סטפן בודיאן

המטרה העליונה של הקולקטיב הפלסטיני היא להביא לקיצה של הריבונות היהודית בארץ ישראל. זו עובדה עוכרת שלווה, כמעט בלתי נסבלת. וממנה צריך להתחיל. רק אחר כך אפשר לכתוב, וצריך לכתוב, דו״חות מקיפים על הכשלון המודיעיני והצבאי בדרך לטבח של שבעה באוקטובר. 

כל הפלסטינים, בכל שמונים השנים האחרונות, מתעקשים על שיבה. חמאס, פת״ח, ציבור, הנהגה, פליטים, תושבי קבע, טרוריסטים, מדינאים, הוגים. כולם כולל כולם. וכאשר הם עושים זאת, רבים מהם חושבים על המובן המעשי, על מזוודות ארוזות ומעבר דירה ליפו, צפת, לוד. אבל הרבה יותר חשוב מזה, הם חושבים על המובן המיתי של שיבה. זו ״שיבה״ במובן של שיבת שעון הזמן לאחור, למציאות שלפני הציונות ומדינת ישראל. שיבה לימים שבהם לא היו כאן יהודים בעלי כוח וזכות להגדרה עצמית. זה הדבר שאליו הם רוצים לשוב. 

לכן, שיבה באוקטובר איננו ספר על מרכיב אחד מתוך כמה מרכיבים בעימות עם הפלסטינים. זהו ספר שקובע, ומוכיח, שרעיון השיבה הפלסטיני הוא המרכיב היחיד שחשוב באמת בעימות עם הפלסטינים. מה שהופך את הספר הזה לחשוב ביותר שאפשר לקרוא, לקראת המשך ההתמודדות הבלתי נמנעת של ישראל עם האתגר הפלסטיני.

בכל פעם שישראל שוכחת את התשתית היסודית של העימות, כותבים עדי שורץ ועינת וילף, היא חושפת את עצמה למתקפה מדינית ולאלימות רצחנית. ספרם, שבונה קומת נוספת על ספרם הקודם, מלחמת זכות השיבה, מתאר בתנופה את תולדות ההתנגשות של יהודים וערבים בארץ ישראל, וחושף את הגיאולוגיה של הסכסוך, את הסלע שעליו הוא יושב. 

עד שרעיון השיבה המהותי לא ייעקר מהעולם, הם כותבים, לא יוכל לבוא סוף לעימות. עד שרעיון השיבה המהותי לא ייעקר מהעולם, הם מסבירים, ישראל לא תדע שלווה. מסקנתם ברורה: משימתה העיקרית של ישראל היא לפעול כדי לעקור אותו.  ואל תגידו: אנחנו כבר יודעים! אם היינו יודעים, לא היה שבעה באוקטובר.

שמואל רוזנר

האסלאם האחר מציע תרגום לעברית של קטעים נבחרים מכתביו של המלומד הסודני מחמוד מוחמד טה (יליד 1909), אחד הקולות המקוריים והשנויים ביותר במחלוקת בהגות האסלאמית של המאה ה-20. הוא הוצא להורג בעוון כפירה באסלאם ב-18 לינואר 1985, תאריך שנקבע לאחר מותו כיום זכויות האדם הערבי.

גרעין ההלכה המוסלמית הוא הדינים הנכללים בפרשות הקוראן מתקופת אל-מדינה (632-622). בניגוד לכך, הרעיון המארגן בהגותו של טה הוא שפרשות אל-מדינה מהוות את "המסר הראשון של האסלאם", מסר בעל אופי זמני שהותאם לצורכיהם של ראשוני המוסלמים ולרמת תפיסתם הדתית הנמוכה. מסר זה היה לוחמני ביחס לכופרים ולא מוסלמים, ופטרוני ולא שוויוני בהיבט הפנים-חברתי. דווקא הפרשות המוקדמות יותר מתקופת מכה (622-610) מהוות לשיטתו את "המסר השני של האסלאם", המסר האותנטי והאידיאלי שלו, שהוא דמוקרטי, שוויוני מבחינה חברתית ומגדרית ושוחר שלום. מסר זה הוא אוניברסלי, והוא מוסיף לתרבות המערבית הכושלת מבחינה מוסרית את הממד הרוחני החסר בה, ממד המבוסס בין השאר על הדרך המיסטית באסלאם.

חוקרים מסוימים טוענים שמחשבתו של טה קיצונית ולפיכך בעלת השפעה זניחה; אחרים סבורים שהפרויקט שלו מהווה את הדרך היחידה לסגל את החברות האסלאמיות לאמות המידה המודרניות של חוקתיות, זכויות אדם ושוויון זכויות מלא לכלל. חוקרים אלה מקווים שרעיונותיו של טה יתוו את הדרך עבור הדור המוסלמי הצעיר לצאת מהדרך חסרת המוצא שאליה הוביל אותם האסלאם הפוליטי, על מנת להתקדם אל נתיבים חדשים המותאמים לזמן המודרני.

מבחר זה מכתביו של טה פונה לקוראים המתעניינים במחשבה אסלאמית רפורמיסטית, בתהליכי דמוקרטיזציה בעולם המוסלמי, בסוציאליזם אסלאמי, ביחסי המגדר בחברות אסלאמיות ובתהליכי שלום בין ישראל לשכנותיה.

רון שחם, פרופ' (אמריטוס) בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית, תרגם את המבחר והקדים מבוא רחב. פרסומיו של שחם עוסקים במעמדה של ההלכה המוסלמית ובמחשבה דתית בעולם הערבי המודרני.

בספר חורים מפנה המשוררת רונה טאוזינגר את מבטה אל קיומנו כאן, במרחב המסוכסך, רב־השכבות, החיוני להפליא ולמוּד הכאב של המזרח התיכון. על פניו היא מנסה לפענח את החיים הרוחשים בו מתוך התנגשותן של תרבויות אחיות; אלא שאין זו ההיסטוריה המיידית שמעסיקה אותה, כי אם הפוטנציאל המשחרר של שפת המקום, המתגלה ברבדיה העמוקים של לשון מיסטית־ארוטית. "לִקְרֹא בַּתּוֹרָה בַּסַּפְסָל הָאֲחוֹרִי חֲשׂוּפֵי אֲחוֹרִים, / בְּעֶזְרַת נָשִׁים לְהַשְׁתִּין בְּלֵיל מַיִם קְפוּאִים", היא כותבת, "לִלְבֹּש צוּרַת גֶּבֶר כְּדֵי לְהִתְפַּשֵּׁט / וְלִטְבֹּל יַחַד בְּמִקְוֵה הָאֲרִ"י". ובמקום אחר: "רַחְפָן דּוֹרְסָנִי מֵפֵר אֶת שַׁלְוַת עֵין־רָשַׁאשׁ / לְפַזֵּר אֶת עֶדְרֵי הָרוֹעִים. / אַף עֵין אַהֲבָתֵנוּ לֹא תִּרְאֵהוּ לְעוֹלָם / עַיִט".

ה"חור" ביצירתה של טאוזינגר הוא דפוס יסודי של חירות, של עונג ושל בריאה מאַין. מתוך המתח שבין היומיומי למטאפיזי, שבין הפוליטי לאינטימי, שבין הגופני לרוחני, מתהווה שירתה, והיא וירטואוזית, מפתיעה תמיד, חושנית, רחבת מנעד וחסרת פשרות, ובעלת כוח פיוטי מיוחד: שיריה לוכדים את תשומת הלב באחת, אך מתפענחים לאט לאט, ובתום רגע של השתהות והשתאות נחשף יופי יוצא דופן. 

ד"ר רונה טאוזינגר היא משוררת, חוקרת ספרות, יהדות ותרבות. עורכת באנציקלופדיה של הסיפור היהודי, אוניברסיטת בר־אילן. ספר המחקר שלה, תמר אשת ער, ראה אור ב־2020 (הוצאת אוניברסיטת בר־אילן). חורים הוא ספר שיריה השלישי. קדמו לו: כל העולם מְפנה לה (פרדס, 2022); התפוח והעֵינם (ריתמוס, הקיבוץ המאוחד, 2022).

הכיבושים הגדולים של הערבים במזרח התיכון לאחר מות מֻחמד, נביא האסלאם, הניבו דיווחים היסטוריים עשירים ומורכבים עוד בראשית האסלאם. מניתוח ביקורתי של דיווחים אלה עולות סוגיות שונות, ובעיקר מודגם בו כיצד שיפצו, ואף המציאו, כותבים מרוחקים זה מזה תיאורי קרבות בין הערבים, שזה מקרוב קיבלו עליהם דת חדשה, ובין הביזנטים הנוצרים מזה והפרסים מזה. דיווחים אלה חוזרים בתדירות על כמה מוטיבים, כגון ניצחון מעטים על רבים, או ידע מוקדם שהיה לשליטי האימפריות על מפלתם הקרובה מידי מאמיני הדת החדשה. 

מן הספר מתברר עד כמה אינם דומים דיווחיהם של כותבים מוסלמים לאלה של כותבים נוצרים, ועד כמה הרחיבו כותבי הערבית את היריעה בתיאוריהם. אפיזודות רבות ממהלך הקרבות נועדו להראות כיצד עמדו הערבים בפני פיתויים חומריים, כגון בפני השלל שנקרה בדרכם במסעות הכיבושים. הן גם מתארות תמונה אנכרוניסטית שמתיימרת להציג את קיומה של אחדות ערבית בין המוסלמים ששטפו מחצי האי ערב ובין "אחיהם האובדים". המצג של אחדות ערבית אינו מתיישב עם מה שעולה מעיון מדוקדק: קיומו של מתח בין-שבטי בתוך העדה המוסלמית הצעירה, מתח שהיה המשך ישיר לחלוקה ולמאבקים השבטיים בערב של קדם-האסלאם. 

מעל לכול משרתים הדיווחים ההיסטוריים רעיון אחד גדול: ניצחון המוסלמים על אויביהם כפרי תוכנית אלוהית. ניצחון זה בא לידי ביטוי מיוחד בכיבוש המוסלמי של ירושלים. התיאורים של כיבוש זה, שנכתבו עשרות שנים לאחר המאורע עצמו, בזמן שכבר עמדו כיפת הסלע ומסגד אל-אקצא על תילם, מציגים את כניסתו של הח'ליף עומר לעיר הקדושה כהתגשמות רעיון משיחי יהודי – הפעם בדמות השליט המוסלמי המנצח עליו.
 
בעז שושן הוא פרופסור אמריטוס במחלקות להיסטוריה כללית ולימודי המזרח-התיכון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. ספרו "היסטוריה ואידאולוגיה בראשית האסלאם" ראה אור גם הוא במוסד ביאליק (2012). עיקר מחקרו עוסק בכתיבה ההיסטורית הערבית במאות הראשונות לאסלאם ובמצרים וסוריה בתקופה הממלוכית (מאות י"ג-ט"ו), ועל נושאים אלה כתב ספרים ומאמרים רבים.

בידה האחת נאחזה בחבל של התורן הקדמי וייצבה את עצמה למנוע נפילה לא רצונית אל המים. ידה השנייה נשלחה כאילו מאליה אל התא הסודי בבגדיה ושלתה משם את המטבע המיוחד. 
היא הביטה בו בזעם. זה המטבע שהרס את חייה, שלקח ממנה את חלומותיה, את אהובה ואת משפחתה. היא הביטה בדמות המוטבעת עליו. לאור הלהבות המרצדות קיבלה הדמות חיים משל עצמה. בעיניה ראתה את הדמות החקוקה בזהב צוחקת לעומתה, לועגת לה.

ברשתו של דייג מצרי עולה מטבע מסתורי שאף אחד לא ראה לפני כן. זהו מטבע מימי הח'ליף הראשון, שמונה להנהיג את המוסלמים לאחר מותו של הנביא מוחמד. הארכיאולוגית המצרייה נור אבן מנסור יוצאת למסע חובק עולם במטרה להתחקות אחר קורות המטבע, בעודה משלבת כוחות עם מיליונר בעל מניעים לא ברורים, ארכיאולוגית ישראלית מהאוניברסיטה העברית וצעיר דרוזי המתמודד עם רגשות אשמה מייסרים. 

אך לא רק ארבעתם מחפשים את המטבע. לוחמים, טרוריסטים ואנשי דת שונים חפצים אף הם להשיג את השריד הייחודי, על מנת לעורר מחדש מאבקים רדומים שכבר עברו מהעולם. מלחמות הדת העתיקות קמות לתחייה באמצעות הפוליטיקה המודרנית, ודרך סבך האינטרסים הכרוכים בה. כשהמרדף אחר המטבע מביא את החוקרים למשולש הגבולות שבין ישראל סוריה ולבנון, מתבררים שורשיה העמוקים של האלימות הנצחית במזרח התיכון.

אוצר מלחמה מאת ארז האסול הוא סיפור מתח דמיוני, אך ההיסטוריה המשוקעת בו מאפשרת לקוראים להסתכל מחדש על המזרח התיכון המדמם, על הכוחות השונים הפועלים אז ועכשיו ועל האופן שבו ההיסטוריה מתרחשת תמיד גם בהווה. 

ארז האסול, יליד 1983, הוא גיאולוג, חובב ארכיאולוגיה והיסטוריה. הספר אוצר מלחמה הוא ספרו השני, קדם לו מגילת המדבר (פרדס).

האומנם ישראל היא "וילה בג'ונגל"? אהוד ברק ובנימין נתניהו, שעשו שימוש בביטוי זה, ביטאו תפיסה פופולרית מתנשאת בקרב קברניטי המדינה לדורותיהם והציבור בכללותו, שאינה רואה את ישראל כחלק מהמזרח התיכון מבחינה פוליטית, כלכלית ותרבותית. קובץ המאמרים בספר זה עוסק בשאלת מקומה של ישראל במזרח התיכון משלל היבטים אסטרטגיים, פוליטיים, חינוכיים ואקדמיים. הספר מראה כי בניגוד לתפיסות ישראליות מקובלות של מדינה במצור ועם לבדד ישכון, ישראל מילאה תפקידים מגוונים במזרח התיכון, הן במישור הגלוי והן במישור הסמוי, הן במצב של מלחמה והן במצב של שלום. מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023 והמלחמה שבאה בעקבותיה מעמידים למבחן את שאלת מקומה של ישראל במזרח התיכון.

פרופ' אלי פודה הוא מרצה בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים והוא כיהן כראש החוג (2009-2004); כנשיא האגודה הישראלית ללימודי המזרח התיכון והאסלאם (אילמ"א, בשנים 2021-2016); וכחבר הוועד המנהל של "מיתווים" – המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית – מאז הקמתו ב־2011. כמו כן, פרסם וערך 16 ספרים וכ־80 מאמרים בנושאי המזרח התיכון, יחסי ישראל־ערב ומדיניות החוץ של ישראל.

מתי ואיך הומצא הנרטיב הפלסטיני? הוא ספרו הראשון של איתמר צור, המתמקד בשיח ההיסטורי והתקשורתי במזרח התיכון – בכל הקשור לסכסוך הישראלי-פלסטיני. הספר מבטיח להציג תובנה מקורית ומעמיקה של נושא מרתק זה. לאור אירועי 7 באוקטובר, ספרו של צור מספק תובנות חיוניות להבנת השורשים העמוקים של הסכסוך, תוך שהוא מציע פרספקטיבה ייחודית על האתגרים העכשוויים והעתידיים באזור.

מתי ואיך הומצא הנרטיב הפלסטיני? אינו ספר היסטוריה רגיל. בניגוד למחקרים אחרים, צור מצליח לא רק לנתח את האירועים ההיסטוריים עצמם, אלא גם לחשוף כיצד הם נתפסו, עוצבו ונוצלו בשיח הציבורי והפוליטי לאורך השנים. הספר מתמקד בשאלה מרכזית ומרתקת: כיצד נוצר והתקבע הנרטיב הפלסטיני בתודעה העולמית, וכיצד נרטיב זה השפיע ומשפיע על הדינמיקה של הסכסוך עד היום. באמצעות מחקר מעמיק וחשיפת מקורות חדשים, הספר מספק פרספקטיבה רעננה ומעוררת מחשבה, ומציע כלים להבנת הכוחות המניעים את הסכסוך.

ספר זה הוא חובה לכל מי שמעוניין להבין טוב יותר את המזרח התיכון, את ההיסטוריה שלו ואת ההשפעה שלו על חיינו.

לאחר ה-7 באוקטובר ופרוץ המלחמה האזורית, החלו שיחות חשאיות ומורכבות בין אינטלקטואלים ומנהיגים ממדינות המזרח התיכון, במטרה למצוא דרך חדשה לשלום ויציבות במזרח התיכון.

המהפכה האברהמית מציג חזון חדש ומעורר השראה, המתבסס על שיחות אלו, ומציג תפיסת שלום חדשה, המגשרת בין עמי האזור ובין הדתות האברהמיות כדי לבנות תשתית פוליטית, תרבותית וחברתית המבוססת על ערכים משותפים, כבוד הדדי ושיתוף פעולה.

בכתיבה חדה ומעוררת השראה, הביטבוק (Bitbook) מציג את מניפסט היסוד של תפיסת "האברהמיזם הפוליטי" – רעיון פורץ דרך, המשותף למנהיגים מכל מדינות המזרח התיכון, הקורא ליצירת זהות אברהמית משותפת שתניח את היסודות לעתיד של שלום ויציבות במזרח התיכון ומעבר לו.

המהפכה האברהמית מציג אלטרנטיבה מזרח תיכונית מנומקת היטב לתפיסת השלום של המערב ולתוכנית שתי המדינות, ומשרטט חזון מעשי להקמת ברית אזורית ומזרח תיכון חדש ופתוח, על בסיס מוסרי, חברתי ופוליטי.

המהפכה האברהמית מהווה מניפסט המייסד זרם רעיוני חדש שיכול לגשר בין יהודים ומוסלמים ולשנות את פניו של המזרח התיכון. דרך שילוב של רעיונות חדשים, נראטיבים היסטוריים ותובנות פוליטיות, הספר מזמין את הקוראים לדמיין מציאות חדשה ולפעול למען קיומה.

האם דת יכולה להיות גשר לשלום ולא מחסום? האם היהודים יכולים להיחשב כמוסלמים? בספר איחוד המאמינים, תום וגנר ואליאס נאסרי באבון, יהודי ישראלי ופלסטיני נוצרי, לוקחים אותנו למסע נועז ופורץ דרך אל האפשרות של איחוד הדתות האברהמיות לדת מונותאיסטית אחת. 

הביטבוק (Bitbook) מתאר את לידתו של זרם דתי אברהמי, המכונן גשר בין הדתות, פורש חזון חדשני ומפתיע לשלום במזרח התיכון. החל במקרה המטלטל של חרדי שנכנס למסגד וביקש להתפלל, ועד להחלטתו האישית של אליאס להתפלל במסגדים, בתי כנסת וכנסיות לאל האחד, זהו מסע מדהים אל האפשרות של שלום בין הדתות. 

דרך סיפורים אישיים, חוויות יוצאות דופן, ופרשנות מחודשת של כתבי הקודש של הדתות, המחברים מציעים דרך חדשה לשיתוף פעולה, הנשענת על עקרונות המוסר האוניברסלי, המונותאיזם והאמונה באל אחד.

החל מפרשנות מחודשת של הקוראן המגדירה את היהודים כמוסלמים ועד להצעת מודל פדרלי אזורי לשלום, "איחוד המאמינים" הוא קריאה אמיצה לדיאלוג גלוי, לפיוס ולחשיבה מחודשת לעולם שבו הדת יכולה להיות כוח מאחד, ולא מפלג.

ביטבוק (Bitbook) זה הוא מניפסט פוליטי ורוחני המציע מודל חדש למזרח התיכון, שנשען על הדתות ומציע תקווה גדולה גם לחילונים. זהו הספר השני בסדרת השלום האברהמי, לאחר הספר המהפכה האברהמית. 

כריכה: בן גביש

״המנהיגים והמתנגדים לחאג׳ אמין אל־חוסייני ולעקרונותיו ההרסניים, מהווים ... יותר ממחצית האוכלוסייה בפלסטין. היפלא הדבר בעיניך אם אומר, כי שבילי הכפרים ורחובות הערים רצופים בקרבנות האימה החוסיינית... שהסתלקו לעולם האמת והם קובלים עתה לפני אללה על צביעותם של עושקיהם?״

את הדברים הללו כותב פח׳רי אל־נשאשיבי, אחיינו ויד ימינו של ראע׳ב אל־נשאשיבי, שנוא נפשו ויריבו של המופתי הגדול חאג׳ אמין אל־חוסייני. חאג׳ אמין אל־חוסייני הוא המנהיג הפלסטיני החשוב ביותר בשנים הקריטיות ביותר למאבק בין שתי התנועות הלאומיות, הפלסטינית והיהודית, שנות המנדט הבריטי בארץ ישראל.

הפיכת העניין הפלסטיני לעניין ערבי בין־לאומי והיעדר כל סבלנות או אפשרות לדו־קיום, הבנה או שותפות גורל בין הפלסטינים ליהודים, הם מורשתו הקיימת אצל רבים, לצערנו כי רב, עד היום הזה.

אולם בעוד השפעתו של המופתי הגדול עד בריחתו מהארץ באוקטובר 1937, אינה ניתנת לערעור, עולות שאלות בדבר השנים שאחרי, בין 1939 ל־1949.

בשיאו של המרד הערבי הגדול, בקיץ 1938, למופתי אין עוד שליטה על הנעשה בארץ. כך גם בתקופה העיראקית, מ־1939 ועד סוף 1941, וכך בהמשך מלחמת העולם השנייה, כשבוחר חאג׳ אמין להציג את עצמו כנציגם של המוסלמים והערבים בעולם כולו. אחרי מלחמת העולם השנייה מעמדו של מי שהימר על ניצחונה של גרמניה מחוסל לחלוטין בקרב מלכי ומנהיגי ארצות ערב, והוא נמצא אשם במצבו של העם הפלסטיני, ולא כפתרון אפשרי.

עד סוף ימיו נאלץ המנהיג הפלסטיני הגדול להתמודד עם האשמות מבית על היותו הגורם הראשי לפורענויות אשר באו אל ראשם של הפלסטינים.

גיל ססובר, יליד 1973, חי ביפו. סופר, מזכיר עמותת דייגי יפו ויו"ר איגוד הדייגים בישראל. זהו ספרו ה־11.

העימות הגרעיני־אסטרטגי בין ישראל לאיראן מהווה עימות עולמי. שני הצדדים נחושים להשיג את מטרתם: איראן – להגיע ליכולת גרעינית, וישראל – למנוע זאת ממנה. הספר סוקר את העימות, את דרכי הפעולה של ישראל בניסיונה לסכל את הגרעין האיראני, ואת ההשלכות הנובעות מכך.

"המוסד", או "המשרד" כפי שהוא מכונה על ידי עובדיו, פועל באיראן באמצעות סוכנים ויוצר תשתיות ליום פקודה. "מוראד" הוא סוכן־על של המוסד, המפעיל רשתות ריגול ופעולה בקרב המיעוטים ובקרב גורמי הכוח באיראן. מנגד, בחטייאר הוא יד ימינו של המנהיג העליון, הפועל למימוש חזון איראן ככוח מרכזי במזרח התיכון.

כיצד יסתיים העימות הזה?

הספר יצא בהוצאת מרום.

נסים נהר דעא, יליד בולגריה, גדל ביפו והיה חבר בקיבוצים אלומות ובית זרע. בעל תואר ראשון בעבודה סוציאלית ותואר שני בהיסטוריה של המזרח התיכון. עבד כעובד סוציאלי בתחומי משפחה, ילדים ונוער, ושימש כמרכז תחום מניעת אלימות במשפחה כעשרים שנים. מספריו הקודמים שזכו להצלחה רבה: אורות וצללים, תן לאוהלינו שלום, סרטן קטן שלי, חרמש טיכו והסבתא של הנכדות, הנכדות, אני ויצורים אחרים.

רבות נכתב על מלחמת יום הכיפורים, בייחוד על ההפתעה האסטרטגית, על גבורת הכוחות אשר בלמו את צבאות מצרים וסוריה ועל המעבר ממגננה למתקפה בשתי החזיתות. בספר זה נבחנת יכולת העמידה של המטכ"ל, של פיקוד הדרום כמערכת ושל לוחמי צה"ל ומפקדיו בחזית הדרום בקרבות ההגנה בין 9 ל־ 14 באוקטובר 1973.
זהו המשך מחקרו של ד״ר עמירם אזוב שנכתב במחלקה להיסטוריה בצה"ל, והוא מתמקד בקרב ההגנה שניהל פיקוד הדרום בשלב שלאחר הבלימה הראשונית של הכוחות המצריים, ולאחר כישלונה של מתקפת הנגד ב־ 8 בחודש. המחקר מנתח את השיקולים לגבי אופן הפעולה של צה"ל ומניח את הדילמות שעמדו בפני המטכ"ל והפיקוד - האם לתקוף או להגן; האם להמשיך להילחם או לחתור להפסקת אש. נוסף על כך מפרט המחקר את מהלכי הקרבות בגזרות שלוש האוגדות (252, 143, 162) ובגזרה העצמאית של צפון התעלה.
הספר מציג את הדיונים והשיקולים של הפיקוד העליון (המטכ''ל) ושל פיקוד הדרום, ובמקביל את המהלכים העיקריים של האוגדות והחטיבות בחזית, ואת שיקולי המפקדים ותכנוניהם. בהקשר זה מתוארים המתחים בין המפקדים הבכירים, מה שכונה "מלחמות הגנרלים", ובכלל זאת מינוי רא"ל (במיל') חיים בר־לב למפקד החזית מעל אלוף הפיקוד שמואל גונן (גורודיש); הדרמות של נפילת המעוזים; נפילתו של אלוף אלברט מנדלר וקרבות היום המכריע, 14 באוקטובר, שבעקבותיו עבר צה"ל לצליחת התעלה.
ד"ר עמירם אזוב, חבר קיבוץ משמר העמק, חקר במסגרת המחלקה להיסטוריה את קרבות חזית הדרום במלחמת יום הכיפורים. מחקרו על המלחמה בחזית הדרום, 7-6 באוקטובר -"בלימה" - יצא לאור בשנת 2023. המחקר עודכן בסיוע אל"ם (במיל') בעז זלמנוביץ.

רבות נכתב על מלחמת יום הכיפורים, בייחוד על ההפתעה האסטרטגית שבפריצתה. במהלך המלחמה ליוותה המחלקה להיסטוריה בצה"ל את המתרחש במפקדות הבכירות ותיעדה את הלחימה. לאחר מכן עמל צוות גדול על איסוף החומרים הרבים ועל תחקור המשתתפים. התעודות שנאספו שימשו לעריכת מחקרים במחלקה להיסטוריה, שמהווים את ההיסטוריה הרשמית של צה"ל על המלחמה.

בבלימה מחקרו של ד״ר עמירם אזוב שנכתב במחלקה להיסטוריה בצה"ל, נבחנת יכולת העמידה של פיקוד הדרום כמערכת, ויכולתם של  לוחמי צה"ל ומפקדיו בחזית לבלום את הכוחות המצריים שצלחו את תעלת סואץ ואת מאמציהם להתקדם אל מעבר לה. הספר מתמקד בקרב ההגנה שניהל פיקוד הדרום ב־6-7 באוקטובר 1973. הוא מצביע על האתגרים והקשיים שעמדו בפני מקבלי ההחלטות והלוחמים במציאות של "הפתעה אסטרטגית" ובוחן באיזו מידה עמדו התפיסות המבצעיות של המטכ"ל ופיקוד הדרום באתגר הַצליחה והמתקפה המצרית ביממה הראשונה של המלחמה.

הספר נפתח בהצגת התוכניות והתפיסות המבצעיות בפיקוד העליון (המטכ''ל) ובפיקוד הדרום ערב מלחמת יום הכיפורים. לאחר מכן הוא מנתח בפירוט את ניהול קרב הבלימה ביממה הראשונה של המלחמה בחזית סיני. במוקד המחקר עומדת הרמה המערכתית, הפיקודית, אולם אזוב מתאר ובוחן גם את קשרי הגומלין בין פיקוד הדרום למטכ״ל ובין פיקוד הדרום לאוגדה 252 וליתר היחידות הכפופות לו.

ד"ר עמירם אזוב, חבר קיבוץ משמר העמק, חקר במסגרת המחלקה להיסטוריה  את קרבות חזית הדרום במלחמת יום הכיפורים. המחקר עודכן בסיוע אל"ם (במיל') בעז זלמנוביץ

הספר שלפנינו מפרט בספרו כיצד חתר אבן סעוד, המנהיג הערבי שהקים וקידם את ממלכתו על יסוד האמונה הווהאבית, למציאת פתרון לסכסוך בפלסטין. במדיניותו הוא פעל למתן את התביעות ואת הפעילות של הפלסטינים ומדינות ערב, בד בבד עם הבטחת קיומו של היישוב היהודי בארץ. לכאורה גישה זו מנוגדת ניגוד מובנה בין דרישות הדת וההתנגדות הערבית הכללית להתיישבות היהודית בפלסטין לבין השלמה עם המפעל הציוני שגדל והתרחב. אולם הוא פעל כך כדי להגן על אינטרסים חשובים של ערב הסעודית שעמדו בסכנה מעצם קיומו של הסכסוך, והאפשרות שהחרפתו תמוטט את היציבות במזרח התיכון.

בניו-יורשיו המשיכו את המדיניות הזאת, והיא באה לידי ביטוי מובהק ביזמת פהד מ־1981 וביזמת עבדאללה מ־2002 שהפכה ליזמה הערבית לשלום של הליגה הערבית והמדינות המוסלמיות.

ערב הסעודית והסכסוך בפלסטין הוא ספר יסוד למבקשים להכיר את התהליכים במזרח התיכון מאז המחצית הראשונה של המאה העשרים.

מיכאל כהנוב נולד בתל אביב ב-1936. בעל תואר ראשון מהאוניברסיטה העברית בירושלים בפילוסופיה, בהיסטוריה של המזרח התיכון, ובמִנהל עסקים. בעל תואר שני מאוניברסיטת תל אביב בהיסטוריה של המזרח התיכון. בעל תואר Ph.D אוניברסיטת תל אביב בהיסטוריה של המזרח התיכון.  שירת בצה"ל ביחידות המודיעין. יותר מעשרים שנה פעל במסגרת משרד ראש הממשלה בארץ ובחוץ לארץ. 

ספרו של ד"ר רדואן מנצור, ייחוד האל הדרוזי – בין ליבה למודרנה, פותח צוהר ל"מעגל הסגור" של העדה הדרוזית, מאיר את הווייתה מזווית ייחודית, ותורם רבות למחקר ההיסטורי עליה. 

בספר העמקה בנבכי היסוד החבוי, המיסטי, באמונה הדרוזית.

הספר חושף בפני קוראיו את המערך של הערכים, הזהויות, תפיסות העולם והפילוסופיה של האמונה הדרוזית, ומציג גיבורי תרבות בהווייה הדרוזית בדורות האחרונים.

הספר בוחן את הקהילה הדרוזית במגוון רחב של היבטים: דתי, חברתי, תרבותי, דמוגרפי, גאוגרפי, היסטורי, מורשתי ואנתרופולוגי. 

הספר מנתח את מכלול האמונות והערכים שגיבשה לעצמה החברה הדרוזית כמערך חי ונושם המתכתב עם מציאויות השעה, מתאים עצמו באופן אבולוציוני למציאות מורכבת ומשתנה, מפגיש את מערכי הקהילה הדרוזית המסורתית־פטריארכלית עם המציאות המודרנית ודן במעבר המרתק שנכפה על חברות מסורתיות בעידן המודרני ובוחן אותו מבחינה סוציולוגית ותרבותית.

הספר שלפניכם הוא מורה נבוכים להבנת "הצופן הדרוזי", ומציע ראייה שונה ויצירתית.

ספרו זה של מנצור משקף נאמנה את המתח שקיים בין הנאמר לקיים, תוך השוואה בין עמים ותרבויות, ותוך תהייה אם המטען הערכי־תרבותי של הדרוזים בעולם המתפתח מושפע מאקלים סביבתי דומיננטי, או שמא בדלנותם נשמרת.

בספר ניתן למצוא עומק ורוחב תודעתיים ומחקריים על אודות הדרוזים במספר רב של תחומים, וכן התייחסות לדמויות מפתח בעלות השפעה ומנתבות דרך בקהילה הדרוזית, אשר היוו דוגמה בתחומיהם עד כדי יצירת מיתוס.

ד"ר רדואן מנצור נושא באמתחתו חמישה תארים אקדמיים, רובם ככולם בהצטיינות.

הוא חוקר את העדה הדרוזית בהקשרים מולטי דיסציפלינאריים, ובכלל זה ערכים, אמונות, מורשת, היסטוריה, חברה, תורשה וגנטיקה, ובחינתם בהקשרים של סגנונות ניהול ומנהיגות בקרב הדרוזים, תוך תהייה אם הערכים שמתחנכים וגדלים עליהם הדרוזים, ממשיכים ללוות אותם בהגיעם לעמדות הובלה וניהול, או שמא משתנה דבר מה בדרך. כמו כן הוא חוקר את הדומה והשונה ואת הפערים בין פלחי אוכלוסיית המחקר הדרוזית.

האם קיימים הבדלים בין הנאמר לבין הקיים בפועל במכניזם החינוכי ערכי התנהגותי בקרב הדרוזים.

המחבר פרסם מאמרים מדעיים ומאמרי דעה רבים, וכן ספר אשר ראה אור בשנת 2021, שמו: Management Behaviours, Values and Community. הספר שופך אור על העדה הדרוזית בהיבטים רב תחומיים בפריזמה מחקרית וקהילתית כאחד.

אגם "אל-אסד" הוא פרויקט אדיר ממדים שיזם חאפז אל־אסד והאמין שבכך תהיה סוריה לפורייה ומשגשגת. לצורך זה נבנָה סכר ענק והוצפו שטחים נרחבים סביב נהר פרת. כפרים שלמים נעלמו ואוצרות ארכיאולוגיים רבים אבדו. 

מחמוד, משורר סורי קשיש וגלמוד, חי לבדו בבקתה על שפת אגם "אל־אסד". יום-יום הוא שט בסירת עץ על האגם וצולל במימיו, כמו כדי להציל את זיכרונותיו ששקעו בו עם הכפר שבו חי, ושהוצף. הוא פונה בגעגועים אל אשתו האהובה ונזכר בעבודתו כמורה ללשון, במשפחה שהקים, בשלוש שנות המאסר שריצה בצעירותו תחת שלטונו של חאפז אל־אסד. הוא מספר על חייו הפרטיים, ובה בעת מספר על סוריה. כמשורר, דבריו נמסרים באופן לירי נוגע ללב, אולם לא נעלמת מהם ביקורת קשה על אסד האב ועל אסד הבן, על הנתק שלהם מעמם, ועל האלימות הקשה והדיקטטורה שהשיתו על ארצם. כעת, בסוף ימיו, הוא אומר: "אני, מַחְמוּד אלמאשי, כבר לא מייחל לשום דבר."

אנטוּאן ווֹטֶרס, סופר ומשורר בלגי יליד 1981, פרסם תשעה רומנים ושלושה ספרי שירה. על ספרו מחמוד או ההצפה זכה, בין השאר, בפרס מרגריט דיראס. בין שורות הספר מובא ציטוט מ"אותו הים" של עמוס עוז, הכתוב, כמו ספרו של ווטרס, כפרוזה שירית.

בשנת 1978, ביום שבו נחת בשדה התעופה בטהרן איש דת מוסלמי קיצוני־פונדמנטליסט בשם האייטוללה חומייני, חל שינוי קיצוני בשלטון באיראן: משלטון שמיטיב עם העם, בתקופת השיח הפרסי ראדא שבה נהנה העם מחופש דתי ללא כפייה, לשלטון דתי קיצוני, מחמיר ורומס זכויות אדם.

זקני טהרן הדתיים הפנאטים האמינו שהשינוי שהביא עימו חומייני הוא ברכה מאלוהים וכי זה השלטון הראוי לעם הפרסי. חומייני אמר כמה מילים שעיקרן: "אנו נשמור באדיקות על האסלאם המוסלמי, יותר מכל עם מוסלמי אחר. אנו נשמור על כבודה ועל כסותה של האישה הפרסית, ואנו נילחם מלחמת חורמה כדי להשמיד את העם היהודי, שאין לו מקום בעולמנו."

דבריו אלה נאמרו בכנס רב־משתתפים לקול תשואות הקהל הרב שהתאסף שם. מיום בואו של חומייני המשיכו מנהיגי החונטה לדקלם את מה שאמר הדיקטטור הפנאטי. ומה מנגד? האם אנו נפעל כדי להגן על מדינת ישראל? בעזרת השם אכן נעשה.

הספר הגיע למקום הראשון ברשימת רבי־המכר של אמזון בקטגוריית 'מלחמה ושלום' בשפה האנגלית.

למען עזה משוחררת, לבנון חדשה וישראל בשלום תשכון

הסרטן הוא באיראן. גרורותיו – חמאס וחיזבאללה. חמאס רוסק. צמרת חיזבאללה – נכרתה. כעת ניצב משטר האייתוללות בפני שפל כלכלי ואופוזיציה מתחזקת, שמעניקים תוקף לכוחה של סין כמעצמת-על, לצדה של ארצות הברית, לכפות על איראן דף חדש של שחרור עזה ולבנון גם יחד. 

ציר הטרור מול ציר הפיתוח 

אל מול חזית האינטרסים של המעצמות וישראל – קרי, "ציר הפיתוח" – ניצב "ציר הטרור" בניצוחה של איראן, שמזינה את מערכות הטרור של חמאס, חיזבאללה, משטר אסד בסוריה, המיליציות השיעיות בעיראק, והחות'ים בתימן. אך המזרח התיכון שופע שחקנים החפצים בשגשוגו ובפריחתו של האזור, ובהם מצרים, ירדן, איחוד האמירויות וערב הסעודית. זהו ההבדל בין המצב ששרר בתחילת המאה ה־21 למצב העכשווי. 

כוח משימה בינלאומי 

סין היא מתחרה צמודה של ארצות הברית. כך או כך, שתיהן שולטות יחד בסדר העולמי הביפולרי. ועידת פסגה של נשיאי שתי המעצמות מסוגלת להנחית מכת מוות על שלטון הטרור באמצעות כוח משימה בינלאומי בהנהגתן, שיוקדש לשיקומה של רצועת עזה ולפיתוחה תוך חיסול חמאס במאורותיו וניתוקו מתשתיות המימון, התקשורת והאספקה – עד כניעה מוחלטת. כוח משימה זה לא יעסוק בפילנתרופיה, אלא יגייס חברות כלכליות ויזרים השקעות לפרויקטים עסקיים מניבים ברצועה בתחום הגז, החשמל, המים, התשתיות, הפיננסים, הדיור, הבריאות, החינוך, התעסוקה, מרכזי סחר ונמל ימי. מחויבות מוחלטת של המעצמות ושל החברות הפרטיות לפרויקט כאן ועכשיו – תעביר את התמיכה של תושבי עזה, המעורערת בלאו הכי, מארגוני הטרור לכוח המשימה של המעצמות, שישלוט בעזה במהלך תקופת ביניים עד להשלמת התחדשותה. 

ספרו החדש של עידן צבעוני, בזכות הלבנטיניות, מבקש לברר את הרלבנטיות התרבותית-פוליטית של המסמן לבנטיני בישראל של המאה ה-21, כל זאת בתנאים בלתי אפשריים של מרחב ישראלי אולטרה-לאומי מדמם, ואי לכך מבעד לפצעו-סבלו של הדור הנוכחי אשר הכיבוש הוא אחד מסימניו. כפועל יוצא מכך ישנו קושי לראות באופק הפרדה אזרחית בין ישראל לפלסטין, אבל גם אופק דו-לאומי ללא פרקטיקה של אפרטהייד אינו בגדר האפשר. בעקבות ההמשגה של ז'קלין כהנוב, בזכות הלבנטיניות מבקש לחזור למסמן לבנטיני תחת הגיונו של שיח א-זהותני המאפשר את המבט הכפול הנתון בסבך יחסי משיכה-דחייה ליבידינליים, הן למערב והן למזרח, מבלי שהאחד יוציא את האחר.

הלבנטיניות כפי שמוצגת בספר זה היא יותר מכול משאלת לב חרדה, רוח נומדית א-טריטוריאלית שמחפשת אך לשווא מנוחה במרחב אלים ללא-נחת. כמהגרת עבודה ארעית היא מנדידה את עצמה ממקום למקום, מפיצה את שמה גם במזרח ברלין; שם, במקום הבלהות של העבר ה(לא)רחוק והרודפני, פלסטינים, ישראלים, טורקים וסורים יכולים להשכין שלום בינם לבין עצמם בזוכרם אך בקושי את שמותיהם שצללו בזמן. לצד זאת הלבנטיניות נכתבת מתוך דאגה לעתיד המרחב (המזרחי) הזה; היא אינה תרה בהכרח אחר היתכנות פרוגרמטית אלא פורחת באוויר כהרהור אינטימי פנים-תרבותי.

חלקו הראשון של הספר הוא המסה בזכות הלבנטיניות; חלקו השני מאגד 13 שיחות עם חוקרי תרבות ממגוון תחומים סביב הרגישות הלבנטינית: ליאת ארלט סידס, ניסן שור, קציעה עלון, יוסי סוכרי, עדי שורק, עופר נורדהיימר נור, חוסני אלח'טיב שחאדה, דוד גדג', מרחב ישורון, רונית פלג, יצחק בנימיני, טלי חתוקה, רפאל זגורי-אורלי.

עידן צבעוני הוא מבקר ספרות ועורך ראשי של הוצאת רסלינג. ערך (בשיתוף עם יצחק בנימיני) את אסופת המאמרים "עבד, התענגות, אדון – על סאדיזם ומזוכיזם בפסיכואנליזה וביקורת התרבות" (רסלינג, 2002); ספרו "קורפוס כריסטי: תיאטרון ארכאי וקולנוע ישראלי-פלסטיני" ראה אור ברסלינג (2023).

אין דבר כזה מוזיקה מזרחית מאת ד"ר איימי הורוביץ הוא מחקר אתנוגרפי העוסק בלידתו של סגנון מוזיקלי שיהפוך לימים לסוגה מרכזית בישראל – המוזיקה המזרחית. מאז שנות השבעים ועד אמצע שנות התשעים של המאה העשרים, הודרה המוזיקה המזרחית מהמרחב הציבורי וזכתה ליחס מזלזל מצד המיינסטרים הישראלי. בשנים אלה היא התגבשה בשכונות רבות ברחבי ישראל, כשהיא ממזגת לתוכה שלל מסורות מוזיקליות מאזור הים התיכון ויוצרת פסקול חתרני ומורכב מאין כמוהו.

אין דבר כזה מוזיקה מזרחית עוקב אחר עשורים ראשונים אלה בהתפתחות המוזיקה המזרחית, וחושף את המתחים הרבים שהתלוו ליצירתה ואת מנגנוני הדיכוי שהופעלו עליה.

ספרה של הורוביץ הוא מחקר פורץ דרך על ראשית קורותיה של המוזיקה המזרחית. הוא מתחיל בדוכן קסטות בתחנה המרכזית הישנה, ממנו בקע קולו המפלח של זמר אחד ויחיד בדורו: זהר ארגוב. איימי הורוביץ, חוקרת מוזיקה צעירה מארצות הברית, יצאה מהדוכן ההוא למסע אישי מרתק במועדונים, באולפני הקלטות, בהופעות, כשלצידה עוזר המחקר שלה דאז, הסופר ראובן (רובי) נמדר. היא פוגשת דמויות מרכזיות משדה המוזיקה המזרחית של אותם ימים: החל בזמרים וזמרות בולטים, כמו זהר ארגוב וזהבה בן, מלחינים ואמרגנים כמו אביהו מדינה והאחים ראובני, וכלה בבעלי חברות תקליטים ומפיצי קלטות. מסעה המתועד והחד־פעמי חושף את הזיקות הישירות והעקיפות שמתקיימות בין הפוליטי לאסתטי, ואת מידת מורכבותה וחתרנותה של המוזיקה המזרחית, אשר שימשה פסקול משותף לקהילות דחויות רבות.

ד"ר איימי הורוביץ היא חוקרת פולקלור זוכת פרס GRAMMY ופעילה למען צדק חברתי ולמען האמנויות. כיום מכהנת כעמיתה בכירה במרכז לחקר המזרח התיכון באוניברסיטת אינדיאנה.

פירוט מדהים, חד־פעמי ויוצא מן הכלל בחדותו ובמגוון מקורותיו, החושף לראשונה בפני הציבור הרחב את מעשי החבלה, ההתנקשויות, מלחמת הסייבר והמהלכים הדיפלומטיים שהפעילה ישראל בניסיונותיה לסכל את פיתוח הנשק הגרעיני של איראן.

במהלך העשורים האחרונים חתרה ישראל ליצירת שינוי במארג הגיאופוליטי במזרח התיכון, פעולות שהגיעו לשיאן בחתימת הסכמי אברהם בשנת 2020. ההסכמים עם מדינות ערב סוניות, דוגמת בחריין ואיחוד האמירויות, נרמלו את היחסים בינן לבין ישראל תוך התייחסות מינימלית לנושא הפלסטיני. החתירה לנורמליזציה עם ערב הסעודית ביטאה משאת לב שהיתה עשויה להיות גורם מאיץ לשיפור היחסים בין ישראל לפלסטינים. הקונספציה הזאת התהפכה על פיה ב-7 באוקטובר 2023.

המוסד בטהרן מביא גילויים בלעדיים ומרתקים על המבצעים הגדולים שביצע המוסד במסגרת מלחמתו בגרעין האיראני.

יונה ג'רמי בוב, הפרשן הצבאי של "הג'רוזלם פוסט", יחד עם העורך הראשי לשעבר של "הג'רוזלם ריפורט" אילן אביתר, מתארים כיצד השתמשה ישראל במיטב יכולות הביון האנושי והטכנולוגי כדי לחבל במתקנים איראניים, לא פעם תוך שיתוף פעולה עם ארצות הברית. המחברים שואבים מראיונות עם מקורות ישראליים ואמריקאיים חסויים ביותר, כולל גורמים בכירים במוסד וב-CIA, ומספרים את עלילות ההיסטוריה הסוערת, ולעתים קרובות אף העקובה מדם, של פעולותיה של ישראל במזרח התיכון ובמדינות ערב אל מול המעצמה האיראנית.

"הספר נקרא בנשימה עצורה ויש בו תיאורים של החבלות והפיצוצים במתקני הגרעין, של חיסול מדענים בכירים ובהם ראשי תוכנית הגרעין, של החדרת וירוסים למחשבים של מתקני הגרעין, של מטוסים שמתרסקים ועוד. כמו כן הספר חושף את מאחורי הקלעים של פעילות המוסד ואת תהליך קבלת ההחלטות של ראשי המוסד."
- ניסים משעל

הלנה על הגג הוא סיפור של שנאה, אהבה ופחד במזרח התיכון. זהו רומן על הסתבכות: איש אחד, גדוד שריון אחד, ומדינה שלמה שוקעים בבוץ הלבנוני. ארז, ראש קטן תל־אביבי עם נטייה לחלומות בהקיץ, נשלח למילואים במחנה השבויים אנצאר. יחד עם חבריו עליו להסתגל במהירות לכללי משחק חדשים, קטלניים, במלחמה ובאהבה.

"בלבנון, או שאתה רוצח או שאתה נרצח. ובדרך כלל אתה שניהם גם יחד. ואנחנו, גדוד 548, ואיתנו כל עם ישראל, היינו עתידים להסתבך טוב טוב בקורי המוות של הארץ היפה הזאת."

יהודים וערבים, גיבורים ופחדנים, נסיכה יפהפייה, חיילי מילואים ומתאבדות שיעיות נמשכים זה לזה מכל הסיבות הלא־נכונות, בארץ שבה האויב תמיד מסתתר וכל הגיבורים מתים.

בתום מלחמת העולם הראשונה התחייבה בריטניה לסייע לעם היהודי להקים את מולדתו בארץ ישראל. אלא שהבריטים מעלו בתפקידם. הם צמצמו משמעותית את עליית היהודים ארצה, הגבילו את רכישת האדמות בידי יהודים לכדי 5% משטחי הארץ ואפשרו את ההגירה המסיבית (הרשומה או הבלתי רשומה) של הערבים לארץ. מעבר לכך, בדוחותיהם סילפו הבריטים את הנתונים הדמוגרפיים השונים ואת נתוני הבעלות על קרקעות ארץ ישראל, לטובת הערבים.

התנהלותה של בריטניה הולידה שלוש סוגיות מרכזיות בחקר הסכסוך הישראלי־ערבי: היקף ההגירה הערבית לארץ בתקופת המנדט; אחוזי הבעלות הערבית על כלל אדמות ארץ ישראל; מספר הערבים שהלכה למעשה הפכו לפליטים בעקבות מלחמת תש"ח, ומתוכם מספר הזכאים למעמד 'פליט' לפי ההגדרה המקובלת הבין לאומית.

באמצעות חומרים ארכיוניים חדשים שנחשפו, בשיטות מתמטיות וסטטיסטיות, בביקורת ובשיפור של מחקרים קודמים, מוכיח מחקר זה שלוש טענות מרכזיות:
חלק נכבד מתושבי הקבע הערבים, שחיו בארץ ישראל ערב מלחמת תש"ח, מורכב מ־200,000-170,000 ערבים שהיגרו ארצה מראשית השליטה הבריטית ועד סיומה ב־1948 ומצאצאיהם; מספר הערבים שהיו לפליטים עקב מלחמת העצמאות היה נמוך משמעותית מהמספר 700,000 נפש המוצג בתעמולה הערבית; בהערכה גסה, היקף הקרקעות שהיו בבעלות ערבית פרטית – בכללן קרקעות שהוחזקו אם בידי ערבים באופן פיראטי אם בידי תושבי חוץ ערבים בעלי נתינות זרה בלבד – היה לכל היותר כ־20% מכלל שטחי ארץ ישראל.

כמו כן המחבר מראה שחרף התנהלותה הפרו ערבית של בריטניה נותר היישוב העברי נאמן לה במהלך מלחמת העולם השנייה, בה בעת שחלק הארי של הערבים תמכו בגרמנים. כך למשל כ־30,000 יהודים לחמו לצד הבריטים ואילו כ־6,000 מתוך 12,000 הערבים (מארץ ישראל ומחוצה לה) שגויסו בתחומי ארץ ישראל, ערקו לצבא הרייך במהלך הקרבות. קרוב ל־4,000 מהנותרים הצטרפו לנאצים לאחר שנשבו בידי מדינות הציר, או הקימו מחתרות צבאיות כגייס חמישי לסייע לרומל בעת פלישתו לארץ ישראל.

במארס 1928 התכנסו שבעה גברים בדירתו של מטיף דתי אלמוני בשם חסן אל־בנא, באיסמאעיליה שבמצרים. הוא כינס אותם כדי להכריז על הקמתה של תנועה אסלאמית חדשה בראשותו. הם נענו לקריאתו, בחרו בו כמנהיגם (אַמִיר), והכתירוהו כאמיר עליהם לכל החיים. כאשר התלבטו חברי הקבוצה בבחירת שם לארגונם אמר אל־בנא: "הניחו לנו מכל העניינים הפורמליים. הרעיון יהיה הבסיס לכל פעילותנו. הרי אנחנו אחים בשירות האסלאם, ולכן אנחנו אחים מוסלמים". ההיסטוריון המצרי ד"ר עבד אל־עַזים רַמַדאן קבע: "זו הייתה ההתחלה של התנועה המסוכנת ביותר בתולדות ההיסטוריה המודרנית של מצרַים". תנועת האחים המוסלמים המצרית היא האבן השואבת של רבות מהתנועות האסלאמיות שפעלו ופועלות גם כיום ברחבי העולם.

הספר מאה שנים של טרור אסלאמי, התנועות האסלאמיות במצרים במאה ה־20 – כשמו כן הוא. מוצגים בו הרקע ההיסטורי והתהליכים החברתיים והפוליטיים שעברו על מצרים בתקופה הנדונה, שהובילו להִלְכֵי הרוח ששררו בקרב קבוצות שונות בציבור המצרי, והכשירו את הדרך להופעתן של קבוצות אסלאמיות קיצוניות. בספר מפורטים הארגונים השונים, האידיאולוגיות שלהם והדמויות שעמדו בראשם, כמו גם דמויות מפתח מצריות נוספות ואירועים חשובים במצרים השסועה והמפולגת. הקורא ימצא בספר כר נרחב ופורה של עובדות ושל תובנות שיועילו לו להבין את נבכי האסלאם הקיצוני. ספר זה מיועד לכל מי שמתעניין בנושא האסלאם הקיצוני במצרים ורוצה להרחיב ידע ודעת.

ד"ר רפי שגיב בעל תואר דוקטור מטעם אוניברסיטת בר־אילן בהיסטוריה של המזרח התיכון. הוא לימד באקדמיה במשך כ־15 שנה מגוון רחב של נושאים הקשורים למזרח התיכון. תחומי התמחותו מתמקדים במצרים המודרנית, בתנועות אסלאמיות במצרים ובמרחב הערבי, בסכסוך הערבי־ישראלי ובאינטלקטואלים במצרים ובעולם הערבי ויחסם ליהודים, למדינת ישראל ולהסכמי השלום שנחתמו עם ישראל במהלך השנים.

איסטנבול, 1807, כמעט אביב. שני גברים נפגשים על המזח בשעת לילה. בחסות האפלה הכבדה הם קושרים קשר נגד הסולטאן, אך דבריהם נבלעים ברוח. 
על מרפסת בית הקיץ שלה במעלה קרן הזהב יושבת גבירה ומעשנת מקטרת ארוכה עשוייה עץ דובדבן. זיכרון ילד שלא נולד צף לנגד עיניה וטובע. היא בוחנת שוב את פרטי תוכניתה ומסתכלת במים הכהים. 
בכיר בשירות הסולטאן יורד מסירה קטנה, עוטה גלימת צמר גס. רגליו מהססות לרגע, כמזכירות לו שבעיר הזו גם הקרקע אינה יציבה. הוא מעיף מבט חטוף לאחור ונעלם ברחובות האפלים של בשיקטאש. 
חייל ששב מן החזית פצוע בנפשו שותה ראקי באחת ממסבאות הימאים שעל קו המים. הוא בוהה בדלת וממתין. אומרים שתקופה חדשה עומדת בפתח. 

סדר חדש מגולל את סיפורה של קנוניה הקושרת את גורלם של כל אלה, על רקע הרפורמות שהוביל הסולטאן סלים השלישי וההתנגדות העזה שעוררו. שטף האירועים הגובר עתיד לשנות את מסלול חייהם ואת פניה של האימפריה העוסמאנית כולה. 

אבנר וישניצר הוא היסטוריון של האימפריה העוסמאנית באוניברסיטת תל אביב. ספרו היו זמנים (מאגנס, 2022), עוסק בהתרחבות השימוש בשעונים והתפתחותה של "תרבות הזמן" המודרנית במזרח התיכון. ספר הילדים שלו, סיפורים מן השדות (טל-מאי, 2023), נבחר למצעד הספרים של משרד החינוך לשנת תשפ"ד ולרשימה הקצרה של פרס סאסא סטון לספרות ילדים.

האינתיפאדה הראשונה, שפרצה בדצמבר 1987 והגיעה לסיומה עם תחילתו של תהליך אוסלו בספטמבר 1993, שינתה באופן דרמטי, ובמידה רבה גם בלתי צפוי, את מעמדה של רצועת עזה מבחינתה של ישראל. בחלוף הזמן, ובמבט לאחור, התברר כי אותה התקוממות עממית הייתה לפרק חשוב ובעל משמעות חריגה בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני. היא גם הפכה לצומת מרכזי בעל השפעה מכרעת על עיצוב מערך הכוחות בזירה הפלסטינית.
עזה בגובה העיניים - מבט לאינתיפאדה מבפנים הינו מסמך ייחודי ומרתק. המחבר סוקר ומנתח מכלי ראשון וממרחק הזמן את רצף האירועים בתהליך התפתחותה של ההתקוממות. לצד תיאור וניתוח של המתרחש, משולבים בספר חוויות ורשמים אישיים המאירים את מציאות החיים הסבוכה והדינמית באור מדויק ואותנטי. התוצאה היא מבט מקרוב על סוגיה בעלת חשיבות לאומית מרכזית, הממשיכה לקבוע במידה רבה את סדר היום המדיני והביטחוני של ישראל.
אין ספק שהספר יסייע להכרה טובה יותר של מהות האתגר שעמו התמודדה ישראל בתקופת האינתיפאדה הראשונה בפרט, ושל המציאות המורכבת המאפיינת את רצועת עזה כ“חצר האחורית“ של ישראל בכלל.
אל“ם (מיל‘) דוד חכם שירת במשך שלושים שנה בצה“ל. במהלך האינתיפאדה הראשונה עמד בראש המחלקה לעניינים ערביים בממשל הישראלי ברצועת עזה, נטל חלק פעיל במשא ומתן עם הפלסטינים במסגרת תהליך אוסלו ושימש כיועץ לעניינים ערביים לכמה שרי ביטחון. בשנים האחרונות משמש כיועץ לעניינים ערביים במשרד הביטחון, בעל תואר שני מאוניברסיטת תל־אביב בהיסטוריה של המזרח התיכון ומאוניברסיטת חיפה בלימודי ביטחון. בוגר המכללה לביטחון לאומי. בשנת 2005 יצא לאור ספרו ‘ותמלא הארץ חמאס‘ על מייסד חמאס ומנהיגו, שיח‘ אחמד יאסין.

ספרה של קרן צדפי עוסק בניתוח ההופעה ותהליכי ההתאמה וההטמעה של הקריקטורה כתוצר תרבות זר, אירופאי, במרחב הציבורי המצרי בעידן הלאומי הסֶמִי-קולוניאלי – יוזמה של קבוצה מצומצמת של "סוכני תרבות", ברובם המוחלט בני קהיליות מיעוטים, מהגרים וזרים, שהגיעו למצרים מהרבע האחרון של המאה ה‑19 עד שנות ה‑40 של המאה ה‑20. המקרה המצרי משמש כאן מקרה בוחן למורכבות תהליכי התעביר התרבותי בהקשר הקולוניאלי המודרני, לחשיבות ההון החברתי והתרבותי של סוכני התרבות, יזמי הקריקטורה במצרים, ולמקומם בתהליכי האימוץ, ההתאמה וההטמעה של הסוגה האמנותית-עיתונאית בתרבות המצרית.

בראש ובראשונה שיקפה הקריקטורה במצרים, כיצירת אמנות, את נטיותיהם והעדפותיהם של האמנים הזרים-המקומיים שביטאו בה ובאמצעותה את עמדותיהם הייחודיות. עמדות אלה הושפעו הן מהרקע החברתי שלהם והן מההכשרה המקצועית שקיבלו – בעיקר באירופה. באמצעות דיון בייצוגיו של הציבור המצרי (מחד גיסא "המצרי הממוצע", ומאידך גיסא "האזרח המצרי המודרני האידיאלי") והאישה המצרית, ולצד זאת ייצוגיו של האחר (הכובש הבריטי והנכבש הסודני), הספר מבקש לחשוף כיצד המבט הפנימי-כחיצוני של אמני הקריקטורה במצרים עיצב את הרפרטואר הקריקטורי ואת כתבי העת שבאמצעותם הוא הופץ לציבור כמרחב ספק מצרי, "מזרחי", מקומי, ספק זר, "מערבי". היותם של יזמי הקריקטורה במצרים זרים-מקומיים הבנה את הקריקטורה בעידן הלאומי הסֶמִי-קולוניאלי כמרחב חזותי שלא ניתן להגדירו באופן מובהק כשיח-נגד. למרות שעיתוני הסאטירה והקריקטורה ביקשו לקדם את המאבק הלאומי המצרי לעצמאות מהכובש הבריטי, ולמרות שחלק ניכר מהקריקטוריסטים ראו במאבק הלאומי המצרי את מאבקם שלהם, לא אחת התוצרים התרבותיים שלהם שיקפו את נקודת המבט של הכובש, כלומר את תפיסת העולם הקולוניאליסטית-אוריינטליסטית.

ד"ר קרן צדפי היא היסטוריונית וחוקרת אמנות המתמחה באמנות ובארכיטקטורה של העידן המודרני במזרח התיכון; מאמריה וספריה עוסקים בעיקר בסוגה של הקריקטורה והקומיקס במצרים בעידן הלאומי הסֶמִי-קולוניאלי.

במצרים המודרנית קיימים גם יסודות חילוניים בעלי השפעה לא מבוטלת. בהתקוממות בכיכר תחריר בקהיר, בשנת 2011, נטלה חלק קבוצה קטנה, ליברלית, שהונהגה על ידי משכילים מודרניסטים אשר דיברו על חופש ומלחמה בשחיתות. אנשי עילית משכילים אלה נולדו והתחנכו בתקופה שבה ניסתה מצרים לטפח אתוס חילוני‐מודרני. את רובם לא ניתן לכנות חילונים במשמעות המקובלת היום, אבל המשותף להם הוא ראיית האסלאם כמכלול של ערכי תרבות ולא כמסגרת דתית מחייבת. הם ביקשו שמצרים תתנהל בעידן המודרני כמדינה מערבית לכל דבר, שתנהיג בחירות דמוקרטיות, מערכת משפט חילונית וכלכלת שוק. 
בספרו החדש, אסלאם בצל הפירמידות, אפרים ברק מבקש לטעון שאת האתוס החילוני‐תרבותי במצרים החלו לעצב אינטלקטואלים חשובים בשנות ה-30 של המאה ה-20 במסגרת פרויקט שכונה "אִסלאמיאת", כלומר יצירות ספרותיות בעלות גוון אסלאמי. אינטלקטואלים אלה ניסו לשכנע את קוראיהם שמוחמד, מי שהביא את בשורת האסלאם, לא היה נביא כי אם מנהיג ומדען גאוני. בשורתו, לטענתם, לא הגיעה ממקור אלוהי ולא נועדה ליצור מערכת של חובות דתיות, אלא נועדה לחלץ את החברה הפרימיטיבית של תקופתו ממצב הבערות. תוצאת מאמציו של מוחמד האדם, לדעתם, הייתה יצירת פאר תרבותית שיכולה לשמש מסגרת של ערכים ומנהגים המתאימים לתפיסת עולמו של המוסלמי המודרני, החילוני. 
אסלאם בצל הפירמידות מציע פרשנות חדשה לכתיבתם של שלושה אינטלקטואלים מרכזיים: מוחמד חוסין היכל, תאופיק אל-חכים ועבאס מחמוד אל-עקאד, כל זאת תוך כדי התבססות נרחבת על הטקסטים הכתובים שלהם והצבתם בהקשר ההיסטורי הנכון: המאבק לעצמאות וגיבושה של זהות לאומית למצרים המתעוררת לתחיה. אינטלקטואלים אלה היו בעלי השכלה כללית רחבה וידע מעמיק בפילוסופיה ובספרות המערב; אולם החיבה לתרבות המערבית שאפיינה את שלושתם בראשית דרכם עברה משבר קשה והתחלפה בביקורת ובמסקנה שאל מול המערב יש להציב אלטרנטיבה מוסלמית מודרנית נאורה וגאה בעצמה.  

ד"ר אפרים ברק לימד היסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטה הפתוחה ובאוניברסיטת בר- אילן. תרגם מכתביהם של חסן אל-בנא וסייד קוטב – מההוגים המרכזיים של האסלאם הפונדמנטלי. ספרו "הצלבנים עדיין כאן – תולדות הפונדמנטליזם האסלאמי", ראה אור ברסלינג (2013).

במלחמת העולם הראשונה התחייבה בריטניה בפני בעלי בריתה הצרפתים, היהודים והשריפים, לחלוק עימם את שטחי האימפריה העות’מאנית במזרח התיכון. לשריפים הובטחו רק האזורים הערביים הטהורים שאינם בתחום האינטרסים של צרפת. לצרפת הובטחו האזורים שהיו תחת השפעה לצרפתים, וליהודים הובטח סיוע בשיקום הבית הלאומי של העם היהודי בארץ ישראל שלעתיד תקום בו המדינה היהודית.

במרוצת השנים פרחו מיתוסים סביב נושא ההבטחה עקב היעדרם של מסמכים היסטוריים שראו אור בתקופה מאוחרת בלבד. מבין המיתוסים הנשללים בספר: קיימות סתירות בהתחייבויות הבריטים ליהודים, לשריפים ולצרפתיים; ההבטחה לשריפים הייתה הסכם מחייב; הערבים ככלל לחמו בטורקים לצד הבריטים; הצהרת בלפור הייתה יוזמה של בריטניה לבדה; הצהרת בלפור לא נשאה אופי מחייב; הבית הלאומי לא נועד להשתרע על כל ארץ ישראל והבית הלאומי לא נועד להפוך למדינה יהודית בעתיד.

מסמכים היסטוריים בארכיונים הערביים ובארכיון הבריטי סייעו להפרכת מיתוסים אלה ואחרים. מהמחקר המקיף של המחבר מתבהרת התמונה השלמה: הצד השריפי הבין שארץ ישראל איננה נכללת בהבטחה ומעולם לא ראה בה שטח ערבי טהור; השריף חוסיין הצהיר שאיננו חפץ בה; בלפור הודיע שאיננו רשאי לצאת בהצהרה משלו על ארץ ישראל ללא הסכמת בעלות בריתה של בריטניה.

תוכן העניינים

שער ראשון מושגים ורקע כללי

פרק א: צביונה הלאומי-אתני של ארץ ישראל במאה ה-19 ועד ערב מלחמת העולם הראשונה

   רקע

   אופייה הלאומי-אתני של ארץ ישראל במאה ה-19 ועד ערב מלחמת העולם הראשונה

   הפרחת השממה בידי היהודים וגלי ההגירה של הערבים

   ההשפעה הצרפתית בסוריה רבתי ובארץ ישראל בפרט

פרק ב: הסכמי צרפת עם טורקיה ועם גרמניה ערב מלחמת העולם הראשונה

פרק ג: פרוטוקול דמשק

שער שני דמויות מפתח

פרק ד: השריף של מכה חוסיין בן עלי

   הצהרת חוסיין השריף של מכה ב-1919: "אין לי עניין בארץ ישראל, לא לי ולא לצאצאים שלי"

   מקור מיתוס ההבטחה הכפולה על ארץ ישראל

   ניסיונות לערער על ויתורו של השריף חוסיין על ארץ ישראל

פרק ה: פייסל איבן חוסיין

   מיתוס כיבוש דמשק בידי פייסל

   הסכם פייסל ויצמן (3 בינואר 1919)

פרק ו: מוחמד שריף אל פארוקי

   תהליכים שהובילו לניהול המשא ומתן בין השריף לבריטים בתיווכו של אל-פארוקי

   התרשמות הבריטים מאל-פארוקי

   הדיון של הבריטים עם אל-פארוקי באינטרסים הטריטוריאליים של צרפת והשלכותיהם על גורל ארץ ישראל

   סיכום הפרק

שער שלישי המחלוקות בין החוקרים סביב פרשת איגרות מקמהון-חוסיין ופתרונן

פרק ז: לשאלת המונח 'מחוז' באיגרות מקמהון-חוסיין

   מבוא

   מקמהון אל חוסיין (24 באוקטובר 1915)

   חוסיין אל מקמהון (5 בנובמבר 1915)

   משמעות המונחים סוריה, אל-שאם ודמשק

   מקמהון אל חוסיין (14 בדצמבר 1915)

   חוסיין אל מקמהון (1 בינואר 1916)

   סיכום הפרק

פרק ח: לשאלת התוקף המשפטי של איגרות מקמהון-חוסיין

שער רביעי ערביי האימפריה העות'מאנית בתקופת מלחמת העולם הראשונה

פרק ט: הערבים במלחמת העולם הראשונה

   מאזן כוחות צבא השריף ובניו בהשוואה לכוחות הצבא הטורקי

   ערביי האימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה

   סיכום הפרק

שער חמישי הצהרת בלפור (2 בנובמבר 1917)

פרק י: הצהרת בלפור (2 בנובמבר 1917) והשוני שלה מאיגרות מקמהון חוסיין

   רקע

   סוגיית גבולות הבית הלאומי ומשמעות המונח 'בית לאומי' בנוסח ההצהרה

   גבולות הבית הלאומי

   משמעות המונח 'בית לאומי'

   יחסם של ערביי ארץ ישראל ומחוצה לה כלפי הבית הלאומי היהודי

   ההבדלים בין ההבטחות של הצהרת בלפור להבטחות באיגרות מקמהון-חוסיין

נספח א: הבהרותיהם של מדינאים בריטים בעניין המדינה היהודית

נספח ב: הטיוטות שהובילו להצהרת בלפור

רשימת מקורות

"אין אדם שמבין טוב יותר את המדיניות המזרח תיכונית או כותב עליה באורח משכנע יותר ממרטין אינדיק. הספר הזה, על הנרי קיסינג'ר ואמנות הדיפלומטיה, הוא קריאת חובה. אני ממליץ עליו בכל לב." תומס פרידמן, ניו יורק טיימס

"קרוב לחמישים שנה מאז סיים את תפקידו כמזכיר המדינה של ארצות הברית עדיין נשמר מעמדו הייחודי של הנרי קיסינג'ר כבר-סמכא הבכיר בענייני פוליטיקה ודיפלומטיה גלובליות. הישגיו המזהירים בניתוב יחסי ישראל-מדינות ערב לתהליך שלום בעקבות מלחמת יום הכיפורים תרמו לבניית דמותו ותדמיתו. מרטין אינדיק, חוקר ודיפלומט בכיר ומנוסה, משרטט ביד אמן את תולדות הדיפלומטיה המזרח תיכונית של קיסינג'ר וסודותיה וחושף בפני הקורא הישראלי פרק מרתק בתולדות המדינה."  פרופ' איתמר רבינוביץ

"מרטין אינדיק, מי שהיה שליח ארצות הברית למזרח התיכון, משלב בספרו ניסיון דיפלומטי עצום, ראייה מפוכחת וביקורתית של היסטוריון מיומן וכתיבה נוקבת. הדרמה שהתחוללה היתה ענקית: מה שהתחיל בהחמצה טרגית ונמשך במלחמה קשה ובתרגילי הונאה חובקי עולם, הסתיים בהסכם שסלל את הדרך לשלום. זהו ספר חובה לכל מי שמבקש להבין מה קרה פה בעבר ולאן אנו הולכים." נחום ברנע, ידיעות אחרונות 

מרטין אינדיק הוא עמית בכיר במועצה ליחסי חוץ אשר כיהן כשגריר ארצות הברית בישראל, כעוזר מזכיר המדינה לענייני המזרח הקרוב וכעוזר מיוחד לנשיא קלינטון. לפני כן שימש כסגן נשיא בכיר במכון ברוקינגס, שם גם עמד בראש התוכנית למדיניות חוץ ובראש מרכז סבן למדיניות במזרח התיכון, שאותו הקים. מיולי 2013 עד יוני 2014 שימש אינדיק כשליח מיוחד של הנשיא אובמה למשא ומתן הישראלי-פלסטיני. הוא מתגורר בניו יורק.