מקור
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מקור
מכר
אלפי
עותקים
מקור
מכר
אלפי
עותקים

מקור

4.4 כוכבים (72 דירוגים)

עוד על הספר

  • תרגום: אסף שור
  • הוצאה: כנרת זמורה דביר
  • תאריך הוצאה: מרץ 2018
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 544 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 9 שעות ו 4 דק'

דן בראון

דן בראון (באנגלית: Dan Brown; נולד ב־22 ביוני 1964) הוא סופר אמריקאי, מחברם של מותחנים בלשיים ובהם ארבעת רבי המכר "מלאכים ושדים", "צופן דה וינצ'י", "הסמל האבוד" ו"התופת", העוסקים בהרפתקאותיו של רוברט לנגדון, המסייע לפענח מעשי רצח ותעלומות.

תקציר

האם אלוהים ישרוד את המדע?
 
רוברט לנגדון מגיע לבילבאו לרגל אירוע שעתיד לשנות את פני המדע לעד - מיליונר נודע שעשה את הונו בתחום העתידנות מציע תשובה מהפכנית ושנויה במחלוקת לשתי שאלות בסיסיות הנוגעות לקיום האנושות.
 
כשהאירוע משתבש, לנגדון בורח לברצלונה כדי לפרסם את התגלית. יחד עם אוצרת המוזיאון הוא יוצא למסע מסוכן, שבו עליהם לפענח סיסמה מוצפנת שתחשוף את סודו של המיליונר המהפכני.
 
הצמד מנסה לנווט את דרכו בנבכי ההיסטוריה הסודית ונאלץ להימלט מאויב עוצמתי, שיעשה הכול כדי להשתיק את התגלית. נתיבם הרווי סמלים חידתיים יוביל אותם בסופו של דבר לעימות חזיתי עם אמת שלא תיאמן.
 
דן בראון שב ומוכיח במקור את יכולתו הווירטואוזית כמחבר מותחנים עוצרי נשימה.
 
דן בראון הוא גדול סופרי המתח בעולם, מחברם של רבי־מכר עולמיים רבים, בהם צופן דה וינצ׳י – מהספרים הנמכרים ביותר בכל הזמנים. ספריו רואים אור ב־56 שפות ברחבי העולם, ועד כה נמכרו יותר מ־200 מיליון עותקים שלהם. הם הצליחו לשבות את דמיונם של קוראים רבים ולעורר סערות ציבוריות בקרב קהלים שונים. ספריו צופן דה וינצ'י, מלאכים ושדים והתופת עובדו לקולנוע.
 
בשנת 2005 הוכתר דן בראון על ידי מגזין "טיים" כאחד ממאה האנשים המשפיעים ביותר בעולם.

פרק ראשון

פרולוג
 
הרכבל העתיק הזדחל במעלה המדרון המשופע עד סחרחורת, ואדמוֹנד קירש בחן את רכסי ההרים המשוננים שמעליו. מרחוק נדמה כי מנזר האבן האדיר שנבנה על צלע ההר תולה בחלל, כאילו דבק רק בכוח קסם בפני הצוק המאונכים.
 
המנזר העתיק שבקטלוניה, ספרד, ניצב איתן מול כוחה העיקש של הכבידה מזה ארבע מאות ויותר, ולא הרפה אף לרגע ממטרתו המקורית: להרחיק את יושביו מן העולם המודרני.
 
כמה אירוני שדווקא הם יהיו הראשונים שישמעו את האמת, חשב קירש ותהה כיצד יגיבו. מבחינה היסטורית, לא היו בעולם אנשים מסוכנים יותר מאנשי האלוהים... בטח ובטח כשמאיימים על האלים שלהם. ואני עומד לנעוץ חנית בוערת ישר בקן צרעות.
 
כשהגיע הרכבל אל הפסגה זיהה קירש דמות יחידה הממתינה לו על הרציף. גופו השלדי והכמוש של האיש עטה את המלבוש הסגול שמעליו הגלימה הלבנה, כנהוג בקרב הקתולים. על ראשו נחה הכיפה הלבנה. קירש זיהה את תוויו הגרומים של המארח מן התצלומים, ופרץ בלתי צפוי של אדרנלין מילא אותו.
 
ואלדספינו בעצמו בא לפגוש אותי.
 
בישוף אנטוניו ואלדספינו היה דמות רבת עוצמה בספרד — חברו ויועצו הקרוב של המלך עצמו, וכן תומך אדוק, שאין שני לו בכוחו ובפרסומו, בשימורם של ערכים קתוליים שמרניים ושל נוהגים פוליטיים מסורתיים.
 
"אדמונד קירש, אני מניח?" הטעים הבישוף כשקירש יצא מן הרכבל.
 
"מודה באשמה," אמר קירש והושיט יד ללחוץ את ידו הגרומה של המארח. "בישוף ואלדספינו, תודה שאירגנת את הפגישה הזאת."
 
"תודה שביקשת אותה." קולו של הבישוף היה רם מכפי שציפה קירש — צלול וחודר כפעמון. "רק לעתים נדירות פונים אלינו אנשי מדע, קל וחומר אנשי מדע בעלי שם כמוך. מכאן, בבקשה."
 
ואלדספינו ליווה את קירש לאורך הרציף ואוויר ההרים הקר הכה בכיפה שעל ראשו.
 
"אני חייב להודות," אמר ואלדספינו, "שדמיינתי אותך אחרת. ציפיתי לפגוש מדען, אבל אתה די..." הוא בחן בלא אהדה את חליפתו של האורח, קֵי־50 מתוצרת קיטון, ואת נעלי עור היען שלו, שהיו מתוצרת ברקר, "מפונפן? כך אומרים?"
 
קירש חייך בנימוס. אף אחד לא אומר "מפונפן" כבר שנים.
 
"עיינתי ברשימת ההישגים שלך," אמר הבישוף, "ועדיין לא בדיוק ברור לי במה אתה עוסק."
 
"אני מתמחה בתורת המשחקים ובמידול ממוחשב."
 
"אז אתה מייצר משחקי מחשב כאלה? מהסוג שילדים משחקים בו?"
 
קירש הרגיש שהבישוף מעמיד פני בור בניסיון מכוון להיראות בלתי מעודכן. קירש ידע כי למעשה ואלדספינו בקי בטכנולוגיה עד להבהיל, ולא פעם הזהיר מפני הסכנות הכרוכות בה. "לא, אדוני. תורת המשחקים היא ענף של המתמטיקה, שחוקר תבניות כדי לספק תחזיות לעתיד."
 
"אה, כן. יכול להיות שקראתי שלפני כמה שנים חזית משבר מטבע באירופה? ואחרי שלא הקשיבו לך, נחלצת לעזרה והמצאת תוכנת מחשב שהחזירה את האיחוד האירופי מפי המוות. איך אמרת אז? 'אני בן שלושים ושלוש, אותו גיל שבו היה ישו כשהוא החיה מתים'."
 
קירש העווה את פניו. "השוואה לא מוצלחת, כבודו. הייתי צעיר."
 
"צעיר?" הבישוף ציחקק. "ובן כמה אתה עכשיו... ארבעים, נגיד?"
 
"בדיוק."
 
הזקן חייך והרוח העזה התפיחה את גלימתו. "טוב, הענווים היו אמורים לרשת את הארץ, אבל את מקומם תפסו הצעירים — אנשים בקיאים טכנולוגית, כאלה שמתעמקים במסכי מחשב ולא בנשמה שלהם. אני חייב להודות שמעולם לא שיערתי שתהיה לי סיבה לפגוש את האיש הצעיר שניצב בראש הכוח. אתה הרי יודע שאנשים קוראים לך נביא."
 
"לא נביא כל כך מוצלח במקרה הזה, כבודו," השיב קירש. "כששאלתי אם אפשר להיפגש בפרטיות איתך ועם חבריך, הנחתי שהסיכוי לתשובה חיובית יהיה רק עשרים אחוז."
 
"וכמו שאמרתי להם בעצמי, לאדם מאמין תמיד כדאי להקשיב לאלה שלא מאמינים. כשאנחנו שומעים את קולו של השטן, אנחנו מעריכים ביתר שאת את קולו של אלוהים." הזקן חייך. "אני צוחק, כמובן. סלח לי על חוש ההומור ההולך ומזדקן שלי. היכולת שלי לסנן כבר לא מה שהיתה."
 
בישוף ואלדספינו החווה לפנים. "האחרים מחכים. מכאן, בבקשה."
 
קירש שלח מבט אל יעדם: מבצר כביר, עשוי אבן אפורה, שניצב על שפת מתלול חד, מרחק מאות מטרים מעל מרבד היער הסמיך שנפרש הרחק למטה. קירש, שהגובה מרט מעט את עצביו, הסיט את מבטו מן התהום, פסע בעקבות הבישוף לאורך המשעול המשובש שנמתח לאורך הצוק, והפנה את מחשבותיו לפגישה הצפויה.
 
קירש ביקש להיפגש עם שלושה מנהיגים דתיים חשובים, שזה עתה השתתפו בכנס שהתקיים במקום.
 
פרלמנט הדתות העולמי.
 
מאז שנת 1893, מאות מנהיגים רוחניים, מכמעט שלושים דתות שונות, התקבצו מדי כמה שנים, בכל פעם במקום אחר, לשבוע של דיאלוג בין־דתי. עם המשתתפים נמנו כמרים נוצרים, רבנים יהודים ומולות מוסלמים בעלי השפעה מרחבי העולם, ולצדם פוג'רים הינדים, ביקו בודהיסטים, ג'ייניסטים, סיקים ואחרים.
 
תכליתו המוצהרת של הפרלמנט היתה "לקדם הרמוניה בין דתות העולם, למתוח גשרים בין תפישות רוחניות שונות ולהעלות על נס את נקודות המפגש בין האמונות".
 
מטרה נאצלת, חשב קירש, אף שסבר שמדובר במפעל ריק מתוכן — חיפוש עקר אחר נקודות דמיון אקראיות בבליל עתיק של כתות, משלים ומיתוסים.
 
בשעה שהוביל אותו הבישוף לאורך השביל, קירש הציץ במורד ההר ובמוחו עלתה מחשבה אירונית. משה טיפס על הר כדי לקבל את דבר האלוהים... ואני טיפסתי על הר כדי לעשות את ההפך.
 
קירש אמר לעצמו שהדבר שהניע אותו להעפיל במעלה ההר היה מחויבות מוסרית, אבל ידע שמאחורי הביקור עמדה גם מנה יפה של היבריס — הוא רצה להתענג על המפגש פנים אל פנים עם כוהני הדת ועל הרגע שבו יבשר להם על חורבנם ההולך ומתקרב.
 
זהו, אתם גמרתם להגדיר את האמת שלנו.
 
"בחנתי את קורות החיים שלך," אמר הבישוף פתאום ונתן בקירש מבט חטוף. "אני מבין שאתה תוצר של אוניברסיטת הארוורד?"
 
"תואר ראשון. כן."
 
"אני מבין. בדיוק קראתי שלראשונה בהיסטוריה של הארוורד, באוכלוסיית הסטודנטים שנכנסים למוסד יש יותר אתאיסטים ואגנוסטים מאשר כאלה שמזדהים כבעלי דת מסוימת. נתון מעניין מאוד, מר קירש."
 
מה יש לומר, ביקש קירש להשיב, הסטודנטים שלנו הולכים ומחכימים.
 
הרוח הצליפה ביתר עוז בשעה שהגיעו אל מבנה האבן העתיק. הכניסה היתה אפלולית ובאוויר עמד ניחוחה הכבד של קטורת לבונה. השניים עשו את דרכם במבוך המסדרונות האפלוליים, ועיניו של קירש התאמצו להתרגל לחשכה בשעה שצעד בעקבות מארחו עוטה הגלימה. לבסוף הגיעו אל דלת עץ קטנה להפתיע. הבישוף נקש בה, התכופף ונכנס, ואז החווה לאורחו לבוא בעקבותיו.
 
קירש חצה את הסף בצעד לא בטוח.
 
הוא מצא את עצמו בחדר מלבני, שאת קירותיו הגבוהים כיסו כתבים עתיקים בכריכות עור. מדפי ספרים נוספים הזדקרו מן הקירות כמעין צלעות, וביניהם רדיאטורים עשויים ברזל יצוק שקירקשו וליחששו, וכמו שיוו חיים משונים לחדר כולו. קירש הרים את מבטו אל המעקה עתיר הפיתוחים שתחם את שפת הקומה השנייה סביב־סביב ומיד ידע היכן הוא.
 
ספריית מונְטְסֵראט המפורסמת, הבין. הוא נדהם לגלות שהניחו לו לבקר בה. נטען כי בחדר המקודש נשמרו כתבים נדירים מאין כמוהם, וכי היחידים שזכו לגשת אליהם היו נזירים שהקדישו את חייהם לאל והעבירו את ימיהם בדד על ההר.
 
"ביקשת דיסקרטיות," אמר הבישוף. "אין לנו מקום פרטי מזה. מעטים הזרים שנכנסו לכאן אי־פעם."
 
"זו זכות גדולה. תודה."
 
קירש בא בעקבות הבישוף אל שולחן עץ גדול, ששני גברים קשישים ישבו לצדו והמתינו. הגבר שמשמאל נראה עתיק יומין. עיניו היו עייפות וזקנו מדובלל. הוא לבש חליפה שחורה מקומטת, חולצה לבנה ומגבעת.
 
"רבי יהודה קוֹבֶש," אמר הבישוף, "הוא פילוסוף יהודי בעל שם, שעוסק הרבה בנושא הקוסמולוגיה לפי הקבלה."
 
קירש הושיט את ידו לרוחב השולחן ולחץ בנימוס את ידו של רבי קובש. "אני שמח לפגוש אותך, אדוני," אמר קירש. "קראתי את הספרים שלך על הקבלה. אני לא יכול לומר שהבנתי, אבל בהחלט קראתי."
 
קובש נד בראשו בחביבות ומחה את עיניו הלחות בממחטה.
 
"וזה," המשיך הבישוף והחווה אל האיש האחר, "הוא העלאמה הנכבד סייד אלפאדל."
 
המלומד המוסלמי נשוא הפנים קם על רגליו וחייך חיוך רחב. הוא היה נמוך ומוצק, ופניו היו עליזות במידה שנדמה כי לא עלתה בקנה אחד עם עיניו הכהות והחודרות. הוא לבש גלבייה לבנה ופשוטה למראה. "ואני, מר קירש, קראתי את התחזיות שלך באשר לעתיד המין האנושי. אני לא יכול לומר שהסכמתי, אבל בהחלט קראתי."
 
קירש חייך בנעימות ולחץ את ידו של האיש.
 
"וזה האורח שלנו, אדמונד קירש," פנה הבישוף אל שני עמיתיו. "כידוע לכם," סיכם, "הוא מדען מחשבים בעל שם, מומחה לתורת המשחקים, ממציא ומעין נביא של העולם הטכנולוגי. בהתחשב ברקע שלו, הופתעתי שביקש לפגוש את שלושתנו. ולכן אניח לו להסביר לנו מדוע הוא כאן."
 
הבישוף ואלדספינו סיים והתיישב בין שני עמיתיו, שיכל את זרועותיו ותלה בקירש מבט שכולו ציפייה. שלושתם ניצבו מולו כחבר של שופטים. על צד האווירה, נדמה היה כי מדובר באינקוויזיציה ולא בפגישת מלומדים ידידותית. הבישוף, הבין קירש, אפילו לא הכין לו כיסא.
 
קירש הרגיש יותר משועשע מאשר מבוהל כשבחן את שלושת הקשישים שמולו. אז זה השילוש הקדוש שביקשתי. שלושת החכמים.
 
הוא השתהה לרגע כדי להדגיש את עמדת הכוח שלו, ניגש אל החלון ובחן את הנוף רחב הידיים ועוצר הנשימה שנפרש תחתיו. הקרקע טבלה באור השמש כמלאכת טלאים פסטורלית שהשתרעה לאורך העמק העמוק, עד לפסגות המשוננות של רכס הרי קולסרולה. במרחק קילומטרים משם, אי־שם מעל הים הבלארי, התחשרו ענני סערה מעל האופק.
 
כמה הולם, חשב קירש, שכבר חש את הסערה שהוא עומד לעורר בחדר ובעולם שמחוצה לו.
 
"רבותי," פתח והסתובב אליהם באחת. "אני מאמין שהבישוף ואלדספינו כבר ציין בפניכם שביקשתי לשמור על חשאיות. לפני שנמשיך, אני רוצה להבהיר שאת הדברים שאני עומד לחלוק איתכם יש לשמור בסוד מוחלט. בפשטות, אני מבקש מכולכם להישבע לסודיות. זה מקובל עליכם?"
 
השלושה נדו לאות הסכמה דמומה. קירש ידע שגם בכך אין צורך. את המידע הזה הם ירצו לקבור, לא לפרסם.
 
"באתי לכאן היום," פתח קירש, "כי הגעתי לתגלית מדעית שוודאי תזעזע אתכם. מדובר בעניין שעבדתי עליו במשך הרבה שנים, בתקווה להשיב על שתיים מן השאלות המהותיות ביותר לחוויית הקיום האנושית. ועכשיו, כשהצלחתי, אני בא דווקא אליכם משום שאני מאמין שמדובר במידע שתהיה לו השפעה מרחיקת לכת על המאמינים ברחבי העולם. ייתכן מאוד שהוא יביא לשינוי שיהיה, אפשר לומר... מערער. נכון לרגע זה, אני האדם היחיד שמחזיק במידע שאני עומד לחשוף בפניכם."
 
קירש הושיט יד לכיס החליפה שלו ושלף סמארטפון גדל מידות — מכשיר שהוא עצמו תיכנן וייצר כדי לענות על צרכיו הייחודיים. המכשיר היה נתון במארז ססגוני להפליא, וקירש הציב אותו בפני השלושה כמו טלוויזיה. בתוך רגע ישתמש בו כדי להתחבר אל שרת מאובטח להפליא, להזין את הסיסמה בת שלושים ושניים התווים ולהזרים עבורם מצגת.
 
"מה שאתם עומדים לראות," אמר קירש, "הוא טיוטה ראשונה של מה שאני מקווה לחלוק עם העולם — אולי בעוד חודש, פחות או יותר. אבל קודם לכן אני רוצה להתייעץ עם כמה מן ההוגים הדתיים המשפיעים ביותר בעולם, וזאת, כדי להבין כיצד יקבלו את החדשות האלה האנשים שעליהם הן ישפיעו יותר מכול."
 
הבישוף נאנח בקול. הוא נשמע משועמם יותר מאשר מוטרד. "הקדמה מרתקת, מר קירש. אתה מדבר כאילו מה שאתה מתכונן להראות לנו יזעזע את יסודותיהן של הדתות בעולם."
 
קירש העביר את מבטו על אוצר הכתבים המקודשים. זה לא יזעזע את היסודות שלכם. זה ימוטט אותם.
 
הוא אמד את היושבים לפניו. הם לא ידעו שבעוד שלושה ימים התעתד קירש לתת פומבי לפרזנטציה שהכין, ולעשות זאת באירוע מרהיב ומתוכנן למופת. ואז יבינו כולם, בכל העולם, שלכל הדתות אכן יש דבר אחד במשותף.
 
כולן שגויות בתכלית.

דן בראון

דן בראון (באנגלית: Dan Brown; נולד ב־22 ביוני 1964) הוא סופר אמריקאי, מחברם של מותחנים בלשיים ובהם ארבעת רבי המכר "מלאכים ושדים", "צופן דה וינצ'י", "הסמל האבוד" ו"התופת", העוסקים בהרפתקאותיו של רוברט לנגדון, המסייע לפענח מעשי רצח ותעלומות.

עוד על הספר

  • תרגום: אסף שור
  • הוצאה: כנרת זמורה דביר
  • תאריך הוצאה: מרץ 2018
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 544 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 9 שעות ו 4 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
72 דירוגים
41 דירוגים
21 דירוגים
7 דירוגים
2 דירוגים
1 דירוגים
4/8/2024

מרתק ומעורר מחשבה והירהורים.

9/7/2024

נהנתי מאד לקרוא את הספר המקור של דן בראון. זה ספר בהחלט מרתק. הגעתי אליו בעקבות המלצה של פרופסור דוד פסיג. הספר עוסק לא רק בדת ובאתאיזם, נושאים חביבים עלי, אלא ובעיקר ברומן שעוסק בפעם הראשונה בהשפעות שיכולות להיות לאינטליגנציה מלאכותית על חיינו. השפעות אלו מובאות כסיפור מתפתח ומלא בהפתעות מעניינות. אני ממליץ בחום.

21/10/2023

ממש מלאכת מחשבת מהדרגה הנעלה ביותר. זהו מאגר מושלם של ספר מתח שזור בדילמות פילוסופיות , אתיות , דתיות לנוכח כוחה העולה של החדשנות, עלית כוחם של המדע והטכנולוגיה . לדעתי ספרו הטוב ביותר של דן בראון .

18/1/2023

מעולה

7/5/2022

מרתק, מותח, מבריק, עוצר נשימה

3/5/2022

נדיר

25/9/2021

מותח, צפוי ומעורר שאלות.

24/9/2021

מטורף

25/8/2021

ספר מצויין! מעניין, אינטיליגנטי, כתוב היטב, בקיצור, כל מה שספר טוב צריך להיות....

15/5/2021

כמה ספרים שקראתי ודן בראון כתב, אני תמיד מעריץ את האיש. ספר מדויק והרפתקני, ומצד שני רומן מתח עצום

20/4/2021

דן בראון במיטבו. בכל ספר שלו ניתן להבחין בניצוץ גאונות הטווה סיפור מתח עוצר נשימה שגורם לקורא להיצמד לספר ולא להניח אותו מידו. האיש גאון ויודע לרקוח סיפורים מדהימים ומרתקים.

16/4/2021

כתוב באופן מושך ומעלה רעיונות מעניינים ויפים

13/2/2021

אחד הספרים הטובים יותר שקראתי לאחרונה, מותח ומעניין

15/1/2021

קראתי במתח מהתחלה עד הסוף עם הפסקות לעיון בגוגל על דברים שהוזכרו בספר שלא ידעתי והחכמתי. מומלץ בחום.

17/10/2020

נפלא ומרתק.

9/10/2020

הספר מוכיח שוב את היכולת של דן בראון לקחת ידע כללי ומחקרי לזרוע אותו לתוך סיפור עלילתי . הסוף היה צפוי ועם זאת אהבתי את התפתחות העלילה.

13/5/2020

ספר מעולה, מותח, מעניין, מעלה מחשבות שפותחות את האופקים

23/4/2020

כרגיל , כמו כל הספרים שלו , מעניין ונותן חומר למחשבה ...

21/4/2020

ספר סוחף ומרתק, כתמיד דן בראון מעורר מחשבה.

18/4/2020

טוב מאוד

23/2/2020

פשוט מדהים

21/12/2019

ספר נהדר סוחף ומרתק גם בסיפור וגם ברעיונות המובעים בו. מומלץ מאד !!

23/7/2019

ספר מושקע ומרשים

26/1/2019

ספר סוחף ומרתק

17/1/2019

היכולת של דן בראון לערב עובדות עם רעיונות, יוצאת דופן. עוד הוכחה שלספר מתח יכולים להיות מסרים מעניינים.

2/1/2019

מעניין, מותח, ומעורר מחשבה

13/11/2018

ספר מדהים וסוחף! דן בראון לא מאכזב גם הפעם עם הגיבור האהוב. כמו בכל הספרים, מעודד מחשבה והתעמקות שרלוונטית לחיים שלנו, בעיקר בגלל שנסמך על מקומות ואירועים אמיתיים. תענוג צרוף! מחכה לספר הבא שייצא.

19/8/2018

מדיטציה וחייזרים! 👽
התגעגעתי לכתיבה האינטיליגנטית של בראון; הוא חוקר חד ומדויק, וכל יצירת אומנות, עבודת מחקר או הישג ארכיטקטוני שהוא מזכיר בספריו הם אמיתיים. כנסו לסקירה שלי לספר החדש:
http://saloona.co.il/anna-holy-city/?p=141

10/8/2018

מעולה!

17/7/2018

כתוב מצויין, תענוג לקרוא, מעורר מחשבה ומרתק

2/12/2023

מותח כרגיל. בסוף יש ירידת מתח כי הוא קצת לא אמין ומבולבל

3/1/2023

הנושא מעניין ומסקרן . מסופר עם קו של מתח לאורך כל הספר, אך מכיל פרוט רב מדי, מסורבל ומייגע בקריאה למרות אלו קראתי עד הסוף.

22/4/2020

רעיון מדליק, המבוסס על תיאוריה שמפתח פרופסור הררי בספרו "ההיסטוריה של העתיד". ספר מומלץ.

25/1/2019

הספר מעניין ומעלה סוגיות מענינות. הוא קצת איטי והסוף די ברור כבר מהאמצע. ממליץ לקרוא.

2/1/2019

מעולם לא קראתי ספר מתורגם עם כל כך הרבה שגיאות וטעויות, החל ממילים מיותרות, שמות שגויים המיוחסים לדמות הלא נכונה ושגיאות כתיב. תרגום ועריכה מביכים. לא ברור לי כיצד הובא לפרסום בצורה כה חובבנית.

29/11/2018

ספר טוב ועתיר פרטי פרטים - היחוד של הסופר והכייף בלקרא אותו.
הסןף הזכיר לי מסיפוריו של איזק אסימוב.
ממליץ בחום.

25/7/2018

דן בראון שוב חוזר על אותה התבנית הישנה והטובה.
בכל פעם מחדש הוא גורם לי לקפוץ לוויקיפדיה ולהחרים ומוסיף יעד חדש למקומות אליהם אני רוצה להגיע.

4/7/2018

ספר מתח טוב
מתאים לטיולים

13/4/2018

סהכ ספר מהנה וזורם אבל פחות מותח ומעניין מהספרים הקודמים.
ספר די צפוי ותחילת הספר מעט נמתכת

26/3/2018

ספר מתח דן בראון-ני טיפוסי, התרחשות מהירה, קריא מאוד, קונספירציות דתיות בשילוב עם טכנולוגיה עתידנית לעיתים. נעים מאוד לקריאה, כיף. ספר כיפי לחובבי מתח, לא לצפות לדמויות מורכבות ודיאלוגים מעשירים.

26/5/2025

פחות אהבתי מהספרים הקודמים

9/1/2024

בינוני

13/9/2023

מייגע לעיתים, לא התלהבתי

5/8/2021

תבניתי וצפוי. בסוף האהבה מנצחת אז קיבל עוד כוכב

22/6/2024

הספר אמור להיות מותח עם עלילה מרתקת, אבל, יש כל כך הרבה דיונים פילוסופיים מייגעים, כל כך הרבה תיאורים לעייפה, והעלילה עצמה מושמת בצד ולא ממש מתקדמת, עד שמגיעים לסוף הצפוי. לדעתי די מפוספס.

26/7/2018

אחחח דן בראון דן בראון
מה יהיה?
ספריו של דן בראון מהווים דוגמה מצויינת לסופר שמתחיל בבום ומסיים בקול ענות חלושה.
שני ספריו הראשונים (מלאכים ושדים וצופן דה-ווינצ'י) היו יותר ממעולים, אך לאחר מכן כל ספר וספר יורד ברמתו.
'מקור' יורד לגובה השורשים של הדשא. פשוט מיותר ומאכזב.
אל תבזבזו את זמנכם.

מקור דן בראון
פרולוג
 
הרכבל העתיק הזדחל במעלה המדרון המשופע עד סחרחורת, ואדמוֹנד קירש בחן את רכסי ההרים המשוננים שמעליו. מרחוק נדמה כי מנזר האבן האדיר שנבנה על צלע ההר תולה בחלל, כאילו דבק רק בכוח קסם בפני הצוק המאונכים.
 
המנזר העתיק שבקטלוניה, ספרד, ניצב איתן מול כוחה העיקש של הכבידה מזה ארבע מאות ויותר, ולא הרפה אף לרגע ממטרתו המקורית: להרחיק את יושביו מן העולם המודרני.
 
כמה אירוני שדווקא הם יהיו הראשונים שישמעו את האמת, חשב קירש ותהה כיצד יגיבו. מבחינה היסטורית, לא היו בעולם אנשים מסוכנים יותר מאנשי האלוהים... בטח ובטח כשמאיימים על האלים שלהם. ואני עומד לנעוץ חנית בוערת ישר בקן צרעות.
 
כשהגיע הרכבל אל הפסגה זיהה קירש דמות יחידה הממתינה לו על הרציף. גופו השלדי והכמוש של האיש עטה את המלבוש הסגול שמעליו הגלימה הלבנה, כנהוג בקרב הקתולים. על ראשו נחה הכיפה הלבנה. קירש זיהה את תוויו הגרומים של המארח מן התצלומים, ופרץ בלתי צפוי של אדרנלין מילא אותו.
 
ואלדספינו בעצמו בא לפגוש אותי.
 
בישוף אנטוניו ואלדספינו היה דמות רבת עוצמה בספרד — חברו ויועצו הקרוב של המלך עצמו, וכן תומך אדוק, שאין שני לו בכוחו ובפרסומו, בשימורם של ערכים קתוליים שמרניים ושל נוהגים פוליטיים מסורתיים.
 
"אדמונד קירש, אני מניח?" הטעים הבישוף כשקירש יצא מן הרכבל.
 
"מודה באשמה," אמר קירש והושיט יד ללחוץ את ידו הגרומה של המארח. "בישוף ואלדספינו, תודה שאירגנת את הפגישה הזאת."
 
"תודה שביקשת אותה." קולו של הבישוף היה רם מכפי שציפה קירש — צלול וחודר כפעמון. "רק לעתים נדירות פונים אלינו אנשי מדע, קל וחומר אנשי מדע בעלי שם כמוך. מכאן, בבקשה."
 
ואלדספינו ליווה את קירש לאורך הרציף ואוויר ההרים הקר הכה בכיפה שעל ראשו.
 
"אני חייב להודות," אמר ואלדספינו, "שדמיינתי אותך אחרת. ציפיתי לפגוש מדען, אבל אתה די..." הוא בחן בלא אהדה את חליפתו של האורח, קֵי־50 מתוצרת קיטון, ואת נעלי עור היען שלו, שהיו מתוצרת ברקר, "מפונפן? כך אומרים?"
 
קירש חייך בנימוס. אף אחד לא אומר "מפונפן" כבר שנים.
 
"עיינתי ברשימת ההישגים שלך," אמר הבישוף, "ועדיין לא בדיוק ברור לי במה אתה עוסק."
 
"אני מתמחה בתורת המשחקים ובמידול ממוחשב."
 
"אז אתה מייצר משחקי מחשב כאלה? מהסוג שילדים משחקים בו?"
 
קירש הרגיש שהבישוף מעמיד פני בור בניסיון מכוון להיראות בלתי מעודכן. קירש ידע כי למעשה ואלדספינו בקי בטכנולוגיה עד להבהיל, ולא פעם הזהיר מפני הסכנות הכרוכות בה. "לא, אדוני. תורת המשחקים היא ענף של המתמטיקה, שחוקר תבניות כדי לספק תחזיות לעתיד."
 
"אה, כן. יכול להיות שקראתי שלפני כמה שנים חזית משבר מטבע באירופה? ואחרי שלא הקשיבו לך, נחלצת לעזרה והמצאת תוכנת מחשב שהחזירה את האיחוד האירופי מפי המוות. איך אמרת אז? 'אני בן שלושים ושלוש, אותו גיל שבו היה ישו כשהוא החיה מתים'."
 
קירש העווה את פניו. "השוואה לא מוצלחת, כבודו. הייתי צעיר."
 
"צעיר?" הבישוף ציחקק. "ובן כמה אתה עכשיו... ארבעים, נגיד?"
 
"בדיוק."
 
הזקן חייך והרוח העזה התפיחה את גלימתו. "טוב, הענווים היו אמורים לרשת את הארץ, אבל את מקומם תפסו הצעירים — אנשים בקיאים טכנולוגית, כאלה שמתעמקים במסכי מחשב ולא בנשמה שלהם. אני חייב להודות שמעולם לא שיערתי שתהיה לי סיבה לפגוש את האיש הצעיר שניצב בראש הכוח. אתה הרי יודע שאנשים קוראים לך נביא."
 
"לא נביא כל כך מוצלח במקרה הזה, כבודו," השיב קירש. "כששאלתי אם אפשר להיפגש בפרטיות איתך ועם חבריך, הנחתי שהסיכוי לתשובה חיובית יהיה רק עשרים אחוז."
 
"וכמו שאמרתי להם בעצמי, לאדם מאמין תמיד כדאי להקשיב לאלה שלא מאמינים. כשאנחנו שומעים את קולו של השטן, אנחנו מעריכים ביתר שאת את קולו של אלוהים." הזקן חייך. "אני צוחק, כמובן. סלח לי על חוש ההומור ההולך ומזדקן שלי. היכולת שלי לסנן כבר לא מה שהיתה."
 
בישוף ואלדספינו החווה לפנים. "האחרים מחכים. מכאן, בבקשה."
 
קירש שלח מבט אל יעדם: מבצר כביר, עשוי אבן אפורה, שניצב על שפת מתלול חד, מרחק מאות מטרים מעל מרבד היער הסמיך שנפרש הרחק למטה. קירש, שהגובה מרט מעט את עצביו, הסיט את מבטו מן התהום, פסע בעקבות הבישוף לאורך המשעול המשובש שנמתח לאורך הצוק, והפנה את מחשבותיו לפגישה הצפויה.
 
קירש ביקש להיפגש עם שלושה מנהיגים דתיים חשובים, שזה עתה השתתפו בכנס שהתקיים במקום.
 
פרלמנט הדתות העולמי.
 
מאז שנת 1893, מאות מנהיגים רוחניים, מכמעט שלושים דתות שונות, התקבצו מדי כמה שנים, בכל פעם במקום אחר, לשבוע של דיאלוג בין־דתי. עם המשתתפים נמנו כמרים נוצרים, רבנים יהודים ומולות מוסלמים בעלי השפעה מרחבי העולם, ולצדם פוג'רים הינדים, ביקו בודהיסטים, ג'ייניסטים, סיקים ואחרים.
 
תכליתו המוצהרת של הפרלמנט היתה "לקדם הרמוניה בין דתות העולם, למתוח גשרים בין תפישות רוחניות שונות ולהעלות על נס את נקודות המפגש בין האמונות".
 
מטרה נאצלת, חשב קירש, אף שסבר שמדובר במפעל ריק מתוכן — חיפוש עקר אחר נקודות דמיון אקראיות בבליל עתיק של כתות, משלים ומיתוסים.
 
בשעה שהוביל אותו הבישוף לאורך השביל, קירש הציץ במורד ההר ובמוחו עלתה מחשבה אירונית. משה טיפס על הר כדי לקבל את דבר האלוהים... ואני טיפסתי על הר כדי לעשות את ההפך.
 
קירש אמר לעצמו שהדבר שהניע אותו להעפיל במעלה ההר היה מחויבות מוסרית, אבל ידע שמאחורי הביקור עמדה גם מנה יפה של היבריס — הוא רצה להתענג על המפגש פנים אל פנים עם כוהני הדת ועל הרגע שבו יבשר להם על חורבנם ההולך ומתקרב.
 
זהו, אתם גמרתם להגדיר את האמת שלנו.
 
"בחנתי את קורות החיים שלך," אמר הבישוף פתאום ונתן בקירש מבט חטוף. "אני מבין שאתה תוצר של אוניברסיטת הארוורד?"
 
"תואר ראשון. כן."
 
"אני מבין. בדיוק קראתי שלראשונה בהיסטוריה של הארוורד, באוכלוסיית הסטודנטים שנכנסים למוסד יש יותר אתאיסטים ואגנוסטים מאשר כאלה שמזדהים כבעלי דת מסוימת. נתון מעניין מאוד, מר קירש."
 
מה יש לומר, ביקש קירש להשיב, הסטודנטים שלנו הולכים ומחכימים.
 
הרוח הצליפה ביתר עוז בשעה שהגיעו אל מבנה האבן העתיק. הכניסה היתה אפלולית ובאוויר עמד ניחוחה הכבד של קטורת לבונה. השניים עשו את דרכם במבוך המסדרונות האפלוליים, ועיניו של קירש התאמצו להתרגל לחשכה בשעה שצעד בעקבות מארחו עוטה הגלימה. לבסוף הגיעו אל דלת עץ קטנה להפתיע. הבישוף נקש בה, התכופף ונכנס, ואז החווה לאורחו לבוא בעקבותיו.
 
קירש חצה את הסף בצעד לא בטוח.
 
הוא מצא את עצמו בחדר מלבני, שאת קירותיו הגבוהים כיסו כתבים עתיקים בכריכות עור. מדפי ספרים נוספים הזדקרו מן הקירות כמעין צלעות, וביניהם רדיאטורים עשויים ברזל יצוק שקירקשו וליחששו, וכמו שיוו חיים משונים לחדר כולו. קירש הרים את מבטו אל המעקה עתיר הפיתוחים שתחם את שפת הקומה השנייה סביב־סביב ומיד ידע היכן הוא.
 
ספריית מונְטְסֵראט המפורסמת, הבין. הוא נדהם לגלות שהניחו לו לבקר בה. נטען כי בחדר המקודש נשמרו כתבים נדירים מאין כמוהם, וכי היחידים שזכו לגשת אליהם היו נזירים שהקדישו את חייהם לאל והעבירו את ימיהם בדד על ההר.
 
"ביקשת דיסקרטיות," אמר הבישוף. "אין לנו מקום פרטי מזה. מעטים הזרים שנכנסו לכאן אי־פעם."
 
"זו זכות גדולה. תודה."
 
קירש בא בעקבות הבישוף אל שולחן עץ גדול, ששני גברים קשישים ישבו לצדו והמתינו. הגבר שמשמאל נראה עתיק יומין. עיניו היו עייפות וזקנו מדובלל. הוא לבש חליפה שחורה מקומטת, חולצה לבנה ומגבעת.
 
"רבי יהודה קוֹבֶש," אמר הבישוף, "הוא פילוסוף יהודי בעל שם, שעוסק הרבה בנושא הקוסמולוגיה לפי הקבלה."
 
קירש הושיט את ידו לרוחב השולחן ולחץ בנימוס את ידו של רבי קובש. "אני שמח לפגוש אותך, אדוני," אמר קירש. "קראתי את הספרים שלך על הקבלה. אני לא יכול לומר שהבנתי, אבל בהחלט קראתי."
 
קובש נד בראשו בחביבות ומחה את עיניו הלחות בממחטה.
 
"וזה," המשיך הבישוף והחווה אל האיש האחר, "הוא העלאמה הנכבד סייד אלפאדל."
 
המלומד המוסלמי נשוא הפנים קם על רגליו וחייך חיוך רחב. הוא היה נמוך ומוצק, ופניו היו עליזות במידה שנדמה כי לא עלתה בקנה אחד עם עיניו הכהות והחודרות. הוא לבש גלבייה לבנה ופשוטה למראה. "ואני, מר קירש, קראתי את התחזיות שלך באשר לעתיד המין האנושי. אני לא יכול לומר שהסכמתי, אבל בהחלט קראתי."
 
קירש חייך בנעימות ולחץ את ידו של האיש.
 
"וזה האורח שלנו, אדמונד קירש," פנה הבישוף אל שני עמיתיו. "כידוע לכם," סיכם, "הוא מדען מחשבים בעל שם, מומחה לתורת המשחקים, ממציא ומעין נביא של העולם הטכנולוגי. בהתחשב ברקע שלו, הופתעתי שביקש לפגוש את שלושתנו. ולכן אניח לו להסביר לנו מדוע הוא כאן."
 
הבישוף ואלדספינו סיים והתיישב בין שני עמיתיו, שיכל את זרועותיו ותלה בקירש מבט שכולו ציפייה. שלושתם ניצבו מולו כחבר של שופטים. על צד האווירה, נדמה היה כי מדובר באינקוויזיציה ולא בפגישת מלומדים ידידותית. הבישוף, הבין קירש, אפילו לא הכין לו כיסא.
 
קירש הרגיש יותר משועשע מאשר מבוהל כשבחן את שלושת הקשישים שמולו. אז זה השילוש הקדוש שביקשתי. שלושת החכמים.
 
הוא השתהה לרגע כדי להדגיש את עמדת הכוח שלו, ניגש אל החלון ובחן את הנוף רחב הידיים ועוצר הנשימה שנפרש תחתיו. הקרקע טבלה באור השמש כמלאכת טלאים פסטורלית שהשתרעה לאורך העמק העמוק, עד לפסגות המשוננות של רכס הרי קולסרולה. במרחק קילומטרים משם, אי־שם מעל הים הבלארי, התחשרו ענני סערה מעל האופק.
 
כמה הולם, חשב קירש, שכבר חש את הסערה שהוא עומד לעורר בחדר ובעולם שמחוצה לו.
 
"רבותי," פתח והסתובב אליהם באחת. "אני מאמין שהבישוף ואלדספינו כבר ציין בפניכם שביקשתי לשמור על חשאיות. לפני שנמשיך, אני רוצה להבהיר שאת הדברים שאני עומד לחלוק איתכם יש לשמור בסוד מוחלט. בפשטות, אני מבקש מכולכם להישבע לסודיות. זה מקובל עליכם?"
 
השלושה נדו לאות הסכמה דמומה. קירש ידע שגם בכך אין צורך. את המידע הזה הם ירצו לקבור, לא לפרסם.
 
"באתי לכאן היום," פתח קירש, "כי הגעתי לתגלית מדעית שוודאי תזעזע אתכם. מדובר בעניין שעבדתי עליו במשך הרבה שנים, בתקווה להשיב על שתיים מן השאלות המהותיות ביותר לחוויית הקיום האנושית. ועכשיו, כשהצלחתי, אני בא דווקא אליכם משום שאני מאמין שמדובר במידע שתהיה לו השפעה מרחיקת לכת על המאמינים ברחבי העולם. ייתכן מאוד שהוא יביא לשינוי שיהיה, אפשר לומר... מערער. נכון לרגע זה, אני האדם היחיד שמחזיק במידע שאני עומד לחשוף בפניכם."
 
קירש הושיט יד לכיס החליפה שלו ושלף סמארטפון גדל מידות — מכשיר שהוא עצמו תיכנן וייצר כדי לענות על צרכיו הייחודיים. המכשיר היה נתון במארז ססגוני להפליא, וקירש הציב אותו בפני השלושה כמו טלוויזיה. בתוך רגע ישתמש בו כדי להתחבר אל שרת מאובטח להפליא, להזין את הסיסמה בת שלושים ושניים התווים ולהזרים עבורם מצגת.
 
"מה שאתם עומדים לראות," אמר קירש, "הוא טיוטה ראשונה של מה שאני מקווה לחלוק עם העולם — אולי בעוד חודש, פחות או יותר. אבל קודם לכן אני רוצה להתייעץ עם כמה מן ההוגים הדתיים המשפיעים ביותר בעולם, וזאת, כדי להבין כיצד יקבלו את החדשות האלה האנשים שעליהם הן ישפיעו יותר מכול."
 
הבישוף נאנח בקול. הוא נשמע משועמם יותר מאשר מוטרד. "הקדמה מרתקת, מר קירש. אתה מדבר כאילו מה שאתה מתכונן להראות לנו יזעזע את יסודותיהן של הדתות בעולם."
 
קירש העביר את מבטו על אוצר הכתבים המקודשים. זה לא יזעזע את היסודות שלכם. זה ימוטט אותם.
 
הוא אמד את היושבים לפניו. הם לא ידעו שבעוד שלושה ימים התעתד קירש לתת פומבי לפרזנטציה שהכין, ולעשות זאת באירוע מרהיב ומתוכנן למופת. ואז יבינו כולם, בכל העולם, שלכל הדתות אכן יש דבר אחד במשותף.
 
כולן שגויות בתכלית.