צינורות

היום יומולדת

האוטובוס עוצר, הנהג מחייך לך, החלונות מבהיקים, והכסף קטן. במושבֵי היחיד מצד שמאל, האחרון ריק, כמו שמור לךְ, זה שאת הכי אוהבת, עם הזכוכית מאחור. האוטובוס נוסע, הרמזורים מוריקים לו, והצעיר שאוכל גרעינים אוסף את הקליפות בשקית.

הכרטיסן הקשיש לא רוצה כרטיס היום, רק נוגע בקצה הכובע ומאחל בקול נעים, שיהיה יום יפה.

ובאמת יהיה יום יפה. כי היום יומולדת. את חכמה, נאה, והחיים לפנייך. עוד ארבע תחנות, תמשכי בכבל, והנהג יעצור, במיוחד בשבילך.

את תרדי מהאוטובוס, אף אחד לא ידחַק בך, והדלת תיסגר רק כשתהיי רחוקה. והאוטובוס ייסע, האנשים ישמחו בך, והצעיר שאכל גרעינים בידו ינופף לך עד שייעלם, בלי תירוץ או סיבה.

מי צריך סיבה, היום יומולדת, וביומולדת קורים דברים נחמדים. והגור, שרץ אליך עכשיו, יכשכש בזנבו כשתיגעי בו, אפילו כלבים מבחינים במועדים חגיגיים.

בדירה שלכם אנשים יחכו בחושך, מאחורי רהיטים יפיפיים שבחרת בעצמך. כשתפתחי את הדלת, הם יקפצו ויפתיעו. בדיוק כמו שצריך באירועים מפתיעים.

הם יהיו שם כולם, האנשים שאהבת, הכי הכי יקרים, והכי חשובים. והם יביאו מתנות, שקנו או המציאו. מתנות עם מעוף, וגם דברים שימושיים.

המצחיקים יבדרו, החכמים יעשירו, אפילו המלנכוליים יחייכו חיוך אמיתי. האוכל יהיה מדהים, אחר כך יגישו תותים, ויקנחו במילקשייק וניל, מהמקום הכי טעים בעיר.

ישימו דיסק של קית ג'ארת, וכולם יאזינו, ישימו תקליט של סאטי, ואף אחד לא ירגיש עצוב. ואלו שלבדם ירגישו ביחד הלילה, ואף אחד לא ישאל ''כמה סוכר?״ כי כולם כבר מכירים את כולם.

בסוף הם ילכו, ואלה שרצית יישקו לך, ואלה שלא — ילחצו את היד. ורק הוא יישאר, הגבר שאיתו את חיה, יפה ומבין מתמיד.

אם תרצי תעשו אהבה, או שיעסה את גופך בשמן, שנרקח בחנות, לפי מרשם מיוחד. אם רק תבקשי, יעמעם את נורת ההלוגן, ותשבו חבוקים בדממה, ממתינים לזריחה.

ובאותו ערב קסום, גם אני אהיה שם, אשתה מילקשייק וניל, אחייך חיוך אמיתי, אטעם אוכל מדהים. ולפני שאלך, אם רצית — אנשק לך, או שאולי רק סתם, אלחץ את היד.