ראות לקויה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ראות לקויה
מכר
מאות
עותקים
ראות לקויה
מכר
מאות
עותקים

ראות לקויה

4.1 כוכבים (75 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2844מקורי
ספר מודפס
3078.4מקורי מחיר מוטבע על הספר 98
ספר קולי
2835מקורי
תאריך לסיום המבצע 01/07/2025
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

  • תרגום: יעל צובארי
  • הוצאה: מודן
  • תאריך הוצאה: יולי 2021
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 398 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 38 דק'
  • קריינות: יקיר אביב
  • זמן האזנה: 10 שעות ו 52 דק'

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

קארֶן אֵייקֶן הוֹרנבּי מגיעה אל ביתה שעל האי לַנגֶוִויק שבדוגרלנד, אחרי לילה סוער שהיתה מעדיפה לשכוח. כשהתעוררה היא מצאה את עצמה בחדר מלון עם הבוס שלה, אחרי שהשניים שתו הרבה יותר מדי. זמן קצר
אחרי שהיא נרדמת שוב במיטתה מעיר אותה צלצול טלפון עצבני. בתור חוקרת בכירה במחלק הרצח, המאוכלס ברובו בגברים שובינסטים, היא אמורה להיות זמינה בכל עת - גם כשהיא בחופשה.

כשקארן מגיעה אל זירת הרצח מתברר לה שהנרצחת אינה אלמונית, ושלמרבה הצער היא עצמה היחידה שיכולה לספק אליבי לחשוד העיקרי.
העלילה מסתבכת כשעוד טיפוסים מוכרים ולא חביבים קושרים את עצמם לרצח וקארן מתאמצת לנהל את החקירה הסבוכה, כשלכאורה מדובר בפשע ללא מניע.

שום דבר אינו באמת פסטורלי בדוגרלנד, מדינת האיים המנומנמת שבה מתרחשת העלילה, ותשוקה, קנאה ופשעים ישנים צפים על פני השטח.
סודות מעברה של הקהילה הקטנה צצים וצובעים את דוגרלנד בצבעים לא מחמיאים, עד לסיום המפתיע, שבו מתגלה זהותן האמיתית של כמה מן הנפשות הפועלות, לפני שהכול מסתיים באסון.

מריה אדולפסון היא סופרת ספרי מתח שוודית מצליחה. ראות לקויה הוא ספר ראשון בסדרת ספרי מתח שעלילותיהם מתרחשות בדוגרלנד - מדינת איים בדיונית אשר קורמת עור וגידים תחת ידה הבוטחת. סדרת "דוגרלנד" תורגמה לכעשרים שפות. ראות לקויה נמכר ב־200,000 עותקים בשוודיה בלבד.

פרק ראשון

1

עוד לפני שהיא פוקחת עיניים היא מבינה. שזו טעות איומה. שכל הדבר הזה הוא טעות אחת איומה.

היה עדיף להתעורר בכל מיטה אחרת, רק לא במיטה המסוימת הזאת. הנחירות הקלות שעולות מצידה השני של המיטה היו צריכות להיות של כל אחד אחר, רק לא שלו. ובצלילות מוחלטת שמפלחת את הערפול הכללי שבו היא מצויה, היא מבינה שהיא חייבת להסתלק מכאן. בו ברגע, לפני שהוא יתעורר.

באיטיות, ובדממה מרבית, מסירה מעליה קָארֶן אֵייקֶן הוֹרנבִּי את השמיכה ומתיישבת, משתדלת מאוד לא לפזול לצידה השני של המיטה. מבטה סורק את חדר המלון, קולט את התחתונים והחזייה שנחים להם בערימה ליד כפות רגליה היחפות, את השמלה והמעיל הירוק שלה שזרוקים על השידה, את התיק שלה שמוטל בכורסה. במרחק מה היא מבחינה בסניקרס שלה, שמבצבצות מאחורי דלת חדר האמבטיה הפתוחה למחצה.

היא מתכננת סדרה של תנועות שבסופה תיחלץ מהחדר, מאזינה לנשימות הכבדות שעולות מאחורי גבה בזמן שהיא מקפידה על נשימות חרישיות ושטחיות. משחזרת את רצף התנועות כדי להדחיק את המועקה שמתפתלת בבטנה. היא נושמת נשימה עמוקה, מושיטה יד לתחתונים ומשתחלת לתוכם בתנועה אחת. בזהירות, כדי לא לזעזע את המזרן, היא נעמדת. הקירות מסתובבים סביבה. ממתינה, נושמת. ואז סדרה של צעדים שפופים שבמהלכה היא גורפת את החזייה והגרבונים ביד אחת ואת השמלה והמעיל ביד השנייה. הבחילה גואה בה כשהיא ממשיכה אל חדר האמבטיה וסוגרת מאחוריה את הדלת. היא מהססת לשבריר שנייה ואז נועלת. עם הישמע הנקישה הקלה היא מתחרטת ומצמידה את האוזן לדלת. אבל כל רחש אפשרי טובע בפעימות ליבה שדוהר בבהלה.

ואז היא מסתובבת.

המבט שפוגש את שלה במראָה חלול וזר באופן מפתיע. כשהיא מוצפת שנאה עצמית היא בוחנת את לחייה המאדימות ואת המסקרה שנזלה וכעת מקיפה את עיניה בשני עיגולים כהים. קווּצות שיער חום צונחות על כתפיה בזמן שהיתר אסוף בקוקו מרושל על עורפה. הפוני הארוך והמיוזע דבוק אל מצחה. בייאוש היא בוחנת את ההרס ולוחשת בפה שמתפצח מיובש, "סתומה אחת!"

בטנה מתהפכת והיא מספיקה לגהור מעל האסלה שנייה לפני שמיצי הקיבה מטפסים בגרונה. עכשיו הוא יתעורר, היא חושבת, מאזינה חסרת אונים להשתנקויות שלה, ממתינה מתנשפת לגל הבא, עוצמת עיניים כדי לחסוך מעצמה את מראה המזון מליל אמש מתערבל במי הניאגרה. היא משתהה מעל האסלה, אבל נדמה לה שהבטן נרגעה. בהקלה מסוימת היא מזדקפת, פותחת את הברז ומקערת את כפות ידיה, שוטפת את חלל הפה ומניחה למים לצנן את פניה, מבינה שהיא בעצם מורחת עוד יותר את המסקרה וחושבת שזה בכלל לא משנה. אין עוד לאן להידרדר בגיהינום המסוים הזה. בחמישים שנות חייה בקירוב מעולם לא הרגישה רע יותר. היא מרגישה בת שבעים. היא נאחזת בתקווה האחרונה שלה, שתצליח להימלט. להגיע הביתה ולמות. במיטה שלה. אבל תחילה עליה לצאת מכאן, להתיישב במכונית שלה ולנסוע הביתה בלי שתדבר עם איש ובלי שתיראה. היא נזכרת איזה יום היום וזיק של תקווה מתגנב אל ליבה. היום מכל הימים קיים סיכוי שהיא באמת תצליח. בשעה שבע ורבע בבוקר שלמחרת חג הצדפה העיירה דוֹנקֶר עדיין שקועה בתרדמת.

היא ממלאת את הכוס של מברשות השיניים במים קרים וממהרת לבלוע אותה בזמן שביד הפנויה היא תולשת מהקוקו את הגומייה ועימה כמה שערות כהות ארוכות. היא ממלאת כוס נוספת, לובשת את השמלה, דוחסת את החזייה והגרבונים לתיק ומתכננת ללחוץ על ידית הדלת אבל נעצרת לרגע. היא חייבת להוריד את המים. גם אם המים הנשטפים באסלה יעירו אותו היא מוכרחה: אסור לה להשאיר ראיות. בעיניים עצומות בחוזקה ובפנים מעוותות מחרדה היא מאזינה למים שנוהרים במורד האסלה ולפכפוך המְכָל המתמלא. היא ממתינה עוד רגעים מספר, מכתיפה את התיק, נושמת עמוק ופותחת את דלת חדר האמבטיה.

 

הוא שרוע על גבו, פניו מופנות לכיוונה ולרגע היא מתאבנת. בסִנווּר שקרני השמש מייצרות נדמה לה שהוא מסתכל עליה. אבל אז הוא שוב פולט נחירה רועמת והיא נחלצת מהשיתוק שאוחז בה.

שש שניות מאוחר יותר היא כבר פותחת את דלת החדר, כשנעליה בידיה. ושם, בפתח הדלת, על סף החירות, משהו מורה לה להסתובב. אותו דחף כפייתי שמאלץ עובר אורח להאט כשהוא חולף על פני תאונה, הוא שמביא אותה להשתהות לרגע ולבחון את האיש במיטה. היא רואה את פיו הרפוי, שומעת את הנחירות הקלות שמלוות כל נשיפה.

בתחושה של חוסר ממשות קארן מעיפה מבט אחרון במי שהיה המפקד שלה בשלוש השנים האחרונות וסוגרת מאחוריה את הדלת.

עוד על הספר

  • תרגום: יעל צובארי
  • הוצאה: מודן
  • תאריך הוצאה: יולי 2021
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 398 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 38 דק'
  • קריינות: יקיר אביב
  • זמן האזנה: 10 שעות ו 52 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
75 דירוגים
36 דירוגים
18 דירוגים
13 דירוגים
5 דירוגים
3 דירוגים
13/11/2023

מותח , נקרא בנשימה אחת , ספר מעולה

24/8/2023

מעולה, דמויות מציאותיות, ממליצה בחום

14/7/2023

מצוין!!!!

14/3/2023

עוד מתח/בלשי סקנדינבי, במיטבו

17/2/2023

מותחן מעט איטי. בניית הדמויות מצויינת. הסיום מפתיע!

17/2/2023

מתח מעולה. קליל מצד אחד עם טוויסט מפתיע בצד השני. הסופרת בנתה ארץ פיקטיבית בסגנון שוודיה והיה מעניין להכיר את הארץ. מאד נהניתי מהספר.

22/1/2023

מאוד אהבתי, בנוי נכון, שוטף, מותח ואנושי. לא הבנתי מדוע הסופרת היתה צריכה ליצור מדינה פיקטיבית.

26/12/2022

מצויין סיפור מותח, מסופר בריאליות פשוטה וממוקדת הזכיר לי את הפשטות של זורז סימנון

19/2/2022

מצוין. מצפה לספרים נוספים של סופרת זו.

19/2/2022

מותח ומפתיע. אי אפשר להניח מהיד. מומלץ

14/1/2022

מעולה. סוף מפתיע

6/1/2022

מורכב מותח ומהנה כתוב מצויין

10/12/2021

מצוין, נבנה בקצב נכון, מומלץ מאוד

18/11/2021

תופס מההתחלה ועד הסוף. כתוב ממש טוב. ספר מתח מעולה. מומלץ!

21/9/2021

אהבתי מאד את הדמויות שבספר והסוף המפתיע.

12/9/2021

אהבתי מאוד ממולץ בחום . הסוף מאוד מפתיע ולא צפוי .

31/8/2021

נפלא. כל עמוד ועמוד

29/8/2021

נהניתי מאוד. הדמויות מעניינות, העלילה מעניינת ויש בה הרבה טוויסטים. ספר מתח משובח.

20/8/2021

יופי של ספר מתח!

16/8/2021

מצויין מותח מאוד עם טוויסט לקראת הסוף. מומלץ בחום

14/8/2021

מעולה. מעניין...שמות משונים קצה קצת להתרגל

12/8/2021

מסקרו מעניין לחובבי המתח הסקנדינבי

3/8/2021

מעולה

1/8/2021

מעולה

26/7/2021

ספר מתח מעולה

21/7/2021

מ ע ו ל ה. למרות שהעלילה אינה ייחודית, אם כי בהחלט טובה, הכתיבה ככ שונה ואיכותית יותר מספרי מתח שגרתיים. האיפוק, שרטוט הדמויות, ההתבוננות הפנימית של הדמות הראשית... עונג לקרוא.

16/7/2021

ספר מתח טוב ומענין. איפיון נכון של הדמויות, העלילה הולכת ונבנית לקראת הסוף המפתיע למדי. מומלץ לאוהבי הז'אנר.

17/9/2023

מותחן סקנדינבי כתוב מצויין, חקירת רצח מניעה את הספר אבל מרכזו בדמות השוטרת החוקרת, הדמויות עגולות ועמוקות. פתרון התעלומה לא הכי מפתיע, מתבשל לאורך כל הספר,אבל בסך הכל הקריאה שוטפת ומהנה.

7/4/2023

נחמד, לא יותר.

25/2/2023

מותח ומלא טוויסטים, שווה קריאה

16/7/2022

מצוין היו תיאורים שהיו קצת ארוכים וחסרים במקומות אחרים

25/6/2022

כיף של ספר. כל מה שצריך במותחן ועוד קצת

16/4/2022

יופי של מותחן, שילוב נכון בין עלילת המתח לחיים עצמם... מחכה לתרגומים הבאים.

10/4/2022

ספר חביב וקריא

23/10/2021

רוב הספר מעניין וכתוב היטב. ההתרה של התעלומה צולעת מאד. חבל

27/9/2021

מיוחד ממש- וגם מביא דמויות שקופות לקדמת הבמה. נחכה לתרגומים הבאים

13/8/2021

אחרי פתיחה מעט איטית הספר זורם טוב. הסוף ”מפתיע” ומעט פחות מחובר למציאות הפורנזית, אבל נסלח. סך הכל ספר חופשה וטיסה נחמד.

9/8/2021

ספר טוב, כתוב היטב מותח עד הסוף

23/7/2021

ארוך מידי , כתוב מבולבל , לא התחברתי בהתחלה עלילה מפותלת לקראת הסוף הפזל מסתדר, בכול זאת כדאי לקרוא

29/10/2024

ספר מתח כתוב לא רע

7/11/2023

ספר בילוש בינוני, העלילה הבלשית מתקדמת בעצלתיים, קוי העלילה שבונים את הדמויות ואת סביבת הקרע האנושית של הדמות המרכזית (בלשית עם רקע טראגי) בסדר. התירגום, אני חושד, לא מושלם. אפשר לקרוא במצב רוח מתאים.

30/7/2023

ספר ארוך,לא מותח,והסוף היה ברור לי לגמרי. יחד עם זה,קריא מאוד(אע"פ שיש שגיאות עברית רבות).

4/1/2023

סיפור נחמד. לוקח לו זמן להניע, והפיתרון ברור ממחצית הספר בערך. אז נותרת השאלה איך יגיעו אליו. לא ממש מותח אבל מעביר זמן סביר. התרגום לא משובח במיוחד ולא קולח

26/7/2022

הספר טוב. הגיבורה מעניינת, הפתרון מפתיע. אבל - ארוך ונמתח מדי ובדיעבד לא שווה את הזמן של הקריאה בו.

10/5/2022

לא התלהבתי תוכן חולני לא אוהבת ספרי מתח עם גיבורים פסיכיים.

4/10/2021

ספר מתיש עם סוף טוב ומותח

27/7/2021

טרחני מידי אבל קושר לבסוף את כל החוטים.

20/6/2024

ספר ארוך מדי, פחות מעניין נמרח מאד. אפשר לומר שחמישים העמודים האחרונים היו המעניינים ביותר

27/3/2023

ספר עם פוטנציאל לא רע, מותח, לא אפל ודמות חוקרת אמינה ומעוררת הזדהות, אבל! הקריינות החורקת, הקול החרוך, כמות הטעויות הבלתי אפשרית בעבירת, בשמות המקומות והדמויות וההגייה, אילצה אותי לזנוח את הספר הקולי בעודי באיבי. ׳עברית׳ חייבת לעשות משהו עם מיון הקריינים שונאי העברית והספרות. ביחד ולחוד.

16/3/2022

כבד ואיטי.לא משהו

27/8/2021

ארוך מידי, מתחכם מידי. דילגתי על שלל תיאורים מיותרים ומשעממים. הדבר החיובי היחיד שאפשר להגיד על הספר הזה הוא שהסוף מפתיע ולא צפוי.

8/6/2024

לא הצלחתי לסיים התחלה איטית מדי בשביל ספר "מתח" יתכן ופיספסתי, אבל ספר מתח לא יכול להתחיל כל כך לאט ולא להתרומם אחרי מספר פרקים מינימלי.

23/9/2021

בלבול מוח.

ראות לקויה מריה אדולפסון

1

עוד לפני שהיא פוקחת עיניים היא מבינה. שזו טעות איומה. שכל הדבר הזה הוא טעות אחת איומה.

היה עדיף להתעורר בכל מיטה אחרת, רק לא במיטה המסוימת הזאת. הנחירות הקלות שעולות מצידה השני של המיטה היו צריכות להיות של כל אחד אחר, רק לא שלו. ובצלילות מוחלטת שמפלחת את הערפול הכללי שבו היא מצויה, היא מבינה שהיא חייבת להסתלק מכאן. בו ברגע, לפני שהוא יתעורר.

באיטיות, ובדממה מרבית, מסירה מעליה קָארֶן אֵייקֶן הוֹרנבִּי את השמיכה ומתיישבת, משתדלת מאוד לא לפזול לצידה השני של המיטה. מבטה סורק את חדר המלון, קולט את התחתונים והחזייה שנחים להם בערימה ליד כפות רגליה היחפות, את השמלה והמעיל הירוק שלה שזרוקים על השידה, את התיק שלה שמוטל בכורסה. במרחק מה היא מבחינה בסניקרס שלה, שמבצבצות מאחורי דלת חדר האמבטיה הפתוחה למחצה.

היא מתכננת סדרה של תנועות שבסופה תיחלץ מהחדר, מאזינה לנשימות הכבדות שעולות מאחורי גבה בזמן שהיא מקפידה על נשימות חרישיות ושטחיות. משחזרת את רצף התנועות כדי להדחיק את המועקה שמתפתלת בבטנה. היא נושמת נשימה עמוקה, מושיטה יד לתחתונים ומשתחלת לתוכם בתנועה אחת. בזהירות, כדי לא לזעזע את המזרן, היא נעמדת. הקירות מסתובבים סביבה. ממתינה, נושמת. ואז סדרה של צעדים שפופים שבמהלכה היא גורפת את החזייה והגרבונים ביד אחת ואת השמלה והמעיל ביד השנייה. הבחילה גואה בה כשהיא ממשיכה אל חדר האמבטיה וסוגרת מאחוריה את הדלת. היא מהססת לשבריר שנייה ואז נועלת. עם הישמע הנקישה הקלה היא מתחרטת ומצמידה את האוזן לדלת. אבל כל רחש אפשרי טובע בפעימות ליבה שדוהר בבהלה.

ואז היא מסתובבת.

המבט שפוגש את שלה במראָה חלול וזר באופן מפתיע. כשהיא מוצפת שנאה עצמית היא בוחנת את לחייה המאדימות ואת המסקרה שנזלה וכעת מקיפה את עיניה בשני עיגולים כהים. קווּצות שיער חום צונחות על כתפיה בזמן שהיתר אסוף בקוקו מרושל על עורפה. הפוני הארוך והמיוזע דבוק אל מצחה. בייאוש היא בוחנת את ההרס ולוחשת בפה שמתפצח מיובש, "סתומה אחת!"

בטנה מתהפכת והיא מספיקה לגהור מעל האסלה שנייה לפני שמיצי הקיבה מטפסים בגרונה. עכשיו הוא יתעורר, היא חושבת, מאזינה חסרת אונים להשתנקויות שלה, ממתינה מתנשפת לגל הבא, עוצמת עיניים כדי לחסוך מעצמה את מראה המזון מליל אמש מתערבל במי הניאגרה. היא משתהה מעל האסלה, אבל נדמה לה שהבטן נרגעה. בהקלה מסוימת היא מזדקפת, פותחת את הברז ומקערת את כפות ידיה, שוטפת את חלל הפה ומניחה למים לצנן את פניה, מבינה שהיא בעצם מורחת עוד יותר את המסקרה וחושבת שזה בכלל לא משנה. אין עוד לאן להידרדר בגיהינום המסוים הזה. בחמישים שנות חייה בקירוב מעולם לא הרגישה רע יותר. היא מרגישה בת שבעים. היא נאחזת בתקווה האחרונה שלה, שתצליח להימלט. להגיע הביתה ולמות. במיטה שלה. אבל תחילה עליה לצאת מכאן, להתיישב במכונית שלה ולנסוע הביתה בלי שתדבר עם איש ובלי שתיראה. היא נזכרת איזה יום היום וזיק של תקווה מתגנב אל ליבה. היום מכל הימים קיים סיכוי שהיא באמת תצליח. בשעה שבע ורבע בבוקר שלמחרת חג הצדפה העיירה דוֹנקֶר עדיין שקועה בתרדמת.

היא ממלאת את הכוס של מברשות השיניים במים קרים וממהרת לבלוע אותה בזמן שביד הפנויה היא תולשת מהקוקו את הגומייה ועימה כמה שערות כהות ארוכות. היא ממלאת כוס נוספת, לובשת את השמלה, דוחסת את החזייה והגרבונים לתיק ומתכננת ללחוץ על ידית הדלת אבל נעצרת לרגע. היא חייבת להוריד את המים. גם אם המים הנשטפים באסלה יעירו אותו היא מוכרחה: אסור לה להשאיר ראיות. בעיניים עצומות בחוזקה ובפנים מעוותות מחרדה היא מאזינה למים שנוהרים במורד האסלה ולפכפוך המְכָל המתמלא. היא ממתינה עוד רגעים מספר, מכתיפה את התיק, נושמת עמוק ופותחת את דלת חדר האמבטיה.

 

הוא שרוע על גבו, פניו מופנות לכיוונה ולרגע היא מתאבנת. בסִנווּר שקרני השמש מייצרות נדמה לה שהוא מסתכל עליה. אבל אז הוא שוב פולט נחירה רועמת והיא נחלצת מהשיתוק שאוחז בה.

שש שניות מאוחר יותר היא כבר פותחת את דלת החדר, כשנעליה בידיה. ושם, בפתח הדלת, על סף החירות, משהו מורה לה להסתובב. אותו דחף כפייתי שמאלץ עובר אורח להאט כשהוא חולף על פני תאונה, הוא שמביא אותה להשתהות לרגע ולבחון את האיש במיטה. היא רואה את פיו הרפוי, שומעת את הנחירות הקלות שמלוות כל נשיפה.

בתחושה של חוסר ממשות קארן מעיפה מבט אחרון במי שהיה המפקד שלה בשלוש השנים האחרונות וסוגרת מאחוריה את הדלת.

המלצות נוספות