צופן הוורד
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
צופן הוורד
מכר
אלפי
עותקים
צופן הוורד
מכר
אלפי
עותקים

צופן הוורד

4.6 כוכבים (127 דירוגים)
ספר דיגיטלי
48
ספר מודפס
78.4 מחיר מוטבע על הספר 98
ספר קולי
35
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

  • שם במקור: The Rose Code
  • תרגום: שי סנדיק
  • הוצאה: אריה ניר, מודן
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2021
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 624 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 10 שעות ו 24 דק'
  • קריינות: רעיה אדמוני
  • זמן האזנה: 24 שעות ו 28 דק'

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

"ספר נפלא, עלילה עוצרת נשימה, אווירה תוססת." (דיינה ג'פריס, מחברת "אשתו של מגדל התה").

1940, בלצ'לי פארק, בקינגהאמשייר
שלוש נשים שונות מאוד זו מזו מגויסות לבלצ'לי פארק המסתורית, האחוזה שבה מכשירים את מיטב המוחות בבריטניה למאמץ מודיעיני משותף, בשאיפה להתמודד עם איומי מלחמת העולם השנייה. אוסלה נערת החברה התוססת – אשר זוכה לחיזוריו של פיליפ, נסיך יוון יפה התואר – משתוקקת להוכיח שהיא הרבה יותר מאשר סנובית מקושרת, ועמלה על תרגום סודותיו של האויב. מב מפלסת את דרכה משכונות העוני של לונדון ולומדת להפעיל מכונות פענוח מסובכות. בת' הביישנית יוצאת בבת אחת לעולם ומגלה כישרון יוצא דופן בפענוח צפנים. בין הנשים הצעירות נרקמת ידידות אמיצה ושותפות גורל סביב שליחותן הסודית בהגנה על ארצן, אך לקראת סוף המלחמה, רצף של סודות ובגידה מוביל לקרע בין השלוש, ונראה כי אין ממנו דרך חזרה.

1947, לונדון 
ערב חתונתם המלכותית של הנסיכה אליזבת והנסיך פיליפ
בשעה שהממלכה מתכוננת לאירוע המרגש, אסון מאיים להתרחש. אוסלה, מב ובת' נאלצות להתגבר על הניכור, לחטט בפצעי העבר ולאחד שוב כוחות למען טובת העם והמולדת. הן יוצאות במרוץ נגד הזמן כדי לפצח יחד את הצופן האחרון, לפני שיהיה מאוחר מדי והן וארצן ישלמו את המחיר. 
"סאגה סוחפת ומהפכת דפים שמקימה את ההיסטוריה לתחייה בזכות דמויות בלתי נשכחות ועלילה מרתקת.

"קייט קווין לא מאכזבת." (פבלישרז וויקלי)
"ספר חובה לכל מי שאוהב גיבורות יוצאות דופן, עלילת ריגול מותחת וכתיבה סוחפת." (סי־אן־אן)
"צופן הוורד הוא סיפור מלחמה בלתי נשכח על חברות, אומץ והיכולת למחול." (סוזן מייסנר, מחברת "סודות של חיים מופלאים")

פרק ראשון

הקדמה

בסתיו 1939 היה נדמה שבלתי אפשרי לעצור
את התקדמותו של היטלר.
 
מסרים מהצבא הגרמני הועברו בעזרת צפנים ידניים,
קודי טלפר ובעיקר אניגמה —
מכונות הצפנה קומפקטיות שערבלו פקודות להבלים,
כדי שיהיה אפשר להעביר אותן במורס באמצעות שידורי רדיו
ואז לפענח אותן בשטח.
 
גם אם הפקודות המעורבלות יורטו על ידי בעלות הברית,
איש לא הצליח לפענח את ההצפנה.
גרמניה חשבה שאי אפשר לפרוץ את אניגמה.
 
היא טעתה.

פרולוג

8 בנובמבר 1947
לונדון
 
צופן האניגמה הגיע בשעות אחר הצהריים, חתום, מוכתם ומתסכל.
אוסלה קנדול בת העשרים ושש עמדה זעופה בשערה השחור ובגומות החן שלה באמצע דירה קטנה בנייטסברידג' שנראתה כאילו הופצצה על ידי היונקרס, עטויה בכותונת תחרה צרפתית ובמזג רוח מזופת בלבד, והביטה בערימות המשי והסאטן שהציפו כל משטח. שנים־עשר ימים עד לחתונת המאה! השתפך טטלר של אותו בוקר. אוסלה עבדה בטטלר. היא נאלצה לכתוב את כל הטור המזוויע. מה את מתכוונת ללבוש?
אוסלה הרימה שמלת סאטן ורודה מעוטרת בחרוזי קריסטל. "מה איתך?" היא שאלה אותה. "את אומרת 'אני פשוט נראית מדהים ולא אכפת לי שהוא מתחתן עם מישהי אחרת?'" שיעורי הנימוסים בבית הספר לנימוסים מעולם לא נגעו בעניין הזה. לא משנה איזו שמלה תלבש, כל אדם בקהל יֵדע שלפני שהגיעה הכלה, אוסלה והחתן היו —
נשמעה דפיקה על הדלת. אוסלה לבשה חלוק ופתחה אותה. הדירה שלה הייתה קטנטנה, המגורים היחידים שיכלה להרשות לעצמה מהמשכורת בטטלר, אם רצתה לגור לבד וגם להיות קרובה למרכז העניינים. "יקירתי, אין לך משרתת? אין שוער?" אמה הזדעזעה. "תעברי לגור איתי עד שתמצאי בעל. את לא צריכה עבודה." אבל אחרי שחלקה חדרי שינה עם חיילים לאורך כל המלחמה, אוסלה הייתה מוכנה לגור בארון נעליים כל עוד יכלה להכריז שהוא שלה.
"הדואר הגיע, מיס קנדול." בתה המנוקדת בכתמים של בעלת הבית קידמה את פניה בדלת, ועיניה נדדו מיד אל השמלה הוורודה, שהייתה תלויה על זרועה של אוסלה. "אווו, את לובשת את זה לחתונה המלכותית? את נראית נהדר בוורוד!"
לא מספיק להיראות נהדר, חשבה אוסלה ולקחה את צרור המכתבים. אני רוצה להתעלות על נסיכה, כזאת שממש נולדה עם הכתר על הראש, וברור שאני לא מסוגלת.
"תפסיקי עם זה," אמרה לעצמה ברגע שסגרה את הדלת בפני בתה של בעלת הבית. "אל תיכנסי לדכדוך, אוסלה קנדול." בכל רחבי בריטניה נשים תכננו מה ילבשו לאירוע החגיגי ביותר מאז יום הניצחון על גרמניה. תושבי לונדון יעמדו בתור במשך שעות כדי לראות את כרכרות החתונה המעוטרות בפרחים חולפות על פניהם — ולאוסלה הייתה הזמנה לווסטמינסטר אֵבּי עצמו. אם לא הייתה אסירת תודה על כך, היא הייתה בדיוק כמו המקוננות האיומות ממייפייר שקשקשו כמה מייגע להשתתף באירוע החברתי של המאה, איזו טרחה זו להוציא את היהלומים מהבנק, אוי, אבוי לי, כמה נורא להיות מיוחסת עד כדי טרחנות.
"נפלא," אמרה אוסלה בחירוק שיניים וחזרה אל חדר השינה שלה. היא השליכה את השמלה הוורודה על מנורה. "פשוט בגד." לונדון הייתה מוצפת בדגלים ובקונפטי, קדחת החתונה סילקה את צינת נובמבר ואת קדרות התקופה שלאחר המלחמה. השידוך מהאגדות בין הנסיכה אליזבת אלכסנדרה מרי לסגן יפה התואר שלה פיליפ מאונטבאטן (לשעבר הנסיך פיליפ מיוון) יציין שחר של עידן חדש, וכולם קיוו שבעידן הזה חוקי הקיצוב יבוטלו ויהיה אפשר למרוח על הסקונס חמאה ככל שתאווה נפשך. אוסלה הייתה בעד להיכנס לעידן החדש הזה בחגיגה נלהבת — הרי היא השיגה לעצמה סוף טוב מהאגדות לפי קנה מידה של כל אישה אחרת. תקופת שירות מכובדת בזמן המלחמה, גם אם נאסר עליה באיסור חמור לדבר על כך, דירה בנייטסברידג' שמשולמת ממשכורתה שלה, ארון בגדים גדוש שמלות מהאופנה האחרונה, מִשרה בכתיבת חומר בידורי קליל לטטלר. ובל נשכח, ארוס שענד לה אבן אזמרגד נוצצת על אצבעה. לא, לאוסלה קנדול לא היה תירוץ לשקוע בעצבות. הרי כל הסיפור עם פיליפ קרה לפני שנים.
אם הייתה יכולה להמציא תירוץ לצאת מלונדון — למצוא דרך להיות באזור גיאוגרפי אחר (מדבר סהרה, מרחבי הקוטב הצפוני, לא משנה היכן) — במהלך הרגע שבו ירכין פיליפ את ראשו הזהוב ויישא את נדריו מול מלכת אנגליה לעתיד, אוסלה הייתה קופצת על המציאה מיד.
היא העבירה יד בתלתליה הכהים והפרועים ועלעלה בדואר. הזמנות, חשבונות. ומעטפה מרובעת מוכתמת אחת. בלי מכתב בפנים, רק דף נייר קרוע ועליו אותיות משורבטות וחסרות פשר.
העולם נטה על צידו לרגע, ואוסלה חזרה לעבר: ריח תנורי פחם וסוודרי צמר רטובים בִּמקום חומר הברקה לרהיטים וממחטות נייר. חריקת עפרונות במקום שאון התנועה של לונדון. מה זה קלפנשרנק, אוס? למי יש מילון גרמני?
אוסלה לא טרחה לחשוב מי שלח את הנייר — הנתיבים הישנים במוחה נדלקו ללא שהייה, אלה שאמרו אל תשאלי שאלות, פשוט תתקדמי. היא כבר ליטפה באצבעותיה את ריבוע האותיות המשורבטות. צופן ויז'נר, הסביר קול שקט של אישה. ככה מפצחים אותו בעזרת מפתח. אם כי אפשר גם בלי.
"לא אני," מלמלה אוסלה. היא לא נמנתה עם המומחיות שידעו לפצח צפנים בעזרת זנב עיפרון ובמעט חשיבה מחוץ לקופסה.
המעטפה נשאה חותמת דואר שלא זיהתה. בלי חתימה. בלי כתובת. אותיות השדר המוצפן שורבטו במהירות כזאת, שהיו יכולות להיכתב בכתב ידו של כל אחד. אבל אוסלה הפכה את פיסת הנייר וראתה כותרת של נייר מכתבים, כאילו הדף נתלש מבלוק רשמי.
 
סניטריום קלוקוול
 
"לא," לחשה אוסלה, "לא..." אבל היא כבר שלתה זנב עיפרון מהמגירה הקרובה. עוד זיכרון, קול צוחק מטעים על מפלתך בישר צלצול פעמונים, אך אוזנייך רחקו ממנו זה מכבר — נערות אנגליות בבלצ'לי הרטובה, מעבירות ימיהן ברשרוש גיליונות נייר.
אוסלה ידעה מה יהיה המפתח לשדר: נערות.
היא רכנה על הנייר, העיפרון חרק, ואט־אט חשפה ההודעה המוצפנת את סודותיה.
 
 
"סטונגרוב 7602."
אוסלה שאפה אוויר כשהמילים התפצפצו לאורך חוטי הטלפון כל הדרך מיורקשייר. מדהים כיצד אפשר לזהות קול בשתי מילים, גם כאשר לא שמעת אותו במשך שנים. "זאת אני," אמרה אוסלה לבסוף. "קיבלת?"
השתהות. "להתראות, אוסלה," אמרה חברתה הוותיקה בקור רוח. לא מי זאת — גם היא ידעה.
"אל תנתקי לי, גברת... טוב, איך שלא קוראים לך עכשיו."
"מזג חם, אוס. את מרגישה מעורערת כי לא את מתחתנת עם הנסיך בעוד שבועיים?"
אוסלה נשכה את שפתה בין שיניה לפני שהספיקה להגיב בכעס. "אני לא משחקת משחקים. קיבלת את המכתב או לא?"
"את מה?"
"את הוויז'נר. את מופיעה במכתב שלי."
"הרגע חזרתי הביתה מסוף שבוע בחוף הים. עדיין לא עברתי על הדואר." רשרוש נייר רחוק נשמע. "תקשיבי, למה את מתקשרת אליי? אני לא —"
"זה ממנה, את מבינה אותי? מהמוסד."
דממה יבשה, המומה.
"לא יכול להיות," הגיעה התגובה לבסוף. אוסלה ידעה ששתיהן חושבות על חברתן לשעבר. הצלע השלישית במשולש הזוהר של תקופת המלחמה.
עוד רשרוש, קול קריעה, ואז אוסלה שמעה נשימה וידעה שהרחק ביורקשייר, עוד קטע צופן יצא מהמעטפה. "תפצחי אותו, כמו שהיא לימדה אותנו. המפתח הוא נערות."
"'נערות אנגליות בבלצ'לי הרטובה, מעבירות ימיהן ברשרוש גיליונות נייר...'" הפסקה לפני המילה הבאה. הסודיות הפכה אצלן להרגל חזק מכדי ששתיהן יגידו משהו חשוב בקו הטלפון. כשחיים במשך שבע שנים עם חוק סודות מדינה כחבל סביב הצוואר, מתרגלים לצנזר כל מילה וכל מחשבה. אוסלה שמעה חריקת עיפרון בצד האחר של הקו והתחילה לפסוע, שלושה צעדים הלוך לאורך החדר ושלושה צעדים חזור. ערימות השמלות ברחבי החדר נראו כמו שלל ביזה זול של שודדי ים, צעקניות וקבורות למחצה תחת חורבות של ממחטות נייר וקרטונים, של זיכרונות ושל זמן. שלוש נערות צוחקות, מכפתרות זו את כפתוריה של זו בחדר שינה רזרבי צפוף: שמעתן שיש נשף בבדפורד — להקה אמריקאית, הם מנגנים את כל המנגינות החדשות של גלן מילר...
הקול נשמע סוף־סוף מיורקשייר, עצבני ועיקש. "אנחנו לא יודעות שזאת היא."
"אל תהיי טיפשה, ברור שזאת היא. נייר המכתבים, הוא מהמקום שבו היא..." אוסלה בררה את מילותיה בקפידה. "מי עוד הייתה מבקשת מאיתנו עזרה?"
זעם צרוף ניתז אליה בתגובה. "אני לא חייבת לה שום דבר."
"היא כנראה חושבת אחרת."
"מי יודע מה היא חושבת? היא מטורפת, זוכרת?"
"היא עברה התמוטטות עצבים. זה לא אומר שהיא מטורללת."
"היא בבית משוגעים כבר שלוש וחצי שנים." ביובש. "אין לנו מושג איך היא עכשיו. היא בהחלט נשמעת מטורללת — הדברים שהיא רומזת."
היא לא הייתה מסוגלת להשמיע בקו ציבורי את רמיזותיה של חברתן לשעבר.
אוסלה הצמידה את קצות אצבעותיה אל עיניה. "אנחנו צריכות להיפגש. אי אפשר לדון בזה בשום צורה אחרת."
קולה של חברתה לשעבר היה זרוע זכוכיות שבורות. "לכי לעזאזל, אוסלה קנדול."
"שירתנו שם יחד, זוכרת?" בקצה האחר של בריטניה, נטרקה השפופרת. אוסלה הנמיכה את השפופרת שלה בשלווה רועדת. שלוש בנות בעת מלחמה, חשבה. פעם החברות הכי טובות.
עד יום הפלישה לנורמנדי, היום הגורלי שבו התפצלו והפכו לשתי בנות שלא היו מסוגלות לשאת זו את זו ולנערה נוספת שנעלמה בבית משוגעים.
 
בתוך השעון
 
הרחק משם הביטה אישה כחושה אל מחוץ לחלון תאה והתפללה שיאמינו לה. תקוותה הייתה דלה מאוד. היא התגוררה בבית משוגעים, שם האמת הפכה לטירוף והטירוף הפך לאמת.
ברוכים הבאים לקלוקוול.
החיים כאן היו כמו חידה — חידה ששמעה בזמן המלחמה, בארץ פלאות ששמה בלצ'לי פארק: "אם הייתי שואל אותך באיזה כיוון מסתובבים מחוגי שעון, מה היית עונה?"
"אממ," השיבה במבוכה. "בכיוון השעון?"
"לא אם את בתוכו."
אני בתוך השעון עכשיו, חשבה. במקום שבו הכול מסתובב אחורנית ואיש לא יאמין לעולם למילה שתצא מפי.
למעט — אולי — שתי הנשים שבגדה בהן, שבגדו בה, שפעם היו חברותיה.
בבקשה, התפללה האישה במוסד והביטה דרומה, אל המקום שאליו עפו שדריה המוצפנים כציפורי נייר שבריריות. האמינו לי.

עוד על הספר

  • שם במקור: The Rose Code
  • תרגום: שי סנדיק
  • הוצאה: אריה ניר, מודן
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2021
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 624 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 10 שעות ו 24 דק'
  • קריינות: רעיה אדמוני
  • זמן האזנה: 24 שעות ו 28 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
127 דירוגים
96 דירוגים
21 דירוגים
6 דירוגים
2 דירוגים
2 דירוגים
10/11/2022

רומן היסטורי מרתק נוסף של קייט קויין שמתמקדת תמיד בנשים משמעותיות ולא ידועות בהיסטוריה. אין ספק שהיא יודעת לספר סיפור, גם אם לפעמים, במיוחד הסוף מרגיש שהולך למחוזות האופרה סבון. עדיין הנאה צרופה

1
4/6/2025

ספר מעולה! הכתיבה ברמה הכי גביה. אני לא אוהבת רומן היסטורי, אבל נהניתי מכל רגע.

10/5/2025

לא קל לקריאה ולעיתים עתיר פרטים מייגעים, אבל יחד עם זאת מותח ומעניין. הכתיבה טובה ומיטיבה לספר את סיפוריהן של הדמויות המרכזיות. הספר שופך אור על תקופה ארוכה וקשה בתולדות האנושות.

27/4/2025

וואו! הרבה זמן לא קראתי ספר כזה שיש בו הכל ובעיקר שלוש נשים עצמתיות. נפלא.

15/3/2025

אין על קייט קווין. הפרטים הקטנים והגדולים שעושים את ההבדל מול ספרי היסטוריה ורומנים. מאוד ממליצה .

25/2/2025

למרות שאין לי עניין, ולבטח אף שמץ הבנה, בכל הקשור לצפנים ופיענוחם, הניתי מאד מהספר.

30/12/2024

ספר מעולה

19/12/2024

אהבתי מאוד את הכתיבה.

15/12/2024

אחד הספרים הטובים והמעניינים שקראתי על מלחה"ע השניה. הופתעתי מאוד לגלות בסוף שהכל מבוסס על דמויות אמיתיות, זה בהחלט מחזק את התפעלותי מהעלילה הסוחפת ומפיתוח הדמויות הנהדר. ממליצה בחום רב, לא רק לחובבי היסטוריה.

30/11/2024

מדהים

22/11/2024

ספר כיפי מעולה

8/11/2024

ספר שאי אפשר להניח מהיד. מרתק ומרגש

1/11/2024

ספר מרתק. ראויה לציון עבודת התרגום המצוינת של שי סנדיק. תרגום קולח וטבעי, ממש מרגיש כמו טקסט מקורי.

2/2/2024

מרתק, לקרא כל מילה...

17/12/2023

רומן היסטורי מצויין. נהניתי מאוד

28/9/2023

ואוו וואו ועוד פעם ואוו.. הספר הכי האהוב עליי של קייט קוויו. אני פשוט אוהבת את הכתיבה שלה

17/7/2023

מצויין

13/5/2023

טוווב! איזה ספר מעניין! מומלץ לאוהבי רומנים היסטוריים!

19/12/2022

מסקרן. כתוב היטב. ובמרכז נשים חזקות. לא צריך יותר

26/10/2022

ממש נהניתי. ממליצה. מותח ומבדר ונוגע ללב. על תקופה מיוחדת בתולדות העולם

22/10/2022

וואו! ספר מהפנט, המביא זווית אחרת ומעניינת למלחמת העולם השניה. מותח, מלא אקשן, רומנטי אך נטול קיטש. אהבתי מאוד!

18/10/2022

ספר מעניין,מרתק,סוחף,מרגש. שמעתי את הגרסה הקולית. את הקריינות הספציפית ממש לא אהבתי.

7/10/2022

ספר מרתק ומותח. אנושי ומרגש תוך הקפדה עד כמה שרק ניתן על עובדות היסטוריות. מלאכת מחשבת. ספר חובה

9/9/2022

מעניין, מותח, סוחף, מתאר את תקופת מלחמת העולם השניה בבריטניה מזווית מיוחדת ומעניינת. מומלץ מאוד.

23/7/2022

מקסים!

17/7/2022

מצויין, מעניין, משלב מסויים מותח. הדמויות של 3 הגיבורות מקסימות.

10/7/2022

בצד סיפור מרתק ובלשי מותח מפתיע היה לפגוש את האבות הקדמונים של המחשבים ספר מעולה אהבתי מאוד

3/7/2022

מעניין. מהנה מאוד. התכוונתי רק להנות מקריאת ספר ויחד עם זאת למדתי פרק בהסטוריה

25/6/2022

נהניתי מאוד, כתיבה קולחת וסיפור מרתק, ממליצה בחום

10/6/2022

מרתק, מהנה ומעניין. הנאה צרופה במיוחד לאור העובדה שנשען על היסטוריה אמיתית, בתוספת עיטורים בידיוניים. ממליצה בחום רב

30/5/2022

רומן היסטורי בדיוני כתוב מצויין ומרתק

22/5/2022

סיפור מצויין שהוא תיאור מרתק ומרגש של מפענחות הצפנים הבריטיות במלחמת העולם. מומלץ

10/5/2022

כתוב היטב מהנה ומשקף יפה את התקופה

29/4/2022

אהבתי ושמחתי לראות שהוא מבוסס על סיפור אמיתי

15/4/2022

ספר מעולה. מרתק ומלמד

4/4/2022

ספק מקסים ומרתק, והאפילוג שמקשר בין הדמויות הדימיוניות לאנשים אמתיים רק מוסיף לקיסמו. כל הכבוד למחברת שנתנה קולות ותחושות לתקופה ומקום שבמשך שנים שמר על סודותיו.

23/3/2022

מרתק

20/3/2022

סיפור היסטורי מלא עצמה נשית.

11/3/2022

כמו ספריה הקודמים מרתקת ומעצימה נוכחות וגבורה נשית.

27/2/2022

מצויין! שנון, מותח עד הסוף, משחזר נפלא את התקופה והאווירה.

26/2/2022

אחד הספרים המעניינים שקראתי לאחרונה. מרתק, מותח ואף רומנטי במידה הנכונה.

21/2/2022

אחלה ספר. מרתק מתחילתו עד סופו.

13/2/2022

כתוב נפלא, מותח וחושף תקופה היסטורית מרתקת. page turner אמיתי

2/2/2022

ספר מתח מהנה ביותר כתיבה בשתי תקופות שונות מעולה

28/1/2022

ספר שיש בו הכל - פיסת היסטוריה, מתח, אהבה וחברות. מומלץ מאוד.

22/1/2022

אחלה,קריא,זורם ומעניין

19/1/2022

רומן היסטורי מרגש, כתוב ומתורגם היטב מאוד נהניתי, מומלץ

11/1/2022

נפלא מרתק

10/1/2022

רומן היסטורי מרתק ומעניין.

8/1/2022

מצוין

8/1/2022

וואו! כמו הציידת והרשת של אליס, כתוב היטב. מותח, רומנטי, היסטוריה… קראתי בנשימה עצורה

8/1/2022

נפלא מרתק לא יכולתי להתנתק והצטערתי כשהסתיים

8/1/2022

מרתק!

31/12/2021

ספר מרתק המתייחס לתקופה ידועה חלקית באופן זורם ואמין לגמרי. מייצר הזדהות מוחלטת

30/12/2021

מעולה ספר שיש בו הכל - פיסת היסטוריה, מתח, אהבה וחברות.

19/12/2021

מדהים לחובבי הז'אנר ולכל חובב ספרות מומלץ בחום

17/12/2021

אהבתי לקרא והתרגשתי ללמוד שספר מבוסס על דמויות אמיתיות. הקריאה ברובה מעניינת, אולי אפשר היה לקצר קצת בקטעים הרומנטיים, סה״כ ממליצה

11/12/2021

אהבתי ממש

6/12/2021

ספר מעולה. מותח, רגיש, מעניין ונאמן לעובדות היסטוריות אמיתיות. מאוד נהניתי ואהבתי.

5/12/2021

אהבתי מאוד. אוהב את הספרים שלה ובמיוחד את נושא הספר הזה. לעיתים קצת נמרח אבל נהנתי מאוד, כתוב יפה ומושך. שווה לקרוא.

29/11/2021

ספר מרתק. קשה להניח מהיד.

29/11/2021

פשוט מצויין

26/11/2021

ספר נפלא. ממליצה בכל פה

25/11/2021

פיצוץ של ספר.עלילה מרתקת.דמויות מורכבות עם קונפליקטים מוסריים.תענוג לקרוא לא יכולתי להניח מן היד.דילגתי קצת על הסברים מקצועיים של פיענוח צפנים.ממליצה מאד בחום

13/11/2021

ספר מצוין, אחד הטובים שקראתי בשנה זו. מאד מעניין לקרוא על לונדון ואנגליה בכלל בתקופת מלחה'ע ה-2 ולמרות זאת יצאו משום מה המון ספרים על פריז הכבושה לאחרונה. הדמויות בנויות יפה, היבשושית של האנגלים ולעיתים ההומור המוזר מוסיפים לאווירה. גם בלי העלילה שמסיימת את הספר הוא מעניין ונוגע ללב. מעניין מתי יעשו ממנו סרט או סידרה. מומלץ בחום!!

13/11/2021

ספר נהדר של סופרת מוכשרת. ללא ספק הסופרת יודעת איך לספר סיפור. שזירתן של דמויות אמיתיות בעלילה הוסיפה פן מעניין. ממליצה בחום.

10/11/2021

מרתק אם כי קצת ארוך. סופרת מעולה כמו בספרים הקודמים מחזיקה את הקורא/ת במתח. הסיפור של בלצ'לי מרתק בפני עצמו וכתר כבוד לבריטניה ולאלו בבלצ' י פארק שקיצרו מלחמה נוראה והביאו לניצחון של האור על החושך. ממולץ!!

10/12/2024

מאוד אוהבת לקרא על התקופה המסופרת. הספר מעניין ומספק גם מידע אמיתי על חלק מהדמויות ומסיפורי המלחמה. אני לא התחברתי להקראה (קולי) וזה הפריע לי לאורך כל הספר.

5/1/2024

רומן הסטורי שנותן הצצה על אנגליה במלחמת העולם השנייה ועל התפקיד החשוב של בלצ'לי פארק ופענוח הצפנים הגרמניים שעזרו לנצחון על הגרמנים.

9/6/2023

ספר מרשים ומרתק על פיצוח קודים בזמן מלחמת העולם השנייה. מדהים לקרוא על הדרך בה מצאו אנשים מבריקים אך לא פשוטים, איך לפצח את השדרים. אמנם קצת ארוך מדי לטעמי, אבל מסופר יפה ומכיל מגוון יפה של סיפורים עבור כל אחת מהגיבורות. מומלץ

8/10/2022

בעיני, הספר הינו אחד הטובים מסוגו (בנושא בלצלי פרק והקורה בתוכו ומסביבו). כמו כן מצא חן בעיני שנראה שהכותבת עשתה מחקר רציני סביב הנושא ועל ההיסטוריה של התקופה המסופרת. הסיפור ריתק אותי והשאיר אותי עם הרגשה שנחשפה במקצת הפעילות החשאית שבוצעה בבלצלי פרק והשפיעה על תוצאות מלחמת העולם השנייה.

19/9/2022

ספר טוב. תיאורי חישובים מתמטים ומכונות האניגמה לא מעניינים ומיותרים בעיניי.

17/3/2022

ספר חביב שמציג עוד זווית מהסיפור של מלחמת העולם השנייה בשילוב בין אמת היסטורית ובין רומן סיפורי. בסך הכל טוב אבל מעט פחות מוצלח לטעמי מהשניים הקודמים.

2/2/2022

רומן מעניין שנשען על ארועים היסטוריים. נקרא בשקיקה

25/1/2022

מעניין אך לדעתי פחות טוב מספריה הקודמים

23/12/2021

טוב מאוד. לא יכולתי להפסיק לקרוא.מעניין מותח.

15/12/2021

ספר היסטורי נפלא ומותח עד סופו.

12/12/2021

למרות הקושי להתמודד עם צליעות בכתיבה, העלילה מרתקת ומכסה על החסרונות. התאורים של הבליץ בלונדון ובקובנטרי מרגשים ומטלטלים. אהבתי את השילוב בין דמויות היסטוריות לדמויות בדויות.

4/12/2021

קולח ומעניין

1/3/2025

סיפור מעניין אם כי קצת מורכב ומפורט מידי לטעמי כל עניין המכונות. אהבתי ללמוד על נשים צעירות שלקחו חלק במלחמה

1/5/2024

הסיפור עצמו מעניין. שמעתי את הספר מפי רעיה אדמוני ומספר פעמים רציתי להפסיק ולשמוע. הקריאה מאד לא נעמה לאזני. אבל המשכתי עד הסוף. לא ממליצה למרות שהסיפור גורם למחשבות... אולי לקרוא בספר או בדיגיטל. הקריאה, קילקלה עבורי את החוויה.

10/7/2023

מעניין אבל ארוך מדי. כמה פעמים זנחתי אותו וחזרתי לקרוא עוד פעם רק מתוך סקרנות

23/12/2022

סיפור יפה אבל ארוך ומשעמם ברובו לא אוהב את צורת הכתיבה לא ממליץ

7/7/2022

מאכזב יחסית לשני ספריה האחרים. יותר מדי רומן רומנטי ויותר מדי תיאורים טכניים מפורטים ולא ברורים. אפשר לוותר.

26/6/2022

שעמום המחץ. לא מבינה את הביקורת המהללת, דיפדפתי את הרוב ונטשתי.

17/1/2022

הספרור מתארך ללא צורך. דילגתי על חלקים דבר שאני לא נוהגת לעשות.

4/11/2024

ארוך מדי, לא מתקדם לשום מקום. ספר שלא החליט מה הוא רוצה מעצמו.

14/6/2023

ספר מ ד ה י ם, חובה לקרוא אותו...

צופן הוורד קייט קווין

הקדמה

בסתיו 1939 היה נדמה שבלתי אפשרי לעצור
את התקדמותו של היטלר.
 
מסרים מהצבא הגרמני הועברו בעזרת צפנים ידניים,
קודי טלפר ובעיקר אניגמה —
מכונות הצפנה קומפקטיות שערבלו פקודות להבלים,
כדי שיהיה אפשר להעביר אותן במורס באמצעות שידורי רדיו
ואז לפענח אותן בשטח.
 
גם אם הפקודות המעורבלות יורטו על ידי בעלות הברית,
איש לא הצליח לפענח את ההצפנה.
גרמניה חשבה שאי אפשר לפרוץ את אניגמה.
 
היא טעתה.

פרולוג

8 בנובמבר 1947
לונדון
 
צופן האניגמה הגיע בשעות אחר הצהריים, חתום, מוכתם ומתסכל.
אוסלה קנדול בת העשרים ושש עמדה זעופה בשערה השחור ובגומות החן שלה באמצע דירה קטנה בנייטסברידג' שנראתה כאילו הופצצה על ידי היונקרס, עטויה בכותונת תחרה צרפתית ובמזג רוח מזופת בלבד, והביטה בערימות המשי והסאטן שהציפו כל משטח. שנים־עשר ימים עד לחתונת המאה! השתפך טטלר של אותו בוקר. אוסלה עבדה בטטלר. היא נאלצה לכתוב את כל הטור המזוויע. מה את מתכוונת ללבוש?
אוסלה הרימה שמלת סאטן ורודה מעוטרת בחרוזי קריסטל. "מה איתך?" היא שאלה אותה. "את אומרת 'אני פשוט נראית מדהים ולא אכפת לי שהוא מתחתן עם מישהי אחרת?'" שיעורי הנימוסים בבית הספר לנימוסים מעולם לא נגעו בעניין הזה. לא משנה איזו שמלה תלבש, כל אדם בקהל יֵדע שלפני שהגיעה הכלה, אוסלה והחתן היו —
נשמעה דפיקה על הדלת. אוסלה לבשה חלוק ופתחה אותה. הדירה שלה הייתה קטנטנה, המגורים היחידים שיכלה להרשות לעצמה מהמשכורת בטטלר, אם רצתה לגור לבד וגם להיות קרובה למרכז העניינים. "יקירתי, אין לך משרתת? אין שוער?" אמה הזדעזעה. "תעברי לגור איתי עד שתמצאי בעל. את לא צריכה עבודה." אבל אחרי שחלקה חדרי שינה עם חיילים לאורך כל המלחמה, אוסלה הייתה מוכנה לגור בארון נעליים כל עוד יכלה להכריז שהוא שלה.
"הדואר הגיע, מיס קנדול." בתה המנוקדת בכתמים של בעלת הבית קידמה את פניה בדלת, ועיניה נדדו מיד אל השמלה הוורודה, שהייתה תלויה על זרועה של אוסלה. "אווו, את לובשת את זה לחתונה המלכותית? את נראית נהדר בוורוד!"
לא מספיק להיראות נהדר, חשבה אוסלה ולקחה את צרור המכתבים. אני רוצה להתעלות על נסיכה, כזאת שממש נולדה עם הכתר על הראש, וברור שאני לא מסוגלת.
"תפסיקי עם זה," אמרה לעצמה ברגע שסגרה את הדלת בפני בתה של בעלת הבית. "אל תיכנסי לדכדוך, אוסלה קנדול." בכל רחבי בריטניה נשים תכננו מה ילבשו לאירוע החגיגי ביותר מאז יום הניצחון על גרמניה. תושבי לונדון יעמדו בתור במשך שעות כדי לראות את כרכרות החתונה המעוטרות בפרחים חולפות על פניהם — ולאוסלה הייתה הזמנה לווסטמינסטר אֵבּי עצמו. אם לא הייתה אסירת תודה על כך, היא הייתה בדיוק כמו המקוננות האיומות ממייפייר שקשקשו כמה מייגע להשתתף באירוע החברתי של המאה, איזו טרחה זו להוציא את היהלומים מהבנק, אוי, אבוי לי, כמה נורא להיות מיוחסת עד כדי טרחנות.
"נפלא," אמרה אוסלה בחירוק שיניים וחזרה אל חדר השינה שלה. היא השליכה את השמלה הוורודה על מנורה. "פשוט בגד." לונדון הייתה מוצפת בדגלים ובקונפטי, קדחת החתונה סילקה את צינת נובמבר ואת קדרות התקופה שלאחר המלחמה. השידוך מהאגדות בין הנסיכה אליזבת אלכסנדרה מרי לסגן יפה התואר שלה פיליפ מאונטבאטן (לשעבר הנסיך פיליפ מיוון) יציין שחר של עידן חדש, וכולם קיוו שבעידן הזה חוקי הקיצוב יבוטלו ויהיה אפשר למרוח על הסקונס חמאה ככל שתאווה נפשך. אוסלה הייתה בעד להיכנס לעידן החדש הזה בחגיגה נלהבת — הרי היא השיגה לעצמה סוף טוב מהאגדות לפי קנה מידה של כל אישה אחרת. תקופת שירות מכובדת בזמן המלחמה, גם אם נאסר עליה באיסור חמור לדבר על כך, דירה בנייטסברידג' שמשולמת ממשכורתה שלה, ארון בגדים גדוש שמלות מהאופנה האחרונה, מִשרה בכתיבת חומר בידורי קליל לטטלר. ובל נשכח, ארוס שענד לה אבן אזמרגד נוצצת על אצבעה. לא, לאוסלה קנדול לא היה תירוץ לשקוע בעצבות. הרי כל הסיפור עם פיליפ קרה לפני שנים.
אם הייתה יכולה להמציא תירוץ לצאת מלונדון — למצוא דרך להיות באזור גיאוגרפי אחר (מדבר סהרה, מרחבי הקוטב הצפוני, לא משנה היכן) — במהלך הרגע שבו ירכין פיליפ את ראשו הזהוב ויישא את נדריו מול מלכת אנגליה לעתיד, אוסלה הייתה קופצת על המציאה מיד.
היא העבירה יד בתלתליה הכהים והפרועים ועלעלה בדואר. הזמנות, חשבונות. ומעטפה מרובעת מוכתמת אחת. בלי מכתב בפנים, רק דף נייר קרוע ועליו אותיות משורבטות וחסרות פשר.
העולם נטה על צידו לרגע, ואוסלה חזרה לעבר: ריח תנורי פחם וסוודרי צמר רטובים בִּמקום חומר הברקה לרהיטים וממחטות נייר. חריקת עפרונות במקום שאון התנועה של לונדון. מה זה קלפנשרנק, אוס? למי יש מילון גרמני?
אוסלה לא טרחה לחשוב מי שלח את הנייר — הנתיבים הישנים במוחה נדלקו ללא שהייה, אלה שאמרו אל תשאלי שאלות, פשוט תתקדמי. היא כבר ליטפה באצבעותיה את ריבוע האותיות המשורבטות. צופן ויז'נר, הסביר קול שקט של אישה. ככה מפצחים אותו בעזרת מפתח. אם כי אפשר גם בלי.
"לא אני," מלמלה אוסלה. היא לא נמנתה עם המומחיות שידעו לפצח צפנים בעזרת זנב עיפרון ובמעט חשיבה מחוץ לקופסה.
המעטפה נשאה חותמת דואר שלא זיהתה. בלי חתימה. בלי כתובת. אותיות השדר המוצפן שורבטו במהירות כזאת, שהיו יכולות להיכתב בכתב ידו של כל אחד. אבל אוסלה הפכה את פיסת הנייר וראתה כותרת של נייר מכתבים, כאילו הדף נתלש מבלוק רשמי.
 
סניטריום קלוקוול
 
"לא," לחשה אוסלה, "לא..." אבל היא כבר שלתה זנב עיפרון מהמגירה הקרובה. עוד זיכרון, קול צוחק מטעים על מפלתך בישר צלצול פעמונים, אך אוזנייך רחקו ממנו זה מכבר — נערות אנגליות בבלצ'לי הרטובה, מעבירות ימיהן ברשרוש גיליונות נייר.
אוסלה ידעה מה יהיה המפתח לשדר: נערות.
היא רכנה על הנייר, העיפרון חרק, ואט־אט חשפה ההודעה המוצפנת את סודותיה.
 
 
"סטונגרוב 7602."
אוסלה שאפה אוויר כשהמילים התפצפצו לאורך חוטי הטלפון כל הדרך מיורקשייר. מדהים כיצד אפשר לזהות קול בשתי מילים, גם כאשר לא שמעת אותו במשך שנים. "זאת אני," אמרה אוסלה לבסוף. "קיבלת?"
השתהות. "להתראות, אוסלה," אמרה חברתה הוותיקה בקור רוח. לא מי זאת — גם היא ידעה.
"אל תנתקי לי, גברת... טוב, איך שלא קוראים לך עכשיו."
"מזג חם, אוס. את מרגישה מעורערת כי לא את מתחתנת עם הנסיך בעוד שבועיים?"
אוסלה נשכה את שפתה בין שיניה לפני שהספיקה להגיב בכעס. "אני לא משחקת משחקים. קיבלת את המכתב או לא?"
"את מה?"
"את הוויז'נר. את מופיעה במכתב שלי."
"הרגע חזרתי הביתה מסוף שבוע בחוף הים. עדיין לא עברתי על הדואר." רשרוש נייר רחוק נשמע. "תקשיבי, למה את מתקשרת אליי? אני לא —"
"זה ממנה, את מבינה אותי? מהמוסד."
דממה יבשה, המומה.
"לא יכול להיות," הגיעה התגובה לבסוף. אוסלה ידעה ששתיהן חושבות על חברתן לשעבר. הצלע השלישית במשולש הזוהר של תקופת המלחמה.
עוד רשרוש, קול קריעה, ואז אוסלה שמעה נשימה וידעה שהרחק ביורקשייר, עוד קטע צופן יצא מהמעטפה. "תפצחי אותו, כמו שהיא לימדה אותנו. המפתח הוא נערות."
"'נערות אנגליות בבלצ'לי הרטובה, מעבירות ימיהן ברשרוש גיליונות נייר...'" הפסקה לפני המילה הבאה. הסודיות הפכה אצלן להרגל חזק מכדי ששתיהן יגידו משהו חשוב בקו הטלפון. כשחיים במשך שבע שנים עם חוק סודות מדינה כחבל סביב הצוואר, מתרגלים לצנזר כל מילה וכל מחשבה. אוסלה שמעה חריקת עיפרון בצד האחר של הקו והתחילה לפסוע, שלושה צעדים הלוך לאורך החדר ושלושה צעדים חזור. ערימות השמלות ברחבי החדר נראו כמו שלל ביזה זול של שודדי ים, צעקניות וקבורות למחצה תחת חורבות של ממחטות נייר וקרטונים, של זיכרונות ושל זמן. שלוש נערות צוחקות, מכפתרות זו את כפתוריה של זו בחדר שינה רזרבי צפוף: שמעתן שיש נשף בבדפורד — להקה אמריקאית, הם מנגנים את כל המנגינות החדשות של גלן מילר...
הקול נשמע סוף־סוף מיורקשייר, עצבני ועיקש. "אנחנו לא יודעות שזאת היא."
"אל תהיי טיפשה, ברור שזאת היא. נייר המכתבים, הוא מהמקום שבו היא..." אוסלה בררה את מילותיה בקפידה. "מי עוד הייתה מבקשת מאיתנו עזרה?"
זעם צרוף ניתז אליה בתגובה. "אני לא חייבת לה שום דבר."
"היא כנראה חושבת אחרת."
"מי יודע מה היא חושבת? היא מטורפת, זוכרת?"
"היא עברה התמוטטות עצבים. זה לא אומר שהיא מטורללת."
"היא בבית משוגעים כבר שלוש וחצי שנים." ביובש. "אין לנו מושג איך היא עכשיו. היא בהחלט נשמעת מטורללת — הדברים שהיא רומזת."
היא לא הייתה מסוגלת להשמיע בקו ציבורי את רמיזותיה של חברתן לשעבר.
אוסלה הצמידה את קצות אצבעותיה אל עיניה. "אנחנו צריכות להיפגש. אי אפשר לדון בזה בשום צורה אחרת."
קולה של חברתה לשעבר היה זרוע זכוכיות שבורות. "לכי לעזאזל, אוסלה קנדול."
"שירתנו שם יחד, זוכרת?" בקצה האחר של בריטניה, נטרקה השפופרת. אוסלה הנמיכה את השפופרת שלה בשלווה רועדת. שלוש בנות בעת מלחמה, חשבה. פעם החברות הכי טובות.
עד יום הפלישה לנורמנדי, היום הגורלי שבו התפצלו והפכו לשתי בנות שלא היו מסוגלות לשאת זו את זו ולנערה נוספת שנעלמה בבית משוגעים.
 
בתוך השעון
 
הרחק משם הביטה אישה כחושה אל מחוץ לחלון תאה והתפללה שיאמינו לה. תקוותה הייתה דלה מאוד. היא התגוררה בבית משוגעים, שם האמת הפכה לטירוף והטירוף הפך לאמת.
ברוכים הבאים לקלוקוול.
החיים כאן היו כמו חידה — חידה ששמעה בזמן המלחמה, בארץ פלאות ששמה בלצ'לי פארק: "אם הייתי שואל אותך באיזה כיוון מסתובבים מחוגי שעון, מה היית עונה?"
"אממ," השיבה במבוכה. "בכיוון השעון?"
"לא אם את בתוכו."
אני בתוך השעון עכשיו, חשבה. במקום שבו הכול מסתובב אחורנית ואיש לא יאמין לעולם למילה שתצא מפי.
למעט — אולי — שתי הנשים שבגדה בהן, שבגדו בה, שפעם היו חברותיה.
בבקשה, התפללה האישה במוסד והביטה דרומה, אל המקום שאליו עפו שדריה המוצפנים כציפורי נייר שבריריות. האמינו לי.

המלצות נוספות