הביקורות של אור_ק_

כל פעם אני חוזרת בעצמי, ואומרת שזה החודש האחרון שאפסיק לקרוא אוסטן אבל אני לא יכולה. זה נמצא בקרביי. ואכן, חיכיתי לקרוא את הספר האחרון שאוסטן הוציאה לפני שהלכה לעולמה. השנה העותק יצא בתרגום לעברית בתרגום איכותי מבית סנדיק ספרים. אני חיכיתי לו כבר מתחילת השנה (לתרגום של אינגה מיכאלי, כבוד ויש כבוד) חברות שלי מהמועדון של אוסטן לוחשות באוזניי: ''אור את חייבת לקרוא, זה בול בשבילך הספר!'' ואכן הן צדקו. הסיפור מגולל את סיפורה של קתרין מורלנד נערה בת 17, בחורה רומנטית, תמימה ופנטזיונרית שאוהבת לקרוא וכל עולמה הוא קריאת ספרים גותיים (רדקליף ועוד, מעניין את מי זה מזכיר לנו) היא מושפעת מאוד מהעולם הספרות וזה מעוות את קו מחשבתה. היא פוגשת אנשים שונים במהלך חייה בנשף בבאת ואת משפחת טילני ומשפחת תור'פ. ומתחברת לאיזבלה שנעשית בבוא הזמן לחברתה הטובה, אך מתאכזבת כאשר מגלה את פרצופה האמיתי'.' לעומת האחים טילני הנרי ואלינור, הנרי שמתחבב ע''י קתרין ומוצא חן בעיניה ונהיה מושא אהבתה וגורם לה לראות את העולם הספרים בפרספקטיבה אחרת. הוא גורם לקתרין לתהות מה הם כוונותיהם האמיתיות של האנשים, למרות שהיא כלל לא חשבה על כך מלכתחילה בגלל תמימותה. הוא גורם לה לפקוח עיניים: ''את כמעט אינך מוטרדת מהניסיון להבין מה מניע אנשים אחרים?'' ''למה אתה מתכוון?'''את לעולם אינך שואלת 'איך אפשר להשפיע על האדם הזה?' את תמיד שואלת את עצמך 'איך אני הייתי מושפעת?' הוא פוקח אותה מחלומות התמימים שלה. גם אני, בתור קוראת או כותבת צעירה, חושבת על איך הבן אדם משפיע עלי ולא איך השפעתי עליו? תמיד חשבתי שזה כלל לא משנה כיצד השפעתי על אחרים? אלא בעצם איך זה משפיע עלי? ומן הסתם חשבתי שזה שחצני וככה גם קתרין. במקביל הפרצופים נחשפים כאשר היא לנה עם האחים טילני באחוזת נותאנגר, קורים דברים מסתוריים באחוזה. היא בחשדות כלפי אביו של הנרי לעומת הבצע של משפחת תור'פ. ג'ון מחזר אחריה בניגוד לאיזבלה שמעמידה פני חברה טובה אך בעצם מתחברת אליה ולאחיה(שמתארסת לו) בכדי לגזול את כספם. ספר מקסים ומשעשע. אני חושבת שזה אחד הספרים הטובים של אוסטן. זה ספר שאפשר לקרוא בכיף והוא אפילו ראליסטי יותר משאר הספרים.שאר ספריה הם תמימים, אפילו מעט כבדים, הוא ספר קליל ונעים, יש הנוטים להשוות אותו או לראות בו פארודיה על אחד מספריהן של ברונטה ''ג'יין אייר'' או בכלל על הספרות הגותית בבכלליותה. אכן ,השנינות של אוסטן מתקבלת בספר הזה ואף הגרסה הטלווזיונית לספר שודרה בביסי ב-2007. חבל שלא משודר כיום. הגאונות של אוסטן מתקבלת לרווחה בספר הזה, וגורמת לנו להתפקח מחלומות השווא ומהדעות הקדומות שלנו לגבי ספ

אהבתי יש כאן את כל המחזה השלם

מה אני אגיד אני כל-כך אוהבת ספרים כאלה שנכתבים על אהבה, על ספרים, ספרים כאלה שנכנסים על הלב. הסגנון הזה. את גילית אני מכירה כבר כמעט 7 שנים מאז שקראתי את הספר ''אהבה אני רוצה להגיד'' ואני מכירה אותה כי היא אני חושבת שהיא עשתה תואר בבר אילן בתקשורת ומדעי היהדות(לא סגורה על זה כל-כך) והיא חברה של אחותי בפייסבוק, הספר הזה האמת בעקבות אחותי. אחותי התחתנה עם בחור בשם מתי(שהוא הגיס שלי) הייתי חייבת לנסות לקרוא את הספר. הסיפור מגולל את סיפורה של תלי(עתליה) שהיא כבר בת 30 לחייה(נדמה לי) נשואה לבחור בשם יובל(נקרא יובי) היא עובדת במכון לשינה, עוזרת לאנשים לישון. ומשום מה היא מאוד נוסטלגית בספר היא מוצאת ספר שנקרא ''ימים לבנים'' והמקרה שסופר בספר מזכיר את הסיפור שלה שפתאום חבר טוב שלה מהכיתה נעלם ואז היא כל הזמן נזכרת במתי, שהיא מתגעגעת למתי שהיה חבר ילדות שנעלם לה פתאום והיא לא יודעת מה קרה לו? והיא מתגעגעת אליו והוא היה החבר הראשון שלה למרות שהיא נשואה(נכון זה לא ריאלסטי בעליל, אבל מגניב) והיא בהמשך עוזרת לילדה שלמדה בבית ספר שהיא למדה בו שבו היא הכירה את מתי. וחוזרת לפגוש חברים ישנים. גם ה בהמשך היא מנסה לעזור לילדה המתוקה הזאת לישון ובאותה השנייה לעזור לעצמה, לחזור לילדה ההיא ביסודי שהיה לה את מתי, והיה לה חברים ומה קרה? היו שם קטעים מאוד מסורתיים, מאוד התחברתי לספר. ולהתחלה שלו, אני חושבת שזה אחד הספרים הטובים של גילית(וקראתי אני חושבת את כל הספרים שלה)התחברתי כי לא פעם קרה לי כשהיה לי חבר אפילו בגן ואיבדתי את הקשר ניתקתי את הקשר וקראו לו שיר ואני פתאום נזכרת, גם חברים ישנים שאני פוגשת ופתאום הם נעלמים, אהבה שהחומצה, חרטות הנקודות הרגישות והמעניינות שבחיים. מאוד אהבתי את רעיון של הסיפור והמסתוריות, הסתקרנתי. כל הכבוד גילית אחד הספרים הטובים שקראתי אי פעם בספרות העברית.

אהבתי למרות שאני בד''כ לא אוהבת את מרקס, האסופה שלו הייתה מרשימה ביותר.

מקסים

כתיבה היא חקירה להבין את המציאות ולהגיב על דברים שהתרחשו- ביום ראשון האחרון שמעתי הרצאה. בבית עגנון על נשים בספרות. הרצאותיה של סיגל נאור פרלמן. דיברנו על הסופרת עמליה כהנא כרמון ועל הסיפור ''מצאתי חן'' התלהבתי כל כך מכרמון שהלכתי למצוא ספרים שלהבתור בעלת תואר ראשון בספרות אני לא זוכרת את עצמי קוראת כל כך מסות שלה. אלא אולי מאמר אחד או שניים. היא כותבת הרבה על ספרות בעיקר ספרות פמינסטית. יצא ספר שלה שנקרא ''להיות סופרת'' ממש מאמרים על כתיבה נשית. ובתחילת הספר היה שם משהו שמאוד נגע לי''הכתיבה היא חקירה,לסופר הכתיבה היא חקר המציאות שלו את מציאות החיים שהוא נזרק אליה '' סופרים למעשה כותבים כדי לחקור,לא רק כדי לספר סיפור אלא גם וגם,אלא להבין את המציאות. אני שואלת את עצמי אם אנחנו נפגשים אם אנשים או בוחרים להתחבר לאנשים רק כדי להבין את המציאות או לחקור אותה? והדבר השני שהיא כתבה שלכתוב זה על מנת להגיב,על מנת לכתוב כדי להגיב על משהו שעורר אותנו, ומאוד השפיע עלינו. זה משהו מאוד חשוב שלמדתי מכרמון כמה חבל שהכרתי את הספר לאחר פטירתה. זה מאוד תרם לי בתור סופרת מתחילה שרוצה להתפתח.

וואו הספר הזה הפך לי את החיים הוא בא לי בדיוק ברגע הנכון, ברגע של התמודדות של יחסים עם בחור שאת לא יכולה להיות איתו,ואת בכל זאת חושבת עליו. הסיפור מגולל את סיפורה של תמר בחורה בת 25-26 בין עבודות, עדיין לא סגורה על עצמה בעניין לימודים, היא למדה ספרות באונברסיטה והיא עובדת בית קפה למוקד. היא מתאהבת בבחור בבית הקפה שהוא נשוי והיא יודעת שהוא לוקח אותה כמובן מאליו והיא בכל זאת אוהבת אותו. היא מגלה שהיא בהריון ממנו, הוא נוטש אותה וזה מתחיל להסתבך והיא מנסה בסבך הזה להכיר בחור אחר, והיא בכל זאת לא מאוהבת בו. היה שם קטע בסיפור שמאוד התחברתי אליו:''רק המכתבים לארי שידעתי שלעולם לא אשלח,היו לפורקן והרגיעו אותי.הייתי כותבת לפעמים מדי ערב והצלחתי בזכות כך לספר לעצמי את השתלשלות העניינים''(עמ'' 124) מאז שאני בת 25 מאז שהיה לי חבר שנפרד ממני כתבתי לכל אחד נפרדתי ממנו, אני אפילו לא יודעת למה? אולי להרגיע את עצמי, אולי כדי להרגיש שיש מישהו שמקשיב בצד השני,ויש מישהו שאוהב שאני לא לבד, אבל תמיד ידעתי שאני לבד ואני כותבת כדי להשתחרר מרגש שהיה לי. הספר הזה פשוט הפך אותי תודה אדווה בול

חמוד

''בין החיים ובין המוות'' היא אמרה. ובתוך הספרייה המדפים נמשכים עד לאינסוף. כל ספר הוא הזדמנות לנסות חיים אחרים שיכולים לחיות. לראות איך הכול היה נראה,אילו בחרת במשהו אחר..אילו יכולת לשנות את ההחלטות שקיבלת מה היית עושה אחרת? המשפט הזה מאוד מתאים לתקופה הזאת, וזה המשפט שפותח את הספר, לא בעמ' הראשון לפניו. על הספר הזה שמעתי כבר הרבה שנים, ולא מצאתי אותו, הייתי באיזה מועדון קריאה וביקשו שאקרא אותו משום מה לא הגעתי אליו. מצאתי אותו באתר עברית בחודש האחרון שחיפשתי ספר אסקיפסטי ואכן מצאתי. סיפורה של נורה בת 35 החיים לא מאירים לה פנים היא נפרדת מהבן זוג, לא מדברת עם אחיה. יום אחד היא נוחתת בספריית חצות שפותחת לה את כל האפשרויות לבחור מה שהיא הייתה רוצה להיות. היא מנהלת דיאלוג פילוסופי עם הספרנית שאהבה פעם גברת אלם איזה דרך לבחור בחיים שלה. והיא חווה חיים אחרים בעצתה של הספרנית. הספר הזה היה מאוד מעניין, ועודד אותי בתקופה מאוד לא קלה במלחמה וגם בחיים. הוא ספר מאוד פילוסופי, אני חושבת שהוא גרם לי להבין, שיש משהו במקצוע הזה הספרותי, מדעי הרוח, משהו פילוסופי. אני עובדת כספרנית עם ילדים, אין ספק שהתפקיד הזה של הספרנית מלווה את כל חייהם אפילו אולי באלמנט של הבנת החיים, שזה מדהים בעיני ספר נפלא תודה מאט הייג, נהניתי.

אהבתי מאוד ומאוד ממחיש את מה שקורה היום

ספר נהדר ומלמד

מרגש מעורר מחשבה.

הספר התגלה לי בעקבות שיטוט באתר עברית, התחלתי לקרוא פילוסופיה לאחרונה וזה התחיל כאשר ראיתי בפייסבוק שם של סרט שנקרא ''בעיית שפינוזה'' ממש חקרתי בנושא ורציתי לחפש ספרים עלילתיים לא פילוסופיים שימחישו לי ממש מבט פילוסופי בצורה עלילתית מצאתי ''את בן ולילה פוגשים את סוקרטס''. הסיפור מגולל את סיפורו של בן שעובד במסעדה הוא פתאום פוגש את לילה היא משנה את עולמו, הוא חושב שהיא נערה אמיתית אבל למעשה היא נערה מבוגרת ממנו והיא בכלל לא קיימת, רק קיימים הרעיונות הפילוספיים, היא פותחת אותו לעולם הפילוסופיה הוא משוחח עם סוקרטס, דקארט, אפלטון, נהנתי ממש. התחברתי מאוד לדמותו של בן. היה שם איזה קמצוץ קטן לעולם הפילוסופיה היום, וכיצד רואים אותה? לרוב בעולם שלנו שהוא מושפע מהטכנולוגיה האופפת אותנו, אין שום קשר לעולם הזה דמותו של בן מייצגת את דמותו של האדם החושב, אדם עמוק שמחפש משמעות לחיים באמצעות רעיונות פילוסופיים. מהי בחירה חופשית? האם מה שאנחנו באמת בוחרים זה באמת בחירה חופשית שלנו או שאנחנו מושפעים מזה? האם עדיף להציל אדם אחד, או להציל כמות גדולה של אנשים? אפשר לראות את בדידותו של בן למרות שהוא בחור נבון, הוא מאוד בודד כי הוא אוחז בעולם שאף אחד לא יכול להיות בו, רק הוא מתעניין בפילוסופיה חוץ ממנו אף אחד בעולם, לא באמת חושב. האם לקטשופ יש טעם של שוקולד או טעם אחר? האם הצ'יפס שחברה שלי תקבל יהיה טעם יותר משלי? האם הבחירה שלי היא הבחירה הנכונה, או שאולי שגויה. יחד עם זאת התאהבות שלו בלילה יחד עם כך עם עולם הרעיונות שלה מסקרן אותו. האם עדיף להתאהב בבן אדם אמיתי או ברעיון? כי הרעיון כל-כך מעניין את בן לעומת בן אדם אמיתי שקיים, אבל הוא לא מספיק מאתגר אותו. סיימתי את הספר אחרי שתי שבתות. לאחר השבת שאלתי את עצמי שאלה ואני עדיין ממשיכה לשאול. האם הדברים שאני עושה הם בחירה חופשית שלי? האם זה שאני מבקרת ספרים זה בגלל שמישהו השפיע עליי או אמר לי לכתוב? או שאני באמת בחרתי בזה? או למשל האם אני שומרת שבת כי בחרתי בזה או כי אני מושפעת מהחברה בה גדלתי? משאירים לכם את התשובה, ומה דעתי על הספר? התשובה שלי היא כן נהניתי מאוד.

קורע הלב בכיתי והתרגשתי באותו הזמן

על הסדרה כבר שמעתי לפני שנתיים אפילו ראיתי אותה כדי להתכונן למבחן באנגלית(אמירם) ואכן צפיתי בסדרה אהבתי אותה מאוד, וגם קראתי את הספר האחרון של הסופרת הזאת שכבר דיברתי עליו לפני כחצי שנה בערך ''אימהות ובנות'' הפעם הספר מציג פן אחר. א. מזכיר אחד מספריה הבולטים של ג'ין אוסטן ''גאוה ודעה קדומה'' ב. את מעמד הפועלים במהפכה התעשייתית באנגליה בסוף המאה ה18. ולכן לשם כך מצאתי את הספר בספריה שאני עובדת בה, התחלתי לקרוא בו. הסיפור מגולל את סיפורה של מרגרט שמגיעה עם משפחתה מאזור הדרומי לאיזור הצפוני של לונדון, אביה עובר לצפון במטרה להמשיך את עבודתה ככומר בצפון מתקשה להתפרנס, כיוצא בכך אישתו חולה, בנתיים מרגרט ממשיכה להתיידד עם אנשים באיזור, ונתקלת במנהל בית החרושת באיזור בעונה לשם מר טורנטון שמתיידד עם אביה והם לומדים ביחד, מר טורנטון מתאהב במרגרט, אך היא דוחה אותו בסיבה בלתי מוסברת כנראה, פחד, או עניין שבית החרושת שהוא מנהל מזהמת את הסביבה. יום אחד לאחר שהפועלים מוחים נגדו, מרגרט מגנה עליו, מר טורנטון חושב שהיא מעוניינת בו מבהירה לו שהיא רק ידידה שלו. הוא נפגע ככל שהזמן עובר הם מתרחקים, מרגרט מבינה שטעתה והיא מאוהבת במר טורנטון והמשך העלילה עוד מתפתח, יש המון מתח בינהם להן השוו את הרומן הזה לרומנה של אוסטן, כתוב בצורה אותנטית ומרשימה בגרסה הזאת של גאסקל, אהבתי מאוד.

על הספר הזה שמעתי רבות והחלטתי לתת לו צ'אנס אחרי שראיתי קצת קטע מהסידרה מתוך יוטוב, הסידרה משודרת בערוץ הbbc. הסיפור מגולל את סיפורם של חברות, בובי ופרנסס סטודנטיות בנות 21 מאירלנד שתיהן חובבות ספרות ופוטארי סלאם, האמת שדמות העיקרית ברומן היא פרנסס,הסיפור מתחיל כאשר הן מכירות זוג נשוי בשם מליסה וניק. למרות היותן חברות הכי טובות הן גם היו בנות זוג בעבר, אני מודה ש לא התחברתי לקטעים הלסביים בספר,למרות שאין לי בעיה עם זה פשוט הרגיש לי שזה לא הסיפור העיקרי בספר. בובי מוגדרת כלסבית לעומת פרנסס שהיא גם אוהבת גברים. הנושא העיקרי בספר הוא הרומן בין פרנסס לבחור המבוגר ניק, שהוא מבוגר ממנה קרוב ל11 שנים, היה משהו מאוד מיוחד בקשר בינהם שלא ידעתי להצביע בדיוק, אבל היה בו איזה קסם: ''''כשהוא הביט בי הרגשתי פגיעה. אבל היה לי ברור שהוא מתמסר למבט שלי, שהוא שם לב שאני מעוניינת להתיר בו רושם ורוצה לעמוד על טיבו. כן אמרתי לו כל מיני דברים רעים. ובת כמה?24 עשרים ואחת. גבותיו התרוממו לרגע ועיניו נפערו כאילו חשב שאני מתלוצצת, ואז הוא טלטל את ראשו.שחקנים לומדים להביע את רגשותיהם גם בלי להרגיש אותם באמת, חשבתי הוא ידע שאני בת 21. אולי הוא רצה להביע מודעות מוגברת לגילאים בינינו או אולי אי שביעות רצון או אכזבה מתונה.ידעתי מהאינטרנט שהוא בן 32 אבל תיתן לזה להפריע להבנה הדדית בינינו אמרתי'' הידיעה שבחורה בת 21 מאוד מודעת לעצמה ולהתאהבותה בבחור מבוגר ממנה ב11 שנה הפתיעה אותי מאוד,המערכת יחסים בינהם הייתה מאוד מיוחדת ומאוד אמיתית, וגם לדרכה של פרנסס בחייה גילוי העצמי שלה. בתור נערה שסובלת מכאבי מחזור קשים ולא מבינה למה מגלה שהיא חולה באנדומטריוזיס,והיא מפחדת לספר לחבריה שלא ידעו שהיא מסכנה, גם אני גילית לפני כשנתיים שאני חולה במחלה חשוכת מרפא הזאת וחוששת שיחשבו שאני מסכנה, או נכה אפילו מרגישה שאני מפונקת שאני בקושי מסוגלת לעמוד על רגלי שאני מקבלת מחזור. אני חושבת שאחד הרגעים שאהבתי בספר זה המודעות שלה למחלה ולקשרים עם סובביה וכיצד להראות להם שהיא חולה בלי שהיא מנסה להתמסכן על כך:'' זוכר שעשיתי בדיקה בבית חולים לפני חודש?אמרתי.אמרתי לך שהכול בסדר. אז מתברר שיש לי מחלה שבה תאי הרחם גדלים במקומות לא נכונים, קוראים לה אנדומטריוזיס, בטח שמעת על זה,אני לא.זאת לא מחלה מסוכנת או משהו אבל אי אפשר לרפא אותה היא גורמת לכאב כרוני. אני מתעלפת לעיתים קרובות וזה מביך. ייתכן שאני לא אוכל ללדת, כלומר לא ידוע אם כן או לא. זה טיפשי לדאוג עכשיו כי עדיין לא יודעים'' הדיאלוג הזה מאוד אמיץ ומאוד מיוחד ומודה על סאלי רוני שממש פתחה את הנושא הרבה נשים סובלות מהמחלה וחוששות מכל הבעיות האלה, גם המחלה העצמה, וגם שיראו בהן חולות סופניות כל פעם שאני מספרת את זה לחברה שלי, היא חושבת שזה ממש מסוכן ואני צריכה להרגיע אותה שלא, לפעמים אני מנסה להרגיע את עצמי, זה מביא גם לידי תופעות דיכאוניות, מה שלא אומרים. כמה נפלא שיש ספר כזה, הוא בהחלט ספר ראוי ונדרש לקרוא בו אמליץ עליו בחום דווקא לגברים לא רק לנשים

ספר נהדר כל-כך נהנתי ממליצה בחום פירסמתי חוות דעת באתר סימניה, אני גם ארכוש לבית

זה ספר שהוא למעשה סיפורים קצרים של כל מיני תקופות בחיים. היו כמה סיפורים שאהבתי במיוחד:סיפורים על טראומות מהצבא, בדידות, משבר נישואין, זיכרונות משפחתיים, ואהבת הספר ואיך הספר ואהבת הטבע עוזרת לאדם להתמודד עם חייו. כל דמות היא עולם ומלואו. נתתי דירוג של 4, מפני שאהבתי את סיפורים קצרים הזכיר לי את אתגר קרת וגם חשבתי כמה הייתי רוצה שהדמויות בספר יהיו ממש ספר שלם.

קראתי הרבה ספרים כבדים בשבת, אליה כהן עייפה אותי גם הספר על אמילי ממולד ירח. אז עברתי למשהו קליל, הייתי צריכה להכניס משהו חמדמד. אז לכבוד יום הולדתי הזמנתי חבילת ספרים מאתר עברית ואחד מהספרים שסיקרן אותי זה על הסטודנטים באונברסיטת בן גוריון בבאר שבע אז החלטתי לצלול פנימה לספר שלמה המלך 13. הספר מספר על חבורת צעירים בני 20-25 שגרים בבאר שבע אחת בשם רונה, שירי ואדם. שירי היא למעשה המספרת של הסיפור בגוף ראשון מה קורה לחבריה? ומה קורה לה היא למעשה לומדת תואר בכלכלה בבאר שבע והיא מתרגלת, מחבבים אותה מאוד באונברסיטה, אבל יש בעיה אחת הלב שלה מסובך מאוד.יש לה הרבה ידידים יש לה את אדם הידיד ההומו בדירה, יש לה את אסף החבר הכי טוב שהיא לא נמשכת ביכול. יש את שלומי ויש את רפאל ודניאל, אבל זה לא משנה כלום כי היא רוצה רק את אריאל והיא מאוהבת בו, אבל הוא לא שם עליה. ואז הכול מסתבך וכל מיני סיפורים מצחיקים באונברסיטה ממש אהבתי, כמו שהיה ריח של ביוב בדירה,ניתוח של רונה והיציאה מהארון של אדם.מאוד אהבתי ספר שטותי להעביר את הזמן, אהבתי אותו סיימתי תוך יומיים. כמו שצריך, חשבתי שהוא גם מתאים לתיכונסטים ממליצה בחום. ומוזר שהספר שלה לא מפורסם כי הוא חמוד בעליל.

הביקורת מכילה ספוילר לספר החלטתי כן לכתוב ביקורת על הספר למרות שטרם סיימתי את הספר. את הספר רכשתי מאתר עברית ומשהו בכריכה מאוד מצא חן בעיני,גם תקציר הספר אז רכשתי אותו והגיע בחודש האחרון. גם שם הספר ''בתוך המילים בתים'' שמתי לב שמה שאפיין את הספר, זה לא הדמות והפרקים אלא המקומות בהם היא נמצאת עמוד אחד היא בחיפה בדניה, בעמוד שני היא בבואנוס איירס, במקום אחר היא בתל-אביב וזה מוסיף נפח לספר או איזה מימד עמוק יותר לסיפור. הייתי אומרת שיש בו משהו קצת קולנועי. הסיפור מגולל את סיפורה של אישה צעירה שעוברת ממקום למקום מבית לבית מחיפה עד לתל-אביב ועוברת בהרבה תחנות גם בנסיעות לח''ול החלום הגדול שלה זה להיות סופרת ולכתוב, הוריה משום מה לא מאמינים בחלום הזה אז היא מחפשת את עצמה ועובדת בת''א (אחרי השירות הצבאי)ופוגשת כל מיני אנשים שהם חלק מהמסלול שהיא עוברת להתבגרות,בצורה שלילית בתור בחורה שגדלה בבית טוב עם הורים שהם אומנם בתהליך גירושין עם אימא שהיא בוגדת באביה, היא נתקלת במראות קשות ונסחפת לכל מיני הרפתקאות שלא בטוח טובות לה היא עובדת בבר, עם בחור שמנצל אותה, היא נוסעת לבואנוס איירס בעקבות תייר.עדיין למרות האכזבה ליבה רוצה לכתוב. כשהיא נסחפת במעמקי חיים ומנסה באמצעות החלום גם לנסות להכיר מחדש את עצמה אפילו את ההורים שלה שהיא רוצה לראות אותם רחוק. אחד מהקטעים שסחפו אותי בספר זה הרצון של הדמות לכתוב אני אפרסם כאן ''שכונת דניה חיפה'' מי היה מאמין שבסוף דווקא הכתיבה תגאל אותי שתהפוך את היוצרות ותושיב אותי על כיסא הבמאית.שתחזיר אותי להיות זאת שיוצרת את עצמה את זיכרונותיה ואהבותיה(שם, עמ' 217) מאוד הזדהיתי עם הקטע הזה של הדמות שלפעמים כשכותבים זה הופך אותנו לעצמנו,או תגאל אותנו מהמציאות שלנו כך הדמות מאמינה. הדמות אומנם כתובה ללא שם(לא ראיתי שיש שם לדמות) סיפור מצויין, אומנם שהוא היה לי כבד מעט ולפעמים עייף אותי המקומות(וזה המסר של הספר)ספר מיוחד גולד עשתה עבודה נהדרת. 4 כוכבים.

הביקורת כוללת ספוילרים לספר. מה אני יכולה לומר את ג'ין מלצר הכרתי בשנת 2022 כשאחותי הביאה ספר שלה באנגלית שנקרא:''the matzah ball'' קראתי אותו באנגלית אבל לא יכולתי להסתפק בו אז הזמנתי את הגרסה בעברית שיצא בדני ספרים. גם הזמנתי עוד ספר שלה. אני ממש אוהבת את ג'ין מלצר, זה נכון שהספרים שלה עובדים על תשתית מסויימת, קיט'שית בצורת rom com רומנטי, אבל זה מגניב בעיני בכל ספר אני ממש יכולה לדמיין את זה כסרט הולמרק, וזאת הייתה המשימה שלה בספר הנ''ל.קומדיה של טעויות של שני אנשים שאהבו אחד את השני פעם במחנה אהבה רייצ'ל וג'ייקוב, בגיל 30 הם מתאחדים שוב, בבית משפחתה הוא מגיע לשבת. היא במשימה לכתוב ספר על חג החנוכה אחרי שכתבה עשרות ספרים על חג המולד והתמודדות עם מחלה הכרונית שלה, והוא חוזר הביתה להבין איפה הוא טעה בהקשר שהוריו התגרשו שנסע לצרפת ולאחר מותה של אימו הוא חוזר לניו-יורק ליישר את ההדורים,וחוזר לפגוש את אהבת ילדותו ריצ'ייל רובינשטיין, אחרי שנפרדו במחנה האהבה, היא שברה את ליבו והוא שבר את ליבה, ובסיפור הזה אנחנו מבינים למה? ושרשרת של טעויות בהמשך הדרך וגם איזכורים מרגשים לחג חנוכה, ממש ניחוח של חנוכה חג מולד יחד, יחד עם פנטזיית הולמרק ממש נהניתי,לא ספר עומק,בידורי. אבל אני אהבתי את הז'אנר.

''לשבת על כרית קטנה ולהתבונן בנשימה בלי לזוז, זה מה שנקרא מדיטציה:פרקטיקה נפוצה למדי שהייתה אמורה להיות נושאו היחיד של הסיפור אלמלא לקחו אותו החיים כפי שעוד תראו, למחוזות סוערים יותר.''(יוגה''-עמ' 25, עמנואל קארר) את הספר הזה מצאתי בהמלצה של אתר עברית באחד מדפי המגזין מאוד התחברתי לציטוטים מהספר ומפני שאני מתרגלת יוגה(אנדו-יוגה-יוגה נשית שמתעסקת בכאבי אגן כרוניים) ובאמצעות היוגה אני מרגיעה כאבים. הספר הזה הוא מיוחד. בנוסף לזה שהמחבר הוא מתרגל יוגה באמצעותו הוא גם כותב ומעלה הגיגיו על הכתב, גם על התרגולים, על החיים והנפש. ממש התחברתי לספר. היו רגעים בספר שהייתי מורידה קצת העיקו עליי, הסוף היה טוב כך גם ההתחלה, אם כבר האמצע קצת חזרה על עצמה. ספר שהוא מתנה למתרגלי יוגה, למתרגלי כתיבה ולכל אדם שרוצה להתחבר אל הנפש ותהומה.

לפני כשנתיים כמעט , הייתי באחד מהסדנאות האונליין של בית עגנון אחד מהסדנאות זה היה נשים מתבוננות בזולתן בהנחייתה של סיגל נאור פרלמן. אחת מהמפגשים היה על עמליה כהנא כרמון- פעם ראשונה שנחשפתי לסופרת הזאת, התחברתי מאוד לסופרת, אבל למרצה. המשכתי לעקוב אחריה וגם הבית ספר של דרך הרוח בניהולה לבני נוער המתעניינים בספרות ורוח, כמה חשוב לחבר את הילדים לעולם הרוח, אני בהיותי תלמידת תיכון לא היה את המקצוע ספרות בכלל במקום זה למדתי מחשבת ישראל, אני חושבת שדי סבלתי בעקבות חוסר הלימוד או התמצאות של התכנים בתיכון במדעי הרוח כמו ספרות והיסטוריה שקעתי בדיכאון. טוב שאחרי שסיימתי ללמוד בתיכון הלכתי ללמוד ספרות ומדעי הרוח. בעקבות ספרים ומצב הפוליטי בארצנו הקטנטונת. פרלמן כתבה ספר מסות גם על השתקה הפוליטית השמאלנית בספרות הישראלית, בעקבות המהפכה המשפחתית ועוד סיבות שונות, גם הדרתם של סופרים ערביים, וגם קולן של הנשים וחוסר דמות האב בספרות הישראלית. אהבתי את האיזכור על יצירותיה של פרנטה שזה אחד מהספרים האהובים עלי והביקורת של מטלון בספר הזה. והתכתבות החברת בין לי ממן לנאור(נזכרתי פתאום בספרי המכתבים שאני אוהבת) יכלתי הספר של פרלמן ריגש אותי במיוחד ההתחלה שלו שהתייחסה למצב הביטחוני, העלתה נושאים מעניינים,גם הזכירה את רונית מטלון שהייתה חברתה ושותפה לחקירת יצירותיה(שנפטרה מסרטן) גם על ספרות נשית, היא העלתה גם את על הכתב את הפאנל של הדרת הסופרים מהמצע השמאלי של המפה שליחות ורוח, נהניתי מאוד מהספר ומהסוגיות בו.

הספר הזה הוא ממש משב רוח רענן, לכל המצב שבחוץ. אני ואימא שלי תמיד אהבנו לקרוא על מזלות, לא שהאמנו בזה. אני באתי מבית דתי, אז להאמין במזלות, פחות היה עניין. לפעמים הייתי קוראת כדי להרגיש שיש תקווה לחיים שלי, שהתחזית של מחר תהיה יותר טובה. ובכלל להבין יותר אנשים, נגיד אם מישהו נולד בחודש הזה, אז מה זה אומר עליו? כמו שעכשיו שכתבתי את הביקורת הזאת בחודש נובמבר,מזל עקרב מה זה אומר. אז בכלל אהבתי את הנושא, ואת דמותה של שרונה, שאם בכלל אני אוהבת ספרי רומנטיקה רומנטיים, יש לי חיבה לזה, ספרים על רווקות ודייטינג מאוחר, ואני בערך בגילה של שרונה. וגם עבודה בתיכון, והתעסקות במזלות, אם בכלל על הבנה בסיסית האם אפשר לחזות שיהיה לך טוב מחר, והאם את יכולה לעזור לאחרים? התחברתי מאוד לדמויות, ולסיפור ושלבחורה שטוענת שיש לה כוחות על, וזה לא העניין של כוחות על, זה שיש לה כוחות לרצות שיהיה טוב לכל דמות שהיא פוגשת. ולווא דווקא שהיא קוראת עתידות. אלא פשוט חשוב לה שכל בן אדם יהיה לו תחזית יותר טובה ליום המחרת. ויש בכלל המשך באינטרנט. חמוד משעשע בהחלט לימיים חורפיים אלה. ואם אני טלה אז מה יקרה לי מחר?

אהבתי את הניתוחים הפסיכולוגיים

מסקרן אהבתי

אלף שמשות זוהרות- קיבלתי המלצה על הספר ממישהו שעבד איתי הרשו לי לציין שיש גם הצגה על הספר בתאטרון גשר. התחלתי אותו לפני כמה שבועות, אבל נתתי אותו לאבא שלי לא סיים, אז סיימתי אותו לקרוא. הסיפור מגולל את סיפורם של שתי דמויות החיות במדינת אפגינסטן עם חוקי הטליבאן הנוקשים החל משנות ה60-עד שנות ה2000, מצויינים שם אירועים פוליטיים(כמו חשוב מאוד לספר) הדמות הראשונה היא מריאם שמאבדת את אביה גאל'יל שנוטש אותה,חשבה שלא אהב אותה הוא מאכזב אותה היא מתחתנת בגיל 17 עם ראשיד שמסתבר שהוא אלים מאוד, לא מצליחה להרות לו ילדים. שבנתיים בצד השני של המתרס נמצאת ליילה היפהפייה שנולדת בסוף שנות ה70, חכמה וחברותית שידיד נעוריה טאריק נעשה אהבת חייה, הם קובעים להתחתן אבל בגלל המלחמה הוא עוזב עם משפחתו היא ניצלת בדרך נס מאבדת את משפחתה, מסתבר שהיא בהריון ממנו אבל היא מתחתנת עם ראשיד בעלה הראשון של(מריאם) ומשם מתחיל ההרפתקאה הגדולה שתיהן מנסות לחמוק מהבעל המתעלל ראשיד, יחד עם מגבלות על הנשים באפגינסטן והמלחמות והעוני, הספר כבש אותי, אני מודה שזה לא הז'אנר שאני קוראת בד''כ אבל התחברתי כל-כך לדמותן של הנשים החזקות, אני מניחה שאראה את ההצגה בקרוב ואהנה כהוגן,אהבתי את הספר, ספר בהחלט ראוי לשבח, אפילו המולדרמות הקשות שהזכירו לי טלנובלה, דמותן של מריאם ולילה הן דמויות חזקות ומרגשות.

על אילה דקל כבר שמעתי בעקבות הספר שהיא הוציאה לילדים ספרות תלמודית, ועל היערבות שלה בארגון בינה, התרשמתי מאוד החלטתי לתת הזדמנות לספר החדש שלה. הספר מגולל את סיפורה של יערה מרצה באונברסיטה להיסטוריה שמחליטה לעשות מחקר על חיותה בוסל שהייתה אשת חינוך עבריה ופעילה ציונית חברתית שעלתה מבלרוס לישראל בעליה השנייה עם בעלה יוסף ומחליטה לשבת בדגניה ליישב אותה.היא מגשרת בין שתי הגיבורות יערה- המרצה להיסטוריה לבין חיותה-אשת חינוך עבריה שעלתה מאירופה לישראל. שתיהן גיבורות, המהוות כוח נשי. במקביל סיפורה של יערה והקשרה לדגניה וחיפוש אחר אביה. מאוד נהנתי מהספר, והרגשתי סימבוליזם דומה לבין ספריה של נוגה מירון על חירות.מה שהתאכזבתי שהייתי רוצה שהספר יהיה קצת יותר ארוך ולא 200 עמודים. גם הרעיון לשם של הספר שנקרא ''רסיסי לילה''-תקופה של רסיסי אור בתקופה חשוכה, או בנוסף לכך דמות ציונית שממשיכה את שושלת הציונות.

על נועה ידלין שמעתי בעקבות סדנאות כתיבה. באמת התחלתי לקרוא את הרומן שלה בתקופת שבוע הספר. הסיפור מגולל את סיפורו של אסא דוקטור בלי משרה ופרוד טרי, התגלה שאימו האהובה חשודה שגנבה ממקום עבודתה 3.4 מיליון שקל ועכשיו הוא מנסה לנווט במציאות הטרופה שלו. עם ביתו אלונה שנכנסת לטלוויזיה, גרושתו שעדיין אכפת לו ממנו, בדידות וכניסה לזוגיות ושיחות פילוסופיות עם אחיו. אהבתי מאוד את הספר, במיוחד אהבתי את הניחוח של אגתה כריסטי שיש בספר,דמותו של אסא מאוד מעניינת חשבתי שהוא איזה מן סניגור בין הטוב לבין הרע מנסה לבחון האם אימו אשמה או שלא.מרתק.

היה מעניין אבל אהבתי את הגרסה של 2012שלרונית מטלון