טרוּמן קָפּוֹטֶה נולד כטרומן שטְרֶקפוּס פֶּרסונס ב-30 בספטמבר 1924 בניו אורלינס. שנות חייו הראשונות הושפעו מחוסר תפקודה של משפחתו, והוא נשלח לחיות אצל משפחת אמו במונרוֹוִיל, אלבמה. אביו נכנס לכלא על מעשה הונאה, הוריו התגרשו ולאחר מכן ניהלו מאבק מר בנוגע למשמורת עליו. בסופו של דבר עבר טרומן לניו יורק לחיות עם אמו ובעלה השני, איש עסקים קובני שאת שמו אימץ. בתחילת שנות הארבעים של המאה העשרים קיבל קפוטה הצעיר משרה של נער שליח במערכת ה"ניו יורקר", אבל פוטר לאחר שפגע, ככל הנראה בשוגג, ברוברט פרוֹסט. הופעת סיפוריו הראשונים ב"הרפר'ס בזאר" הובילה לפרסומו הספרותי כשהיה בשנות העשרים לחייו. הרומן "קולות אחרים, חדרים אחרים" (1948), סיפור התבגרות גותי שקפוטה תיאר כ"ניסיון לגרש שדים", והנובלה "נֵבֶל העשב" (1951), פנטזיה עדינה הנטועה בתקופת מגוריו באלבמה, גיבשו את פרסומו בגיל צעיר. התעניינותו של קפוטה ברצח של משפחה בקנזס הובילה אותו לחקירה מתמשכת שסיפקה את הבסיס ל"בדם קר" (1966), ספרו המצליח והמפורסם ביותר. הוא חגג את צאתו לאור בנשף מפואר במלון פלאזה בניו יורק, שהפך לאירוע איקוני של שנות השישים, ובמשך זמן־מה היה אורח קבוע בטלוויזיה ובעיתונים. שנים רבות עבד קפוטה על "תפילות שנענו", רומן לא גמור שהיה אמור להיות זיקוק כל הדברים שהבחין בהם כשחי בין העשירים והמפורסמים. קטע ממנו פורסם בכתב העת "אסקווייר" ב-1975 והחריד רבים מחבריו העשירים של קפוטה בשל חשיפת סודותיהם האינטימיים. הוא מצא את עצמו מגורש מהעולם שפעם היה מעמודי התווך שלו. בשנותיו האחרונות פרסם קפוטה שתי אסופות של פרוזה ומאמרים, "הכלבים נובחים" (1973) ו"מוזיקה לזיקיות" (1980). קפוטה מת ב-25 באוגוסט 1984, לאחר שנים של התמכרות לסמים ולאלכוהול.