מתח גבוה מהתחלה ועד הסוף. קצת קשה לעקוב אחרי כל השמות השוודים של הדמויות אבל אולי זה רק אצלי... מומלץ בהחלט
אחד הספרים הטובים שקראתי ספר מתח שאי אפשר להפסיק לקרוא סיימתי ביומיים
ספר קשה לקריאה בגלל הנושא עליו הוא מספר, אך כתוב נפלא כמו יתר הסדרה ומרתק עד לעמוד האחרון
ספר מתח מעולה, קצת קשוח אבל בהחלט כדאי. שני גיבורי הספר היו מושלמים בתכנון ובביצוע ואולי זה לא מציאותי, אבל בספר זה יכול לקרות.
אהבתי מאוד את כל סדרת ה ״3״ . מסופר היטב.
מהטובים שבספריו של אנדרס רוסלנד. מתח רצוף ועלילה מתוחכמת. מומלץ.
ללא ספק אחד מספרי המתח הטובים שקראתי. למרות כמה קטעים לא ממש אמינים עדיין מתח ופעולה בלתי פוסקים. מומלץ.
מעולה. מהמשפט הראשון ועד האחרון עם הסוף הבלתי צפוי לחלוטין אי אפשר היה להניח את הספר. הבלש אוודט גרנט למרות גילו עדיין בכושר בשילוב הכתיבה המעולה של רוסלנד
נושא לא קל לעיכול, היה לי קשה וכואב ולשמוע את הקריינות של יקיר אביב שנשבר גם הוא במהלך הקריינות הגביר את הכאב. ממולץ רק לבעלי לב חזק.
מזעזע. מרתק ומצוין. הקריינות של יקיר אביב מבריקה. מומלץ ביותר
מעולה כמו כל ספרי סדרת השלוש, מומלץ לאוהבי מתח סקנדינבי.
קשה עצוב אהל כתוב נהדר משרטט דמויות מורכבות ומשלב בין אישי למקצועי מומלץ
קראתי את כל הסדרה. חסרונו של הולסטרום מורגש. עצוב. הספר מותח ןנשארתי ער עד 05:00 בבוקר. הנושא קשה לעיכול.
נפלא אנדרס ממשיך בכתיבה המרתקת שלו מחכה לקרוא את המשך ספריו
פשוט וואו, מתח בלתי פוסק. אהבתי מאוד, ממשיכה לספר הבא בסדרה.
ספר מתח מעולה. כתוב היטב, קולח, מותח עד הרגע האחרון . מומלץ
מעולה כמו כל הקודמים בסדרה, אי אפשר להניח מהיד עד לסיומו. למרות הנושא הקשה, הספר זורם והקריאה בו מרתקת. ממליצה מאוד!
אחד הספרים הטובים בסדרה המעולה, למרות הנושא הקשה של סחר בילדים, לא ניתן להניח את הספר. מומלץ
הספר אולי הכי טוב בסידרה. לא יכולתי להפסיק לקרוא עד שסיימתי את הספר.
ספר מותח על נושא קשה לקריאה לא הצלחתי להניח אותי מידי עד לסיום
נהדר. כמו כל הספרים שמתחילים במילה שלוש וזה הספר הרביעי.
מותח, מעניין וקולח כמו כל הספרים הקודמים בסדרה.
אם יש דבר כזה שנקרא מותחן אנושי הרי שזה הספר הזה. חבל שהוא לא כותב שניים בשנה. כמו שרק השוודים יכולים. ..
קראתי 5 ספרים על אוורט גרנס ופייט הופמן. מוצלץ מאוד לקרוא לפי הסדר - הנערה מתחת לרחוב, 3 שניות, 3 דקות, 3 שעות ו-3 ימים. בפועל קראתי אותם על פי סדר ההזדמנות שנפלו לידי. כל הסדרה מצוינת ומומלצת. כתוב נהדר ומותח. צר לי על לכתו של הולסטרום.
אוורט גרנס ופייט הופמן עושים זאת שוב בספר שאי אפשר להניח ונקרא ברצף. מצוין.
ספר מתח מעולה, לחובבי הג'אנר הנורדי הקלאסי. הנאה צרופה.
ספר מדהים, כל הסדרה עוצמתית קראתי את כל הספרים בלי לעצור באמצא ועכשיו אני מצטער שזה נגמר......
יוצא מהכלל.........אין רגע שיעמום.קצת קשה להתרגל לשמות של האנשים אך שווה כל רגע... נהדר נהדר
ספר מעולה קראתי אותו בנשימה עצורה. מומלץ לכל מי שאוהב ספרי מתח.
ספר נהדר פתרון התעלומה חד מידיי נכתב באופן נהדר מרתק מומלץ בחום
הטוב ביותר בסדרת הבלש אוורט גרנס, תופס אותך מההתחלה ועד הסוף, אמין ומשכנע, מאוד אהבתי
תענוג! תמיד מושלם, כל הסדרה על פייט הופמן, מתח משובח, עד הסוף. מומלץ מאוד
מעולה מותח מהדקה הראשונה ועד המילה האחרונה.
ספר מתח מעניין ומרתק קריא ורב תהפוכות אי אפשר להניח מהיד.
ספר מדהים נוסף בסידרת המפקח גרנס. נהנתי מכול רגע. הלווי שרוסלנד ימשיך ויכתוב עוד הרבה ספרים בסידרה.
כמו שאר הספרים של איסלנד אי אפשר להניח את הספר לרגע והוא נקרא בנשימה עצורה ובמתן רב עד הסוף המפתיע.
ספר מותח, כתוב בחוכמה למרות שאת סוף הסיפור ניתן לנחש לקראת הסוף
מצויין. מצויין. עלילה מעולה, מבוססת תחקיר מעמיק. תיאור הדברים מצדדים שונים הופך הכל למרתק עוד יותר. הצטערתי שהספר נגמר.
מצוין. הצטערתי כשנגמר. מותח. מתוחכם. ללא רגע דל.
שמחתי לקרוא ספר נוסף בסדרה של רוסלונד והלסטרום (ספר זה נכתב ע"י רוסלונד בלבד) ולהיפגש שוב עם גרנס והופמן, הגיבורים הותיקים של הסדרה. הקריאה, כתמיד, היתה קולחת והספר טוב ומותח.
מאוד אוהבת את הסדרה, וגם זה לא אכזב. מותח, אנושי, רהוט… כיף גדול
ספר מתח מהנה, לאנשים עם תחושת צדק מפותחת, אם כי לאור המקצוענות של הגיבור הסוף היה צפוי.
מעולה. כתוב בצורה מובנית ומרתקת כמו שספר מתח צריך להיות. מומלץ גם הספר הראשון 3 שניות
מצוין, מותח לאורך כל הדרך, אי אפשר להפסיק לקרוא
ספר מצוין נוסף, שלישי בסדרה. למי שלא קרא עדיין, יש לקרוא לפי הסדר הבא: שלוש שניות, שלוש דקות ואז את שלוש שעות. כולם מצויינים
מאוד נהניתי לקרוא את הספר, שנתן לנו פתח צר לעולם זר לנו: הרעב באפריקה, הסיבות להסתננות לאירופה, המסע עצמו וכו'.
מרתק, אמין בפרטים המקצועים ובעל יכולת ציורית מצוינת. קשה להפסיק ולקרוא. מו לץ.
ספר מותח, אלים באופן יוצא דופן, ובלתי צפוי לחלוטין. ממולץ לקרוא תחילה את הראשון בסידרה - שלוש שניות.
ספר מצוין אהבתי גם את הקודמים,וגם את זה ניקשרתי לדמוית ולעלילה. מומלץ בחום.
ספר מרתק וסוחף, הרבה פרטים ומידע (קצת יותר מדי...,) אבל אינטליגנטי ומעניין.
ספר מתח מצוין.
וואו, מותח מהדף הראשון עד לאחרון. ללא קטעים מתים, או דברת מיותרת. לפעמים בודדות קצת לא אמין, אבל נסלח לגמרי.
מועקה מלווה את הקריאה מתחילת הספר המצוין ועד סופו. שילוב של פדופילים מושחתים עם חוקרים מלנכוליים רדופי רגשות אשם ומסורסים רגשית, תיאורים מפורטים של התעללות בילדים וסבל של הורים וכל זה - בכתיבה אפלה חסכנית ומסוגפת, מסע קשה וחכם לתוך האפלה הנורדית. הקריינות המאופקת בקולו החרוך, המתלעלע לעיתים של יקיר אביב תורמת לתחושת המועקה. עם זאת, כמות בלתי נסבלת של שגיאות קריינות (אופייניות לקריין) פוגעת מאד בהקשבה (במיוחד לרגישים לענין זה) החל משיבוש שמות של גיבורים ומקומות (אי אפשר להציץ בגוגל-מפס?), ועד פיסוק מבולבל שמשבש את התחביר ומתוקן באורח מגושם תוך כדי קריאה.
ספר טוב מאד. הנושא מזעזע. לעתים הקפיצות לא כל כך מובנות.
אחד הטובים בסדרה. מותח ומטלטל בגלל הנושא.
ספר טוב. עלילה מעניינת . ממליצה על הספר רק לאוהבי ספרי פשע ואקשן פחות לאוהבי קריאה רומנטית ורוגע.
בעקרון ספר טוב אבל היו בו המון פרטים שלא תרמו לעלילה
מתח אימה וביזאריות.תיאורים קשים לקריאה .חומרים אמיתיים אבל קשים לעיכול.במיוחד להורים.קולח ומרתק.לטעמי פחות טוב מספריו הקודמים
לוקח זמן להיכנס לסיפור אבל אחר כך זה תופס אותך חזק ולא ניתן להניח את הספר. כתוב בצורה אנושית ומרתקת. מומלץ.
ספר מתח טוב. יש קטעים שערוכים פחות טוב ובא לדלג עליהם אבל בסה'כ כתוב היטב, מותח, עם סוף יחסית מפתיע.
פעם ראשונה שאני קוראת ספר דיגיטאלי. זאת חוויה שונה לגמרי מלקרא ספר רגיל. אבל נהנתי מאוד. הסיפור כתוב היטב. מותח , ומהנה.
ספר מתח טוב לחובבי הז’אנר. הסוף די צפוי אבל יש לציין שהקטע של הספר הוא פחות במי הנבל, ויותר בסיפור הרקע על הפליטים.
המקריא ממהר מידי להגות את המשפטים ולכן לא פעם לשונו מתבלבלת. ספר מעניין, נושא נורא אבל קיים.
נושא קשה. מדכא לחשוב שאכן קיים באמת. לכן חשוב לחשוף. כספר, לדעתי, פחות טוב מהאחרים בסידרה. העלילה פחות תופסת וקצת "סופרמן" . השילוב של "על טבעי" פוגעת באמינות הסיפור. מקווה שהסדרה תימשך אך תחזור לרמתה.
הספר הוא על מודיע משטרתי ומה שקורה איתו. הבעיה העיקרית של הספר שיש הרבה חורים בלוגיקה של הסיפור והדמויות. לספר שני חלקים הראשון לפני כניסתו לכלא והשני אחרי. התאורים איטיים והספר די צפוי. עדיין קראתי את כולו.
עלילה טובה, דמויות פחות אמינות, בסך הכל ספר נחמד.
לא הסגנון שלי, הרבה אקשן ומעט עלילה, סיפור עצוב אבל משעמם
חבל שהתרגום ברמה נמוכה : שגיאות דקדוקיות, שגיאות ניסוח ושגיאות הגהה. סיפור טוב אבל קשה לעיתים להבנה.
עמוס בפרטים ושמות שקצת מקשים על הקריאה. גם המניעים של הבלש לא ברורים תמיד. הסוף אמנם צפוי, אבל זה לא פוגע בהנאה.
הכי פחות טוב בסדרת ה"שלוש", המון תיאורים ללא קשר לעלילה. החלק המותח מגיע מאוחר מידי. הנושא לעומת זאת חשוב מאוד
ספר בינוני מינוס. רעיון נחמד, כתיבה מרוחה, שטחית ומעייפת.
מהספרים שנדמה שכבר קראת. הספר נקנה במבצע 5 שקלים אז כמו שאומרים, לפחות לא זרקנו כסף לפח
העלילה ארוכה מדי ומלווה בתיאורים גיאוגרפים וסביבתיים מיותרים וארוכים,ישנם משפטים רבים שחוזרים על עצמם והשתלשלות העניינים,שבה הסוף כבר ידוע מההתחלה,המזל שגובר על הכשרון של הבלש וכמה צירופי מקרים שרק מזל אחראי עליהם ועוזרים לבלש גורעים מההנאה.
לא משהוא, דמותו של מפקח המשטרה כבר חבוטה ולא משכנעת. מן סופרמן מתייסר. הרבה מהפרטים עליהם בנויה העלילה פשוט לא הגיוניים. לדוגמא ילד בן 9 שלומד לתפעל אקדח באינטרנט, על מנת לא לקלקל לקוראים לא אביא דוגמאות נוספות. סה"כ- בינוני מינוס
משעמם לא אהבתי חבל על הכסף פחות אהבתי תסיגנון קריאה
באלטרנטיבה בין להמשיך לקרוא הספר ( עמ׳121) לבין להסתובב ברחוב ולהיחשף לקורונה, עדיפה האפשרות השניה.
יום ראשון
שעה לפני חצות.
כמעט סוף האביב, אבל חשוך יותר מכפי שציפה. כנראה בגלל המים שזורמים למטה. הם שחורים כמעט לגמרי ואינם מאפשרים לראות את הקרקעית.
הוא לא אהב מעבורות, וייתכן שבעצם מעולם לא הבין את הים. הוא תמיד רעד כשהרוח נשבה, כמו עכשיו, כשהעיר סווינוצ'י נעלמת באיטיות מעיניו המביטות אל האופק. ידיו אחזו בחוזקה במעקה עד שהבתים הפכו לריבועים קטנים שהתמוססו לתוך האפלה שהקיפה אותו.
הוא היה בן עשרים ותשע, ומבוהל.
הוא שמע אנשים פוסעים מאחוריו. גם הם היו בדרכם למקום כלשהו. רק לילה אחד, כמה שעות שינה, והם יתעוררו במדינה אחרת.
הוא נרכן קדימה ועצם את עיניו. כל מסע היה גרוע מקודמו. מוחו וליבו, כמו גם גופו, היו ערים לסכנה. ידיו רעדו, גבו היה מכוסה זיעה ולחייו בערו על אף שהרוח הקרה, הצורבת, הקפיאה אותו. בעוד יומיים יעמוד כאן שוב, יעשה דרכו בחזרה משבדיה לפולין, וישכח שהבטיח להימנע מכך לעולם.
הוא שחרר את אחיזתו במעקה ופתח את הדלת שחצצה בין קור לחום. הוא נכנס אל אחד מחללי המדרגות שבהם נעו פרצופים לא מוכרים בדרכם אל תאי השינה. הוא עדיין לא רצה לישון.
'ואוול' היה שמה של אחת המעבורות הגדולות שנעו בין צפון פולין לדרום שבדיה, אבל היא נראתה ככל מעבורת אחרת. אותם השולחנות עם אותם פירורים פזורים עליהם. אותם כיסאות עם מסעדים רעועים, שמבהירים לך שאתה לא אמור לשבת עליהם זמן רב מדי.
הוא עדיין הזיע כאשר התיישב ליד הבר, בהה לפנים, ידיו מנסות לשווא לאחוז בסנדביץ' שנשמט אל הצלחת, לאחוז בכוס בירה. הוא התאמץ להסוות את הפחד שמילא אותו. כמה לגימות מהבירה ומעט גבינה לא הצליחו להפיג את הבחילה שאחזה בו. הוא קיווה כי טעמים חדשים יטשטשו את טעם נתחי החזיר הגדולים, השמנוניים, שהם הכריחו אותו לאכול כדי שבטנו תתרכך ותהיה מוכנה. הם ספרו בקול רם בכל פעם שבלע כדור גומי חום עם חומר צהוב כלשהו בתוכו. פעם אחר פעם. מאתיים במספר.
"Czy podać pany coś jescze?"*
[* בפולנית: "אפשר להציע לך משהו נוסף?"]
עיני המלצרית הצעירה בחנו אותו. הוא נענע בראשו לשלילה. הלילה הוא אינו רוצה ממנה שום דבר נוסף.
לחייו הבוערות איבדו תחושה. הוא בהה בפניו החיוורים דרך המראה שעל יד הקופה בעת שהדף את הסנדביץ' שלא אכל ואת כוס הבירה המלאה עד לנקודה הכי מרוחקת ממנו על הבר. הוא הורה עליהם באצבעו עד שהמלצרית הבינה את הרמז והעלתה אותם על מגש עם כלים מלוכלכים אחרים.
"Postawić ci piwo?"*
[* בפולנית: "רוצה בירה?"]
גבר בן גילו לערך, שיכור למחצה, התיישב לצידו, שייך לאותם אנשים שרק רוצים לדבר עם מישהו, ולא משנה מיהו, כדי להימלט מהבדידות. הוא המשיך לבהות בפנים החיוורים שניבטו אליו מהמראה, אפילו לא נפנה אל הגבר שלצידו כדי לברר מי מציע לו משקה בקול של שיכור, שבקלות יכול להיות בכלל מישהו שיודע מהי הסיבה למסעו. הוא הניח שטר של עשרים יורו על מגש הכסף הקטן שעליו הוגש לו החשבון ועזב את החדר על שולחנותיו הריקים והמוזיקה הסתמית שהתנגנה בו.
הוא רצה לצרוח בגלל הצמא. לשונו ביקשה מעט רוק כדי להקל על היובש. הוא לא העז לשתות משום החשש שיקיא, שלא יצליח לשמור בבטנו את כל הדברים שבלע. הוא היה חייב להצליח לשמור את הכול בבטן עד שיגיע לשבדיה. אם ייכשל במשימה - והוא ידע איך הדברים עובדים - הוא משול למת.
* * *
אריק וילסון האזין לציוץ הציפורים. הוא נהג לעשות זאת לעיתים קרובות בשעות אחר הצהריים המאוחרות. האוויר החמים שהגיע מהאוקיינוס האטלנטי נסוג בשעות הללו באי חשק, מאפשר קיומו של עוד ערב אביב צונן. זו הייתה שעת היום האהובה עליו ביותר, אחרי שסיים את כל מה שהיה עליו לעשות. הוא עדיין לא היה עייף ונותרו לו כמה שעות לפני שיישכב במיטה הצרה בבית המלון וינסה להירדם בחדר שהיה מלא בדידות.
הוא הרגיש את הצינה מלטפת את פניו, ולרגע עצם את עיניו אל מול הזרקורים שהפיצו אור לבן מדי שהציף הכול. הוא הטה את ראשו אחורנית, הציץ בקשרים האדירים שנוצרו בחוטי התיל וגרמו לגדר להיראות גבוהה מכפי שהייתה באמת. הוא נדרש להיאבק בתחושה המשונה כאילו היא מאיימת ליפול עליו.
הוא שמע קבוצת אנשים נעה על השטח המואר של האספלט במרחק כמה מאות מטרים ממנו. שבעה גברים לבושים שחור צועדים בטור אנכי ומכונית שחורה, כמו המדים, מסוככת עליהם. אריק וילסון עקב אחריהם בעניין והבין מיד שמתבצעת הובלה בשטח פתוח של חפץ מוגן.
לפתע הגיע לאוזניו צליל אחר.
ירייה.
מישהו ירה יריות בודדות, ברצף, לעבר הצועדים.
אריק וילסון נעמד, גופו נוקשה ודומם. הוא הביט בשני לובשי שחור שהיו הכי קרובים לאדם שעליו ביקשו הגברים לגונן. השניים השליכו את עצמם עליו ואחר כך השתרעו עימו על הקרקע. ארבעת האחרים פנו לכיוון מקור הירי.
בדומה לווילסון אף הם ידעו לזהות את כלי הנשק. קלצ'ניקוב. הירי הגיע מסמטה שחצתה שני בניינים נמוכים, במרחק של ארבעים או חמישים מטר מהם. ציוץ הציפורים נדם. נדמה היה שאפילו האוויר, שכבר התקרר מעט, עמד.
אריק וילסון ראה כל תנועה מבעד לגדר. הוא האזין לדממה. הגברים בשחור השיבו אש בזמן שהרכב האיץ עד שעצר ליד האדם המוגן. היריות הוסיפו להישמע במרווחי זמן קצובים מכיוון שני הבניינים. כעבור זמן קצר האדם המוגן הוכנס למושב האחורי של הרכב שנעלם בחשכה.
"טוב." הקול הגיע מלמעלה, "סיימנו להערב."
הרמקולים היו מוצבים מתחת לזרקורים. הנשיא שרד את מתקפת הערב.
וילסון מתח את שריריו והקשיב. הציפורים שבו לצייץ.
היה זה ביקורו השלישי במרכז האימונים של רשות האכיפה הפדרלית, FLETC. כך כינו אותה בנקודה הדרומית ביותר שבמדינת ג'ורג'יה. זה היה בסיס צבאי אמריקאי ששימש שטח אימונים לאנשים שהיו מוכנים לעשות הכול על מנת להציל את אמריקה מכל תחלואיה - בין השאר מסמים ומאלכוהול.
כאשר בחן את האספלט המואר הוא השתכנע כי אכן הרכב ולובשי השחור היו שייכים לאותה רשות. הם בדרך כלל התאמנו בשעות האלה.
הוא המשיך לפסוע לאורך הגדר שהיוותה קו הפרדה למציאות אחרת. מזג האוויר במקום הזה היה אהוב עליו תמיד ועדיף על הקיץ המדומה של שטוקהולם.
המלון נראה רגיל לגמרי. הוא חצה את הלובי לכיוון המסעדה, אבל אז שינה את דעתו ופנה לעבר המעליות. הוא עשה את דרכו אל הקומה האחת־עשרה שבה השתכנו משתתפי הקורס במשך החודשים שבהם התקיים.
האוויר בחדרו היה חם ודחוס מדי. הוא פתח את החלון והתבונן בשטח האימונים הגדול, הביט הישר אל האורות המסנוורים ואז הדליק את הטלוויזיה ועבר בין הערוצים ששידרו תכניות מאותו סוג. הוא השאיר את הטלוויזיה דולקת עד שנכנס למיטה. היא הייתה הדבר היחיד שגרם לחדר להתמלא חיים.
הוא היה חסר מנוחה.
המתח התפשט בכל גופו והכריח אותו לצאת מהמיטה. הוא התמתח וצעד לכיוון שולחן העבודה, עליו היו מונחים חמישה טלפונים סלולריים זהים, מסודרים בשורה על המשטח הנוצץ, כמעט ללא רווחים ביניהם.
הוא הרים אותם זה אחר זה והביט בצג. על הארבעה הראשונים לא הופיע שום כיתוב. לא היו שיחות שלא נענו וגם לא התקבלו הודעות חדשות. על הצג של החמישי היה כתוב, 'שמונה שיחות שלא נענו'. רק שיחות ממספר אחד הגיעו למכשיר הזה ורק שיחות למספר אחד יצאו ממנו. מכשיר טלפון שקיבל והוציא שיחות משני משתמשים לא ידועים שאינם ניתנים לאיתור.
הוא בחן את ארבעת המכשירים שנותרו על השולחן. גם הם עבדו לפי אותה שיטה, התקשרו למספר לא ידוע אחד וקיבלו שיחות רק מאותו המספר.
אריק וילסון אחז בטלפון. בזמן שחייג הוא חישב את הבדלי השעות. בשבדיה כבר היה אחר חצות.
"אנחנו חייבים להיפגש", נשמע מהעבר השני קולו של פאולה. "בעוד שעה בדיוק במספר חמש".
"אני לא יכול", וילסון השיב. מספר חמש היה שם הקוד לוולקנוסגטן 15 וסנקט אריקספלן 17.
"אנחנו חייבים".
"אני לא יכול להגיע. אני בחו"ל".
נשימה עמוקה, קרובה מאוד, ועדיין במרחק אלפי קילומטרים.
"אז יש לנו בעיה גדולה, אריק. אנחנו מצפים למשלוח רציני בעוד 12 שעות".
"תבטלו".
"מאוחר מדי. 15 פרדות מפולין עושות את דרכן אלינו".
אריק וילסון התיישב על קצה המיטה, באותה הנקודה שבה ישב קודם וכבר קימט את המצעים. למיטב ידיעתו, פאולה חדר הכי עמוק שמישהו אי פעם הצליח למעמקי ווייטק, ארגון הפשע הפולני.
"צא!", פקד עליו, "עכשיו!".
"אתה יודע שזה לא פשוט. אם לא אעשה את זה, אקבל שני כדורים בראש".
"אני חוזר, צא עכשיו! לא תקבל ממני שום גיבוי. תקשיב לי, צא משם בשם אלוהים".
השקט שמשתרר בכל פעם שמישהו מנתק באמצע שיחת טלפון תמיד מלחיץ. וילסון מעולם לא חיבב את התהום האלקטרונית הזאת. מישהו אחר מחליט שהשיחה מסתיימת.
הוא חזר אל החלון, התבונן באור הבהיר הממלא את שטח האימון, שכמעט טבע בו. הקול נשמע מותש, כמעט מבוהל.
אריק וילסון עדיין אחז בטלפון הסלולרי. הוא הביט בו, הביט בשקט.
פאולה הלך לעשות את זה לבדו.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
