הלבד הגדול
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הלבד הגדול
מכר
אלפי
עותקים
הלבד הגדול
מכר
אלפי
עותקים

הלבד הגדול

4.7 כוכבים (467 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2944מקורי
ספר מודפס
58.878.4מקורי מחיר מוטבע על הספר 98
ספר קולי
2939מקורי
זמן לסיום המבצע 20:30:48
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

  • שם במקור: The Great Alone
  • תרגום: כנרת היגינס־דוידי
  • הוצאה: מודן
  • תאריך הוצאה: מאי 2019
  • קטגוריה: פרוזה תרגום, רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 440 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 20 דק'
  • קריינות: חני שפירא
  • זמן האזנה: 16 שעות ו 51 דק'

כריסטין האנה

כריסטין האנה בעלת תואר בתקשורת ומשפטים, נולדה ב-25 בספטמבר בשנת 1960 בגארדן גרוב, קליפורניה שבארצות הברית. היא חיברה יותר מ-20 רבי־מכר שנמכרו ביותר ממיליון עותקים ביניהם הזמיר, הלבד הגדול, גן החורף.

ספרה דרך הגחליליות עובד על ידי נטפליקס לסדרת טלוויזיה מצליחה בהשתתפותה של הכוכבת ההוליוודית קתרין הייגל, וכיכב בראש טבלאות הצפייה בשבוע הראשון ליציאתו.

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

שום דבר לא הכין את לֶני אולברייט ליופי הפראי של אלסקה שנגלה לעיניה. אבל לני עדיין לא מבינה מהי משמעותם של חיים בחבל הארץ הבתולי שהגיעה אליו. כל מה שהיא יודעת זה שאבא שלה שוב נתקף בשדים שרדפו אותו מאז שחזר מהשבי בווייטנאם, שוב חיפש התחלה חדשה, ולני בת השלוש־עשרה מקווה שהפעם הם יצליחו להישאר בבית אחד יותר מכמה חודשים, וימצאו קצת שלווה.

שעות האור הזהובות של קיץ 1974 צובעות הכול באופטימיות. יחד עם אביה ואמה לני מתחילה להסתגל לחיים בחווה המבודדת, למטלות החקלאות והדיג ולקהילה הקטנה של אנשים חזקים ויוצאי דופן. נדיבותם של בני המקום עוטפת את המשפחה הקטנה ומסייעת ללני והוריה ללמוד את אורח החיים שנקלעו אליו.

אבל הקיץ מפנה את מקומו לחורף אכזרי, החושף שוב ביתר שאת את תהומות נפשו המצולקת של אביה. הסכנות האורבות מחוץ לבית החווה מחווירות לעומת האלימות המתפרצת מבפנים, ולני נאלצת להתמודד עם האש המכלה של האהבה ההרסנית בין הוריה. וכשהיא מוצאת אהבה בעצמה, היא מבינה שייתכן שתיאלץ לשלם עליה את המחיר הכבד ביותר.

כריסטין האנה, מחברת רב־המכר 'הזמיר', טוותה רומן סוחף על המרחבים האינסופיים של האדמה ושל נפש האדם, על פסגות ותהומות, ועל נשים שהחיים חישלו את נפשן אך לא כיבו את נשמתן.

"סיפור אפי." וושינגטון פוסט

פרק ראשון

1974

 

1
 
באביב ההוא, הגשם ירד בפרצים אדירים וסוחפים שזעזעו את הגגות ורמסו את הפרחים העדינים. המים מצאו את דרכם לחרכים הזעירים ביותר וערערו את היסודות המוצקים ביותר. חלקות אדמה שעמדו איתן דורות רבים קרסו כמו תילי אשפה על הכבישים הנמוכים יותר, ולקחו איתן בתים ומכוניות ובריכות שחייה. עצים קרסו על כבלים, והאזור כולו נותק מאספקת חשמל. נהרות עלו על גדותיהם, הציפו חצרות והרסו בתים. אנשים שאהבו זה את זה נלחצו וריבים פרצו ככל שמפלס המים הוסיף לעלות והגשם הוסיף לרדת.
גם לני הייתה מתוחה. היא הייתה הילדה החדשה בבית הספר, פנים אלמוניות בהמון. נערה עם שיער ארוך ושביל באמצע, שלא היו לה חברות ושהלכה לבית הספר לבדה.
עכשיו היא ישבה על מיטתה, רגליה הדקות צמודות לחזה השטוח, לידה מוטל 'גבעת ווטרשיפ', הספר הישן שלה שהיה מלא קצוות מקופלים. מבעד לקירות הדקים של הבית הקטן היא שמעה את אימה אומרת, אֶרְנְט, בייבי, די, בבקשה. תקשיב... ואת תשובתו הכועסת של אביה, תעזבי אותי בשקט, לעזאזל.
הם שוב התחילו. ריבים. צעקות. עוד מעט יהיה בכי.
מזג אוויר כזה הוציא החוצה את החשכה שבאביה.
לני הציצה בשעון ליד המיטה. אם לא תצא עכשיו היא תאחר לבית הספר, והדבר היחיד שהיה גרוע יותר מלהיות הילדה החדשה בחטיבת הביניים היה למשוך תשומת לב לעצמך. היא למדה את זה בדרך הקשה. בארבע השנים האחרונות היא החליפה חמישה בתי ספר. באף אחד מהם היא לא מצאה דרך להשתלב, אבל התעקשה לא לאבד תקווה. היא נשמה נשימה עמוקה, יישרה את רגליה וירדה מהמיטה. היא חצתה בזהירות את החדר הריק כמעט, הלכה במסדרון ועצרה בפתח המטבח.
"אוף, קוֹרָה," אמר אבא. "את יודעת כמה קשה לי."
אימא התקרבה אליו צעד אחד והושיטה לו את ידה. "אתה צריך עזרה, בייבי. זאת לא אשמתך. הסיוטים–"
לני כחכה בגרונה כדי למשוך את תשומת ליבם. "הֵי," היא אמרה.
אבא ראה אותה ופלט אנחה כבדה. הוא התרחק צעד אחד מאימא. לני ראתה כמה עייף הוא נראה, כמה מובס.
"אני... אני צריכה ללכת לבית־ספר," אמרה לני.
אימא שלפה חפיסת סיגריות איב מהכיס שבחזית מדי המלצרית הוורודים שלה. היא נראתה עייפה. היא עשתה משמרת לילה אתמול ומשמרת צהריים חיכתה לה היום. "תלכי לך, לני. לא כדאי שתאחרי." קולה היה רגוע ושקט, עדין בדיוק כמוה.
לני פחדה ללכת ופחדה להישאר. זה היה מוזר – טיפשי אפילו – אבל היא הרגישה לא פעם כמו המבוגר היחיד במשפחה, כאילו היא המטען המייצב שאחראי לשיווי משקלה של הספינה החורקת. אימא הייתה שרויה במסע נצחי של "למצוא את עצמה". בשנים האחרונות היא ניסתה פגישות בקבוצה של EST – האקולוגיה האנושית – את התנועה לפוטנציאל אנושי, אימון רוחני, אוניטריזם. אפילו בודהיזם. היא עברה על הכול וליקטה לעצמה דובדבנים מפה ומשם. בעיקר, לני חשבה, אימא יצאה מזה עם כל מיני פתגמים וחולצות טריקו. דברים כמו מה שיש יש, ומה שאין אין. דברים שלא הסתכמו בעצם בכלום.
"לכי," אמר אבא.
לני לקחה את התיק מהשולחן ומיהרה אל הדלת. כשהדלת נטרקה מאחוריה היא שמעה אותם מתחילים שוב.
די כבר, קורה–
בבקשה, ארנט, תקשיב לי רגע–
הגשם שטף את קולותיהם, הציף את הדשא הבוצי וזרם בפלגים על הבטון הסדוק בחזית הבית.
זה לא תמיד היה ככה. לפחות לפי מה שאימא אמרה. לפני המלחמה הם היו מאושרים. הם גרו אז בחניון קרוואנים בקֶנט ולאבא הייתה עבודה טובה במוסך ואימא צחקה כל הזמן ורקדה לצלילי 'Piece of My Heart' של ג'ניס ג'ופלין בזמן שהיא הכינה ארוחת ערב (הזיכרון של אימא שלה רוקדת היה בעצם הזיכרון היחיד שלה מהשנים ההן).
ואז אבא קיבל צו גיוס והלך לווייטנאם והמסוק שלו הופל והוא נפל בשבי. אימא התפרקה בלעדיו, ואז לני הבינה בפעם הראשונה כמה שברירית אימה. הן נדדו ממקום למקום תקופה מסוימת, היא ואימא, עברו מעבודה לעבודה ומעיר לעיר עד שבסופו של דבר מצאו בית בקומונה באורגון. שם הן עסקו בטיפול בכוורות והכינו שקיקים ריחניים למכירה בשוק האיכרים והפגינו נגד המלחמה. אימא שינתה את האישיות שלה בדיוק במידה שאפשרה לה להשתלב בקרב ההיפים.
לפני ארבע שנים, כשאבא חזר הביתה סוף־סוף, לני בקושי זיהתה אותו. הגבר יפה התואר והצחקן מהזיכרון שלה נטה עכשיו למצבי רוח, והיה מהיר חֵמה ומרוחק. הוא שנא כל דבר בקומונה, והם עזבו. ואז עברו שוב למקום חדש. ושוב. שום דבר אף פעם לא הסתדר כמו שהוא רצה.
הוא לא הצליח לישון ולא הצליח להתמיד בשום עבודה, אפילו שאימא נשבעה שהוא המכונאי הכי טוב בהיסטוריה. היו לו פלשבקים קשים והוא צרח בחושך. אימא ולני למדו ללכת בין הטיפות סביבו כשהזיכרונות האכזריים לפתו אותו.
ועל זה הם רבו הבוקר: כי אבא שוב פוטר מהעבודה.
לני הרימה את הכובע של הקפוצ'ון. בדרך לבית הספר היא הלכה בשכונות עם בתים מטופחים, עקפה יערות אפלים (אל תתקרבי לשם), עברה ליד הדיינר שהילדים הגדולים יותר מהתיכון שרצו בו בסופי־שבוע ודרך תחנת דלק, שם חיכו מכוניות בטור ארוך להתמלא בחמישים סנט לגלון. זה היה משהו שכולם כעסו עליו בימים אלה – מחירי הדלק.
ככל שהיה ידוע ללני, המבוגרים היו לחוצים באופן כללי בימים אלה, ובצדק. המלחמה בווייטנאם פילגה את המדינה. אי אפשר היה לפתוח עיתון בלי לקרוא על עוד פיגוע של מחתרת הוֶותֶרמן או המחתרת האירית. אנשים חטפו מטוסים ומישהו חטף את היורשת פטי הרסט. מתקפת הטרור באולימפיאדת מינכן זעזעה את העולם, וכך גם פרשת ווטרגייט. ולאחרונה החלו סטודנטיות במדינת וושינגטון להיעלם בלי להותיר אחריהן עקבות. העולם היה מסוכן.
לני הייתה נותנת הכול בתמורה לחברה אמיתית עכשיו. זה כל מה שהיא באמת רצתה: מישהו לדבר איתו.
מצד שני, דיבורים על דאגות לא עזרו. מה הטעם בווידוי?
ברור, אבא התעצבן לפעמים וצעק ואף פעם לא היה להם מספיק כסף והם עברו כל הזמן כדי להתרחק מנושים, אבל זו הייתה דרכם, והם אהבו זה את זה.
אבל לפעמים, במיוחד בימים כמו היום, לני פחדה. היא הרגישה שהמשפחה שלה עומדת על שפת תהום שעלולה לקרוס בכל רגע, להתמוטט כמו הבתים שהתרסקו על מדרונותיה הרעועים של סיאטל.
בסוף היום לני הלכה הביתה בגשם, לבד.
הבית היה באמצע רחוב ללא מוצא, והחזית שלו לא הייתה מטופחת כמו של שכניו. בית חד־קומתי בצבע חום כהה עם אדניות ריקות מפרחים ומרזבים סתומים וחניה מקורה צמודה עם דלת שלא נסגרת. עשבים צמחו בגושים בין רעפי הגג המרקיבים. תורן בלי דגל הפנה אצבע מאשימה למעלה, כהצהרה על שנאתו של אביה לכיוון שארצו פנתה אליו. בתור גבר שאימא אמרה עליו שהוא פטריוט, הוא ממש שנא את הממשלה שלו.
היא ראתה את אבא בחניה, יושב על שולחן עבודה עקום ליד המוסטנג החבוטה של אימא עם המסקינגטייפ שהדביק כמה מחלקיה שלא ייפלו. ליד הקירות עמדו ארגזי קרטון, ובהם כל הדברים שהם לא פרקו עדיין מאז הפעם האחרונה שעברו דירה.
הוא לבש – כרגיל – את המעיל הצבאי המרופט שלו ומכנסי ליווייס קרועים ודהויים. הוא ישב בגו שפוף, עם המרפקים על הירכיים. שערו השחור והארוך נראה כמו סבך פראי והשפם שלו שיווע למספריים. כפות רגליו המלוכלכות היו יחפות. אבל אפילו בהיותו כפוף ועייף, הוא עדיין היה יפה כמו כוכב קולנוע. זה מה שכולם חשבו.
הוא היטה את ראשו והביט בה מבעד לשיער. החיוך שלו אליה היה קצת שחוק בקצוות, אבל עדיין האיר את פניו. זה היה הקטע עם אבא שלה: יש לו מצבי רוח והוא קצר רוח ונרגז, אפילו קצת מפחיד לפעמים, אבל זה רק בגלל שהוא הרגיש דברים כמו אהבה ואובדן ואכזבה בלהט עמוק כל כך. בעיקר אהבה. "לנורה," הוא אמר בקולו המעושן והצרוד. "חיכיתי לך. אני מצטער. התעצבנתי. פיטרו אותי. את בטח נורא מאוכזבת ממני."
"לא, אבא."
היא ידעה כמה הוא מצטער. ראתה את זה על הפנים שלו. כשהיא הייתה צעירה יותר, היא תהתה לפעמים מה הטעם בכל ההתנצלויות האלה אם שום דבר אף פעם לא משתנה, אבל אימא הסבירה לה: המלחמה והשבי שברו בו משהו. זה כמו שהגב שלו נשבר, אימא אמרה. ואנחנו לא מפסיקות לאהוב מישהו כשהוא פצוע. אנחנו מתחזקות כדי שהוא יוכל להישען עלינו. הוא צריך אותי. אותנו.
לני התיישבה לידו. הוא חיבק אותה ביד אחת וקירב אותה אליו. "משוגעים מנהלים את העולם. זאת כבר לא אמריקה שלי. אני רוצה..." הוא לא סיים את המשפט ולני לא אמרה שום דבר. היא כבר התרגלה לעצב של אביה, לראות אותו שחוק. הוא השתתק באמצע משפטים כל הזמן, כמו חושש להביע בקול מחשבות מפחידות או מדכאות. לני ידעה על ההימנעות הזו, והבינה אותה. לרוב היה עדיף לשתוק.
הוא הכניס יד לכיס והוציא ממנו קופסת קאמל מעוכה. הוא הדליק סיגריה והיא שאפה את הניחוח החריף והמוכר.
היא ידעה כמה כאב רובץ עליו. לפעמים היא התעוררה ושמעה את אביה בוכה ואת אימה מנסה לנחם אותו, ואומרת דברים כמו, ששש... ארנט, פשוט תפסיק להיזכר, הכול נגמר עכשיו, אתה בבית והכול בסדר.
הוא הניד את ראשו ונשף זרם של עשן אפור־כחלחל. "אני פשוט רוצה... יותר, אפשר להגיד. לא עבודה. חיים. אני רוצה ללכת ברחוב ולא לחשוש מכך שאנשים יקראו לי רוצח תינוקות. אני רוצה..." הוא נאנח. חייך. "אל תדאגי. יהיה בסדר. אנחנו נהיה בסדר."
"אתה תמצא עבודה אחרת, אבא," היא אמרה.
"ברור, רֶד. מחר יהיה יותר טוב."
זה מה שהם תמיד אמרו.
בבוקר קר ועגום באמצע אפריל לני קמה מוקדם ותבעה את מקומה על הספה הפרחונית הישנה בסלון והדליקה את הטלוויזיה לצפות ב'טודיי שואו'. היא כיוונה את האנטנה עד שהקליטה התייצבה. כשהשידור נכנס לפוקוס, ברברה וולטרס אמרה, "...פטרישיה הרסט, ששינתה את שמה לטניה, נראית כאן בתמונה כשהיא מחזיקה רובה בעת שוד בנק שהתרחש בסן פרנסיסקו. עדי ראייה סיפרו שהיורשת בת התשע־עשרה, שנחטפה על ידי צבא השחרור הסימביונזי בפברואר..."
לני הייתה מרותקת. היא לא האמינה שצבא יכול פשוט לבוא ולחטוף בחורה מהדירה שלה. איך אפשר להרגיש ביטחון באיזשהו מקום בעולם כזה? ואיך הפכה נערה עשירה למהפכנית בשם טניה?
"קדימה, לני," קראה אימה מהמטבח. "לכי תתכונני לבית־ספר."
דלת הבית נפתחה בחבטה.
אבא נכנס לבית, מחייך חיוך כזה שאי אפשר שלא לחייך אליו בחזרה. הוא נראה שייך לקנה מידה אחר, גדול מהחיים במטבח עם התקרה הנמוכה, רוטט על רקע הקירות האפורים עם כתמי הרטיבות. מים נטפו משערו.
אימא עמדה ליד הכיריים וטיגנה בייקון לארוחת בוקר.
אבא נכנס בתנופה למטבח והגביר את הווליום בטרנזיסטור שעמד על הפורמייקה. זה היה שיר רוקנרול קצבי ואבא צחק ואסף את אימא בזרועותיו.
לני שמעה אותו לוחש, "אני מצטער. תסלחי לי."
"תמיד," אימא אמרה, ונאחזה בו כאילו היא חוששת שעוד רגע ירחיק אותה מעליו.
אבא השאיר את ידו על מותנה של אימא והוביל אותה אל השולחן. הוא משך כיסא ואמר, "לני, בואי!"
לני אהבה שהם כללו אותה. היא נטשה את עמדתה על הספה והתיישבה ליד אימה. אבא חייך אל לני והושיט לה ספר. 'קול קדומים'. "את תמותי על זה, רד."
הוא התיישב מול אימא והתקרב אל השולחן בגרירת כיסא. על הפנים שלו הייתה הבעה שלני הכירה וקראה לה חיוך הרעיון האדיר. היא כבר ראתה את ההבעה הזו בעבר, בכל פעם שהוא הגה תוכנית חדשה לשנות את חייהם. והיו הרבה תוכניות: למכור הכול ולצאת לקמפינג לשנה לאורך הכביש המהיר של ביג סוּר. לגדל חורפנים (זה היה מחריד). להתעשר ממכירת אריזות של זרעים במרכז קליפורניה.
הוא הוציא מהכיס שלו חתיכת נייר מקופלת והטיח אותה בשולחן בהכרזת ניצחון. הוא השאיר את כף ידו על הנייר. "זוכרת את החבר שלי בּוֹ הרלן?" הוא שאל את אימא.
אימא היססה רגע לפני שענתה. "מווייטנאם?"
אבא הנהן. ללני הוא אמר, "בו הרלן ואני עברנו גיהינום ביחד. הוא היה מפקד צוות ואני הייתי המקלען. שמרנו אחד על השני. היינו ביחד כשהמסוק שלנו נפל ולקחו אותנו בשבי."
לני ראתה שהוא רועד. שרוולי חולצתו היו מקופלים, כך שהיא ראתה את צלקות הכוויות ממפרק כף ידו ועד המרפק, רכסים גבשושיים של עור מעוות וחיוור שלא השתזף אף פעם. לני לא ידעה ממה הוא קיבל את הצלקות – הוא לא אמר והיא לא שאלה – אבל האנשים שלקחו אותו בשבי עשו את זה. את זה היא כבר הבינה לבד. גם גבו היה מלא בצלקות, והעור שם היה מתוח ומפותל וגבשושי.
"הכריחו אותי לראות איך הוא מת," הוא אמר.
לני הסתכלה על אימא בדאגה. אבא לא דיבר על הדברים האלה. זה הדאיג את שתיהן, לשמוע את המילים עכשיו.
הוא תופף בכף רגלו על הרצפה, ועל השולחן באצבעותיו המהירות. "בכל אופן. העניין הוא כזה." הוא פתח את המכתב, יישר אותו וסובב אותו כך שהן יוכלו לקרוא.
סמל אולברייט –
קשה למצוא אותך. שמי ארל הרלן.
הבן שלי, בו, כתב לנו הרבה על החברות שלו איתך. אני מודה לך עליה.
במכתבו האחרון הוא אמר לי שאם משהו יקרה לו במקום המחורבן ההוא, הוא רוצה שאתה תקבל את האדמה שלו כאן באלסקה.
זה לא הרבה. מאה ושישים דונם עם בקתה שצריכה הרבה תיקונים. אבל גבר חרוץ יכול להתקיים מהאדמה פה, רחוק מכל המשוגעים וכל ההיפים והבלגן אצלכם בדרום.
אין לי טלפון אבל אתה יכול לכתוב לי ולשלוח למשרד הדואר של הוֹמר. אני כבר אקבל את זה מתישהו.
החלקה נמצאת בסוף הכביש, אחרי שער כסוף עם גולגולת של פרה וקצת לפני העץ השרוף, סימן דרך 13.
שוב תודה,
ארל.
אימא הרימה את מבטה. היא היטתה את ראשה קצת, כמו ציפור, ובחנה את פניו של אבא. "האיש הזה... בו, הוא נתן לנו בית? בית?"
"תחשבי על זה," אבא קם בהתלהבות מהכיסא. "בית שיהיה שלנו. שיהיה שייך לנו. נוכל לקיים את עצמנו, לגדל ירקות, לצוד בשר ולהיות חופשיים. חלמנו על זה שנים, קורה. על לחיות חיים פשוטים רחוק מכל הבולשיט פה. בלי אף אחד שיגביל אותי ויגיד לי איך לעשות את העבודה שלי וירסק לי את החלומות. אנחנו יכולים להיות חופשיים. תחשבי על זה."
"רגע," אמרה לני. זה היה חריג, אפילו בשביל אבא שלה. "אלסקה? אתה רוצה שנעבור עוד פעם? רק עכשיו עברנו לכאן."
אימא הזעיפה את פניה. "אבל... אין שם שום דבר, לא? רק דובים ואסקימואים?"
אבא משך את אימא לעמידה בלהט שהוציא אותה משיווי משקלה, והיא נפלה אל זרועותיו. לני ראתה את הנימה המחוספסת והנואשת שבהתלהבותו. "אני צריך את זה, קורה. אני צריך להיות במקום שאני יכול לנשום בו. לפעמים אני מרגיש שאני פשוט משתגע. שם הפלשבקים יפסיקו וכל החרא ייגמר. אני יודע. אנחנו צריכים את זה. אנחנו יכולים לחזור למה שהיה לפני שווייטנאם דפקה אותי."
אימא הרימה את פניה אל אבא. חיוורון פניה בלט ליד שערו הכהה ועורו השזוף.
"בבקשה, בייבי..." אמר אבא. "תחשבי על זה..."
לני ראתה את אימא מתרככת, מעצבת מחדש את צרכיה בהתאם למה שהוא צריך, מדמיינת את האישיות החדשה. אלסקה. אולי היא חשבה שזה כמו יוגה או בודהיזם. התשובה. לאימא לא היה חשוב איפה ומתי ומה. הדבר היחיד שהיה אכפת לה ממנו זה הוא. יותר מכל דבר אחר, היא רצתה שלאבא יהיה טוב, היא רצתה להאמין בו. "בית משלנו," היא אמרה. "אבל... כסף... אתה יכול להגיש בקשה לקצבת נכות מהצבא – "
"די כבר עם הנושא הזה," הוא אמר באנחה. "אני לא עושה את זה. שינוי זה כל מה שאני צריך. ומעכשיו אני אזהר יותר עם הכסף, קורה. אני נשבע. יש לי עדיין עוד קצת ממה שאבא שלי הוריש לי. ואני אשתה פחות. אני אלך לקבוצת תמיכה של חיילים משוחררים כמו שרצית."
לני ידעה איך זה ייגמר. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהיא רואה את זה. בסופו של דבר, זה לא היה חשוב מה אימא או לני רצו.
אבא רצה התחלה חדשה. היה צריך אותה. ואימא הייתה צריכה שיהיה לו טוב.
אז הם ינסו את הקטע החדש שלהם, את המקום החדש הזה, בתקווה שהוא הפתרון. הם יעברו לאלסקה ויחפשו את החלום החדש. לני תעשה מה שיבקשו ממנה ותעשה את זה ברוח טובה. היא שוב תהיה הילדה החדשה בבית הספר. כי ככה זה אהבה.

כריסטין האנה

כריסטין האנה בעלת תואר בתקשורת ומשפטים, נולדה ב-25 בספטמבר בשנת 1960 בגארדן גרוב, קליפורניה שבארצות הברית. היא חיברה יותר מ-20 רבי־מכר שנמכרו ביותר ממיליון עותקים ביניהם הזמיר, הלבד הגדול, גן החורף.

ספרה דרך הגחליליות עובד על ידי נטפליקס לסדרת טלוויזיה מצליחה בהשתתפותה של הכוכבת ההוליוודית קתרין הייגל, וכיכב בראש טבלאות הצפייה בשבוע הראשון ליציאתו.

עוד על הספר

  • שם במקור: The Great Alone
  • תרגום: כנרת היגינס־דוידי
  • הוצאה: מודן
  • תאריך הוצאה: מאי 2019
  • קטגוריה: פרוזה תרגום, רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 440 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 20 דק'
  • קריינות: חני שפירא
  • זמן האזנה: 16 שעות ו 51 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
467 דירוגים
373 דירוגים
66 דירוגים
19 דירוגים
5 דירוגים
4 דירוגים
25/11/2023

אהבתי למרות הקושי לקרוא. בספר יש אהבה ומוות, אלימות כלפי נשים וגם אחוות נשים. מקומות רחוקים פיזית אך גם נפשית. סוף טוב סגירת מעגל, דמויות המתמודדות עם השלכות של הבחירות שלהן בחיים, שווה קריאה . תהנו

4
18/10/2020

ספר לא קל.. כבת להלום קרב הספר עזר לי לראות דברים ממרחק ומקרוב. קראתי אותו בשקיקה עד השעות הקטנות של הלילה. יש סצנות קשות אבל הספר מאד נוגע ומעניין.

4
25/2/2024

היה לי קצת קשה בהתחלה ולא ממש הבנתי על מה ההתלהבות. אבל! אז הספר שאב אותי פנימה. תיאורים נפלאים, עלילה מרתקת וגם נושאים קשים שהספר עוסק בהם. מהרגע שנשאבתי התחלתי לדאוג מרגע זה - שהספר יסתיים.

3
21/8/2022

וואוו! ספר מרגש על כוחות אנושיים מול כוחות טבע עצומים, על נפש האדם, על מערכות יחסים, על אהבה ששואבת ושורפת והורסת ועל זו שבונה ומשקמת. נקרא בנשימה אחת, מומלץ מאוד!!

3
17/2/2020

ספר נפלא כתוב כל כך יפה מרתק ומעניין. ספר המוקדש לאהבת האדם ולטבע

3
2/4/2021

סיפור עצוב מקסים ומרגש על החיים בצל PTSD או סתם בצילו של גבר מכה. סיפור מדהים על החיים באלסקה. חברות, אהבה וקשיים לא אנושיים. היה שלב שהרגשתי שהסיפור קצת מתארך ולא מתקדם אבל פרט לכך היה מרתק ושובר לב.

2
27/4/2024

מדהים!!!!!!! ספר מרתק. לא יכולתי להתנתק....

1
23/4/2024

קראתי כמעט בנשימה אחת. אי אפשר להפסיק למרות שלעיתים קשה מנשוא והדמעות זולגות

1
21/4/2024

פשוט נהדר

1
18/4/2024

אי אפשר לעצור את הקריאה. ספר מיוחד שלוקח את הקורא למסע מדהים לתוך מערכות יחסים מורכבות, מעניינות ומרתקות באחד המקומות המאתגרים בעולם, באלסקה.

1
16/3/2024

ספר מעניין ומרגש, קשה להפסיק לקרוא

1
9/3/2024

ספר נפלא, מראות מופלאים כאבים אהבות קשיים והצלחות הכל בו ארוג בצורה מופלאה

1
26/2/2024

קשה להפסיק לקרוא למרות הקטעים הלא פשוטים בספר.

1
20/2/2024

וואו פשוט ספר יפייפה, מרגש ועוצמתי.

1
19/2/2024

ואו, ואו, ואו הנאה צרופה סיפור מרתק כתוב בכל כך הרבה יופי ורגש. אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי לאחרונה

1
8/2/2024

וואו, שואב אותך לטבע הפראי של אלסקה. סיפור מרגש, מותח וסוחף.

1
22/1/2024

איזה ספר מרגש, סוחב, מעניין ומלא במתח. העלילה מתפתחת בהדרגה וכל כך עשירה! מומלץ ביותר.

1
18/1/2024

מהמם ומרגש ממש

1
15/1/2024

ספר מדהים, סוחף מאד כתיבה מדהימה ומרתקת

1
13/1/2024

ספר סוחף ונהדר

1
11/1/2024

מושלם, נסחפתי וסיימתי לקרוא ביומיים . פשוט ספר נוגע ללב ומרתק.

1
8/1/2024

עוצמתי, סוחף ומרתק קשה שלא לסיים אותו ביום

1
7/1/2024

ספר מרתק על החיים מלאי היופי, האתגר והקושי באלסקה, בתקופה שלאחר מלחמת וייטנאם. סיפור נוגע ללב על סולידריות חברתית ומשפחתיות.

1
5/1/2024

מומלץ מאוד, מרתק וסוחף. ספר מרגש על אהבת אמת וטבע מופלא באלסקה הקשוחה.

1
29/12/2023

מושלם סיפור רגיש על רקע אלסקה היפה והמאתגרת.

1
18/12/2023

נפלא!

1
5/12/2023

ספר מעולה מומלץ בחום, מרגש

1
24/11/2023

עברתי מסע ארוך במהלך קראית הספר. התאהבתי, כעסתי והתאכזבתי ואז נשבר לי הלב. נהנתי לקרוא משהו אמיתי, לא מושלם. ממליצה!

1
16/11/2023

מרגש ומדהים

1
14/11/2023

ספר מעולה! כתוב היטב ועלילה מרתקת. מומלץ בחום

1
8/11/2023

במילה אחת מעולה

1
28/10/2023

הספר הטוב שקראתי אי פעם. ספר חובה. חבל שאין עוד כוכבים לתת לו.

1
26/10/2023

סוחף!!! מסופר בצורה מבריקה, נהנתי, כאבתי, פחדתי בכיתי, התרגשתי, שמחתי, הנופים הטבע העצמה שבה. ספר מומלץ מאוד.

1
15/10/2023

כתיבה משובחת! סיפור מרגש, מלא אהבה, התמודדות עם קשיים בלתי נסבלים אבל גם עם תקווה. מאוד מומלץ

1
30/9/2023

הספר הזה פשוט חוצה את כל הגבולות והאמונות המרחבים הקסומים והאנושיות שמחברת אותנו אל המעל מעבר… קסום. כריסטין האנה פותחת את הלב לכל מי שמחפש את דרכו בחיים.. אמשיך לעקוב… המלצה חמה גם על הזמיר, שמגלה עולם של חלומות, עצב, פחד, כאב אבל מעל הכל, אהבה וקשרים אנושיים מורכבים אבל בלתי נשכחים. אמשיך לחפש את סיפרי הסופרת. אני בטוחה שאמצא קסם בכולם.

1
17/9/2023

ספר מרתק. תיאור מערכת היחסים הרעילה, בה גדלה הגיבורה ושרדה, כתוב באופן חזק. תיאורי היופי המופלא של אלסקה, מושכים כבחבלי קסם.

1
8/9/2023

מעולה

1
5/9/2023

מושלם

1
4/9/2023

נפלא. מרגש. חונק בגרון לעיתים ומתאר טבע נפלא. ת

1
16/8/2023

מדהים

1
15/8/2023

ספר מעולה ממש על אהבה ונחישות, על אימהות ועל בית. לא הפסקתי לבכות. מהמם

1
7/8/2023

ספר מדהים

1
2/8/2023

מעולה!

1
21/7/2023

מרתק, אי אפשר להניח מהיד!

1
19/7/2023

ספר שאי אפשר להניח בצד, מרתק וסוחף

1
10/7/2023

נפלא נהדר מרתק

1
25/6/2023

ספר שלא תמיד קל לקרוא אבל נוגע בחיים עצמם באופן הכי אמיתי. מומלץ.

1
26/5/2023

ספר קשוח. מותח נהנתי מאוד לקרוא אותו

1
26/5/2023

ספר עוצר נשימה שלקח אותי לזמן ועולם אחר. בכיתי ובאותו זמן לא רציתי שייגמר. מלא תובנות ומעורר מחשבה.

1
23/5/2023

טוב מאד

1
27/4/2023

מעולה, נשאבתי מיד אל תוך הסיפור הלא קל ולא פשוט, ממליצה מאוד.

1
21/4/2023

ספר נהדר. מרגש וסוחף

1
18/4/2023

ספר סוחף, לא יכולתי להפסיק לקרוא עד העמוד האחרון.

1
12/4/2023

קראתי בשקיקה

1
12/4/2023

ספר מעולה! סוחף אחריו עם התאורים של אלסקה, בחלקים קשה ובכולו מרתק

1
10/4/2023

למדתי הרבה על מקום מרתק, סיפור שממש עושה חשק לנסוע ולבקר באלסקה. נושא הספר חשוב והוא כתוב בצורה מאוד מרגשת וסוחפת. קראתי ללא הפסקה, נהניתי ובכיתי עם הדמויות, ממליצה מאוד!

1
27/1/2023

מדהים. אחד הספרים המעניינים והסוחפים שקראתי לאחרונה, אי אפשר להפסיק לקרוא (למרות שהסיפור לא קל)… אהבתי את הדמות של לני, נערה תמימה ועם זאת קשוחה, שגדלה ומתבגרת בטבע הפראי של אלסקה. תיאורי הטבע יפהפיים.

1
19/1/2023

וואו ספר שואב שתופס אותך בכל נימי הנפש לרגעים קשה לקריאה ומעלה דמעות אבל כתוב מדהים ומרתק, ממש ראיתי את הדמויות בעיני רוחי

1
29/12/2022

כריסטין האנה - וואו . הלבד הגדול סוחף, לא הצלחתי להפסיק לקרוא. הלב נשבר ומתמלא עם כל פרק. חיבוק ללני.

1
25/12/2022

וואהו. איזה סיפור!! הרפתקאה ודרמה וקשיים ומוות ואהבה ושמחה ודמויות מעולות ומתחשק לי ביקור באלסקה😁 ספר חוויה.

1
30/11/2022

ספר מעולה. היה לי קשה בהתחלה להתמודד עם האכזריות האלימות והקושי של הגיבורים אך שהתגברתי על זה נסחפתי עם העלילה המהפנטת והנופים הקסומים. מומלץ

1
18/11/2022

ספר מעולה עלילה זורמת ומשכנעת , מרחיב אופקים, חכם מבחינה פסיכולוגית. לציין רק שהעלילה עצמה אולי כמו אלסקה היתה קשה בתכניה מה שלמרות ההכרה באיכות גרם לי לרצות להרפות ממנו. הקריאה בו היא גם סיפור התגברות עבורי.

1
15/10/2022

הסופרת בתיאוריה הנפלאים מצליחה להעביר את אלסקה גם למי שמעולם לא ביקר בה. הסוגיה המועלית של התעללות במשפחה מועברת בעצמה מרתקת. ספר חובה

1
19/8/2022

ספר מדהים, קשה לקריאה לעתים, הופך את הבטן, אך נשאר איתך ונשאר במחשבטתיך גם הרבה אחרי

1
9/4/2022

ספר מופלא ומלא בכל כך הרבה. נגע בכל כך הרבה נימים. אלסקה היא ללא ספק אחד המקומות שלא מאפשרים לנוע בהם עם מסכות. היא חושפת מי אתה באמת ועם הספר המופלא הזה עברתי ממש מסע מופלא. מומלץ מאד מאד

1
13/9/2021

סיפור מאד סוחף, ממש נבלעתי בתוכו... המון אהבה וכבוד לנופי הצפון ולטבע הפראי, "הלבד הגדול" שמצמיח קהילה תומכת ומחבקת. בתווך משפחה אוהבת, סובלת ומיוסרת בעוצמות רגשיות מטלטלות. אהבתי!

1
6/2/2021

פשוט ואוווו!!!!! מאוד מרגש, נוגע ללב, נסחפתי.

1
27/12/2020

נפלא ומרטיט לב! ספר שמעורר את כל קשת הרגשות. עצב, כאב, אימה, כעס, שמחה, התרגשות, הנאה. תיאורים מופלאים של טבע פראי. נשביתי בקסם הסיפור של לני. עד לסוף.... הטוב!

1
17/4/2025

הספר הכי יפה שקראתי

28/3/2025

הספר נפלא. מותח. מרתק.קשה. כואב. ובעיקר אנושי.

10/3/2025

ההתחלה מעט מייגעת לקח לי זמן להתחבר. בניגוד ל הזמיר זה לא ספר שקראתי בנשימה אחת עד שהגעתי לפרקים האחרונים והיה שווה להתאמץ. ספר מרגש שמדבר על נושאים חשובים שרלוונטיים גם לכאן ועכשיו. פוסט טראומה וההשפעות שלה על הסובבים. אלימות במשפחה והשפעותיה ועוד. בקיצור מומלץ

7/3/2025

אחד המעולים ביותר שקראתי. מרתק ומרגש מאוד.

20/2/2025

ספר מדהים מלא בערות רגשיות כמו אלסקה עוצמות מאוד חזקות לטוב ולרע

12/2/2025

סוחף ומהפנט, כמו אלסקה

25/1/2025

הרבה תיאורים של נופים, הסיפור יפה, עלילה מפתיעה

11/1/2025

‏ספר נהדר ‏מרגש ומרתק, מישהו אוהב טבע ובימיוחד את אלסקה ….לא יוכל לעזוב את הספר ‏נהניתי מכל רגע ‏המון רגש המון אהבה , שמגלה סיפור חיים ‏אהבתי

7/1/2025

מצויין. נהניתי מאוד

29/12/2024

וואו, התאהבתי, התרגשתי, כאבתי, ולא הצלחתי לעזוב את הספר

27/12/2024

ספר אנושי ומרגש, אחד הטובים שקראתי תאור הטבע מדהים,

13/12/2024

ספר מדהים. כתיבה נהדרת, עלילה תפורה היטב וסיפור טוב. ספר על אומץ ופחד על אהבה וקושי על אלסקה הטבעית והפראית. סיפור נפלא וקשה ונוגע ללב.

12/12/2024

וואו זה מה שיש לומר על הספר הזה.

9/12/2024

סיפור מאוד מרגש ולא פשוט. הכתיבה של כריסטין מצוינת כמו תמיד. הדמויות מורכבות ומעניינות. מומלץ מאוד!

30/11/2024

מרתק, סיפור מטורף, מצליח לגעת בכל כך הרבה היבטים. מרגש ומכאיב ומסעיר. מומלץ. הקשבתי בגרסה הקולית שהיתה מצויינת.

28/11/2024

זה מרתק משלב ידע , היסטוריה ומתח

27/11/2024

ספר מצויין אהבתי מאד מעניין ומרתק

12/11/2024

הספר מעולה, הקריינות היתה פחות טובה, מאוד הורידה לי מרמת החוויה

9/11/2024

הספר הכי יפה שקראתי

31/10/2024

ספר מרתק מרגש, סוחף

28/10/2024

חד משמעית אחד הטובים שקראתי ובטוח ישאיר בי חותם.

15/10/2024

אי אפשר להפסיק לקרוא.

29/9/2024

ספר מרתק . מומלץ!!!

10/9/2024

וואו וואו וואו!!!!! לא הצלחתי להפסיק לקרוא את הספר. עומר נשימה ומרתק. אי אפשר להניח את הספר

9/9/2024

טלטל את נשמתי. עטף אותי בחום ובאהבה ששורדת הכל.

5/9/2024

סיפור נהדר על קשיי החיים של תושביאלסקה. מרגש עד דמעות ומטלטל. לא להחמיץ!

11/8/2024

ספר נפלא

8/8/2024

ספר מרתק וסוחף. מכניס לעולם אחר לגמרי. למציאות מאתגרת יחד עם אהבה קסומה. אי אפשר להפסיק לקרוא.

24/7/2024

מעולה

10/7/2024

פשוט וואו

18/6/2024

ספר מדהים . קראתי ללא הפסקה

14/6/2024

הסיפור הסוחף כתוב בשפה מרתקת, הנופים המרהיבים מתהווים בדמיונו של הקורא, יחד עם התחושות החזקות המועברות היטב, בשפה המרתקת בה כתוב הספר. הסיפור לא מאפשר להניח את הספר מהיד, קבתי אחרי לני ואמה בנשימה עצורה.

23/5/2024

נפלא קראתי בכל דקה שיכולתי

19/5/2024

אהבתי, נסחפתי, דמעתי, התרגשתי, לא נשמתי, נצמדתי. ספר מופלא

18/5/2024

אהבתי מאוד את הספר כתוב נפלא והקריאה קולחת ומפתיעה למרות אורכו אף פרק אינו משעמם והוא גם מלא בהפתעות תודה על הספר

17/5/2024

ספר מעולה. אי אפשר להניח אותו עד סופו.

26/3/2024

ספר נפלא עם תאורי טבע מופלאים מומלץ!

3/1/2024

ספר מעולה! שילוב ראוי וטוב של עלילה מצמררת המונחת על רקע כה מיוחד של ארץ פראית ומרתקת. מומלץ בחום!

24/6/2023

יש קטעים שנמשכים כמו מסטיק. אבל סה''כ ממליצה לקרא

20/5/2023

מושלם

2/4/2023

ואווו מטלטל, מרגש, מדהים הזלתי דמעות בסוף עוצר נשימה ממליצה מאוד

24/3/2023

ספר מדהים. קריסטין האנה כרגיל סופרת מדהימה עם כתיבה משובחת. כל כך נהניתי לקרוא ולבכות, ספר מרגש מאוד

13/3/2023

ספר מדהים, חשף אותי לכלכך הרבה רגשות וגרם לי להבין אהבה מה היא

11/3/2023

ספר מרתק שנותן טעימה נפלאה על אלסקה, על אלימות, על אהבה אינסופית ועל שורשים, נהניתי מאד

4/3/2023

סיפור טרגי ועצוב נורא. כתוב בצורה נהדרת, לאורך כל הספר אפשר ממש להרגיש בגוף את הכאב ולדמיין את נופיה המרהיבים של אלסקה. כתיבה יוצאת מן הכלל, חובה לקרוא!

3/3/2023

מפעים ומרתק

2/3/2023

במילה אחת... נפלא!!!

28/2/2023

מרתק וכתוב מצוין.

24/2/2023

ספר מרתק שאי אפשר להניח עד הסוף, החיבור לדמויות הוא מיידי .הסיפור קשה עצוב וממש הופך את הבטן .

24/2/2023

ספר מעולה, כתוב היטב!

23/2/2023

ספר נהדר ומרגש עד דמעות.ממליצה עליו.

19/2/2023

מעניין ומרתק

10/2/2023

מעולה,מרתק,קראתי בנשימה עצורה

1/2/2023

ספר מרתק כתוב היטב

24/1/2023

עוצמתי וסוחף. תיאור אלסקה בצורה מרהיבה ומציאותית.

18/1/2023

וואוו

6/1/2023

מעולה

4/12/2022

טוב מאוד. מרתק. קצת יותר מדי תאורי טבע

18/11/2022

ספר מופלא!

9/11/2022

אחד הספרים הטובים שקראתי !!!

29/10/2022

ואו, לא הצלחתי להפסיק לקרוא, מעולה

13/10/2022

מעולה

6/10/2022

ספר מרתק, חשוב ומעורר השראה. לא נראה לי שאני אשכח את קורה ולני בחיים! אל תפספסו !

3/10/2022

ספר מעניין, מלא פרטים. אהבה ומוסר השכל. אהבתי מאוד

3/10/2022

ספר מצוין, פשוט חובה קריאה.

19/9/2022

נהדר, מלא כוח, קל, שוטף, אלסקה נשמעת מקום מהמם.

7/9/2022

ספר מופלא, קראתי הרבה ספרים של כריסטין האנה וזה התעלה על כולם. מרתק, מרגש, תופס אותך בקרביים.

24/8/2022

הספר הכי יפה שקראתי אי פעם, נקודה!

8/8/2022

ענק-גדול מהחיים -אין מילים

7/8/2022

ספק מרתק שיש בו טבע פראי, אהבה ללא גבולות, השרדות במובן הכי פיזי והכי נפשי. תיאורי הטבע והאקלים כל כך מוחשיים שממש הרגשתי קור כל פעם שהייתה שם סערה. דאגתי ללני והזדהתי עם כל מה שעבר עליה. מידי פעם עצרתי את הקריאה כי פחדתי ממה שיקרה לה. ספר מדהים.

4/8/2022

ספר שקשה להניח נהנתי מאוד

2/8/2022

נפלא !!! נהנתי מכל רגע של קריאה.

17/7/2022

סוחף מאוד מכניס אותך לאלסקה

14/7/2022

הספר נכתב נהדר. המציאות הקשה והמורכבת מועברת בצורה מרגשת מאוד. לא יכולתי לעצור. ממליצה!

12/7/2022

עוצמתי,יפיפה,קשה ומרתק.

11/7/2022

ספר מושלם. קראתי אותו בנשימה אחת. תאורי נוף מהממים ואותנטיים. כתיבה קולחת ומושכת לקרוא עוד ועוד. סיפור מרגש.

8/7/2022

ספר סוחף טמרתק

2/7/2022

וווואווו. ספר נפלא

24/6/2022

ספר נפלא, מרגש שסחף אותי גם בתיאורי הנוף וגם בעלילה. מומלץ בחום

5/6/2022

מרתק קשה להפסיק לקרוא

3/6/2022

ספר מהמם, מרגש, עצוב ושמח. כזה שקשה להניח מהיד עד שנגמר... ואז רוצים ממנו עוד. מומלץ

2/6/2022

אחד הספרים הטובים שקראתי

15/5/2022

מקסים, מרתק, נוגע ללב, קולח ומעורר סקרנות

14/5/2022

סיפור מעולה. בוחן את אזור הספר של אלסקה עם הטוב והרע שבלבד, ובוחן את הלבד של האינדיבידואל עם האכזריות והטוב שבו. הסוף מעט קלישאתי, אך אין רע בהמתקת הגלולה המרה שחווינו.

14/5/2022

חובת קריאה

11/5/2022

מעולה!

10/5/2022

עוצמתי מושלם מכאיב מטלטל ולקח לי יומיים לסיים 700 עמודים! ספר יפהפה

8/5/2022

ספר. מרתק ביותר. תיאור הנופים עוצרי נשימה

2/5/2022

מצוין. כתוב היטב ומרתק

7/4/2022

מופלא. האנה כותבת אפוסים. ראה הזמיר.

29/3/2022

מרתק ונקרא בנשימה עצורה

27/3/2022

מצויין. סוחף וטוב

8/3/2022

מרשים עוצר נשימה כמו הנוף והלבד

20/2/2022

מדהים ,סוחף ,שונה ,מעניין, כתוב בצורה רהוטה מענינת מפעיל דמיון חזותי עוצר נשימה

18/2/2022

וואוו. נהניתי מכל רגע! ספר מדהים, מרגש, עם תיאורי חיים שלא יאמינו וטבע מדהים. מומלץ מומלץ!

16/2/2022

אנושי ומעולה

4/2/2022

סיפור על חיים מורכבים וקשים באלסקה המורכבת והקשה, על אנשיה הנפלאים ועל אחד פגוע ושונה. ספר נפלא!

30/1/2022

ספר סוחף, מטלטל, עצוב שאי שאפשר לעזוב אותו לרגע אחד ..

30/1/2022

ספר מקסים

28/1/2022

ספר נפלא.

24/1/2022

מזמן לא קראתי ספר שסחף אותי כל כך. ספר מרגש, מעניין, מותח. קראתי בלי הפסקה...

24/1/2022

מעולה, מרתק וכתוב נפלא

23/1/2022

מרהיב. מחניק. מותח. אכזרי. יפהפה. עצוב. שמח. מדהים.

21/1/2022

צלילה חופשית למרחבים אין סופיים של כתיבה תיאורית מרתקת.

15/12/2021

תחילתו קשה לקריאה אבל אל תפסיקו הספר הוא ספר חזק. אמנם שונה מהזמיר. וזה יופי כתיבתה של הסופרת. יכולתה לכתוב ספרים כה שונים ועם זאת מרתקים. ספר מומלץ ביותר

5/12/2021

טוב

2/12/2021

מעולה

19/11/2021

מ ע ו ל ה !!!!!

7/11/2021

מצויין. מסע של ממש לתוך עולם וחיים אחרים לרגעים מטלטל ולרגעים מרגש עד דמעות.

4/11/2021

ספר חזק! ארוך, לא פשוט בחלקים מסויימים. אבל נהדר, מרגש וסוחף

21/10/2021

ספר מרתק!! סיפור קשה, מומלץ

20/10/2021

יופי של ספר. מאד קריא

14/10/2021

מזמן לא קראתי ספר כל כך טוב. אהבתי אותו כל כך שממש הצטערתי כשסיימתי לקרוא אותו.. עושה חשק לטוס לאלסקה כדי לראות את היופי הזה במו עיניי (לא פעם נכנסתי לגוגל כדי להסתכל על מקומות שתיארה הסופרת).. הסיפור עצמו הוא לא קל. לא מדובר פה באיזו אגדה קסומה או רומן שכולו נוטף מתיקות. זה סיפור על חיים קשים, על הצד האפל של האהבה ועל תקווה. ממליצה בחום.

25/9/2021

פשוט מעולה! ❤️❤️❤️❤️❤️

14/9/2021

ספר מצוין, מרתק ונוגע ללב

9/9/2021

וואו, קראתי בנשימה עצורה

27/8/2021

ספר מעולה סוחף מותח סיפור אהבה ענק אחד הספרים היפים והטובים שקראתי. מומלץ מאוד.

24/8/2021

אי אפשר להפסיק ספר על החיים פשוטו כמשמעותו...

22/8/2021

ספר מדהים. עוצר נשימה. שילוב של סופרת מופלאה וסיפור קשה שנקרא בנשימה עצורה. מאוד ממליצה.

21/8/2021

ספר סוחף, מהמם, מרתק, נותן אור על אלימות בתוך המשפחה ועל פוסט טראומה. כתוב בצורה מדהימה,מומלץ בחום.

19/8/2021

ספר מרתק פותח אופקים וליבות אוהבים. לא הצלחתי להתנתק ממנו, וצר היה לי לסיימו....

18/8/2021

הנאה צרופה

18/8/2021

מדהים. בהתחלה מעט לא זורם, לאחר שנכנסים אליו מרתק ומעניין. עולם שאנו לא מכירים מתגלה לנו. ספר עם מסרים ותובנות. ממליצה בחום.

17/8/2021

מרתק, עמוק וסוחף. מומלץ בחום!

22/7/2021

ספר שהוא מסע חיים שלם , כתוב מדהים אלסקה מתוארת בצורה שובת לב וכל כך מוחשית פשוט מדהים

14/7/2021

ספר מרגש כתיבה נוגעת ומלאה תובנות... קראתי בנשימה אחת. עונג רצוף תודות 🙏

14/7/2021

ספר מרתק וסוחף. אהבתי לקרוא ונהנתי מאד. מומלץ ביותר.

12/7/2021

ספר מופלא ומרגש, לא הנחתי מהיד

2/6/2021

קראתי את הספר לפני מספר חודשים בנשימה עצורה. כל פעם שאני מחפשת ספר חדש לרכישה עוברת על פני ספר זה אני מרגישה שפגשתי מכר ותיק. הספר נוגע הן באלימות במשפחה ובקושי לצאת ממעגל האלימות והן משמש כקפסולת זמן לשנות השבעים בארצות הברית. מומלץ בחום

12/5/2021

ספר מדהים, תאורי הנוף של אלסקה היו כל כך חיים שממש הרגשתי את עצמי שם בתוך ההוד הלבן והמפחיד של מרחבי השלג והקרח, הנהתי מאוד וממליצה בגדול.

6/5/2021

מצוין

4/5/2021

אחד הספרים הטובים שקראתי יש בו הכל אך בעיקר את מחשכי האדם וההורות מומלץ

6/4/2021

ספר מרגש ומרתק

6/4/2021

ספר מרתק, דמויות מעניינות, לא רציתי להפסיק לקרוא ולא רציתי לסיים.

20/3/2021

מרגש

28/2/2021

סיפור מהחיים יופי של שזירת מציאות לעלילה מרתקת סוחפת שמראה כמה מורכבים החיים וכמה כוח הרצון והנחישות יכולים להחזיק אנשים שיודעים כמה חשובה האחדות והעזרה ההדדית

27/2/2021

מיוחד, מרגש מרתק

24/2/2021

תענוג צרוף לא יכולתי להניח את הספר..כתוב בצורה קולחת ומרתקת

23/2/2021

שוב אין לי מושג למה הספר הזה נמצא תחת קטגוריית הרומן הרומנטי. זה ממש לא הז'אנר! ספר מצויין למי שמחפש לטבוע ברקמה של עולם אחר... כתוב מעולה, אך תיאורי הסביבה עלולים לעייף... בכל זאת קראתי בנשימה אחת. צריך להתמיד בשליש הראשון...

23/2/2021

אחד הטובים שקראתי. לא הייתי רחוק מלארוז מזוודה ולעבור לאלסקה..

17/2/2021

ספר עוצר נשימה ! תיאורי הנוף של אלסקה פשוט מדהימים . סיפור לא פשוט , אבל כזה שמשאיר אותך עם הרבה מחשבות . ממליצה מאוד מאוד !

9/2/2021

ספר נפלא, אמיתי עד כאב, סוחף, מרגש,עמוק! חווית קריאה מופלאה, הסופרת מצליחה לתאר את העלילה בכנות ורגש. מומלץ מאוד!!! אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי

7/2/2021

נפלא

4/2/2021

ספר נפלא ומרגש שאי אפשר להפסיק לקרוא!!

2/2/2021

ספר מרגש קולח שאי אפשר לעזוב מהיד

29/1/2021

ספר נפלא. התחלתי ולא יכולתי להפסיק. ממליצה!! מאוד.

24/1/2021

מאוד נהנתי מהספר.

23/1/2021

ספר נפלא. סיפור מרתק , נקרא בנשימה אחת.

23/1/2021

נקרא בנשימה עצורה, בכיתי, צחקתי, התרגשתי ומתבאסת שנגמר

21/1/2021

ואווו, אחד הספרים הטובים שקראתי סוחף, מרגש, מצמרר, עצוב והכל יחד מומלץ בחום

14/1/2021

מרתק. מרגש. הטוב ביותר שקראתי השנה.

13/1/2021

מעולה!!

13/1/2021

מרתק להפליא תיאורים מדהימים גיבורים אמיתיים ועלילה מרתקת.אהבתי ממש

10/1/2021

נהדר

2/1/2021

מעולה ומרגש

2/1/2021

ספר מרתק. כתוב טוב . סוחף.

31/12/2020

ספר מהפנט, שקשה להניח מהיד. עכשיו נשאר רק לחלום לבקר יום אחד באלסקה.

29/12/2020

עוצר נשימה אלסקה שלא ידענו, מחיר האהבה, הרבה עזרה וערבות הדדית , חוויה של סיפור, תודה

27/11/2020

ספר מרתק חושף את החיים באלסקה.הישרדות! וחיים עם אבא מכה.דילמות בחיים

13/11/2020

וואוו. אין לי מילים. לקראת הסוף הייתי צריך לעשות הפסקות כדי לקחת אוויר. ספר מטלטל. מדהים.

10/11/2020

ספר מרתק, תיאורים מדהימים של אלסקה, סיפור לא פשוט. מומלץ.

3/11/2020

מקסים. פנטסטי. קראתי בנשימה עצורה .

23/10/2020

מרגש. חומר למחשבה

23/10/2020

ספר מופלא שחברו בו תאורי נוף עוצרי נשימה ותאורי נפש לא פחות יפים. הסיפור עצמו על רקע התקופה של מלחמת ויטנאם מעצים עוד יותר את מה שקורה באלסקה. בשני המקומות היתה מלחמת השרדות קשה ולפעמים גם בלתי אפשרית שהשאירה צלקות לא מעטות למי שהיו של.

19/10/2020

סוחף. קריאה מהנה תוך טיול בנופים הפראיים של אלסקה ובנפשן של הדמויות

16/10/2020

ספר נפלא. תאורי הנופים של אלסקה מופלאים. נהנתי מכל רגע.

11/10/2020

איזה כיף... נדיר שאני נהנית כל כך משני ספרים של אותה הסופרת! ספר שמתחיל בקצב נינוח ואיטי שהולך ומתגבר עד שלא יכולים להוריד אותו מהיד. תענוג!

10/10/2020

ספר מרתק, מרגש. נקרא בנשימה אחת

10/10/2020

אחד הטובים שקראתי לאחרונה!

2/10/2020

כריסטין האנה היא סופרת מוכשרת עם כתיבה מופלאה וכל סיפור שלה מרתק ולא בא לי שיגמר!

20/9/2020

ספר מרתק, מעניין מאוד. עצוב אבל אופטימי. אי אפשר להפסיק לקרוא, מומלץ מאוד.

5/9/2020

הלבד הגדול תרתי משמע,ספר מרתק

1/9/2020

נפלא, מרתק, מותח ועמוק. מחכה לעוד ספר מפרי עטה של כריסטין האנה.

17/8/2020

ספר מרתק, כתוב היטב ומושך את הקורא בסיפור המעניין.

16/8/2020

וואו

9/8/2020

נהדר ומטלטל

3/8/2020

לא יכולתי להפסיק לקרוא.. מדהים מעניין . מומלץ

30/7/2020

ספר סוחף נהניתי מאוד

30/7/2020

כתוב מקסים ומרגש.

23/7/2020

ספר מקסים, למרות העלילה הלא פשוטה. אותי הרשימו גם תאורי הנופים של אלסקה. ממליצה בחם!

6/7/2020

ספר מרתק ומרגש, המתאר תוך כדי עלילה מרתקת ודמויות מיוחדות את החיים באלסקה בשנות השבעים של המאה הקודמת.

28/6/2020

ספר שאי אפשר להפסיק לקרוא... נהניתי כל כך.

30/5/2020

נפלא.ממליצה.

17/5/2020

ספר מדהים, סוחף ומרתק ממליצה בחום

16/5/2020

מעולה

5/5/2020

הנאה צרופה! ממליצה בחום.

3/5/2020

ספר שמושך את הקורא פנימה, קראתי בנשימה עצורה, בלי יכולת לעצור. זה ספר שתופס אותך וגורם לך לראות את הנופים המתוארים ולחוש את התחושות של גיבורי הסיפור, לפעמים חשוף עד כאב, חונק בגרון , ואף גורם להזיל דמעה. אל תוותרו . מומלץ בחום

25/4/2020

כריסטין שוב מצליחה לסחוף את הקורא לתוך תמונה משפחתית לא פשוטה השזורה בחיי עיירה חמה. ספר שפותחים ונהדף הראשון ועד האחרון, לא סוגרים. תודה❣️

19/4/2020

מרתק ומאוד מרגש

19/4/2020

וואו, ספר שסוחף אותך פנימה עם תיאורים ציורים. סיפור קשה ומרגש. ספר שני שאני קורא של הסופרת המעולה הזאת. הראשון היה הזמיר. גם הוא סופר מומלץ.

12/4/2020

ספר מעולה ומרתק

12/3/2020

ספר נהדר, מרגש ונותן ביטוי אמיתי לאלסקה המופלאה ולטבע האדם.

12/3/2020

מעולה! מכניס את הקורא לתוך האווירה של אלסקה. כתיבה רהוטה

13/1/2020

ספר מרתק נוגע ללב,כתוב נפלא,ופורש מסכת חיים מעניינת ,נקרא בנשימה עצורה

4/1/2020

קראתי את הספר בנשימה עצורה במהלך יממה, לא יכולתי לעצור את הדריאה, חוויתי את הספר ביחד עם הגיבורה. ספר מדהים ועוצר נשימה, אהבתי מאד

7/12/2019

ספר מרתק. אי אפשר להניח מהיד.

11/11/2019

ספר מומלץ מאוד, קשה לקריאה מבחינת המתח שממש מכה בבטן. השאיר עליי רושם שהלך אתי כמה ימים לאחר סיום הקריאה

2/11/2019

מרתק, מלמד על הקשיים שחוו המתיישבים באלסקה, לצד דרמה משפחתית חזקה. סופרת טובה.

5/10/2019

ספר מעולה! מומלץ גם לקריאה של בני נעורים. אני בטוחה שגם הם יתחברו אליו ולא יוכלו להניח אותו מידם עד סופו.
מתי הסרט?

28/9/2019

מרתק

28/9/2019

ממליצה בחום. מרתק, סוחף לעולמות רחוקים, נוגע עמוק בפנים. במשך שבוע עולמי הצטמצם (או התרחב) לעולמה של לני. לא הצלחתי להפסיק לקרוא. מעולה!

29/7/2019

ספר מדהים

12/7/2019

התאהבתי באלסקה, התאהבתי במת׳יו, התאהבתי בלארג׳ מארג׳ ונסחפתי עם הספר. אחרי יצירת המופת ״הזמיר״ החלטתי לקרוא ספר יוסף של אותה הסופרת, ולא התאכזבתי. ספר שכל אמא, כל בת וכל אבא חייבים לקרוא. תענוג

12/7/2019

ספר מקסים רגיש אהבתי כל רגע

16/6/2019

קולח ונקרא בנשימה אחת

10/6/2019

וואוו!! מרתק. מאד נהניתי !!

7/6/2019

סיפור מדהים. תודה לסופרת הנפלאה שבזכותה הכרתי מקום שלא הייתי מכירה בלעדיה. כמעט לכל אורכו הרגשתי שאני שם, באלסקה, חיה איתם את הקשיים הגדולים הפחד והאומץ הכאב והאושר. מומלץ בחום.

21/11/2020

נע בין מרגש לרגשני מחפש להדהים בתיאורי הטבע ולרגש בתיאורי האהבה ובסך הכל, עושה עבודה טובה

1
26/1/2025

מאוד סוחף ומפעיל דמיון. "רומן רומנטי" לפרקים.

15/11/2024

נהדר!

19/9/2024

ספר יפה וכרגיל כריסטין האנה יודעת לספר את הסיפור. העלילה קצת מקרטעת.

21/6/2024

ספר מרתק, פותח צוהר לאלסקה על אנשיה המיוחדים, אורח החיים והתרבות המאפיינת אותה

27/3/2024

יפה אבל צפוי

1/1/2024

התאהבתי בתיאור הנוף והטבע הפראי של אלסקה ובמה שהיא הוציאה מהדמויות בספר. נהניתי מאוד מהקריאה.

17/7/2023

מרתק. מרגש. מומלץ. תאורי הנוף מאלסקה , מהפנטים ומקסימים. נוגע בכמה נושאים אקטואליים: הטיפול בחולים הסובלים מהלם קרב, היחס לנשים מוכות ויחידניות. עזרה הדדית בקהילה מבודדת, יחסי הורים וילדים והכל בראי השנים החולפות מאז המחצית השנייה של שנות השבעים של המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21.

17/6/2023

רוב הספר היה טוב. הסוף קצת פחות.

17/6/2023

ספר עצוב, מרגש וקשה

17/5/2023

מרתק. גדוש באירועים מרתקים!

18/1/2023

קריא, ספר לחופשה קצרה

30/11/2022

תיאורים נהדרים של אלסקה הפרטית! ספר יפה מאוד וקולח

21/10/2022

ספר מורכב, ארוך, מלא בתיאורים, סיפור יפה, טראגי ונוגע ללב אך קצת מייגע

4/7/2022

מרתק, אהבתי את תאורי הנוף של אלסקה ואת העיסוק החשוב בפוסט טראומה של שבויים וחיילים משוחררים. אין הרבה ספרים המתייחסים באופן ישיר לאלימות במשפחה בעקבות פוסט טראומה. אהבתי את דמותה של לני גיבורת הספר דמות של נערה רגישה ובודדה שהופכת לאישה חזקה,שורדת אוהבת ונאהבת.

22/6/2022

מרתק

22/5/2022

ספר טוב, קצת מדכא... מתחיל איטי מאוד ואחרי שעוברים חצי מהספר קורה המון, כאילו הסופרת נזכרה באמצע הספר שיש לה המון עלילה לדחוס. בסהכ אהבתי

21/1/2022

רומן יפיפה שזור בתאורי נוף מרהיבים של אלסקה של שנות ה80.

14/12/2021

מקסים, קצת ארוך, אבל בהחלט שווה קריאה

7/10/2021

מצויין כיף לקרוא

2/10/2021

סיפור מצויין ומרתק אבל עם המון המון המון תיאורי נוף.

28/9/2021

ההתחלה מעט מעיפת אבל מאמצע הספר קשה להפסיק לקרוא

18/9/2021

זהו סיפור על גבר אלים ואשה מוכה ועל אהבתם של נער ונערה כשברקע תאור אלסקה, החיים בה והאנשים המיוחדים שקבעו את מקומם בה. ספר מרתק ברובו למעט הסוף שהופך לאופרת סבון סוחטת דמעות. דמותו של הגבר האלים מוצגת בצורה שטוחה וחד מימדית. סה"כ מומלץ מאד.

10/7/2021

מקסים מקסים מקסים. חוויה להתחבר לעולם שלא הכרתי. נפלא ואהבתי מאוד.

13/2/2021

ספר מקסים, ממש יפה. מעביר טוב את התחושה של אלסקה

5/2/2021

סוחף, מרגש

27/1/2021

ספר מעניין בנושא חשוב מאוד. יחד עם זאת לא בטוחה מה אני מרגישה לגבי השליש האחרון של הספר. כאילו אין קשר בין הסגנון שהיה בהתחלה לזה שבסוף. יותר מידי מלודרמה נכנסה לתמונה וזה הרגיש קצת מזויף ולא קשור

15/1/2021

ספר נפלא, סוחף ומרגש, משאיר חשק לבקר באלסקה הפראית.

13/1/2021

מעניין.פותח פתח לעולם קשה ואכזר גם מבחינה אנושית וגם מבחינת הנוף והחיים.חבל שיש אלמנטים של רומן רומנטי.אבל שווה קראה.

23/11/2020

ספר מעניין עם תאורי נוף נפלאים. חלקים ממנו קשים לקריאה בגלל ההתרחשיות והתחושה התמידית שהרע עוד לפנינו .הסוף הוא הפי אנד וזה מפתיע.

22/11/2020

ההתחלה קצת יגעה, אך בהמשך מרתק ומעניין מאוד!

7/10/2020

מעניין מרגש תיאור הנופים מרתק

29/9/2020

⭐️⭐️⭐️⭐️1/2 אחרי שקראתי את ״הזמיר״, רומן הריגול ההיסטורי הנפלא של קריסטין האנה חשבתי לעצמי שזו סופרת שארצה לקרוא כל ספר שיצא תחת ידה. ואמנם, לא עבר זמן רב והאנה פרסמה את ספרה הנוכחי. הספר הזה זכה במקום הראשון לרומן היסטורי לשנת 2018, בבחירת חברי האתר ״Goodreads״. אני לא מחבב במיוחד פרסים ותחרויות בתחומי האומנות השונים אבל זה לפחות מעיד על מידת הפופולריות של הספר והסופרת. ומה באשר לאיכות? ובכן הספר הזה הוכיח לי פעם נוספת איזה כישרון גדול יש להאנה לספר סיפור מרתק מהסוג שהופך לרב מכר אבל גם כזה ששומר על איכות גבוהה שבאה לידי ביטוי במיוחד בעומק שהיא מעניקה לדמויות ובהבנה עמוקה של נפש האדם. כל אלו ביחד מרכיבים ספר איכותי מהסוג שאני אוהב. ולעלילה: הפעם האנה ממקמת את עיקר הסיפור בקאנק, יישוב נידח וחסר דברים בסיסיים כמו שירותים בתוך הבתים וחשמל, שבמדינת אלסקה הרחוקה בשנות השבעים. מדובר במדינה שמאכלסת טיפוסים שונים ומשונים שמה שמשותף לרובם זה השאיפה להתנתק מחייהם הקודמים ולבנות חיים חדשים וחופשיים ככל שניתן, למרות תנאי החיים הקיצוניים שבה. שם המשחק באלסקה הוא הישרדות באמצעות הכנה יסודית לחורף על ידי אגירת מלאי גדול ככל שניתן של מזון ועצים להסקה ובהתגוננות מפני חיות טרף כמו דובים וזאבים. גיבורת הסיפור שלפנינו היא לאונורה אולברייט ובקיצור ״לני״, שבתחילת הסיפור היא בת 13 ובסיומו בת 25. לני ואימה קורה המתינו שש שנים תמימות לחזרתו הביתה של ארנט, האב והבעל, מהשבי בויאטנם. עם חזרתו של ארנט מהשבי לחיק משפחתו התברר לחרדתן של אשתו ובתו שקיבלו בחזרה אדם אחר לגמרי, אדם שהצליח אמנם לשרוד את השבי בויאטנם אולם רק במובן הפיזי. ארלן החל לסבול מסיוטים בלילות, שתה לשוכרה והפך אלים מאד כלפי אשתו שסלחה לו פעם אחר פעם, גם כי הבינה מהיכן נובעת התנהגותו וקיוותה שהאהבה שהיא מעניקה לו, החמלה והסליחה אולי יגרמו לו להשתנות. יום אחד ארלן מקבל מכתב מעורך דין שמודיע לו שקיבל בירושה בית ונחלה באלסקה הרחוקה ששייכים לחברו הטוב בו הרלן שלחם לצדו במלחמה ונהרג. בני המשפחה מבינים שאולי השינוי והמרחק מהציוויליזציה יעשו טוב לאב ולמשפחה ומחליטים לעקור לארץ לא נודע. כאמור עיקר הסיפור מתמקד בתקופה בה המשפחה כבר מתגוררת באלסקה, הקורא מתוודע לדמויות שמתגוררות סביבה ולומד על אורחות חייהם במקום בהתאם לחילופי העונות. בכלל תיאור נופיה הפראיים של אלסקה וכל נושא ההישרדות שם, החזיר אותי לסיפוריו של ג׳ק לונדון הגדול. כל רומאן טוב בנוי, בין השאר, מקונפליקטים וגם כאן ניתן לזהות לפחות שני קונפליקטים מרכזיים: מצד אחד ניצבים טום ווקר ומשפחתו, נצר למשפחה שהקימה את היישוב, אדם עשיר ובעל השפעה רבה על בני המקום, ומנגד משפחת הרלן בהנהגתו של אב המשפחה המכונה ״ארל המשוגע״. ארל, שלאחר שבנו בו נהרג בויאטנם, באמת התחרפן כיאה לכינויו, אימץ כל מיני תיאוריות קונספירציה מסוג ״סוף העולם״ וכו׳, שבעקבותיהן אילץ את בני משפחתו להתכונן לקראת ההישרדות האמיתית מפני האויב שיגיע לחסלם. וכך בעוד בני משפחת ווקר עוסקים בחיים שגרתיים יחסית, בני משפחת הרלן מתכוננים ליום הדין באמצעות מיגון מתאים של נחלתם, אימוני הישרדות אינטנסיביים וצבירת נשק רב. ארלן אולברייט שהושפע עמוקות מ״ארל המשוגע״ הפך מהר מאד לאיש אמונו ויד ימינו ושונא מושבע של טום ווקר. במקביל לכך, לני, שהייתה לפני המעבר לאלסקה ילדה דחוייה מבחינה חברתית, מצאה ידיד נפש בדמותו של מתיו, בנו הצעיר של טום ווקר. ככל שהילדים מתבגרים הידידות בין השניים הופכת לאהבה גדולה, ומכאן הקונפליקט השני ברור... כל האלמנטים שציינתי לעיל הם הרקע לסיפור הנפלא שטוותה קריסטין האנה, סיפור שגרם לי עונג רב וללא ספק זהו אחד הספרים המשובחים שקראתי השנה. יחד עם זאת, בצד השלילה אני חייב לציין שהסופרת כשלה מבחינתי במבחן האמינות, ככל הנראה על רקע רצונה לרגש בכל מחיר את הקורא ממש על סף סיום הסיפור. לולא הקטע הזה ללא ספק הספר היה מקבל ממני חמישה כוכבים מנצנצים.

8/8/2020

מאד מעניין אם כי מכביר לעיתים בפרטים. כתיבה מעולה.

16/7/2020

תיאורי נוף מדהימים סיפור כואב וקשה על אלימות במשפחה השרדות ועוצמה נשית

4/7/2020

מרתק לקרוא אבל לפעמים לא ריאלי ושטוח בתיאור הנפשות הפועלות.אהבתי את תיאורי הטבע של אלסקה

9/5/2020

ספר מקסים.

28/4/2020

הספר משרטט לקוראים תמונה מפורטת של ההוויה באלסקה ומאפשר לחוות את החיים כפי שהיו לפני מספר עשורים, ואולי אף היום. ישנם הרבה תאורי טבע נהדרים. העלילה מרתקת, אם כי מתפתחת למלודרמה. השפה לא ממש עשירה. מתאים גם לנוער.

15/4/2020

מהנה מאוד, מבחינת תאור הגיאוגרפי עלילה מותחת וגורמתהנאה צרופה

20/11/2019

כדאי לקרןא ספר מעולה

26/9/2019

כייף של ספר למרות שמלא כאב. מומלץ

24/7/2019

ספר מדהים,גם קשה מנקודת מבט של נכה צהל , שחלק מעט עם נפגעי פוסט טראומה ,הקריאה לעיתים היתה קשה , אך המחברת תמיד ידעה להביאה אל המראות והחיות שבאלסקה , לתאר את הטבע והאדם וקשיי החיים , לדעתי ספר מהנה מעניק

24/7/2019

ספר שיש בו הכל אהבה הרפתקאות מתח , קראתי אותו בנשימה עצורה עד הסוף

6/7/2019

ספר סוחף ומרתק . היו רגעים טובים והיו רגעים לא קלים על לא מעט דמעות .שווה קראו את הספר

23/6/2019

אהבתי מאד. תאורי הנוף נפלאים, כמו כן תאורי רגשות והתלבטויות לעומקן. עולם וחוויות מסוג לא מוכר ולא מתויר, באותן שנים. גם שימת הדגש על בעיית הלם הקרב שהייתה בלתי מובנת ומוכרת באותן שנים ואולי לא מספיק מוכרת ומטופלת גם במקומות אחרים וגם עוד בזמננו! מותח ומרגש. אוהבת את הסופרת.

29/11/2024

ספר לא רע. העובדה שהעלילה שלו מתרחשת במקום מיוחד תשמור אותו זמן רב בזיכרון. הסיפור גדוש בהתרחשויות דרמטיות ועוצמתיות אך המגרעה שלו הוא עיצוב הדמויות הקצת חד מימדי ונוטה להקצנה. אבל בסך הכל ספר מרתק ורב התרחשויות שמתאים שיהפוך להיות סרט או סדרת טלויזיה

15/10/2024

סיפור יפה, יכול היה להיות יצירת מופת. חבל על הטרחנות והשמלץ. אפשר לסמוך על הקורא שיבין מבלי שילעסו לו את כל הרגשות ..

7/11/2023

ספרות זה לא. קריא מאוד. קיוויתי להרבה יותר

18/4/2023

מעניין

10/3/2023

הספר מרגש ועוסק בנושאים חשובים של הלומי קרב ונשים מוכות וחברות. הבעיה שהספר ארוך מדי חוזר על עצמו ובחלקים מעייף. עדיין ספר טוב ומרגש

3/2/2023

ספר ארוך מדי עם אינספור תיאורים ארוכים שנאלצתי לדלג עליהם. הסיפור מעניין אבל היה אפשר לתמצת ולקצר אותו לטובת הקוראים.

1/2/2023

סיפור משפחתי קשה, היו קטעים שהיה קשה. מעורר מחשבה

20/1/2023

בסדר, קצת נמתח ונמתח

20/12/2022

תענוג צרוף.

9/9/2021

מותח עם תיאורי נוף יפים. נמתח קצת יותר מדי לקראת הסוף

10/12/2020

אני לא בטוחה מה דעתי על הספר. ההמשכיות העלילה אינה טבעית. ברגע מסוים העלילה פונה לכיוון אחר, מנותק מההקשר. חלק נכבד מהמלל מוקדש לאכזריות, אני בטוחה שלי זה לא הוסיף דבר. לא נהנתי לקרוא את הספר הזה, ממש לא.

15/10/2020

למעט תיאורי הנוף המקסימים, העלילה והדמויות פשטניות מידי, חסרי כל מורכבות. נטייה חזקה למלודרמה מיותרת, בפרט בשליש האחרון של הספר. נראה כאילו תוכנן להיות מוסרט. ואכן, נראה לי שכסרט הוא יהיה יותר מוצלח.

7/8/2020

גרם לי לרצות להגיע לאלסקה

23/7/2020

מתחיל טוב, מסקרן ומושך אך הולך ומדרדר לטלנובלה ארכנית.

1/9/2023

עוד ועוד אסונות. לאוהבי הג'אנר.

1
25/8/2022

סיפור טוב ומרתק, אבל כתוב רדוד מבחינת השפה. אני לא יודעת אם זה התרגום או שהרדידות היא במקור.

1
7/8/2022

לא אהבתי. המון זמן התלבטתי ובסוף קראתי את הספר אתמול בין החדשות המעיקות. לא טעיתי שלא קראתי עד עכשיו :-( אחד הסיפורים עם העלילה היותר יפה שקראתי עד היום ושכתוב בצורה הכי משעממת, מתישה ומרוחה.

1
5/6/2024

הספר לא רע. ההקראה- מתחת לכל ביקורת. ממש חרפה שמוצר כזה יוצא תחת ידיכם. חובה לקריין מחדש את הספר הטוב הזה.

13/4/2025

הציון אך ורק בגלל הקריינות הגרועה שלא מאפשרת האזנה. הדיקציה דוקרת באוזן, פיסוק שגוי של המשפטים, הדגשות מוזרות, וכן הלאה.

1
22/12/2024

הגרסה הקולית בסדר. יש מלא טעויות אבל נסבל. את הספר לא אהבתי בכלל והסופרת אכזבה מאוד קניתי כי אהבתי מאוד את הספר הזמיר וחשבתי שזה יהיה דומה באיכות. זה ספר קשה מאוד על אלימות קשה במשפחה יותר מדי תאורי נוף בצורה מוגזמת בקיצור לא ממליצה בכלל

10/7/2020

ספר מצויין. נוגע ללב. שאין בו אמת אחת אלא הרבה אמיתות. סופים עוצרי נשיקה. ואהבה במקומות הכי לא צפויים מעולה

הלבד הגדול כריסטין האנה

1974

 

1
 
באביב ההוא, הגשם ירד בפרצים אדירים וסוחפים שזעזעו את הגגות ורמסו את הפרחים העדינים. המים מצאו את דרכם לחרכים הזעירים ביותר וערערו את היסודות המוצקים ביותר. חלקות אדמה שעמדו איתן דורות רבים קרסו כמו תילי אשפה על הכבישים הנמוכים יותר, ולקחו איתן בתים ומכוניות ובריכות שחייה. עצים קרסו על כבלים, והאזור כולו נותק מאספקת חשמל. נהרות עלו על גדותיהם, הציפו חצרות והרסו בתים. אנשים שאהבו זה את זה נלחצו וריבים פרצו ככל שמפלס המים הוסיף לעלות והגשם הוסיף לרדת.
גם לני הייתה מתוחה. היא הייתה הילדה החדשה בבית הספר, פנים אלמוניות בהמון. נערה עם שיער ארוך ושביל באמצע, שלא היו לה חברות ושהלכה לבית הספר לבדה.
עכשיו היא ישבה על מיטתה, רגליה הדקות צמודות לחזה השטוח, לידה מוטל 'גבעת ווטרשיפ', הספר הישן שלה שהיה מלא קצוות מקופלים. מבעד לקירות הדקים של הבית הקטן היא שמעה את אימה אומרת, אֶרְנְט, בייבי, די, בבקשה. תקשיב... ואת תשובתו הכועסת של אביה, תעזבי אותי בשקט, לעזאזל.
הם שוב התחילו. ריבים. צעקות. עוד מעט יהיה בכי.
מזג אוויר כזה הוציא החוצה את החשכה שבאביה.
לני הציצה בשעון ליד המיטה. אם לא תצא עכשיו היא תאחר לבית הספר, והדבר היחיד שהיה גרוע יותר מלהיות הילדה החדשה בחטיבת הביניים היה למשוך תשומת לב לעצמך. היא למדה את זה בדרך הקשה. בארבע השנים האחרונות היא החליפה חמישה בתי ספר. באף אחד מהם היא לא מצאה דרך להשתלב, אבל התעקשה לא לאבד תקווה. היא נשמה נשימה עמוקה, יישרה את רגליה וירדה מהמיטה. היא חצתה בזהירות את החדר הריק כמעט, הלכה במסדרון ועצרה בפתח המטבח.
"אוף, קוֹרָה," אמר אבא. "את יודעת כמה קשה לי."
אימא התקרבה אליו צעד אחד והושיטה לו את ידה. "אתה צריך עזרה, בייבי. זאת לא אשמתך. הסיוטים–"
לני כחכה בגרונה כדי למשוך את תשומת ליבם. "הֵי," היא אמרה.
אבא ראה אותה ופלט אנחה כבדה. הוא התרחק צעד אחד מאימא. לני ראתה כמה עייף הוא נראה, כמה מובס.
"אני... אני צריכה ללכת לבית־ספר," אמרה לני.
אימא שלפה חפיסת סיגריות איב מהכיס שבחזית מדי המלצרית הוורודים שלה. היא נראתה עייפה. היא עשתה משמרת לילה אתמול ומשמרת צהריים חיכתה לה היום. "תלכי לך, לני. לא כדאי שתאחרי." קולה היה רגוע ושקט, עדין בדיוק כמוה.
לני פחדה ללכת ופחדה להישאר. זה היה מוזר – טיפשי אפילו – אבל היא הרגישה לא פעם כמו המבוגר היחיד במשפחה, כאילו היא המטען המייצב שאחראי לשיווי משקלה של הספינה החורקת. אימא הייתה שרויה במסע נצחי של "למצוא את עצמה". בשנים האחרונות היא ניסתה פגישות בקבוצה של EST – האקולוגיה האנושית – את התנועה לפוטנציאל אנושי, אימון רוחני, אוניטריזם. אפילו בודהיזם. היא עברה על הכול וליקטה לעצמה דובדבנים מפה ומשם. בעיקר, לני חשבה, אימא יצאה מזה עם כל מיני פתגמים וחולצות טריקו. דברים כמו מה שיש יש, ומה שאין אין. דברים שלא הסתכמו בעצם בכלום.
"לכי," אמר אבא.
לני לקחה את התיק מהשולחן ומיהרה אל הדלת. כשהדלת נטרקה מאחוריה היא שמעה אותם מתחילים שוב.
די כבר, קורה–
בבקשה, ארנט, תקשיב לי רגע–
הגשם שטף את קולותיהם, הציף את הדשא הבוצי וזרם בפלגים על הבטון הסדוק בחזית הבית.
זה לא תמיד היה ככה. לפחות לפי מה שאימא אמרה. לפני המלחמה הם היו מאושרים. הם גרו אז בחניון קרוואנים בקֶנט ולאבא הייתה עבודה טובה במוסך ואימא צחקה כל הזמן ורקדה לצלילי 'Piece of My Heart' של ג'ניס ג'ופלין בזמן שהיא הכינה ארוחת ערב (הזיכרון של אימא שלה רוקדת היה בעצם הזיכרון היחיד שלה מהשנים ההן).
ואז אבא קיבל צו גיוס והלך לווייטנאם והמסוק שלו הופל והוא נפל בשבי. אימא התפרקה בלעדיו, ואז לני הבינה בפעם הראשונה כמה שברירית אימה. הן נדדו ממקום למקום תקופה מסוימת, היא ואימא, עברו מעבודה לעבודה ומעיר לעיר עד שבסופו של דבר מצאו בית בקומונה באורגון. שם הן עסקו בטיפול בכוורות והכינו שקיקים ריחניים למכירה בשוק האיכרים והפגינו נגד המלחמה. אימא שינתה את האישיות שלה בדיוק במידה שאפשרה לה להשתלב בקרב ההיפים.
לפני ארבע שנים, כשאבא חזר הביתה סוף־סוף, לני בקושי זיהתה אותו. הגבר יפה התואר והצחקן מהזיכרון שלה נטה עכשיו למצבי רוח, והיה מהיר חֵמה ומרוחק. הוא שנא כל דבר בקומונה, והם עזבו. ואז עברו שוב למקום חדש. ושוב. שום דבר אף פעם לא הסתדר כמו שהוא רצה.
הוא לא הצליח לישון ולא הצליח להתמיד בשום עבודה, אפילו שאימא נשבעה שהוא המכונאי הכי טוב בהיסטוריה. היו לו פלשבקים קשים והוא צרח בחושך. אימא ולני למדו ללכת בין הטיפות סביבו כשהזיכרונות האכזריים לפתו אותו.
ועל זה הם רבו הבוקר: כי אבא שוב פוטר מהעבודה.
לני הרימה את הכובע של הקפוצ'ון. בדרך לבית הספר היא הלכה בשכונות עם בתים מטופחים, עקפה יערות אפלים (אל תתקרבי לשם), עברה ליד הדיינר שהילדים הגדולים יותר מהתיכון שרצו בו בסופי־שבוע ודרך תחנת דלק, שם חיכו מכוניות בטור ארוך להתמלא בחמישים סנט לגלון. זה היה משהו שכולם כעסו עליו בימים אלה – מחירי הדלק.
ככל שהיה ידוע ללני, המבוגרים היו לחוצים באופן כללי בימים אלה, ובצדק. המלחמה בווייטנאם פילגה את המדינה. אי אפשר היה לפתוח עיתון בלי לקרוא על עוד פיגוע של מחתרת הוֶותֶרמן או המחתרת האירית. אנשים חטפו מטוסים ומישהו חטף את היורשת פטי הרסט. מתקפת הטרור באולימפיאדת מינכן זעזעה את העולם, וכך גם פרשת ווטרגייט. ולאחרונה החלו סטודנטיות במדינת וושינגטון להיעלם בלי להותיר אחריהן עקבות. העולם היה מסוכן.
לני הייתה נותנת הכול בתמורה לחברה אמיתית עכשיו. זה כל מה שהיא באמת רצתה: מישהו לדבר איתו.
מצד שני, דיבורים על דאגות לא עזרו. מה הטעם בווידוי?
ברור, אבא התעצבן לפעמים וצעק ואף פעם לא היה להם מספיק כסף והם עברו כל הזמן כדי להתרחק מנושים, אבל זו הייתה דרכם, והם אהבו זה את זה.
אבל לפעמים, במיוחד בימים כמו היום, לני פחדה. היא הרגישה שהמשפחה שלה עומדת על שפת תהום שעלולה לקרוס בכל רגע, להתמוטט כמו הבתים שהתרסקו על מדרונותיה הרעועים של סיאטל.
בסוף היום לני הלכה הביתה בגשם, לבד.
הבית היה באמצע רחוב ללא מוצא, והחזית שלו לא הייתה מטופחת כמו של שכניו. בית חד־קומתי בצבע חום כהה עם אדניות ריקות מפרחים ומרזבים סתומים וחניה מקורה צמודה עם דלת שלא נסגרת. עשבים צמחו בגושים בין רעפי הגג המרקיבים. תורן בלי דגל הפנה אצבע מאשימה למעלה, כהצהרה על שנאתו של אביה לכיוון שארצו פנתה אליו. בתור גבר שאימא אמרה עליו שהוא פטריוט, הוא ממש שנא את הממשלה שלו.
היא ראתה את אבא בחניה, יושב על שולחן עבודה עקום ליד המוסטנג החבוטה של אימא עם המסקינגטייפ שהדביק כמה מחלקיה שלא ייפלו. ליד הקירות עמדו ארגזי קרטון, ובהם כל הדברים שהם לא פרקו עדיין מאז הפעם האחרונה שעברו דירה.
הוא לבש – כרגיל – את המעיל הצבאי המרופט שלו ומכנסי ליווייס קרועים ודהויים. הוא ישב בגו שפוף, עם המרפקים על הירכיים. שערו השחור והארוך נראה כמו סבך פראי והשפם שלו שיווע למספריים. כפות רגליו המלוכלכות היו יחפות. אבל אפילו בהיותו כפוף ועייף, הוא עדיין היה יפה כמו כוכב קולנוע. זה מה שכולם חשבו.
הוא היטה את ראשו והביט בה מבעד לשיער. החיוך שלו אליה היה קצת שחוק בקצוות, אבל עדיין האיר את פניו. זה היה הקטע עם אבא שלה: יש לו מצבי רוח והוא קצר רוח ונרגז, אפילו קצת מפחיד לפעמים, אבל זה רק בגלל שהוא הרגיש דברים כמו אהבה ואובדן ואכזבה בלהט עמוק כל כך. בעיקר אהבה. "לנורה," הוא אמר בקולו המעושן והצרוד. "חיכיתי לך. אני מצטער. התעצבנתי. פיטרו אותי. את בטח נורא מאוכזבת ממני."
"לא, אבא."
היא ידעה כמה הוא מצטער. ראתה את זה על הפנים שלו. כשהיא הייתה צעירה יותר, היא תהתה לפעמים מה הטעם בכל ההתנצלויות האלה אם שום דבר אף פעם לא משתנה, אבל אימא הסבירה לה: המלחמה והשבי שברו בו משהו. זה כמו שהגב שלו נשבר, אימא אמרה. ואנחנו לא מפסיקות לאהוב מישהו כשהוא פצוע. אנחנו מתחזקות כדי שהוא יוכל להישען עלינו. הוא צריך אותי. אותנו.
לני התיישבה לידו. הוא חיבק אותה ביד אחת וקירב אותה אליו. "משוגעים מנהלים את העולם. זאת כבר לא אמריקה שלי. אני רוצה..." הוא לא סיים את המשפט ולני לא אמרה שום דבר. היא כבר התרגלה לעצב של אביה, לראות אותו שחוק. הוא השתתק באמצע משפטים כל הזמן, כמו חושש להביע בקול מחשבות מפחידות או מדכאות. לני ידעה על ההימנעות הזו, והבינה אותה. לרוב היה עדיף לשתוק.
הוא הכניס יד לכיס והוציא ממנו קופסת קאמל מעוכה. הוא הדליק סיגריה והיא שאפה את הניחוח החריף והמוכר.
היא ידעה כמה כאב רובץ עליו. לפעמים היא התעוררה ושמעה את אביה בוכה ואת אימה מנסה לנחם אותו, ואומרת דברים כמו, ששש... ארנט, פשוט תפסיק להיזכר, הכול נגמר עכשיו, אתה בבית והכול בסדר.
הוא הניד את ראשו ונשף זרם של עשן אפור־כחלחל. "אני פשוט רוצה... יותר, אפשר להגיד. לא עבודה. חיים. אני רוצה ללכת ברחוב ולא לחשוש מכך שאנשים יקראו לי רוצח תינוקות. אני רוצה..." הוא נאנח. חייך. "אל תדאגי. יהיה בסדר. אנחנו נהיה בסדר."
"אתה תמצא עבודה אחרת, אבא," היא אמרה.
"ברור, רֶד. מחר יהיה יותר טוב."
זה מה שהם תמיד אמרו.
בבוקר קר ועגום באמצע אפריל לני קמה מוקדם ותבעה את מקומה על הספה הפרחונית הישנה בסלון והדליקה את הטלוויזיה לצפות ב'טודיי שואו'. היא כיוונה את האנטנה עד שהקליטה התייצבה. כשהשידור נכנס לפוקוס, ברברה וולטרס אמרה, "...פטרישיה הרסט, ששינתה את שמה לטניה, נראית כאן בתמונה כשהיא מחזיקה רובה בעת שוד בנק שהתרחש בסן פרנסיסקו. עדי ראייה סיפרו שהיורשת בת התשע־עשרה, שנחטפה על ידי צבא השחרור הסימביונזי בפברואר..."
לני הייתה מרותקת. היא לא האמינה שצבא יכול פשוט לבוא ולחטוף בחורה מהדירה שלה. איך אפשר להרגיש ביטחון באיזשהו מקום בעולם כזה? ואיך הפכה נערה עשירה למהפכנית בשם טניה?
"קדימה, לני," קראה אימה מהמטבח. "לכי תתכונני לבית־ספר."
דלת הבית נפתחה בחבטה.
אבא נכנס לבית, מחייך חיוך כזה שאי אפשר שלא לחייך אליו בחזרה. הוא נראה שייך לקנה מידה אחר, גדול מהחיים במטבח עם התקרה הנמוכה, רוטט על רקע הקירות האפורים עם כתמי הרטיבות. מים נטפו משערו.
אימא עמדה ליד הכיריים וטיגנה בייקון לארוחת בוקר.
אבא נכנס בתנופה למטבח והגביר את הווליום בטרנזיסטור שעמד על הפורמייקה. זה היה שיר רוקנרול קצבי ואבא צחק ואסף את אימא בזרועותיו.
לני שמעה אותו לוחש, "אני מצטער. תסלחי לי."
"תמיד," אימא אמרה, ונאחזה בו כאילו היא חוששת שעוד רגע ירחיק אותה מעליו.
אבא השאיר את ידו על מותנה של אימא והוביל אותה אל השולחן. הוא משך כיסא ואמר, "לני, בואי!"
לני אהבה שהם כללו אותה. היא נטשה את עמדתה על הספה והתיישבה ליד אימה. אבא חייך אל לני והושיט לה ספר. 'קול קדומים'. "את תמותי על זה, רד."
הוא התיישב מול אימא והתקרב אל השולחן בגרירת כיסא. על הפנים שלו הייתה הבעה שלני הכירה וקראה לה חיוך הרעיון האדיר. היא כבר ראתה את ההבעה הזו בעבר, בכל פעם שהוא הגה תוכנית חדשה לשנות את חייהם. והיו הרבה תוכניות: למכור הכול ולצאת לקמפינג לשנה לאורך הכביש המהיר של ביג סוּר. לגדל חורפנים (זה היה מחריד). להתעשר ממכירת אריזות של זרעים במרכז קליפורניה.
הוא הוציא מהכיס שלו חתיכת נייר מקופלת והטיח אותה בשולחן בהכרזת ניצחון. הוא השאיר את כף ידו על הנייר. "זוכרת את החבר שלי בּוֹ הרלן?" הוא שאל את אימא.
אימא היססה רגע לפני שענתה. "מווייטנאם?"
אבא הנהן. ללני הוא אמר, "בו הרלן ואני עברנו גיהינום ביחד. הוא היה מפקד צוות ואני הייתי המקלען. שמרנו אחד על השני. היינו ביחד כשהמסוק שלנו נפל ולקחו אותנו בשבי."
לני ראתה שהוא רועד. שרוולי חולצתו היו מקופלים, כך שהיא ראתה את צלקות הכוויות ממפרק כף ידו ועד המרפק, רכסים גבשושיים של עור מעוות וחיוור שלא השתזף אף פעם. לני לא ידעה ממה הוא קיבל את הצלקות – הוא לא אמר והיא לא שאלה – אבל האנשים שלקחו אותו בשבי עשו את זה. את זה היא כבר הבינה לבד. גם גבו היה מלא בצלקות, והעור שם היה מתוח ומפותל וגבשושי.
"הכריחו אותי לראות איך הוא מת," הוא אמר.
לני הסתכלה על אימא בדאגה. אבא לא דיבר על הדברים האלה. זה הדאיג את שתיהן, לשמוע את המילים עכשיו.
הוא תופף בכף רגלו על הרצפה, ועל השולחן באצבעותיו המהירות. "בכל אופן. העניין הוא כזה." הוא פתח את המכתב, יישר אותו וסובב אותו כך שהן יוכלו לקרוא.
סמל אולברייט –
קשה למצוא אותך. שמי ארל הרלן.
הבן שלי, בו, כתב לנו הרבה על החברות שלו איתך. אני מודה לך עליה.
במכתבו האחרון הוא אמר לי שאם משהו יקרה לו במקום המחורבן ההוא, הוא רוצה שאתה תקבל את האדמה שלו כאן באלסקה.
זה לא הרבה. מאה ושישים דונם עם בקתה שצריכה הרבה תיקונים. אבל גבר חרוץ יכול להתקיים מהאדמה פה, רחוק מכל המשוגעים וכל ההיפים והבלגן אצלכם בדרום.
אין לי טלפון אבל אתה יכול לכתוב לי ולשלוח למשרד הדואר של הוֹמר. אני כבר אקבל את זה מתישהו.
החלקה נמצאת בסוף הכביש, אחרי שער כסוף עם גולגולת של פרה וקצת לפני העץ השרוף, סימן דרך 13.
שוב תודה,
ארל.
אימא הרימה את מבטה. היא היטתה את ראשה קצת, כמו ציפור, ובחנה את פניו של אבא. "האיש הזה... בו, הוא נתן לנו בית? בית?"
"תחשבי על זה," אבא קם בהתלהבות מהכיסא. "בית שיהיה שלנו. שיהיה שייך לנו. נוכל לקיים את עצמנו, לגדל ירקות, לצוד בשר ולהיות חופשיים. חלמנו על זה שנים, קורה. על לחיות חיים פשוטים רחוק מכל הבולשיט פה. בלי אף אחד שיגביל אותי ויגיד לי איך לעשות את העבודה שלי וירסק לי את החלומות. אנחנו יכולים להיות חופשיים. תחשבי על זה."
"רגע," אמרה לני. זה היה חריג, אפילו בשביל אבא שלה. "אלסקה? אתה רוצה שנעבור עוד פעם? רק עכשיו עברנו לכאן."
אימא הזעיפה את פניה. "אבל... אין שם שום דבר, לא? רק דובים ואסקימואים?"
אבא משך את אימא לעמידה בלהט שהוציא אותה משיווי משקלה, והיא נפלה אל זרועותיו. לני ראתה את הנימה המחוספסת והנואשת שבהתלהבותו. "אני צריך את זה, קורה. אני צריך להיות במקום שאני יכול לנשום בו. לפעמים אני מרגיש שאני פשוט משתגע. שם הפלשבקים יפסיקו וכל החרא ייגמר. אני יודע. אנחנו צריכים את זה. אנחנו יכולים לחזור למה שהיה לפני שווייטנאם דפקה אותי."
אימא הרימה את פניה אל אבא. חיוורון פניה בלט ליד שערו הכהה ועורו השזוף.
"בבקשה, בייבי..." אמר אבא. "תחשבי על זה..."
לני ראתה את אימא מתרככת, מעצבת מחדש את צרכיה בהתאם למה שהוא צריך, מדמיינת את האישיות החדשה. אלסקה. אולי היא חשבה שזה כמו יוגה או בודהיזם. התשובה. לאימא לא היה חשוב איפה ומתי ומה. הדבר היחיד שהיה אכפת לה ממנו זה הוא. יותר מכל דבר אחר, היא רצתה שלאבא יהיה טוב, היא רצתה להאמין בו. "בית משלנו," היא אמרה. "אבל... כסף... אתה יכול להגיש בקשה לקצבת נכות מהצבא – "
"די כבר עם הנושא הזה," הוא אמר באנחה. "אני לא עושה את זה. שינוי זה כל מה שאני צריך. ומעכשיו אני אזהר יותר עם הכסף, קורה. אני נשבע. יש לי עדיין עוד קצת ממה שאבא שלי הוריש לי. ואני אשתה פחות. אני אלך לקבוצת תמיכה של חיילים משוחררים כמו שרצית."
לני ידעה איך זה ייגמר. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהיא רואה את זה. בסופו של דבר, זה לא היה חשוב מה אימא או לני רצו.
אבא רצה התחלה חדשה. היה צריך אותה. ואימא הייתה צריכה שיהיה לו טוב.
אז הם ינסו את הקטע החדש שלהם, את המקום החדש הזה, בתקווה שהוא הפתרון. הם יעברו לאלסקה ויחפשו את החלום החדש. לני תעשה מה שיבקשו ממנה ותעשה את זה ברוח טובה. היא שוב תהיה הילדה החדשה בבית הספר. כי ככה זה אהבה.

עוד ספרים של כריסטין האנה