אוטובוס כחול גדול - מתוך פתאום דפיקה בדלת
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אוטובוס כחול גדול - מתוך פתאום דפיקה בדלת

אוטובוס כחול גדול - מתוך פתאום דפיקה בדלת

עוד על הספר

אתגר קרת

אֶתְגָּר קֶרֶת (נולד ב-20 באוגוסט 1967, ברמת גן) הוא סופר ישראלי. עיקר יצירתו סיפורים קצרים, אך הוא עוסק גם בכתיבת תסריטים, שירה, מחזות וקומיקס. פרופסור חבר במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

סיפוריו של קרת מרבים להתייחס לעצמם ולקורא ועל ידי כך לפרוץ את גבולות היצירה המקובלים. המציאות המתוארת בסיפוריו היא לעיתים קרובות מציאות פנטסטית, אבל הדמויות מתייחסות אליה בבנליות ומסרבות להשתומם מהאירועים החריגים שקורים סביבן.

נושאים

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

החיים כנסיעה בתחב״צ

**שימו לב, זהו סיפור קצרצר**

פרק ראשון

יש ילדים שזורקים את עצמם על הרצפה ומתחילים לצרוח. הם בוכים ומתעוותים ומפרפרים עד שהפנים שלהם נהיות אדומות ומזיעות והרוק והנזלת שנוזלים להם מהפה ומהאף מתחילים להכתים את הבטון האפור של המדרכה. תגיד תודה שהוא לא.

זאת המחשבה שגלעד נצמד אליה כדי לנסות להרגיע את עצמו. המחשבה הזאת, וסדרה של נשימות אטיות. וזה עוזר. על המדרכה לידו עומד הלל הקטן, אגרופיו קפוצים, מצחו מכווץ, עיניו עצומות בכוח ופיו לוחש שוב ושוב אותן מילים כמו מנטרה: "אני רוצה אני רוצה אני רוצה."

אתגר קרת

אֶתְגָּר קֶרֶת (נולד ב-20 באוגוסט 1967, ברמת גן) הוא סופר ישראלי. עיקר יצירתו סיפורים קצרים, אך הוא עוסק גם בכתיבת תסריטים, שירה, מחזות וקומיקס. פרופסור חבר במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

סיפוריו של קרת מרבים להתייחס לעצמם ולקורא ועל ידי כך לפרוץ את גבולות היצירה המקובלים. המציאות המתוארת בסיפוריו היא לעיתים קרובות מציאות פנטסטית, אבל הדמויות מתייחסות אליה בבנליות ומסרבות להשתומם מהאירועים החריגים שקורים סביבן.

עוד על הספר

נושאים

הספר מופיע כחלק מ -

אוטובוס כחול גדול - מתוך פתאום דפיקה בדלת אתגר קרת

יש ילדים שזורקים את עצמם על הרצפה ומתחילים לצרוח. הם בוכים ומתעוותים ומפרפרים עד שהפנים שלהם נהיות אדומות ומזיעות והרוק והנזלת שנוזלים להם מהפה ומהאף מתחילים להכתים את הבטון האפור של המדרכה. תגיד תודה שהוא לא.

זאת המחשבה שגלעד נצמד אליה כדי לנסות להרגיע את עצמו. המחשבה הזאת, וסדרה של נשימות אטיות. וזה עוזר. על המדרכה לידו עומד הלל הקטן, אגרופיו קפוצים, מצחו מכווץ, עיניו עצומות בכוח ופיו לוחש שוב ושוב אותן מילים כמו מנטרה: "אני רוצה אני רוצה אני רוצה."