דבר המחבר אל הקורא
קראתי לספר הזה "שישית מצדה לא תיפול" משום שהעם היהודי וביתו נפלו חמש פעמים (אף שהיו שתי אפיזודות נוספות של "נפילה", שציינתי אותן בסוגריים כספיח):
1. גלות יהויכין בשנת 598 לפנה"ס על ידי נבוכדנאצר השני.
2. גלות בבל בשנת 587/6 לפנה"ס1 וחורבן בית ראשון.
3. המרד נגד רומא וחורבן בית שני בשנת 70 לספירה על ידי טיטוס2,3
4. מרד בר כוכבא בשנת 136-132 לספירה, שהיה סופם של שרידי הריבונות היהודית על ארץ ישראל. במרד נהרגו מעל למיליון וחצי יהודים, לוחמים, נשים, ילדים וקשישים, שהיוו יותר משליש מיושבי ארץ ישראל באותה עת.
5. השואה — שואת יהדות אירופה בשנים 1945-1939.
כתיבת הספר הסתיימה בינואר 2023, והחלו ההגהות. ארבעה אנשים מתחומים שונים קראו והעירו הערות, ביניהם מי שאסור לומר עליו דבר.
ואז, ממש לפני ההחלטה לשלוח את הספר להדפסה, ב־7 באוקטובר 2023 פרצה מלחמת חרבות ברזל.
המלחמה "שיבשה" את כתב היד, משום שהמאורעות במציאות "השיגו" את המסופר בספר.
לאחר שיקול ממושך, החלטתי להוציא את כתב היד כפי שהוא, בלי להתייחס לאירועים שקרו ב־7 באוקטובר ואילך.
לא שיניתי מילה בשל המאורעות.
בדיעבד, ניתן לומר כי פרקים אחדים בספר הם "נבואיים", ונורא הדבר שכותב הספר ראה וחזה את מה שהמדינאים ואנשי הצבא לא ראו ולא הבינו.
הערות
1 ספיח: רצח גדליה בן אחיקם על ידי ישמעאל בן נתניה בשנת 581 לפנה"ס, שחיסל לחלוטין את הריבונות היהודית המעטה שעוד נשארה בארץ ישראל.
2 ראש המטה של טיטוס היה טיבריוס אלכסנדר — אחיינו של פילון האלכסנדרוני, והוא נחשב אז בעיני רבים כמשתף פעולה עם האויב. בייחוד ראו אותו כך הסיקריים — היהודים הקנאים באותה העת.
3 ספיח: מרד החשמונאים 167-160 לפנה"ס שהסתיים בתבוסה תרבותית מוחלטת, משום שבדור השני והשלישי שמותיהם היו "הורקנוס", "אריסטובלוס" ו"ארכילאוס".
תאריכון
1953 הופלה ממשלתו הדמוקרטית של מוחמד מוסאדק.
1979 איראן הפכה ממדינה אוטוקרטית, פרו־מערבית מונרכית תחת שלטונו של השאה מוחמד רזא פהלווי, לרפובליקה אסלאמית תאוקרטית טוטליטרית תחת שלטון האייתולה ח'ומייני.
1980 עיראק פלשה לאיראן.
1981 ישראל השמידה את הכור הגרעיני "אוסיראק" — תמוז שבעיראק.
1990 עיראק פלשה לכווית.
1990 פרצה מלחמת עיראק — ארה"ב, המכונה "מלחמת המפרץ הראשונה" ונמשכה כחצי שנה.
2003 פרצה מלחמת עיראק — ארצות הברית, המכונה "מלחמת המפרץ השנייה", ונמשכה כחצי שנה.
פרק 1:
הכנה ליום סגריר
המבנה ההדור נבנה בידי יחידת משנה של "סולל בונה", וזכה לשם המקומי "מעמאראני איראן".4 הוא נמצא ברחוב קטן שהסתעף מרחוב וליעסר,5 במרחק נגיעה מרחוב שרייטי.6
אלפי בני אדם פקדו את המבנה בכל יום. זה היה קניון ענק בן ארבע קומות — שתי קומות מסחר ושתי קומות מרתף. היו בו בתי קולנוע, מסעדות, דוכני אוכל שפזורים לאורך המסדרונות, חנויות תכשיטים, כלי בית, כלי נגינה, בגדים וחנות הנעליים הגדולה ביותר בעיר. הבעלים של הקניון וכל אשר בו — ווליד מוצאפי, נודע כמי שמספק נעליים במחיר הזול ביותר. המוטו המסחרי־פרסומי של החנות היה: "ילד לא יוצא מהחנות ללא נעליים".
לא פעם נמסרו זוגות נעליים חינם לילדים שהוריהם לא יכלו לעמוד במחיר.
קומת המרתף העליונה הייתה נקייה ומסודרת, והכילה את מלאי המוצרים של החנויות השונות.
הכניסה לקומה התחתונה מבין השתיים התאפשרה רק למי שהיה מורשה לכך. כדי לרדת אליה היה עליו ללחוץ על כפתור סמוי, ואז הקיר הרחוק היה נפתח כדלת הזזה, והוא היה מוצא עצמו באולם קטן שבצדדיו מספר חדרונים. הדבר הראשון שנראה לעין היו ארבעה אופנועים ומכונית קטנה, שמנועה הוחלף למנוע בעל כוחות סוס גדולים מהמנוע המקורי.
בחדרון אחד היו מדפים שעליהם תלבושות רבות. חדרון שני היה חדר איפור והיה יכול לעורר קנאה בהוליווד ובבוליווד.
התאפרות והחלפת בגדים, כשנדרשו לכך, נעשו ללא חשש, בשקט ובביטחון מוחלט.
לאחר ששינוי המראה החיצוני היה מושלם, היה באפשרות מי שנכנס למקום לבחור באופנוע או במכונית. קיר נוסף היה זז, האופנוע או הרכב היו עוברים למנהרה שאורכה שישים וחמישה מטר, והקיר היה חוזר למקומו. בקצה המסלול, הרכב או האופנוע היו נכנסים למרתף חנייה שהיה בבעלות איראני שחי בשושן.
היציאה מהחניון הייתה בכביש צדדי שהוביל לרחוב מקביל לרחוב שרייטי.
זו הייתה דרך מילוט מצוינת, עדיין לא בשימוש, והקניון היה הבסיס המבצעי של מוראד.
הכנה ליום סגריר.
הערות
4 "בוני איראן".
5 מוחמד בן חסן אל־מהדי האימאם השנים־עשר. "האימאם הנעלם", "נביא" (1,300 שנים ממתינים לשובו, הוא יחזור כאשר העולם יהיה מצוי בשחיתות גדולה).
6 אבו חסן אל־חסן שרייטי, (1977-1933), פילוסוף שיעי, ממתנגדי השאה.
פרק 2:
ברלין
משפחתו של בחטייאר7 פהלווי הייתה סבורה שיש לה קירבה למוחמד רזא שאה פהלווי,8 השאה של איראן, ושאביו בן דוד של השאה בדרגה שלישית. עד מהפכת ח'ומייני לא זכו לראות את השאה פנים אל פנים.
בחטייאר היה גבר נאה. שחרחר, תמיר, עיניו ושערו שחורים משחור. שפם עיטר את שפתו העליונה. הוא לא הצליח להתמיד לאורך זמן בשום עיסוק או מלאכה. הרבה התחלות, ללא סיומים. בזבוז זמן, כסף ואנרגיה לשווא.
חוסר התפקוד המתמשך שלו איים על סיכויי שלוש אחיותיו להינשא. שתיים מהן ניצלו מחיי רווקות ונישאו לגברים שמתחת לרמתן משום שהתקשו למצוא שידוך. וגם אלה נמצאו תודות למאמצים גדולים שעשתה המשפחה.
עבור משפחתו ועבור חבריו המשברים האלה היו חידה. מצב רוחו היה עולה ויורד. איש מלבדו לא ידע על ה"סוד".
באותם פרצי דיכאון, סדר יומו היה מבולבל. הוא היה מתעורר בשעות המאוחרות של הבוקר, אוכל בחיפזון דבר מה כאילו סדר יומו עמוס, ולאחר מכן שוקע בבטלה, מעשן סיגריה, ועוד אחת, ועוד אחת, בין ספל קפה לספל קפה. יושב קפוא בכיסא הנדנדה שהיה בגינה הגדולה תחת סככה שהצלה עליו, מבטו נעוץ אי שם, בלא כלום.
לפעמים היה מתנער, משוטט בין החדרים ללא מטרה, יוצא לחצר, עובר את מוליך המים, נכנס למטעים, מלטף את העלים, את הגזעים. נושם את ריח הפריחה. ולאחר זמן מה, שלא ידע לשער את משכו, חזר לחדריו. מובס.
מלבד אותן תקופות שבהן שרתה עליו מרה שחורה, הוא היה מסוגל לעמוד באתגרים שהציב לעצמו, ובזכות יכולת זו סיים תואר ראשון בהנדסה בהצטיינות.
הוא סירב לכל הטיפולים והבדיקות שהוצעו לו. פסיכולוגים, פסיכיאטרים, וייעוץ אצל קשישה, מומחית ל"מצבים כאלה".
הלחצים על בחטייאר הלכו וגברו, משפחתו הייתה חסרת אונים. בלי דעת מה קורה לו וללא יכולת לסייע לו, החליטה לשלוח אותו רחוק מהבית, בהנחה שאווירה שונה, אירופאית, תועיל לו, וכדי להמשיך את ה"מסורת" שאביו היה מייסדה, לימודי הנדסה באוניברסיטת הומבולדט בברלין.
בחטייאר הבין ש"זורקים" אותו אל מחוץ למדינה, אך החליט "לקפוץ למים". זו הייתה אפשרות להתרחק מ"הסוד", לנשום בשקט.
***
טמפרטורה של 22 מעלות צלזיוס קידמה אותו ברדתו מהמטוס. מזג אוויר נעים, ובחטייאר קיווה שהדבר יסמל את שהותו עד גמר התואר השני.
הוא עבר את ביקורת הדרכונים, ובמונית שהסיעה אותו למלון שבו התעתד לגור עד שימצא דירה, רשם ביומנו:
15.02.1357 להג'ירה.
זה לו יום ראשון בגרמניה, והוא חש כאילו זה עתה נולד.
שלושה ימים לאחר מכן מצא דירה במרחק עשרים דקות הליכה מהאוניברסיטה.
משפחתו דאגה לרפד את דרכו בערימות של כסף.
אוניברסיטת פון הומבולדט נוסדה בשנת 1810 — מבנה אבן גדול ומרשים.
משהו הקרוב לקדושה פיעם את נפשו של בחטייאר כאשר פסע במסדרונות, חושש שצעדיו יפרו את הדממה.
הוא לא התקשה לקרוא ולכתוב בגרמנית, אם כי הדיבור היה קשה עליו. הוא ידע שללמוד הנדסה בגרמניה תהיה משימה הרקולינית.
לא כל יום זוכה סטודנט איראני לפגישה עם ראש הפקולטה להנדסה. טלפון של שגריר איראן בגרמניה פתח בפניו את הדלת.
בלב הולם פסע למפגש עם פרידריך ברינג, ראש הפקולטה, שעד איראן הגיעו השמועות בדבר נוקשותו ונוהגו להתעלל בסטודנטים.
"שב!" הורה לו פרידריך והמשיך לעיין במסמך שהחזיק בידו.
"אפשר להציע לך כוס מים?" שאלה המזכירה.
"כן, תודה," השיב בחטייאר, ושיכל ידיו על בטנו.
המזכירה הביאה כוס מים והושיטה לו אותה. הוא הודה לה ואחז בכוס, לופת אותה בשתי ידיו.
פרידריך היה נמוך קומה, שמנמן, קירח וממושקף, אך לאחר שהכירו במהלך לימודיו, ראה בחטייאר שהוא דווקא זריז מאוד.
בחטייאר תמה: 'איך הגוץ הזה, מהיר כל כך? כמו קפיץ.' זריזותו של פרידריך הייתה ידועה לבחטייאר משום שאביו היה בן מחזורו, ודיבר עליו כעל "ספורטאי־על", אלא שכעת הוא היה גוץ זריז בלבד.
"למה נרשמת לתואר שני ללימודי הנדסה בגרמניה? אני רואה את הציונים שלך לתואר ראשון. הצטיינת בכל המקצועות. זה לא מרשים אותי, אין משמעות לציונים שאוניברסיטה איראנית נותנת. אתה דובר גרמנית סבירה וזו נקודה לזכותך. יהיה לך קשה מאוד כאן. אני רואה שאתה מבוגר בהרבה מרוב הסטודנטים, יש לכך סיבה מיוחדת?"
"החלטתי לעשות כאן תואר שני, עשיתי כל מיני דברים שלא שימחו אותי ולא מצאו חן בעיניי, דברים שהתחלתי בלי לסיים, מלבד תואר ראשון בהנדסה. אבי עשה כאן דוקטורט."
"פהלווי, פהלווי," מלמל פרידריך, "אני זוכר את אביך. הוא היה סטודנט מצטיין," אמר, וסקר את בחטייאר, לא נותן אמון רב בהסבר על האיחור בהרשמה לתואר השני.
'טלפון משר החינוך אליי. באמת. הנפט משגע את כולם,' הרהר, מבטו עוין.
"דרך אגב, טלפון מהשגריר שלכם לשר החינוך לא ישפר את הציונים שלך," אמר בנחרצות. "איפה אתה מתגורר?" שאל בקול רך יותר. "יש לך כאן משפחה, חברים?"
"אני לבד בגרמניה. המשפחה תומכת בי. מצאתי דירה עשרים דקות הליכה מהאוניברסיטה."
"אני מקווה שתסתדר. אם יהיו לך בעיות כלשהן, פנה אליי. אנו מעודדים סטודנטים זרים," סיים, לפי הספר.
הבידוד והבדידות עשו בבחטייאר שמות. היו ימים שבהם לא החליף מילה עם איש, מלבד עם המורה לגרמנית, שקיבל ממנה שני שיעורים פרטיים, כפולים, כל שבוע.
הוא היה קם בבוקר, פוסע בזריזות כעשרים דקות, נכנס לשיעור, מקשיב, ובעיקר שותק. הוא לא העז לשאול שאלות משום שהגרמנית שלו לא הייתה, להרגשתו, מושלמת. בני כיתתו נהגו בו כמו היה אוויר. בשובו לדירתו היה פותח את מחברותיו ועובד על מטלותיו הלימודיות. הוא פיתח נוהג לשיר בקול רם כדי לשמוע קול אדם בביתו, וקבע לעצמו להשתדל לפקוד את בית האופרה בכל אחת מהפקותיה. וכעת שר בקול רם אריות מהאופרות האיטלקיות שאותן אהב מאוד. כסף, לא חסר לו.
בעוד חבריו ללימודים היו נפגשים מעת לעת בברים על כוס בירה, בחטייאר לא נגע באלכוהול כמצוות דתו, וכך נמנעה ממנו עוד אפשרות למפגש חברתי.
הערות
7 "בר מזל" — Bakhtiar.
8 מוחמד רזא שאה פהלווי (1980-1919) — השאה של איראן בשנים 1979-1947.
פרק 3:
דת, לאום ונפט
ח'וזסתאן היא מחוז שבמעמקי אדמתו מצוי הנפט האיראני.
הערבים הגיעו לח'וזסתאן לפני הפלישה המוסלמית לפרס בתקופה הפרה־אסלאמית. הם הקימו מספר ממלכות: ממלכת מיייסאן, ואל־חד'ר.9
האזרים היו הראשונים שקיבלו על עצמם את השיעה,10 ולאחר זמן גם הפרסים קיבלו עליהם את השיעה.
ובצד המתח הערבי — פרסי, נוצר מתח סוני — שיעי בין פרס השיעית לבין העולם הסוני — כגחלת הממתינה להיות להבה גדולה.
***
לא רחוק משם, בעיראק, אוכלוסייה ערבית שיעית נשלטה בידי ערבים סונים אף שהשיעים מהווים בה רוב.
המדינה העיראקית נוסדה לאחר מלחמת העולם הראשונה, כפי שנוסדו עוד מדינות במזרח התיכון — תוצאת הסכמי סייקס־פיקו11 שנחתמו ב־16.05.1916 בין בריטניה וצרפת. חלוקת שלל קלאסית של בוזזים שהצליחו לגבור על "הציר" הגרמני־טורקי.
האימפריה העות'מנית התפרקה לרסיסים, שהפכו למדינות. וכולן הפכו למדינות חסות של המערב.
פייסל הראשון12 הומלך בעיראק משום שמשפחתו איבדה את השלטון בערב הסעודית בשנת 1925 לבית סעוד.
בשנת 1927 החל עידן הנפט באבו גור, שליד כירכוכ.
העושר מתזרים הדולרים מתעשיית הנפט הגדיל את הפער בין שכבות האוכלוסייה.
עיראק המלוכנית התמודדה עם מספר בעיות: בעיית מיעוטים וריבוי שבטים.
המיעוטים: השיעי, האשורי, והכורדי — ששלט על האדמות שבמעמקיהן היה הנפט, נכנסו למערבולת מאבקים אין־סופית בינם לבין עצמם, ובעיקר מול המיעוט הסוני ששלט במדינה.
מלחמת ששת הימים, בה השתתפה עיראק, והתבוסה בעקבותיה הגדילו את התסכול "הפאן ערבי"13 בקרב תושבי עיראק, ובמיוחד תססה הקצונה העיראקית, שחשה מושפלת מתוצאות המלחמה.
הערות
9 הייתה באזור גם ממלכה בשליטת "מלך" יהודי.
10 יש שני זרמים ראשיים באסלאם: השיעה והסונא.
11 מארק סייקס היה נציג בריטניה. ז'ורז' פיקו היה נציג צרפת.
12 פייסל איבן חוסיין (1933-1885) — מלך בעיראק בשנים 1933-1921.
13 "פאן ערביות" — תנועה הקוראת לאיחוד מדיני, חברתי וכלכלי בין העמים והמדינות הערביות במזרח התיכון. ה"פאן ערביות" אימצה זהות חילונית, סוציאליסטית ואנטי־מערבית.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
