במלאת 400 שנה להולדתו של גאון הקומדיה הצרפתי מולייר, אנו גאות וגאים להגיש אסופה של ארבעה ממחזותיו הידועים ביותר, בתרגומים רעננים ועטורי שבחים המפיחים בהם רוח וחיוניות ומאפשרים לקהל בן ימינו היכרות מחודשת עימם.
מולייר חלם לכתוב טרגדיות, אבל דווקא כשזנח את ה״גדול מהחיים״ ובחר לעסוק בפחדים ובמאוויים האנושיים הבסיסיים ביותר התגלה כישרונו הנדיר, שאִפשר לו לכתוב קומדיות אלמותיות בקול ייחודי המשלב הומור, ביקורת, ולא פחות חשוב – חמלה ואהבת אדם.
באסופה זו מובאים המחזות בית ספר לנשים, טרטיף, הקמצן והחולה המדומה. מולייר עוסק בהם בחרדה גברית שמביאה לטיפוח בורות נשית ולהדרת נשים מהמרחב הציבורי (בית ספר לנשים); בשרלטנים המנצלים בשם הדת את הצורך הבסיסי של האדם באמונה (טרטיף); בניסיון הנואש להיאחז בחומר בשל אובדן השליטה בחיים ובצל החשש מזִקנה ובדידות (הקמצן); בהיפוכונדריה והאלהת רופאים בגלל הפחד ממחלות וממוות (החולה המדומה).
תרגומיו של אלי ביז'אווי, מבכירי מתרגמי התיאטרון בימינו, זכו בפרסים רבים, והם נלמדים בבתי הספר ובאוניברסיטאות.
"בתרגומיו לקומדיות הקלסיות, מצליח ביז'אווי להפיח מפי הדמויות עברית מגוונת, מסולסלת, מבודחת, מודעת לעצמה, חגיגה לשונית של דיוק ושל צבע." - מנימוקי השופטים בפרס רוזנבלום לאמנויות הבמה 2020.
במלאת 400 שנה להולדתו של גאון הקומדיה הצרפתי מולייר, אנו גאות וגאים להגיש אסופה של ארבעה ממחזותיו הידועים ביותר, בתרגומים רעננים ועטורי שבחים המפיחים בהם רוח וחיוניות ומאפשרים לקהל בן ימינו היכרות מחודשת עימם.
מולייר חלם לכתוב טרגדיות, אבל דווקא כשזנח את ה״גדול מהחיים״ ובחר לעסוק בפחדים ובמאוויים האנושיים הבסיסיים ביותר התגלה כישרונו הנדיר, שאִפשר לו לכתוב קומדיות אלמותיות בקול ייחודי המשלב הומור, ביקורת, ולא פחות חשוב – חמלה ואהבת אדם.
באסופה זו מובאים המחזות בית ספר לנשים, טרטיף, הקמצן והחולה המדומה. מולייר עוסק בהם בחרדה גברית שמביאה לטיפוח בורות נשית ולהדרת נשים מהמרחב הציבורי (בית ספר לנשים); בשרלטנים המנצלים בשם הדת את הצורך הבסיסי של האדם באמונה (טרטיף); בניסיון הנואש להיאחז בחומר בשל אובדן השליטה בחיים ובצל החשש מזִקנה ובדידות (הקמצן); בהיפוכונדריה והאלהת רופאים בגלל הפחד ממחלות וממוות (החולה המדומה).
תרגומיו של אלי ביז'אווי, מבכירי מתרגמי התיאטרון בימינו, זכו בפרסים רבים, והם נלמדים בבתי הספר ובאוניברסיטאות.
"בתרגומיו לקומדיות הקלסיות, מצליח ביז'אווי להפיח מפי הדמויות עברית מגוונת, מסולסלת, מבודחת, מודעת לעצמה, חגיגה לשונית של דיוק ושל צבע." - מנימוקי השופטים בפרס רוזנבלום לאמנויות הבמה 2020.
מארז חגיגי של שישה מחזות שכולם קלאסיקות משובחות העומדות במבחן הזמן, מתורגמות בידי מיטב המתרגמים לתאטרון - אלי ביז'אווי ודורי פרנס.
מארז חגיגי של שישה מחזות שכולם קלאסיקות משובחות העומדות במבחן הזמן, מתורגמות בידי מיטב המתרגמים לתאטרון - אלי ביז'אווי ודורי פרנס.
הַרְפָּגֹון, איש קמצן ותשוש, שבה בעת מכרסמים בו חולי גופני ונפשי, מלווה בריבית מופקעת ּומחשב וְאומד באובססיביות כל מה ומי שמקיף אותו. מולייר בחר לכתוב את הקמצן בפרוזה - להטוטי החריזה מוחלים על כבודם לטובת הזרמת רצף האירועים הדרמטי המתרחש ביום עמוס זה בבית הרפגון. הקומדיה, לעומת זאת, יוצאת נשכרת מכך; ענייניּות וקלילות - שפה מחדדות את הסיטואציות הקומיות הרבות שמזמנת הדרמה המשובחת הזאת.
"גנבים! שודדים! רוצחים! איפה הצֶדֶק, אלוהי הצדק? אני אבוד, אני רצּוחַ , שיספו את גרוני! גנבו את כספי! כסף יקר ומסכן שלי! איך הלכת לי, איך? מאז לקחו לי אותך, איבדתי את המשענת שלי, את הנחמה, את שמחת-החיים."
מולייר (1622-1673), כינויו הספרותי של המחזאי והשחקן הצרפתי ז׳אן בטיסט פוקלן. בנו של רפד-המלך שגדל להיות גדול מחזאי צרפת וקלאסיקן בינלאומי. בגיל 20 היה שותף לייסודה של להקת תיאטרון נודדת ולימים עמד בלב חיי התרבות של צרפת כמחזאי, מנהל להקה, במאי ושחקן בלהקתו שהפכה ללהקה המלכותית. בסגנון קומי-גרוטסקי שהושפע מהקומדיה דל׳ארטה יצר מולייר סאטירות חברתיות חריפות במגוון נושאים: נישואין, חינוך, דת, שחיתות, מעמד האישה ויחסים בתוך המשפחה. בין מחזותיו הידועים: ״בית ספר לנשים״, ״דון ז׳ואן״, ״המיזנטרופ״, ״טרטיף״. ב-1673, בעודו משחק במחזהו האחרון ״החולה המדומה״ הוא מתמוטט ונפטר באותו לילה.
אלי ביז׳אווי, מתרגם מצרפתית ומאנגלית, במאי וכותב. יליד 1978, בוגר לימודי בימוי והוראת התיאטרון בסמינר הקיבוצים. מתרגם עבור תיאטראות ישראל השונים מגוון רחב של יצירות: קלאסיקה, מחזאות מודרנית ומחזות-זמר. תרגם בין השאר את ״טרטיף״, ״בית ספר לנשים״, ״הקמצן״, ״בדלתיים סגורות״. חי ויוצר בתל אביב.
הַרְפָּגֹון, איש קמצן ותשוש, שבה בעת מכרסמים בו חולי גופני ונפשי, מלווה בריבית מופקעת ּומחשב וְאומד באובססיביות כל מה ומי שמקיף אותו. מולייר בחר לכתוב את הקמצן בפרוזה - להטוטי החריזה מוחלים על כבודם לטובת הזרמת רצף האירועים הדרמטי המתרחש ביום עמוס זה בבית הרפגון. הקומדיה, לעומת זאת, יוצאת נשכרת מכך; ענייניּות וקלילות - שפה מחדדות את הסיטואציות הקומיות הרבות שמזמנת הדרמה המשובחת הזאת.
"גנבים! שודדים! רוצחים! איפה הצֶדֶק, אלוהי הצדק? אני אבוד, אני רצּוחַ , שיספו את גרוני! גנבו את כספי! כסף יקר ומסכן שלי! איך הלכת לי, איך? מאז לקחו לי אותך, איבדתי את המשענת שלי, את הנחמה, את שמחת-החיים."
מולייר (1622-1673), כינויו הספרותי של המחזאי והשחקן הצרפתי ז׳אן בטיסט פוקלן. בנו של רפד-המלך שגדל להיות גדול מחזאי צרפת וקלאסיקן בינלאומי. בגיל 20 היה שותף לייסודה של להקת תיאטרון נודדת ולימים עמד בלב חיי התרבות של צרפת כמחזאי, מנהל להקה, במאי ושחקן בלהקתו שהפכה ללהקה המלכותית. בסגנון קומי-גרוטסקי שהושפע מהקומדיה דל׳ארטה יצר מולייר סאטירות חברתיות חריפות במגוון נושאים: נישואין, חינוך, דת, שחיתות, מעמד האישה ויחסים בתוך המשפחה. בין מחזותיו הידועים: ״בית ספר לנשים״, ״דון ז׳ואן״, ״המיזנטרופ״, ״טרטיף״. ב-1673, בעודו משחק במחזהו האחרון ״החולה המדומה״ הוא מתמוטט ונפטר באותו לילה.
אלי ביז׳אווי, מתרגם מצרפתית ומאנגלית, במאי וכותב. יליד 1978, בוגר לימודי בימוי והוראת התיאטרון בסמינר הקיבוצים. מתרגם עבור תיאטראות ישראל השונים מגוון רחב של יצירות: קלאסיקה, מחזאות מודרנית ומחזות-זמר. תרגם בין השאר את ״טרטיף״, ״בית ספר לנשים״, ״הקמצן״, ״בדלתיים סגורות״. חי ויוצר בתל אביב.
במחזה "הקמצן" מפליא מולייר — מגדולי כותבי הקומדיות בכל הדורות — לשלב את כל היסודות הבונים קומדיה מופתית: שורות מחץ שנונות, קטעי סלפסטיק מסחררים, דיאלוגים מושחזים, סאטירה נשכנית, ובראש ובראשונה: דמות בלתי נשכחת, של הקמצן הרפגון. זהו אב רודני ועריץ אך משעשע עד דמעות, שלעולם יעדיף את כספו על פני אושרם של ילדיו, ואפילו על פני אושרו שלו. יצירת מופת זו, שנכתבה ב– 1668 , היא אחת ההצגות הפופולריות ביותר עד עצם היום הזה, ובתיאטרונים בישראל ובעולם מרבים להעלות גרסאות ועיבודים שלה. תרגומו החדש של המשורר דורי מנור מביא את הגרסה המקורית המלאה של המחזה העל–זמני, בעברית עשירה, עכשווית ומלאת פיוט.
לה פלש (לעצמו): הלוואי שהשד ייקח את הקמצנים ואת הקמצנות הארורה שלהם!
הרפגון: מה? מה אמרת?
לה פלש: מה אמרתי?
הרפגון: כן. מה אמרת על הקמצנים ועל הקמצנות שלהם?
לה פלש: אמרתי שהלוואי שהשד ייקח את הקמצנים ואת הקמצנות הארורה שלהם.
הרפגון: ולמי בדיוק אתה מתכוון?
לה פלש: לקמצנים. הרפגון: ומי הם בדיוק, הקמצנים? לה פלש: מנוּולים וחסכנים חולניים. [...]
הרפגון: אני דורש שתגיד לי על מי אתה דיברת [..]
לה פלש: דיברתי... דיברתי על הכובע שלי.
הרפגון: תכף אני אַראה לך על הראש של מי בוער הכובע! [...]
לה פלש: לא אמרתי שמות.
הרפגון: עוד מילה ואני מרביץ לך.
לה פלש: כשלמישהו יש נזלת, כדאי שהוא יקנח את האף.
במחזה "הקמצן" מפליא מולייר — מגדולי כותבי הקומדיות בכל הדורות — לשלב את כל היסודות הבונים קומדיה מופתית: שורות מחץ שנונות, קטעי סלפסטיק מסחררים, דיאלוגים מושחזים, סאטירה נשכנית, ובראש ובראשונה: דמות בלתי נשכחת, של הקמצן הרפגון. זהו אב רודני ועריץ אך משעשע עד דמעות, שלעולם יעדיף את כספו על פני אושרם של ילדיו, ואפילו על פני אושרו שלו. יצירת מופת זו, שנכתבה ב– 1668 , היא אחת ההצגות הפופולריות ביותר עד עצם היום הזה, ובתיאטרונים בישראל ובעולם מרבים להעלות גרסאות ועיבודים שלה. תרגומו החדש של המשורר דורי מנור מביא את הגרסה המקורית המלאה של המחזה העל–זמני, בעברית עשירה, עכשווית ומלאת פיוט.
לה פלש (לעצמו): הלוואי שהשד ייקח את הקמצנים ואת הקמצנות הארורה שלהם!
הרפגון: מה? מה אמרת?
לה פלש: מה אמרתי?
הרפגון: כן. מה אמרת על הקמצנים ועל הקמצנות שלהם?
לה פלש: אמרתי שהלוואי שהשד ייקח את הקמצנים ואת הקמצנות הארורה שלהם.
הרפגון: ולמי בדיוק אתה מתכוון?
לה פלש: לקמצנים. הרפגון: ומי הם בדיוק, הקמצנים? לה פלש: מנוּולים וחסכנים חולניים. [...]
הרפגון: אני דורש שתגיד לי על מי אתה דיברת [..]
לה פלש: דיברתי... דיברתי על הכובע שלי.
הרפגון: תכף אני אַראה לך על הראש של מי בוער הכובע! [...]
לה פלש: לא אמרתי שמות.
הרפגון: עוד מילה ואני מרביץ לך.
לה פלש: כשלמישהו יש נזלת, כדאי שהוא יקנח את האף.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
