קראתי המון ספרים על השואה, ספרים שחובה לקרא ולא לשכוח. אנו חיים בתקופה ששוב יש שנאה בין ימניים לשמולאנים, בין אשכנזים וספרדים. אני לא מבינה למה השנאה הזו. היטלר לא שאל את עצמו מי הוא מה ראה לפניו יהודי וחיסל. חובה להיות טובים אחד לשני מבלי קשר לדת מין צבע . ספר עם השראה וחובה לקרא אותו. אוהבת את כולם פרידה
בעולם שבו התרחשה זוועה בלתי נתפסת כמו השואה דמותה ומעשיה של ירושה ואחר כך יונה נראים אמיתיים. ספר מעניין ומרתק
ספר מרגש ומיוחד, כתוב סוחף, לא יכולתי להתנתק ממנו. תודה, ותודה על המקורות המצורפים גיליתי עולם שלם ומרתק.
ספר מרגש ונוגע ללב, שמוכיח את עליונות החיים על הסבל והכאב.. מצוין!
וואו ספר מהמם, כל כך נוגע ללב ונשאר איתך לאורך זמן. קשה להוריד את הספר מהיד. ממליצה מאוד לקרוא אותו.
מקריאת השורה הראשונה בספר, לא הצלחתי להניחו מידי, אלא לצרכים חיוניים. סיימתי אותו (בעצב על העובדה שנגמר) בתוך פחות מ- 24 שעות. מעט מאוד ספרים גורמים לי לתחושה כזו של דחיפות בקריאתם. קריסטין הרמל יודעת לעשות זאת היטב! ספר מומלץ מאוד, שנותן הצצה לחייהם של אחינו בתקופה חשוכה מאוד ומאיר את החשיבות של פשוט "להיות אנשים טובים".
ספר מענין מאד. אינטגרציה של פרטים , ארועים ומקומות היסטוריים, עם רומן מרתק של אבדן , וחיים מחדש. כתוב כמו כל ספריה של קריסטין הרמל, בצורה קולחת ומרתקת.
קריסטן הרמל במלוא הדרה שוזרת סיפור דמיוני בהתרחשות אמיתית מימי מלחמת העולם השנייה. מדהים.
מדהים מדהים מדהים. כל מה שאומר לא יצליח לשקף את הרושם שהסיפור הותיר בי
קריסטין הרמל התברכה בחוש כתיבה מרטיט ומרגש. סחפה אותי מהרגע הראשון בספר הזה ובהרבה אחרים שיצאו תחת דמיונה. ממליצה
ספר מושלם! לא יכולתי להניח אותו וקראתי בשקיקה. יחד עם סאת התפללתי שלא יסתיים.
ספר סוחף ומרגש.הדימיון לסיפור האחים ביילסקי קצת מקלקל אבל מעבר לכך תענוג לקרוא.
ספר מרתק קשה לעזוב אותו מעניין מלמד מאוד התחושה שאתה חי יחד עם הדמויות עצמן
אתן את ביקורתי הכנה :) הספר הזה פשוט מדהים. קראתי בשקיקה כל מילה ובלעתי את התיאורים המעולים שהועלו על הכתב, התחברתי לדמויות מסוימות - ובעיקר אל יונה - בחיבור עמוק ועצום. בכיתי בסוף כמו מטורפת, כאילו אני בעצמי חוויתי את כל החוויות המטלטלות האלו. נבלעתי אל העולם הקסום הזה, על אף שהזוועות מימי השואה ממלאות אותו - ורציתי כל כך להיות חלק מהעלילה, בחברתה של יונה. לגמרי סוחף, מרגש, ומשאיר טעם של עוד. סיימתי בתוך 3 שעות, אתם מבינים עד כמה ההתמכרות היא קשה? לסיכומו של דבר, קריסטין - שאגב הסופרת האהובה עליי! - לעולם לא מאכזבת, מאחר והיא מוכשרת ברמות הזויות. ממליצה בחום לכל חובב\ת היסטוריה ורומנטיקה לעשות לעצמו\ה טובה ולקרוא. לא תתאכזבו!
מדהים, יוצא דופן, עוסק בנושא השואה באופן ייחודי. סיפור מעורר השראה לחיים משמעותיים ולהתחייבות להיות אנשים טובים יותר כלפי הזולת וגם כלפי עצמם. רוצו לקרוא!
מעולה, מרתק , עם פרטים הסטוריים מאד מענינים ועלילה מרתקת ומרגשת ומטלטלת. כל רקיחת העלילה מענינת ככ . אל תחמיצו
ספר היסטורי מתקופת מלחמת העולם השנייה מהמם כתוב בצורה קולחת קרוב מאוד למציאות מומלץ בחום.
עוד ספר נפלא של הסופרת האהובה. ספר קשה על תקופה חשוכה. כתוב נפלא. עוד פנינה מבית היוצר של הרמל שמנגישה לנו הקוראים פעם נוספת את האווירה של אותם זמנים, את הטרוף, הרס החיים, שברון הלב, הכאב והתקווה. תודה !!
מקסים, סוחף, מלמד על רצון לשרוד, גם כשנראה שהכל אבוד ואין סיכוי, אתה ממשיך להאמין, עוזר ונעזר באחרים, כי רק ביחד זה עובד. לא יכולתי להניח את הספר, עד הסוף המר- מתוק.
מעניין מאד, מושך לקרוא עוד ועוד. חושף בצורה מוחשית את חיי הנמלטים אל היערות והשורדים.
סוחף ומרגש, סיפור כואב שמדייק את התקופה והרצל בהחלט נכנסת לנשמה
מעולה! אי אפשר להניח לו ברגע שמתחילים. נושא השואה מזווית אחרת. עדיין מזוויע אבל מרתק ביותר.
מרתק.כמה שקוראים ולומדים על התקופה האפלה הזו בחיי האנושות.כל פעם מתגלה עוד היבט ועוד סיפור נורא.
קראתי את הספר כמעט בנשימה אחת! בהתחלה עם היכרות עם הדמויות לא הבנתי לאן זה יגיע.אבל תוך כדי קריאה הבנתי שבעצם זהו סיפור על הרבה ניסים אנשים טובים ו השרדות על אף הכול!
רומן היסטורי מעולה. כמו כל ספריה של קריסטין, הקריאה קולחת ויש חיבור ממשי לדמויות ולמה שהן עוברות.
ספר סוחף, מרגש, בזכות התיאורים הצלחתי לדמיין בעיני רוחי את ההתרחשויות בספר. ההסברים בסוף היו מרתקים לא פחות.
ספר סוחף ביותר, לא יכולתי להפסיק לקרוא. הסופרת כמו בשאר ספריה רקמה עלילה אנושית שקשה שלא להתחבר אליה.
כתוב היטב הבונוס של הספר הוא ההיסטוריה של פולין עם פלישת הגרמנים והמלחמה להישרדות בתקופת מלחמת העולם השניה. אהבתי
מעולה סיפור סוחף משקף את המציאות במלחמת העולם השניה קריסטין הרמל, לא מאכזבת.
קריסטין הרמת אף פעם לא מאכזבת , כל ספרים שלה על מלחמת העולם השניה מדהימים ומעוררי השראה ומחשבה. ספר זה אינו שונה, ספר מעולה , מעניין וממולץ בחום. אהבתי מאוד שהספר על הפרטיזנים היהודים ספר כזה עדין לא קראתי.
כשמדברים על ספר שלוקח אותך לעולם אחר, זה זה. סחף אותי לגמרי.. נגמר מהר מידי
קריסטין כרמל לא מאכזבת אף פעם. גם הספר הזה היה עצוב מרגש ועם מסרים לחיים! נקרא בנשימה עצורה.
ספר מעניין מאוד, עד היום קראתי ספרים על הגטו והחיים שם, החיים וההשרדות ביער בקבוצות חדש לי ומעניין מאד, כתוב להפליא
ספר קסום, נכנס ללב, חשוב מאוד לקריאה. הייתי אפילו ממליצה להכניס אותו כספר קריאה חובה בתיכון. בדרכו העדינה ורגישה מלמד על זוועות השואה. מדהים שב2023 יש סופרים כמו קריסטין הרמל שמלמדים את כל העולם (בדגש על לא דוברי עברית) על סבל בלתי נתפס שהעם היהודי עבר! ממליצה לקרוא גם את שאר הספרים של הסופרת על מלחמת העולם השניה.
חסרות לי כמה שעות שינה בגלל הספר הזה. פשוט לא יכולתי להניח אותו עד שאדע איך הוא מסתיים. ספר יפה, עצוב, מופלא ומרתק.
ספר נפלא לא רציתי שייגמר דמותה של יונה בלתי נשכחת משולבת בדמויות מגוונות שהפגישות עימהן מעניינות ומרתקות ההיסטוריה אמיתית ולמרות שיונה לא הייתה אפשר בקלות לדמיין שהיו אחרות שתכונותיה הנפלאות היו חלק מהן מומלץ בחום
הספר קריא מאד וככל שהעלילה מתקדמת היה קשה לי להניח אותו וחיכיתי להמשיך בקריאה
ספר מרגש עוצמתי היסטורי על תקופת השואה אומנם מובסס על סיפורים אמיתים אך עלילתו דימיונית סוחף ממולץ
הסופרת בחרה זוית פחות מוכרת של המלחמה וזה מה שהפך את סיפור המסע הזה למענין מאד. יחד עם זאת, השליש הראשון של הספר עבורי היה קצת מוזר ולא ראליסטי, אך לשמחתי צלחתי את החלק הזה וההמשך פיצה על ההתחלה .
ספר סוחף שמתאר בתוכו את גורלם של רבים. מתאים לנוכח הקשיים במדינה בימים אלו, להיזכר מידי פעם איך ולמה הגענו וכמה חשוב שנשמור על הארץ שלנו, גם למען אלו שאיבדו את חייהם על-לא-עוול בכפם, באשר היותם יהודים. המסר החשוב שנקרא בין השורות ״להיות אדם טוב״ . לא חשוב היכן נולדת, חשוב מי אתה בחייך
ספר שמסופר מנקודת מבט של שורדים ביער. כתוב בצורה מעניינת ולצד זאת, תיאורי אירועים לא פשוטים...
כתיבה קולחת והנושא תקופת השואה ובריחה של יהודים אל היערות. מאיר את התקווה להינצל, לפעול למרות הפחד והאימה, ובעיקר ההתמודדות הקשה ביערות על מנת לשרוד, מבחינת תזונה, בטחון, עונות השנה ובעיקר החורף הקפוא. הסיפור של ירושה ויונה הזויים, לא הגיוניים וזה חבל. לי זה פגם במהימנות של הסיפור. התוספת של הסופרת בסוף הספר על התחקיר ההסטורי שלווה את הספר היה חשוב.
ספר מרגש ומותח. פותח צוהר לחלק בהסטוריה של מלחמת העולם השניה שאני לא הכרתי, על קבוצות של יהודים שהצליחו להמלט מהגטאות ולברוח ליערות ולשרוד בהם. ממליצה מאוד.
יש כאן לכאורה שני ספרים - אחד ספר פנטזיה שאינו מוצלח כל כך כי קיימת בו אכזריות שאין לה ממש הסבר. השני עוד ספר על מלחה'ע ה-2, שיש בו כמובן אכזריות כי זו היתה המציאות. לא ממש מצאתי את החיבור בין שני הספרים, וגם לא חידוש בספרות על התקופה. בהחלט קריא וכצפוי עצוב עם נקודות אור פה ושם.
כמו שאר הספרים של הרמל, ספר קולח, אמין היסטורית ומרתק למדי. ספציפית הספר הזה פחות גרם לי לא לעזוב אותו, אבל בהחלט שווה קריאה.
ספר מרתק וסוחף, כתוב מצויין ונוגע ללב. הסוף לדעתי מרושל ונסגר בחופזה. מומלץ בחום.
אהבתי את הספר, החיבור למציאות טוביה בדמיון. נהניתי ולא יכולתי להפסיק לקרוא
מרוב עצים לא רואים את ״היער״… לספר יש ערך מבחינת סיפורי הגבורה וההישרדות של הפרטיזנים. הסופרת כל כך ניסתה לתת מידע מהימן והיסטורי ולהכניס את כל סיפורי השורדים לספר אחד, שהטביעה אותי בים של פרטים, לעיתים תזזיתיים, לא רציפים ומייגעים. הקריינות היתה נהדרת.
הספר לא נגע בי, הסיפור הרגיש לי שטחי מאוד ורדוד, למרות שברור שהסופרת עשתה תחקיר מקיף. לצערי כנראה החוות דעת שלי מושפעת ממצב המלחמה בישראל, וכאב הלב שאנחנו עוברים כל יום. אולי בזמנים אחרים הייתי חושבת אחרת.
על אף הנושא החשוב והמעניין, והרקע האמיתי, החיבור של פנטזיית אמזונת יער ואפיזודות שואה, פשוט מוזר.
עוד ספר השרדות עם גבורת על נשית. כבת לדור שני לנצולי שואה חשתי זילות של כבוד הניצולים .
רומן רומנטי על רקע השואה. הגיבורים טובים מטוב וחסרי עומק, הרעים רעים מרוע, קריקטורה של נאצים. העלילה, שמתחילה טובה ומלאת תפניות ובעלת הבטחה לריאליזם מאגי, משתחררת מהמאפיינים הללו אחרי כמה פרקים. מיותר
נושא כל כך חשוב. אני תולעת ספרים של תקופת מלחמת העולם השניה וספר זה יצר אצלי עצב .שילוב של אגדה בנושא כל כך חשוב-הזוי לגמרי
פרק 1
1922
הזקֵנה ארבה בין הצללים מחוץ לבית בבֵּהַיימשטראסֶה 72 וחיכתה שהאורות בו יכבו. מרפסת הדירה שפעה ורדים ארגמניים וקיסוס טיפס על מעקה הברזל, אבל הזוג הצעיר שהתגורר שם - זיגפריד יוּטנֶר צמא הכוח ואשתו המאופקת אַלווינֶה - לא היו אלה שטיפלו בצמחים. זה היה תפקידה של העוזרת שלהם, כי רק אנשים עם לב טוב מסוגלים לטפח חיים.
זה כמעט שנתיים שהזקנה עקבה אחרי בני הזוג והיא כבר ידעה עליהם דברים שהיו חשובים למילוי המשימה שעמדה לבצע.
היא ידעה למשל שהֵר יוטנר היה בין הראשונים בברלין שהצטרפו למפלגת הפועלים הנציונל־סוציאליסטית הגרמנית, תנועה פוליטית חדשה שצברה בהדרגה כוח בארץ מוכת המלחמה. היא ידעה שהוא הצטרף למפלגה לאחר חופשה במינכן, כמעט שלוש שנים קודם לכן, שבה ראה צעיר בשם אדולף היטלר נואם בבית הבירה הוֹפְבְּרוֹיקֶלֶר. היא ידעה שאחרי ששמע את הנאום הזה, הר יוטנר חזר למלון פִיר יַארֶסצַייטֶן האלגנטי, מרחק עשרים דקות הליכה, העיר את אשתו הצעירה משנתה ושכב איתה, אף שבהתחלה היא התנגדה כי בדיוק חלמה על צעיר שאהבה פעם, בחור שמת במלחמה הגדולה.
הזקנה גם ידעה שלתינוקת אשר נהרתה באותו לילה בָּווארי אפוף ריח סתיו, ילדה שהיוטנרים נתנו לה את השם אינגֶה, יש כתם לידה בצורת יונה בצד הפנימי של מפרק כף ידה השמאלית.
היא ידעה שיום הולדתה השני של הילדה חל למחרת, שישה ביולי 1922. ובאותה ודאות שבה ידעה כי הניצנים הפעמוניים של שושנת העמקים ועלי הכותרת הסגולים של האָקוֹניטון יכולים להרוג אדם, ידעה שאין להתיר לילדה להישאר עם היוטנרים.
בגלל זה היא הגיעה.
הזקנה הזאת, ששמה ירוּשָה, תמיד ידעה דברים שאחרים אינם יודעים. ב-1849 למשל ידעה ברגע האמת שפרדריק שופּן מת, כי התעוררה משינה עמוקה וצלילי "אטיוד המהפכה" שלו צעדו בראשה בתהלוכה אבֵלה. היא הרגישה שהאדמה רועדת עם לידתם של מארי קירי ב-1867 ושל אלברט איינשטיין ב-1879. וביום מיוזע בשלהי יוני 1914, חודשיים אחרי שמלאו לה שבעים וארבע, היא הרגישה עמוק בווריד הצוואר שלה, שבועיים לפני שהבשורה הגיעה אליה, שיורש העצר האוסטרו־הונגרי נהרג מכדור מתנקש שסדק את האיזון השברירי של העולם. כבר אז היא ידעה שהמלחמה מתרקמת, כשם שידעה גם עכשיו. היא ראתה את זה בעננים הקודרים שהתחשרו באופק.
אִמה של ירושה, שהתאבדה ב-1860 באמצעות מרקחת רעלים, נהגה לומר לה שידיעת דברים בלתי אפשריים היא מתנה מאלוהים שעוברת בתורשה מאם לבת רק אצל יהודיות בנות מזל. ירושה, האחרונה בשושלת בת מאות שנים, היתה משוכנעת לעתים שזו דווקא קללה, מבחינתה בכל אופן זה היה נטל - להקשיב כל החיים לקולות המהדהדים ביערות. לעלים המרשרשים בין העצים, לפרחים שמספרים מעשיות מימי בראשית, לבשורות הזורמות עם הנהרות במקומות מרוחקים. מי שמאזין מספיק טוב מגלה שהטבע תמיד חושף את סודותיו, שהם כמובן הסודות של אלוהים. ועכשיו אלוהים הוא שהביא הנה את ירושה, אל פינת רחוב ברלינאי אפוף ערפל, שבו היא אחראית על שינוי גורלה של ילדה, ואולי גם על שינוי גורלו של חלק כלשהו מן העולם.
שמונים ושתיים שנים כבר חייתה ירושה, כמעט כפול מאורך חייו של גרמני טיפוסי. כשאנשים הסתכלו עליה - אם טרחו בכלל להסתכל - הם נרתעו מתווי פניה הכמושים, מכפות ידיה המיובּלות מעשרות שנים של חיים קשים. אבל זרים לרוב פשוט התעלמו ממנה, וכך גם עשו זיגפריד ואלווינה יוטנר בכל אחת ממאות הפעמים שבהן חלפו על פניה ברחוב. הגיל שלה הפך אותה לבלתי נראית, בעיקר לעיני אלה שייחסו למראה חיצוני וכוח חשיבות עליונה. הם הניחו שהיא חסרת תועלת עבורם, בזבוז זמן, בזבוז מקום. הלא אישה זקנה שכמותה ממילא תמות בקרוב. אבל ירושה, שניזונה כל ימיה מצמחים ועשבים שמצאה במקומות החשוכים ביותר ביערות העבותים ביותר, ידעה שתחיה עוד כעשרים שנה, עד גיל מאה ושתיים, ושתמות ביום שלישי אביבי מיד אחרי הפשרת השלגים האחרונה של 1942.
העוזרת של היוטנרים, בתו הביישנית של ימאי שהלך לעולמו, יצאה משם לביתה כבר שעתיים קודם לכן, והשעה היתה דקות אחדות אחרי עשר כשבבית משפחת יוטנר כיבו סוף־סוף את האורות. ירושה נשמה לרווחה. חושך תמיד היה המגן שלה. היא מיקדה את מבטה בחלונות הסגורים עד שהבחינה במיטה הקטנה של הפעוטה בחדר הימני, מעֵבר לווילונות הצהבהבים. היא ידעה מהו המיקום המדויק, פעמים רבות כבר היתה בחדר הזה כשהמשפחה לא היתה שם. כבר העבירה את אצבעותיה לאורך מעקי האורן של המיטה והרגישה את הכוח הבוקע מן הפינות המעוגלות. לעץ יש כמובן זיכרון, ובפעם הראשונה שירושה נגעה במיטה שבה ישנה התינוקת, היא היתה כמעט המומה משטף האור הלבן והחמים. זה היה אותו אור שהביא אותה לשם מהיער שנתיים קודם לכן.
לראשונה ראתה אותו ביוני 1920, בוהק מעל צמרות העצים כמו זוהר קוטב אישי, קורא לה צפונה. היא תיעבה ערים, שנאה להיות במקום שנבנה בידי אדם ולא בידי האל, אבל ידעה שאין לה ברירה. רגליה נשאו אותה היישר אל בהיימשטראסה 72, לראות במו עיניה את פראוּ יוטנר שחורת השיער מיניקה לראשונה את התינוקת. ירושה ראתה כבר אז שהתינוקת זוהרת, אור באפלה שאיש עדיין לא ידע על בואה.
היא מעולם לא רצתה ילדים. אולי בגלל זה לקח לה זמן רב כל כך לפעול. אבל הטבע אף פעם לא שוגה, ועכשיו, כשענן שַחרורים אילמים מילא את השמים מעל העיר המנצנצת, היא ידעה שהגיע הזמן.
היה לה קל לטפס בסולם יציאת החירום של הבניין המודרני, וקל עוד יותר לפתוח בהדיפה את החלון הלא נעול של היוטנרים ולהשתחל פנימה בשקט. הילדה היתה ערה והתבוננה בה בשתיקה. עיניה יוצאות הדופן - אחת בצבע כחול־דמדומים והאחרת בצבע ירוק־יער - בהקו בחושך. שערה היה שחור כמו הלילה, שפתיה היו אדומות כפרגים.
"אִיך בִּין גֶעקימֶען דיר צוּ נֶעמֶען," ירושה לחשה ביידיש, שפה שהילדה טרם הכירה. באתי לקחת אותך. היא הופתעה להיווכח שלִבה הולם במהירות.
היא לא ציפתה לתגובה, אבל שפתיה של הילדה נִפשׂקו והיא הושיטה את ידה השמאלית. כתם לידה בצורת יונה בהק בחושך על כף היד ההפוכה. היא אמרה משהו חרישי, משהו שאדם פחוּת היה פוטר כלהג תינוקות חסר משמעות, אבל ירושה הבינה מעֵבר לכל טעות. "דאס זֶענט אִיר," אמרה הילדה ביידיש. זו את.
"יוֹ, דאס בִּין אִיך," אישרה ירושה. ובזאת הרימה את הפעוטה, שלא בכתה כלל, הצמידה אותה היטב אל גופה השברירי, יצאה מהחלון וירדה מתנודדת על גבי שלבי הברזל עד שכפות רגליה נגעו ללא קול במדרכה.
מבין קפלי גלימתה של ירושה הביטה התינוקת בשתיקה. עיני האוקיינוס הלא תואמות שלה נפערו למראה ברלין שהלכה ונעלמה מאחוריהן עד שהיער מצָפון בלע אותן כליל אל קרבּו.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
.png)
.jpg)
.jpg)
