התחלתי לקרוא את הספר כשיצא בעברית ב-2017. רציתי ספר הרפתקאות בוגר והוא עשה רושם כזה על פי תקציר העלילה, אבל ההתחלה הייתה תובענית מדי וזנחתי אותו כדי להמשיך מתישהו.
המתישהו נגרר זמן רב, מתברר, ורק לאחרונה התחלתי לקרוא אותו שוב. הפתיחה הייתה אפילו יותר תובענית מכפי שסברתי - כל החלק הראשון, עמוס בדמויות, תהפוכות ורוע אנושי. הוא עוקב אחר קבוצת לוחמים זניחים של חברת הודו המזרחית, ובראשם הסמל ארתור באומן, גיבור הספר, הנשלחת למשימה סודית בג'ונגל של בורמה. אבל התקציר בגב הספר עוסק בכלל בגופה מושחתת שמתגלה בלונדון באמצע המאה ה-19 ומשיקה מסע גדול שהמשכו באמריקה, אז ידעתי שאחרי צליחת הפתיח זה יהיה אחרת, ולו מבחינת העלילה.
כך היה. אמנם גם ההמשך תובעני למדי, ונדרשו לי כשבועיים וחצי לקרוא את הספר, אבל הוא גם חכם, מרגש ומרתק, עד כדי כך שמצער אותי שלא היה עליו דיבור גדול יותר לאורך השנים. לבאומן ברור שהגופה שנמצאה בלונדון, מספר שנים אחרי המשימה בבורמה, היא מעשה ידיו של אחד מחברי החוליה שלו, ואילו המשטרה המקומית חושדת שדווקא הוא עצמו הרוצח. הוא יוצא למצוא את חברי החוליה בזה אחר זה כדי להבין מי מהם עשה זאת.
דמותו של באומן, אנטי-גיבור קלאסי, נפלאה. הוא עשה דברים מחרידים, אנחנו נחשפים אליהם כבר בדפים הראשונים, ודברים מחרידים נעשו לו - מה שמובא רק באמירות קטנות לאורך הספר. אבל המסע שלו הוא יותר מניסיון ללכוד רוצח. ככל שבאומן מרחיק במסעותיו, כך הוא מעמיק גם אל תוכו, משתרע החוצה ופנימה בה בעת. זה מסע עמוק, מורכב ויפהפה של גאולה ושל חיבורים אנושיים ספורדיים ששוברים את הלב ומאחים אותו בו זמנית, ואחד הספרים הכי טובים שקראתי מזה זמן רב.