שני חיילים

בעוד עשרים וחמישה ימים

אחר הצהריים. גבריאל היה בטוח בכך. קרני השמש כבר לא חדרו דרך הרווח הצר שנוצר בין השמיכה האדומה־צהובה־לבנה לבין מסגרת החלון. הוא ניחש שהשעה שתיים וחצי, שלוש, אולי שלוש וחצי. הוא התעורר מלשונו המסריחה של הכלב שנדבקה אל לחיו וצווארו. הוא לא אהב אותו. קרה כבר שהוא אחז בו וניסה להרים אותו, ובכל פעם שכח איך גוף באורך של חצי מטר יכול להפוך את עצמו לאבן שמסרבת להיפרד מהרצפה.

גבריאל הרחיק את הלשון והרגיש דקירה בכתף. הפצע תפח במשך הלילה והפך לפס רחב ונפוח שכיסה על הצלקות הישנות. הוא נחתך משברי שמשה מנופצת כשניסה להשתחל לחנות. בדרך למדפי הסחורה הוא התכווץ והתכדרר, אך עדיין נתקע בזכוכיות. רק בניסיון השלישי הצליח להשתחרר.

כשחזרו משם, הם ישבו במטבח. ג'ון הצמיד את המחט הקצרה אל המצת, וכשקצה המחט בער הוא טבל אותה ואת הפצע בוודקה פינית. הוא תפר אחד־עשר תפרים בחוט ניילון דק דרך עור שבחלקו כבר היה מת. גבריאל מישש בזהירות את השריטה שלא דיממה עוד והניע את ידו מעלה ומטה. הדקירות נרגעו מעט עם התנועות האיטיות והותירו כאב שקט, עקבי.

ונדה עדיין ישנה.

הוא פיהק, התיישב בקצה המיטה, הביט בגבה העירום, בישבנה ובירכיה. הוא התקשח ונזכר בשורה האחרונה במכתב שקיבל.

אה, כן, אחי. הזונה שלך. נראה שיש לה הרבה מקום, מכל הבחינות, חה חה חה אחי.

הוא עצם את עיניו, חיכה שיירגע והסתכל על השעון. נותרה רק עוד חצי שעה. הוא נטל את הצנצנת הלבנה ומרח בזריזות את כל עורו עד הצוואר. הבגדים נחו על השטיח שהיה עבה ורך. חולצת הפליז עוטרה בכתמים חומים כהים של דם קרוש על כתף ימין ועל חלק מהגב. הוא הרים ומשך אותה מעל ראשו וגירד עם הציפורן את מה שהצליח לראות.

הוא רכן לעבר האוזניים שלה. קצות אצבעותיו נגעו בעדינות בעורה הרך שבו שני עגילים בצורת צלב עם יהלום קטן במרכז. אוצר מוזהב מרחוב קוּנגסגָאטַן. הוא שפך את תכולת שקית הזבל על הרצפה והרשה לה לבחור שני פריטים לפני המכירה לסינים ליד כיכר אוּדֶן פְּלָאן. מאה תשעים וארבעה אלף קרונות בשביל תכולה של חלון ראווה וחמישה דוכנים. היא בחרה את העגילים וטבעת עם פנינה אדומה שהייתה גדולה מדי, אבל התאימה לאצבע המורה שלה.

גבריאל בהה בגופה העירום. היא נעה באי שקט כשפתח את הדלת, מלמלה משהו לא ברור והתהפכה.

עלי הגדול ישן על הספה בסלון. השריטה במצחו, שנגרמה כששבר את השמשה עם ידו עטוית המעיל והשתחל פנימה דרך הפתח בשמשה כדי להגיע למנעול של החנות, הייתה כעת פס ישר וכהה שנמתח מהגבה ועד לקרקפת. גבריאל ניער את כתפיו הנמות בחוזקה, הכה את ג'ון על כפות רגליו בחלקה השני של הספה, ואחר־כך הלם באגרוף קפוץ בבית החזה של חבד האנגאראונד, שישב בכורסה עם פה פעור. הדלת האדומה, או אולי הכתומה, לא הייתה נעולה. במקום הזה, ברובי, איש לא יעז להיכנס לדירה שלהם ללא אישור.