איטלקית למתחילים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
איטלקית למתחילים
מכר
אלפי
עותקים
איטלקית למתחילים
מכר
אלפי
עותקים

איטלקית למתחילים

4.1 כוכבים (169 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2844מקורי
ספר מודפס
6978.4מקורי מחיר מוטבע על הספר 98
ספר קולי
2839מקורי
תאריך לסיום המבצע 01/07/2025
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

  • שם במקור: Italian For Beginners
  • תרגום: ניצה פלד
  • הוצאה: מודן, הוצאת הכורסא
  • תאריך הוצאה: ינואר 2020
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 286 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 46 דק'
  • קריינות: נילי גפן
  • זמן האזנה: 8 שעות ו 41 דק'

קריסטין הרמל

קריסטין הַרמֶל חיה באורלנדו, פלורידה, וכותבת למגזינים שונים. היא מוּכרת לקוראים בארץ בזכות רב-המכר הבינלאומי שלה, "המתיקות שבשכחה", שזכה לביקורות נלהבות. גם ספריה הקודמים תורגמו לשפות רבות וזכו להצלחה גדולה. ספרה "החיים שנועדו לי" מוגדר כסיפור אהבה שכמו משלב בין "דלתות מסתובבות" ו"נ.ב. אני אוהב אותך".

בקרו את הסופרת ב- KristinHarmel.com או עקבו אחריה בטוויטר ב- twitter.com/kristinharmel

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר
היא נסעה לרומא לחפש אהבה ומצאה את עצמה
קט קונלי לא לוקחת סיכונים. היא עובדת כרואת חשבון וגרה במרחק ביטחון ממשפחתה במנהטן. היא גם בת 34, לא נשואה, ובלי שום סיכוי ליחסים רומנטיים באופק. לאחר תקרית משפילה בחתונה של אחותה הצעירה, היא מחליטה להעז ולטוס לרומא בעקבות פרנצ'סקו, הגבר שבו התאהבה שלוש-עשרה שנים קודם לכן בטיול לאיטליה. 
כשמתברר שפרנצ'סקו שונה מהגבר שזכרה, קט נסחפת לרחובותיה של רומא ללא שום רשת בטחון. בעזרתה של מלצרית אקסצנטרית עם דירה פנויה להשכרה, מסעדן יפה תואר שמכנה אותה "הנסיכה אן", וסודות משפחה שרק רומא תוכל לחשוף, קט מגלה שאפשר למצוא את האושר ברכיבה על וספה דוהרת... אם רק תהיה מוכנה לקחת כמה סיכונים. 
איטלקית למתחילים הוא רומן קצבי, מרגש, מצחיק ורומנטי, שיסב לקוראים הנאה צרופה מתחילתו ועד סופו. זהו אחד מספריה המוקדמים של קריסטין הרמל, שכתבה את רבי המכר המתיקות שבשכחה, החיים שנועדו לי, כשניפגש שנית, רק עוד יום אחד והדירה ברחוב אמלי.

פרק ראשון

 
 
פרק 1
 
 
הכול התחיל בחתונה.
אחותי הקטנה בֵּקי ואני, יחד עם כמה דודניות וחברות, עברנו בבוקר ההוא קרצוף, מירוק וצחצוח מושלמים בסלון היופי האהוב עלינו באפֶּר איסט סַייד. הנדרים נכתבו ושוננו, משהו כחול נלקח בהשאלה,1 וכשעמדתי ליד מזבח הכנסייה והתבוננתי באחותי הקטנה מתכוננת להבטיח נצח נצחים לגבר שהכירה לפני שנה, לא יכולתי שלא להרגיש קצת כאילו אני היא המשהו הישן, לעומת המשהו החדש שלה.
״רֵבֵּקה, האם את לוקחת את גֵ'יי לבעלך החוקי לדבוק בו מעתה ועד עולם, בטוב וברע, בעושר ובעוני, בחולי ובבריאות, עד שהמוות יפריד ביניכם?" שאל הכומר ולכסן מבט אל אחותי.
״כן," היא אמרה חרש.
הארוס שלה, ג'יי, חזר אחריה על הנדרים בעודו מביט באחותי אדומת השיער שעוֹרה החיוור והמנומש נראה מושלם בתוך שמלת משי שנהבית של קרולינה הֵרֵרה.
כשהכומר עמד לומר את הדברים הבאים, משהו על שבועה לנצח נצחים, שמעתי מלמול חלוש מן השורה הקדמית בכנסייה. ניסיתי להתעלם ממנו, ידעתי טוב מאוד מה זה. לא עכשיו, חשבתי. בבקשה לא עכשיו.
אבל המלמול הלך והתגבר.
לבסוף נשמע בבירור קולה הצרוד של סבתי במבטא האירי שלה.
״מה זה?" היא שאלה בקול רם בעוד אבי מנסה לשווא להסות אותה. ״רבקה הקטנה מתחתנת?"
מלמול נוסף פשט בכנסייה בזמן שקולה של סבתא התרומם וריחף בין הנוכחים. רבקה הסתובבה, הציצה בסבתא ואז הביטה בי באימה. משכתי חסרת אונים בכתפי. מה יכולתי לעשות? עמדתי ליד המזבח, במרחק מטרים אחדים מן השורה הקדמית של המושבים. ואבא אכן לא הצליח להשתיק אותה.
״אמא!" שמעתי את אבי לוחש בייאוש. ״ששש! זאת החתונה של רבקה!"
״רבקה, אתה אומר?" שאלה סבתי בקול רם ובמבטא אירי שחודד בחיים שלמים של התמכרות לעישון. היא השתעלה כדי להדגיש את השאלה שלה. ״רבקה? אבל רבקה היא הצעירה! מה עם קַט?"
עצמתי לרגע את עיני בתקווה שאבא יקבל שכל ויגרור את אמא שלו אל מחוץ לכנסייה. אבל זו הרי היתה חתונה אירית קתולית — ועוד חתונה בשבט קוֹנֵלי הגדול — אז איך אפשר בלי הפרעה קטנה מצד סבתא?
״כן, אמא, רבקה היא הצעירה," לחש אבא בטון מרגיע. ״את יודעת את זה. נדבר על זה אחרי הטקס, אוקיי?"
לרגע השתרר שקט, וחשבתי בשמץ של תקווה שסבתא הסכימה לדחות את השיחה הקטנה שלה. נשפתי לאט את האוויר מריאותי ושמעתי רחש קל דומה בקרב כל באי הכנסייה. בקי העיפה לעברי מבט של הקלה מהוססת והחזירה את פניה אל ג'יי.
הכומר בדיוק עמד לפצות את פיו כשסבתא הרימה שוב את קולה הצרוד, שפילח את האוויר הדומם והטחוב שעמד בכנסייה.
״אבל איפה קט?" היא שאלה. העפתי סביבי מבטים עצבניים ותהיתי אם אני אמורה להגיב. ״איפה קט?" היא חזרה ושאלה, הפעם בקול רם עוד יותר.
״היא כאן, אמא," אבא שלי אמר. יכולתי לשמוע את העייפות בקולו.
״איפה?" דרשה סבתא לדעת. ״אז זאת לא היא בשמלה הלבנה?"
״לא, אמא, זאת רבקה," אמר אבא, וסבתא המשיכה לסרוק את הכנסייה במבט פראי.
העברתי בעצבנות מבט מצד לצד. אולי אם אתעלם ממנה היא פשוט תיעלם. עצרתי את נשימתי וניסיתי לספור מעשר עד אפס, טריק שעזר לי הרבה פעמים להירגע כשהייתי קטנה. בבקשה אלוהים, התפללתי, תעשה שסבתא תפסיק לדבר. אנחנו הרי בכנסייה. הוא אמור להקשיב לי במקום הזה, לא?
אבל בִּמקום להשתתק, סבתא התחילה לחזור בלי הרף על שמי. ״קט?" היא שאלה בקול צרוד שהלך וגבר. ״קט? איפה קט? קט, יקירתי?"
המילים שלה כבר הבליעו את המחאות של אבא. עצמתי עיניים בכוח וביקשתי שמבול המילים הזה ייפסק. כשפקחתי אותן קמעה כעבור כמה שניות, ראיתי את בקי נועצת בי מבט בלחיים סמוקות.
״תעשי משהו!" היא לחשה בבהילות. ״בבקשה?"
חישלתי את עצמי, שאפתי אוויר והסתובבתי.
״אני כאן, סבתא," פלטתי בגרון ניחר, וקולי כמו הדהד בחזרה מאבן המזבח הקרה.
״קט, יקירתי!" קראה סבתא ופניה אורו. ״בקושי זיהיתי אותך, מותק! את לובשת שמלה! ועשית תסרוקת!"
גל קטן של צחוק עבר בכנסייה.
״אֶה, כן," אמרתי. ״תקשיבי, אולי נדבר על זה אחר כך? רבקה באמצע החתונה שלה ואנחנו קצת מפריעות."
״אבל על זה רציתי לדבר איתך, יקירתי!" קראה סבתא ושוב השתעלה כדי להדגיש את דבריה. יד אחת שלה, דקה וגרומה, התרוממה לכסות את פיה, והאחרת החליקה את השמלה הירוקה שהיא לובשת בכל חתונה משפחתית, אף על פי שיצאה מהאופנה כבר לפני חמישים שנה בערך.
הבטתי באבי. הוא עמד מעל אמו במלוא קומתו, מטר שמונים וחמישה סנטימטרים, ובהה בי חסר ישע בעיניים מלאות התנצלות.
״הכול בסדר, סבתא," הרגעתי אותה. ״נדבר אחר כך."
״אבל קט!" קראה סבתא. היא השתתקה והשתעלה בפראות, ואבא טפח על גבה. ״קט, יקירתי!" היא התחילה שוב אחרי התקף השיעול. ״אחותך הרבה יותר צעירה ממך! והיא כבר מתחתנת? מה עם הבחור הנחמד שיצאת איתו, יקירתי? קית קראו לו? פישלת עם זה?"
גל חדש של צחקוקים עבר בכנסייה. הרגשתי איך הפה שלי מתייבש כאילו מישהו דחס לתוכו חופן צמר גפן. החדר החל להסתחרר סביבי — מעט, לא כאילו אני עומדת להתעלף אלא כמו שקורה לפעמים בחלום.
אז זהו! אולי הכול חלום. ברור שזה חלום! כי באיזה עולם מעוות אישה בת שלושים וארבע באה לחתונה של אחותה בת העשרים ותשע וסבתא שלה לועגת לה בפני מאה ועשרים חברים וקרובי משפחה? זה חייב להיות איזה תעלול נכלולי של הדמיון הפרוע שלי.
ליתר ביטחון צבטתי את עצמי. בכוח.
איה.
טוב, נו, זה כנראה חלום ממש עמוק, כזה שצביטה לא תמיד עובדת בו. אז צבטתי חזק יותר. שום דבר. הסתובבתי והצצתי ברבקה.
״זה לא באמת קורה, נכון?" לחשתי. ״זה בטח מין סיוט שנוצר בתת־מודע שלי בתגובה לעובדה שאת מתחתנת לפני, מה שדרך אגב דווקא משמח אותי מאוד. נכון?"
בקי הסתכלה עלי במבט מוזר. ״לאאאא," היא אמרה לאט. ״אנחנו כולנו ערים לגמרי. אז בבקשה, קט! תעשי משהו!"
״כן," מלמלתי והפנמתי סוף־סוף את האימה. ״אה, סבתא," אמרתי בעדינות. ״בואי נדבר אחרי הטקס, בסדר? אני מבטיחה לך דיון מקיף על כל הפשלות הגדולות בחיי. אוקיי?"
אבא רכן אל סבתא בניסיון להשתיק אותה, אבל הוא כמובן איחר את המועד. כשיש לה משהו להגיד, היא אומרת אותו.
״אני פשוט לא מבינה, יקירתי!" היא אמרה בקול רם והדפה מעליה את אבא בכוח מפתיע. ״את לא מכוערת."
״תודה," אמרתי והצצתי סביבי בפני הנוכחים. חלקם נראו משועשעים וחלקם נחרדים.
״את לא טמבלית," המשיכה סבתא. ״תודה," אמרתי שוב מבעד לשיניים חשוקות.
״אני בטוחה ששמרת על תומתך, אם את מבינה למה אני מתכוונת," היא אמרה ברצינות גמורה. ואז קרצה לי והוסיפה בלחישה תיאטרלית, ״אני מדברת על הסקס."
״אֶההה," אמרתי, ופנַי האדימו קשות. הצחקוקים בכנסייה נעשו קולניים עוד יותר, והאב מֵרפי כחכח בגרונו. עצמתי לרגע עיניים ותהיתי מה הסיכוי שתתרחש התלקחות ספונטנית, שברגע זה נשמעה לי כמו תוכנית מצוינת.
״אז מה הבעיה?" שאלה סבתא אחרי שדווקא לא עליתי בלהבות בו במקום. הצצתי לכל עבר, חיפשתי מִפלט כלשהו, אבל לשווא, כמובן.
״אממ," התחלתי שוב.
״את כמעט בתולה זקנה, יקירתי!" התרוננה סבתא בעוד אני מהרהרת ביתרונות של למות כאן ועכשיו. היא השתתקה לרגע. ״זמנך אוזל!" היא צווחה, ולפתע נפנפה בזרועותיה מעל ראשה כמו ציפור משוגעת. ואחר כך, באותה מהירות, התיישבה על הספסל, חייכה אלי במתיקות ונופפה לי לשלום כאילו לא ניהלנו זה עתה חילופי דברים ממושכים וחושפניים לפני כל האורחים בחתונה של אחותי. ״שלום, יקירתי!" היא אמרה במאור פנים כעבור רגע. ״מתי הגעת הנה?"
הקהל ישב לרגע בשתיקה המומה, עד שהאב מרפי כחכח בגרונו.
״אממ, כן, ובכן," הוא אמר במבוכה. ״זה היה, אממ, סוג של שיעור. עכשיו אפשר לחזור לחתונה?"
בקי הציצה אלי בעיניים מודאגות ולחשה, ״את בסדר?"
הנהנתי והכרחתי את עצמי לחייך. ״בטח!"
אבל האמת היא שהרגשתי מובכת, מבוישת ומושפלת. בעצם הרגשתי ככה עוד לפני שסבתא בכלל פתחה את הפה. כי שישה שבועות לפני יום הולדתך השלושים וחמישה, כשאחותך הקטנה כבר מצאה את גבר חלומותיה בזמן שאת נותרת רווקה מושבעת אחרי עוד פרידה נטולת רגש, קשה לא להרגיש כמו כישלון. וגם אם את שמחה בשבילה עד להתפקע, אי שם בירכתי הראש יש תמיד קול קטן שנשמע למרבה הפלא כמו סבתא שלך ושואל, ״מה לא בסדר איתך? למה אף אחד לא אוהב אותך?"
 
1 לפי מסורת עתיקה, הכלה צריכה לעטות ביום החתונה משהו ישן ומשהו חדש, משהו שאוּל ומשהו כחול.
 

קריסטין הרמל

קריסטין הַרמֶל חיה באורלנדו, פלורידה, וכותבת למגזינים שונים. היא מוּכרת לקוראים בארץ בזכות רב-המכר הבינלאומי שלה, "המתיקות שבשכחה", שזכה לביקורות נלהבות. גם ספריה הקודמים תורגמו לשפות רבות וזכו להצלחה גדולה. ספרה "החיים שנועדו לי" מוגדר כסיפור אהבה שכמו משלב בין "דלתות מסתובבות" ו"נ.ב. אני אוהב אותך".

בקרו את הסופרת ב- KristinHarmel.com או עקבו אחריה בטוויטר ב- twitter.com/kristinharmel

עוד על הספר

  • שם במקור: Italian For Beginners
  • תרגום: ניצה פלד
  • הוצאה: מודן, הוצאת הכורסא
  • תאריך הוצאה: ינואר 2020
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 286 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 46 דק'
  • קריינות: נילי גפן
  • זמן האזנה: 8 שעות ו 41 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
169 דירוגים
74 דירוגים
50 דירוגים
31 דירוגים
11 דירוגים
3 דירוגים
21/6/2025

קליל וחמוד, רומנטיקה על רקע נופי וטעמיה של רומא

16/3/2025

מקסים וקליל כיף להיכנס לעולם הדמיון ולהרגיש איטלקי כשקוראים את הספר.

9/2/2025

ממתק אמיתי! קריסטין הרמל פשוט מצוינת. קליל,כתוב טוב,לא טיפשי,עוסק בנושאים שכולנו נוכל להתחבר אליהם, והכל סובב סביב איטליה הקסומה ומעלה ריח של בצק מעורר תאבון. מומלץ בחום

21/12/2024

מקסים. הרגשתי שאני ברומא.

7/11/2024

קריא ונחחמד התאים לי לחופשה...

27/10/2024

אהבתי מאוד

12/10/2024

מדהים נקרא בנשימה אחת

11/4/2024

ספר נפלא, נהנתי מאוד

12/11/2023

ספר מקסים, מתאים להתאווררות מהתקופה הקשה במדינה עכשיו. עושה חשק לטייל באיטליה❤️

28/10/2023

מעולה

15/4/2023

ספר מהמם!! לא רומנטי מדי , קליל. בעל משמעות ומסר.

9/4/2023

ספר קסום ומרגש! עושה חשק לקרוא שוב את הספר בעת טיול ברומא

14/3/2023

ספר מקסים. נהנתי מכל רגע

19/2/2023

כתוב יפה וקולח, נהניתי מאוד הרגשתי שאני מטיילת ברחובותיה של רומא. ממליצה מאוד

6/12/2022

ספר חמוד ביותר!!!! מומלץ להנאה רצופה!

29/11/2022

קליל וכיפי לחופשה

4/11/2022

ספר מהמם

28/10/2022

ספר שהתחלתי וסיימתי בטיסה אחת ומאוד אהבתי, בהחלט יש הרבה תובנות שהאירו בי רצון לאמץ אותן. אהבתי מאוד

30/8/2022

ספר מקסים וסוחף!

23/8/2022

מקסים. לארוז ולטוס לרומא עכשיו!

27/6/2022

נהניתי מכל אות, בכיתי, צחקתי, בעיקר התרגשתי. נקרא בנשימה עצורה, מומלץ בחום

24/4/2022

קריסטין הרמל עושה זאת שוב! ספר סוחף הנקרא בשקיקה. הצלחתי לדמיין את מראות רומא והדמויות השונות. פשוט נהדר.

9/12/2021

חמוד ומקסים, כמו כל הספרים שלה

22/11/2021

ספר נפלא, קליל ומהנה שבולעים ביעף. אהבתי מאוד והצטערתי שהסתיים. ממליצה בחום. ❤️❤️❤️❤️❤️

21/9/2021

נפלא

7/8/2021

הספר כתוב בצורה טובה וזורמת. נהנתי מאוד

3/8/2021

מקסים, רומנטי מפתיע, נקרא בנשימה אחת

13/7/2021

ספר מרגש וחביב , משאיר הרגשה טובה , מומלץ בחום.

3/4/2021

ספר מקסים הסוגר קצוות ומעגל

2/4/2021

ספר חמוד

18/2/2021

ספר קליל, נפלא, זורם וכיפי. מומלץ בחום

29/1/2021

נהניתי מכל רגע ספר קליל ומרגש

13/1/2021

תענוג של רומן, בוכים צוחקים מסתקרנים ונהנים

14/12/2020

מהנה מאוד. לאורך כל הספר אתה מרגיש שנמצא בטיול באיטליה הכל מאוד מוחשי וציורי.

10/12/2020

ספר מקסים כמו כל ספרי הכותבת. מומלץ

26/11/2020

מקסים ומרגש

23/10/2020

כל כך מקסים וסוחף. לגמרי הרגשתי כאילו אני בטיול ברומא. מומלץ בחום!

27/9/2020

עושה חשק להיות ברומא מייד.

24/9/2020

ספר כיפי קליל . הסיפור מעניין מאוד והתיאורים הציוריים על רומא נהדרים .ממש ניתן לחוש את העיר . נהנתי מאוד

4/9/2020

ספר כתוב בקלילות עם הרבה תובנות לחיים שווה

28/8/2020

מקסים ממש!! נהניתי מכל רגע!!נהדר!!

1/8/2020

כמו כל הספרים של קריסטין עלילה שסוחפת אותך לעולם שלם. תודה על טיול ברומא והרבה תןבנות על עבר, הווה והעתיד.....

6/6/2020

נפלא נפלא נפלא. כל כך נהיניתי.

3/6/2020

ספר מושלם! לא יכלתי להפסיק לקרוא אותו. עוד ספר מושלם של סופרת מדהימה💞

30/5/2020

פשוט אוהבת את הכתיבה שלה.בא לי להגיע לרומא בגללה

12/5/2020

נחמד

24/4/2020

ספר מקסים. סופרת מצויינת. לא מאכזבת באף ספר. מומלץ מאוד

17/4/2020

כמו לראות סרט רומנטי עם חצי חיוך

15/4/2020

עוד אחד בסדרת הספרים המהממים של קריסטין הרמל. קראתי אותו בנשימה עצורה, מבלי להניח את הספר לרגע

11/4/2020

מקסים כמו כל ארבעה מתוך החמישה הנוספים שלה

27/3/2020

מעולה!

9/3/2020

ספר מאד מומלץ ומהנה.

24/2/2020

בתחילה חשבתי שזהו רומן טיסה קליל וחמוד. שיניתי את דעתי. הספר כבש אותי. לא הניח לי עד שסיימתי אותו. עונג צרוף.

3/1/2020

מקסים וקליל

29/10/2024

קריסטין הרמל אינה מכזיבה, וגם נושא כבד כמו שריטות העבר שמנתבות את המשך חיינו, הופך אצלה לספר קולח. הקריינות היתה פשטוטנ ונעימה לאוזני.

10/8/2024

ההתחלה לא היתה מבטיחה אבל בהמשך נהניתי יותר

10/2/2024

יפה מאד

30/1/2024

קריסטין הרמל היא סופרת מחוננת שיודעת לעשות מחקר מאוד מקיף על נושא הספר ולהגיש אותו לקורא בשפה קריאה ונגישה. מדי כמה ספרים מדהימים כאלה יש לה את סדרת הספרים הרומנטיים המטופשים האלה עם הציורים על העטיפה. הגיבורה היא תמיד די סתומה ומאוד חסרת ביטחון והסיפור הרומנטי תמיד ברמה של נערה בת 16. יחד עם זאת, עדיין הספרים של הרמל מאוד קריאים. נקרא ביומיים, עם מלא גלגולי עיניים, במהלך חופשה ברומא. מומלץ בנסיבות אלו בלבד

7/1/2024

קליל נחמד מאוד שעה קלה של בריחה לנופים אחרים.

3/12/2023

ספר חמוד וקליל, באיזשהו מובן ציפיתי שיהיה בו קצת "יותר"..

16/6/2023

מקסים וקולח, הדמויות מורכבות ומעניינות

8/3/2023

ספר חמוד

27/12/2022

סה״כ אהבתי. מעניין, יש מה ללמוד לגבי החיים ולגבי ההנחות שאנחנו עושים במהלך החיים שבחלקם יש טעויות ובחלקן אנחנו בוחרים נכון. ההחלטה של קט לגבי הבחור שאיתו יצאה פעם אחת וחוסר האמון שלה ובמיוחד חוסר הנכונות המוחלט שלה לשמוע מה יש לו להגיד.. נראית ממש מוזרה ולא הגיונית. קשה להאמין שזו התנהגות סבירה. זה ממש צרם ו עיצבן אותי .. ועל החלק הזה בעצם הספר מבוסס ( על כל מקרה מהמפגש הזה מתחיל סוג של מהלך של קט... יש בספר קטעים מעצבנים, יחד עם כשמגיעים לסוף הכל מסתדר ו״נופל״ למקום.. ולכן בסה״כ יש מה לקרוא..

31/10/2022

רומן חביב, כתוב בצורה שוטפת

13/9/2022

נחמד ביותר

27/8/2022

ספר חמוד, קליל, כיפי…

11/6/2022

נחמד מאוד. הספרים האחרים שקראתי של הסופרת היו טובים יותר. בכול זאת- ממליצה.

21/5/2022

היה ממש מרתק בתחילת הרומן, בהמשך - פחות

25/12/2021

קצת מופרך אבל קריא וחביב. מעביר כמה שעות בקלות ובכיף.

8/12/2021

ספר כתוב טוב מענין וזורם

25/4/2021

מקסים. התיאורים של רומא ממש לוקחים אותך לשם. נהניתי.

29/1/2021

ספר נחמד לסופש גשום.

15/12/2020

ספר חמוד מאוד. הסופרת מביאה את איטליה עד לפרטים הקטנים והרגשתי כאילו אני באמת מטיילת ברומא. לקראת אמצע סוף הספר הרגשתי שאיבדתי את הפואנטה. מומלץ למי שמחפש משהו קליל .

25/11/2020

שוטף מעניין רומא הגדולה וגם חומר למחשבה.שווה קריאה

5/11/2020

כמיטב המסורת של כריסטין הרמל, כתוב היטב, מערב אהבה לעיר, להסטוריה, למזון ולאנשים. בעיה אחת לדעתי, זה הכתיבה הפדגוגית מעט, אבל מי שיתעלם מכך, ייהנה מאד מהקריאה.

8/10/2020

ספר קליל לחופשה. פורט על הטעמים והאתרים ברומא. כייף לטייל דרך העיניים של הגיבורה. קריאה מהנה

13/9/2020

ספר קליל ונעים לקריאה. בריחה נעימה מטרדות היום לרומא המקסימה.

15/8/2020

ספר חמוד ומהנה מאוד. מעורר געגועים לאיטליה.

20/7/2020

כייפי וזורם

14/6/2020

ספר שקל וכיף לקרוא

16/5/2020

קליל חמוד ומהנה

1/5/2020

יופי של ספר

25/4/2020

ספר מהנה ומושך.

19/4/2020

I read a lot of great reviews about this book, and I really did enjoy it. However it was a little bit cliched and too romantic to my own taste. Maybe a little bit dreamy. But in the end I enjoyed it.

15/4/2020

זורם, קליל ונעים

11/4/2020

אהבתי את העלילה. פחות אהבתי את התרגום

31/3/2020

רומן רומנטי צפוי חביב,כשנחזור לטוס מומלץ לטיסות

28/2/2020

רומן חביב, קליל במשקל נוצה.

27/2/2020

חביב

21/2/2020

מאוד אהבתי לקרוא אותו...פשוט הנאה צרופה!!

4/2/2020

קריא קליל סוחף מעניין מעלה חיוך ולפעמים סוחט דימעה. קראתי ביום אחד... נהניתי מהספרים של קריסטין הרמל עד עכשיו.

8/1/2025

בנאלי

8/7/2024

הלוואי שכל הבעיות שלנו היו עוברות מחודש ברומא

25/12/2022

רומן רומנטי קיטשי. התיאורים של רומא נחמדים

17/10/2022

מרתק להסתובב ברומא. עלילה לא הגיונית.

1/1/2022

נחמד

13/10/2021

האמת,די משעמם

1/10/2021

נחמד. לא מעבר.

30/9/2021

נחמד

17/9/2021

לא אחיד ברמת הכתיבה שלו, משתפר בסוף

17/4/2021

נחמד

13/1/2021

בינוני יחסית לספרים האחרים שלה. עמודים שלמים של תיאורי נוף נמרחים שפשוט רפרפתי ודילגתי עליהם, מעט עלילה ושום טוויסט.

12/1/2021

רומן מקסים, קריאה קולחת

21/11/2020

רומן רומנטי משודרג

18/11/2020

יחסית לספרים שלה התאכזבתי מאוד. סתם רומן רומנטי . בכל אופן מעריצה את יתר הספרים שלה. בקריאה הרגשתי כאילו זה ספא הבוסר שלה או מישהו אחר כתב אותו.

4/9/2020

הי ספר חמוד וזורם.

27/8/2020

נחמד אבל קצץ כמו מדריך תיירים לרומא. יש נטיה לקצת.קיטש

18/7/2020

מתחיל מייגע ומסתיים די צפוי. ספר נחמד לסגר

12/6/2020

זורם אבל נדוש. ספר חביב להעביר איתו טיסה...

10/6/2020

רומן רומנטי עם happy ending

1/6/2020

נחמד. הכי פחות מוצלח שלה ממה שקראתי עד עכשיו

3/5/2020

ספר רומנטי קליל שעושה חשק לטייל באיטליה

27/3/2020

מאכזב ומשעמם

15/3/2020

ספר נחמד, קליל וזורם, קלישאתי וצפוי. מתאים ליום בידוד

4/10/2024

ספר קליל קליל קליל שפה מעט דלה סיפור טלנובלה ידוע מראש ספר להעביר זמן בלי לחשוב יותר מידי

7/12/2022

מאכזב. הספר הכי רע של הסופרת הלא רעה הזאת

22/5/2021

ספר פשוט וצפוי ועם זאת חביב לקריאה ציפיתי לקצת יותר עומק בסיפור הרגיש קצת שמההתחלה ניתן לדעת מה יקרה ואין משהו עמוק ומפתיע

9/1/2021

סיפור פשוט , מאכזב.

8/1/2021

די מאכזב בהתחשב שיש לס ספרים הרבה יותר מעניניים

16/11/2020

ספר פחות מוצלח לטעמי של סופרת מקסימה בדרך כלל. העלילה יותר שטוחה, חסר לי הסיפור ההיסטורי שבדרך כלל שזור בספריה וגם החלק הרומנטי נשאר קצת שטחי ולא מרגש

11/10/2020

לסקירה - https://sivi-the-avid-reader.com/איטלקית-למתחילים-קריסטן-הרמל/

21/4/2020

אחד הספרים הפחות טובים של הסופרת

24/3/2020

ספר בינוני ברמתו. נופל בהרבה מספריה האחרים.

21/3/2020

כתיבה עילגת. לא מוצלח במיוחד לסוגה. קשה להאמין שאותה סופרת כתבה את המתיקות שבשיכחה. שטוח כמו צלוחית של תה. בלי חן ובלי קסם.

23/2/2020

לא להאמין שסופרת שכתבה את הזמיר יכלה לפשל כל כך בספר ההזוי הילדותי והמטופש הזה.

3/12/2020

למתקשי קריאה, שאוהבים קלישאות נדושות והסברים ארוכים על כל פעולה. לא למיטיבי קריאה אתם פשוט לא תצליחו לצלוח את הספר הזה.

22/3/2020

אחד הגרועים שקראתי, שיטחי מאוד,גיבורה ראשית שלא מעוררת הזדהות. ממש בזבוז זמן, מזל שיש ממנו הרבה בתקופה הזויה זו.

איטלקית למתחילים קריסטין הרמל
 
 
פרק 1
 
 
הכול התחיל בחתונה.
אחותי הקטנה בֵּקי ואני, יחד עם כמה דודניות וחברות, עברנו בבוקר ההוא קרצוף, מירוק וצחצוח מושלמים בסלון היופי האהוב עלינו באפֶּר איסט סַייד. הנדרים נכתבו ושוננו, משהו כחול נלקח בהשאלה,1 וכשעמדתי ליד מזבח הכנסייה והתבוננתי באחותי הקטנה מתכוננת להבטיח נצח נצחים לגבר שהכירה לפני שנה, לא יכולתי שלא להרגיש קצת כאילו אני היא המשהו הישן, לעומת המשהו החדש שלה.
״רֵבֵּקה, האם את לוקחת את גֵ'יי לבעלך החוקי לדבוק בו מעתה ועד עולם, בטוב וברע, בעושר ובעוני, בחולי ובבריאות, עד שהמוות יפריד ביניכם?" שאל הכומר ולכסן מבט אל אחותי.
״כן," היא אמרה חרש.
הארוס שלה, ג'יי, חזר אחריה על הנדרים בעודו מביט באחותי אדומת השיער שעוֹרה החיוור והמנומש נראה מושלם בתוך שמלת משי שנהבית של קרולינה הֵרֵרה.
כשהכומר עמד לומר את הדברים הבאים, משהו על שבועה לנצח נצחים, שמעתי מלמול חלוש מן השורה הקדמית בכנסייה. ניסיתי להתעלם ממנו, ידעתי טוב מאוד מה זה. לא עכשיו, חשבתי. בבקשה לא עכשיו.
אבל המלמול הלך והתגבר.
לבסוף נשמע בבירור קולה הצרוד של סבתי במבטא האירי שלה.
״מה זה?" היא שאלה בקול רם בעוד אבי מנסה לשווא להסות אותה. ״רבקה הקטנה מתחתנת?"
מלמול נוסף פשט בכנסייה בזמן שקולה של סבתא התרומם וריחף בין הנוכחים. רבקה הסתובבה, הציצה בסבתא ואז הביטה בי באימה. משכתי חסרת אונים בכתפי. מה יכולתי לעשות? עמדתי ליד המזבח, במרחק מטרים אחדים מן השורה הקדמית של המושבים. ואבא אכן לא הצליח להשתיק אותה.
״אמא!" שמעתי את אבי לוחש בייאוש. ״ששש! זאת החתונה של רבקה!"
״רבקה, אתה אומר?" שאלה סבתי בקול רם ובמבטא אירי שחודד בחיים שלמים של התמכרות לעישון. היא השתעלה כדי להדגיש את השאלה שלה. ״רבקה? אבל רבקה היא הצעירה! מה עם קַט?"
עצמתי לרגע את עיני בתקווה שאבא יקבל שכל ויגרור את אמא שלו אל מחוץ לכנסייה. אבל זו הרי היתה חתונה אירית קתולית — ועוד חתונה בשבט קוֹנֵלי הגדול — אז איך אפשר בלי הפרעה קטנה מצד סבתא?
״כן, אמא, רבקה היא הצעירה," לחש אבא בטון מרגיע. ״את יודעת את זה. נדבר על זה אחרי הטקס, אוקיי?"
לרגע השתרר שקט, וחשבתי בשמץ של תקווה שסבתא הסכימה לדחות את השיחה הקטנה שלה. נשפתי לאט את האוויר מריאותי ושמעתי רחש קל דומה בקרב כל באי הכנסייה. בקי העיפה לעברי מבט של הקלה מהוססת והחזירה את פניה אל ג'יי.
הכומר בדיוק עמד לפצות את פיו כשסבתא הרימה שוב את קולה הצרוד, שפילח את האוויר הדומם והטחוב שעמד בכנסייה.
״אבל איפה קט?" היא שאלה. העפתי סביבי מבטים עצבניים ותהיתי אם אני אמורה להגיב. ״איפה קט?" היא חזרה ושאלה, הפעם בקול רם עוד יותר.
״היא כאן, אמא," אבא שלי אמר. יכולתי לשמוע את העייפות בקולו.
״איפה?" דרשה סבתא לדעת. ״אז זאת לא היא בשמלה הלבנה?"
״לא, אמא, זאת רבקה," אמר אבא, וסבתא המשיכה לסרוק את הכנסייה במבט פראי.
העברתי בעצבנות מבט מצד לצד. אולי אם אתעלם ממנה היא פשוט תיעלם. עצרתי את נשימתי וניסיתי לספור מעשר עד אפס, טריק שעזר לי הרבה פעמים להירגע כשהייתי קטנה. בבקשה אלוהים, התפללתי, תעשה שסבתא תפסיק לדבר. אנחנו הרי בכנסייה. הוא אמור להקשיב לי במקום הזה, לא?
אבל בִּמקום להשתתק, סבתא התחילה לחזור בלי הרף על שמי. ״קט?" היא שאלה בקול צרוד שהלך וגבר. ״קט? איפה קט? קט, יקירתי?"
המילים שלה כבר הבליעו את המחאות של אבא. עצמתי עיניים בכוח וביקשתי שמבול המילים הזה ייפסק. כשפקחתי אותן קמעה כעבור כמה שניות, ראיתי את בקי נועצת בי מבט בלחיים סמוקות.
״תעשי משהו!" היא לחשה בבהילות. ״בבקשה?"
חישלתי את עצמי, שאפתי אוויר והסתובבתי.
״אני כאן, סבתא," פלטתי בגרון ניחר, וקולי כמו הדהד בחזרה מאבן המזבח הקרה.
״קט, יקירתי!" קראה סבתא ופניה אורו. ״בקושי זיהיתי אותך, מותק! את לובשת שמלה! ועשית תסרוקת!"
גל קטן של צחוק עבר בכנסייה.
״אֶה, כן," אמרתי. ״תקשיבי, אולי נדבר על זה אחר כך? רבקה באמצע החתונה שלה ואנחנו קצת מפריעות."
״אבל על זה רציתי לדבר איתך, יקירתי!" קראה סבתא ושוב השתעלה כדי להדגיש את דבריה. יד אחת שלה, דקה וגרומה, התרוממה לכסות את פיה, והאחרת החליקה את השמלה הירוקה שהיא לובשת בכל חתונה משפחתית, אף על פי שיצאה מהאופנה כבר לפני חמישים שנה בערך.
הבטתי באבי. הוא עמד מעל אמו במלוא קומתו, מטר שמונים וחמישה סנטימטרים, ובהה בי חסר ישע בעיניים מלאות התנצלות.
״הכול בסדר, סבתא," הרגעתי אותה. ״נדבר אחר כך."
״אבל קט!" קראה סבתא. היא השתתקה והשתעלה בפראות, ואבא טפח על גבה. ״קט, יקירתי!" היא התחילה שוב אחרי התקף השיעול. ״אחותך הרבה יותר צעירה ממך! והיא כבר מתחתנת? מה עם הבחור הנחמד שיצאת איתו, יקירתי? קית קראו לו? פישלת עם זה?"
גל חדש של צחקוקים עבר בכנסייה. הרגשתי איך הפה שלי מתייבש כאילו מישהו דחס לתוכו חופן צמר גפן. החדר החל להסתחרר סביבי — מעט, לא כאילו אני עומדת להתעלף אלא כמו שקורה לפעמים בחלום.
אז זהו! אולי הכול חלום. ברור שזה חלום! כי באיזה עולם מעוות אישה בת שלושים וארבע באה לחתונה של אחותה בת העשרים ותשע וסבתא שלה לועגת לה בפני מאה ועשרים חברים וקרובי משפחה? זה חייב להיות איזה תעלול נכלולי של הדמיון הפרוע שלי.
ליתר ביטחון צבטתי את עצמי. בכוח.
איה.
טוב, נו, זה כנראה חלום ממש עמוק, כזה שצביטה לא תמיד עובדת בו. אז צבטתי חזק יותר. שום דבר. הסתובבתי והצצתי ברבקה.
״זה לא באמת קורה, נכון?" לחשתי. ״זה בטח מין סיוט שנוצר בתת־מודע שלי בתגובה לעובדה שאת מתחתנת לפני, מה שדרך אגב דווקא משמח אותי מאוד. נכון?"
בקי הסתכלה עלי במבט מוזר. ״לאאאא," היא אמרה לאט. ״אנחנו כולנו ערים לגמרי. אז בבקשה, קט! תעשי משהו!"
״כן," מלמלתי והפנמתי סוף־סוף את האימה. ״אה, סבתא," אמרתי בעדינות. ״בואי נדבר אחרי הטקס, בסדר? אני מבטיחה לך דיון מקיף על כל הפשלות הגדולות בחיי. אוקיי?"
אבא רכן אל סבתא בניסיון להשתיק אותה, אבל הוא כמובן איחר את המועד. כשיש לה משהו להגיד, היא אומרת אותו.
״אני פשוט לא מבינה, יקירתי!" היא אמרה בקול רם והדפה מעליה את אבא בכוח מפתיע. ״את לא מכוערת."
״תודה," אמרתי והצצתי סביבי בפני הנוכחים. חלקם נראו משועשעים וחלקם נחרדים.
״את לא טמבלית," המשיכה סבתא. ״תודה," אמרתי שוב מבעד לשיניים חשוקות.
״אני בטוחה ששמרת על תומתך, אם את מבינה למה אני מתכוונת," היא אמרה ברצינות גמורה. ואז קרצה לי והוסיפה בלחישה תיאטרלית, ״אני מדברת על הסקס."
״אֶההה," אמרתי, ופנַי האדימו קשות. הצחקוקים בכנסייה נעשו קולניים עוד יותר, והאב מֵרפי כחכח בגרונו. עצמתי לרגע עיניים ותהיתי מה הסיכוי שתתרחש התלקחות ספונטנית, שברגע זה נשמעה לי כמו תוכנית מצוינת.
״אז מה הבעיה?" שאלה סבתא אחרי שדווקא לא עליתי בלהבות בו במקום. הצצתי לכל עבר, חיפשתי מִפלט כלשהו, אבל לשווא, כמובן.
״אממ," התחלתי שוב.
״את כמעט בתולה זקנה, יקירתי!" התרוננה סבתא בעוד אני מהרהרת ביתרונות של למות כאן ועכשיו. היא השתתקה לרגע. ״זמנך אוזל!" היא צווחה, ולפתע נפנפה בזרועותיה מעל ראשה כמו ציפור משוגעת. ואחר כך, באותה מהירות, התיישבה על הספסל, חייכה אלי במתיקות ונופפה לי לשלום כאילו לא ניהלנו זה עתה חילופי דברים ממושכים וחושפניים לפני כל האורחים בחתונה של אחותי. ״שלום, יקירתי!" היא אמרה במאור פנים כעבור רגע. ״מתי הגעת הנה?"
הקהל ישב לרגע בשתיקה המומה, עד שהאב מרפי כחכח בגרונו.
״אממ, כן, ובכן," הוא אמר במבוכה. ״זה היה, אממ, סוג של שיעור. עכשיו אפשר לחזור לחתונה?"
בקי הציצה אלי בעיניים מודאגות ולחשה, ״את בסדר?"
הנהנתי והכרחתי את עצמי לחייך. ״בטח!"
אבל האמת היא שהרגשתי מובכת, מבוישת ומושפלת. בעצם הרגשתי ככה עוד לפני שסבתא בכלל פתחה את הפה. כי שישה שבועות לפני יום הולדתך השלושים וחמישה, כשאחותך הקטנה כבר מצאה את גבר חלומותיה בזמן שאת נותרת רווקה מושבעת אחרי עוד פרידה נטולת רגש, קשה לא להרגיש כמו כישלון. וגם אם את שמחה בשבילה עד להתפקע, אי שם בירכתי הראש יש תמיד קול קטן שנשמע למרבה הפלא כמו סבתא שלך ושואל, ״מה לא בסדר איתך? למה אף אחד לא אוהב אותך?"
 
1 לפי מסורת עתיקה, הכלה צריכה לעטות ביום החתונה משהו ישן ומשהו חדש, משהו שאוּל ומשהו כחול.
 

עוד ספרים של קריסטין הרמל