נישואים בהזמנה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
נישואים בהזמנה
מכר
אלפי
עותקים
נישואים בהזמנה
מכר
אלפי
עותקים

נישואים בהזמנה

4 כוכבים (233 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2737מקורי
ספר מודפס
4959מקורי מחיר מוטבע על הספר 98
תאריך לסיום המבצע 01/07/2025

עוד על הספר

  • שם במקור: Marriage For One
  • תרגום: ענבל גיל
  • הוצאה: בוקטיק
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2023
  • קטגוריה: פרוזה תרגום, רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 466 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 46 דק'

תקציר

ג'ק ואני עשינו הכול הפוך.
ביום שבו הוא משך אותי למשרדו, שהיה גם היום שבו נפגשנו בפעם הראשונה, הוא הציע לי נישואים.
אפשר לצפות שבחור שנראה כמוהו – אולי קצת קר, אבל עדיין מרשים מאוד ובלתי מושג, יציע נישואים רק לאהבת חייו, נכון? אפשר לצפות שהוא יציע נישואים כי הוא מאוהב עד טירוף. אבל לא.
ההצעה הייתה מכוונת אליי.
אישה לגמרי זרה שמעולם לא שמעה עליו.
אישה לגמרי זרה, שנזרקה על ידי הארוס שלה רק שבועות ספורים קודם לכן.
הייתם מצפים שאצחק לו בפרצוף, שאכנה אותו משוגע, ועוד כמה כינויים, ואסתלק משם במהירות האפשרית. טוב... עשיתי את כל הדברים האלה, חוץ מהחלק של להסתלק משם. נדרשו לו רק דקות בודדות לשכנע אותי לעשות איתו עסקה... אממ, כלומר עסקת נישואים, ורק ימים בודדים להתחתן איתי רשמית.
היום המאושר בחיי. קסום. מרגש. ריקודים עד אור הבוקר... פחות.
זה היה היום הגרוע בחיי.
ג'ק האתורן היה ההפך הגמור מגבר חלומותיי. האשמתי אותו בַּטעות שעשיתי בשיקול הדעת. האשמתי את העיניים שלו, את עיני התכלת העמוקות שהביטו ישר בעיניי בלי בושה, ובזעף הזה בפניו שלא ידעתי שירתק אותי כל־כך עם הזמן. הוא אמר שאני הטעות הכי גדולה שעשה בחייו, אבל זמן קצר לאחר מכן הדברים התחילו להשתנות.
לא, הוא עדיין לא דיבר הרבה, אבל כל אחד יכול לשזור כמה מילים למשפט. המעשים שלו דיברו אליי בקול תרועה, ויום אחר יום, הלב שלי התחיל לקבל רצון משלו.
רגע אחד הוא היה אף אחד, ברגע הבא הוא נעשה הכול.
רגע אחד הוא היה בלתי מושג, ברגע הבא היה נדמה שהוא לחלוטין שלי.
רגע אחד חשבתי שאנחנו מאוהבים, ברגע הבא הכול היה עדיין רק שקר גדול.
אחרי הכול, הייתי רוז והוא היה ג'ק. עם השמות האלה, גורלנו נחרץ ממש מההתחלה. אפשר היה לצפות למשהו אחר?

פרק ראשון

פרק ראשון

רוז

הערה לעצמי שבעבר: שלא תעזי, אני מדגישה, שלא תעזי להסכים להצעת נישואים שתגיע מאיזה זר נאה, שאת ממש לא יודעת עליו שום דבר.

"האם את, רוז קולסון, מצהירה בזאת שאת לוקחת את..."

לא. לאאא.

"ג'ק האתורן להיות לך לבעל כדת וכדין?"

הממ. אני אצטרך לחשוב על זה. אני לא. לאאא.

"האם את מבטיחה לאהוב, לכבד, להוקיר ולשמור עליו למשך כל חייכם?"

לשמור עליו?

בעיניים פעורות ומעט לא יציבה, הסתכלתי ישר קדימה בזמן שעורך הטקס אמר את המילים שמהן חששתי. אני באמת עושה את זה? כשהשתיקה בחדר, שהיה בעיקר ריק ומדכא למדי, נמתחה והגיע תורי לדבר, הרגשתי שהחזה שלי עומד להתפוצץ. ניסיתי לבלוע את הגוש בגרוני כדי שאוכל לדבר, אבל פחדתי שהמילים שרצו נואשות להישמע, לא יהיו: כן, אני מסכימה.

לא עמדתי להתחתן כמו שדמיינתי תמיד, בגן ירוק ושופע, בזמן שהחברים המעטים שלי מריעים לנו. לא צחקתי או בכיתי מאושר עצום כמו שכל כלה עושה בשלב מסוים במהלך הטקס. לא היה לי זר פרחים יפה, רק ורד אחד ורוד שג'ק האתורן הפקיד בידיי בלי לומר מילה, מייד אחרי שנפגשנו מול בניין העירייה. לא לבשתי אפילו שמלה לבנה, לא כל שכן, את שמלת החתונה המהודרת שחלמתי עליה. ג'ק האתורן לבש חליפה שחורה ומחויטת, שקרוב לוודאי עלתה כמו שכר הדירה שלי לשנה, אם לא יותר. לצידו נראיתי די זולה. במקום שמלת כלה יפה לבשתי שמלת תכלת פשוטה, הלבוש היחיד בבעלותי שהיה די יקר והולם למאורע. ועם זאת, איכשהו, הוא עדיין היה... זול, ועמדתי לצד הגבר הלא נכון, כזה שלא עשה שום דבר חוץ מאשר לזעוף ולהחמיץ פנים.

והייתה גם החזקת הידיים. אחיזתו הייתה הדוקה במפתיע, בייחוד בהשוואה לאחיזתי הרפויה. פעולה פשוטה כל־כך, אבל לאחוז את ידו של זר בזמן שאת מתחתנת? זה לא כיף. לעזאזל, תשכחו מהחזקת הידיים, עמדתי להיות רעייתו של גבר שכל מה שידעתי עליו אפשר היה למצוא בחיפוש מהיר בגוגל.

וברצון וביודעין עדיין הסכמתי לזה, נכון?

"גברת קולסון?"

הנשימות שלי נעשו מהירות יותר ובהלה החלה להתלקח בתוכי. ניסיתי למשוך את היד מאחיזתו של ג'ק האתורן, רק כדי להרגיש את אצבעותיו מתהדקות סביב אצבעותיי אפילו יותר. לא ידעתי מה אני חושבת או מה הוא חושב שאני מתכוונת לעשות, אבל לא אשקר אם אגיד שלא עברה לי בראש המחשבה לברוח.

אחיזתו ההדוקה הייתה אזהרה קטנה, ואז היא נעלמה. מבטי זינק אל פניו, אבל הוא הביט קדימה, עיניו ממוקדות בעורך הטקס ותווי פניו החדים חקוקים באבן. קר. כל־כך קר. חשבתי שראיתי עוויתות בשרירי הלסת שלו, אבל אז מצמצתי והן נעלמו.

האיש מראה רגשות כמו גוש בטון, ולכן ניסיתי לעשות מה שהוא עשה — להתרכז בהווה.

"גברת קולסון?"

כחכחתי בגרון, משתדלת לחזק את עצמי ואת קולי כדי שלא אישבר ואבכה. לא כאן. לא עכשיו. לא כל נישואים הם תוצאה של אהבה. מה בכלל קיבלתי מאהבה חוץ מלב שבור ואכילה רגשית באמצע הלילה?

הלב שלי הלם חזק ומהר. "כן, אני מסכימה," השבתי לבסוף בחיוך שהייתי בטוחה ששיווה לי מראה של מופרעת.

לא מסכימה. אני חושבת שאני ממש, אבל ממש לא מסכימה.

בשעה שהגבר המחייך חזר על אותן המילים בפני הכמעט בעל הלא־מחייך שלי, הפסקתי להקשיב לכל דבר ולכל אדם עד שהגיע הזמן לטבעות.

אלוהים, לחשוב שרק לפני כמה חודשים תכננתי את החתונה שלי עם בחור אחר, ויותר מזה, לחשוב שהנחתי שחתונות הן בהכרח דבר רומנטי. הרגשתי בחתונה הזאת כאילו אני עומדת לצנוח צניחה חופשית מגובה ארבעה קילומטרים, משהו שהייתי מעדיפה למות מאשר לנסות, ובכל זאת הנה אני. לא זו בלבד שלא הייתי בגן אירועים מוקף בצמחייה ובפרחים, הרהיט היחיד בחדר היה ספה שהייתה בגוון די מכוער של כתום, ומסיבה כלשהי, הרהיט היחיד הזה והצבע שלו הציקו לי יותר מכל דבר אחר. לכו תבינו.

"בבקשה עִמדו פנים מול פנים," אמר עורך הטקס, וביצעתי את הוראותיו כמו רובוטית. הרגשתי אדישה כשהנחתי לג'ק לאחוז בידי השנייה, וכשאצבעותיו לחצו קלות את אצבעותיי, פגשתי את עיניו החוקרות. בלעתי רוק, ניסיתי להתעלם מהקפיצה הקטנה בליבי והענקתי לו חיוך קטן. הוא באמת היה מדהים בדרכו הקרה והמחושבת. אשקר אם אגיד שהלב שלי לא זינק מעט בפעם הראשונה שראיתי אותו, לגמרי שלא מרצון. הוא שכלל למקסימום את הגישה השקטה והחזקה. עיני התכלת המהממות שלו צללו אל שפתיי ואחר כך חזרו אל עיניי. כשהוא דחף לאט את הטבעת על אצבעי, השפלתי מבט וראיתי טבעת נישואים יפהפייה עם יהלומים עגלגלים מסודרים בחצי עיגול ומביטים בי. הרמתי מופתעת את ראשי אל עיניו, אבל תשומת הלב שלו הייתה ממוקדת באצבע שלי, בזמן שהוא גִלגל בעדינות את הטבעת הלוך ושוב עם האגודל והאצבע. התחושה הייתה הכי מנוכרת שיש.

"זה בסדר," לחשתי כשהוא לא הפסיק לשחק בה, "היא קצת גדולה, אבל זה בסדר."

הוא הרפה מידי ומהטבעת והביט בי. "אני אטפל בזה."

"אין צורך, זה בסדר גמור."

לא ידעתי אם ג'ק האתורן מחייך לפעמים. בינתיים בכל שלוש הפעמים שראיתי אותו לא הייתי עדה לחיוך, לפחות לא לחיוך אמיתי, אבל אני משערת שאם הוא היה מתחתן עם מישהי שהוא אוהב במקום איתי, היה על השפתיים שלו לפחות חיוך קטן ושובב. הוא לא נראה גבר מהסוג שמחייך חיוכים קטנים ושובבים, אבל לבטח היה שמץ של חיוך. לרוע המזל, איש מאיתנו לא נראה כמו התגלמות הזוג המאושר שזה עתה נישא.

שלחתי את היד שלי לאחוז בידו כדי לענוד את טבעת הנישואים שלו, אבל תקראו לזה לחץ, סרבול, או סימן לבאות אם תרצו, לפני שהספקתי אפילו לגעת בו, הטבעת הזולה והדקיקה החליקה מאצבעותיי הרועדות וראיתי אותה עפה באוויר, בהילוך איטי. אחרי הצליל המתכתי החזק להפתיע שהשמיעה הטבעת כשפגעה ברצפה, רצתי אחריה בעודי ממלמלת התנצלות, לא בפני מישהו מיוחד, ונאלצתי לרכון על ברכיי כדי להציל אותה לפני שתתגלגל מתחת לספה הכתומה והמכוערת. השמלה בצבע תכלת שבחרתי ללבוש לא הייתה קצרה בשום צורה, אך עדיין נאלצתי, לפני שזחלתי על ברכיי, לשים יד אחת על הישבן כדי לוודא שאני לא חושפת את עצמי בפני כולם, בזמן שאני תופסת את הטבעת הארורה.

"מצאתי! תפסתי אותה!" צעקתי מעבר לכתף בהתלהבות מעט מופרזת, בזמן שהחזקתי את הטבעת ביד כאילו זכיתי באיזה פרס. כשראיתי מסביבי את הפרצופים הלא מתרשמים, הרגשתי איך הלחיים שלי מקבלות גוון בהיר של אדום. שמטתי את היד, עצמתי עיניים ושחררתי אנחה ארוכה. כשהסתובבתי על ברכיי, ראיתי שכמעט־בעלי נטול הטבעת הגיע לעמוד לצידי, וכבר הציע את ידו כדי לעזור לי להתרומם. קמתי על רגליי וניקיתי את האבק מהשמלה. הסתכלתי בפניו ופתאום שמתי לב לנוקשות שבה הוא החזיק את עצמו — שיניים חשוקות, והעווית ההיא חזרה ללא ספק.

עשיתי משהו לא בסדר?

"אני מצטערת," לחשתי, מובכת לגמרי, והוא הניד קצרות בראשו בתגובה.

עורך הטקס כחכח בגרונו וחייך אלינו קלות. "שנמשיך?"

לפני שהוא הספיק לגרור אותי בחזרה, רכנתי באופן דיסקרטי ולחשתי לבקרוב־בעלי־אולי, "תראה, אני לא בטוחה לגבי... אתה אולי..." עצרתי לרגע ונשמתי עוד נשימה עמוקה לפני שמצאתי את האומץ להסתכל לו בעיניים. "אנחנו לא חייבים לעשות את זה אם שינית את דעתך. אתה בטוח? ואני מתכוונת ממש־ממש בטוח שאתה רוצה להמשיך עם זה?"

עיניו התבוננו עמוק בעיניי, בזמן שהתעלמנו מהאנשים האחרים בחדר, וקצב ליבי התגבר בזמן שחיכיתי לתשובתו. עד כמה שלא התלהבתי לעשות זאת, אם הוא התחרט, אני אוכלת אותה מכל הכיוונים, וזה היה ברור לשנינו.

"בואי נסיים עם זה," הוא אמר לבסוף.

זאת התשובה שקיבלתי.

נהדר.

איזו התחלה מעודדת לתחילת נישואים, מזויפים, נכון, ובכל זאת.

חזרנו לעמוד לפני עורך הטקס, ובניסיון השני הצלחתי לדחוף את הטבעת על האצבע שלו. היא התאימה לו בצורה מושלמת. הטבעת הפשוטה שקניתי בשבילו יום לפני כן נראתה זולה על היד היפהפייה שהוא נתן לי, לא פחות מהשמלה שלי, אבל זאת הייתה הטבעת היחידה שיכולתי להרשות לעצמי. בלאו הכי לא נראה שאכפת לו. התבוננתי בסקרנות איך הוא נעץ מבט בטבעת ואז אִגרף את היד, כשמפרקי אצבעותיו מלבינים מעוצמת האגרוף, לפני שלקח שוב את ידי.

תשומת ליבי הוסטה כששמעתי את סוף דבריו של עורך הטקס: "...אני מתכבד להכריז עליכם כעל בעל ואישה. אתה רשאי לנשק את הכלה."

זה הכול? הייתי נשואה עכשיו? ככה פשוט?

הסתכלתי על מי שהיה עכשיו רשמית בעלי ולרגע לא ידעתי איך להגיב. עיניו לכדו את מבטי. מה זה בסך הכול נשיקה פשוטה אחרי שאמרתי "כן" לאדם זר, נכון? במחשבה שהוא מחכה לראות מה אעשה, ומתוך רצון לסיים עם זה כדי שנוכל להסתלק משם, עשיתי את הצעד הראשון. הידיים שלנו עדיין אחזו זו בזו, נמנעתי מלהסתכל בעיניו, התרוממתי על קצות האצבעות ונישקתי אותו קלות על הלחי. בדיוק כשהרפיתי והתכוונתי לחזור למקומי, היד שלו, שהייתה חופשייה עכשיו, תפסה במפרק כף ידי בעדינות והעיניים שלנו נפגשו.

לטובת מעט האנשים שמסביבנו עטיתי בניגוד לרצוני עוד חיוך על פניי, בזמן שראיתי אותו מטה אליי את הראש ומדביק נשיקה קטנה לזווית פי.

קצב הלב שלי האיץ, כשחשבתי שאולי השתהה קצת יותר מדי, וזה היה קצת מתקדם וקצת ארוך ולא נוח, אבל בהתחשב בכך שהעמדנו פנים, הנחתי שנשיקה תמימה לא הייתה סיפור גדול מדי. לא בשבילי, והייתי בטוחה שבוודאי לא בשבילו.

"ברכותיי. אני מאחל לשניכם חיים מאושרים יחד." קולו של עורך הטקס סיים את הנשיקה שלנו.

כשהעד היחיד שלנו, שידעתי שהוא הנהג של ג'ק האתורן, התקדם כדי לברך את מי שהיה עכשיו בעלי, עצמתי עיניים ושכנעתי את ליבי להירגע ולראות את חצי הכוס המלאה. כל העמדת הפנים הזאת מועילה לי הרבה יותר מאשר לג'ק האתורן. לא משנה שהייתי מאורסת לגבר אחר, ג'ושוע, רק כמה שבועות קודם לכן, הנישואים המסוימים האלה לגבר המסוים הזה לא היו קשורים לאהבה.

"מוכנה ללכת?" שאל בעלי האמיתי והרשמי מאוד, ועם זאת המזויף, ופקחתי את עיניי.

לא הייתי מוכנה. פתאום הרגשתי שחם לי וקר לי, מה שלא היה סימן חיובי, אבל פגשתי את מבטו והנהנתי. "כן."

לא החלפנו מילה אחת עד שיצאנו מהבניין והנהג, שהלך בעקבותינו במרחק בטוח, נעלם כדי להביא את המכונית. פשוט עמדנו שם והסתכלנו באנשים שמסביבנו בשתיקה מביכה, כאילו איש מאיתנו לא ידע איך הגענו לעמוד שם על המדרכה בדיוק. אחרי כמה רגעים התחלנו לדבר יחד.

"כדאי ש..."

"נראה לי ש..."

"אנחנו צריכים לחזור," הוא אמר בנחישות, "אני צריך להיות בשדה התעופה בעוד שעה אם אני רוצה להספיק לטיסה שלי."

"בסדר, אני לא רוצה לעכב אותך. אני צריכה להחליף בגדים לפני שאחזור לבית הקפה, ואני יכולה בקלות לקחת את הרכבת התחתית לדירה שלי. לא ארצה שתיתקע בפקקים רק בגלל שאני..."

"זה בסדר," הוא ענה בפיזור דעת. עיניו לא הביטו בי אלא במכונית השחורה שבדיוק נעצרה לצד המדרכה. "בבקשה," הוא הצביע עליי, והרגשתי את כף ידו נוגעת קלות בגב שלי לפני שהוא הזיז אותה כדי לפתוח עבורי את הדלת.

שיט!

לא הכרתי אותו מספיק כדי להתווכח על הדרך שבה אחזור הביתה, מה גם שלהתווכח היה הדבר האחרון שיכולתי לעשות. בזמן שיצאנו מהבניין, הבטן שלי התהפכה עם כל צעד. הוא נעץ בי מבט מצפה וניסיתי לא לגרור רגליים יותר מדי, כשהסכמתי להצעה שבשתיקתו להיכנס למכונית.

כשהוא נכנס אחריי וסגר אחריו את הדלת, עצמתי עיניים וחשבתי על הסופיות של הכול.

לעזאזל. אני נשואה. לא משנה כמה פעמים חזרתי ואמרתי זאת לעצמי, עדיין התקשיתי להאמין שהסכמתי לעשות את זה.

"הכול בסדר?"

הנוקשות בקולו ניתקה אותי מסבך מחשבותיי, והפניתי אליו את הראש עם חיוך קטן. "בטח. אני בעצם צריכה להודות ל..."

"את לא צריכה להודות לי." הוא נד קלות בראשו לפני שסיימתי את המשפט, ואז התמקד בנהג. "שינוי בתוכניות, ריימונד. נצטרך לעצור בדירה לפני שנמשיך לשדה התעופה."

"כן, אדוני."

בלעתי רוק ואגרפתי את ידיי בחיקי. מה עכשיו? חשבתי. נתחיל לדבר עכשיו? או שלא נדבר בכלל? איך זה יעבוד? להפתעתי, הוא היה הראשון שקטע את השתיקה העגומה.

"יכול להיות שלא אהיה זמין כמה שעות ביום, תלוי בפגישות שלי, אבל אתקשר חזרה ברגע שאוכל." הוא דיבר אל הנהג שלו או אליי? לא הצלחתי להבין. "אם משהו יעלה עם בריאן או אפילו ג'ודי, אם הם יעשו לך צרות בקשר לנישואים שלנו, תשאירי לי הודעה. אל תדברי עם אף אחד מהם עד שתשמעי ממני." אז הוא דיבר אליי. הוא הסתכל ישר קדימה, אבל דיבר אליי, כי בריאן וג'ודי הם בני הדודים שלי. "אם הכול יתנהל לפי התוכנית אחזור בעוד שבוע לכל היותר." הוא עצר לרגע. "אם תרצי... תוכלי להתלוות אליי."

הממ, לא.

"אה, תודה רבה, אבל אני לא יכולה. אני צריכה לעבוד בבית הקפה, ועד כמה ש—"

"את צודקת," הוא קטע אותי לפני שסיימתי את המשפט, "גם אני מעדיף לנסוע לבד."

טוב, אם ככה...

הנהנתי והסתכלתי מבעד לחלון. לא הייתי בטוחה שהסתרתי את תחושת ההקלה מספיק טוב. אם הוא ייעדר שבוע, יהיו לי עוד שבעה ימים להשלים עם ההחלטה שעשיתי. אקח כל דקה נוספת שמוצעת לי.

"תזכיר לי לאן אתה טס?" שאלתי כשהבנתי שאין לי מושג.

"לונדון."

"אה, תמיד רציתי לבקר בלונדון, או בכל מקום באירופה בעצם. מזלך שאתה זוכה לטייל בעולם. אני לא יודעת אם עורכי דין זוכים לטייל הרבה, כמובן, אבל..."

שתקתי לרגע וחיכיתי שיגיד משהו, העיקר לייצר שיחה כלשהי, אבל הייתה לי הרגשה שזה לא קורה. לא טעיתי.

"יש לך לקוח בלונדון?" ניסיתי שוב, אבל ידעתי שאין סיכוי.

ג'ק הרים את היד כדי להסתכל בשעון, והנהן בתשובה לשאלתי.

"קח את הפנייה הבאה, ריימונד. תוציא אותנו מכאן."

כשהשתררה שתיקה במושב האחורי, עצמתי עיניים והצמדתי את הרקה לזכוכית החלון הקרה.

מאז שהסכמתי לתוכנית המשוגעת הזאת, השתדלתי מאוד לא לחשוב על הדברים יותר מדי לעומק, עכשיו היה מאוחר מכדי להעלות איזושהי מחשבה בעניין. לא הספקנו אפילו לחשוב יחד איפה אגור. איתו? בלעדיו? נצליח בכלל להסתדר אם נחיה יחד? ג'ושוע... האם הוא ישמע שהתחתנתי? מהר כל־כך אחרי שנפרדנו. פתאום, בבת־אחת, הציפו אותי כל־כך הרבה שאלות, אפילו כאלה שלא ידעתי שמטרידות אותי.

עשר דקות עברו בלי שמישהו במכונית הוציא מילה. מסיבה כלשהי, זה הבהיל אותי יותר מכל דבר אחר. למה הכנסתי את עצמי, בעצם? אם אני לא יכולה אפילו לנהל שיחה פשוטה עם הבחור, מה לעזאזל נעשה בשנים־עשר או בעשרים וארבעה החודשים הקרובים? נבהה זה בזה? התחלתי להרגיש בחילה, והצמדתי את כף היד שלי לבטן כאילו אני יכולה להחזיק הכול בפנים — את כל הרגשות, את האכזבות ואת החלומות שנשכחו, אבל היה מאוחר מדי. הרגשתי את הדמעה הראשונה זולגת על לחיי, ואף על פי שמחיתי אותה מייד בגב כף היד, כי לא הייתה לי סיבה לבכות, לא הצלחתי לעצור את הדמעות שבאו בעקבותיה. בתוך רגעים כבר בכיתי ממש, בדממה, והדמעות ירדו בזרם בלתי נשלט.

היה לי ברור שהמסקרה שלי נמרחה ושאני נראית נורא, ובכיתי בלי להוציא הגה עד שהמכונית נעצרה. כשפקחתי עיניים וראיתי שאנחנו מתקדמים לעבר הצד הלא נכון של סנטרל פארק, שכחתי מהדמעות והסתכלתי על ג'ק.

"אני חושבת..." התחלתי לומר, אבל המילים גוועו כשראיתי את ההבעה על פניו.

אוי שיט! אם חשבתי שהוא כעס כשהפלתי את הטבעת, טעיתי בענק. הגבות שלו התכווצו כשהוא התבונן בפניי והמתח במכונית שילש את עצמו.

ניסיתי ככל יכולתי לנקות מפניי את הראיות בלי להסתכל בראי. "זה הצד הלא—"

"קח אותה לדירה, בבקשה. אני אגיע לשדה התעופה בעצמי," אמר ג'ק לנהג. ואז הבעת פניו נאטמה, והוא פנה אליי בהבעה ריקה, "זאת הייתה טעות. לא היינו צריכים לעשות את זה."

עדיין הסתכלתי עליו המומה בזמן שהוא יצא מהמכונית והשאיר את כלתו, כלומר אותי, מאחור.

זאת הייתה טעות.

מילים שכל בחורה שהתחתנה רק חצי שעה קודם לכן רצתה לשמוע, נכון? לא? כן, גם אני לא חשבתי כך.

אחרי הכול, אני רוז, והוא ג'ק. גורלנו נחרץ מראש עם השמות האלה. אתם יודעים, הטיטניק וכל זה...

 

מספר הפעמים שג'ק האתורן חייך: אפס.

עוד על הספר

  • שם במקור: Marriage For One
  • תרגום: ענבל גיל
  • הוצאה: בוקטיק
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2023
  • קטגוריה: פרוזה תרגום, רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 466 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 46 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
233 דירוגים
108 דירוגים
60 דירוגים
39 דירוגים
17 דירוגים
9 דירוגים
10/2/2024

ספר שהפתיע אותי, מרגש, שואב לתוכו מהמשפט הראשון. לא ציפיתי לעומק כזה מהספר אחרי התקציר והשם שלו, באמת שאני שמחה שנתתי הזדמנות. היו כמה פקשושים קטנים בהגהה ואיזה קטע קטנטן קצת מוגזם אבל באמת שהספר מצוין והכתיבה מופלאה. בין הספרים הבודדים שאני אחזור לקרוא שוב.

4
14/5/2024

כזה מתוקקקק וקצת שונה בניגוד לספרים שבדרך כלל מתאהבים ואז מתחתנים פה זה לגמרי הפוך! והקטעים ביניהם ככ יפים וחמודים מומלץ ממש : )

2
15/2/2024

נתחיל בזה שהבנתי שהסופרת לא תומכת בנו במלחמה הזאת, קניתי את הספר נטו בגלל שההוצאה תרגמה וכבר הוציאו עלויות. אז יש לי משהו למסור לאלה מייז: אני מעריכה את תרומתך לכלכלת ישראל, בכך שהוצאת ספרים ישראלית מתפרנסת ממך, ובתרומתך להעלאת המורל של האזרחים (בדגש על האזרחיות) כי מדובר בספר מלא הומור וצחוק שעשה לי טוב על הלב. על הספר: ספר מקסים, מצחיק, דמויות שכתובות היטב ועלילה מעניינת ומיוחדת. קצת לא זרם לי בהתחלה(פרקים 1-2) אבל דיי מהר השתחרר. ממליצה מאוד!

2
19/12/2023

חמוד ביותר. הרקע או הגורם שמניע את עלילת הסיפור (שמתגלה לקראת הסוף) טיפשי למדי, אבל זה לא כ"כ חשוב. הדמויות מקסימות ואי אפשר שלא להתאהב בהן. הכתיבה קולחת ומהנה. פשוט היה כיף לקרוא.

2
8/2/2024

הופתעתי עד כמה הספר היה עמוק וסוחף, ממליצה בחום

1
13/12/2023

ספר מעולה! כתיבה נפלאה, עלילה שכיף לצלול לתוכה. בדיוק מסוג הרומנים שאני מחפשת לקרוא. מומלץ בחום

1
12/12/2023

הסיפור שונה מסיפורים בז'אנר. אהבתי, מפתיע וסוחף.

1
9/12/2023

ספר מתוק, עזר לי לצאת ממחסום הקריאה במלחמה 💜

1
1/12/2023

ספר מעולה. כמה חבל על הסופרת שרואה את העולם עקום.

1
25/3/2025

ספר שובה ומרומם את הלב! גורם לך לשאוף לאהבת אמת בדיוק כמו שתמיד ייחלת לעצמך. בלתי אפשרי שלא להתאהב בדמויות הראשיות. מומלץ ביותר!

23/1/2025

סוחף

3/1/2025

סיפור יפייפה...הצליח לסופרת הפעם - שינוי משמעותי משני הספרים הקודמים שלה. אהבתי מאוד את הדמויות של ג’ק ורוז... הדמות של ג’ק - זעוף, לא חייכן, לא מדבר וכד’ הצליחה להיכנס ללב רק בזכות הדרך של הסופרת להשמיע גם את קולו, באותה מידה כפי שנתנה לרוז. למדתי על שתי הדמויות האלה כ"כ הרבה דרך סגנון כתיבה מעלף....האמת שלא האמנתי שהספר הזה יעשה לי את זה, בקריאה ראשונית נראה כמו עוד ספר של שלגי אבל, מיד כשהתחלתי לקרוא בעמודי הספר, כמו קבלתי בוקס בבטן ולא הפסקתי לקרוא עד שסיימתי.

15/12/2024

הכריכה לא היתה מזמינה בשבילי, מזל שקראתי את התגובות. ספר מושלם, ממליצה

12/12/2024

וואי זה ספר מקסים בטירוף נהנתי ממש לקרוא אותו

6/12/2024

הכריכה של הספר הזה פשוט לא מתאימה בכלל לתוכן. סיפור כל כך יפה ורגיש, מלא הכלה והבנה, אמפתיה, התאהבות איטית ומתוקה. ממש אהבתי. ממליצה לא להסתמך במקרה הזה על הקנקן.

13/11/2024

ספר שהתאים לי. הדמויות בו גנבו לי פיסה מהלב. לא התאכזבתי♡

5/11/2024

מקסים מרגש מהנה רוצה עוד!

26/10/2024

ספר קליל. רומנטיקה כייפית. יחד עםז את מאוד מציאותי. יחסית לספרים שבהם מתחתנים בהעמדת פנים פה באמת היה ריחוק בין הדמויות בהתחלה. התהליך של התקרבות נבנה בניהם בהגיוניות. בסך הכל אהבתי את הספר וממליצה.

12/8/2024

הייתי מרותקת וחיכיתי במתח לגלות את הסוד המסתתר

1/7/2024

מרגש מתוק מעורר רגש וחיוך

22/6/2024

קראתי את הספר באנגלית והייתי חייבת גם בעברית, סיפור מתוק ונוגע ללב שפשוט משאיר הרגשה טובה. קסם טהור!

29/5/2024

ספר מתוק שווה ביותר

25/5/2024

חמוד

13/5/2024

ספר מקסים על אהבה אמיתות ואימון

11/5/2024

אהבתי ממש ממליצה בחום

2/4/2024

מקסים. אהבתי מאוד.

28/3/2024

מוש! דמויות שאי אפשר להפסיק לחשוב עליהן

25/3/2024

ספר טוב, קצת פחות מהאחרים שלה אבל עדיין ממליצה בחום מחכה לעוד ספרים של הסופרת האהובה עליי

17/3/2024

אחלה ספר.

10/3/2024

ספר מתוק, לפעמים קצת נמרח, אבל נשאאתי סקרנית לסיים אותו. חייכתי המון, לפעמים אף צחקתי

19/2/2024

רוז וג׳ק מושלמים .ספר קליל מצחיק ופשוט כיף לקריאה

2/2/2024

ספר חמוד וקליל בריחה מהנה מהמציאות שווה ביותר.

31/1/2024

מקסים, דמויות שמתאהבים בהן, צוחקים ובוכים. ספר כיפי ומרגש

29/1/2024

ספר מקסים, דמויות לא מושלמות, ביטויי אהבה מיטביים ומרגשים: מסירות דאגה איכפתיות, היה תענוג ומעניין לקרוא הסתיים מהר.

16/1/2024

ספר מצויין, מרגש וסוחף

12/1/2024

ספר מתוק❤️

8/1/2024

מדהים! ספר מעולה, נהנתי מכל רגע💗

6/1/2024

איזה ספר מקסים, בלעתי אותו בשקיקה במספר שעות, היה לי קשה להניח אותו מהיידים, התאהבתי בג'ק וברוז זוג אוהבים בעל כורכם, איך הלכו להם והתאהבו עד כלות..פשוט מקסים.

4/1/2024

חמוד! אהבתי את הדמות של רוז

24/12/2023

קליל וסוחף

22/12/2023

ספר מקסים, קליל ושנון. מאוד נהנתי ממנו

22/12/2023

מצויין, מעניין, רומנטי. כייף של ספר

17/12/2023

ספר חמוד וכיפי. קראתי אותו עם חיוך דבילי על הפנים ולמרות שהוא בעירה איטית אם היא הייתה מודעת אותו גם עוד 100 עמודים הייתי קוראת אותם באותה הנאה.

15/12/2023

רומנטיקה במיטבה 🩷

14/12/2023

מושלם קליל ומהנה

12/12/2023

בין הסופרות הטובות שיש !!! ספר מדהים וכיפי מחכה לעוד ספרים שלה

12/12/2023

סיפור אהבה שמתגלה פעימה אחר פעימה, כל פעם מתגלה עוד פרט חדש בעלילה ומעורר איזו תפנית ביחס לדמויות. זורם ומהנה

12/12/2023

חמוד קריא ומתאים למצב

12/12/2023

אין טרופ יותר טוב מנישואים מזוייפים ומבחורים שאובססיבים לאישה שלהם😩😻

10/12/2023

וואו ספר מהמם עם כל המרכיבים התאהבתי

10/12/2023

ספר מהנה מאוד, החיוך כמעט ולא מש מהפנים במהלך רוב הקריאה

3/12/2023

מקים סיפור אהבה יפיפה

2/12/2023

וואו כל כך נהנתייי

29/11/2023

ממתק של ספר

25/11/2023

מקסים מאוד אהבתי נהנתי ספר מיוחד ודמיות מיוחדות ממליצה

25/11/2023

קסם של ספר ❤️❤️ אהבתי מאד וממליצה בחום רב 🙏

25/11/2023

מעניין זורם דיאלוג רומנטי מומלץ מאוד

24/11/2023

ממש סוחף, מעניין, כתוב היטב. מומלץ בחום.

24/11/2023

אין הרבה ספרים שאני מצליחה להישאב אליהם ולהתנתק קצת בימים אלה, הספר הזה כן. מתוק, דמויות כובשות.

22/11/2023

א מ ל הההה דחוף לרכוש🤤

22/11/2023

ספר מקסים, אהבתי.

21/11/2023

מצוין

21/11/2023

לקח לי זמן להתחבר אליו אבל כשנכנסתי אליו לא יכולתי לצאת ממנו🫶

20/11/2023

בהתחלה היה מתיש ועשיתי מס הפסקות אבל הכרחתי את עצמי להמשיך ולא התאכזבתי הסוף היה מקסים וממש התאהבתי בג׳ק הוא מהמם בעיניי

20/11/2023

אחד הטובים, מיוחד, עלילה ממש שלא מצאתי במקום אחר- עם מתיקות אהבה רגש וכל מה שצריך לדמות הזעפן והאישה שאיתו מומלץ מאוד

20/11/2023

מתקתק ביותר אבל מתאים לימים אלו

19/11/2023

מצויין

19/11/2023

ספר מעולה שהמס את ליבי והרחיב את נשמתי❣ היו רגעים בהם הרגשתי כאילו אני מתהלכת על ענן של צמר גפן מתוק, תוך כדי חיוך ענק על הפנים.🥰 אך שלא תחשבו שהוא רק קליל ומקסים, יש פה מנת רגש בדיוק במינון המתאים. הדמויות בוגרות עם פערי גילים, כאלה שעברו משהו בחיים, עם שקרים והעמדות פנים שמטלטלים את החיים. בעוד שהיא המתוקית אך נחושה ועוצמתית, הוא זעפני, עוקצני עם קצוות מחוספסים, שאוהב לאגור את החיוכים, כמו שסנאי אוגר אגוזים. הבעירה כאן איטית עם מתח מטורף.🔥 הם כאלה שהיו בנישואים מזויפים, שהיריבות הפכה עם הזמן לחברות, עד כי גם אני התאהבתי בדמויות. הסיפור מסופר בגוף ראשון מפי הגיבורים. זכרו כי החיים נמשכים גם אם אנחנו בוחרים לנוע איתם וגם אם אנחנו בוחרים להישאר במקום ולהניח להם לנוע מסביבנו. אני נהניתי והתרגשתי בלי הכרה,🤸‍♂️🤸‍♀️ עונג צרוף בהבטחה❣💙💙💙💙💙 ועד הפעם הבאה, תמצאו אותי בבית הקפה "מעבר לפינה".😘😋 יפעת ארניה

18/11/2023

מקסים ומהנה

18/11/2023

מושלם!!!!!!!!!!!

17/11/2023

ספר מקסים ומהמם ❤️❤️❤️❤️❤️❤️

17/11/2023

ספר מתוק ומקסים. ולמרות שהוא די ארוך, אין בו קטעים מיותרים. הוא כתוב היטב, ישר ולעניין.

17/11/2023

ספר מעולה לז'אנר של בעירה איטית וחתונה פיקטיבית. אהבתי שלא ממש תיארו איך הם נראים אלא איך הם נראים בעיני אחד השני. כמובן שהתאהבתי בג'ק, אבל תמיד כיף שיש דמות נשית חזקה. אהבתי וממליצה

17/11/2023

ספר שכיף לקרוא צפוי והכל אבל זה ז׳אנר

17/11/2023

אוהבת את כתיבה שלה

16/11/2023

מושלםםם סלואו ברן רציני אני מתה על זה! גרמפיxסאנשיין 🥰

16/11/2023

מקסים, קראתי ברצף, אהבה מתוקה, עלילה קצת צפוייה, (אז מה?)…❤️אהבתי😀🧡

16/11/2023

אחד הספרים המקסימים! רומנטי ומיוחד.

16/11/2023

אהבתי! מנסה ללא ספויילרים, הספר כאילו מתחיל מהסוף להתחלה .. 2 הדמויות הראשיות מקסימות כל אחת בדרך שלה. ג׳ק בחור קצת מורכב, ועל פניו כלל לא רומנטי , ובכל זאת בסוף יוצא כבחור הכי רומנטי שיש ומוכן לקבל על עצמו גם את הדברים ששונים מהאופי שלו רק כדי להעצים ולאהוב את רוז. הסיפור ממש מיוחד ושונה מהמקובל. בקיצור, אהבתי! קראתי שוב את כל הספר מההתחלה עד הסוף. בזמן האחרון אני חורשת שוב את הספרים האהובים עליי. אני במצב רוח שכזה. ושוב, הספר לא מכזיב, מקסים כמו בקריאה הראשונה. זה פשוט סיפור אגדה מרהיב שפותח את הלב. אהבתי, בקיצור. 🌺🌸🌺🌸🌺🌸🌺🌸 ממליצה לכל מי שאוהב אגדה רומנטית שמסתיימת הכי טוב שאפשר. ☕️🍪🥧🥪🧇🌸🌹🌸🌹

15/11/2023

אהבתי מאד. פנטסטי בדיוק במינון המתאים כדי להמיס את הלב ולגרום לקורא להתאהב ברוז וגם בג'קוזי הזועף. משהו שתמיד נהנים לקרוא.

15/11/2023

כתוב נהדר נהנתי מאוד .

15/11/2023

וואוווו מושלם

26/4/2025

ספר מתוק, מרגש ולעיתים מצחיק. אהבתי

12/4/2025

כתיבה קולחת מתוק..לעיתים מידיי.

25/1/2025

תוכן אורגינלי מעניין הרבה סודות לא אהבתי את החלק של המחלה מיותר ומלחיץ לדעתי בלי זה הייתי נותן 5 כוכבים רק 4 מגיע

19/11/2024

חמוד קליל וזורם

12/10/2024

חביב סוחף מצחיק. סיימתי בנשימה אחת והתאהבתי בג'ק ורוז.

29/9/2024

דמויות שנכנסות ללב

9/8/2024

מקסים. זוג מושלם

14/7/2024

חמוד

17/6/2024

4.5 כוכבים! ספר מושלם ומהנה מאוד! הכמה פרקים האחרונים הרגישו לי קצת מהירים ומיותרים אבל חוץ מזה מושלם וממליצה!

10/6/2024

קצת ארוך לטעמי

9/6/2024

כתיבה טובה, הכי בנאלי וצפוי שאפשר לצפות מספר

5/6/2024

מושלםםםם

20/2/2024

חביב וקליל

31/1/2024

נחמד, צפוי

20/1/2024

נחמד. כתוב מצויין. נקרא בשטף. בדיוק ספר מתאים לקריאה בימי חורף גשומים או כשחולים...

10/1/2024

ספר חמוד. קריא מאוד, זורם, עלילה אמינה. בסה"כ שווה לקרוא

5/1/2024

חמוד ממש, הסוף קצת מעצבן, ציפיתי שיתפתח אחרת לפני שהכל נהדר ונפלא.

4/1/2024

חמוד

22/12/2023

חמוד ממש

22/12/2023

הספר עצמו נחמד, קיטש רומנטי כפי שמצופה, קצת נמרח, הסיבה המניעה שמתגלה בסוף לא ממש הגיונית, אבל בסוף כל הזאנר הוא סוג של פנטזיה, אז זה לא באמת משנה. מה שכן, באמצע הקריאה למדתי שהסופרת לא מאוהדי ישראל. וזה הפריע לי קצת. לא עשיתי על זה תחקיר, אבל למי שזה חשוב, אולי עדיף לא לממן

16/12/2023

ספר מקסים - ג׳ק ורוז מהממים ולא שגרתיים. סיפור האהבה שלהם מקסים. אבל היה משהו שהציק לי בכל זאת. הסיבה של ג’ק להיכנס להסכם הנישואים עם רוז לא מספיק אמין והסוף מדי קיטשי. אבל סהכ - ספר כייפי

10/12/2023

חמוד מאוד

5/12/2023

סיפור מקסים, כתוב קליל, זורם וסוחף

4/12/2023

מאוד נהניתי מעט ארוך מדי, ובעיני סצינות סקס קצת מדי מפורטות, הייתי שמחה ליותר מרומזות

26/11/2023

Feel good book.

25/11/2023

ספר קריא היותר ,זורם נעים קיטש'י אמריקאי ניו יורקים וכל כך צפוי שזה הזוי.. ובכל זאת נהניתי מהדמויות מהעלילה,מהניסיון להפתיע אותנו הקוראים למרות שצפוי יש עניין מתח רומנטיות סקס עצב ושמחה. כל מה שספר רומנטי הייתי אפילו אומרת קלאסי צריך עם הומור ציניות .אסקפיזם מושלם לתקופה.

24/11/2023

סיפור חמוד ומתקתק. ההייפ סביבו היה גדול מידי אבל סיפור אהבה קיטש ורומנטי ☺️

23/11/2023

מרגש מאוד, קצת ארוך ונמרח אבל דמויות יפות וסיפור יפה

20/11/2023

ספר קליל וכיפי, התחברתי לדמויות ואהבתי שהן נשארו נאמנות לקו האופי שניתן להן בתחילת הספר. הכתיבה/ התרגום בתחילת הספר מבולגנת ועמוסה, אבל אחרי ההתחלה הספר פתאום מתחיל לסחוף והקריאה מהנה ממליצה

20/11/2023

חמוד קצת ארוך מדי בלי סיבה. בשלב מסוים, הרגשתי שנמרח.אפילו האפילוג היה מריחה ולא תרם כלום לסגירת העלילה.

18/11/2023

מפתיע לטובה, מתוק, מעניין.. לפעמים בספרים שהם סלאו בורן יש איזה מתח שבונים ואז בסוף אתה אומר "על זה כל המהומה? מה רציני? כל המתח בספר בגלל משהו שולי כזה?".. מאוד פחדתי שגם הפעם מדובר בספר כזה אז היה נחמד לגלות שיחסית היה מוצדק המתח שנבנה.. אחלה דמויות!

18/11/2023

חמוד

17/11/2023

ספר חמוד לא משהו שלא קראנו כבר כתוב יפה קצת ארוך לטעמי

15/11/2023

קצת קשה להתייחס לספר הזה בלי קונטקסט לתגובותיה של הסופרת. ראשית רציתי להגיד כל הכבוד להוצאה ולהתנהלות שלה מול הסופרת הבורה אלה מייז. עכשיו בנוגע לספר. חביב וחמוד, קצת לא מובן מה הגיבור מצא בגיבורה, אך מעבר לזה ספר מתוק

25/12/2023

ספר די בינוני כתיבה שטחית וארוך מדי - יש ספרים טובים ממנו

2
8/12/2023

התחיל חמוד ומשם הדרדר...

2
10/4/2024

ספר מעיייףףף הדמות של רוז מעייפתתתת וגם ג'ק לא מעט מעצבן. שני טרחנים. אפשר לוותר בקלות

1
29/12/2023

חמוד אך מעט מייגע. לגמרי אפשר היה לסיים אותו בפחות עמודים. יש שלב שהוא נגרר ואפילו באפילוג כבר מציתי את הלאבי דאבי שלהם משהו שאף פעם לא קורה לי. 3/5

1
2/12/2023

כתיבה מעייפת ביותר עלילה נמתחת. לא התחברתי.

1
14/2/2025

ספר חמוד. אבל... קצת הזכיר רומנים משנות ה80, וזה לא לזכותו. המניע לעלילה לא משכנע. לעיתים השתעממתי וניקרתי...

8/11/2024

חמוד. קליל רוב הזמן, למרות שהגיבורה חווה בעיה רפואית בשלב מסוים בסיפור. לא סיפור שיישאר איתי

7/11/2024

הספר היה קצת מייגע, אם כי בסופו של דבר הצלחתי לשקוע לתוכו.

22/10/2024

עלילה מענינת אבל יש איזה פספוס בכתיבה. כמו תבשיל שהיה יכול להיות טעים מאוד אבל חסרים בו התבילנים ולכן יצא טפל ולא אכיל.

21/6/2024

מייגע, לא מתקדם לשום מקום. דילגתי על קטעים שלמים.

19/4/2024

ספר נחמד וקריא החלק הראשון שלו כתוב מאוד טוב אבל היה אפשר לקצר וגם הופתעתי שחלק מהסיפור כולל התמודדות עם מחלה קשה, שיש אנשים שמעדיפים, כמוני, לא לקרוא אז כדאי לעדכן את התקציר

6/2/2024

הספר הכי פחות מוצלח של הסופרת בעיניי. יש בו כמה רגעים מלאי הומור וחן לצד כאלו שהרגישו בעיניי כמריחה ורק חיכיתי להתפתחות.

16/1/2024

קלישאתי ושטחי אבל חמוד

7/1/2024

משעמם. מתיש היא מעצבנת לאללה. תלותית חלשלושית וכל המחשבות המפורטות..מעייף

3/1/2024

התחיל בסדר, אבל התדרדר בהמשך. בנוסף, פחות התחברתי לנושא הרפואי, לא מה שציפיתי מהספר

22/12/2023

חמוד אבל הסוף ארוך מדי.

3/12/2023

חביב, קליל. חושבת שאם לא הייתי קוראת בימים קשים אלו הביקורת שלי היתה יותר נוקבת. מתחברת להערות שיש פה, לא כתוב הכי טוב ולא הכי אמין, אבל העביר לי את הזמן ואני אוהבת את הז'אנר הזה של מערכות יחסים מזוייפות. האם שווה את הכסף? לדעתי לא...

28/11/2023

האמת שבניגוד לרוב הביקורות פה, אני פחות אהבתי. אמנם הספר מתחיל טוב והדמויות מעניינות, אבל באיזה שהוא שלב הוא כבר התחיל לשעמם אותי. בשורה התחתונה - ספר חמוד, אבל היה מרוויח מקיצור של שליש

26/11/2023

חביב אך קיצ׳י ודי צפוי

24/11/2023

התחיל מעולה נגמר נחמד - איבדתי את זה בעמוד 800 (אני בדרכ אוהבת סלואו ברן), משהו במערכת יחסים שלהם ניראת לי לא מציאותית. הוא ראה אותה במסיבה, נדלק עליה והחליט שהוא עוזר לה ומתחתן איתה (וויב של ספרי שלגי) והיא בכלל התאהבה בו בגלל שהוא זועף. כתוב ממש טוב הייתי דואגת להדק את זה קצת יותר.

24/11/2023

רציתי לאהוב , חיכיתי לתרגום , הסיפור הבסיסי לא ברור , לא עולה בקנה אחד עם שני הספרים האחרים שלה שתורגמו וחבל , לטעמי מיותר .

21/11/2023

חיכיתי חודשים לתרגום של הספר, והוא קצת איכזב אותי הפרקים הראשונים טובים אבל משם העלילה קצת חוזרת על עצמה ולא ממריאה האהבתי ממש את הדינמיקה בין רוז לג׳ק אבל לא היה משהו ממש מיוחד בסיפור שלהם הסלואו ברן בספר היה קצת מייאש, ואני ממש אוהבת סלואו ברן והפרקים ארוכים מידייי, נראלי הספר עם הפרקים הכי ארוכים שקראתי בתכלס ספר חמוד, אבל השניים הקודמים שלה שתורגמו הרבה יותר טובים

21/11/2023

הספר היה בהרבה מקומות מתיש ודילגתי על עמודים. פחות מצחיק מהספרים הקודמים שלה שמהם אני מאוד נהנת, גם בקריאה שנייה ושלישית

20/11/2023

קליל מידי אך מתאים לימים הקשים האלו

18/11/2023

ספר חביב. התחיל מעייף מאוד ונהיה נחמד לקראת האמצע.

17/11/2023

חמוד לא וואוו, העלילה מתנתקת וחוזרת. הבעירה איטית טובה ומעניינת אבל משהו חסר. שקראתי את הפרק הראשון אמרתי וואי מגניב אבל לדעתי הוא הפרק הכי טוב ונותן נקודת התחלה טובה לספר אבל זה לא ממריא משם אלא אפילו קצת להפך.

16/11/2023

חביב, קליל, מעלה חיוך. קצת לא הגיוני עו"ד שמשלם שוחד, אבל זה רומן רומנטי.

26/3/2024

זה ספר סלואו ברן הכי משעמם שקראתי הוא מתיש ואין לי מושג איך הוא קיבל דירוג כזה גבוה!! לא קורה פה כלום ויש פה 824 עמודים אז זה המון המון של כלום זה חיקוי ברמה של אלי אקספרס לספרים של קירסטין אשלי. היא צבעה קיר בחנות 4 עמ לפרט על זה ומילא זה היה גם על דברים מעניינים אפילו הסצנות סקס היו משעממות גם שהן הגיעו ב84% מהספר

1
6/6/2025

ממש לא אמין משעמם. בלי שום חן. ממש סתם

12/4/2025

יש לסופרת ספרים הרבה יותר מוצלחים, לקח המון זמן עד שנבנה קשר אמיתי בין הדמויות, לא הייתי ממליצה לרכוש.

28/2/2025

משעמם ברמות.

19/7/2024

משעמם מאוד, נמתח כמו מסטיק, הסיבה האמיתית לחתונה קריפית, לא ספר טוב שלה

24/2/2024

אמל"ק ארוך מדי, מופרח מדי וגיבורה שהיא דיוה ודרמה קווין שנעשית יותר ויותר בלתי נסבלת ככל שהספר מתקדם. נשברתי בערך ב-90 אחוז, פשוט כבר לא יכולתי לסבול את זה. תמצאו ספר אחר...

17/1/2024

ספר קליל צפויי וכמעט ידוע מראש. שניים שמחפשים מישהו להאחז בו, לא להיות לבד. אהבה שמתפתחת מהר. חביב בשביל להעביר את הזמן ולא יותר מידיי לחשוב.

27/12/2023

קצת סכריני. מאוד צפוי אבל עד קטעי הפורנו זה עוד היה נחמד.

20/12/2023

נטשתי באמצע. אני בחיים לא נוטשת באמצע 🙈

30/11/2023

ארוך ומייגע

24/11/2023

לאהובי הזאנר .....קצת מתיש

20/11/2023

ארוך מעייף ומשעמם בכיף מקצרת ב200 עמודים

17/11/2023

ספר משעמם 200 עמודים ראשונים לא קורה כלום דיאלוגים שטחיים את הסוף כבר דיפדפתי

17/11/2023

משעמם!! ארוך. הדיאלוגים לא שנונים, הן טרחניים. פשוט סיימתי בכח.

22/12/2023

כל כך גרוע!! דמויות איומות, שבלוניות להחריד, עלילה ברמה של ילדה בת עשר. ומה עם כל תיאורי הנזלת של הגיבורה??? מעולם לא קראתי תיאורים כל כך נוראיים. זה לא ספר זה סיוט. אילצתי את עצמי לקרוא עוד...אבל לא עמדתי בזה אחרי חצי ספר כשהבנתי שזה לא הולך להשתפר. האם באמת מתרגמים כל ספר ? איפה שיקול הדעת המקצועי?

2
8/11/2024

הספר מעייף ונמתח כמו מסטיק..

1
1/5/2024

היו לי ציפיות גבוהות. הספר לא עמד בסטנדרטים.לטעמי קשקוש מקושקש ודבילי. שעמום ונחירה בקולי קולות. זלזול בקוראי הז'אנר. 👎 לא מומלץ. לא מבינה את הביקורות המהללות.

1
21/2/2025

לא משהו ממש כמו שמתאר הדירוג של עברית.... הדמות של רוז פשוט בלתי. אדישה על גבול המרגיזה. בערך כל מחשבה של הדמות מפורטת החל ממה אכלתי ואיך ישנתי. אין עניין, הסיפור לא תפס אותי. פשוט לא כתוב טוב. תודה להוצאה, אתן מקסימות❤️🙏 הסופרת פשוט לא מוצלחת 👎🏻

23/1/2025

ארוך ומשעמם

4/1/2025

ספר משעמם

31/1/2024

משעמם אפשר לותר

1/12/2023

האמת מודה שבאתי עם ציפיות די גבוהות לגבי הספר לאור התגובות, והתאכזבתי. מרגיש קצת ילדותי ומביך. לא ממליצה

נישואים בהזמנה אלה מייז

פרק ראשון

רוז

הערה לעצמי שבעבר: שלא תעזי, אני מדגישה, שלא תעזי להסכים להצעת נישואים שתגיע מאיזה זר נאה, שאת ממש לא יודעת עליו שום דבר.

"האם את, רוז קולסון, מצהירה בזאת שאת לוקחת את..."

לא. לאאא.

"ג'ק האתורן להיות לך לבעל כדת וכדין?"

הממ. אני אצטרך לחשוב על זה. אני לא. לאאא.

"האם את מבטיחה לאהוב, לכבד, להוקיר ולשמור עליו למשך כל חייכם?"

לשמור עליו?

בעיניים פעורות ומעט לא יציבה, הסתכלתי ישר קדימה בזמן שעורך הטקס אמר את המילים שמהן חששתי. אני באמת עושה את זה? כשהשתיקה בחדר, שהיה בעיקר ריק ומדכא למדי, נמתחה והגיע תורי לדבר, הרגשתי שהחזה שלי עומד להתפוצץ. ניסיתי לבלוע את הגוש בגרוני כדי שאוכל לדבר, אבל פחדתי שהמילים שרצו נואשות להישמע, לא יהיו: כן, אני מסכימה.

לא עמדתי להתחתן כמו שדמיינתי תמיד, בגן ירוק ושופע, בזמן שהחברים המעטים שלי מריעים לנו. לא צחקתי או בכיתי מאושר עצום כמו שכל כלה עושה בשלב מסוים במהלך הטקס. לא היה לי זר פרחים יפה, רק ורד אחד ורוד שג'ק האתורן הפקיד בידיי בלי לומר מילה, מייד אחרי שנפגשנו מול בניין העירייה. לא לבשתי אפילו שמלה לבנה, לא כל שכן, את שמלת החתונה המהודרת שחלמתי עליה. ג'ק האתורן לבש חליפה שחורה ומחויטת, שקרוב לוודאי עלתה כמו שכר הדירה שלי לשנה, אם לא יותר. לצידו נראיתי די זולה. במקום שמלת כלה יפה לבשתי שמלת תכלת פשוטה, הלבוש היחיד בבעלותי שהיה די יקר והולם למאורע. ועם זאת, איכשהו, הוא עדיין היה... זול, ועמדתי לצד הגבר הלא נכון, כזה שלא עשה שום דבר חוץ מאשר לזעוף ולהחמיץ פנים.

והייתה גם החזקת הידיים. אחיזתו הייתה הדוקה במפתיע, בייחוד בהשוואה לאחיזתי הרפויה. פעולה פשוטה כל־כך, אבל לאחוז את ידו של זר בזמן שאת מתחתנת? זה לא כיף. לעזאזל, תשכחו מהחזקת הידיים, עמדתי להיות רעייתו של גבר שכל מה שידעתי עליו אפשר היה למצוא בחיפוש מהיר בגוגל.

וברצון וביודעין עדיין הסכמתי לזה, נכון?

"גברת קולסון?"

הנשימות שלי נעשו מהירות יותר ובהלה החלה להתלקח בתוכי. ניסיתי למשוך את היד מאחיזתו של ג'ק האתורן, רק כדי להרגיש את אצבעותיו מתהדקות סביב אצבעותיי אפילו יותר. לא ידעתי מה אני חושבת או מה הוא חושב שאני מתכוונת לעשות, אבל לא אשקר אם אגיד שלא עברה לי בראש המחשבה לברוח.

אחיזתו ההדוקה הייתה אזהרה קטנה, ואז היא נעלמה. מבטי זינק אל פניו, אבל הוא הביט קדימה, עיניו ממוקדות בעורך הטקס ותווי פניו החדים חקוקים באבן. קר. כל־כך קר. חשבתי שראיתי עוויתות בשרירי הלסת שלו, אבל אז מצמצתי והן נעלמו.

האיש מראה רגשות כמו גוש בטון, ולכן ניסיתי לעשות מה שהוא עשה — להתרכז בהווה.

"גברת קולסון?"

כחכחתי בגרון, משתדלת לחזק את עצמי ואת קולי כדי שלא אישבר ואבכה. לא כאן. לא עכשיו. לא כל נישואים הם תוצאה של אהבה. מה בכלל קיבלתי מאהבה חוץ מלב שבור ואכילה רגשית באמצע הלילה?

הלב שלי הלם חזק ומהר. "כן, אני מסכימה," השבתי לבסוף בחיוך שהייתי בטוחה ששיווה לי מראה של מופרעת.

לא מסכימה. אני חושבת שאני ממש, אבל ממש לא מסכימה.

בשעה שהגבר המחייך חזר על אותן המילים בפני הכמעט בעל הלא־מחייך שלי, הפסקתי להקשיב לכל דבר ולכל אדם עד שהגיע הזמן לטבעות.

אלוהים, לחשוב שרק לפני כמה חודשים תכננתי את החתונה שלי עם בחור אחר, ויותר מזה, לחשוב שהנחתי שחתונות הן בהכרח דבר רומנטי. הרגשתי בחתונה הזאת כאילו אני עומדת לצנוח צניחה חופשית מגובה ארבעה קילומטרים, משהו שהייתי מעדיפה למות מאשר לנסות, ובכל זאת הנה אני. לא זו בלבד שלא הייתי בגן אירועים מוקף בצמחייה ובפרחים, הרהיט היחיד בחדר היה ספה שהייתה בגוון די מכוער של כתום, ומסיבה כלשהי, הרהיט היחיד הזה והצבע שלו הציקו לי יותר מכל דבר אחר. לכו תבינו.

"בבקשה עִמדו פנים מול פנים," אמר עורך הטקס, וביצעתי את הוראותיו כמו רובוטית. הרגשתי אדישה כשהנחתי לג'ק לאחוז בידי השנייה, וכשאצבעותיו לחצו קלות את אצבעותיי, פגשתי את עיניו החוקרות. בלעתי רוק, ניסיתי להתעלם מהקפיצה הקטנה בליבי והענקתי לו חיוך קטן. הוא באמת היה מדהים בדרכו הקרה והמחושבת. אשקר אם אגיד שהלב שלי לא זינק מעט בפעם הראשונה שראיתי אותו, לגמרי שלא מרצון. הוא שכלל למקסימום את הגישה השקטה והחזקה. עיני התכלת המהממות שלו צללו אל שפתיי ואחר כך חזרו אל עיניי. כשהוא דחף לאט את הטבעת על אצבעי, השפלתי מבט וראיתי טבעת נישואים יפהפייה עם יהלומים עגלגלים מסודרים בחצי עיגול ומביטים בי. הרמתי מופתעת את ראשי אל עיניו, אבל תשומת הלב שלו הייתה ממוקדת באצבע שלי, בזמן שהוא גִלגל בעדינות את הטבעת הלוך ושוב עם האגודל והאצבע. התחושה הייתה הכי מנוכרת שיש.

"זה בסדר," לחשתי כשהוא לא הפסיק לשחק בה, "היא קצת גדולה, אבל זה בסדר."

הוא הרפה מידי ומהטבעת והביט בי. "אני אטפל בזה."

"אין צורך, זה בסדר גמור."

לא ידעתי אם ג'ק האתורן מחייך לפעמים. בינתיים בכל שלוש הפעמים שראיתי אותו לא הייתי עדה לחיוך, לפחות לא לחיוך אמיתי, אבל אני משערת שאם הוא היה מתחתן עם מישהי שהוא אוהב במקום איתי, היה על השפתיים שלו לפחות חיוך קטן ושובב. הוא לא נראה גבר מהסוג שמחייך חיוכים קטנים ושובבים, אבל לבטח היה שמץ של חיוך. לרוע המזל, איש מאיתנו לא נראה כמו התגלמות הזוג המאושר שזה עתה נישא.

שלחתי את היד שלי לאחוז בידו כדי לענוד את טבעת הנישואים שלו, אבל תקראו לזה לחץ, סרבול, או סימן לבאות אם תרצו, לפני שהספקתי אפילו לגעת בו, הטבעת הזולה והדקיקה החליקה מאצבעותיי הרועדות וראיתי אותה עפה באוויר, בהילוך איטי. אחרי הצליל המתכתי החזק להפתיע שהשמיעה הטבעת כשפגעה ברצפה, רצתי אחריה בעודי ממלמלת התנצלות, לא בפני מישהו מיוחד, ונאלצתי לרכון על ברכיי כדי להציל אותה לפני שתתגלגל מתחת לספה הכתומה והמכוערת. השמלה בצבע תכלת שבחרתי ללבוש לא הייתה קצרה בשום צורה, אך עדיין נאלצתי, לפני שזחלתי על ברכיי, לשים יד אחת על הישבן כדי לוודא שאני לא חושפת את עצמי בפני כולם, בזמן שאני תופסת את הטבעת הארורה.

"מצאתי! תפסתי אותה!" צעקתי מעבר לכתף בהתלהבות מעט מופרזת, בזמן שהחזקתי את הטבעת ביד כאילו זכיתי באיזה פרס. כשראיתי מסביבי את הפרצופים הלא מתרשמים, הרגשתי איך הלחיים שלי מקבלות גוון בהיר של אדום. שמטתי את היד, עצמתי עיניים ושחררתי אנחה ארוכה. כשהסתובבתי על ברכיי, ראיתי שכמעט־בעלי נטול הטבעת הגיע לעמוד לצידי, וכבר הציע את ידו כדי לעזור לי להתרומם. קמתי על רגליי וניקיתי את האבק מהשמלה. הסתכלתי בפניו ופתאום שמתי לב לנוקשות שבה הוא החזיק את עצמו — שיניים חשוקות, והעווית ההיא חזרה ללא ספק.

עשיתי משהו לא בסדר?

"אני מצטערת," לחשתי, מובכת לגמרי, והוא הניד קצרות בראשו בתגובה.

עורך הטקס כחכח בגרונו וחייך אלינו קלות. "שנמשיך?"

לפני שהוא הספיק לגרור אותי בחזרה, רכנתי באופן דיסקרטי ולחשתי לבקרוב־בעלי־אולי, "תראה, אני לא בטוחה לגבי... אתה אולי..." עצרתי לרגע ונשמתי עוד נשימה עמוקה לפני שמצאתי את האומץ להסתכל לו בעיניים. "אנחנו לא חייבים לעשות את זה אם שינית את דעתך. אתה בטוח? ואני מתכוונת ממש־ממש בטוח שאתה רוצה להמשיך עם זה?"

עיניו התבוננו עמוק בעיניי, בזמן שהתעלמנו מהאנשים האחרים בחדר, וקצב ליבי התגבר בזמן שחיכיתי לתשובתו. עד כמה שלא התלהבתי לעשות זאת, אם הוא התחרט, אני אוכלת אותה מכל הכיוונים, וזה היה ברור לשנינו.

"בואי נסיים עם זה," הוא אמר לבסוף.

זאת התשובה שקיבלתי.

נהדר.

איזו התחלה מעודדת לתחילת נישואים, מזויפים, נכון, ובכל זאת.

חזרנו לעמוד לפני עורך הטקס, ובניסיון השני הצלחתי לדחוף את הטבעת על האצבע שלו. היא התאימה לו בצורה מושלמת. הטבעת הפשוטה שקניתי בשבילו יום לפני כן נראתה זולה על היד היפהפייה שהוא נתן לי, לא פחות מהשמלה שלי, אבל זאת הייתה הטבעת היחידה שיכולתי להרשות לעצמי. בלאו הכי לא נראה שאכפת לו. התבוננתי בסקרנות איך הוא נעץ מבט בטבעת ואז אִגרף את היד, כשמפרקי אצבעותיו מלבינים מעוצמת האגרוף, לפני שלקח שוב את ידי.

תשומת ליבי הוסטה כששמעתי את סוף דבריו של עורך הטקס: "...אני מתכבד להכריז עליכם כעל בעל ואישה. אתה רשאי לנשק את הכלה."

זה הכול? הייתי נשואה עכשיו? ככה פשוט?

הסתכלתי על מי שהיה עכשיו רשמית בעלי ולרגע לא ידעתי איך להגיב. עיניו לכדו את מבטי. מה זה בסך הכול נשיקה פשוטה אחרי שאמרתי "כן" לאדם זר, נכון? במחשבה שהוא מחכה לראות מה אעשה, ומתוך רצון לסיים עם זה כדי שנוכל להסתלק משם, עשיתי את הצעד הראשון. הידיים שלנו עדיין אחזו זו בזו, נמנעתי מלהסתכל בעיניו, התרוממתי על קצות האצבעות ונישקתי אותו קלות על הלחי. בדיוק כשהרפיתי והתכוונתי לחזור למקומי, היד שלו, שהייתה חופשייה עכשיו, תפסה במפרק כף ידי בעדינות והעיניים שלנו נפגשו.

לטובת מעט האנשים שמסביבנו עטיתי בניגוד לרצוני עוד חיוך על פניי, בזמן שראיתי אותו מטה אליי את הראש ומדביק נשיקה קטנה לזווית פי.

קצב הלב שלי האיץ, כשחשבתי שאולי השתהה קצת יותר מדי, וזה היה קצת מתקדם וקצת ארוך ולא נוח, אבל בהתחשב בכך שהעמדנו פנים, הנחתי שנשיקה תמימה לא הייתה סיפור גדול מדי. לא בשבילי, והייתי בטוחה שבוודאי לא בשבילו.

"ברכותיי. אני מאחל לשניכם חיים מאושרים יחד." קולו של עורך הטקס סיים את הנשיקה שלנו.

כשהעד היחיד שלנו, שידעתי שהוא הנהג של ג'ק האתורן, התקדם כדי לברך את מי שהיה עכשיו בעלי, עצמתי עיניים ושכנעתי את ליבי להירגע ולראות את חצי הכוס המלאה. כל העמדת הפנים הזאת מועילה לי הרבה יותר מאשר לג'ק האתורן. לא משנה שהייתי מאורסת לגבר אחר, ג'ושוע, רק כמה שבועות קודם לכן, הנישואים המסוימים האלה לגבר המסוים הזה לא היו קשורים לאהבה.

"מוכנה ללכת?" שאל בעלי האמיתי והרשמי מאוד, ועם זאת המזויף, ופקחתי את עיניי.

לא הייתי מוכנה. פתאום הרגשתי שחם לי וקר לי, מה שלא היה סימן חיובי, אבל פגשתי את מבטו והנהנתי. "כן."

לא החלפנו מילה אחת עד שיצאנו מהבניין והנהג, שהלך בעקבותינו במרחק בטוח, נעלם כדי להביא את המכונית. פשוט עמדנו שם והסתכלנו באנשים שמסביבנו בשתיקה מביכה, כאילו איש מאיתנו לא ידע איך הגענו לעמוד שם על המדרכה בדיוק. אחרי כמה רגעים התחלנו לדבר יחד.

"כדאי ש..."

"נראה לי ש..."

"אנחנו צריכים לחזור," הוא אמר בנחישות, "אני צריך להיות בשדה התעופה בעוד שעה אם אני רוצה להספיק לטיסה שלי."

"בסדר, אני לא רוצה לעכב אותך. אני צריכה להחליף בגדים לפני שאחזור לבית הקפה, ואני יכולה בקלות לקחת את הרכבת התחתית לדירה שלי. לא ארצה שתיתקע בפקקים רק בגלל שאני..."

"זה בסדר," הוא ענה בפיזור דעת. עיניו לא הביטו בי אלא במכונית השחורה שבדיוק נעצרה לצד המדרכה. "בבקשה," הוא הצביע עליי, והרגשתי את כף ידו נוגעת קלות בגב שלי לפני שהוא הזיז אותה כדי לפתוח עבורי את הדלת.

שיט!

לא הכרתי אותו מספיק כדי להתווכח על הדרך שבה אחזור הביתה, מה גם שלהתווכח היה הדבר האחרון שיכולתי לעשות. בזמן שיצאנו מהבניין, הבטן שלי התהפכה עם כל צעד. הוא נעץ בי מבט מצפה וניסיתי לא לגרור רגליים יותר מדי, כשהסכמתי להצעה שבשתיקתו להיכנס למכונית.

כשהוא נכנס אחריי וסגר אחריו את הדלת, עצמתי עיניים וחשבתי על הסופיות של הכול.

לעזאזל. אני נשואה. לא משנה כמה פעמים חזרתי ואמרתי זאת לעצמי, עדיין התקשיתי להאמין שהסכמתי לעשות את זה.

"הכול בסדר?"

הנוקשות בקולו ניתקה אותי מסבך מחשבותיי, והפניתי אליו את הראש עם חיוך קטן. "בטח. אני בעצם צריכה להודות ל..."

"את לא צריכה להודות לי." הוא נד קלות בראשו לפני שסיימתי את המשפט, ואז התמקד בנהג. "שינוי בתוכניות, ריימונד. נצטרך לעצור בדירה לפני שנמשיך לשדה התעופה."

"כן, אדוני."

בלעתי רוק ואגרפתי את ידיי בחיקי. מה עכשיו? חשבתי. נתחיל לדבר עכשיו? או שלא נדבר בכלל? איך זה יעבוד? להפתעתי, הוא היה הראשון שקטע את השתיקה העגומה.

"יכול להיות שלא אהיה זמין כמה שעות ביום, תלוי בפגישות שלי, אבל אתקשר חזרה ברגע שאוכל." הוא דיבר אל הנהג שלו או אליי? לא הצלחתי להבין. "אם משהו יעלה עם בריאן או אפילו ג'ודי, אם הם יעשו לך צרות בקשר לנישואים שלנו, תשאירי לי הודעה. אל תדברי עם אף אחד מהם עד שתשמעי ממני." אז הוא דיבר אליי. הוא הסתכל ישר קדימה, אבל דיבר אליי, כי בריאן וג'ודי הם בני הדודים שלי. "אם הכול יתנהל לפי התוכנית אחזור בעוד שבוע לכל היותר." הוא עצר לרגע. "אם תרצי... תוכלי להתלוות אליי."

הממ, לא.

"אה, תודה רבה, אבל אני לא יכולה. אני צריכה לעבוד בבית הקפה, ועד כמה ש—"

"את צודקת," הוא קטע אותי לפני שסיימתי את המשפט, "גם אני מעדיף לנסוע לבד."

טוב, אם ככה...

הנהנתי והסתכלתי מבעד לחלון. לא הייתי בטוחה שהסתרתי את תחושת ההקלה מספיק טוב. אם הוא ייעדר שבוע, יהיו לי עוד שבעה ימים להשלים עם ההחלטה שעשיתי. אקח כל דקה נוספת שמוצעת לי.

"תזכיר לי לאן אתה טס?" שאלתי כשהבנתי שאין לי מושג.

"לונדון."

"אה, תמיד רציתי לבקר בלונדון, או בכל מקום באירופה בעצם. מזלך שאתה זוכה לטייל בעולם. אני לא יודעת אם עורכי דין זוכים לטייל הרבה, כמובן, אבל..."

שתקתי לרגע וחיכיתי שיגיד משהו, העיקר לייצר שיחה כלשהי, אבל הייתה לי הרגשה שזה לא קורה. לא טעיתי.

"יש לך לקוח בלונדון?" ניסיתי שוב, אבל ידעתי שאין סיכוי.

ג'ק הרים את היד כדי להסתכל בשעון, והנהן בתשובה לשאלתי.

"קח את הפנייה הבאה, ריימונד. תוציא אותנו מכאן."

כשהשתררה שתיקה במושב האחורי, עצמתי עיניים והצמדתי את הרקה לזכוכית החלון הקרה.

מאז שהסכמתי לתוכנית המשוגעת הזאת, השתדלתי מאוד לא לחשוב על הדברים יותר מדי לעומק, עכשיו היה מאוחר מכדי להעלות איזושהי מחשבה בעניין. לא הספקנו אפילו לחשוב יחד איפה אגור. איתו? בלעדיו? נצליח בכלל להסתדר אם נחיה יחד? ג'ושוע... האם הוא ישמע שהתחתנתי? מהר כל־כך אחרי שנפרדנו. פתאום, בבת־אחת, הציפו אותי כל־כך הרבה שאלות, אפילו כאלה שלא ידעתי שמטרידות אותי.

עשר דקות עברו בלי שמישהו במכונית הוציא מילה. מסיבה כלשהי, זה הבהיל אותי יותר מכל דבר אחר. למה הכנסתי את עצמי, בעצם? אם אני לא יכולה אפילו לנהל שיחה פשוטה עם הבחור, מה לעזאזל נעשה בשנים־עשר או בעשרים וארבעה החודשים הקרובים? נבהה זה בזה? התחלתי להרגיש בחילה, והצמדתי את כף היד שלי לבטן כאילו אני יכולה להחזיק הכול בפנים — את כל הרגשות, את האכזבות ואת החלומות שנשכחו, אבל היה מאוחר מדי. הרגשתי את הדמעה הראשונה זולגת על לחיי, ואף על פי שמחיתי אותה מייד בגב כף היד, כי לא הייתה לי סיבה לבכות, לא הצלחתי לעצור את הדמעות שבאו בעקבותיה. בתוך רגעים כבר בכיתי ממש, בדממה, והדמעות ירדו בזרם בלתי נשלט.

היה לי ברור שהמסקרה שלי נמרחה ושאני נראית נורא, ובכיתי בלי להוציא הגה עד שהמכונית נעצרה. כשפקחתי עיניים וראיתי שאנחנו מתקדמים לעבר הצד הלא נכון של סנטרל פארק, שכחתי מהדמעות והסתכלתי על ג'ק.

"אני חושבת..." התחלתי לומר, אבל המילים גוועו כשראיתי את ההבעה על פניו.

אוי שיט! אם חשבתי שהוא כעס כשהפלתי את הטבעת, טעיתי בענק. הגבות שלו התכווצו כשהוא התבונן בפניי והמתח במכונית שילש את עצמו.

ניסיתי ככל יכולתי לנקות מפניי את הראיות בלי להסתכל בראי. "זה הצד הלא—"

"קח אותה לדירה, בבקשה. אני אגיע לשדה התעופה בעצמי," אמר ג'ק לנהג. ואז הבעת פניו נאטמה, והוא פנה אליי בהבעה ריקה, "זאת הייתה טעות. לא היינו צריכים לעשות את זה."

עדיין הסתכלתי עליו המומה בזמן שהוא יצא מהמכונית והשאיר את כלתו, כלומר אותי, מאחור.

זאת הייתה טעות.

מילים שכל בחורה שהתחתנה רק חצי שעה קודם לכן רצתה לשמוע, נכון? לא? כן, גם אני לא חשבתי כך.

אחרי הכול, אני רוז, והוא ג'ק. גורלנו נחרץ מראש עם השמות האלה. אתם יודעים, הטיטניק וכל זה...

 

מספר הפעמים שג'ק האתורן חייך: אפס.