הבעיה היחידה בספר הזה ... שהוא נגמר מהר מידי! צחקתי, כעסתי, כאבתי, הזדהתי, התעצבנתי... וממש ממש התפלאתי איך הסופרת (היי הדס! כן, זאת את!) את כל הסיפור ואת העומק של החברות והכאב ככה. ותודה על התזכורת לנשום, ועל ההזדמנות המרפאת להניח את הדברים/ להניח לדברים. מחכה לספר הבא!
וואו, נותרתי ללא מילים ועם המון מחשבות ורגשות. הגעתי לספר הזה עם המון ציפיות, בכל זאת מדובר בסופרת שהביאה לחיי את ״הכל בסדר הילי״ - הספר שהחזיר אותי לקרוא ספרים, ואת ״פיטנגו בחצר״ - הספר שגרם לי לצחוק, לבכות ולהפסיד שעות שינה, והספר הזה עלה על כל הציפיות כולן! הדס נוגעת כאן, במיומנות וברגישות, באחד הנושאים הכי מורכבים שיש - חברויות. בכל דמות מארבע הדמויות הראשיות מצאתי עומק ובכל אחת מהן ראיתי גם קצת את עצמי; היו רגעים שרציתי לנער אותן וברגעים אחרים רציתי לחבק אותן חזק ולא לעזוב. כפרפראזה על משהו שחברתי רינת אמרה - ספרים, כשהם טובים, הופכים להיות רגש, והם גם יכולים להפוך למקום, כמו בית, שאפשר לבקר בו. הספר המופלא הזה, כמו ספריה הקודמים של הדס, הוא בית שהלב שלי מוכן ורוצה לבקר בו שוב ושוב. כמו כן, משרד התיירות האיסלנדי צריך לממן את הספר הזה או להפוך את הדס לשגרירה של כבוד, כי כל מה שבא לי לעשות עכשיו זה להזמין כרטיס טיסה (לחודשיים שיש בהם רק שמש) ולבקש משני שתבנה לי את הלו״ז לטיול!
עוד אחזור לעבד את כל שחשבתי, לשיים את כל שהרגשתי, בינתיים אגיד שנגמר לי מהר מדי 💛 והייתי רוצה לחזור איתן לניו ג׳רזי לשמוע איך זה ממשיך. תודה הדס 💛 תודה על סיבוב באיסלנד, שעושה חשק לנסוע. תודה על רגעי קריאה שהשכיחו לגמרי את המציאות שבחוץ. תודה על מילים שיוצרות חוויה, וקריאה שהיא חיבוק. מחכה מאוד לספר הבא 💛
כשהתחלתי לקרוא את הספר היה לי ברור שהכתיבה תהיה משובחת ושהעלילה תהיה עם עומק ותיגע במקומות העמוקים של הנפש, מה שלא ידעתי זה עם כמה חומר למחשבה אשאר בסיום הקריאה ואיזה השפעה תהיה למילים האלו על התפיסה שלי על חוויות עבר. תודה הדס שכתבת. כמו תמיד זה הסתיים לי הרבה יותר מדיי מהר 🖤
ספר שעשה לי קווץ׳ בלב והשאיר לי הרבה חומר למחשבה על החברות שיש לי ועל אלו שאיבדתי בדרך. ספר מקסים ומרחיב לב ונפש
זהו ספר על חברות, על הסתכלות מעבר ל'אני'. זה ספר על טעויות והשלכות. יש פה מכלול רגשי, ומסע שהדמויות עוברות. הספר נוגע בנושאים רבים, אך לא בצורה מעיקה. הכתיבה של הסופרת, הדס קפלן, סוחפת. אהבתי שהסיפור כיפי וזורם, אך הוא רציני במידה הנכונה. הדמויות וסימני השאלה שעולים, שילובם יוצר: מתח ועומק, תהיות רבות ומחשבות. מחשבות - זו כנראה מילת המפתח. אני אוהבת שדמויות חושבות ומנתחות את המעשים, ההתנהגויות והמחשבות שלהן. מחכה לספר הבא. מומלץ!
הוא בעט בי מבפנים, הספר הזה.. כי הדס הצליחה, בקסם מילותיה, לתאר, לאחד ולנרמל מנעד כה שונה של רגשות: הרגשתי נינוחות וחום כשחשבתי על החברות שלי, האחיות שלי, ששונות כל כך אחת מהשניה וממלאות לי את הלב כבר עשורים. הרגשתי כאב וכעס כשנזכרתי ב'חברות' שלקחו לי חלק מהנשמה ולימדו אותי בדרך הקשה על שקר נפש. הרגשתי עצב, געגוע והשלמה כשחשבתי על מי שהיתה אחות ליבי, ושלמרות שהחברות התאיידה, האהבה לא נמחקה. הרגשתי בת 15, בת 30 ובת 50 בספר אחד של אישה אחת שהצליחה לגעת לי בלב הישר מאוהיו.
הדס קפלן מפליאה לספר נשים ישראליות. ואני נהנית שוב להיסחף עם הדמויות ולמצוא בהן קצת מעצמי.
סיפור שמשאיר אותך עם מחשבה, על החברות הפרטיות שלך, האם את , את, כשאת איתן, האם אתן מדברות באותה השפה? בתור בוגרת איסלנד, כל כך כייף לקרוא על המקומות, ולדעת בדיוק איך זה נראה. נהנתי ממששש
לא ציפיתי לפחות מזה, נהניתי מאוד מהקריאה, צחקתי,דמעתי וחשתי הזדהות עם כל אחת מהדמויות מקסים
שילוב של ספר קולח שאי אפשר לעזוב מהיד, עם ספר עמוק שמייצר המון הרהורים וחומר למחשבה. ריתק אותי עד כמה שאפשר להזדהות עם רבדים של הדמויות, חיוביים ושליליים, ולהזדהות עם פרשנות לסיטואציות ושיחות שמתקיימות לנו בראש, שאמנם מרגישות פרטיות, אבל איכשהו הדס מתארת אותן בצורה מדויקת. הדס, את קוסמת של כתיבה, נהנתי מכל רגע.
כבר בפרק הראשון של הספר הדס הצליחה לגרום לי להתרגש מאוד ואפילו לבכות. הספר נגמר מהר מידי, הדמויות מעניינות ונקודות המבט השונות של כל דמות גורמת לחשוב לעומק ונותנת תובנות עמוקות על החיים. לא כל מה שאנחנו רואים הוא מה שבאמת קורה או נכון. אהבתי מאוד את הסיום ואת החיבור של כל החוויה שהדמויות עוברות בטיול לחוויות ולמסע הפנימי שלהן.
אני עוקבת אחרי הדס כבר תקופה, ראיתי את הביקורות על "זה בסדר הילי" ו-"פיטנגו בחצר", אבל לא רכשתי כי הרגשתי שאין בתוכי את היכולת להתחייב לקריאה שלהם. לא רציתי שיסתכלו עלי במבט מאשים מתוך ערימת הספרים הקיימת ש"הנה אוטוטו אני מתחילה לקרוא". מילא הספרים הקיימים, אבל לקבל מבטי אשמה כשאת סוג של מכירה את הסופרת? זה כבר מעשה שלא ייעשה. ואז הדס הוציאה טיזר לספר השלישי, וראיתי כי מדובר בסיפור על חברות נשית, נושא שמעסיק אותי עד מאוד, והבטחתי לעצמי שכשהוא ייצא, אתגבר על הדחיינות שלי ואקרא אותו. רצה הגורל (או השלטון) והשקת הספר נעשתה תחת איום קיומי ששלח אותי ואת כל עם ישראל חזרה למרחבים המוגנים ודחק את הכל הצידה, אז תכלס' גם אם הייתה מרימה את ראשה, לדחיינות לא היה יותר מדי כוח. לקח לי כמה עמודים טובים להיכנס לאווירת הספר, אני אמנם תולעת ספרים לא קטנה, אבל בעשור האחרון אני קוראת בעיקר ספרי עיון מתוך ניסיון להבין את המציאות בה אני חיה. שנים שלא קראתי פרוזה ואיזה כיף שזה הספר שעשה לי את הסיפתח. אלף ואחת כתבות, מאמרים, פודקאסטים ועצות על לב שבור במערכות יחסים רומנטיות. אבל על שברון לב כשנפרדות מחברה טובה? פחות. נראה לי שכמעט לכולנו יש סיפור כזה, אבל אף אחת מאיתנו לא באמת מדברת על זה. עד קריאת הספר של הדס חשבתי ביני לבין עצמי שאולי זה כואב מדי, אולי זה כועס מדי, אבל עכשיו אני תוהה שאולי הבעיה נעוצה בזה שאנחנו פשוט לא מדברות על זה, תהיה הסיבה אשר תהיה. מעבר לסיפור מרתק על מערכות יחסים וחברויות נשיות, נדמה לי שהספר מספר דווקא על מערכות היחסים שלנו עם עצמנו בתוך כל הדבר הזה. על הסיפור שאנחנו מספרות לעצמנו ובטוחות שהוא האמת היחידה. מעין תיבת תהודה עצמית קשוחה ביותר. אובדן של חברות נשית משמעותית הוא קשה מאוד. וזה לא משנה אם את היית זו שנפרדה, אם את היית זו שנפרדו ממנה, או שפשוט החיים עצמם נכנסו באמצע ולא היה איזה אירוע משמעותי שטלטל את המערכת. אובדן הוא אובדן. ומותר להתאבל עליו באיזו דרך שנרצה. מצאתי את עצמי בכל אחת מהדמויות, בליבי, ברותם, ברינת ובשני, כל אחת בדרכה הצליחה להעיר אצלי שדים שחשבתי שכבר מזמן סגרתי באיזה מרתף חשוך ולא נגיש. ועדיין, עם אותה התעוררות, הייתה גם השלמה ואיחוי כלשהו של הפצעים. והכי יפה? שגם מצאתי את הדס בכל אחת ואחת מהן, וידעתי בדיוק איך נראים המרשמלואים הענקיים, ואיך נראית אותה אבן שחורה שנלקחה, ואיך זה מרגיש להיות תיון קטן בבריכה רותחת, ואיך נראית גלידת שיפון ובכלל איך נראית ומרגישה מדינה שמעולם לא ביקרתי בה. תודה יא נסיכת תלתלז' על ספר רגיש וחשוף, לא מתבאסת שסיימתי אותו כי מחכים לי עוד שניים שלך!
מצוין,כל כל ישראלי ואמיתי. הדס קפלן היא קול מרענן בספרות הישראלית ואני מחכה בקוצר רוח לרביעי שלה
הדס את הסופרת האהובה עליי. זהו, אין אף אחת אחרת. סיימתי את הספר ביומיים וזה רק כי היית צריכה להיות גם אמא, בת זוג, בעלת עסק, לישון וגם הייתי קצת רעבה באמצע. וברצינות - היכולת שלך לכתוב רגשות ולהעביר את הקוראות שלך תהליך אישי, עמוק ומטלטל היא נדירה ויוצאת דופן. האופן שבו את יודעת לספר סיפור בצורה מותחת ומסקרנת וגם קלילה ועמוקה היא פשוט פנומנלית. אני נפעמת ממך. אוהבת. פשוט תודה 🩷
לא ידעתי שאלו מילים שאני רוצה וצריכה לקרוא. חברות בין נשים לא מדוברת איפה שאני חיה וזה היה מרענן ובועט וישיר וטוב. מצאתי את עצמי בכמעט כל אחת מהדמויות, מזדהה ומתכווצת ומתרחבת איתן. תודה על זמן שהצלחתי לעלות קצת מעל חווית המציאות (מילואים ומלחמה) ולהצליח באמת להתנתק ולקרוא משהו שחיבר אותי אלי.
הדס עשתה זאת שוב. היא הסופרת בת זמננו שכותבת דמויות בצורה הכי אותנטית ואמתית שיש, עד שאני מרגישה שהדמויות הן אנשים שאני מכירה או הכרתי בעבר. המחשבות שעוברות בראש לדמויות הן כל כך אמיתיות וכנות, שלפעמים אני תוהה איך הדס לוקחת תחושות שאני חושבת שרק אני חווה, מפרקת אותן ומכניסה אותן בצורה כזאת טובה לתוך הסיפור. הספר הזה גרם לי להרגיש ליומיים שאני לא לבד בעולם בתחושות שלי. כמו קבוצת תמיכה של נשים מהסוג שלי :) ממליצה בחום!
האומדן לספר נהדר- חוסר היכולת להניח אותו מהיד גם בשלל נסיבות חיינו. חשתי את כל מנעד הרגשות, כולל קנאה בעצם הטיול עצמו! כמה קסומה היכולת לכתוב דמויות שמעוררות בקוראת חמלה תוך הזדהות. כמה כיף לקרוא דמויות שנוצרו באהבה ותשוקה. יופי של דבר!
אני אוהבת את הספרים שלה,כי הם תמיד נוגעים במשהו בחיים שלי. והפעם באחת החידות הגדולות ביותר, מה עושה אותנו חברות של מישהי אחרת. ומה עושים כשזה נגמר.
כולם בבלו לגון כולם בחברות כולם בתפיסה שלנו את עצמנו, שלנו את אחרים, של אחרים אותנו כמה מקום אנחנו נותנים לזה (או לא) כמה העבר מרכיב אותנו וכמה לא ואיזה כיף היה לי לקרוא וזהו
תודה 🥰 נהניתי כל כך לקרוא אותך שוב. מרתקת, סוחפת ומרגשת כמו כל הספרים האחרים שלך. לא פחות ממעולה!!!! ממליצה בחום ומכל הלב ❤️
סיפור יפה, קולח והקריאה זורמת. מצאתי את עצמי בספר, בכל אחת מהדמויות ובעיקר בליבי. הוקסמתי והתרגשתי. סיימתי תוך שעות ספורות.
הרבה זמן לא יצא לי לקרוא ספר וזה היה בול מכל הבחינות. חזר לי החשק לקרוא…😉
אז הדס... עשית לי את זה שוב. עוד ספר שאני מסיימת איך שאני מתחילה. תודה על הפלייליסט שליווה אותי. הספר נגע בי בכמה מקומות ובעיקר גרם לי להתבונן פנימה, תודה לך על זה. תמשיכי לכתוב עוד בבקשה, נראה שהתמכרתי ;) תודה.
איזה ספר משובח!!! זה הרגיש כמו לשבת עם חברה ולשמוע את מה שקרה לה עם החברות שלה. התרגשתי, התעצבנתי והתחברתי. מצאתי את עצמי מתרגשת, מתלהבת ובעיקר סקרנית מאד לקרוא מה יהיה. תודה להדס ותודה לטיילור ❤️❤️
ואו, קראתי בנשימה אחת, דמויות שקל להזדהות איתן, מערכות היחסיים בינהן מתוארות באופן אמתי ואמין, ספר שלא מתעלם מהאקטואליה בישראל ומתאר בדיוק איך זה להיות ישראלית מחוץ לישראל, וכמובן לוחות טקטוניים גאוגרפיים ומטפורים, אהבתי ממש
ספר שפותח את האמת על חברויות, מה גורם להן, ובעיקר מה מסיים אותן. הדמויות קצת בנאליות, אבל נותנות את העבודה. מומלץ לכל מי שנפרדה ממנה חברה. ולא הסבירה למה.
סיפור מתוק ומרגש שגורם לחשוב על יחסים בין חברות מנקודות מבט שונות. נהנתי לקרוא והתחברתי לדמויות ממש בקלות ועכשיו גם הכנסתי את איסלנד לרשימת החלומות :)
כל ספר של הדס הוא מתנה עבור עצמי וגם הפעם רציתי לחכות ליום ההולדת שלי, אבל ובכן פשוט לא הצלחתי. הספר עשה לי סדר ברגשות ובמחשבות - ליצירה של הדס יש נטייה גורפת כזו - ופשוט גמעתי אותו תוך יום. אני תיכף מתחילה אותו שוב אז רציתי להודות לך הדס ❤️ יש שם דברים על רילוקיישן, חברויות, יחסים, טיילור, טבע, ביטחון - שיישארו איתי הרבה אחרי שאקרא אותו שוב (ושוב). ממליצה בחום 🙏
ספר מעולללההה!!!! זורם מאד, מותח, ארבע דמויות עגולות מורכבות ואיסלנד אחת מטורללת ועושה חשק. קראתי ברצף עד שתיים בלילה. 😄
ממש אהבתי. נושא שלא פגשתי בכלל על המורכבות של חברויות עם נשים. הספר מסופר מנקודת מבט של כל אחת מהחברות, זה מוסיף המון רבדים ואיך כל התרחשות נתפסת ומתפרשת בצורה שונה אצל כל אחת. הן כתובות נפלא ורציתי הרבה יותר מהן. הייתי ממש שמחה לעוד מרותם, ליבי, שני ורינת. וכמובן גם מאיסלנד. כמו בספר הקודם של הדס שקראתי, הכל בסדר הילי, היה לי קצר מידי והייתי שמחה להרבה יותר.
וואו. נוגע במקומות הכי עדינים בנפש. במרקם של חברויות ובבסיס שלהן. כנה מאוד וכל כך קל למצוא את עצמנו בתוכו
איזה כיף לקרוא את הספרים שלך, הדבר היחיד שיש לי להגיד שמתחילים לקרוא וזה נגמר מהר, מדי! אין לזה פיתרון אהל כבר מעכשיו מחכה לספר הבא.
לא יכולתי להפסיק לקרוא. השילוב בין איסלנד אהובתי לבין מערכות היחסים, הסערות החיצוניות והפנימיות, ההומור והאהבה- פשוט נהדר.
וואו. אני, אהמ, אין לי מילים אבל אנסה. קודם כל הכתיבה מושלמת וקולחת ועכשווית ונעימה וקראתי את הספר בזמן חופשה תוך כמה שעות כי אי אפשר להפסיק באמת לקרוא אותו עד שלא מסיימים. כמה מוכשרת את הדס קפלן האהובה! האיסטר אגס של טיילוררררר-איזה כיף שאת סוויפטית🤩 הרגשתי בבית. סיימתי עם דמעות ועם מחשבות כמה את חכמה וכמה זה נכון שכל חברה רואה את עצמה מהפריזמה שלה בלבד וזה מבאס וטוב ונכון וזו דרך העולם עם כל הכאב שזה יוצר לפעמים. ממתינה כבר לספר הבא! הלוואי שכולן/ם יעקבו באינס ויראו כמה נעימה וחיובית את(: תודה תודה תודה!
ספר על איך כל אחת מאיתנו חיה את הסרט של חייה ומדמיינת את הסרטים הטובים יותר שחברותיה חיות. איך אנחנו מחייכות לעולם ושומרות הכל בפנים כשלחלוק אמת יכול להיות משחרר. איך טיול חברות יכול להיות מרפא נפש לפעמים ובפעמים אחרות הוא מקום שמאפשר לפחות עיבוד מחשבות. סיפור על חברות.
ספר מרתק, סוחף, מרגש, ומעורר מחשבה... לא הצלחתי להניח את הספר מהיד. בא לי ספר המשך על החברות. מה קרה לכל אחת מהן אחרי שהן חזרו, איך השפיע עליהן מה שהן עברו בטיול.....
מה עשית לי הדס? (רמז: לא משהו רע) איזה מסע!! נהנתי מכל רגע אני מרגישה שעברתי סוג של טיפול בטראומה. מתחילה לחסוך לטיסה לאיסלנד ❤️ פליז פליז פליז תמשיכי לחצוב עוד!
ספר מדוייק, מרתק, קריא ורהוט! כבר הרבה זמן שלא קראתי ספר שממש חיכיתי לחזור מהמשרד כדי להמשיך לקרוא אותו…הדס יודעת ליצור דמויות עמוקות ומורכבות, לכתוב על נושאים רגישים ולרתק את הקוראים, מחכה לספר הבא שלך🥰
מרתק! ממש מעורר מחשבה על מערכות יחסים התפקידים השונים שאנחנו נושאות בכל מערכת יחסים והביטחון שאנחנו מרגישות בתפקיד הזה תודה הדס🤩
ספר על התבגרות והתפכחות והתפתחות. הרגשתי שאני שוקעת לתוך העולם בספר, מזדהה עם כל אחת מהדמויות בתורה ומריחה את ריח הגופרית וחום הלבה של איסלנד. תודה להדס על עוד ספר מופלא.
ספר מדהים, כיפי, זורם, גרם לי לחשוב על הרבה דברים. הרגשתי שכל אחת מהדמויות מספרת סיפור אחר אבל גם כולן יחד יכולות להתחבר לדמות אחת מורכבת. לא הצלחתי להפסיק לקרוא. עוד ספר מוצלח מאוד מאוד של הדס.
עוד ספר מוצלח מאוד! לאורך כל הדרך הרגשתי שאני בסרט,כל פעם קראתי קצת שלא יגמר מהר,מרתק וקסום. תודה הדס ❣️
סיימתי את הספר ביום. תיאור מדויק של מערכות יחסים בין נשים עם כל המורכבות שבהם ועם כל הדברים שנסתרים מתחת לפני השטח
ספר מקסים ומעניין. לא הצלחתי להפסיק לקרוא, ועכשיו אני רוצה לטוס לאיסלנד…
ספר מעולה! הקריאה טסה לי תוך כמה ימים בודדים, אהבתי כל כך את הדמויות ותיאור הנופים שעושה חשק לנסוע לאיסלנד. ממתק נהדר עם המון איסטר אגז ייחודיים לסוויפטיז 💜
ספר נפלא, מרגש, נוגע, אמיתי. ממליצה בחום רב, גם עליו וגם על ספריה האחרים של הדס קפלן המצוינת.
וואו! מזמן לא נשאבתי כל כך חזק לספר! הייתי כל כך סקרנית להבין מה קרה שם ובאותה מידה לא רציתי שיגמר! זה ספר שילך איתי עוד הרבה זמן בראש ובלב. תודה :)
קראתי בפחות מ-24 שעות. תודה על הכנות ועל האומץ לגעת במקום הכאוב הזה של נטישה בין חברות.
ממש נהניתי מהספר הזה, מזמן לא נהניתי ככה מספר! סיפור כיפי, זורם, מעניין, חמוד ויפה :)
ספר מקסים ומעורר מחשבה על מי אנחנו חושבים שאנחנו ועל איך שאחרים תופסים אותנו במציאות. הדס כותבת בצורה קולחת ומעניינת וכיף לקרוא אותה. גם הספר הקודם שלה - "פיטנגו בחצר" שקראתי היה מעולה.
איזה קסם של ספר! מרגע שהתחלתי היה לי קשה לעצור – חוויה שהיא גם כיפית, גם קולחת, וגם מעוררת מחשבה. שלוש חברות, טיול אחד, פצע ישן שלא נרפא.ליבי, רינת ושני חיות בקהילה הישראלית בניו ג’רזי, ומכירות זו את זו כבר שנים.הטיול לאיסלנד אמור להיות חופשה חלומית של כיף, רוגע ושחרור – כל מה שאמהות עסוקות משתוקקות לו. הפוגה קלילה מהמרוץ הבלתי נגמר של החיים. אבל ברגע האחרון מצטרפת רותם.אותה רותם שהייתה חלק מהרביעה שלהן – עד שהחליטה לעזוב את קבוצת הוואטסאפ ולנתק קשר עם ליבי.והמתח שלא נאמר בקול – נוסע איתן. איסלנד, עם הנופים הדרמטיים ועוצרי הנשימה שלה, ארץ הקרח והאש, הופכת למטאפורה מושלמת לכל מה שרוחש מתחת לפני השטח. תזוזות טקטוניות לא רק באדמה – אלא גם בנפש. אנחנו מקבלים הצצה לעולמה הפנימי של כל אחת מהן: ההתמודדויות, המחשבות שרצות בלופים, הצורך לנתח כל סיטואציה מכל זווית אפשרית, הלחצים, הפחדים – וכל זה במעטפת קולחת ושנונה. הדינמיקה ביניהן אנושית, מצחיקה ואותנטית. כל אחת מהן היא עולם ומלואו של רגשות, מחשבות ועומק רגשי שנחשף לאט־לאט – לצד הסקרנות והמתח שמתעצמים מרגע לרגע: מה, מה היא עשתה?? "אני מכירה את המדרון החלקלק הזה של האובססיה: הוא מחכה לי מעבר לפינה, בדיוק לרגע שבו אנשים ייצאו לי מהפריים והוא יוכל להשתלט על הכול." בתור מישהי שרואה בחברויות בחיי חלק בלתי נפרד ממי שאני, היה מרתק ומדויק האופן שבו הדס המחישה עד עד כמה תפיסת המציאות שלנו סובייקטיבית, עד כמה הפרשנות שאנחנו נותנים לדברים היא תוצר של התמהיל האנושי שכל אחד נושא - ולפעמים, התמונה שמתקבלת שונה לגמרי מזו של מי שנמצא מולנו. ואז – איך מתמודדים? זהו סיפור על הכוח והפגיעות שיש בחברות בין נשים.עטוף ברפרנסים כיפיים לטיילור סוויפט (המלכה!), לסרטים מוכרים, ונופים איסלנדיים הורסים שעושים חשק להזמין כרטיס. ממליצה בחום!
בכל הספרים של הדס יש חמיצות ופגמים במערכות היחסים, ובכל זאת הם מרגישים אינטימיים וקרובים, כאילו את מורשית להיות זבוב על הקיר ולהאזין לשיח החיצוני והפנימי, המפולטר והלא מפולטר של חבורת נשים מורכבות ובודדות. הנוף הדרמטי וההפכפך של איסלנד מתכתב עם הסיפור ורק בסוף, הדס שולחת הביתה עם תקווה להתחלות חדשות.
ספר מתוק שנגמר מהר מדי! 💗 לא שמתי לב וכבר הגיע הסוף.. של הטיול ושל הספר…. הלוואי והיה לנו עוד מהאינטראקציה המעניינת של רביעיית החברות הזו!!
להבדיל מהספרים הקודמים של הדס, הפעם קראתי בכוונה כל כך לאט… כמה שורות בכל פעם כדי להמשיך להנות… ספר מעורר מחשבה, פותח את הלב וגם- הייתי באיסלנד אז זה לגמרי גם מעלה זכרונות מהממים.. תודה!
כמו בספריה הקודמים, קל להתחבר לדמויות שהדס בונה. והפעם, ההתמקדות בחברויות בין נשים הוא מרגש ומורכב ומלא באכפתיות ואהבה למרות הכל. מצאתי את עצמי בכל דמות קצת ואם בכי הוא סימן לחיבור, אז בהחלט התחברתי. תודה הדס.
אחרי תקופה שלא הצלחתי להתלהב מספר,הספר הזה ריתק והלהיב אותי מאד. רציתי לחזור אליו בערב ולראות מה קורה לחברות, איך החברות שלהן עומדת במכשולים. תודה על כל אלה. ממליצה עליו
כמו על הספרים הקודמים של הסופרת , אני ממליצה בחום! של לבה 🌋 רותחת. חוויה מדהימה של נופים, של לב ,של טיילור סוויפט ,נושא מרתק ודמויות שקל להזדהות איתן. קליל ועמוק יחדיו , תודה על זה.
עוד ספר נוגע, מרגש ומעורר מחשבה. הפעם על מערכת היחסים המורכבת של נשים עם נשים. מהי חברות? איך אנחנו חוות חברות נשית, את עצמנו ואת אחרות. כל אחת מספרת לעצמה סיפור שונה לחלוטין של אותה מציאות אובייקטיבית. הדס מפתיעה כל פעם עם פיתולי עלילה שאיני מצליחה לחזות, עם נופים מרתקים ותובנות שנשארות הרבה אחרי שהספר נגמר. תודה 🙏🏼
הדס עושה זאת שוב עם כתיבת דמויות פנומנלית שעושה חשק לחבק את ליבי, שני, רינת ורותם. ולהגיד להן שהכל יהיה בסדר. וגם חשק לקנות כרטיס טיסה לאיסלנד. לא רציתי שהספר יסתיים. ממליצה מאוד.
איזה מסובך, מדהים, מכאיב ונפלא זה חברות. רק הרגע סיימתי לקרוא ובמהלך הקריאה כל הזמן צפו לי חוויות עבר מול חברות (כולל, באופן מוזר ומפתיע, נסיעה לחול עם חברות שאחת מהן חסמה אותי בלי הסבר!) ועלו לי מלא שאלות לגבי עצמי ואיזה סוג של חברה אני. מצאתי את עצמי בכל אחת מהדמויות והציק לי כמה קל היה לי פשוט לשנוא את רותם באופן אוטומטי עד ששמעתי את הצד שלה ואז הבנתי דברים שבכלל לא הייתי חושבת עליהם. תודה לך הדס, על ספר מרתק ומעורר מחשבה והתבוננות פנימית. תודה על הנוכחות שלך בפיד שלי,על הראיה שלך ועל זה שאת מדגימה בכל יום איך נראית אהבה וחמלה עצמית. אני לומדת ממך המון💜
תודה הדס על ספר מלא בלב שעוסק בחברות בין נשים כמו שלא כותבים עליה אף פעם. הקריאה בו היתה בדיוק המסע הרגיש שהייתי זקוקה לו בימים אלו ♥️
הספר תפס אותי בדיוק בתקופת משבר חברות והספר של הדס פירק את המשבר והאיר נקודות שלא ראיתי. הד יודעת לכתוב רגשות וחברויות והתנהגות אנושית ובדרך להכניס קצת הומור וסוויפטיות נגמר לי מהר מדי, אבל הסיפור ילך איתו קדימה תודה הדס
הדס קפלן מסרטטת מערכות יחסים ביושר, בכנות, באהבה ובכישרון גדול. איסלנד של מערכות היחסים, גועשת כמו איסלנד שבה מטיילות ארבע הנשים של הדס - ליבי, רינת, שני ורותם. בכל פרק ההסתכלות היא מעיניה של אישה אחרת, וכך, מצליחה הדס, להיות באמת ארבעתן. להבין את התחושות, המחשבות והכול המניע של כל אחת מהן. וגם את הכתמים העיוורים שלהן, כמו שיש כנראה לכל אחת ואחד מאיתנו. במהלך חכם מאין כמוהו, הדס מצליחה לגרום לקוראת להזדהות עם כולן. להיות כולן. להבין את כולן. לחמול על כולן. תודה, הדס, על הקרחונים והרי הגעש, על ההסתכלות בעיניים ועל האהבה שהיא אף על פי כן.
מצאתי את עצמי במחשבות שלהן, לפעמים יותר עם ליבי, לפעמים התחברתי לאחרות, לפעמים היה לי קשה עם האסונות שלהן מבחוץ וההדהוד של הכל מבפנים, אבל המשכתי, מאוטובוס לבריכה, לגשם, להליכה, מלווה בדמויות הנפלאות שיצרת, חושבת על החברויות שיצרתי לי ואיך אני איתן 💕 על זוגיות, על אמת תודה הדס, על סיפור שגמעתי!
ספר שהוא חוויה טיול עם חברה אהובה וטיפול פסיכולוגי שגורם לך לפגוש את עצמך. דמויות מרתקות ומלאות חיים ספר להתכרבל איתו - כמו שמיכה עבה ומפנקת בליל חורף קר.
ספר סוחף, מלא בנקודות למחשבה, מצאתי קצת מעצמי בכל אחת מהדמויות וגם הפוגה שקטה בכל הבלאגן ✨ ממולץ!
סיימתי לקרוא את הספר, ואני מוצפת בכל רגש אפשרי. בעיקר באסה נגמר 🙃 להדס יש יכולת נדירה להעביר רגשות דרך הטקסט, ככה שמרגישים כל מילה. הרגשתי יחד עם הדמויות הכל, כעס, כאב, דאגה. אין לי ספק שזה ספר שישאר לי בלב גם הרבה אחרי סיום הקריאה. כזה שמזכיר את הכוח שיש לספר טוב באמת, לשקף, לגעת ולשנות משהו בנו. מומלץ מכל הלב. ממתינה בקוצר רוח לספר הבאה שלך ❤️
איזה כיף של ספר!!! לא יכולתי להניח אותו לרגע, התבאסתי שהוא יגמר לי מהר, אבל לא הפסקתי לזלול אותו בהנאה עצומה! תודה ענקית הדס. אין עליך. והכי כיף - עוד שבוע אני טסה לאיסלנד...אז כבר מחכה לראות את הבלו לגון וקצת חוששת מהרי געש :)
הסיפור הזה, כמו הספר הראשון של הדס שקראתי, הוא הפרוזה היחידה שקראתי בשנים האחרונות. להדס יש יכולת לספר סיפורים מרתקים, מעניינים ומותחים, לעזאזל!! למה אי אפשר להניח את הספרים שלך?! ספר נהדר!! נושא כל כך רגיש וחשוב ולא מדובר. תודה שכתבת עליו ובצורה כל כך מיוחדת.
אהבתי שהדס לקחה אותנו לטיול, לא רק באיסלנד אלא גם בין ארבע הנשים בסיפור. כל אחת ייצגה קול אחר ולכל אחת מהן התחברתי בצורה אחרת. אהבתי שכמו בחיים גם פה לא להכל יש תשובות ולא הכל נפתר כאן ועכשיו, השאיר אותי עם טעם של עוד.
תמיד יודעת לגעת בנקודות החשובות!! מחכה כבר לספר הבא!! הדס אומנית כתיבה ואנחנו קריאה😍
הסופרת לוקחת אותנו למסע שבו מכל נקודת מבט רואים סיפור שונה, כל דמות, בתורה, ״שכנעה״ אותי ולקחה אותי לתוך הנפש שלה. המתח בין החברות מצד אחד ומצד שני הנחמה והתמיכה שהן מציעות אחת לשניה, תחושות מוכרות לדעתי בכל קבוצת חברות, והכתיבה של התחושות האלו נוגעת בדיוק בליבה של מה היא חברות, מכל הכיוונים שלה.
אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה לא הצלחתי להניח ספר מהידיים ברמה שסיימתי לקרוא תוך פחות מ 24 שעות🤩 ועכשיו נשאר לחפש חופשה באיסלנד...
אח הדס קפלן מה עשית ללב שלי?! שוב.... ספר סוחף, מרגש, מכעיס, מעציב, מצחיק והכול עטוף בנופי איסלנד הקסומים
ספר מרגש על חברות ממש הצלחתי להתחבר לכל אחד מהדמויות ולדינמיקה שלהן אני רוצה להמשיך לקרוא עליהן, מה קרה לכל אחת אחרי שהיא חזרה? איך השפיע עליהן מה שהן עברו בטיול?
אני ממש אשמח למישהי כמו שני בחיים שלי! ולקוראות הספר, תתחילו כבר עכשיו לחסוך לקראת הטיול שלכן לאיסלנד, כי אחרי שתקראו את הספר זה ייכנס לבאקט ליסט שלכן.
הדס מטפלת בעדינות הנדרשת כאשר מדובר במערכות יחסים וחברויות בין נשים. אף אחד לא מדבר מה קורה כשהלב שלך נשבר כי חברה עזבה ואף אחד לא יודע שזה כואב ברמה של פרידה, אבל הדס מוליכה אותנו בשבילים ההם, מסבירה ברכות את הלמה והאיך. בהתחלה חשבתי שאני מזדהה רק עם ליבי, אבל אחרכך מצאתי את עצמי בכל אחת ואחת מהדמויות, בוכה וצוחקת מכל מה שכתוב. הדמויות נשארות איתך זמן רב אחרי הקריאה, ואת תוהה לעצמך מה קורה איתן עכשיו - ואם זה לא אומר שהספר כתוב היטב, אני לא יודעת מה כן. מומלץ בחום.
אהבתי את הספר. הוא זורם ורהוט. לטעמי, היה מקום לדלל קצת את השימוש בטיילור סוויפט והייתי מצפה לזה מהעורכת הספרותית. זה היה קצת כמו שימוש באותה מילה מספר פעמים באותו משפט במקום שימוש במילים נרדפות. ממליצה בחום על הספר. למען הסר ספק, אינני מכירה את הסופרת (אני מציינת את זה כי אני עצמי חשדנית כלפי המלצות חמות לספרים של סופרות וסופרים ישראליים, בכל זאת מדינה קטנה).
ספר מקסים, בא לי לטוס עכשיו לאיסלנד! כתיבה מעולה זורמת. הספר משאיר הרבה שאלות ומחשבות . לא הכל כמו שהוא נראה מבחוץ דווקא מי שבתחילת הספר הכי פחות סימפטית התבררה כשמישהי שאני לגמרי יכולה להבין ולהזדהות איתה …
גורם להמון מחשבה על מערכות יחסים בין חברות ובין בני אדם בכלל. הכל טבול בתיאורי איסלנד ועכשיו תוהה מתי אני טסה לשם!! :)
אז הפעם, בניגוד לספרים הקודמים של הדס קפלן, לקח לי זמן לחזור ולכתוב עליו ביקורת. הוא סוחף כמו השניים הקודמים. גם אותו אי אפשר להפסיק לקרוא. הוא נוגע במקומות חשופים וחבויים ממש כמו השניים האחרים ומשאיר אותך במקום של לרצות עוד. אז מה בכל זאת שונה? לא בטוחה שאני יודעת לענות על זה עדיין.. או שאולי יש בי כבר איזושהי תשובה, אבל אשמור אותה לתכתובת מול הדס קפלן בלבד 😉 בכל מקרה, וואוו! כמה שאני ממליצה לקרוא. בכלל, אני ממליצה לקרוא כל מה שהדס קפלן כותבת. יש בספרים שלה תבונה ועומק שלא מוצאים בכל מקום. באחריות!
אהבתי את הכל. את הסיפור דרך הדמויות, את הנושא המקורי. את ההעמקה של כל דמות ואת החיבור שקרה לי דרך כל דמות והקונפליקט שלה.... אחלה. תודה
ספר כיף מרגש ואמיתי שכל אחת יכולה להזדהות עם הדמויות בו. מצד אחד ספר על מערכות יחסים מורכבות בין חברות ובין כל אחת לעצמה ומצד שני טיול מופלא באיסלנד. הדס מצליחה לגעת בכל הדברים הכי מרגשים כנים ואמיתיים. ממליצה בחום
ספר על חברות, על הטוב, הרע ומה שבניהם. לא הצלחתי להניח את הספר ובכל רגע פנוי צללתי לדמויות מורכבות ונופים עוצרי נשימה. ממליצה בחום. תודה רבה הדס, נתת לי הרבה חומר למחשבה
הדס מתארת חברות ורגעים אנושיים בצורה נפלאה. ממליצה לעשות בינג׳ על ההיילייטים שלה מאיסלנד באינסטגרם, אני עוקבת קבועה והיו רגעים בספר שממש זיהיתי את המקום והרגשתי תחושת מוכרות (למרות שמעולם לא הייתי באיסלנד)
וואוווו, כל כך חיכיתי שהספר ייצא, קראתי בשקיקה עד העמוד האחרון, ספר סוחף עם עלילה מפתיעה , שגורם לך להישאב לסיפור ביחד עם הדמויות, ולא לרצות לעזוב אותו (ולהבאס שנרדמת באמצע קריאה לתוך הלילה) עד העמוד האחרון. תודה לך הדס על ספר מקסים נוסף. מומלץ בחום ! (מי שלא קרא את שני הספרים הקודמים,למי אתם מחכים????)
ספר שמשאיר אותך עם טעם של עוד, בתוך עולם של טבע וחברות. הדס כותבת ברגישות ובחוכמה על דמויות וגורמת לך להזדהות ולהתחבר.. גם למורכבות בניהן. ממש ממליצה 🩷
עוד ספר נהדר (שנגמר מהר מדי) מבית הדס קפלן שהצליחה לגעת בנושאים כ"כ רגישים בעדינות מפליאה, לגרום לי להתחבר ולראות קצת מעצמי בכל אחת מהדמויות ולחשוב על הקשרים בחיי וגם אלה שכבר לא. מרגישה שקיבלתי חיבוק מספר. נשארתי עם המון תחושות ורגשות שעוד יקח לי זמן לעכל, רצון עז להגיע לאיסלנד וכמיהה לספר הבא. תודה רבה 🩵
תודה על עוד ספר מעולה וסוחף שגרם לי לחשוב והשאיר אותי גם עם מחשבות כמו אחרי טיפול טוב עם הפסיכולוגית❤️
איזה ספר מעולה! נשאבתי לסיפור החברות המסתורי. נהניתי לגלות את טבען של רינת, ליבי, שני ורותם לצד נופה של איסלנד. הכתיבה משובחת וסוחפת. לסיכום, ספר נפלא שלא הצלחתי להניח מהיד.
הספר זורם, עדכני מאוד ומדהים ברמת פירוט בליל המחשבות שכולנו חוות. מרגיש שכל הבנות צריכות לקרוא את הספר הזה.
כמה כייף ומרענן לקרוא על חברות - בנות, על הקשיים המחשבות והתיסבוכים שיש לכל אחת ואחת… נותן הרגשה שגם אם מישהו נראה חזק ומושלם כלפי חוץ, לעולם אי אפשר לדעת מה מתחולל בנפשו. תודה 🙏🏻
קצת בא לי לבכות עכשיו כשסיימתי. חברויות של גיל 30 הן לא דומות לחברויות של גיל הנעורים, אבל כנראה משהו בדינמיקות נשאר קבוע בכל גיל. משפט מדויק דווקא בתודות- להישאר חברות של מי שעושה טוב. לא להישאר חברה של מי שעושה לא טוב.
ספר מלא ברגש. יש להדס יכולת להעביר רגשות ותחושות של בני אדם בצורה מופלאה.
מאז קראתי לראשונה את "הכל בסדר, הילי" ספרה של הדס קפלן - אני "רודפת" אחר ספריה ו"שבוייה" אחר כתיבתה!!! אהבתי מאד את "פיטנגו בחצר" ונהנתי מ"עשיתי משהו רע". הדס קפלן היא סופרת מבטיחה, מעניינת, מתנסחת היטב ויודעת לספר סיפור.... אז מה עוד צריך??? מומלץ מאד!!!
הכתיבה של הדס, כרגיל זורמת וכובשת. בכל דמות מצאתי דמיון, ולכל מונולוג פנימי התחברתי. ספר מקסים. תודה
ספר מעניין. בכל אחת מהדמויות יש קצת אותי.איסלנד נשמעת מדהימה,אך קרה. לעיתים הרגשתי שעמוס לי מדי .
אהבתי את הכתיבה המפורטת על חברות בין נשים, נושא שמעסיק אותי הרבה . עושה חשק לקרוא עוד ספרים של הסופרת
הספר כמו איסלנד מביא אותך לפסגה אבל ברגע האחרון נסוג לאחור. נהניתי מהדמויות ומצאתי את עצמי ביותר מאחת מהן, אך היתה לי ציפיה למשהו יותר מעמיק. אני לא רוצה לכתוב יותר למנוע ספוילרים כי זה באמת ספר טוב, אבל יכול היה להיות טוב מאוד.
סיימתי עכשיו לקרוא את “עשיתי משהו רע” – איזה ספר סוחף! 📖 הקריאה זרמה לי בקלות, והרגשתי שאני ממש מטיילת באיסלנד דרך הדפים ❄️. הכי נהניתי מהדרך שבה הספר מציג את המורכבות של יחסים בין חברות – מלא רגש, סודות ודינמיקה שלא תמיד פשוטה.
הסיפור לא מתפתח לעומקים די שטחי אבל הכתיבה קולחת , נהנתי לקרוא אותו
איזה ספר נהדרררררר סוחף מאוד, קשה להניח מהיד. ספר שמדבר מורכבויות בין (א)נשים ,כמה קשה לפעמים להכיל מערכות יחסים . כל אישה תזדהה
ספר אמוציונאלי מרגש. זורם ונוגע ללב. רומן על שבר, ועל שקר, שוידוי אחד מערער את האמון, מציף סודות עבר, אמיתות הווה, בוחן לעומק יחסי הורים – ילדים, יחסי אמהות – בנות, וזוגיות. לפעמים הוא עצוב, לפעמים משעשע. לרגע לא משעמם.
ספר מקסים על חברות.. גורם קצת לחשוב . קליל לקריאה. התחלתי וסיימתי מאוד מהר בזמן חופשה. הסוף קצת היה חסר לי קלוזר אבל מניחה שככה זה ספר טוב. יש כמה ציטוטים מעולים בספר
הדס כותבת נהדר והקריאה זורמת ומהנה. האופן בו משתלבים סיפוריהן של ארבעת הדמויות מנקודות המבט האישיות שלהן הופך את העלילה למעניינת יותר ומגוונת יותר. מומלץ.
ספר שכיף לקרוא אותו, הכל במעדה הנכונה, קולח, מעורר מחשבות, כל אחת יכולה למצוא גם קצת מעצמה. לא הכרתי את הסופרת אבל אלך לחפש את הספרים האחרים שלה.
אחלה ספר. קליל וכיף לקריאה שם בפרספקטיבה את החיים והמציאות שלנו מול אנשים אחרים
סוחף ונקרא בנשימה אחת. דמויות שקל לדמיין ולהתחבר אליהן, המון רגעים מעוררי הזדהות! ועכשיו הזמנתי כרטיס לאיסלנד🙃
לא הצלחתי להניח את הספר מידיי 🙂 ריגש, הצחיק והעציב בו״ז. אני כבר חצי סוויפטית (ב״אשמת״ הדס), עוברת מייד לשמוע את הפסקול. ממליצה בחום 🌸
הדס קפלן עשית משהו רע מאוד - עשית לי חשק לאיסלנד עם החברות וזה נורא יקר! נהנתי מאוד מהקריאה, אהבתי את הדמויות והמורכבות בינהן. דברים שכל אישה בגילאי ה 30 חווה עם חברות. היה לי קל למצוא את עצמי בכל אחת מהדמויות. אהבתי מאוד את המעטפת האיסלנדית הבלתי צפויה. מחכה לספר הבא 💜
נפלא! אין ספק שהדס יודעת איך לספר סיפור בצורה שאני לא ארצה להפסיק לקרוא!
אני אוהבת את הדס, ועוקבת אחריה באינסטגרם וקראתי את הספרים הקודמים שלה שהיו סביב אותו נושא של התעללות נרקסיסטית. אז שמחתי וחיכיתי לקרוא את הספר החדש. הדברים הטובים - הספר מעביר את החוויה של חברות, הוא מתאר את איסלנד בצורה שגרמה לי לחשוב לנסוע לשם. הדס כותבת מאד יפה ומאד נכנסת לפרטים של הכל כולל למחשבות של כל אחת מהחברות. הדברים הפחות מוצלחים - הספר לא מספיק מגובש וברור שהוא על חברות (פרינדשיפ) אבל לא סגור עד הסוף ואני חושבת שהיה מועיל לעבור עליו ולגבש אותו יותר. אני בטוחה שהדס תמשיך לכתוב וליצור ומקווה שיהיו לה יצירות מוצלחות ומגובשות יותר למרות שגם זו ממש בסדר. בכל מקרה היא אחלה בנאדם
פחות התחברתי. הרגשתי שהספר מעיק עלי ואני שואפת לסיימו. הרבה תיאורים ופחות מדי עלילה. קצת מכביד ומייגע.
ספר קולח וקריא, שמדבר בעיקר על מערכות יחסים בין 4 חברות. ציפיתי לקרוא בספר קצת יותר על הטיול שלהן לאיסלנד וקצת פחות שיחות פנימיות, אז התאכזבתי מעט
שני הספרים הקודמים שלך היו מעולים. אהבתי אותם מאוד. הפריע לי בתהליך הקריאה הנוכחי הקפיצה שכל פרק (קצר) מסופר מנקודת מבט אחרת. גם היו יותר מידי אסונות טבע. כל מה שקשור במערכות היחסים בין החברות היה מאוד מעניין.
עקרות בית נואשות גרסת הקיבוץ הישראלי בטנפליי. כתוב היטב אבל הדמויות לא מתפתחות.
הספר מענין ונהניתי לקרוא. אהבתי חלק מהרעיונות ואת ההסבר לנתק בין החברות. משהו חסר לי, בדמויות, בעלילה, הרגשתי שמשהו לא שלם.
אם אתם מאוהבים באיסלנד ונדמה לכם שתמצאו פה את הקסם הזה שגרם לכם להתאהב בה-טוב,זה מה שאני חשבתי לקראת הנסיעה הרביעית לאיסלנד-אז פחות. זה יותר ספר חברות,ופחות ספר מסעות.זנחתי אחרי 18 אחוז מהספר,אבל מניחה שיש הרבה שאהבו את הכתיבה.אולי מתישהו אתן לזה הזדמנות נוספת, אבל כרגע פחות התלהבתי לקרוא במשך פרקים שלימים על הבילוי בטרמינל במקום על החוויה של הטיול והמסע.
הספר כולו לא נמצא במינון נכון ביחס לפרק החשוב והמרתק כששומעים סופסוף מה יש לרותם להגיד (ויותר חשוב: חושבת). הרמת פה חתיכת נושא, שהיה צריך לקבל יותר משקל. עם זאת, קראתי את הספר בשקיקה. החברויות שלנו בחיים הן המון ומי אנחנו בלעדיהן…
הספר קליל ומעלה נקודות למחשבה ביחסים בין חברות. הכתיבה נעימה אבל למעט חלק אחד שנגע בי בפנים וריגש אותי, הוא לא ספר עמוק
הספר סוחף וקל לקריאה, אבל הרגשתי שהדמויות די שטחיות. אולי הן כתובות ככה בכוונה, אבל לא הצלחתי להרגיש משהו כלפיהן, ולא השתכנעתי שהן חברות שבאמת מתעניינות אחת בשנייה. הייתי סקרנית לדעת מה גרם למשבר, והתשובה הייתה משכנעת, אבל בשלב הזה בעיקר רציתי שהספר יסתיים. בנוסף, הסופרת מסבירה את המטאפורות שלה בצורה שקצת מזלזלת באינטיליגנציה של הקוראים.
התחלתי בתנופה והתעייפתי. דמויות שבלוניות וצפויות, סיפור שלא ממש מתרומם, ותרגיל ריבוי קולות שלא מוסיף עניין. כאוכלת-כל ״סיימתי מהצלחת״ גם הפעם, אבל חיכיתי לסוף. לא לטעמי.
רואים שלכותבת יש רצון גדול לדבר על הרגשות שלה ומאוד רציתי לאהוב את הספר. לצערי הדמויות בו שטוחות מדי, יש יותר מדי דיבור פנימי וכשיש עלילה חיצונית היא לא מספיק מעניינת. הרגשתי שיש משהו ילדותי בספר, גם הסוופטיות לא תאמה את הגיל וגם הלחץ מריב עם חברה. חמוד בסה״כ, אבל דורש עוד עבודה.
התחיל בסדר והדרדר לאט כששום דבר לא באמת קרה או התפתח לא בדמויות ולא בעלילה. גם ההתרה של החידה לקראת הסוף שרק לכבודה נשארתי מאולצת ומאכזבת
לא אהבתי בלשון המעטה והאזכורים הלא קשורים לשבעה באוקטובר זה ממש מניפולציה שיווקית
וואו זה היה קשה לקריאה. הרגשתי שאני מכריחה את עצמי לקרוא. הכל פה קצת רדוד, ליבי דמות בלתי נסבלת, והסיפור על הניתוק מרגיש לא אמין
קראתי את הספר כמעט בקריאה אחת (בטיסה). הוא קריא, אבל פשטני וחזרתי ולא משאיר הרבה רושם אחרי שמסיימים אותו. זה ספר על חברות שאין בו מונולוג אחד עם עומק. העלילה לא מתקדמת הרבה והתובנות מעייפות וקלישאתיות.
ספר כזה מטומטם עוד לא יצא לי לקרוא, חסר פואנטה, בזבוז כסף תהומי , אל תקנו את השטות הזו, פרשתי בעמוד ה 150 אחרי שנתתי לו אינספור הזדמנויות, בכל רגע חשבתי שזה ישתפר , סקופ , זה ממש לא . אין עלילה, סיפור עלוב על 4 חברות עם כל מיני תיאורים חסרי משמעות רק בשביל שהספר יהיה ארוך יןתר , אני ליטרלי כועסת על הזמן והכסף שבזבזתי על הדבר הזה .
אני מאוד אוהבת את הסופרת הזאת ואהבתי את הספרים הקודמים שלה. יחד עם זאת, הספר הזה פשוט מאכזב. הוא עוסק בנושא חשוב אבל בצורה ילדותית. המונולוגים של הדמויות ארוכים מדי וחוזרים על עצמם. בקיצור, אפשר לוותר
1
מה כבר יכול לקרות
ליבי
טרמינל 7 בשדה התעופה ג'יי־אף־קיי הוא מקום מיוחד: חנויות יוקרה כמו הרמס לצד ריח של קיא, תחושת חופש לצד פלורסנט מסנוור, תקרות נמוכות וצווחות של ילדה שאמא שלה מעודדת אותה לרוץ ולצרוח כבילוי לגיטימי להעברת הזמן. אני מחזיקה חטיף אמריקאי שלא הכרתי, הופכת אותו וקוראת את המרכיבים על האריזה. איך יכול להיות שאני גרה פה חמש שנים ועדיין לא מכירה את כל החטיפים? יכול להיות שיש חטיפים מיוחדים לשדות תעופה?
"רינת?" אני מנסה למשוך את תשומת ליבה מסטנד השוקולדים המפואר.
היא מרימה אצבע כאומרת "חכי", וממשיכה לבהות במארז טובלרון גדול מן הרגיל, הבעת ריכוז על פניה העגולות. אני מנסה להיזכר מתי ראיתי טובלרון שלא בשדות תעופה, ועולה בי זיכרון עמום מביקור בטרגט – אבל אני בטוחה שזה לא היה מארז כזה ענק.
"את חושבת שהכול בפנים זה שוקולד?" רינת מכווצת את גבותיה ומסיטה מפניה קווצת שיער שחור.
אני מטה את ראשי, "אלא מה?"
"לא יודעת," היא הופכת את הטובלרון, "אולי זה בכלל כמה טובלרונים מחוברים ביחד ועטופים באריזה גדולה?" אני מתקרבת כדי להסתכל טוב יותר.
"סקיוז מי," היא פונה למוכרת עם משקפיים בעלי מסגרת שקופה, "זה שוקולד אחד בפנים או כמה?"
המוכרת לוקחת ממנה את הטובלרון והופכת אותו, מחליקה את המשקפיים לקצה אפה ומנסה לקרוא את האותיות הקטנות. "אני לא יודעת," היא אומרת לבסוף, "אני יכולה לעזור לך בעוד משהו?"
"אבל לא עזרת גם בזה..." אני ממלמלת בעברית ורינת נועצת את המרפק שלה במותן שלי.
רינת מחייכת אליה, "אני בסדר, תודה!" ולוקחת חזרה את הטובלרון לבחינה נוספת.
"את חושבת שמוכרים את הדברים האלו במקומות שהם לא שדה תעופה?" אני מסתכלת סביבי.
רינת מחזירה למדף את הטובלרון, "נראה לי שלא. אולי הם שומרים את המארזים האלו במיוחד לפה כדי לגרום לנו לקנות. כמה זמן עד הבורדינג?"
אני בודקת באפליקציה של חברת התעופה, "חצי שעה."
אין הרבה פינות שקטות להתחבא בהן בטרמינל, אז בחינת חטיפים ושוקולדים בדקדוק שלא מבייש את המחקר שרינת עורכת לקראת הסרטים שהיא יוצרת – זו כנראה האופציה היחידה אם את מישהי כמונו שהזמינה כרטיסים למחלקת תיירים ואין לה כניסה ללאונג'.
"מיציתי." רינת נאנחת.
"לא יכול להיות," חיוך קטן על שפתיי, "את בטוחה שאין עוד שוקולד שאת רוצה לחקור ובסוף לא לקנות?"
היא צוחקת ומשלבת את זרועה בזרועי. "יאללה, בואי נמצא את שני ונלך למצוא מקום לשבת בלי ילדים צורחים, את זה יש לי מספיק בבית."
"הנה אני!" שני מתייצבת בעליזות, נעמדת מולנו עם כל הגובה שלה, אוחזת בשקית דיוטי פרי. היא לובשת בגדים רכים ובהירים, כל פריט מתאים לפריטים האחרים בצורה מושלמת. מדהים שהיא מתוקתקת אפילו כשמדובר רק בטיסה. השיער החום בהיר שלה מסודר בגלים שמגיעים רק מעט אחרי הכתפיים, האיפור מדגיש את העיניים הגדולות שלה וגם כשהיא לא מחייכת – קורנת ממנה אנרגיה של חיוכים.
אני מצביעה על השקית שלה, "מה קנית?"
"סתם איזה צעיף, אני אראה לך אחר כך. איפה נשב?"
אנחנו מתיישבות על כיסאות שחורים עם ריפוד מינימלי, בפינה שיש בה מעט אנשים יחסית. שני מייד מותחת את הרגליים הארוכות שלה בדרך שלא חשבתי שאפשרית לבני אנוש.
"מה?" היא צוחקת למראה המבטים שלנו, "אני הולכת להעביר עכשיו שש שעות במטוס, אני צריכה להתמתח."
"זו תנוחת יוגה מוכרת?" רינת מצחקקת, "טווס רעב?"
שני שולחת קדימה את הידיים שלה ואוחזת בקרסוליה. "תצחקו עד מחר, בסוף אני אגרום לכן לבוא איתי ליוגה, ואתן תגידו לי שיוגה זה מושלם ובדיוק מה שהיה חסר לכן בחיים."
אני מזדקפת, "ביום שתסכימי לבוא איתי להופעה של טיילור סוויפט, אני אשקול את העניין."
"וואי סליחה, ליבי," שני מחייכת, "אני לא חושבת שיש סיכוי כזה, אבל אני מעריכה את האובססיה הכמעט בריאה הזאת שלך ותומכת מרחוק."
רינת צוחקת. הצחוק שלה מדבק ומצחיק גם אותי.
"מה את צוחקת?" אני פונה אליה, "כולנו יודעות שאת סוויפטי בארון ורק מחכה שיעזרו לך לצאת."
"אין לי זמן לצאת עכשיו משום ארון, את מעט הזמן שהיה לי פיניתי בשביל הטיול הזה."
קור נושב עליי מהמזגנים, אני מכניסה את הידיים לשרוולי הג'קט, "אז איך באמת הולך עם הסרט שלך?"
"תודה ששאלת, בעיקרון אין שום דבר אחר במוח שלי מלבד זה," היא מזדקפת בכיסא. "האמת שהולך ממש טוב, נפגשתי בשבוע שעבר עם בראדלי לנגפורד, הוא המנכ"ל של אינדי־סין, והוא –"
"זה משהו בסין?" שני קוטעת אותה.
רינת צוחקת, "לא, לא, לא סין כמו המדינה, סין כמו סצנה."
"אה, או־קיי או־קיי. סליחה, תמשיכי."
"אז זה כאילו... די ביג דיל..." החיוך של רינת נמתח ומתחבר לגומות הלחיים שלה.
"רגע," עיניי מצטמצמות, "שני הסרטים שלך כבר נמצאים שם בסטרימינג, לא?"
"כן, אז זהו, אני די בטוחה שבגלל שהסרטים הצליחו יכולתי לקבוע פגישה איתו, זה לא משהו שקורה בדרך כלל. בגדול, זו פלטפורמה שהמטרה שלה לקדם יוצרים עצמאיים, יש להם פסטיבל סרטים שנתי ויש אפשרות לזכות שם בכל מיני מענקים. וגם יש את הסטרימינג, כמו שאמרת, אבל רק לסרטים עצמאיים, ויש די הרבה מנויים כבר. לא ברמת נטפליקס מן הסתם, אבל יש."
"או־קיי," שני מהנהנת, "אז הסרט החדש שלך עולה לשם אוטומטית בגלל שהסרטים הקודמים הצליחו?"
"אז זהו, שלא. עדיין הייתי צריכה להגיש אותו כמו כולם ולשלם דמי רישום, ויש צוות שיפוט שבודק את הסרטים ומחליט מה מתקבל לפסטיבל ומה רק לסטרימינג. בקיצור, אז נפגשתי איתו והוא אמר שהם ממש מחכים לסרט שלי," העיניים שלה נוצצות, "זה מרגיש כמו בית, אני ממש מרגישה שהם מעריכים אותי ואת הדרך שעברתי. זה מדהים שיש מקום כזה שתומך בקולנוע עצמאי, ובראדלי בעצמו, ממש אכפת לו. הוא גם אמר לי לקרוא לו בראד."
שני מותחת את הידיים שלה לכיוון התקרה במה שנראה כמו עוד תנוחת יוגה מוזרה, "וואו, רינת, זה נשמע מדהים! אני כל כך שמחה בשבילך!"
"תודה," רינת מחייכת.
"אז מה קורה עם זה עכשיו?" אני זורקת.
"או־קיי, אז הגשתי את הסרט ובשבוע שעבר קיבלתי מייל ישר ממנו – ובדרך כלל זה לא עובר דרכו! הוא כתב לי שהוא ממש מתלהב מהסרט, שהוא יוצא דופן ושיש לו תוכניות גדולות לקדם אותו אצלם בפלטפורמה." רינת מכסה את פיה בידה, לא מצליחה להסתיר את החיוך הגדול שלה שמכווץ את עיניה כמו דמות אנימה. היא שולפת את הטלפון, מראה לנו את המייל ממנו שכותרתו: "הסרט שלך נבחר לאינדי־סין", ומצביעה על המשפט בסוף המייל:
הסרט שלך יכול בקלות להיות אחד המובילים אצלנו. זה בדיוק מה שאנחנו מחפשים.
"האמת היא שזו ממש הקלה," רינת ממשיכה, "אף פעם לא הייתי במקום כזה שזה בא כל כך... בקלות."
שני שולחת לעברה מבט נוזף. "אבל רינת, הרווחת את זה. אל תביאי לי פתאום את תסמונת המתחזה."
"זה לא מהמקום הזה, זה יותר... כלומר... עם הסרט הראשון לא היו עליי שום ציפיות, אף אחד בכלל לא ידע שאני עובדת על סרט."
"חוץ ממני," אני מזדקפת, "כי סיפרת לי."
"היי, זה לא פייר..." שני אומרת בחיוך.
"לא היינו חברות אז," רינת מושיטה יד לשני, "אבל עכשיו אנחנו כן... בכל מקרה, אחר כך חוויתי את תסמונת הסרט השני, אתן יודעות, להראות שההצלחה היא לא משהו מקרי, שזה לא 'וואן היט וונדר' אלא משהו שיכול לחזור על עצמו. גם בשביל עצמי, לראות שאני יכולה לעשות את זה שוב, להיכנס לעצמי ולעבוד על פרויקט שאני אוכל להתגאות בו... אתן מבינות?" היא מעבירה מבט שואל בינינו.
"נראה לי שכן," המילים יוצאות ממני באיטיות. "אבל עשית את זה, פעמיים, אז מה הבעיה עכשיו?"
"אני לא יודעת להסביר, זה פשוט... אני מרגישה שעכשיו יש פי אלף יותר ציפיות. כי כבר יודעים שאני יודעת לספק את הסחורה. את יודעת, נראה לי שזה הכי קשה, שמחכים לסרטים שלי."
שני מוציאה מהתיק שלה שקית בייגלה ומנסה לפתוח אותה באצבעותיה הארוכות שבקצותיהן מנצנץ לק ורוד בהיר. "איבדתי אותך," היא אומרת כשהשקית נפתחת, "זה לא משהו שכל יוצרת רוצה? שיחכו ליצירות שלה? כאילו, אני אומנם לא במאית או יוצרת, אבל גם אני הייתי רוצה שיעריכו אותי ויאמינו במה שאני עושה."
"כן, זה פשוט... לא יודעת, אולי אני מפחדת לאכזב."
"אבל את יודעת שאת טובה," אני מטה את ראשי קדימה בחצי חיוך.
רינת שותקת.
"את יודעת שאת טובה, נכון?"
"אני... יודעת ולא יודעת. זה מסובך. המוח שלי מסובך."
אני מניחה יד על כף ידה. "אולי באמת טוב שתצאי איתנו לקצת טבע לנקות את המוח החמוד הזה שלך."
"רינת!" שני הוגה את שמה כאילו כל הברה חשובה, "את חייבת להבין שזה מטורף! ההישגים שלך מטורפים! תראי איך הבארדלי קופר הזה כותב לך כזה מייל יפה!"
רינת מגחכת. "בראדלי לנגפורד."
"טומייטו טומאטו! את כזו מוכשרת! מגיע לך לחגוג, איזה תזמון קוסמי מדהים שבדיוק עכשיו אנחנו טסות!"
"כן," רינת מחייכת, "איזה מזל שארגנת את כל זה. איזה כיף שאנחנו עושות את זה, שכולנו פה. כלומר, כמעט כולנו."
השרירים בפניי מאבדים אחיזה והפרצוף שלי הופך לגוש גמיש ומרוקן. ההמולה מסביב מתגברת כשקבוצה גדולה חולפת לידנו ואני מקווה שהם יתיישבו רחוק מאיתנו. כמעט הצלחתי שלא לחשוב על זה שגם היא הייתה אמורה להיות חלק מהטיול הזה.
"לא התכוונתי..." רינת מניעה את ראשה, "פשוט רותם הייתה חלק מכל הארגון בהתחלה, לפני שהיא יצאה מהוואטסאפ. בכל מקרה הכול לטובה, למרות כל מה שקרה," היא שולחת יד לשקית של שני ומוציאה כמה בייגלה.
"כן," אני אומרת בזהירות. "אתן חושבת שיבאס אותה כשהיא תראה את הכול אצלכן באינסטגרם?"
"אני לא יודעת, יכול להיות," שני מהססת. "אבל היא בחרה לא לבוא. אף אחד לא הכריח, אף אחד לא אמר לה שהיא לא רצויה פה. זו היא שחסמה אותך."
אני מרימה את הראש ומסתכלת על המולת הטרמינל מסביבנו.
"בכל מקרה, עם כל מה שקרה, זה יהיה מוזר אם היא תגיע," רינת כאילו קוראת את המחשבות שלי.
"כן..." אני ממשיכה להסתכל מסביב, "זה באמת יהיה מוזר."
אני צועדת במעבר, מימין ומשמאל יושבים האנשים ששילמו על טיסה בביזנס. אלו בסך הכול כיסאות רחבים יותר, אולי קצת כמו ספות. כן, זה בטוח נוח, אבל זה אפילו לא נשכב למיטה כמו במטוסים הגדולים בטיסות ארוכות יותר. אישה מחזיקה בידה כוס יין מבעבע ומתעסקת בטלפון שלה. לידה מושב ריק, למה שלא יתנו לי לשבת פה בחינם ויתנו גם לי כוס עם משהו מבעבע, מה אכפת להם? אני ממשיכה לצעוד, עוברת את הווילון שמפריד בין ביזנס לתיירים ועוצרת מאחורי גבר שמרים את המזוודה שלו לתא שמעליו. "סליחה," הוא אומר ואני משיבה "הכול בסדר" בחיוך דרוך. הוא מתיישב ואני ממשיכה להתקדם עד שמגיעה לשורה שמונה עשרה, ממהרת להרים את הטרולי לתא, רק שלא אעכב אף אחד. אני נדחפת למושב שליד החלון, רינת מתיישבת לידי ושני לידה. אני עוצמת עיניים ונושפת אוויר. כשעיניי נפקחות אני מביטה מסביב ואז על האנשים שהולכים באיטיות במעבר.
כששני הציעה שנטוס ביחד לאיסלנד ישר אמרתי כן. היא פתחה קבוצת וואטסאפ והכניסה אליה את רינת, את רותם ואותי. בהתחלה הייתי בהלם מזה שהיא מתכננת טיול שנה מראש, זה היה קיץ והיא דיברה על הקיץ הבא, כלומר עכשיו. זה נשמע מושלם: שני לילות במלון של הלגונה הכחולה – מנוחה ואוכל טוב, ואחרי זה יומיים של טיולי טבע מעיר הבירה. טבילה זריזה בחופש, כמה ימים של יציאה מהשגרה, למה לא? השתכנעתי בקלות – מה זה משנה אם זה בעוד חודשיים או בעוד שנה, זה עדיין יהיה מדהים. רינת תהתה אם איסלנד זה לא יעד שצריך בשבילו לפחות שבועיים, ושני הסבירה לה שזה תלוי מה התכנון ומה הציפיות. היא דאגה להכול: הכינה אקסל מסודר, שלחה לו"ז מפורט, שלחה קישורים להזמנת הטיסות והטיולים המאורגנים, זה היה מאוד נוח שהכול עליה. רותם ניסתה לשכנע שנעשה טיול חורף בגלל הסיכוי לראות את אורות הצפון, אבל רינת אמרה שקור והיא לא מסתדרים אז שתשכח מזה. שני צחקה ואמרה שבשביל חום כדאי לה מקסיקו, ושגם בקיץ באיסלנד לא חם. חשבתי שנזמין לכולנו דירה ונישן בה יחד, אבל הן חשבו אחרת וזה היה ברור מבחינתן שכל אחת לוקחת חדר נפרד במלון. לאף אחת לא הפריע שאנחנו מתכננות כל כך הרבה זמן מראש, שני אמרה "מה כבר יכול לקרות?" ונראה שכולן הסכימו איתה. אני חשבתי על כך שלפני הרבה שנים יצאתי עם מישהו בספטמבר וכשהוא אמר שהוא יודע לאיזו מסעדה נלך בוולנטיינס, בפברואר – עלתה בי חרדה מעורבבת בהתרגשות – הוא ממש מאמין שנהיה ביחד בפברואר, הוא רואה אותי בעתיד שלו. ספויילר, זה נגמר עוד הרבה קודם וביליתי את וולנטיינס בבית בפיג'מה, הלכתי לישון מוקדם והתעקשתי שזה בכלל לא חג אמיתי.
במעמד רכישת כרטיסי הטיסה עלתה בי תהייה מלחיצה – רגע, זה בסדר לעשות תוכניות לכל כך הרבה זמן קדימה? ומה אם משהו ישתבש? אפשר לבנות על זה בכלל? ניסיתי להרגיע את עצמי עם מחשבה נגדית שהתייצבה כמו חומה גבוהה ומגוננת: אנחנו חברות כבר שנים והכול טוב, אין שום דבר שיכול להשתבש בתקופה של שנה.
ואז, כמובן, הכול השתבש. טוב, אולי לא הכול, אבל דבר אחד קריטי, בניתוח ללא הרדמה הוסרה צלע הכרחית ברביעייה הזאת: רותם הפסיקה להיות חברה שלי. היא הגדילה לעשות, עזבה את קבוצת הוואטסאפ של הטיול ובכך אישרה שלטיול הזה לא תגיע, מן הסתם. התלבטתי אם גם אני צריכה לבטל הכול. בתנאי הביטול והזיכוי מצאתי מוות במשפחה, אבל לא היה שם סעיף כמו "קבעתי עם חברות ואחת מהן כבר לא חברה שלי ויצא לי כל החשק אז תחזירו לי את הכסף." ההתלבטות הייתה כזו: להישאר בבית (אבל אז זרקתי מלא כסף לפח) או לטוס עם רינת ושני. האם הייתי בטוחה שזה הדבר הנכון, לטוס בכל זאת? לא. האם העברתי כמות שעות מביכה מול הפסיכולוגית שלי כדי להבין מה לעשות? אולי. האם זה בעצם אומר שאני אעשה משהו כדי לא להרגיש פראיירית עם הכסף שלי, ואולי גם בשביל הסיכוי להתקרב עוד קצת לשני ורינת? כנראה שכן. גם ככה תמיד הרגשתי שהן היו קצת יותר קרובות לרותם מאשר אליי, אבל אולי אחרי טיול משותף וחוויות משותפות זה יהיה אחרת.
כשהגעתי לניו ג'רזי עם דביר והבנים, שני ורותם והמשפחות שלהן כבר גרו שם שנתיים, ובתוך הטירוף של הרילוקיישן רותם אימצה אותי, אותנו. היא ועודד הזמינו אותנו לבלות איתם בשבת, את ליל הסדר עשינו אצלם, הילדים הסתדרו והחיבור היה מיידי. רינת ובן הגיעו עם אמילי שלהם כמה חודשים אחרינו, ויכולתי להתחבר אליה מהמקום של "זו שנמצאת פה כבר שלושה חודשים וחדשה מספיק כדי להתחבר לחוויית ההלם הראשוני, אבל ותיקה מספיק, בערך, כדי לספר איפה אפשר לקנות לאבנה ופיתות נורמליות." אף אחת לא אמרה לי כמה זה מורכב להכיר חברות בגילנו המופלג, וכמה מאתגר זה לשמר את החברויות האלה, ועוד במדינה זרה. הרגשתי שגם אם היו לכל אחת מאיתנו חיים בישראל –
המציאות של הרילוקיישן הכתיבה משהו חדש: הכול התחיל מההתחלה, גם החברויות. הכול התכנס לשאלות כמו – כמה זמן את פה? על איזו ויזה אתם? אתם מתכוונים להישאר? איפה בעלך עובד? ומה את עושה? איפה עושים את החג? ותגידי, איפה מוצאים פה לחם נורמלי? ואיפה קונים מעיל טוב לקור הזה? אה, גם בגדים תרמיים? ובאמת הכול פה סגור בכריסמס חוץ מאוכל סיני? ואיפה יש רופא ילדים טוב? ואיך אומרים דברים באמריקאית? זה הגיוני שהביטוח הרפואי לא כולל שיניים ועיניים? זה לא חלק מהגוף? יש לכם המלצה לרואה חשבון טוב כדי להגיש מיסים? יש מקום שאפשר לנסוע אליו לקטוף פטל אדום? את הכול רותם לימדה אותי, כמו מורת דרך כזו. כל מה שהיה לפני, בישראל – נשאר בסוג של ערפל מוזר, ונראה שכל אחת מהנשים שפגשתי ניסתה להיאחז במה ובמי שאפשר, לבנות מעקה יציב להישען עליו בחיים לא יציבים בעליל. אולי אם שני ורינת יבלו את הזמן הזה איתי בטיול באיסלנד, משהו בקשר ביננו יתהדק ויצליח להתחיל למלא את החור שרותם השאירה אחריה.
במסגרת "מה כבר יכול לקרות", משפט שאגב מומלץ לא להגיד אף פעם, לעולם –
כמה חודשים אחר כך הגיע אוקטובר, ואיתו השביעי. זו הייתה תקופה איומה, משתקת. כולנו התאגדנו באירועים לתמיכה בישראל של הג'יי־סי־סי, חב"ד וכל מיני התארגנויות בפייסבוק, העברנו בוואטסאפ מידע על רחובות שכדאי להימנע מהם בימים ובשעות מסוימים כי יש שם הפגנות, שני עזרה להקים חמ"ל של סיוע באיתור נעדרים ובהמשך ארגנה איסוף תרומות למילואימניקים. התחילו דיונים חדשים בקבוצה שלנו באווירת "מי בכלל רוצה לעשות משהו ולצאת לטיול כזה עם כל מה שקרה וקורה," וגם "האם בטוח לישראליות מניו ג'רזי לטוס לאיסלנד." שני שכנעה אותנו שהאיסלנדים ממש בסדר איתנו ולא להאמין למה שאומרים בתקשורת, והחלטנו שגם ככה אי אפשר לבטל כלום אז שנחכה לקראת הקיץ ונראה איך נרגיש.
בתוך כל המשוואה הזאת היה דבר אחד ברור: רותם לא חלק מזה. לא רק מהטיול ומקבוצת הוואטסאפ, אלא מהכול. היא פשוט לא נראתה בשום מקום. היה סיכוי גבוה יותר שטיילור סוויפט תגיע להופעה פרטית באם המושבות החדשה בפתח תקווה מאשר שרותם, שחסמה אותי בכל פלטפורמה אפשרית – תופיע לטיול הזה איתי.
מבטי המתוח עובר בין רינת ושני שיושבות לידי לבין המושב הריק בצד השני של המעבר, ואז לזרם האיטי של האנשים שנכנסים למטוס. רותם רצתה לשבת במעבר, בדיוק שם. "אחרת אני מרגישה כלואה," היא הסבירה. אנחנו שונות בקטע הזה – אני צריכה חלון והיא צריכה מעבר. אני תוהה אם רותם מכרה את הכרטיס שלה או שהמושב יישאר ריק, מעין תזכורת להיעדרותה. האפשרות שהיא תשב שם לא קיימת. אפס סיכוי. מינוס סיכוי.
"תסתכלו לכאן!" שני קוראת ומושכת את ידה קדימה לתמונת סלפי של כולנו. רינת ואני מחייכות והיא מצלמת כמה תמונות. "זה בסדר שאעלה את זה לאינסטגרם ואתייג אתכן?"
רינת מהנהנת ושולחת יד לתיק שלה כדי לחפש בו משהו.
"אין בעיה," אני נשענת לאחור ושני מחזירה את מבטה לטלפון. מבטי חוזר לאנשים שעוברים באיטיות במטוס, משתדלת להימנע מיצירת קשר עין מביך. לכיווני צועדת אישה בגובה מטר וחצי. לרגע אני לא מבינה מה אני רואה, כאילו המידע נקלט אבל המוח לא מצליח לעבד אותו. זה לא יכול להיות. האישה שפעם אהבתי צועדת לכיווני, לבושה חולצה רחבה עם סמיילי גדול במרכזה ומכנסיים שנראים מחויטים, אבל אני מכירה את הטריקים שלה ויודעת שהבד רך כמו טרינינג. כשעיניי פוגשות בעיניה הירוקות המוכרות לי כל כך, קור עובר בכתפיי ויורד דרך עמוד השדרה. מבטה מתקשה. יש לה מבט בדיוק כמו שהיה לה כשהייתה מדברת איתי על אנשים שהיא שונאת. התיאוריה שלי קורסת כמו תיאוריות שסוויפטיז בונות על יציאת אלבום חדש לטיילור סוויפט, שלפי ההתרחשויות כנראה יש סיכוי שהיא תגיע להופעה פרטית באם המושבות החדשה וכדאי שיבנו שם אצטדיון בגודל ראוי למעמד. רותם מנתקת את המבט ממני ומסתכלת קדימה, מתקרבת לשורה שלנו ומחייכת חיוך קטן לרינת.
רינת פולטת "מה" מופתע ואז מחייכת חיוך גדול ומחזיקה את הלחיים העגולות שלה.
"וואו אני בהלם!" פיה של שני נפער.
רותם מעלה מזוודה בצבע תכלת לתא העליון, מתיישבת מצידו השני של המעבר ומסיטה את שערה הכהה אל מאחורי אוזנה, "כן, החלטתי ברגע האחרון."
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
