ספר שקורה בקצב משלו, שגורם לקורא להרגיש חלק מהתקופה, מהקשיים, מהתקוות, מהחלומות ומהמציאות של הדמויות. כל הזמן חשבתי איך לחזור לקריאה שלו בסוף היום, ואפשר למצוא את עצמכם חושבים עליהן גם במהלך היום. הדמויות נשארות איתכם גם לאחר סיומו, באמת הצטערתי לסיים אותו.
מעולה. ספור על אישה ואם, שהסובבים אותה לא ראו אותה. רומן היסטורי על אסונות טבע, עוני חריצות וקשיי השרדות . על עוולות שלא נכחדו מהעולם, של קאפיטאליזם חזירי, גזענות ,יוהרה וניצול של מהגרי עבודה וניסיונם למרוד ולהלחם על זכותם.ן לחיות בכבוד.
כריסטין האנה היא אחת הסופרות הטובות ביותר שאת סיפרן קראתי ובכלל זה גם הספר הזה.
רומן הסטורי, בתקופת השפל הכלכלי באמריקה הרבה יאוש אך עם הרבה תקוה. אלזה מרטינלי אישה חזקה שהוכיחה כמה כח יש לאהבת אם לילדיה ונלחמה על חייהם בתוך כל העוני, הייאוש והפחדים שהתגברה עליהם בזכות זה.
ספר כבד וקשה עם זאת סוחף ומעניין לא יכולתי להניח מהיד בלי לסיים , כמו שכל ספרים של כריסטין האנה הם נשארים עוד הרבה זמן במחשבות
מרתק כמו כל ספריה של כריסטין האנה, מספר על תקופה קשה ואשה חזקה. לא ניתן להניח מהיד ולהוציא מהראש.
הספר הזה השאיר בי חותם עמוק שמעתי את גרסת האודיו עם קריינות מצוינת ספר קשה, שמתאר תקופה שלא הכרתי ואני שמחה שנחשפתי אליה נהנתי מאוד
פרק בתולדות ארה"ב שלא היכרתי. עלילה מרתקת שיש בה הכל. מומלץ מאוד!
אחד הספרים הקשים לעיכול שקראתי. אך עם זאת, ספר מצויין שלימד אותי על תקופה בכלל לא הייתי מודעת לה. כריסטין האנה שוזרת סיפורים בצורה מעוררת התפעלות.
לרגעים כבד ועצוב אך ספר חשוב מאוד עם עומק מרגש שמביא לדמעות
ספר נפלא. להלן רשמיי מהספר.... שם הספר: ארבע הרוחות The Four Winds מאת: כריסטין האנה תרגום: אינגה מיכאלי הוצאת: מודן שנת הוצאה: 2022 מספר עמודים: 512 עמודים מודפסים. ז'אנר: פרוזה תרגום, רומן היסטורי. \//\\//\\//\\//\\//\\//\\//\\//\\//\\//\\//\\//\\/ הספר היפה והמרתק שבפנינו פותח בהיכרות עם אלזה בת העשרים וחמש הצעירה והרווקה לבית וולקוט העשירה. בגיל ארבע עשרה חלתה במחלה קשה ומאז הוריה ושתי אחיותיה הבוגרות והנשואות התייחסו אליה כאל חלשה וכעורה, אסור לה להתאמץ וכן ברור לכולם שהיא לא תינשא לעולם, אף גבר לא ירצה בה. כך עברו עליה ימיה, סגורה בחדרה עם שלל ספרים לקריאה ומלאכת יד. ערב אחד מרדה בהוריה ויצאה אל הרחוב החשוך, שם פגשה ברפאלו בן השמונה עשרה, בן למשפחה איטלקית אשר היגרה לארצות הברית, רפאלו הוא בנם היחיד ועבורו טוו חלום, את החלום האמריקאי. הפגישה בין השניים הביאה לקשר מזדמן אשר הניב גם הריון. כשנודע להוריה הצית הדבר זעם רב. אביה הביא אותה לפתח ביתם של משפחת מרטינלי ושם השאיר אותה. אלזה התקבלה בכעס ובניקור. עם הזמן השתלבה בחיי המשפחה, נטלה חלק בעומס העבודות הרב ובהגיע זמן הלידה היתה זאת חמותה רוז אשר סעדה אותה, כך נולדה הבת/נכדה אשר הביאה שמחה ואהבה לכולם, עם הזמן נולד גם הבן/נכד. השדות הניבו תבואה, משק הבית התנהל כשורה עד אשר הגיעו שנות הבצורת, אחת אחר השנייה, משבר פקד את המשפחה, עם הכעס, התדהמה והגעגועים הצליחה המשפחה להתמודד, הקש ששבר את גב הגמל היו סופות האבק המחרידות, איתם היה קשה להתמודד במיוחד שהדבר פגע בבריאותו של הבן. בהפצרתם של רוז וטוני, ארזה אלזה מעט מטלטלים ומזון, קיבלה את הטנדר של המשפחה ויצאה עם ילדיה אל הלא נודע. לאחר נסיעה קשה במשך כשבוע ימים הם הגיעו לדרום קליפורניה, קיוו לעבוד ולהתקיים. אלה היו שנות השלושים של המאה הקודמת, שנות השפל בארצות הברית, גזענות קשה נגד מהגרים בכלל, ובפרט נגד מהגרי עבודה. אנשים עבדו מהנץ החמה עד שעות הליל תמורת סנטים ספורים, בקיץ החום התיש אותם ובחורף סופות השלגים והגשמים. התסיסה נגד המעבידים, בעלי החוות הגדולות החלה בקרב העובדים, אלזה שכל רצונה היה לשמור על ילדיה ולדאוג להאכיל אותם מצאה את עצמה נלחמת כלביאה על זכויות העובדים. דמותה של אלזה החלושה למראה אך אמיצה במלחמתה על הצדק מצטרפת לשורת דמויות הנשים החזקות ומעוררות ההשראה המופיעות בספריה של הסופרת המהוללת. רומן על רקע היסטורי המתאר את אחת התקופות החשוכות בארצות הברית. הסיפור האישי של אלזה ושל יתר הדמויות המוזכרות משתלב היטב בסיפורה של האומה. מומלץ בחום. שמואליק קטלן יוני 2024.
ספר מדהים אי אפשר להפסיק ממש סוחף מהרגע הראשון. מציף את כל מעגל הרגשות בווליום גבוה במיוחד ונותן הרבה חומר למחשבה.
ספר מרתק, כרגיל לכריסטין האנה קריא מאד ועוד כרגיל לה, שופך אור על היום יום ועל ההתנהלות והתנהכות בתקופה מסויימת בהיסטוריה או על אזור מסויים.. בספר הזה ניתן לחוות לפרטים מה חוו הפועלים בשפל הגדול בארה"ב ספר מצוין!!
לסקירה - https://sivi-the-avid-reader.com/the-four-winds-kristin-hannah
ספר מעולה . נותן כוח דווקא לנשים בתקופה הקשה הזאת . בנחישות , בתעוזה , בלא לוותר על עקרונות בסיס . לביאות ממש כאנשי המילואמניקים שלנו שמתחזקות את המשפחה והעורף . ממליצה בחום
כשרונה של כריסטין האנה הוא היכולת לספר סיפור קריא, מרתק וגם רומנטי, סיפור שנקרא ללא מאמץ אינטלקטואלי מיוחד, ויחד עם זאת לתת אינפורמציה איכותית על תקופות, ארועים היסטוריים ומקומות שאינם ממש מוכרים על ידי הציבור. גם הפעם עשתה זאת בהצלחה.
ספר טוב. מתאר תקופה מחרידה בתולדות אמריקה. תקופת המשבר הכלכלי של שנות השלושים, ותרומת האקלים למשבר. את זאת עושה הכותבת דרך תיאור קורותיה של משפחה אחת. נכון יותר, אם ושני ילדיה. לא יכולתי להניח מהיד.
ספר מרתק מתחילתו עד סופו לא הצלחתי להפסיק לקרוא כתוב בצורה קולחת דמויות נשים חזקות ועמוקות, הספר מלמד על תקופה היסטורית שלא ידועה. מומלץ חובה
מאדכתוב בצורה בהירה ושוטפת ואמינה. הדמויות מענינות ואהובות עלי ועל הסופרת. מתארת תקופה קשה באמריקה באפן מרתק. תהנו.
אהבה זה מה שנשאר.ספר על אהבה משפחה וקשיים שתמיד רואים את התקווה באופק.ספר מדהים
ספר נפלא. כתוב נהדר. השילוב בין הארועים ההיסטוריים והסיפור מרגש. ספר מאד מומלץ
ספר קשה לקריאה מבחינת הנושא אך כתוב באופן סוחף. מלא באנושיות ותקווה מומלץ
ספר נפלא, מרגש, כואב, מעניין. הרגשתי את הלב שלי כואב ומתרגש יחד עם הדמויות! ממליצה בחום
ספר על מאבק. מתאים לקריאה בימים אלו של מאבק על זכויות בסיסיות, שוויון וחופש. מומלץ.
מרתק, מעורר מחשבה, ספר שהלך איתי עוד הרבה ימים אחרי שסיימתי את קריאתו. מומלץ בחום!!
ספר מרתק , התקופה הקשה בארה"ב , הדמויות האמיתיות ושזירת כל העלילה . מעולה
מעניין, מאבק של מהגרי עבודה בארהב, על הניצול של העובדים, מאבק עם איתני הטבע , והמלחמה על ההישרדות בשנות השפל . סוחף, לא יכולתי להניח לרגע
כמו הספרים האחרים של כריסטין האנה, מקסים, מעניין ומומלץ ביותר.
ספר מצויין, לא קל אבל מעורר מחשבות רבות על רוח ההשרדות של האדם. מומלץ.
מעולה!!!! ספר כתוב היטב מתחילתו ועד סופו. יש פה הרבה אומללות קושי כאב הישרדות תקווה ואהבה. מרגש מאוד.
ספר מהמם! סחף אותי לתוך עולמה של אלזה וחייהם של ילדיה ושל קרוביה, התרגשתי, בכיתי ומאוד אהבתי את הספר. אני מאוד אוהבת את הסופרת וחושבת שהספר הזה שלה הוא אחד הטובים.
הכישרון של הכותבת לבנות לך תמונה שלמה בראש ולהרגיש שאתה חי עם הדמות הראשית, הוא פשוט מדהים. ספר סוחף מאוד
ספר מצויין, כמו כול הספרים של האנה, מעניין, מלמד לכתוב טוב. מכול הלב תודה לך כריסטין האנה.
ספר מעולה, סוחף, רגיש.... לא הכרתי את התקופה הזו בארה"ב, כריסטין האנה כותבת בצורה קולחת, מעניינת, עם הרבה רגש ספר מעולה!!! עם חשיבה על מהות האדם, הצורך לעוד ועוד כסף..... ספר שגורם לי לחשוב , לדבר על הנושא.... רוצו לקרוא....
וואו ספר מלא בפרטים סוחפים ומרתקים, מהו אומץ ומהי נחישות? אהבת אם שהייתה ילדה לא נאהבת וחוזקות נשיות ממליצה בחום!
אחד הספרים המרשימים ביותר שקראתי. הספר הוא שיר הלל לעומת לב של האדם וליכולתו המופלאה לשרוד. כתוב נהדר מומלץ מאוד
מעולה , לקרוא בנשימה אחת, העולם לא למד מההיסטוריה וגם היום המרדף לעןשר מבלי להתייחס לנדרסים בדרך נמשך וארהב מובילה בזה ביד רמה.
סיפור מטלטל, המשקף ככל הנראה את קורותיהם של חקלאים רבים בשנות השפל והבצורת. לא להאמין כמה רשעות יש בקפיטליזם חזירי נוסח אמריקה בשנים הללו...
מרתק, ומלמד הרבה על ההסטוריה של ארה"ב בתקופת השפל הגדול, ובעיקר מעורר הרבה חשיבה על דיעות קדומות, והאופן בו בני האדם ממהרים לשפוט אנשים, שמזלם לא שפר עליהם.
ספר על אנשים שלא מוותרים ועל תקופה קשה ופחות מוכרת בארצות הברית (וגם לא מחמיאה…) סיפור מאלף!
ספר מרתק, מכעיס, מרגש, על תקופה קשה שפחות מדוברת בהסטוריה האמריקאית. קראתי בשקיקה
מרגש, מענין, מטלטל. מאפשר להכיר לעומק תקופה שלא הכרתי ולחוות את קורותיהם העצובים של מהגרי העבודה. מומלץ!
ספר מדהיםםם, חשוב ועמוק, הופך את הבטן ונשאר איתך הרבה אחרי סיום הקריאה
סיפור מרתק ונוגע ללב על תעצומות הנפש ועל כוחה של אהבה כדאי לקרוא ולו רק על מנת ללמוד על תקופת השפל הכלכלי בשנות ה - 30 באמריקה.
ספר מעניין מאד. למי שאהב אותו, מומלץ לקרא גם את ענבי זעם של ג'והן סטיינבק
למדתי היסטוריה, אהבה, תקווה, אכזבה וצמיחה מחורבן. הכל מכל. וכמה מרגש מעורר מחשבה ומלמד. תודה עלייך קריסטין האנה, היכן שלא תהיי.
כריסטין האנה כותבת נפלא ועם זאת זהו ספר קשה לקריאה כמו גם ספר שלא ניתן להניחו מההיד
מצוין, נוגע ללב, סיפור של אומץ ועוצמה בתקופת השפל שעד עכשיו זה היתה עבורי מושג כללי ורחוק.
ספר מקסים, עצוב, קריא מאוד, ומרתק כמו שאר הספרים של כריסטין האנה. ממומלץ
רומן סוחף על תקופת השפל הגדול בארה"ב עם דגש על החקלאים במערב התיכון שבצורת מתמשכת ועוד אסונות טבע אילצו אותם לנטוש את אדמותיהם ולהגר חסרי כל לקליפורניה. גם שם לא תמו תלאותיהם, אבל הפעם לא בגלל גחמות הטבע אלא בגלל רוע לב האדם, או לפחות בגלל הקפיטליזם הגרידי שארה"ב לוקה בו גם כיום. מזל שיש בספר גם הרבה גילויי טוב לב, ולא פחות מכך גילויי אומץ, שאלמלא כן מתישהו הייתי נוטשת אותו ומפסידה כך ספר חשוב.
מרתק, קשה ועם זאת לא ניתן לעזבו מהמילה הראשונה ועד סופו. תודה גדולה לסופרת כריסטין האנה ולתרגום הנפלא. מומלץ ביותר
מרתק סוחף ומרגש..נשאבתי לסרט מופלא יכולתי להריח לטעום ולהרגיש באופן מוחשי כל מילה.. כריסטין האנה לא מאכזבת!! ספר עצום!! מומלץ בחום!!
ספר טוב מאוד.. הסופרת מצליחה לסחוף את הקורא לתקופה בתאורים מאוד ציוריים ... אהבתי
ספר מופלא מרתק ומעשיר ברמה ההיסורית של ארהב.לא הנחתי את הספר עד שסיימתי אותו.מומלץ מאוד
ספר מצוין, מרתק, למדתי המון על תקופה שכמעט ולא הכרתי. מומלץ בחום.
טוב כמו שני ספריה הקודמים. כתוב היטב, מלמד על תקופה חשובה בהסטוריה של ארה"ב.
ואווו. איזה ספר! זה הספר השלישי של כריסטין האנה שאני קוראת (הזמיר, הלבד הגדול ועכשיו זה) והיא פשוט מופלאה. זה ספר על תקופה כל כך מעניינת שלא הכרתי כל כך עם דמויות שונות לב וסיפור על אומץ, שברון לב, מחויבות ואהבה. מומלץ בחום!
ואו,הספר לא נתן לי מנוחה עד שסיימתי אותו.למדתי המון על ההסטוריה האמריקאית בתקופת השפל הגדול. כמה עוצמה אומץ היו שם.חבל שבכל העולם כך מתנהג אדם לרעהו בלי ללמוד מטעויות העבר
הספר נקרא בנשימה עצורה. אמנם לוקח זמן וצריך להיכנס אליו אבל ככל שמתקדמים בקריאה הוא נעשה מרתק יותר. אהבתי את הספר כמו גם את ספריה הקודמים שקראתי "הלבד הגדול" ו"הזמיר".
איזה ספר מרגש מעולה נותיר אותי בוכה אבל עם מסר שאהבה כוח ורצון גוברים על הקושי .
כמו כל הספרים של כריסטין האנה, ספר שמכניס אותך לעולם אחר. סיפור מדהים על תקופה קשה בהיסטוריה של ארה"ב. ממליצה בחום.
מעולה. מתאר תקופה לא ידועה לי כל כך של אגן האבק. מרגש ומטלטל. אחפש עוד מספריה של כריסין האנה
וואו. ספר מרתק על תקופה קשוחה. סיפורם של האנשים שהחיים הקשיחו אותם. מרתק ונוגע ללב. מומלץ בחום.
ארוך ומרגש לאוהבי הסגנון. אם כי פחות מוצלח מקודמיו.
מעולה. מרגש בלי להיות קלישאתי או רגשני. פן של היסטוריה אמריקאית נשכחת וחשובה.
כריסטין האנה לא מאכזבת.אתרי הספר הנפלא הזמיר יצירה מעולה.דופכת אור על תק' קשה ועצובה, על נצלמים כוחניים שתמיד צצים ומנצלים חלשים ארה"ב שכ"כ גאה להיות השפיץ של הדמוקרטיה וזכויות אדם הפרקים לא מעטים ההסטוריה שלה לא תורמים לתדמית זו. ספר מעולה.
ספר מרגש המאפיין את מוטיב הנדרשים החזקות של הסופרת. זורם ומהנה ולא משעממים לרגע, למרות שהסיפור לא קל.
לא היה כאן סיפור אהבה או עלילה מטורפת אבל היכולת להעביר באמצעות מילים את מה שעבר על האנשים בסיפור היא מטורפת, ממש הרגשתי שאני שם, ביחד איתם. סיפור קשוח של הישרדות, אומץ ואהבה. לא לפספס אף ספר של הסופרת הזו.
ספר מרגש, על תקופה קשה בהיסטוריה האמריקנית במאה העשרים. לעיתים היו קטעים קצת מייגעים וגם לא ממש אמינים. בסך הכל ספר טוב. הזמיר/הלבד הגדול של אותה סופרת, היו טובים יותר. בסופו של דבר הזלתי דמעה.
ספר שמיטיב להעביר את מנעד הרגשות שקיימים. התמודדות עם אתגרים. הערכה עצמית וכו. הכל במעטפת של תקופה היסטורית לא. פשוטה בארהב. מעניין ומרתק.
ספר טוב ומעניין אך קשה וכואב לכל אורכו - רציתי איזה שהוא איזון אופטימיות וסגירות מעגלים אך נשארתי עם מועקה
ציון 4.5 מתוך 5. מומלץ! התאורים של סופות החול... אפשר היה להרגיש את החול בפה...
מעניין, קצת ארכני ומייגע בחלקים מסוימים. דמויות מעט רדודות. עם זאת, הספר סוחף ומעורר רצון להמשיך לקרוא ולהתקדם עם העלילה.
סוחף .נותן תמונה אוטונטית על אמריקה של שנות השלושים ואולי גם של אמריקה של היום?
כתוב טוב ושופך אור על תקופה שהייתה פחות מבוקרת לי בהיסטוריה האמריקאית. הרגשתי שהסוף קצת נמרח מה שפגם קצת בהנאה שלי.
ספר מרגש בהחלה קצת לא זרם לי אבל בהמשך לא יכולתי לעצור,מתאר תקופה שלא הכרתי ועוצמה פנימית שמתגלה ומתעצמת בדמות המרכזית בסיפור פשוט מרגשת ומלמדת .
אפשר היה לקצר מאה עמודים לפחות וגם לתת לנו יותר נחת לסיום. אבל הכתיבה קולחת, ולמדתי המון על תקופה שלא הכרתי. האם אמליץ? פחות.
החצי הראשון מתקדם לאט אבל אז זה מאיץ ומגיע לסיום כל כך נוגע ללב שפשוט בכיתי!!
שיחזור חזק של תקופה מרה בהסטוריה האמריקאית. כתיבה קצת פחות טובה מזו שב״הזמיר״ אבל הספר תופס כל כך חזק שקשה להניח אותו מהידיים.
מאד מאד נהניתי.דמות חזקה,מורכבת,שמתפתחת והולכת מתוך קשיים רבים ספר מרתק עם המון תקווה על רקע תקופה ומשבר חקלאי מאד גדול.ממליצה בחום
נוגע ללב. מסופר על מאבק והישרדות. ממליצה לקרוא. יחד עם זה עורך טוב היה מקצר…
ספר טוב. לעיתים מרגש ואף מעלה דמעה בזוית העין. מתאר תקופה קשה ולכן לא קל לקריאה.
אהבתי. ספר טוב למרות שלעיתים די קשה להמשיך בגלל התיאורים הקשים שעוברים על גיבורי הספר.. הגרסה הקולית הטובה מאד! של מירי גדרון הקלה על המשך השמיע ארה"ב בתקופת השפל היתה בשיא כיעורה וחסרת אנושיות..
מעניין, חושף אירוע אסון פחות מדובר שהתרחש בארה"ב בתקופת השפל הגדול. כתוב בצורה שקל לקריאה.
מאוד התאכזבתי מהספר קניתי עקב הביקורות אך קיבלתי סיפור הסטוריה על השפל הכלכלי בהרצות הברית. מאוד מאכזב.
ספר מעניין וסוחף המתרחש בתקופה מעניינת,שלי הייתה פחות מוכרת. הכתיבה קצת בנאלית.
ספר טוב ומעניין אבל מהאמצע ועד קצת לפני הסוף נמרח ומשעמם. הסוף מאכזב.
לא, לא, לא לקרוא. אולי הנושא חשוב אבל הכתיבה איומה. למה לסבול?
1
אֶלזָה ווֹלקוֹט שהתה שנים בבדידות כפויה, בקריאה של ספרי הרפתקאות ובחלומות על חיים אחרים. בחדר השינה המיותם שלה, כשהיא מוקפת ברומנים שהפכו לחבריה הטובים, העזה מפעם לפעם לחלום על הרפתקה משל עצמה, אם כי לא לעיתים קרובות מדי. בני משפחתה אמרו לה שוב ושוב כי המחלה שממנה ניצלה בילדותה היא ששינתה את חייה והפכה אותם שבריריים וגלמודים, ובימים הטובים שלה גם היא עצמה האמינה בזה.
ואולם בימים הרעים ביותר, כמו היום, הבינה היטב שתמיד הייתה ותמיד תהיה נטע זר במשפחתה שלה. עוד למן ההתחלה חשו כולם שמשהו אצלה חסר, הבינו שהיא לא משתלבת.
היה בה מין כאב שמקורו במורת רוח תמידית; הייתה בה מין תחושה של אובדן בלתי מוגדר, לא מזוהה. אלזה נשאה את הכול בדממה, מבלי שדרשה או חיפשה תשומת לב, מתוך השלמה ובידיעה ברורה שאוהבים אותה אבל לא מחבבים אותה. הכאב הפך לשגרת יומה, עד כדי כך שרק לעיתים נדירות היא חשה בו. דחייתה יוחסה בדרך כלל למחלה שממנה סבלה, אך היא ידעה שאין שום קשר בין השתיים.
ועם זאת, כעת, כשישבה בכיסא האהוב עליה, היא סגרה את הספר שנח בחיקה והרהרה בנושא. 'עידן התמימות' העיר משהו בתוכה, המחיש לה במשנה מרץ את חלוף הזמן.
מחר יחול יום הולדתה.
היא תהיה בת עשרים וחמש.
צעירה, על פי רוב הדעות. גיל שבו גברים רבים שתו ג'ין תוצרת בית, נהגו במהירות ובפזיזות, האזינו למוזיקת רגטיים ורקדו עם נשים בשמלות מצויצות ובסרטי ראש.
אצל הנשים, לעומת זאת, המצב היה שונה.
תקוותה של אישה נגוזה לאיטה כבר כשמלאו לה עשרים. בגיל עשרים ושתיים החלו אנשים לרכל סביבה בעיירה ובמיוחד בכנסייה, וללוות אותה במבטים ארוכים ומלאי צער. בגיל עשרים וחמש, לכולם היה ברור שהפור נפל. אישה שלא נישאה הפכה רשמית לרווקה זקנה. ״היא על המדף,״ נהגו כולם לומר, תוך כדי טלטול הראש וצקצוק הלשון על כל אותן הזדמנויות שהחמיצה. רוב האנשים תהו מדוע, או מה הופך אישה רגילה לחלוטין ובת למשפחה טובה לרווקה זקנה. אלא שבמקרה של אלזה כולם ידעו את התשובה. הם בוודאי חשבו שהיא חירשת, כי לא התביישו לדבר גם בנוכחותה. אוי מסכנה. היא צנומה כמו ידית של מגרפה. הלוואי שהייתה יפה כמו אחיותיה.
יפה. אלזה הבינה היטב שזהו שורש הבעיה. היא לא הייתה אישה יפה. ביום המוצלח ביותר, ובמחלצותיה היפות ביותר, ייתכן שאדם זר היה מתאר אותה כחביבה, אך לא יותר מזה. היא פשוט הייתה ״יותר מדי״ — יותר מדי גבוהה, יותר מדי צנומה, יותר מדי חיוורת, יותר מדי חסרת ביטחון.
אלזה השתתפה בחתונותיהן של שתי אחיותיה. אף אחת מהן לא ביקשה ממנה לעמוד לצידה כשושבינה, ואלזה הבינה מדוע. בגובה מטר ושמונים, היא התנשאה מעל ראשי החתנים; זה עלול היה להרוס את כל הצילומים, והתדמית הייתה חזות הכול אצל משפחת ווֹלקוֹט. הוריה העריכו זאת יותר מכל דבר אחר.
לא צריך היה להיות גאון גדול כדי להביט קדימה ולחזות את עתידה של אלזה. היא תישאר כאן, בבית הוריה שברוֹק רואד, ותזכה לטיפולה המסור של מריה, המשרתת שניהלה את משק ביתם מאז ומתמיד. ובבוא היום, כשמריה תפרוש מתפקידה, אלזה תיאלץ לטפל במסירות בהוריה, וכשהשניים ילכו לעולמם היא תישאר גלמודה.
ובמה תוכל להתגאות? מה יישאר מכל הזמן שהעבירה על פני האדמה? מי יזכור אותה, ובזכות מה?
היא עצמה את עיניה, והניחה לחלום ותיק ומוכר לחלחל פנימה: היא דמיינה שהיא חיה במקום אחר. בבית משלה. שהיא שומעת קולות צחוק של ילדים. ילדיה שלה.
היא דמיינה חיים שלמים, מעבר לסתם קיום. זה היה החלום שלה: עולם שבו הקדחת השיגרונית אשר תקפה אותה בגיל ארבע־עשרה לא הגדירה את חייה ואת בחירותיה, עולם שבו גילתה בתוך תוכה כוחות חבויים ובלתי מוכרים, שבו נשפטה לא רק על פי המראה החיצוני שלה.
דלת הכניסה נפתחה בחבטה, ובני משפחתה נכנסו פנימה ברקיעות רמות. הם נעו כהרגלם, חבורה פטפטנית ומצחקקת, כשבראש צועד אביה השמנמן, אדום־לחיים מרוב שתייה, משני עבריו אחיותיה הצעירות והיפות, שרלוט וסוזנה, כמו צמד כנפי ברבור, ומאחוריהם משתרכת אימה האלגנטית, שקועה בשיחה עם חתניה הנאים.
אביה נעצר באחת. ״אלזה,״ אמר האיש. ״למה את עדיין ערה?״
״רציתי לשוחח איתך.״
״בשעה כזאת?״ תהתה אימה. ״את נראית סמוקה. יש לך חום?״
״לא היה לי חום כבר שנים, מאמא. את יודעת את זה טוב מאוד.״ אלזה קמה ממקומה, פכרה את ידיה ובהתה בבני משפחתה.
זה הזמן, אמרה לעצמה. היא חייבת לעשות את זה. לפני שתאבד שוב את קור רוחה.
״פאפא.״ בתחילה היה קולה שקט מכדי להישמע, ולכן ניסתה שנית ואף הרימה את קולה. ״פאפא.״
הוא הפנה את מבטו אליה.
״מחר ימלאו לי עשרים וחמש,״ אמרה אלזה.
נדמה היה שעצם התזכורת מעורר באימה תרעומת. ״אנחנו מודעים לכך, אלזה.״
״כן, כמובן. רק רציתי לומר שהגעתי לכלל החלטה.״
כל בני משפחתה השתתקו למשמע דבריה.
״אני... בשיקגו יש קולג' ללימודי סִפרות שמקבל גם נשים. אני רוצה להירשם ללימודים —״
״אֶלסינוֹר,״ קטע אותה אביה. ״בשביל מה את זקוקה להשכלה נוספת? ממילא היית חולנית מכדי לסיים את התיכון. זה רעיון מגוחך ממש."
קשה היה לה לעמוד מול כולם, לראות את חולשותיה משתקפות בעיניהם. תילחמי על מה שאת רוצה. תהיי אמיצה.
״אבל פאפא, אני אישה בוגרת. ולא הייתי חולה מאז גיל ארבע־עשרה. אני מאמינה שהרופא היה... פזיז מדי באבחנה שלו. אני בריאה לחלוטין. באמת. ואני יכולה להיות מורה. או סופרת...״
״סופרת?״ תמה אביה. ״יש לך איזה כישרון חבוי שאף אחד מאיתנו לא מכיר?״
מבטו המצמית דיכא את רוחה.
״אולי,״ מלמלה חלושות.
פאפא הסתובב ופנה אל אימה של אלזה. ״גברת וולקוט, אולי תיתני לה משהו שירגיע אותה.״
״אני לא היסטרית, פאפא.״
אלזה הבינה היטב שזה נגמר. בין כה וכה לא היה לה שום סיכוי לנצח. נדמה היה שנגזר גורלה להישאר שקטה ונחבאת אל הכלים, ולא לצאת אל העולם. ״אני בסדר גמור. אעלה לחדרי.״
היא פנתה ללכת, ואף אחד מבני משפחתה לא טרח להעיף בה מבט נוסף כעת, לאחר שהרגע חלף. כאילו נגוזה ונעלמה מהחדר, שהרי תמיד נהגה להתמוסס איכשהו, גם כשנותרה במקומה.
היא התחרטה על שהעזה לקרוא את 'עידן התמימות'. במה זה יועיל לה, כל הכמיהה הבלתי־ממומשת הזו? היא לעולם לא תתאהב, לעולם לא תלד ילדים משלה.
היא עלתה במדרגות, ובתוך כך שמעה את הצלילים שעלו מלמטה. הם האזינו לגרמופון החדש שלהם מתוצרת ויקטרוֹלָה.
היא היססה.
רדי למטה, הצטרפי אליהם.
היא טרקה את דלת חדר השינה שלה, התנתקה מהצלילים שריחפו לעברה מלמטה. היא ידעה שלא תתקבל בברכה.
במראה שמעל לכיור הרחצה, הביטה בבבואתה. פניה החיוורות נראו כאילו מתחו אותן ידיים לא עדינות במיוחד, וכך נוצר סנטרה החד. שערה הארוך והבלונדיני היה דקיק וחלק כשערות תירס, בעידן שבו שיער גלי היה הצעקה האחרונה. אימה לא הרשתה לה להסתפר בהתאם לצו האופנה, וטענה ששערה רק ייראה גרוע יותר אם תקצר אותו. כל דבר באלזה נראה חיוור וחסר חיים, פרט לעיניה הכחולות.
היא הדליקה את מנורת הלילה ושלפה מהשידה את אחד הרומנים היקרים ביותר לליבה.
'זיכרונותיה של אשת תענוגות'.
אלזה השתרעה על מיטתה, שקעה בסיפורה השערורייתי של פאני היל, וכשחשה דחף מבהיל ובלתי מוסרי לגעת בעצמה, היא כמעט נכנעה. הכאב שגאה בליבה עם כל מילה היה כמעט בלתי נסבל; כאב פיזי של ערגה.
כשסגרה את הספר הרגישה מנודה עוד יותר מתמיד. חסרת מנוחה. בלתי מסופקת.
אם לא תעשה מעשה בקרוב, אם לא תנקוט צעד דרסטי, עתידהּ עלול להיראות בדיוק כמו ההווה שלה. היא תישאר כלואה בבית הזה עד סוף ימיה, ושני דברים עיקריים ימשיכו להגדיר אותה: מחלה שבאה והלכה לפני עשור, וכיעור מוּלד שאין בכוחה לשנות. היא לעולם לא תדע את להט מגעו של גבר, או את הנחמה הטמונה בשינה באותה מיטה. היא לעולם לא תחבוק ילד משלה. ולעולם לא יהיה לה בית משלה.
באותו לילה נתקפה אלזה כמיהה עזה. ולמחרת בבוקר ידעה שעליה לעשות מעשה ולשנות את חייה.
אבל איך?
לא כל הנשים נולדו יפהפיות, ואפילו לא נאות. היו גם שסבלו בילדותן מקדחת, ובכל זאת חיו בבגרותן חיים מלאים. ככל שהיה ידוע לה, הנזק שנגרם לליבה נותר בגדר השערה רפואית בלבד. הוא מעולם לא החמיץ פעימה, מעולם לא נתן לה סיבה אמיתית לדאגה. היא רצתה להאמין שהחספוס קיים אי־שם בתוכה, גם אם אף פעם לא נבחן או נחשף. ואיך בכלל אפשר לדעת זאת בוודאות? היא מעולם לא הורשתה לרוץ, לשחק או לרקוד. היא אולצה לעזוב את בית הספר כשהייתה בת ארבע־עשרה, כך שאף נער מעולם לא חיזר אחריה. את חלק הארי של חייה בילתה בחדרה, שם קראה ספרי הרפתקאות, המציאה סיפורים משלה, והשלימה את השכלתה בכוחות עצמה.
היא ידעה שההזדמנויות מחכות אי־שם, אבל היכן תמצא אותן?
בספרייה. כי בספרים יש תשובה לכל שאלה.
היא סידרה את מיטתה, ואז ניגשה אל שידת הרחצה, הברישה את השיער הבלונדיני שהגיע עד למותניה, יצרה בו שביל בצד ואז קלעה אותו לצמות, ולבסוף לבשה שמלת קרפּ פשוטה בגוון כחול צי, גרבה גרבי משי ונעלה נעלי עקב שחורות. את המראה השלימו כובע קְלוֹש, כפפות מעור גדי ותיק יד.
היא ירדה במדרגות והודתה בליבה על כך שאימה עדיין ישנה בשעת בוקר מוקדמת זו. מאמא לא אהבה לראות את אלזה מתאמצת יתר על המידה, אלא אם כן הייתה בדרכה לכנסייה ביום ראשון, שם ביקשה תמיד אימה מחברי הקהילה להתפלל למען בריאותה של בתה. אלזה שתתה כוס קפה ויצאה החוצה אל קרני השמש הראשונות של אמצע מאי.
לפניה השתרעה העיירה דָלְהארט, באזור הפֶּנהֶנדֶל שבצפון טקסס, והתעוררה לאיטה תחת שמש עזה. לכל אורכן של מדרכות העץ, דלתות נפתחו ושלטי סגור הפכו לפתוח. מחוץ לעיר, תחת שמיים כחולים ועצומים, נמתחו עד אין קץ המישורים הגדולים והשטוחים, כמו אוקיינוס שלם של אדמות חקלאיות משגשגות.
דלהארט הייתה בירת המחוז, והייתה זו תקופה של פריחה כלכלית. מאז שהונחה כאן מסילת הרכבת, בדרכה מקנזס לניו מקסיקו, הלכה העיירה והתרחבה. מגדל מים חדש חלש על קו הרקיע. המלחמה הגדולה הפכה את מיליוני הדונמים הללו למכרה זהב של חיטה ותירס. חיטה תנצח במלחמה! היה ביטוי שגור שמילא את חקלאי האזור גאווה. הם מילאו את חלקם.
גם הטרקטור הגיע בדיוק בזמן והפך את החיים קלים יותר, ושנות יבול מצוינות — עשירות בגשם ובמחירים גואים — אפשרו לחקלאים לחרוש שטחים נרחבים יותר ולגדל עוד ועוד חיטה. הבצורת של 1908, זו שהזקנים לא הפסיקו לדבר עליה, כמעט נשכחה מן הלב. משקעים נאים ירדו זה שנים, והעשירו את כל תושבי העיירה, בראש ובראשונה את אביה, שהסכים לקבל גם מזומנים וגם שטרות מכר בתמורה לציוד החקלאי שמכר.
כמה חקלאים התכנסו הבוקר מחוץ לדיינר כדי לדון במחירי היבולים, ונשים רעו את ילדיהן לכיוון בית הספר. רק שנים אחדות קודם לכן עוד היו סוסים וכרכרות ברחובות; אבל כעת גדשו אותם מכוניות, שצפרו בצופרים והפריחו עשן בדרכן אל עתיד זהוב וזוהר. דלהארט הייתה עיירה — והפכה במהירות לעיר — של ארוחות קהילתיות וריקודי שורות ולימודי דת בימי ראשון. של עבודה קשה ושותפות גורל, של אנשים שיצרו לעצמם חיים טובים מרגבי האדמה.
אלזה עלתה על מדרכת העץ שנמתחה לאורך הרחוב הראשי. לוחות העץ שלרגליה נכנעו לה קלות על כל צעד ושעל, והעניקו לה תחושה שהיא מקפצת. כמה אדניות פרחים נתלו ממרזבי החנויות, והוסיפו כתמים נחוצים של צבע. אגודת הקישוט של העיירה טיפחה אותן במסירות רבה. היא חלפה על פני הבנק לחיסכון, ולאחר מכן על פני סוכנות הרכב של פורד. המחשבה על כך שאדם יכול להיכנס לסוכנות, לבחור לעצמו מכונית ולנהוג בה הביתה עוד באותו יום, עוררה בה השתאות.
חנות הכולבו שלצידה פתחה את שעריה, והבעלים, מר הֶרסט, יצא מתוכה כשבידו מטאטא. שרוולי חולצתו היו מופשלים וחשפו את זרועותיו הבשרניות. על פניו האדמומיות חלש אף פחוס ועגלגל כמו ברז כיבוי. הוא היה אחד מעשירי העיירה. בבעלותו היו חנות הכולבו, הדיינר, דוכן הגלידה וגם בית המרקחת. רק בני משפחת וולקוט היו ותיקים יותר ממנו. דור שלישי בטקסס, והם היו גאים בזה. וולטר, סבה האהוב של אלזה, אהב לכנות את עצמו ״טקסס ריינג'ר״ עד יום מותו.
״היי, מיס וולקוט,״ אמר בעל החנות, וסילק מפניו הסמוקות את קווצת השיער היחידה שעוד נותרה לו. ״נראה שמצפה לנו יום יפה. את בדרך לספרייה?״
״אכן,״ ענתה לו זו. ״אלא מה?״
״קיבלתי גליל חדש של משי אדום. ספרי לאחיות שלך. זה בד מצוין לשמלה יפה.״
אלזה קפאה במקומה.
משי אדום.
היא מעולם לא לבשה משי אדום. ״תראה לי. בבקשה.״
״אה! כמובן. את יכולה להפתיע אותן בבד חדש.״
מר הרסט הוביל אותה לתוך החנות. אלזה הביטה סביבה וראתה רק שלל צבעים: קופסאות מלאות אפונה ותות שדה, ערימות של סבוני לבנדר, עטופים אחד־אחד בנייר טישו, שקים של קמח וסוכר, צנצנות של חמוצים.
הם חלפו על פני מערכות של כלי כסף וחרסינה, וגם מפות שולחן וסינרים מקופלים בכל צבעי הקשת, ולבסוף הגיעו אל ערימה של גלילי בד. הוא פשפש בהם, ולבסוף שלף גליל מקופל של בד משי בגוון אדום עז.
אלזה פשטה את כפפות עור הגדי, הניחה אותן בצד והושיטה את ידה אל המשי.
היא מעולם לא נגעה בבד רך שכזה. ובכל זאת, זה יום ההולדת שלה...
״זה מתאים מאוד לגוון של שרלוט —״
״אני רוצה אותו,״ מיהרה לומר. הייתכן ששמה דגש מוגזם מדי על המילה אני? נראה שכן, כי מר הרסט נעץ בה מבט מוזר.
בעל החנות עטף את הבד בנייר עטיפה חום, ואז קשר אותו בחוט ומסר לה את הצרור.
רגע לפני שיצאה מהחנות, הבחינה אלזה בסרט ראש מוכסף, נוצץ ועתיר חרוזים. זה היה אחד מאותם קישוטים שהרוזנת אוֹלֶנסקָה הייתה שמחה להתהדר בהם ב'עידן התמימות'.
אלזה חזרה הביתה מהסֹפרייה כשהיא אוחזת בחוזקה בבד המשי האדום, העטוף היטב בנייר חום וצמוד אל חזהּ.
היא פתחה את שער הכניסה השחור המעוטר בסלסולי ברזל, ונכנסה אל ממלכתה של אימה — גן מטופח להפליא, שהדיף ריח של שיחי יסמין ושושנים. בקצה שביל מגודר בגדר חיה עמד בית וולקוט רחב הידיים, שבנה סבה מייד לאחר מלחמת האזרחים, למען אהובתו.
אלזה עדיין התגעגעה לסבה מדי יום ביומו. הוא היה אדם סוער מאוד, וגם שתיין וּוכחן מוּעד, אבל כשאהב, הוא אהב בכל ליבו. הוא התאבל על מותה של אשתו במשך שנים. פרט לאלזה, הוא היה היחיד מבני משפחת וולקוט שאהב לקרוא, ולעיתים קרובות נהג לעמוד לצידה בוויכוחים משפחתיים. אל תפחדי למות, אלזה. תפחדי רק לא לחיות. תהיי אמיצה.
איש לא דיבר אליה ככה מאז שהלך לעולמו, והוא חסַר לה מדי יום ביומו. זיכרונותיה היפים ביותר היו הסיפורים שלו על ימיה הראשונים של טקסס פורעת החוק, על החיים בלארֶדוֹ, בדאלאס ובאוסטין וגם במישורים הגדולים.
הוא בוודאי היה אומר לה לקנות את בד המשי האדום.
מאמא נשאה את מבטה משיחי השושנים שלה, הטתה קלות את המצנפת החדשה שהגנה עליה מהשמש, ואמרה,״אלזה. איפה היית?״
״בספרייה.״
״היית צריכה לתת לפאפא להסיע אותך. הליכה מאומצת אינה טובה לבריאותך.״
״אני בסדר גמור, מאמא.״
נו, באמת. לפעמים נדמה היה כי הם רוצים שתהיה חולה.
אלזה הידקה את אחיזתה בצרור המשי שלה.
״לכי תשכבי קצת. יהיה חם היום. אבקש ממריה להכין לך קנקן לימונדה.״ מאמא המשיכה לקטוף פרחים מהשיחים שלה, ושמטה אותם לתוך הסלסילה הקלועה שלה.
אלזה פנתה אל דלת הבית, ומשם אל חלל הפנים אפוף הצללים. בימים חמים במיוחד, כל התריסים נשארו מוגפים. בחלק זה של המדינה, התוצאה הייתה ימים רבים של אפלולית. אלזה סגרה אחריה את הדלת, ושמעה את מריה שרה לעצמה בספרדית במטבח.
היא חצתה חרישית את הבית, ועלתה במדרגות אל חדר השינה שלה.
רק שם פתחה את נייר העטיפה החום, והביטה בבד המשי הבוהק בגוון אדום עז. היא לא התאפקה וליטפה אותו בידה. רכותו הרגיעה אותה, משום מה, והזכירה לה את הסרט שאהבה להחזיק בילדותה, כשעדיין מצצה את אגודלה.
האם היא מסוגלת לעשות את זה, להגשים את הרעיון הפרוע הזה שהחל מתגבש במוחה? זה התחיל במראה שלה...
תהיי אמיצה.
אלזה חפנה בידה קווצה גדולה מהשיער הארוך שהגיע עד למותניה, וגזרה אותו בגובה סנטרה. היא הרגישה כמעט מטורפת, ובכל זאת המשיכה לגזור עד שלרגליה התפזרו קווצות־קווצות של שיער בלונדיני חיוור וארוך.
נקישה רמה בדלת החרידה אותה כל כך, שאלזה הפילה את המספריים מידה. הם צנחו בחבטה על השידה.
הדלת נפתחה. אימה נכנסה לחדר, הבחינה מייד בשערה השחוט של אלזה וקפאה במקומה. ״מה עשית?״
״רק רציתי —״
״אסור לך לצאת מהבית עד שהוא יצמח בחזרה. מה יגידו אנשים?״
״הרבה צעירות מסתובבות עם קארֶה, אימא.״
״לא המכובדות שבהן, אלסינור. אלך להביא לך כובע.״
״רק רציתי להיות יפה,״ מלמלה אלזה.
הרחמים שראתה בעיני אימה היו קשים מנשוא.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
