פרופ' אהוד קינן מחזיק הקתדרה לביוטכנולוגיה ע"ש בנו גיטר ואילנה בן עמי. נולד ברמת השרון ב-1947 והתחנך בישראל. נשוי לחנה קינן, אב לשישה וסב לתשעה. ב-1965 התגייס לשירות צבאי בנח"ל, במסגרת גרעין של תנועת הנוער העובד והלומד שיועד להשלמת קיבוץ נווה איתן. במהלך שירותו השתתף, במלחמת ששת הימים, בכיבוש טול כרם, שכם ויריחו. השתחרר בדרגת סרן לאחר ארבע שנות שירות שבמהלכן נפצע פעמיים. במלחמת יום הכיפורים נלחם בחזית המצרית ושירת כשנה באזור העיר סואץ. במילואים שירת כסגן מפקד פלוגת סיור של חטיבת שריון, בנה מחדש את הפלוגה ופיקד עליה במלחמת שלום הגליל ובפעולות קרביות נוספות.

ב-1968 החל ללמוד בטכניון, סיים תואר ראשון בכימיה בהצטיינות באוניברסיטת תל אביב (1971), תואר שני בכימיה באוניברסיטת בן־גוריון בנגב (1972) ודוקטורט בהנחייתו של פרופ' יהודה מזור במכון ויצמן למדע (1977). לאחר תקופת פוסט־דוקטורט בקבוצתו של פרופ' בארי טרוסט באוניברסיטת ויסקונסין במדיסון (1977-1980) הצטרף למכון ויצמן למדע וב-1987 עבר לפקולטה לכימיה בטכניון. נוסף על כך, ניהל מעבדת מחקר נוספת כפרופסור נלווה במכון המחקר ע"ש סקריפס בסן דייגו, קליפורניה (1994-2013). ב-1997 הקים את המכון לקטליזה בטכניון והיה מנהלו הראשון. נוסף על תפקידים רבים אחרים בטכניון, כיהן כדיקן הפקולטה לכימיה בשנים 2003-2005.

קינן פרסם יותר מ-170 מאמרי מחקר ושלושה ספרים בנושאים הכוללים ביו־קטליזה עם נוגדנים ועם אנזימים סינתטיים, סינתזה אורגנית, כימיה אורגנו־מתכתית, כימיה סופרה־מולקולרית, מחשבים מולקולריים, חומרי נפץ מאולתרים וגילוי תרופות לסרטן, להפרעות קצב ולאסתמה. כמו כן רשם יותר מ-20 פטנטים, שחלקם באו לידי ביטוי בשתי חברות הזנק: וורדנט שעסקה בפיתוח נוגדנים קטליטיים למטרות של השבחת זני צמחים חקלאיים; ואקרו שעסקה בפיתוח מכשירים לגילוי ולזיהוי של חומרי נפץ. הנחה יותר מ-50 משתלמים לתארים גבוהים ויותר מ-25 משתלמי בתר־דוקטורט. בין היתר זכה בפרס יוסף ומדלן נאש, בפרס ניו אינגלנד למצוינות אקדמית, בפרס שאנון, בפרס בקאפקיור, בפרס הטכניון לטכנולוגיות ביטחוניות, בפרס הנרי טאוב למצוינות אקדמיות, בפרס שוליך לקידום פעילות אקדמית יוצאת דופן, בפרס Tripple E על מעורבות חברתית ובפרס השירות המצטיין מטעם איגוד הכימיה האירופי ונבחר לעמית AAAS.

מאז 2008 מכהן פרופ' קינן כנשיא החברה הישראלית לכימיה, ולאחרונה נבחר לכהונה חמישית ברציפות. מאז 2009 הוא מכהן כעורך הראשי של כתב העת המדעי Israel Journal of Chemistry, ומאז 2020 הוא עורכו הראשי של המגזין האסייתי AsiaChem, שגם ייסד. בעבר כיהן כחבר הוועד המנהל של איגוד הכימיה האירופי, EuChemS, וכעת מכהן כחבר הנהלה בפדרציית אגודות הכימיה האסייתיות וכחבר הנהלה של ארגון הכימיה העולמי, IUPAC. מאז 2008 מכהן כיו"ר ועדת מקצוע הכימיה במשרד החינוך.

במסגרות אלו יזם וקידם פעילויות ארציות ובינלאומיות לחינוך לכימיה, כולל פרויקט ארכימדס לאיתור תלמידי תיכון מחוננים מכל הארץ, פרויקט נגב־נובל לחינוך לכימיה בעיירות הפיתוח בדרום, שדרוג האולימפיאדה הארצית לכימיה, עידוד תלמידים מצטיינים מהמגזר הערבי ותכנון ועיצוב ארבעה בולים לציון שישה פרסי נובל בכימיה למדענים ישראלים.

כיהן שנים רבות כנציג הטכניון בוועדה הבין־סנאטית לשמירת החופש האקדמי של האוניברסיטאות והוביל כמה יוזמות ומהלכים לקידום אוניברסיטאות המחקר בישראל. מאז 2014 מכהן כחבר מועצת קרן וולף. הוא מפרסם באופן קבוע מאמרי דעה בעיתונות הישראלית בנושאי חינוך למדעים, השכלה גבוהה, סוגיות הגז הטבעי בישראל ובעיות גלובליות.