בלב הרי מנשה. אבל מתחת לפני השטח רוחשים סודות וחידות: מישהו חופר בלילות מתחת לבית של פסח הזקן. משהו מסתורי חבוי בחדר השינה של משפחת לוין. ולמה מתווך הנדל"ן נותר נעול במרתף של הסופר המת? כל הסיפורים(מלבד האחרון) בספרו החדש של עמוס עוז מתרחשים בכפר הדמיוני. זהו מקום שנבנה מעלילה לעלילה כמין מקונדו ישראלית - "דמות על" מוחשית, רוטטת ובעלת עוצמה. אך יותר מכול תמונות מחיי הכפר הוא מלאכת מחשבת של דמויות הנעות מסיפור אחד למשנהו, נודדות בין מה שכבר אבד להן ובין מה שהן עתידות לאבד. ראש המועצה מחפש את אשתו שנעלמה; בנם של דליה ואברהם ירה בעצמו; אשתו של צלניק נסעה לקליפורניה ולא חזרה; המאהב של רופאת הכפר נפל בלבנון; ועל מה ידברו הספרנית הגרושה והנער שמתייסר בתשוקתו האומללה אליה אם לא על התאבדותה של וירג´יניה וולף? התוצאה היא פסיפס מהפנט של אנטי גיבורים שכבר נואשו מהניסיון למצוא משמעות. הם מבקשים רק להבין את חוקי המשחק. עמוס עוז, חתן פרס ישראל לספרות, הסופר הישראלי המוכר והנקרא ביותר בעולם, זכה בפרסים ספרותיים בינלאומיים רבים, ובהם פרס גתה, פרס היינה ופרס נסיך אסטוריאס. ספריו תורגמו לשלושים ושבע שפות.
תייר מזדמן שיגיע לכפר הפסטורלי תל אילן יראה בתי-איכרים בני מאה שנה ויותר, ברושים גבוהים, גבעות מוריקות ומטעי פרי. ממש טוסקנה בלב הרי מנשה. אבל מתחת לפני השטח רוחשים סודות וחידות: מישהו חופר בלילות מתחת לבית של פסח הזקן. משהו מסתורי חבוי בחדר השינה של משפחת לוין. ולמה מתווך הנדל"ן נותר נעול במרתף של הסופר המת? כל הסיפורים(מלבד האחרון) בספרו החדש של עמוס עוז מתרחשים בכפר הדמיוני. זהו מקום שנבנה מעלילה לעלילה כמין מקונדו ישראלית - "דמות על" מוחשית, רוטטת ובעלת עוצמה. אך יותר מכול תמונות מחיי הכפר הוא מלאכת מחשבת של דמויות הנעות מסיפור אחד למשנהו, נודדות בין מה שכבר אבד להן ובין מה שהן עתידות לאבד. ראש המועצה מחפש את אשתו שנעלמה; בנם של דליה ואברהם ירה בעצמו; אשתו של צלניק נסעה לקליפורניה ולא חזרה; המאהב של רופאת הכפר נפל בלבנון; ועל מה ידברו הספרנית הגרושה והנער שמתייסר בתשוקתו האומללה אליה אם לא על התאבדותה של וירג´יניה וולף? התוצאה היא פסיפס מהפנט של אנטי גיבורים שכבר נואשו מהניסיון למצוא משמעות. הם מבקשים רק להבין את חוקי המשחק. עמוס עוז, חתן פרס ישראל לספרות, הסופר הישראלי המוכר והנקרא ביותר בעולם, זכה בפרסים ספרותיים בינלאומיים רבים, ובהם פרס גתה, פרס היינה ופרס נסיך אסטוריאס. ספריו תורגמו לשלושים ושבע שפות.
קובץ הסיפורים ארצות התן ראה אור לראשונה בשנת 1965, וסימן כבר אז את עוצמתו של עמוס עוז כמספר מחונן. הוא היה בן 23 בלבד כאשר כתב שלושה מתוך עשרת הסיפורים המכונסים כאן; בכולם מופיעים המאפיינים שילוו את יצירתו בשנים הבאות: תיאורים וירטואוזיים של נוף נפשי וגיאוגרפי, תובנות פסיכולוגיות ומוסריות , שילוב נקודות המבט ואותה רגישות נדירה לשפה העברית. מתוך הסיפורים עולה גלריה מרתקת של קיבוצניקים וירושלמים, חיילים ודמויות תנ"כיות, החיים באקלים מאיים של שממה ודממה, ועוז הצעיר מנווט אותם בין הבוהק המסנוור לבין הצללים המאיימים של "אדמותינו הבוגדות בנו בשעות הלילה", כדבריו. עמוס עוז, חתן פרס ישראל לספרות, הסופר הישראלי המוכר והנקרא ביותר בעולם, זכה בפרסים ספרותיים בינלאומיים רבים, ובהם פרס גתה, פרס היינה ופרס נסיך אסטוריאס. ספריו תורגמו לשלושים ושבע שפות.
קובץ הסיפורים ארצות התן ראה אור לראשונה בשנת 1965, וסימן כבר אז את עוצמתו של עמוס עוז כמספר מחונן. הוא היה בן 23 בלבד כאשר כתב שלושה מתוך עשרת הסיפורים המכונסים כאן; בכולם מופיעים המאפיינים שילוו את יצירתו בשנים הבאות: תיאורים וירטואוזיים של נוף נפשי וגיאוגרפי, תובנות פסיכולוגיות ומוסריות , שילוב נקודות המבט ואותה רגישות נדירה לשפה העברית. מתוך הסיפורים עולה גלריה מרתקת של קיבוצניקים וירושלמים, חיילים ודמויות תנ"כיות, החיים באקלים מאיים של שממה ודממה, ועוז הצעיר מנווט אותם בין הבוהק המסנוור לבין הצללים המאיימים של "אדמותינו הבוגדות בנו בשעות הלילה", כדבריו. עמוס עוז, חתן פרס ישראל לספרות, הסופר הישראלי המוכר והנקרא ביותר בעולם, זכה בפרסים ספרותיים בינלאומיים רבים, ובהם פרס גתה, פרס היינה ופרס נסיך אסטוריאס. ספריו תורגמו לשלושים ושבע שפות.
עמוס עוז משוטט פה ושם בארץ ישראל ומשוחח עם אנשים. הוא יצא למסע של הקשבה סובלנית ליריבים ולתמימים. והתוצאה – ספר מרתק המתעד תמונות חיות להפליא של ישראלים כאן ועכשיו, של אנשים חמי לב וחמי מזג המשמיעים באוזניו למן דברי חזון משיחי התנחלותי ועד להתפרצות של זעם עדתי, למן תורה כוחנית קיצונית ועד לתסכול ולתקווה של הפלסטינים. לקורא נדמה שוהא שומע במו אוזניו את יושבי בית הקפה הזועמים והנעלבים בבית שמש, המטיחים בעוז את אשמת "הלבנים" שהביאו את הוריהם ממרוקו כדי "שיהיו הערבים שלכם". את המתנחלים ביישוב תקוע שמדרום לבית לחם, המודאגים מ"ירידת הרוחניות". את החרד ה"אנטי ציוניסטי" בשכונת גאולה שבירושלים; את המושבניק השונא את "גיבנת המוסר הז´ידי" את הערבים ברמאללה, הרוצים "פינת חופש", ואת עורך אל פג´ר, הקובע ש"יש עם ישראלי ויש עם פלסתיני ושניהם מוכרחים לחיות". את פעילי גוש אמונים בעפרה, המדברים על המאבק בין "ישראלים נטולי שורשים לבין יהודים אותנטיים" ואת הזקן בבת שלמה, המופתע בעליל שהזקנים במקום התחילו למות פתאום, אף שהיה מנהג "אצל החבר´ה בגילי, שלא מתים". משהתפרסם הספר לראשונה עורר הדים רבים. והנה גם היום נותרו פתוחות רבות מן השאלות שנשאלו במסע הזה לפני עשר שנים. עוז עצמו מחזיק באותן השקפות שהשמיע ב"וויכוח על החיים ועל המוות" בעפרה, ועדיין מקווה אותן תקוות.
עמוס עוז משוטט פה ושם בארץ ישראל ומשוחח עם אנשים. הוא יצא למסע של הקשבה סובלנית ליריבים ולתמימים. והתוצאה – ספר מרתק המתעד תמונות חיות להפליא של ישראלים כאן ועכשיו, של אנשים חמי לב וחמי מזג המשמיעים באוזניו למן דברי חזון משיחי התנחלותי ועד להתפרצות של זעם עדתי, למן תורה כוחנית קיצונית ועד לתסכול ולתקווה של הפלסטינים. לקורא נדמה שוהא שומע במו אוזניו את יושבי בית הקפה הזועמים והנעלבים בבית שמש, המטיחים בעוז את אשמת "הלבנים" שהביאו את הוריהם ממרוקו כדי "שיהיו הערבים שלכם". את המתנחלים ביישוב תקוע שמדרום לבית לחם, המודאגים מ"ירידת הרוחניות". את החרד ה"אנטי ציוניסטי" בשכונת גאולה שבירושלים; את המושבניק השונא את "גיבנת המוסר הז´ידי" את הערבים ברמאללה, הרוצים "פינת חופש", ואת עורך אל פג´ר, הקובע ש"יש עם ישראלי ויש עם פלסתיני ושניהם מוכרחים לחיות". את פעילי גוש אמונים בעפרה, המדברים על המאבק בין "ישראלים נטולי שורשים לבין יהודים אותנטיים" ואת הזקן בבת שלמה, המופתע בעליל שהזקנים במקום התחילו למות פתאום, אף שהיה מנהג "אצל החבר´ה בגילי, שלא מתים". משהתפרסם הספר לראשונה עורר הדים רבים. והנה גם היום נותרו פתוחות רבות מן השאלות שנשאלו במסע הזה לפני עשר שנים. עוז עצמו מחזיק באותן השקפות שהשמיע ב"וויכוח על החיים ועל המוות" בעפרה, ועדיין מקווה אותן תקוות.
למה אתה כותב? ובשביל מי? מה בדיוק רצית לומר בספרך האחרון? האם אתה שואב את החומר לסיפורים שלך מהדמיון או מהחיים? המחבר כבר מכיר היטב את השאלות הללו, שוודאי יופנו אליו גם בערב הספרותי העומד להתחיל עוד מעט בבית-התרבות הישן. הוא גם יודע שאין לו אפילו קצה של תשובה פשוטה וישרה עבור קהל קוראיו שהתכנס כאן הערב. אבל כבר בדרכו לשם - כמו גם במהלך האירוע הספרותי המעיק ובהתרחשויות המפתיעות הצפויות בסופו - המחבר עסוק בעצם במעשה הכתיבה. הוא לא חדל להתבונן, להקשיב, להמציא ביוגרפיות ועלילות לדמויות הנקרות בדרכו. פה הוא דג הבעת פנים כלשהי, שם הוא מכייס איזו מילה אקראית או תנועת גוף, ומהן הוא טווה חיים שלמים, מצייר במוחו סיפורים של החמצה וכמיהה. וככל שהלילה מתארך, מיטשטש ההבדל בין מה שאירע באמת לבין מה שיכול היה לקרות. האם גופו אכן בגד בו כשניסה לשכב עם רוחלה הביישנית? האם ריקי המלצרית תצלצל לסגנית מלכת המים? האם מכוון הפסנתרים הסתיר במרתפו את האחיינית של טרוצקי? והאם חתולים יודעים לקרוא שעון?
הספר כולו מתרחש בליל קיץ אחד הזוי ודביק, בתל אביב של תחילת שנות השמונים. הסופר חסר השם משוטט כמרגל בין אנשים בודדים, כמעט מובסים, ומוצא בכל אחד מהם פוטנציאל לסיפור אפשרי; לעתים סיפור אחד זולג למשנהו ומשתרג באחר, וגם המחבר עצמו לוקח חלק בעלילה - הן כדמות פעילה והן כמי שממציא אותה בזמן אמת.
עמוס עוז מתאר באירוניה ובחמלה את הדמויות המתגלגלות להן בין חרוזי החיים והמוות ומגיש כאן ספר אמיץ, חושפני ושובה לב, העוסק בשבחי ההתבוננות כתנאי למלאכת הכתיבה.
למה אתה כותב? ובשביל מי? מה בדיוק רצית לומר בספרך האחרון? האם אתה שואב את החומר לסיפורים שלך מהדמיון או מהחיים? המחבר כבר מכיר היטב את השאלות הללו, שוודאי יופנו אליו גם בערב הספרותי העומד להתחיל עוד מעט בבית-התרבות הישן. הוא גם יודע שאין לו אפילו קצה של תשובה פשוטה וישרה עבור קהל קוראיו שהתכנס כאן הערב. אבל כבר בדרכו לשם - כמו גם במהלך האירוע הספרותי המעיק ובהתרחשויות המפתיעות הצפויות בסופו - המחבר עסוק בעצם במעשה הכתיבה. הוא לא חדל להתבונן, להקשיב, להמציא ביוגרפיות ועלילות לדמויות הנקרות בדרכו. פה הוא דג הבעת פנים כלשהי, שם הוא מכייס איזו מילה אקראית או תנועת גוף, ומהן הוא טווה חיים שלמים, מצייר במוחו סיפורים של החמצה וכמיהה. וככל שהלילה מתארך, מיטשטש ההבדל בין מה שאירע באמת לבין מה שיכול היה לקרות. האם גופו אכן בגד בו כשניסה לשכב עם רוחלה הביישנית? האם ריקי המלצרית תצלצל לסגנית מלכת המים? האם מכוון הפסנתרים הסתיר במרתפו את האחיינית של טרוצקי? והאם חתולים יודעים לקרוא שעון?
הספר כולו מתרחש בליל קיץ אחד הזוי ודביק, בתל אביב של תחילת שנות השמונים. הסופר חסר השם משוטט כמרגל בין אנשים בודדים, כמעט מובסים, ומוצא בכל אחד מהם פוטנציאל לסיפור אפשרי; לעתים סיפור אחד זולג למשנהו ומשתרג באחר, וגם המחבר עצמו לוקח חלק בעלילה - הן כדמות פעילה והן כמי שממציא אותה בזמן אמת.
עמוס עוז מתאר באירוניה ובחמלה את הדמויות המתגלגלות להן בין חרוזי החיים והמוות ומגיש כאן ספר אמיץ, חושפני ושובה לב, העוסק בשבחי ההתבוננות כתנאי למלאכת הכתיבה.
כמעט מיד עם צאתו לאור היה הרומן המונומנטלי סיפור על אהבה וחושך לקלסיקה ספרותית מודרנית. הוא תורגם לשפות רבות, כיכב ברשימות רבי המכר ברחבי העולם וזכה בפרסים בינלאומיים יוקרתיים, ובהם פרס גתה.
אהבה וחושך הם שניים מן הכוחות הפועלים בספר זה, אוטוביוגרפיה הכתובה כרומן משוכלל, שנפרשים בו שורשי משפחתו של עמוס עוז, קורות ילדותו ונעוריו, חייהם הטרגיים של הוריו, וכן תיאורים אפיים של ירושלים, תל אביב וחיי הקיבוץ.
זהו מסע אמיץ, עתיר כלים ספרותיים מגוונים ומפתיעים, אל האירוע המכריע של הילדות - רגע אשר בו נחתמים חיי הנער החולמני ובו גם נפתחים חייו של האיש הכותב. זהו דיוקנו של האמן כאיש צעיר אשר סודות המשפחה, פצעיה ותסכוליה נעשים הליבה של כתיבתו.
אף שסיפור על אהבה וחושך נטוע בתקופה היסטורית מוגדרת, הוא נקרא כיצירה על-זמנית ונחווה כחוויה פרטית לחלוטין. כך נעשה הקורא שותף סמוי באהבותיהם ובשיגיונותיהם של בני משפחת קלוזנר ומשפחת מוסמן, משפחת אמו של עמוס עוז, ובסיפורן של שלוש אחיות, אמו של עמוס עוז ושתי אחיותיה, כמו גם סיפור נישואיהם של הוריו: נישואים מלאי עדינות וייסורים שהסתיימו בהתאבדות האם בעלת הנפש הפיוטית ובהשתנותו של האב, שלא זכה להגשים את חלומותיו.
כל אלה מצטרפים לסיפור עמוק, מרתק וגלוי לב המציע עירוב מתעתע של זיכרון ובדיה, ובתוכו מתגוששות האמת הביוגרפית והאמת הנפשית; יצירה עשירה ברגעים מפעימים שבהם נחשף האישי ביותר לאורם של מאורעות היסטוריים.
כמעט מיד עם צאתו לאור היה הרומן המונומנטלי סיפור על אהבה וחושך לקלסיקה ספרותית מודרנית. הוא תורגם לשפות רבות, כיכב ברשימות רבי המכר ברחבי העולם וזכה בפרסים בינלאומיים יוקרתיים, ובהם פרס גתה.
אהבה וחושך הם שניים מן הכוחות הפועלים בספר זה, אוטוביוגרפיה הכתובה כרומן משוכלל, שנפרשים בו שורשי משפחתו של עמוס עוז, קורות ילדותו ונעוריו, חייהם הטרגיים של הוריו, וכן תיאורים אפיים של ירושלים, תל אביב וחיי הקיבוץ.
זהו מסע אמיץ, עתיר כלים ספרותיים מגוונים ומפתיעים, אל האירוע המכריע של הילדות - רגע אשר בו נחתמים חיי הנער החולמני ובו גם נפתחים חייו של האיש הכותב. זהו דיוקנו של האמן כאיש צעיר אשר סודות המשפחה, פצעיה ותסכוליה נעשים הליבה של כתיבתו.
אף שסיפור על אהבה וחושך נטוע בתקופה היסטורית מוגדרת, הוא נקרא כיצירה על-זמנית ונחווה כחוויה פרטית לחלוטין. כך נעשה הקורא שותף סמוי באהבותיהם ובשיגיונותיהם של בני משפחת קלוזנר ומשפחת מוסמן, משפחת אמו של עמוס עוז, ובסיפורן של שלוש אחיות, אמו של עמוס עוז ושתי אחיותיה, כמו גם סיפור נישואיהם של הוריו: נישואים מלאי עדינות וייסורים שהסתיימו בהתאבדות האם בעלת הנפש הפיוטית ובהשתנותו של האב, שלא זכה להגשים את חלומותיו.
כל אלה מצטרפים לסיפור עמוק, מרתק וגלוי לב המציע עירוב מתעתע של זיכרון ובדיה, ובתוכו מתגוששות האמת הביוגרפית והאמת הנפשית; יצירה עשירה ברגעים מפעימים שבהם נחשף האישי ביותר לאורם של מאורעות היסטוריים.
""אני לא מיסטיקן בהרבה דברים שאחרים נוטים להיות מיסטיקנים. אבל בעניין אחד אני דווקא קצת מיסטיקן: מילה לא תלך לאיבוד עם היא מילה ראויה. היא תשכב כמו זרע בחול הצחיח עשר שנים, חמישים שנה, ואז היא תנבוט," כותב עמוס עוז. מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה יש בלבול ומבוכה, התלהמות והקצנה בצד ייאוש ורפיון, בשיח הציבורי הישראלי. במאמריו המקובצים כאן מנסה עוז להציע מבט חדש בעמדות ובמושגים מול מציאות תזזיתית. הוא דן במחירן המוסרי של דרכים שונות, ושואל על מה באמת נלחמים כאן, היכן הקווים שאין לחצותם, על מה ראוי להיאבק, על מה צריך להתפשר. במבט חטוף הוא מקיף את התהליכים בחברה הישראלית, ומסכם: "התרבות הזאת אסור לה ללבוש צורה של פולחן דתי קפוא ומאובן שנשמתו ניטלה ממנו, והוא כולו צורה ואין בו ניצוץ אחד. וודאי שצריך להישמר מפני מיסטיקה לאומנית שרואה בעם הזה, המסוים והאחד, את חזות הכל ולעזאזל עם האנושות אלא אם כן היא תנהר להר ציון על ברכיה." בישראל המתערפלת הנה אפוא כמה הצעות למחשבה צלולה.
""אני לא מיסטיקן בהרבה דברים שאחרים נוטים להיות מיסטיקנים. אבל בעניין אחד אני דווקא קצת מיסטיקן: מילה לא תלך לאיבוד עם היא מילה ראויה. היא תשכב כמו זרע בחול הצחיח עשר שנים, חמישים שנה, ואז היא תנבוט," כותב עמוס עוז. מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה יש בלבול ומבוכה, התלהמות והקצנה בצד ייאוש ורפיון, בשיח הציבורי הישראלי. במאמריו המקובצים כאן מנסה עוז להציע מבט חדש בעמדות ובמושגים מול מציאות תזזיתית. הוא דן במחירן המוסרי של דרכים שונות, ושואל על מה באמת נלחמים כאן, היכן הקווים שאין לחצותם, על מה ראוי להיאבק, על מה צריך להתפשר. במבט חטוף הוא מקיף את התהליכים בחברה הישראלית, ומסכם: "התרבות הזאת אסור לה ללבוש צורה של פולחן דתי קפוא ומאובן שנשמתו ניטלה ממנו, והוא כולו צורה ואין בו ניצוץ אחד. וודאי שצריך להישמר מפני מיסטיקה לאומנית שרואה בעם הזה, המסוים והאחד, את חזות הכל ולעזאזל עם האנושות אלא אם כן היא תנהר להר ציון על ברכיה." בישראל המתערפלת הנה אפוא כמה הצעות למחשבה צלולה.
בסיפור מנזר השתקנים פעולת תגמול עקובה מדם משמשת רקע להתרחשות מיוחדת במינה. עמוס עוז כותב על הנושאים הפשוטים והגדולים, על אהבה ועל בדידות, על תשוקה ועל מוות. הסיפור שהופיע בשעתו בקובץ "ארצות התן" יצא לאור בסדרת ''קצרים'' של ''כתר ספרים''.
בסיפור מנזר השתקנים פעולת תגמול עקובה מדם משמשת רקע להתרחשות מיוחדת במינה. עמוס עוז כותב על הנושאים הפשוטים והגדולים, על אהבה ועל בדידות, על תשוקה ועל מוות. הסיפור שהופיע בשעתו בקובץ "ארצות התן" יצא לאור בסדרת ''קצרים'' של ''כתר ספרים''.
"מדינת ישראל היא בעצם לא מדינה, לא חברה, לא עם- היא אוסף של נימוקים," כותב עמוס עוז. הנימוקים הללו מתגוששים ומתנגשים אלה באלה, צורחים עד לה השמים, לפעמים שולפים אקדח בכיכר. השסע הגובר הוא הזהות הישראלית העכשווית: שמאל וימין, חרדים וחילוניים, מזרחיים ואשכנזים, ותיקים ועולים, סוציאליסטים וחסידי השוק החופשי, פנאטים וליברלים, ספקנים ואידיאליסטים, פלסטינים ויהודים, האבות המייסדים והנינים הפוסט-מודרניים. בספר זה בוחן עוז את מה שעומד מאחורי הנימוקים: מה רצינו לבנות ושכחנו, מה ביקשנו לשכוח ועליו אנחנו בונים. בעין צלולה הוא חודר אל הפחדים והתקוות, הגעגועים והכמיהות, בניסיון למצוא פתרון או לפחות לחדד את סימני השאלה. המדינה מתקשה לעבור את משבר גיל העמידה. אובדן חלומות הנעורים, קמטים וצלקות, קשיי ראייה ושמיעה, עודף משקל ועייפות החומר. המתח האיום הזה, הדאגות, החרדה, ה"מה יהיה", ה"איפה טעינו". עוז מזכיר לנו מנין באנו ולאן התכוונו ללכת. הדרכים פתוחות. המאבק עליהן וערפל המשמעויות שלהן מתבהרים כאן מתוך עוצמת המילה, הדיוק שבדימוי.
"מדינת ישראל היא בעצם לא מדינה, לא חברה, לא עם- היא אוסף של נימוקים," כותב עמוס עוז. הנימוקים הללו מתגוששים ומתנגשים אלה באלה, צורחים עד לה השמים, לפעמים שולפים אקדח בכיכר. השסע הגובר הוא הזהות הישראלית העכשווית: שמאל וימין, חרדים וחילוניים, מזרחיים ואשכנזים, ותיקים ועולים, סוציאליסטים וחסידי השוק החופשי, פנאטים וליברלים, ספקנים ואידיאליסטים, פלסטינים ויהודים, האבות המייסדים והנינים הפוסט-מודרניים. בספר זה בוחן עוז את מה שעומד מאחורי הנימוקים: מה רצינו לבנות ושכחנו, מה ביקשנו לשכוח ועליו אנחנו בונים. בעין צלולה הוא חודר אל הפחדים והתקוות, הגעגועים והכמיהות, בניסיון למצוא פתרון או לפחות לחדד את סימני השאלה. המדינה מתקשה לעבור את משבר גיל העמידה. אובדן חלומות הנעורים, קמטים וצלקות, קשיי ראייה ושמיעה, עודף משקל ועייפות החומר. המתח האיום הזה, הדאגות, החרדה, ה"מה יהיה", ה"איפה טעינו". עוז מזכיר לנו מנין באנו ולאן התכוונו ללכת. הדרכים פתוחות. המאבק עליהן וערפל המשמעויות שלהן מתבהרים כאן מתוך עוצמת המילה, הדיוק שבדימוי.
"למה כתבתי לך על הנשכחות האלה? לגרד צלקות עתיקות? לחטט לחינם בפצעינו? לפענח קופסה שחורה? להכאיב לך מחדש? לעורר את געגועיך? אולי גם זו תחבולה ללכוד אותך שוב ברשתי? אני מודה בכל ששת סעיפי האישום. אין לי נסיבות מקילות. לבד אולי מאחת: אני אהבתיך.."
רומן המכתבים הידוע של עמוס עוז מנסה לפענח את פרשת נישואיהם האומללים של אילנה ואלכס, ואת פשר התכחשותו לבנם המשותף. היא נישאה מחדש וגרה בירושלים, אלכס גר בשיקאגו, ואחרי שנים של נתק ביניהם אילנה כותבת לו - ופותחת בכך סודות ישנים, עלבונות ושקרים. לתכתובת הענפה - עשרות מכתבים ומברקים - מצטרפות דמויות נוספות: בנם בועז, בעלה השני של אילנה, אחותה רחל ועורך דינו של אלכס, כל אחד כותב בסגנונו הייחודי ומוסיף עוד נדבך לדרמה המהפנטת הזאת. המכתבים חושפים בהדרגה עלילה נפתלת ופצעי עבר, חשבון נפש שאינו יכול אלא להיכתב, ואהבה שמבקשת חסד אחרון.
קופסה שחורה, הנחשב להישג לשוני נדיר, ראה אור לראשונה בשנת 1986. עמוס עוז, חתן פרס ישראל לספרות, הסופר הישראלי המוכר והנקרא ביותר בעולם, זכה בפרסים ספרותיים בינלאומיים רבים, ובהם פרס גתה, פרס היינה ופרס נסיך אסטוריאס. ספריו תורגמו לשלושים ושבע שפות.
"למה כתבתי לך על הנשכחות האלה? לגרד צלקות עתיקות? לחטט לחינם בפצעינו? לפענח קופסה שחורה? להכאיב לך מחדש? לעורר את געגועיך? אולי גם זו תחבולה ללכוד אותך שוב ברשתי? אני מודה בכל ששת סעיפי האישום. אין לי נסיבות מקילות. לבד אולי מאחת: אני אהבתיך.."
רומן המכתבים הידוע של עמוס עוז מנסה לפענח את פרשת נישואיהם האומללים של אילנה ואלכס, ואת פשר התכחשותו לבנם המשותף. היא נישאה מחדש וגרה בירושלים, אלכס גר בשיקאגו, ואחרי שנים של נתק ביניהם אילנה כותבת לו - ופותחת בכך סודות ישנים, עלבונות ושקרים. לתכתובת הענפה - עשרות מכתבים ומברקים - מצטרפות דמויות נוספות: בנם בועז, בעלה השני של אילנה, אחותה רחל ועורך דינו של אלכס, כל אחד כותב בסגנונו הייחודי ומוסיף עוד נדבך לדרמה המהפנטת הזאת. המכתבים חושפים בהדרגה עלילה נפתלת ופצעי עבר, חשבון נפש שאינו יכול אלא להיכתב, ואהבה שמבקשת חסד אחרון.
קופסה שחורה, הנחשב להישג לשוני נדיר, ראה אור לראשונה בשנת 1986. עמוס עוז, חתן פרס ישראל לספרות, הסופר הישראלי המוכר והנקרא ביותר בעולם, זכה בפרסים ספרותיים בינלאומיים רבים, ובהם פרס גתה, פרס היינה ופרס נסיך אסטוריאס. ספריו תורגמו לשלושים ושבע שפות.
"כזה הוא הסיפור שלנו: בא מן החושך, מסתובב קצת, חולף וחוזר אל החושך, משאיר אחריו זיכרון שמעורבים בו כאב וקצת צחוק, חרטה, תימהון. עגלת הנפט היתה עוברת אצלנו בבקרים, המוכר היה יושב על דוכנו, מחזיק ברפיון במושכות, מצלצל בפעמון יד ומפזם לסוסו מין שיר מתמשך ביידיש. לבחור העוזר במכולת של האחים סינופסקי היה חתול מוזר שעקב אחריו לכל מקום, לא רצה להיפרד, אדון לצרוס החייט מברלין, אדם מהנהן וממצמץ, היה נד בראשו כממאן להאמין למראה עיניו, מן שמע על חתול נאמן? והיה אומר: אולי זהו גייסט (כלומר: רוח). הרופאה הרווקה מגדה גריפיוס התאהבה במשורר ארמני והלכה אהריו לקפריסין, לעיר פמגוסטה, כעבור שנים אחדות חזרה והביאה עמה חליל צד שנקרא בשם פלוט, ויש לפעמים שבלילה הייתי מתעורר ושומע ומין לחש פנימי אמר לי אתה שלג תשכח את זה אף פעם, הלא זה העיקר, הלא כל השאר הוא רק צל, ומה הוא הצד השני של מה שהיה באמת?
אמא שלי היתה אומרת: הצד השני של מה שהיה הוא מה שלא היה,
ואבא: הצד השני של מה שהיה הוא מה שעוד יהיה".
גיבור הספר פנתר במרתף הוא נער המכונה "פרופסור" מפני שאינו מפסיק לבדוק מילים, להפוך אותן, להרכיבן ולסדרן מחדש. בימים של חרדה ושל עוינות הדדית הוא מתיידד עם שוטר בריטי תימהוני ומואשם על ידי הבריו בבגידה. בתוך כך הוא מגלה את עצמו מחדש, בודק, מהפך ומרכיב מחדש את עולמו, את יחסו להוריו, לאויב, ולעצמו.
\
זהו סיפור עלילה מרתק, חכם ושובה לב, פרי עטו של אחד מבכירי הסופרים העבריים בימינו.
"כזה הוא הסיפור שלנו: בא מן החושך, מסתובב קצת, חולף וחוזר אל החושך, משאיר אחריו זיכרון שמעורבים בו כאב וקצת צחוק, חרטה, תימהון. עגלת הנפט היתה עוברת אצלנו בבקרים, המוכר היה יושב על דוכנו, מחזיק ברפיון במושכות, מצלצל בפעמון יד ומפזם לסוסו מין שיר מתמשך ביידיש. לבחור העוזר במכולת של האחים סינופסקי היה חתול מוזר שעקב אחריו לכל מקום, לא רצה להיפרד, אדון לצרוס החייט מברלין, אדם מהנהן וממצמץ, היה נד בראשו כממאן להאמין למראה עיניו, מן שמע על חתול נאמן? והיה אומר: אולי זהו גייסט (כלומר: רוח). הרופאה הרווקה מגדה גריפיוס התאהבה במשורר ארמני והלכה אהריו לקפריסין, לעיר פמגוסטה, כעבור שנים אחדות חזרה והביאה עמה חליל צד שנקרא בשם פלוט, ויש לפעמים שבלילה הייתי מתעורר ושומע ומין לחש פנימי אמר לי אתה שלג תשכח את זה אף פעם, הלא זה העיקר, הלא כל השאר הוא רק צל, ומה הוא הצד השני של מה שהיה באמת?
אמא שלי היתה אומרת: הצד השני של מה שהיה הוא מה שלא היה,
ואבא: הצד השני של מה שהיה הוא מה שעוד יהיה".
גיבור הספר פנתר במרתף הוא נער המכונה "פרופסור" מפני שאינו מפסיק לבדוק מילים, להפוך אותן, להרכיבן ולסדרן מחדש. בימים של חרדה ושל עוינות הדדית הוא מתיידד עם שוטר בריטי תימהוני ומואשם על ידי הבריו בבגידה. בתוך כך הוא מגלה את עצמו מחדש, בודק, מהפך ומרכיב מחדש את עולמו, את יחסו להוריו, לאויב, ולעצמו.
\
זהו סיפור עלילה מרתק, חכם ושובה לב, פרי עטו של אחד מבכירי הסופרים העבריים בימינו.
סיפור אהבה בשני קולות קדמיים ועוד קול אחד ברקע. הקול שברקע הוא קול מספר השייך לעיירה קטנה וקצת נידחת. שני הקולות הקדמיים הם איש ואישה, לא צעירים, אוהבים, נאבקים זה בזו, מוותרים, שוב משלימים. מחזורי המאבק וההשלמה מחדשים את אהבתם ומזרימים בה חושניות חריפה. אל תגידי לילה קומדיה של עיירה מדברית מרוחקת : בבית פרטי בלילות השבת, או בבית-הקפה המקומי, נפגשים קציני צבא קבע ורעיותיהם המורות, מתווכי דירות, ראש העיר הקשישה, סוחר-נשק מזדקן, מתווכחים על משמעות החיים ועל הפוליטיקה והטלוויזיה, מתגעגעים לתל אביב, מתאמצים להתעלם מנוכחותו הקודרת של המדבר. אל תגידי לילה רומן שהוא גם שיר על מות ילדים, על כיסופים לילד שהיה ואיננו ועל ילדים שכבר לא יוכלו להיוולד. עמוס עוז המשיך כאן בחיפוש חילוני-רליגיוזי, בדרך לאיזו נקודת-השתוות המאפשרת לאהבה לדחות את קִרבת המוות.
סיפור אהבה בשני קולות קדמיים ועוד קול אחד ברקע. הקול שברקע הוא קול מספר השייך לעיירה קטנה וקצת נידחת. שני הקולות הקדמיים הם איש ואישה, לא צעירים, אוהבים, נאבקים זה בזו, מוותרים, שוב משלימים. מחזורי המאבק וההשלמה מחדשים את אהבתם ומזרימים בה חושניות חריפה. אל תגידי לילה קומדיה של עיירה מדברית מרוחקת : בבית פרטי בלילות השבת, או בבית-הקפה המקומי, נפגשים קציני צבא קבע ורעיותיהם המורות, מתווכי דירות, ראש העיר הקשישה, סוחר-נשק מזדקן, מתווכחים על משמעות החיים ועל הפוליטיקה והטלוויזיה, מתגעגעים לתל אביב, מתאמצים להתעלם מנוכחותו הקודרת של המדבר. אל תגידי לילה רומן שהוא גם שיר על מות ילדים, על כיסופים לילד שהיה ואיננו ועל ילדים שכבר לא יוכלו להיוולד. עמוס עוז המשיך כאן בחיפוש חילוני-רליגיוזי, בדרך לאיזו נקודת-השתוות המאפשרת לאהבה לדחות את קִרבת המוות.
פימה, הוא גבר בשנות החמישים לחייו, גרוש פעמיים, בנו היחיד של בעל מפעל לתמרוקים. פימה עובד כפקיד קבלה במרפאה למחלות נשים ונתמך בכספי אביו הקשיש. פימה זה הוא גם מעין צופה לבית ישראל, נביא וליצן של מסיבות ליל השבת. צאצא קטן של נביאים ירושלמים ומתקני עולם רוסים. פימה הוא גם יורש של שושלת שלא היתה. ואולי גם נציג מגוחך של איזו אינטליגנציה ישראלית מתוסכלת וחסרת אונים. בירושלים, בחורף השני של האינתיפאדה, משוטט פימה ברחובות הרטובים ומחפש בלי הרף: לפעמים ארוחת ערב, לפעמים גאולה לישראל ולפעמים קרבת אישה. ויש שהוא מחפש סימן של התגלות.
פימה, הוא גבר בשנות החמישים לחייו, גרוש פעמיים, בנו היחיד של בעל מפעל לתמרוקים. פימה עובד כפקיד קבלה במרפאה למחלות נשים ונתמך בכספי אביו הקשיש. פימה זה הוא גם מעין צופה לבית ישראל, נביא וליצן של מסיבות ליל השבת. צאצא קטן של נביאים ירושלמים ומתקני עולם רוסים. פימה הוא גם יורש של שושלת שלא היתה. ואולי גם נציג מגוחך של איזו אינטליגנציה ישראלית מתוסכלת וחסרת אונים. בירושלים, בחורף השני של האינתיפאדה, משוטט פימה ברחובות הרטובים ומחפש בלי הרף: לפעמים ארוחת ערב, לפעמים גאולה לישראל ולפעמים קרבת אישה. ויש שהוא מחפש סימן של התגלות.
עמדתי מוקף עד-לאין-תקווה במעגל רוחש של אוכלי-אדם משוחים בצבעי המלחמה ומנופפים רחמים וחניתות. בידיים ריקות הכיתי בהם על ימין ועל שמאל, ואחרים, רבים מספור, נהרו ובאו בזעקות-קרב מחביון היער... וכבר כוחותיי הלכו ואזלו והמון האויבים סגרו עלי בשינים לטושות ובצהלת-ניצחון ואז שרקתי אני שריקה אחת נמוכה ומתוך הסבך זינק עליהם הזאב הפרטי שלי, אכזר ואיום היה, מבתק גרונות בשיניו עד שנפוצו הפראים בשאגות-אימה לכל עבר והוא השתטח לרגלי..." כאלה ואחרות הן הרפתקאותיו של סומכי, ילד ירושלמי בסוף תקופת המנדט הבריטי, שחבריו קוראים לו בשם "הילד המשוגע", מפני שתמיד הוא מסתבך בצרות עד שהוא מוותר על כל מה שהשיג בהרפתקאותיו - וזוכה באהבתה של אסתי היפה. זהו סיפורו הראשון של עמוס עוז לבני הנעורים (מגיל שתים-עשרה ועד גיל תשעים ותשע).
עמדתי מוקף עד-לאין-תקווה במעגל רוחש של אוכלי-אדם משוחים בצבעי המלחמה ומנופפים רחמים וחניתות. בידיים ריקות הכיתי בהם על ימין ועל שמאל, ואחרים, רבים מספור, נהרו ובאו בזעקות-קרב מחביון היער... וכבר כוחותיי הלכו ואזלו והמון האויבים סגרו עלי בשינים לטושות ובצהלת-ניצחון ואז שרקתי אני שריקה אחת נמוכה ומתוך הסבך זינק עליהם הזאב הפרטי שלי, אכזר ואיום היה, מבתק גרונות בשיניו עד שנפוצו הפראים בשאגות-אימה לכל עבר והוא השתטח לרגלי..." כאלה ואחרות הן הרפתקאותיו של סומכי, ילד ירושלמי בסוף תקופת המנדט הבריטי, שחבריו קוראים לו בשם "הילד המשוגע", מפני שתמיד הוא מסתבך בצרות עד שהוא מוותר על כל מה שהשיג בהרפתקאותיו - וזוכה באהבתה של אסתי היפה. זהו סיפורו הראשון של עמוס עוז לבני הנעורים (מגיל שתים-עשרה ועד גיל תשעים ותשע).
לדעת אישה, ספרו ה-13 של עמוס עוז, הוא רומאן על אדם המנסה לסמן לו טריטוריה משלו בפינה של ההוייה הישראלית. סוכן חשאי לשעבר ושמו יואל רביד, שוכר לו בית בשכונה אמידה ליד תל -אביב. את זמנו מעביר יואל בשיפוץ ושיפור ביתו, בגינון ובמגעים יום-יומיים עם כמה נפשות. בהן בנות משפחתו, כמה שכנים וחברים-לעבודה לשעבר.
לדעת אישה, ברובד סמוי יותר, הוא ספר של אדם-מרגל המנסה לפענח את חידת החיים. זהו רישום מדוקדק של תצפית בלתי נלאית בחשכה האופפת אותנו. סיפור של "איש-עיניים" לאה אך דבק במשימתו, המייחל - כדברי המספר - "להישנותו של רגע נדיר, לא צפוי, מאותם רגעים אשר בהם מזדהרת להרף-עין האפלולית, ובאה הבלחה, בא הבהוב חטוף שאסור להחמיץ אותו ואסור להיתפס בו בהיסח-הדעת".
לדעת אישה, ספרו ה-13 של עמוס עוז, הוא רומאן על אדם המנסה לסמן לו טריטוריה משלו בפינה של ההוייה הישראלית. סוכן חשאי לשעבר ושמו יואל רביד, שוכר לו בית בשכונה אמידה ליד תל -אביב. את זמנו מעביר יואל בשיפוץ ושיפור ביתו, בגינון ובמגעים יום-יומיים עם כמה נפשות. בהן בנות משפחתו, כמה שכנים וחברים-לעבודה לשעבר.
לדעת אישה, ברובד סמוי יותר, הוא ספר של אדם-מרגל המנסה לפענח את חידת החיים. זהו רישום מדוקדק של תצפית בלתי נלאית בחשכה האופפת אותנו. סיפור של "איש-עיניים" לאה אך דבק במשימתו, המייחל - כדברי המספר - "להישנותו של רגע נדיר, לא צפוי, מאותם רגעים אשר בהם מזדהרת להרף-עין האפלולית, ובאה הבלחה, בא הבהוב חטוף שאסור להחמיץ אותו ואסור להיתפס בו בהיסח-הדעת".
שלוש נובלות מכונסות בקובץ הר העצה הרעה: "הר העצה הרעה", "אדון לוי", "געגועים". המקום, בכל שלושת הסיפורים, הוא ירושלים; הזמן - שלהי תקופת המנדט; וחומר הבעירה של שלושתם הוא הגעגוע. בהר העצה הרעה, על פי המסורת הנוצרית, התכנסה מועצת הכוהנים שהחליטה למסור את ישו לצליבה. לימים נבנה על ההר ארמונו המרהיב של הנציב העליון הבריטי, מוקד המאבק בין השליטים הבריטים לבין היהודים בארץ ישראל. את הסיפורים מאחדת תחושה של כיסופים למשהו אחר, לדברים שאינם עתידים להתגשם - וכמיהה עזה לשחרור לאומי מעול המנדט. כיסופים אלה הם הכוח המניע את גיבוריו של עמוס עוז, הם המפעילים את דמיונם ואת מעשיהם. הר העצה הרעה הופיע לראשונה בשנת 1976 ונחשב לאחד משיאי הקלאסיקה העברית החדשה. כאשר תורגם הספר לאנגלית גמרו עליו את ההלל מבקרי הספרות הנודעים ביותר. "עמוס עוז הוא אחד מכותבי הפרוזה הגדולים ביותר בספרות בת זמננו", כתב מבקר ה"טיימס". המוסף הספרותי של "ניו יורק טיימס" כלל את הספר ברשימת הספרים הנבחרים לשנת 1978. עמוס עוז, חתן פרס ישראל לספרות, הסופר הישראלי המוכר והנקרא ביותר בעולם, זכה בפרסים ספרותיים בינלאומיים רבים, ובהם פרס גתה, פרס היינה ופרס נסיך אסטוריאס. ספריו תורגמו לשלושים ושבע שפות.
שלוש נובלות מכונסות בקובץ הר העצה הרעה: "הר העצה הרעה", "אדון לוי", "געגועים". המקום, בכל שלושת הסיפורים, הוא ירושלים; הזמן - שלהי תקופת המנדט; וחומר הבעירה של שלושתם הוא הגעגוע. בהר העצה הרעה, על פי המסורת הנוצרית, התכנסה מועצת הכוהנים שהחליטה למסור את ישו לצליבה. לימים נבנה על ההר ארמונו המרהיב של הנציב העליון הבריטי, מוקד המאבק בין השליטים הבריטים לבין היהודים בארץ ישראל. את הסיפורים מאחדת תחושה של כיסופים למשהו אחר, לדברים שאינם עתידים להתגשם - וכמיהה עזה לשחרור לאומי מעול המנדט. כיסופים אלה הם הכוח המניע את גיבוריו של עמוס עוז, הם המפעילים את דמיונם ואת מעשיהם. הר העצה הרעה הופיע לראשונה בשנת 1976 ונחשב לאחד משיאי הקלאסיקה העברית החדשה. כאשר תורגם הספר לאנגלית גמרו עליו את ההלל מבקרי הספרות הנודעים ביותר. "עמוס עוז הוא אחד מכותבי הפרוזה הגדולים ביותר בספרות בת זמננו", כתב מבקר ה"טיימס". המוסף הספרותי של "ניו יורק טיימס" כלל את הספר ברשימת הספרים הנבחרים לשנת 1978. עמוס עוז, חתן פרס ישראל לספרות, הסופר הישראלי המוכר והנקרא ביותר בעולם, זכה בפרסים ספרותיים בינלאומיים רבים, ובהם פרס גתה, פרס היינה ופרס נסיך אסטוריאס. ספריו תורגמו לשלושים ושבע שפות.
במבט ראשון נדמה שאין מכנה משותף בין האציל גיום די-טורון, גיבור הנובלה עד מוות, היוצא למסע צלב מאבניון לירושלים בשנת 1096, לבין המרצה הקשיש שרגא אונגר, הנואם על יהדות רוסיה בנובלה אהבה מאוחרת. בהדרגה מתחוור ששני הגברים הגלמודים הללו מונעים על-ידי אובססיה; קנאים אחוזי דיבוק, שיגיעו לסוף המסע מבלי להשיג את מטרתם. עד מוות ראתה אור לראשונה בשנת 1969 ונחשבת לקלאסיקה של הספרות העברית. עמוס עוז מתאר קבוצת צלבנים הזויה באירופה של ימי הביניים, הטובחת ביהודים שנקרים על דרכה. מנהיג החבורה מבקש לגאול את נפשו המסוכסכת, אך זורע מוות והרס סביבו. אהבה מאוחרת פורסמה ב-1970, ועיקרה מונולוג של מרצה מטעם הוועד הפועל, לא אהוב ולא נאהב, כדבריו, המתריע מפני הבולשביקים והאנטישמיות וקורא למסע נקמה של הכוח היהודי. אפשר שהנובלות הן שני צדדים של אותו מטבע - שנאת ה"אחר", חיפוש אחר גאולה או פנאטיות לשמה.עד מוות נתפס עם הופעתו כאלגוריה לשואה. אך הדברים נכתבו לפני מלחמת יום כיפור ובטרם אירע כאן רצח פוליטי, ונוכח המתרחש כיום - נראים רלוונטיים מתמיד. עמוס עוז, חתן פרס ישראל לספרות, הסופר הישראלי המוכר והנקרא ביותר בעולם, זכה בפרסים ספרותיים בינלאומיים רבים, ובהם פרס גתה, פרס היינה ופרס נסיך אסטוריאס. ספריו תורגומו לשלושים ושבע שפות
במבט ראשון נדמה שאין מכנה משותף בין האציל גיום די-טורון, גיבור הנובלה עד מוות, היוצא למסע צלב מאבניון לירושלים בשנת 1096, לבין המרצה הקשיש שרגא אונגר, הנואם על יהדות רוסיה בנובלה אהבה מאוחרת. בהדרגה מתחוור ששני הגברים הגלמודים הללו מונעים על-ידי אובססיה; קנאים אחוזי דיבוק, שיגיעו לסוף המסע מבלי להשיג את מטרתם. עד מוות ראתה אור לראשונה בשנת 1969 ונחשבת לקלאסיקה של הספרות העברית. עמוס עוז מתאר קבוצת צלבנים הזויה באירופה של ימי הביניים, הטובחת ביהודים שנקרים על דרכה. מנהיג החבורה מבקש לגאול את נפשו המסוכסכת, אך זורע מוות והרס סביבו. אהבה מאוחרת פורסמה ב-1970, ועיקרה מונולוג של מרצה מטעם הוועד הפועל, לא אהוב ולא נאהב, כדבריו, המתריע מפני הבולשביקים והאנטישמיות וקורא למסע נקמה של הכוח היהודי. אפשר שהנובלות הן שני צדדים של אותו מטבע - שנאת ה"אחר", חיפוש אחר גאולה או פנאטיות לשמה.עד מוות נתפס עם הופעתו כאלגוריה לשואה. אך הדברים נכתבו לפני מלחמת יום כיפור ובטרם אירע כאן רצח פוליטי, ונוכח המתרחש כיום - נראים רלוונטיים מתמיד. עמוס עוז, חתן פרס ישראל לספרות, הסופר הישראלי המוכר והנקרא ביותר בעולם, זכה בפרסים ספרותיים בינלאומיים רבים, ובהם פרס גתה, פרס היינה ופרס נסיך אסטוריאס. ספריו תורגומו לשלושים ושבע שפות
רומן קצר המספר מאורעותיו של קיץ אחד בקיבוץ ותיק השוכן סמוך לגבולותיה הצפוניים של הארץ. רגשות אנוש פשוטים בתכלית הפשטות: אהבה, שנאה, קינאה, ידידות וכ'ו. מכאוב וייסורים.
בין ספריו האחרים של עמוס עוז: ארצות החן - 1965 ,מיכאל שלי - 1968,עד מוות – 1971, הר העצה הרעה - 1976 פה ושם בארץ ישראל – 1983, ועוד
רומן קצר המספר מאורעותיו של קיץ אחד בקיבוץ ותיק השוכן סמוך לגבולותיה הצפוניים של הארץ. רגשות אנוש פשוטים בתכלית הפשטות: אהבה, שנאה, קינאה, ידידות וכ'ו. מכאוב וייסורים.
בין ספריו האחרים של עמוס עוז: ארצות החן - 1965 ,מיכאל שלי - 1968,עד מוות – 1971, הר העצה הרעה - 1976 פה ושם בארץ ישראל – 1983, ועוד
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
