הביקורות של יואב

מטי, 48, פרסומאי תל אביבי טיפוסי, מסרב להשתתף במשימת פרסום גרילה מטופשת שמתקיימת במשרדו ומושלך אחר כבוד מעבודתו. לאחר כמה ניסיונות רפים למצוא עבודה וסיבוב שנור נואש אצל אמו הקשישה, מטי מחליט לעקור לצפון, למצפה גזם, שם גר חברו מתקופת הלימודים עמוס עם אשתו שרון. מתי מתנחל ביחידת הדיור הסמוכה לביתם של בני הזוג, המיועדת להפוך לצימר. הימים הם ימי מתיחות בטחונית יחסית ומתי מבטיח שזה רק לשבועיים שלושה, אך בפועל משתקע במקום ללא הגבלת זמן והופך עצמו למטרד ממשי. הציניות התל אביבית השחוקה שבה מתי מתייחס לרוחניקיות הטיפוסית של בני המקום, הופכת אותו לפגע בלתי נסבל, המאתגר את סבלנותם עד לקצה. וזהו פרזיט, הרומן הראשון והשנון עד מאוד של בועז יזרעאלי.

החדר הצפוני נקרא החדר של הרווקות ואילו החדר הדרומי הוא החדר של הכלות, ושניהם מרכיבים דירה שכורה תל אביבית סטנדרטית. הדיירת הוותיקה בדירה נמצאת בחדר הדרומי הממוזג עם המרפסת וכשהיא מוצאת את בחיר ליבה ועוזבת את הדירה בדרכה אל האושר – עוברת לשם הדיירת החדשה־יחסית, שעד לאותה עת התגוררה בחדר הצפוני, הקודר והלוהט. תמר בת ה-23, גיבורת החדר הדרומי שובה הלב של אדוה בולה, סבורה שתיתקע כל חייה בחדר הצפוני ולא תגיע אל הדרומי לעולם, אבל גם כשהשותפה המבאסת שלה עוזבת סוף סוף ותמר עוברת אל החדר הנחשק, לא מסתמן שהיא תצעד ממנו ישר אל החופה. תמר נמצאת במערכת יחסים עם גבר בשם ארי, המבוגר ממנה ב-13 שנים ונשוי לזמרת מפורסמת, אבל לתמר לא אכפת. לראשונה בחייה היא מרגישה אהובה ומושכת, כאילו הלבנה שתמיד שכנה בתוך נשמתה בגלל החינוך הנוקשה של אימה הביקורתית – הוסרה סוף סוף והיא יוצאת לחופשי. האמת? לא ממש.

איך יוצרים מיתולוגיה ישראלית? לוקחים ארבעה דורות של משפחה אחת, מניחים אותה בנחלה אחת בפאתי פתח תקווה, שבה לכל אחד מראשי השבט בית משלו, מרכזים את כולם לארוחת חג דשנה ומספרים את סיפור עלייתה של משפחת בן טובים, לשעבר טויב, אדוני הארץ, שחברת הנדל"ן שלהם שגשגה וצמחה עד שכבשה את המדינה בהרבה נחישות והתמדה, ואולי גם שחיתות קטנה פה ושם, כי אי אפשר בלי. גברים גדולים וחזקים שיודעים לעשות את הדבר הנכון ונשים יפות וצנועות שיודעות את מקומן - עד שמגיעה זאת ששוברת את כל כללי המשחק. ככה יוצרים מיתולוגיה ישראלית, וכדי שהסיפור יהיה ממש מרתק מהרגע הראשון - הוא נפתח בדם. זהו בני טובים, ספרה הבנוי לתלפיות של כנרת רוזנבלום, שמתגלה כאן כמספרת מיומנת, איכותית, רחבת יריעה ועזת מבע.

נורית זרחי האגדית מעתירה עלינו מקבץ חדש של הגיגים וסיפורונים למבוגרים, ולנו לא נותר אלא להתייצב ולתת להם לנשור עלינו כפתיתי שלג ספרותיים – קצת דומים, קצת שונים זה מזה, וכל אחד מהם יחיד, מיוחד ופשוט יפהפה. אין קץ למקוריות ולעוצמת הדמיון שלה. אחת הגיבורות, למשל, היא נערת האשפה בארמון המלוכה הבריטי, שמתעניינת אצל וואליס סימפסון אם זה לא העמיס עליה יותר מדי ציפייה בלתי אפשרית כשהנסיך אדוארד ויתר על כס המלוכה כדי להינשא לה; הטרדה מינית מצד נהג משאית מזוהם מקבלת טוויסט תת מודע ומופרע לחלוטין, כשאפילו יגאל עמיר המשוקץ קופץ לביקור מאוד בלתי צפוי. כל מה שציפינו לקבל מזקנת השבט, וקצת יותר.