האם אפשר להבין את הטרור מעבר לכותרות החדשות? האם הטרור הוא אסטרטגיה מחושבת, אידאולוגיה רדיקלית או כורח פוליטי שנולד מתוך מציאות מורכבת?
הספר שבידיכם צולל אל לב הסוגיה הבוערת ביותר של זמננו – תופעת הטרור והשפעתה על העולם בכלל ועל ישראל בפרט. באמצעות ניתוח מעמיק, סקירה היסטורית ועדויות ממקור ראשון, הספר חושף את הדינמיקה המורכבת של ארגוני טרור, בדגש על אש"ף - ארגון שבמהלך השנים עבר שינוי תדמיתי מעמיק: מסמל של מאבק מזוין לכוח פוליטי עם לגיטימציה בין־לאומית.
אל"מ במיל' בני כהן לוקח אותנו למסע המתחיל בדיון תיאורטי במספר הגדרות מסובכות במדעי המדינה: מהו טרור? מה מבחין בין טרור וגרילה? ומהם מאפייני וגבולות ה"מאבק המזוין" כאמצעי להשגת יעדים מדיניים?
בהמשך בני מנסה ליישם ההגדרות וההבנות שלו על מקרה הבוחן של אש"ף מול מדינת ישראל. וכשהוא כמעט מסיים את הספר בראייה חיובית ובקורטוב של אופטימיות, מגיע החמאס ומבצע את הטבח הנורא של ה־7 באוקטובר.
לפנינו ספר המאתגר את החשיבה העדכנית בציבור הישראלי. אל"מ בני כהן דבק באבחנה בין אש"ף לחמאס. בעידן בו רבים וטובים איבדו כל תקווה להסדרה מול הפלשתינים - הוא קורא לחשיבה שונה ולמדיניות אחרת.
אלוף במיל' עמוס ידלין
האם אפשר להבין את הטרור מעבר לכותרות החדשות? האם הטרור הוא אסטרטגיה מחושבת, אידאולוגיה רדיקלית או כורח פוליטי שנולד מתוך מציאות מורכבת?
הספר שבידיכם צולל אל לב הסוגיה הבוערת ביותר של זמננו – תופעת הטרור והשפעתה על העולם בכלל ועל ישראל בפרט. באמצעות ניתוח מעמיק, סקירה היסטורית ועדויות ממקור ראשון, הספר חושף את הדינמיקה המורכבת של ארגוני טרור, בדגש על אש"ף - ארגון שבמהלך השנים עבר שינוי תדמיתי מעמיק: מסמל של מאבק מזוין לכוח פוליטי עם לגיטימציה בין־לאומית.
אל"מ במיל' בני כהן לוקח אותנו למסע המתחיל בדיון תיאורטי במספר הגדרות מסובכות במדעי המדינה: מהו טרור? מה מבחין בין טרור וגרילה? ומהם מאפייני וגבולות ה"מאבק המזוין" כאמצעי להשגת יעדים מדיניים?
בהמשך בני מנסה ליישם ההגדרות וההבנות שלו על מקרה הבוחן של אש"ף מול מדינת ישראל. וכשהוא כמעט מסיים את הספר בראייה חיובית ובקורטוב של אופטימיות, מגיע החמאס ומבצע את הטבח הנורא של ה־7 באוקטובר.
לפנינו ספר המאתגר את החשיבה העדכנית בציבור הישראלי. אל"מ בני כהן דבק באבחנה בין אש"ף לחמאס. בעידן בו רבים וטובים איבדו כל תקווה להסדרה מול הפלשתינים - הוא קורא לחשיבה שונה ולמדיניות אחרת.
אלוף במיל' עמוס ידלין
המטרה העליונה של הקולקטיב הפלסטיני היא להביא לקיצה של הריבונות היהודית בארץ ישראל. זו עובדה עוכרת שלווה, כמעט בלתי נסבלת. וממנה צריך להתחיל. רק אחר כך אפשר לכתוב, וצריך לכתוב, דו״חות מקיפים על הכשלון המודיעיני והצבאי בדרך לטבח של שבעה באוקטובר.
כל הפלסטינים, בכל שמונים השנים האחרונות, מתעקשים על שיבה. חמאס, פת״ח, ציבור, הנהגה, פליטים, תושבי קבע, טרוריסטים, מדינאים, הוגים. כולם כולל כולם. וכאשר הם עושים זאת, רבים מהם חושבים על המובן המעשי, על מזוודות ארוזות ומעבר דירה ליפו, צפת, לוד. אבל הרבה יותר חשוב מזה, הם חושבים על המובן המיתי של שיבה. זו ״שיבה״ במובן של שיבת שעון הזמן לאחור, למציאות שלפני הציונות ומדינת ישראל. שיבה לימים שבהם לא היו כאן יהודים בעלי כוח וזכות להגדרה עצמית. זה הדבר שאליו הם רוצים לשוב.
לכן, שיבה באוקטובר איננו ספר על מרכיב אחד מתוך כמה מרכיבים בעימות עם הפלסטינים. זהו ספר שקובע, ומוכיח, שרעיון השיבה הפלסטיני הוא המרכיב היחיד שחשוב באמת בעימות עם הפלסטינים. מה שהופך את הספר הזה לחשוב ביותר שאפשר לקרוא, לקראת המשך ההתמודדות הבלתי נמנעת של ישראל עם האתגר הפלסטיני.
בכל פעם שישראל שוכחת את התשתית היסודית של העימות, כותבים עדי שורץ ועינת וילף, היא חושפת את עצמה למתקפה מדינית ולאלימות רצחנית. ספרם, שבונה קומת נוספת על ספרם הקודם, מלחמת זכות השיבה, מתאר בתנופה את תולדות ההתנגשות של יהודים וערבים בארץ ישראל, וחושף את הגיאולוגיה של הסכסוך, את הסלע שעליו הוא יושב.
עד שרעיון השיבה המהותי לא ייעקר מהעולם, הם כותבים, לא יוכל לבוא סוף לעימות. עד שרעיון השיבה המהותי לא ייעקר מהעולם, הם מסבירים, ישראל לא תדע שלווה. מסקנתם ברורה: משימתה העיקרית של ישראל היא לפעול כדי לעקור אותו. ואל תגידו: אנחנו כבר יודעים! אם היינו יודעים, לא היה שבעה באוקטובר.
שמואל רוזנר
המטרה העליונה של הקולקטיב הפלסטיני היא להביא לקיצה של הריבונות היהודית בארץ ישראל. זו עובדה עוכרת שלווה, כמעט בלתי נסבלת. וממנה צריך להתחיל. רק אחר כך אפשר לכתוב, וצריך לכתוב, דו״חות מקיפים על הכשלון המודיעיני והצבאי בדרך לטבח של שבעה באוקטובר.
כל הפלסטינים, בכל שמונים השנים האחרונות, מתעקשים על שיבה. חמאס, פת״ח, ציבור, הנהגה, פליטים, תושבי קבע, טרוריסטים, מדינאים, הוגים. כולם כולל כולם. וכאשר הם עושים זאת, רבים מהם חושבים על המובן המעשי, על מזוודות ארוזות ומעבר דירה ליפו, צפת, לוד. אבל הרבה יותר חשוב מזה, הם חושבים על המובן המיתי של שיבה. זו ״שיבה״ במובן של שיבת שעון הזמן לאחור, למציאות שלפני הציונות ומדינת ישראל. שיבה לימים שבהם לא היו כאן יהודים בעלי כוח וזכות להגדרה עצמית. זה הדבר שאליו הם רוצים לשוב.
לכן, שיבה באוקטובר איננו ספר על מרכיב אחד מתוך כמה מרכיבים בעימות עם הפלסטינים. זהו ספר שקובע, ומוכיח, שרעיון השיבה הפלסטיני הוא המרכיב היחיד שחשוב באמת בעימות עם הפלסטינים. מה שהופך את הספר הזה לחשוב ביותר שאפשר לקרוא, לקראת המשך ההתמודדות הבלתי נמנעת של ישראל עם האתגר הפלסטיני.
בכל פעם שישראל שוכחת את התשתית היסודית של העימות, כותבים עדי שורץ ועינת וילף, היא חושפת את עצמה למתקפה מדינית ולאלימות רצחנית. ספרם, שבונה קומת נוספת על ספרם הקודם, מלחמת זכות השיבה, מתאר בתנופה את תולדות ההתנגשות של יהודים וערבים בארץ ישראל, וחושף את הגיאולוגיה של הסכסוך, את הסלע שעליו הוא יושב.
עד שרעיון השיבה המהותי לא ייעקר מהעולם, הם כותבים, לא יוכל לבוא סוף לעימות. עד שרעיון השיבה המהותי לא ייעקר מהעולם, הם מסבירים, ישראל לא תדע שלווה. מסקנתם ברורה: משימתה העיקרית של ישראל היא לפעול כדי לעקור אותו. ואל תגידו: אנחנו כבר יודעים! אם היינו יודעים, לא היה שבעה באוקטובר.
שמואל רוזנר
"היהודים הם יצורים עם שלוש רגליים ועין במצח." כך לימדו אותנו מאז היותנו ילדים, החדירו בנו שנאה במקום אהבה, מוות במקום חיים.
בשנת 1977 בח'אן-יונס שברצועת עזה, נולד איימן אבו סובח – ילד שלישי למשפחה מוסלמית פלסטינית. בתור שכנם של יחיא סינוואר, מוחמד דף ויחיא עיאש, ינק וספג איימן בילדותו את השנאה והנקמה כבסיס לקיומו של העם הפלסטיני.
בהיותו ילד קטן ראה חייל יהודי מניח תפילין, והרגע הזה שינה את חייו לנצח. איימן הבין שהוא שייך לעם היהודי. הוא היה נשמה יהודית שנולדה בטעות לעולם של טרור.
בספרו הוא מתאר את מסעו הקשה והכואב – אלימות, רדיפות, נידוי, איומים והשפלות – את הסגרתו לרשות הפלסטינית, את העינויים האיומים שחווה בכלא בעזה וכן את המאבק הקשה בארץ אל מול המשטרה, מעסיקים אכזריים ומנגנוני הגיור. איימן, שכיום עונה לשם דור שחר, לא ויתר: "אני יהודי בכל נימי נפשי. נולדתי יהודי ואסיים את חיי כיהודי גאה."
זהו סיפור על ילד תמים ורגיש שחלם להיות רופא, אך המציאות העגומה אליה נולד הקיפה אותו באלימות ובשנאת חינם. מסעו רווי התקווה לימד אותו שקיימים גם ניסים גלויים, אנשים טובים בדרך, נחישות, אמונה גדולה ובעיקר היכולת לבחור: בחיים ולא במוות; באהבה ולא בשנאה; באור ולא בחושך.
כיום דור נוסע ברחבי העולם ומפיץ הסברה לטובת ישראל, משתף בסיפורו הייחודי ומעביר את המסר ששמו טומן בחובו: דור שחר – דור של אהבה, שחר של יום חדש.
"היהודים הם יצורים עם שלוש רגליים ועין במצח." כך לימדו אותנו מאז היותנו ילדים, החדירו בנו שנאה במקום אהבה, מוות במקום חיים.
בשנת 1977 בח'אן-יונס שברצועת עזה, נולד איימן אבו סובח – ילד שלישי למשפחה מוסלמית פלסטינית. בתור שכנם של יחיא סינוואר, מוחמד דף ויחיא עיאש, ינק וספג איימן בילדותו את השנאה והנקמה כבסיס לקיומו של העם הפלסטיני.
בהיותו ילד קטן ראה חייל יהודי מניח תפילין, והרגע הזה שינה את חייו לנצח. איימן הבין שהוא שייך לעם היהודי. הוא היה נשמה יהודית שנולדה בטעות לעולם של טרור.
בספרו הוא מתאר את מסעו הקשה והכואב – אלימות, רדיפות, נידוי, איומים והשפלות – את הסגרתו לרשות הפלסטינית, את העינויים האיומים שחווה בכלא בעזה וכן את המאבק הקשה בארץ אל מול המשטרה, מעסיקים אכזריים ומנגנוני הגיור. איימן, שכיום עונה לשם דור שחר, לא ויתר: "אני יהודי בכל נימי נפשי. נולדתי יהודי ואסיים את חיי כיהודי גאה."
זהו סיפור על ילד תמים ורגיש שחלם להיות רופא, אך המציאות העגומה אליה נולד הקיפה אותו באלימות ובשנאת חינם. מסעו רווי התקווה לימד אותו שקיימים גם ניסים גלויים, אנשים טובים בדרך, נחישות, אמונה גדולה ובעיקר היכולת לבחור: בחיים ולא במוות; באהבה ולא בשנאה; באור ולא בחושך.
כיום דור נוסע ברחבי העולם ומפיץ הסברה לטובת ישראל, משתף בסיפורו הייחודי ומעביר את המסר ששמו טומן בחובו: דור שחר – דור של אהבה, שחר של יום חדש.
כאשר המוני אזרחים מודאגים הציפו את הרחובות במחאה נגד ההפיכה המשטרית, רובם המשיכו להתעלם מהמרחב הלא דמוקרטי שמחזיקות ממשלות ישראל מעבר לקו הירוק כבר כמעט שישה עשורים. הקוד נשמר: לא מזכירים את הכיבוש.
העובדה הזאת שלחה את מיכאל ספרד, מעורכי הדין המזוהים ביותר עם זכויות אדם בישראל, אל שולחן הכתיבה. "רציתי לשרטט", הוא כותב בכיבוש מבית, "איך עשורים של דיקטטורה ישראלית כלפי הפלסטינים יצרו דינמיקה שהובילה את מדינת ישראל מקריית ארבע, מקדומים ומפני חבר אל האיום הממשי שפרץ לחיינו בראשית 2023: הפניית הגיליוטינה האנטי-דמוקרטית פנימה והחלת מבנה חוקתי חדש וטוטליטרי שידכא את הישראלים כולם, גם היהודים שבהם. ואז הגיע שבעה באוקטובר. לרגע נראה לי שדבר מהעולם הקודם לא רלוונטי, אבל עם הזמן הבנתי שזה לא נכון. הכול עדיין רלוונטי".
בכיבוש מבית מוביל אותנו ספרד במסע בעקבות הכוחנות הישראלית וחושף את שורשיה העמוקים ואת השלכותיה המטלטלות. כי אם לא נבין מה אנחנו עושים לאחרים ומה זה עושה לנו, לא נוכל לעצב מחדש את דמותנו כחברה.
כאשר המוני אזרחים מודאגים הציפו את הרחובות במחאה נגד ההפיכה המשטרית, רובם המשיכו להתעלם מהמרחב הלא דמוקרטי שמחזיקות ממשלות ישראל מעבר לקו הירוק כבר כמעט שישה עשורים. הקוד נשמר: לא מזכירים את הכיבוש.
העובדה הזאת שלחה את מיכאל ספרד, מעורכי הדין המזוהים ביותר עם זכויות אדם בישראל, אל שולחן הכתיבה. "רציתי לשרטט", הוא כותב בכיבוש מבית, "איך עשורים של דיקטטורה ישראלית כלפי הפלסטינים יצרו דינמיקה שהובילה את מדינת ישראל מקריית ארבע, מקדומים ומפני חבר אל האיום הממשי שפרץ לחיינו בראשית 2023: הפניית הגיליוטינה האנטי-דמוקרטית פנימה והחלת מבנה חוקתי חדש וטוטליטרי שידכא את הישראלים כולם, גם היהודים שבהם. ואז הגיע שבעה באוקטובר. לרגע נראה לי שדבר מהעולם הקודם לא רלוונטי, אבל עם הזמן הבנתי שזה לא נכון. הכול עדיין רלוונטי".
בכיבוש מבית מוביל אותנו ספרד במסע בעקבות הכוחנות הישראלית וחושף את שורשיה העמוקים ואת השלכותיה המטלטלות. כי אם לא נבין מה אנחנו עושים לאחרים ומה זה עושה לנו, לא נוכל לעצב מחדש את דמותנו כחברה.
אם לקחת את הספר הזה לידך, אני מניחה שקַצת בסכסוך. שיש חלק בתוכך, אפילו קטן, ספקני ושברירי עד כי לרוב נדמה שהוא חומק ממך, חלק שמאמין שיש אפשרות לסיים סכסוכים.
או ההיפך.
לקחת את הספר הזה לידך כי פעם האמנת באפשרות לסיים סכסוכים, גם את הסכסוך הישראלי- פלסטיני, והאמונה הזאת התערערה. את.ה שבור.ת לב מאובדן הדרך, אבל את.ה כבר לא רואה את הדרך החוצה.
רוב האנשים במרחב שבו אנחנו חיים – גם יהודים וגם פלסטינים – מוצאים את עצמם על הציר הזה.
ואכן, לכאורה, מה בין פיוס ובין הנקודה הזאת בזמן – המילים האלה נכתבות באוקטובר 2024 – נקודה שהיא הקשה ביותר עד כה בהיסטוריה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. נדמה שסכסוך ומלחמה מהצד האחד ופיוס מהצד האחר הם שני יקומים מקבילים שבהם השפה שונה, התחביר שונה ואפילו ההיגיון אינו אותו היגיון.
ואולם בהיותם תוצרים של האנושות, שניהם ביטויים שלה. לכן, על אף שאינטואיטיבית נדמה שזה בלתי אפשרי, גם בעיצומו של סכסוך - הפיוס ממשיך להתקיים כאפשרות ממשית.
לכן, אין זמן מתאים יותר לתהות, לחקור ולבקש פיוס. אין זמן מתאים יותר להזכיר את מה שכל כך קל לשכוח כששקועים בתוך סכסוך שנדמה בלתי פתיר. סכסוכים מסתיימים. תמיד. למעשה זה בטבע שלהם. יעידו אפילו הנוראות שבמלחמות – מלחמות העולם והשמדות עם.
השאלה רק כמה זמן וכמה חיים יאבדו. ובתוך כך מובלעת אמת נוספת: אנחנו נוקשים וסגורים פחות מכפי שנדמה לנו. בני אדם יודעים להשתנות וגם חברות יודעות להשתנות.
אם לקחת את הספר הזה לידך, אני מניחה שקַצת בסכסוך. שיש חלק בתוכך, אפילו קטן, ספקני ושברירי עד כי לרוב נדמה שהוא חומק ממך, חלק שמאמין שיש אפשרות לסיים סכסוכים.
או ההיפך.
לקחת את הספר הזה לידך כי פעם האמנת באפשרות לסיים סכסוכים, גם את הסכסוך הישראלי- פלסטיני, והאמונה הזאת התערערה. את.ה שבור.ת לב מאובדן הדרך, אבל את.ה כבר לא רואה את הדרך החוצה.
רוב האנשים במרחב שבו אנחנו חיים – גם יהודים וגם פלסטינים – מוצאים את עצמם על הציר הזה.
ואכן, לכאורה, מה בין פיוס ובין הנקודה הזאת בזמן – המילים האלה נכתבות באוקטובר 2024 – נקודה שהיא הקשה ביותר עד כה בהיסטוריה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. נדמה שסכסוך ומלחמה מהצד האחד ופיוס מהצד האחר הם שני יקומים מקבילים שבהם השפה שונה, התחביר שונה ואפילו ההיגיון אינו אותו היגיון.
ואולם בהיותם תוצרים של האנושות, שניהם ביטויים שלה. לכן, על אף שאינטואיטיבית נדמה שזה בלתי אפשרי, גם בעיצומו של סכסוך - הפיוס ממשיך להתקיים כאפשרות ממשית.
לכן, אין זמן מתאים יותר לתהות, לחקור ולבקש פיוס. אין זמן מתאים יותר להזכיר את מה שכל כך קל לשכוח כששקועים בתוך סכסוך שנדמה בלתי פתיר. סכסוכים מסתיימים. תמיד. למעשה זה בטבע שלהם. יעידו אפילו הנוראות שבמלחמות – מלחמות העולם והשמדות עם.
השאלה רק כמה זמן וכמה חיים יאבדו. ובתוך כך מובלעת אמת נוספת: אנחנו נוקשים וסגורים פחות מכפי שנדמה לנו. בני אדם יודעים להשתנות וגם חברות יודעות להשתנות.
במלחמת ששת הימים ביוני 1967 החילה מדינת ישראל שלטון צבאי על אוכלוסייה פלסטינית גדולה בגדה המערבית וברצועת עזה, ולמרות ניסיונות רבים ומגוונים של פלסטינים, ישראלים וגורמים בין=לאומיים לסיימו, הוא מוסיף להתקיים מאז ועד ימינו אלה.
בספר זה מתחקה שפר רביב אחר שורשיו של הכיבוש הצבאי הישראלי ובוחן שאלה בסיסית שהמחקר ההיסטורי טרם סיפק לה תשובה: כיצד גיבשה מדינת ישראל את שליטתה באוכלוסייה זו? לשאלה זו משנה חשיבות ככל שהשליטה הצבאית הישראלית בפלסטינים נמשכת ונראה שהארעי נעשה למצב קבוע. דורות של יהודים וערבים נולדו מאז וחיים במציאות המורכבת הזאת, וככל שהזמן חולף, עתידו ואחריתו של השלטון הישראלי בגדה המערבית אינם ברורים.
בעלי הבית עוסק בתהליך קבלת ההחלטות במדינת ישראל, מבאר ומנתח אותו, חושף את מורכבותו, את האפשרויות והחלופות שהעלו מקבלי ההחלטות, את המחלוקות ביניהם, הפשרות וההסכמות שהגיעו אליהן. לתוצאותיו של תהליך זה הייתה השפעה רבה על עיצוב חייהם של יהודים וערבים בין נהר הירדן לים התיכון במשך עשרות שנים, והיא ניכרת, אולי ביתר שאת, גם בימינו.
במלחמת ששת הימים ביוני 1967 החילה מדינת ישראל שלטון צבאי על אוכלוסייה פלסטינית גדולה בגדה המערבית וברצועת עזה, ולמרות ניסיונות רבים ומגוונים של פלסטינים, ישראלים וגורמים בין=לאומיים לסיימו, הוא מוסיף להתקיים מאז ועד ימינו אלה.
בספר זה מתחקה שפר רביב אחר שורשיו של הכיבוש הצבאי הישראלי ובוחן שאלה בסיסית שהמחקר ההיסטורי טרם סיפק לה תשובה: כיצד גיבשה מדינת ישראל את שליטתה באוכלוסייה זו? לשאלה זו משנה חשיבות ככל שהשליטה הצבאית הישראלית בפלסטינים נמשכת ונראה שהארעי נעשה למצב קבוע. דורות של יהודים וערבים נולדו מאז וחיים במציאות המורכבת הזאת, וככל שהזמן חולף, עתידו ואחריתו של השלטון הישראלי בגדה המערבית אינם ברורים.
בעלי הבית עוסק בתהליך קבלת ההחלטות במדינת ישראל, מבאר ומנתח אותו, חושף את מורכבותו, את האפשרויות והחלופות שהעלו מקבלי ההחלטות, את המחלוקות ביניהם, הפשרות וההסכמות שהגיעו אליהן. לתוצאותיו של תהליך זה הייתה השפעה רבה על עיצוב חייהם של יהודים וערבים בין נהר הירדן לים התיכון במשך עשרות שנים, והיא ניכרת, אולי ביתר שאת, גם בימינו.
מתי ואיך הומצא הנרטיב הפלסטיני? הוא ספרו הראשון של איתמר צור, המתמקד בשיח ההיסטורי והתקשורתי במזרח התיכון – בכל הקשור לסכסוך הישראלי-פלסטיני. הספר מבטיח להציג תובנה מקורית ומעמיקה של נושא מרתק זה. לאור אירועי 7 באוקטובר, ספרו של צור מספק תובנות חיוניות להבנת השורשים העמוקים של הסכסוך, תוך שהוא מציע פרספקטיבה ייחודית על האתגרים העכשוויים והעתידיים באזור.
מתי ואיך הומצא הנרטיב הפלסטיני? אינו ספר היסטוריה רגיל. בניגוד למחקרים אחרים, צור מצליח לא רק לנתח את האירועים ההיסטוריים עצמם, אלא גם לחשוף כיצד הם נתפסו, עוצבו ונוצלו בשיח הציבורי והפוליטי לאורך השנים. הספר מתמקד בשאלה מרכזית ומרתקת: כיצד נוצר והתקבע הנרטיב הפלסטיני בתודעה העולמית, וכיצד נרטיב זה השפיע ומשפיע על הדינמיקה של הסכסוך עד היום. באמצעות מחקר מעמיק וחשיפת מקורות חדשים, הספר מספק פרספקטיבה רעננה ומעוררת מחשבה, ומציע כלים להבנת הכוחות המניעים את הסכסוך.
ספר זה הוא חובה לכל מי שמעוניין להבין טוב יותר את המזרח התיכון, את ההיסטוריה שלו ואת ההשפעה שלו על חיינו.
מתי ואיך הומצא הנרטיב הפלסטיני? הוא ספרו הראשון של איתמר צור, המתמקד בשיח ההיסטורי והתקשורתי במזרח התיכון – בכל הקשור לסכסוך הישראלי-פלסטיני. הספר מבטיח להציג תובנה מקורית ומעמיקה של נושא מרתק זה. לאור אירועי 7 באוקטובר, ספרו של צור מספק תובנות חיוניות להבנת השורשים העמוקים של הסכסוך, תוך שהוא מציע פרספקטיבה ייחודית על האתגרים העכשוויים והעתידיים באזור.
מתי ואיך הומצא הנרטיב הפלסטיני? אינו ספר היסטוריה רגיל. בניגוד למחקרים אחרים, צור מצליח לא רק לנתח את האירועים ההיסטוריים עצמם, אלא גם לחשוף כיצד הם נתפסו, עוצבו ונוצלו בשיח הציבורי והפוליטי לאורך השנים. הספר מתמקד בשאלה מרכזית ומרתקת: כיצד נוצר והתקבע הנרטיב הפלסטיני בתודעה העולמית, וכיצד נרטיב זה השפיע ומשפיע על הדינמיקה של הסכסוך עד היום. באמצעות מחקר מעמיק וחשיפת מקורות חדשים, הספר מספק פרספקטיבה רעננה ומעוררת מחשבה, ומציע כלים להבנת הכוחות המניעים את הסכסוך.
ספר זה הוא חובה לכל מי שמעוניין להבין טוב יותר את המזרח התיכון, את ההיסטוריה שלו ואת ההשפעה שלו על חיינו.
רבים יודעים שיפו נכנעה ב־48, אך מעטים יודעים, גם ערבים וגם יהודים, עד כמה הייתה יפו מפוארת בשיאה.
כלת הים בא לספר איך צמחה יפו מעיר כמעט חסרת חשיבות בעת הכיבוש הטורקי לכלת הים, ערוס אל בחר, הפנינה של הים התיכון. איך טומן אבו נבוט ב־1807 את זרעי צמיחתה, ואיך באים אחריו מוחמד עלי המצרי ובנו אברהים פאשה, ועימם עשרות אלפי מצרים, ומשנים לעד את פניה של האוכלוסייה הערבית בארץ בכלל וביפו בפרט. ועל הפרדסנות הערבית, שמפרסמת את יפו בעולם כולו. ועל ההשפעה האדירה של הבריטים ושל העיר העברית השכנה – תל-אביב.
ופתאום יפו היא עיר ענקית, מודרנית, עם קברטים ומערכות עיתונים, קונסוליות ובתי ספר זרים, ושכונות חדשות ושדרות רחבות. וסוכני אוניות ועבדל וואהב ואום כולתום. עם בתי קפה, ובתי ספר לשפות, ובתי מלון. עיר נאורה, מתקדמת, חפצת חיים, שראשיה ונכבדיה מטפחים תרבות וספורט, השכלה, גנים ותחבורה. עיר שעתידה מזהיר, והיא מביטה עשרות שנים קדימה בתשוקה גדולה.
והנמל, ליבה הפועם של העיר, שיותר מאלף אוניות עוגנות כל שנה מחוץ לשובר גליו, פורקות ברזל, עץ ומלט, ומעמיסות מאות אלפי תיבות תפוחי זהב – גאוותה של יפו.
עד שמגיע המרד הערבי הגדול ב־1936, והנמל מושבת ברגע אחד. ומכאן, שלב אחרי שלב, שנה אחרי שנה, האש דועכת, הבערה. עד שיפו כורעת תחת הנטל, וגולשת אל הרגע שבו מינה טנוס, פקיד המכס הראשי, מוסר את הנמל להגנה, שעות ספורות לפני שבן־גוריון מכריז על הקמת מדינת ישראל, ומסמל יותר מכל את התמוטטותה של העיר הפלסטינית הגדולה.
גיל ססובר, יליד 1973, חי ביפו. סופר, מזכיר עמותת דייגי יפו ויו"ר איגוד הדייגים בישראל. זהו ספרו העשירי.
רבים יודעים שיפו נכנעה ב־48, אך מעטים יודעים, גם ערבים וגם יהודים, עד כמה הייתה יפו מפוארת בשיאה.
כלת הים בא לספר איך צמחה יפו מעיר כמעט חסרת חשיבות בעת הכיבוש הטורקי לכלת הים, ערוס אל בחר, הפנינה של הים התיכון. איך טומן אבו נבוט ב־1807 את זרעי צמיחתה, ואיך באים אחריו מוחמד עלי המצרי ובנו אברהים פאשה, ועימם עשרות אלפי מצרים, ומשנים לעד את פניה של האוכלוסייה הערבית בארץ בכלל וביפו בפרט. ועל הפרדסנות הערבית, שמפרסמת את יפו בעולם כולו. ועל ההשפעה האדירה של הבריטים ושל העיר העברית השכנה – תל-אביב.
ופתאום יפו היא עיר ענקית, מודרנית, עם קברטים ומערכות עיתונים, קונסוליות ובתי ספר זרים, ושכונות חדשות ושדרות רחבות. וסוכני אוניות ועבדל וואהב ואום כולתום. עם בתי קפה, ובתי ספר לשפות, ובתי מלון. עיר נאורה, מתקדמת, חפצת חיים, שראשיה ונכבדיה מטפחים תרבות וספורט, השכלה, גנים ותחבורה. עיר שעתידה מזהיר, והיא מביטה עשרות שנים קדימה בתשוקה גדולה.
והנמל, ליבה הפועם של העיר, שיותר מאלף אוניות עוגנות כל שנה מחוץ לשובר גליו, פורקות ברזל, עץ ומלט, ומעמיסות מאות אלפי תיבות תפוחי זהב – גאוותה של יפו.
עד שמגיע המרד הערבי הגדול ב־1936, והנמל מושבת ברגע אחד. ומכאן, שלב אחרי שלב, שנה אחרי שנה, האש דועכת, הבערה. עד שיפו כורעת תחת הנטל, וגולשת אל הרגע שבו מינה טנוס, פקיד המכס הראשי, מוסר את הנמל להגנה, שעות ספורות לפני שבן־גוריון מכריז על הקמת מדינת ישראל, ומסמל יותר מכל את התמוטטותה של העיר הפלסטינית הגדולה.
גיל ססובר, יליד 1973, חי ביפו. סופר, מזכיר עמותת דייגי יפו ויו"ר איגוד הדייגים בישראל. זהו ספרו העשירי.
זוועות ה-7 באוקטובר הביאו למוסכמה ישראלית לפיה נדרש 'חישוב מסלול מחדש'. אמנם חישוב כזה עשוי ועלול להוביל לשלל מסקנות שונות ומנוגדות, אבל עיון הגון בהיסטוריה של הסכסוך, שה-7 באוקטובר הוא ללא ספק שפל עמוק שלא היה כמותו, מחייב את המסקנה שהגיע הזמן לחדול מהונאה עצמית. וזו מסקנתו המרכזית של הספר הזה. היא נשענת על היסטוריה שאין עוד שום טעם להתעלם ממנה: שורש הסכסוך איננו לא 'הפליטים' ולא 'הנכבה' ולא 'הכיבוש' ולא ההתנחלויות, אלא עצם התמדת העמדה המשותפת לרוב אם לכל הערבים הפלסטינים, לפיה הציונות ומדינת ישראל פסולות מן היסוד, בכל גבול ובכל צורה.
אין זו גזירת שמים כמובן. ב-1919 נחתם הסכם לבבי בין וייצמן לפייסל שביטא רצון כן ותכניות של ממש לשלום ראוי לשמו. באותה השנה, הוצגה מפת ארץ-ישראל על ידי התנועה הציונית, בתיאום ובהסכמת 'העולם', לפיה על הבית הלאומי לעם היהודי לקום במרחב שבין הליטאני למפרץ אילת, ומן הים עד למדבר כפי שהתפייט המנון הפלמ"ח. מ-1920 הפכו שני סימני דרך אלו לאות-מתה, ובמקומם באה סדרה אינסופית של התחכמויות מדיניות שנשענו כולן עד אחת על הונאה עצמית שהלכה והעמיקה, לפיה אילו רק יצמצמו עצמם היהודים בחזונם הציוני למינימום, יבוא סוף סוף "השלום".
אחרי 100 שנות הונאה עצמית שתרמה רבות גם לטבח של ה-7 באוקטובר, ולא פחות מכך ללגיטימיות בה מתקיים מאז שיסוי אנטישמי ארסי כנגד יהודים בכלל וכנגד זכותם 'להיות עם חופשי בארצו' בפרט, הגיע הזמן להבין כי הדרך לעתיד ראוי עוברת דרך אותם סימני דרך שכוחים שהתרחשו ב-1919.
מחבר הספר, פרופ' אודי מנור, היסטוריון בן קבוץ ניצנים, מתגורר בחיפה, פרסם בין היתר את הספר יגאל אלון – ביוגרפיה פוליטית 1980-1949, ואת הספר לעשות שלום עם הפלסטינים.
זוועות ה-7 באוקטובר הביאו למוסכמה ישראלית לפיה נדרש 'חישוב מסלול מחדש'. אמנם חישוב כזה עשוי ועלול להוביל לשלל מסקנות שונות ומנוגדות, אבל עיון הגון בהיסטוריה של הסכסוך, שה-7 באוקטובר הוא ללא ספק שפל עמוק שלא היה כמותו, מחייב את המסקנה שהגיע הזמן לחדול מהונאה עצמית. וזו מסקנתו המרכזית של הספר הזה. היא נשענת על היסטוריה שאין עוד שום טעם להתעלם ממנה: שורש הסכסוך איננו לא 'הפליטים' ולא 'הנכבה' ולא 'הכיבוש' ולא ההתנחלויות, אלא עצם התמדת העמדה המשותפת לרוב אם לכל הערבים הפלסטינים, לפיה הציונות ומדינת ישראל פסולות מן היסוד, בכל גבול ובכל צורה.
אין זו גזירת שמים כמובן. ב-1919 נחתם הסכם לבבי בין וייצמן לפייסל שביטא רצון כן ותכניות של ממש לשלום ראוי לשמו. באותה השנה, הוצגה מפת ארץ-ישראל על ידי התנועה הציונית, בתיאום ובהסכמת 'העולם', לפיה על הבית הלאומי לעם היהודי לקום במרחב שבין הליטאני למפרץ אילת, ומן הים עד למדבר כפי שהתפייט המנון הפלמ"ח. מ-1920 הפכו שני סימני דרך אלו לאות-מתה, ובמקומם באה סדרה אינסופית של התחכמויות מדיניות שנשענו כולן עד אחת על הונאה עצמית שהלכה והעמיקה, לפיה אילו רק יצמצמו עצמם היהודים בחזונם הציוני למינימום, יבוא סוף סוף "השלום".
אחרי 100 שנות הונאה עצמית שתרמה רבות גם לטבח של ה-7 באוקטובר, ולא פחות מכך ללגיטימיות בה מתקיים מאז שיסוי אנטישמי ארסי כנגד יהודים בכלל וכנגד זכותם 'להיות עם חופשי בארצו' בפרט, הגיע הזמן להבין כי הדרך לעתיד ראוי עוברת דרך אותם סימני דרך שכוחים שהתרחשו ב-1919.
מחבר הספר, פרופ' אודי מנור, היסטוריון בן קבוץ ניצנים, מתגורר בחיפה, פרסם בין היתר את הספר יגאל אלון – ביוגרפיה פוליטית 1980-1949, ואת הספר לעשות שלום עם הפלסטינים.
הספר שלפנינו מפרט בספרו כיצד חתר אבן סעוד, המנהיג הערבי שהקים וקידם את ממלכתו על יסוד האמונה הווהאבית, למציאת פתרון לסכסוך בפלסטין. במדיניותו הוא פעל למתן את התביעות ואת הפעילות של הפלסטינים ומדינות ערב, בד בבד עם הבטחת קיומו של היישוב היהודי בארץ. לכאורה גישה זו מנוגדת ניגוד מובנה בין דרישות הדת וההתנגדות הערבית הכללית להתיישבות היהודית בפלסטין לבין השלמה עם המפעל הציוני שגדל והתרחב. אולם הוא פעל כך כדי להגן על אינטרסים חשובים של ערב הסעודית שעמדו בסכנה מעצם קיומו של הסכסוך, והאפשרות שהחרפתו תמוטט את היציבות במזרח התיכון.
בניו-יורשיו המשיכו את המדיניות הזאת, והיא באה לידי ביטוי מובהק ביזמת פהד מ־1981 וביזמת עבדאללה מ־2002 שהפכה ליזמה הערבית לשלום של הליגה הערבית והמדינות המוסלמיות.
ערב הסעודית והסכסוך בפלסטין הוא ספר יסוד למבקשים להכיר את התהליכים במזרח התיכון מאז המחצית הראשונה של המאה העשרים.
מיכאל כהנוב נולד בתל אביב ב-1936. בעל תואר ראשון מהאוניברסיטה העברית בירושלים בפילוסופיה, בהיסטוריה של המזרח התיכון, ובמִנהל עסקים. בעל תואר שני מאוניברסיטת תל אביב בהיסטוריה של המזרח התיכון. בעל תואר Ph.D אוניברסיטת תל אביב בהיסטוריה של המזרח התיכון. שירת בצה"ל ביחידות המודיעין. יותר מעשרים שנה פעל במסגרת משרד ראש הממשלה בארץ ובחוץ לארץ.
הספר שלפנינו מפרט בספרו כיצד חתר אבן סעוד, המנהיג הערבי שהקים וקידם את ממלכתו על יסוד האמונה הווהאבית, למציאת פתרון לסכסוך בפלסטין. במדיניותו הוא פעל למתן את התביעות ואת הפעילות של הפלסטינים ומדינות ערב, בד בבד עם הבטחת קיומו של היישוב היהודי בארץ. לכאורה גישה זו מנוגדת ניגוד מובנה בין דרישות הדת וההתנגדות הערבית הכללית להתיישבות היהודית בפלסטין לבין השלמה עם המפעל הציוני שגדל והתרחב. אולם הוא פעל כך כדי להגן על אינטרסים חשובים של ערב הסעודית שעמדו בסכנה מעצם קיומו של הסכסוך, והאפשרות שהחרפתו תמוטט את היציבות במזרח התיכון.
בניו-יורשיו המשיכו את המדיניות הזאת, והיא באה לידי ביטוי מובהק ביזמת פהד מ־1981 וביזמת עבדאללה מ־2002 שהפכה ליזמה הערבית לשלום של הליגה הערבית והמדינות המוסלמיות.
ערב הסעודית והסכסוך בפלסטין הוא ספר יסוד למבקשים להכיר את התהליכים במזרח התיכון מאז המחצית הראשונה של המאה העשרים.
מיכאל כהנוב נולד בתל אביב ב-1936. בעל תואר ראשון מהאוניברסיטה העברית בירושלים בפילוסופיה, בהיסטוריה של המזרח התיכון, ובמִנהל עסקים. בעל תואר שני מאוניברסיטת תל אביב בהיסטוריה של המזרח התיכון. בעל תואר Ph.D אוניברסיטת תל אביב בהיסטוריה של המזרח התיכון. שירת בצה"ל ביחידות המודיעין. יותר מעשרים שנה פעל במסגרת משרד ראש הממשלה בארץ ובחוץ לארץ.
מספטמבר 1972 עד אפריל 1973 קיימה מזכירות מפלגת העבודה בירור מקיף בשאלת המדיניות של ישראל בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים – השטחים המוחזקים. לקחו בו חלק כל בכירי המפלגה: ראש הממשלה גולדה מאיר, סגן ראש הממשלה ושר החינוך יגאל אלון, שר הביטחון משה דיין, שר האוצר פנחס ספיר, שר החוץ אבא אבן ואחרים. בצד הניסיון ללבן את עמדת מפלגת העבודה לגבי האופן שבו צריכה ישראל להתנהל בשטחים, נערך דיון נרחב בשאלת דמותה ומהותה של המדינה בעתיד. נבחנו בו קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לנוכח המשמעות הדמוגרפית הגלומה בסיפוח השטחים; דמותה המוסרית של ישראל והאפשרות של הקמת מדינה פלסטינית עצמאית.
יותר מיובל שנים אחר כך לא נס לֵחם של השיקולים, הטיעונים והנימוקים שהעלו משתתפי הדיון, בראש ובראשונה בעלי העמדה היונית. הם רלוונטיים לשיח האקטואלי והעתידי על השטחים המוחזקים. הם חשובים במיוחד לנוכח התהליכים שנגלים לעינינו בישראל בשנים האחרונות, תהליכים אשר מכרסמים באופייה הדמוקרטי ובדמותה המוסרית של המדינה.
מספטמבר 1972 עד אפריל 1973 קיימה מזכירות מפלגת העבודה בירור מקיף בשאלת המדיניות של ישראל בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים – השטחים המוחזקים. לקחו בו חלק כל בכירי המפלגה: ראש הממשלה גולדה מאיר, סגן ראש הממשלה ושר החינוך יגאל אלון, שר הביטחון משה דיין, שר האוצר פנחס ספיר, שר החוץ אבא אבן ואחרים. בצד הניסיון ללבן את עמדת מפלגת העבודה לגבי האופן שבו צריכה ישראל להתנהל בשטחים, נערך דיון נרחב בשאלת דמותה ומהותה של המדינה בעתיד. נבחנו בו קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לנוכח המשמעות הדמוגרפית הגלומה בסיפוח השטחים; דמותה המוסרית של ישראל והאפשרות של הקמת מדינה פלסטינית עצמאית.
יותר מיובל שנים אחר כך לא נס לֵחם של השיקולים, הטיעונים והנימוקים שהעלו משתתפי הדיון, בראש ובראשונה בעלי העמדה היונית. הם רלוונטיים לשיח האקטואלי והעתידי על השטחים המוחזקים. הם חשובים במיוחד לנוכח התהליכים שנגלים לעינינו בישראל בשנים האחרונות, תהליכים אשר מכרסמים באופייה הדמוקרטי ובדמותה המוסרית של המדינה.
"מלחמת 1948 היתה ציון דרך בולט בעימות בין שתי תנועות לאומיות, שרבו על השליטה על אותה כברת אדמה. אך היא היתה גם – ולו רק משום שכך תפסו אותה ערבים רבים (ואולי אף רובם תופסים אותה כך גם היום) – חלק ממאבק גלובלי כללי יותר בין המזרח המוסלמי למערב, שבו ארץ ישראל/פלסטין הייתה וממשיכה להיות שדה קרב ראשון במעלה".
1948 של בני מוריס הוא אבן־דרך שאין ערוך לחשיבותה בחקר היחסים שבין יהודים לערבים בארץ ישראל. חשיפת סבכיה של המלחמה, תיאור מהלכיה ותיעוד התמורות שחלו בה מעמידים סיפור מורכב מאוד שלא תואר עד כה במלוא הסתעפויותיו ורכיביו. כדרכו, המחבר אינו נרתע מן העובדות שחשף בתעודות הרבות שחקר וניתח לצורך מחקר זה ומסכל ניסיונות לחריצת דין חד-צדדית ומוטה של צד זה או אחר.
"מלחמת 1948 היתה ציון דרך בולט בעימות בין שתי תנועות לאומיות, שרבו על השליטה על אותה כברת אדמה. אך היא היתה גם – ולו רק משום שכך תפסו אותה ערבים רבים (ואולי אף רובם תופסים אותה כך גם היום) – חלק ממאבק גלובלי כללי יותר בין המזרח המוסלמי למערב, שבו ארץ ישראל/פלסטין הייתה וממשיכה להיות שדה קרב ראשון במעלה".
1948 של בני מוריס הוא אבן־דרך שאין ערוך לחשיבותה בחקר היחסים שבין יהודים לערבים בארץ ישראל. חשיפת סבכיה של המלחמה, תיאור מהלכיה ותיעוד התמורות שחלו בה מעמידים סיפור מורכב מאוד שלא תואר עד כה במלוא הסתעפויותיו ורכיביו. כדרכו, המחבר אינו נרתע מן העובדות שחשף בתעודות הרבות שחקר וניתח לצורך מחקר זה ומסכל ניסיונות לחריצת דין חד-צדדית ומוטה של צד זה או אחר.
ג'יהאן באדר היא עובדת הצלב האדום בעיר פלסטינית בשומרון. שמה הולך לפניה כ"קוסמת" המסייעת לתושבים בכל בקשותיהם מישראל.
כך חושבים בעיר, וטוב שכך.
ג'יהאן באדר היא אריאל גרנדיר. כחיילת מסתערבת הכירה כאן כל בית, עד שמשימתה הסתיימה באסון כבד. אריאל נפצעה; אוהד, שותפה שהתחזה לאחיה, נהרג לצד בכיר מחבלי חמא"ס. עכשיו, בשליחות השב”כ ובצליעה ניכרת, אריאל חוזרת לעיר לפקוח עין על משפחות ה"שהידים". מפעיליה מקווים שכך יימנע האסון הבא; אריאל רק רוצה לשכך את האשמה והגעגועים. אל תחרטטו לה על בטחון המדינה.
חטיפתם של ארבעה חיילי צה"ל טורפת את הקלפים: חמא"ס מטיל על "ג'יהאן" לתווך בעסקת השבויים, ואילו השב"כ דורש מאריאל לחבור לדקל, חוקר איתו הסתכסכה, כדי לדובב אסיר המעורב בחטיפה - אסיר שלחמא"ס עניין רב בשחרורו, אך גם לאריאל, מסיבותיה שלה.
אריאל מהלכת על להב הסכין ביחסיה עם האסיר, עם חמא"ס ועם השב"כ. בו בזמן, היא נקרעת בין משיכתה לדקל לבין קדושת זכרו של אוהד. תחת לחץ גובר של טרור וחשש לחיי החטופים, תפקידה של אריאל בפרשה הופך קריטי לישראל, אך חמא”ס מתחיל לחשוד במניעיה. היא לא פוחדת למות, להיפך; אבל בדרך, היא נחושה לעשות דבר אחד נכון.
הגיבורה הבלתי נשכחת של "להתראות אללה" חוזרת ברומן קצבי ופרוע במיוחד.
ג'יהאן באדר היא עובדת הצלב האדום בעיר פלסטינית בשומרון. שמה הולך לפניה כ"קוסמת" המסייעת לתושבים בכל בקשותיהם מישראל.
כך חושבים בעיר, וטוב שכך.
ג'יהאן באדר היא אריאל גרנדיר. כחיילת מסתערבת הכירה כאן כל בית, עד שמשימתה הסתיימה באסון כבד. אריאל נפצעה; אוהד, שותפה שהתחזה לאחיה, נהרג לצד בכיר מחבלי חמא"ס. עכשיו, בשליחות השב”כ ובצליעה ניכרת, אריאל חוזרת לעיר לפקוח עין על משפחות ה"שהידים". מפעיליה מקווים שכך יימנע האסון הבא; אריאל רק רוצה לשכך את האשמה והגעגועים. אל תחרטטו לה על בטחון המדינה.
חטיפתם של ארבעה חיילי צה"ל טורפת את הקלפים: חמא"ס מטיל על "ג'יהאן" לתווך בעסקת השבויים, ואילו השב"כ דורש מאריאל לחבור לדקל, חוקר איתו הסתכסכה, כדי לדובב אסיר המעורב בחטיפה - אסיר שלחמא"ס עניין רב בשחרורו, אך גם לאריאל, מסיבותיה שלה.
אריאל מהלכת על להב הסכין ביחסיה עם האסיר, עם חמא"ס ועם השב"כ. בו בזמן, היא נקרעת בין משיכתה לדקל לבין קדושת זכרו של אוהד. תחת לחץ גובר של טרור וחשש לחיי החטופים, תפקידה של אריאל בפרשה הופך קריטי לישראל, אך חמא”ס מתחיל לחשוד במניעיה. היא לא פוחדת למות, להיפך; אבל בדרך, היא נחושה לעשות דבר אחד נכון.
הגיבורה הבלתי נשכחת של "להתראות אללה" חוזרת ברומן קצבי ופרוע במיוחד.
״בספרו פותח ד״ר שגיא פולקה לקורא הישראלי צוהר רחב ומרתק להבנת תפיסת העולם של הזרמים האידיאולוגיים והפוליטיים השונים בעולם האסלאמי במגוון רחב של תחומים החל ברעיון הג׳האד, דרך המתחים בין הזרמים הסוני והשיעי וכלה ביחס לסוגיות מגדר ופמיניזם. הספר המשלב בין ניתוח מעמיק, פרספקטיבה היסטורית ועושר מדהים של מקורות, יהיה כלי עזר חיוני לכל מי שמבקש להכיר וללמוד את העולם המרתק של האסלאמיזם המודרני״. - פרופ׳ מאיר ליטבק, מרכז אליאנס ללימודים איראניים, אוניברסיטת תל־אביב
״כחוקר הבקיא ברזי האסלאם, ד״ר שגיא פולקה מנגיש לקוראים תפיסות עולם דתיות־תרבותיות עדכניות של מדינות וארגוני טרור אסלאמיים קיצוניים. הספר מציג תובנות אודות התגבשותן של דרכי פעולה אסלאמיות־הלכתיות להצדקת המאבק נגד ישראל, ושופך אור על נושא מורכב זה. זהו ספר חשוב שיתרום הן לאנשי המודיעין והן לכל אזרח משכיל וסקרן, המעוניין להרחיב את ידיעותיו אודות שכנינו״. - יורם כהן, ראש השב״כ בשנים 2011–2016
״ספר זה ממלא חלל גדול בידע שלנו על הקבוצות והארגונים האסלאמיים השונים הפועלים היום באזורנו. שליטת המחבר ברזי השפה הערבית והתמצאותו העמוקה בדת האסלאם אפשרו לו להוציא ספר ייחודי, המתבסס במידה רבה על מקורות ראשוניים. הספר נחוץ לא רק לחוקרים או לאנשי המודיעין, כי אם לכל המתעניין בקורה באזור שבו אנו חיים״. - פרופ׳ (אמריטוס) יצחק חסון, האוניברסיטה העברית בירושלים
ד״ר שגיא פולקה הוא עמית מחקר במרכז משה דיין באוניברסיטת תל־אביב. תחום מחקרו הוא הגות מוסלמית בת זמננו, תוך התמקדות בזרם הפרגמטי שנולד מתוך ״האחים המוסלמים״. בשנת 2019 ראה אור ספרו באנגלית שעוסק בהרחבה בהגותו של שיח׳ יוּסֻף אלְ־קַרַצַ׳אוִיּ, האב הרוחני של זרם הוַוסַטִיַּה. פולקה מרצה בגופים אזרחיים וביטחוניים.
״בספרו פותח ד״ר שגיא פולקה לקורא הישראלי צוהר רחב ומרתק להבנת תפיסת העולם של הזרמים האידיאולוגיים והפוליטיים השונים בעולם האסלאמי במגוון רחב של תחומים החל ברעיון הג׳האד, דרך המתחים בין הזרמים הסוני והשיעי וכלה ביחס לסוגיות מגדר ופמיניזם. הספר המשלב בין ניתוח מעמיק, פרספקטיבה היסטורית ועושר מדהים של מקורות, יהיה כלי עזר חיוני לכל מי שמבקש להכיר וללמוד את העולם המרתק של האסלאמיזם המודרני״. - פרופ׳ מאיר ליטבק, מרכז אליאנס ללימודים איראניים, אוניברסיטת תל־אביב
״כחוקר הבקיא ברזי האסלאם, ד״ר שגיא פולקה מנגיש לקוראים תפיסות עולם דתיות־תרבותיות עדכניות של מדינות וארגוני טרור אסלאמיים קיצוניים. הספר מציג תובנות אודות התגבשותן של דרכי פעולה אסלאמיות־הלכתיות להצדקת המאבק נגד ישראל, ושופך אור על נושא מורכב זה. זהו ספר חשוב שיתרום הן לאנשי המודיעין והן לכל אזרח משכיל וסקרן, המעוניין להרחיב את ידיעותיו אודות שכנינו״. - יורם כהן, ראש השב״כ בשנים 2011–2016
״ספר זה ממלא חלל גדול בידע שלנו על הקבוצות והארגונים האסלאמיים השונים הפועלים היום באזורנו. שליטת המחבר ברזי השפה הערבית והתמצאותו העמוקה בדת האסלאם אפשרו לו להוציא ספר ייחודי, המתבסס במידה רבה על מקורות ראשוניים. הספר נחוץ לא רק לחוקרים או לאנשי המודיעין, כי אם לכל המתעניין בקורה באזור שבו אנו חיים״. - פרופ׳ (אמריטוס) יצחק חסון, האוניברסיטה העברית בירושלים
ד״ר שגיא פולקה הוא עמית מחקר במרכז משה דיין באוניברסיטת תל־אביב. תחום מחקרו הוא הגות מוסלמית בת זמננו, תוך התמקדות בזרם הפרגמטי שנולד מתוך ״האחים המוסלמים״. בשנת 2019 ראה אור ספרו באנגלית שעוסק בהרחבה בהגותו של שיח׳ יוּסֻף אלְ־קַרַצַ׳אוִיּ, האב הרוחני של זרם הוַוסַטִיַּה. פולקה מרצה בגופים אזרחיים וביטחוניים.
איך הצליחו הקתולים והפרוטסטנטים באירלנד, הטורקים והיוונים בקפריסין והשחורים והלבנים בדרום אפריקה להיחלץ ממעגל האלימות הקשה בסכסוכים ביניהם?
אילו מהלכים נקטו הצדדים הניצים בשלושת הסכסוכים הסבוכים, המתמשכים והעקובים מדם כדי להדביר את האלימות הפוליטית – בשעה שאצלנו עדיין נמשכים האיבה וההרג?
הדיפלומט אלון ליאל והעיתונאי יהודה ליטני מבקשים להשיב על כל השאלות הללו (ואחרות) באמצעות סדרה של ראיונות, שנערכו במשך יותר מחמש עשרה שנה עם עשרות מעורבים ומעורבות מכל הצדדים.
לצד פרישׂת הרקע ההיסטורי המורכב של שלושת הסכסוכים, שנבדלו מאוד זה מזה, וכיתתו מבקש להצביע דווקא על עניין משותף: בשלושת המקרים נעשו ניסיונות לרסן את האיבה גם באמצעות הכרה בסבלו של האויב ובכאבו ,ובשוויון הערך העמוק שבין הצדדים היריבים.
וכיתתו הוא קריאת חובה לכל המבקשים עתיד טוב יותר – וביתר שאת, לאחר אירועי הדמים של 7 באוקטובר 2023 ובעקבותיו.
איך הצליחו הקתולים והפרוטסטנטים באירלנד, הטורקים והיוונים בקפריסין והשחורים והלבנים בדרום אפריקה להיחלץ ממעגל האלימות הקשה בסכסוכים ביניהם?
אילו מהלכים נקטו הצדדים הניצים בשלושת הסכסוכים הסבוכים, המתמשכים והעקובים מדם כדי להדביר את האלימות הפוליטית – בשעה שאצלנו עדיין נמשכים האיבה וההרג?
הדיפלומט אלון ליאל והעיתונאי יהודה ליטני מבקשים להשיב על כל השאלות הללו (ואחרות) באמצעות סדרה של ראיונות, שנערכו במשך יותר מחמש עשרה שנה עם עשרות מעורבים ומעורבות מכל הצדדים.
לצד פרישׂת הרקע ההיסטורי המורכב של שלושת הסכסוכים, שנבדלו מאוד זה מזה, וכיתתו מבקש להצביע דווקא על עניין משותף: בשלושת המקרים נעשו ניסיונות לרסן את האיבה גם באמצעות הכרה בסבלו של האויב ובכאבו ,ובשוויון הערך העמוק שבין הצדדים היריבים.
וכיתתו הוא קריאת חובה לכל המבקשים עתיד טוב יותר – וביתר שאת, לאחר אירועי הדמים של 7 באוקטובר 2023 ובעקבותיו.
מולדת יקרה מספר את סיפורן של מלחמת העצמאות והנכּבה כפי שלא סופר מעולם - מנקודות המבט של יהודים ופלסטינים שלחמו בה, כמו גם של אלה שהפכו קורבנותיה. מבלי להפחית בחשיבותם של בן-גוריון או חאג' אמין אל-חוסייני, השחקנים העיקריים בעלילה הם אחרים: ניצולי שואה, יהודים ממרוקו, מארה״ב ומארץ ישראל עצמה, לצד פלסטינים ומתנדבים ערבים מעיראק, סוריה ולבנון. הם שהרגו ונהרגו, גירשו וגורשו, שנאו ואהבו.
את הסיפור הייחודי הזה מספר שי חזקני באמצעות בחינה של מאות מכתבים אישיים של חיילי צה״ל, לוחמי צבא ההצלה הערבי ואזרחים פלסטינים, שנלקחו שלל או יורטו בחשאי על ידי המודיעין הישראלי במטרה ללמוד על דעותיהם ועמדותיהם של יהודים וערבים. במקביל, מולדת יקרה מציע סקירה שיטתית ראשונה של התעמולה הערבית והציונית במלחמה - וקריאת המכתבים לצד התעמולה מציעה נרטיב שונה בתכלית מזה השגור.
למשל, חיילים יהודים ממרוקו בצה"ל סירבו לראות בארץ ישראל את מולדתם הבלעדית, ובעקבות הגזענות שחוו ביקשו לשוב למרוקו; מתנדבים יהודים מארה"ב התקשו לקבל פרשנות חדשה של המסורת היהודית שמכשירה מיליטריזם, נקמה וטיהור אתני; ופלסטינים נדרשו לקבל החלטה מכרעת - האם להקשיב לתעמולה הערבית לפיה הניצחון קרוב, או להימלט על נפשם כאשר האלימות הגיעה אל סף ביתם.
המהדורה האנגלית של מולדת יקרה זכתה בפרס קורנבלט ובפרס עזריאלי-קונקורדיה למחקר על ישראל. הסרט הדוקומנטרי דעתו של החייל המבוסס על הספר זכה בפרס ג'ון א' אוקונור מטעם האגודה ההיסטורית האמריקאית.
מולדת יקרה מספר את סיפורן של מלחמת העצמאות והנכּבה כפי שלא סופר מעולם - מנקודות המבט של יהודים ופלסטינים שלחמו בה, כמו גם של אלה שהפכו קורבנותיה. מבלי להפחית בחשיבותם של בן-גוריון או חאג' אמין אל-חוסייני, השחקנים העיקריים בעלילה הם אחרים: ניצולי שואה, יהודים ממרוקו, מארה״ב ומארץ ישראל עצמה, לצד פלסטינים ומתנדבים ערבים מעיראק, סוריה ולבנון. הם שהרגו ונהרגו, גירשו וגורשו, שנאו ואהבו.
את הסיפור הייחודי הזה מספר שי חזקני באמצעות בחינה של מאות מכתבים אישיים של חיילי צה״ל, לוחמי צבא ההצלה הערבי ואזרחים פלסטינים, שנלקחו שלל או יורטו בחשאי על ידי המודיעין הישראלי במטרה ללמוד על דעותיהם ועמדותיהם של יהודים וערבים. במקביל, מולדת יקרה מציע סקירה שיטתית ראשונה של התעמולה הערבית והציונית במלחמה - וקריאת המכתבים לצד התעמולה מציעה נרטיב שונה בתכלית מזה השגור.
למשל, חיילים יהודים ממרוקו בצה"ל סירבו לראות בארץ ישראל את מולדתם הבלעדית, ובעקבות הגזענות שחוו ביקשו לשוב למרוקו; מתנדבים יהודים מארה"ב התקשו לקבל פרשנות חדשה של המסורת היהודית שמכשירה מיליטריזם, נקמה וטיהור אתני; ופלסטינים נדרשו לקבל החלטה מכרעת - האם להקשיב לתעמולה הערבית לפיה הניצחון קרוב, או להימלט על נפשם כאשר האלימות הגיעה אל סף ביתם.
המהדורה האנגלית של מולדת יקרה זכתה בפרס קורנבלט ובפרס עזריאלי-קונקורדיה למחקר על ישראל. הסרט הדוקומנטרי דעתו של החייל המבוסס על הספר זכה בפרס ג'ון א' אוקונור מטעם האגודה ההיסטורית האמריקאית.
כיצד אחרי 76 שנות קיום, ניצחונות צבאיים מרשימים והשקעות אינסופיות בבניית צבא גדול ומצויד היטב, חיל אוויר מהחזקים בעולם, לווייני ביון שמשייטים בחלל, שירותי מודיעין מתוחכמים שיודעים הכול ויכולות אסטרטגיות שיש רק למעצמות ספורות, המפעל הציוני עדיין לא הצליח לעמוד במשימת היסוד שלו —מתן מקלט בטוח ליהודים?
מתקפת 7 באוקטובר חשפה את תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל במערומיה. המחדל לא היה נקודתי בלבד. הוא היה גם תוצאה של תהליך ארוך שנים, שמתגלה שלב אחר שלב במֵעֵבֶר לקיר הברזל. ישראל, קובע פרופ' אורי בר־יוסף, ממשיכה לחיות תחת איומים כבדים לא בשל היעדר עוצמה צבאית, אלא בגלל סירובה העיקש להגיע להסדרים מדיניים על בסיס הנוסחה הבינלאומית לפתרון הסכסוך הישראלי־ערבי. הסדרים כאלה יְיַצְּרוּ סטטוס קוו שיצמצם את המוטיבציה ואת היכולת של הגורמים השונים במזרח התיכון לפגוע בביטחונה של ישראל.
מזה 57 שנים, מאז מלחמת ששת הימים, ישראל עומדת בפני שתי אפשרויות: החזרת השטחים שנכבשו באותה מלחמה תמורת סיום הסכסוך, או המשך הכיבוש והמשך הסכסוך על המחיר הכבד הגלום בהם. מתקפת 7 באוקטובר הביאה לרגע ההכרעה. מֵעֵבֶר לקיר הברזל מסביר בצורה ברורה מדוע יש לבחור באפשרות הראשונה.
כיצד אחרי 76 שנות קיום, ניצחונות צבאיים מרשימים והשקעות אינסופיות בבניית צבא גדול ומצויד היטב, חיל אוויר מהחזקים בעולם, לווייני ביון שמשייטים בחלל, שירותי מודיעין מתוחכמים שיודעים הכול ויכולות אסטרטגיות שיש רק למעצמות ספורות, המפעל הציוני עדיין לא הצליח לעמוד במשימת היסוד שלו —מתן מקלט בטוח ליהודים?
מתקפת 7 באוקטובר חשפה את תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל במערומיה. המחדל לא היה נקודתי בלבד. הוא היה גם תוצאה של תהליך ארוך שנים, שמתגלה שלב אחר שלב במֵעֵבֶר לקיר הברזל. ישראל, קובע פרופ' אורי בר־יוסף, ממשיכה לחיות תחת איומים כבדים לא בשל היעדר עוצמה צבאית, אלא בגלל סירובה העיקש להגיע להסדרים מדיניים על בסיס הנוסחה הבינלאומית לפתרון הסכסוך הישראלי־ערבי. הסדרים כאלה יְיַצְּרוּ סטטוס קוו שיצמצם את המוטיבציה ואת היכולת של הגורמים השונים במזרח התיכון לפגוע בביטחונה של ישראל.
מזה 57 שנים, מאז מלחמת ששת הימים, ישראל עומדת בפני שתי אפשרויות: החזרת השטחים שנכבשו באותה מלחמה תמורת סיום הסכסוך, או המשך הכיבוש והמשך הסכסוך על המחיר הכבד הגלום בהם. מתקפת 7 באוקטובר הביאה לרגע ההכרעה. מֵעֵבֶר לקיר הברזל מסביר בצורה ברורה מדוע יש לבחור באפשרות הראשונה.
האם עתיד משותף בין ישראלים יהודים וערבים פלסטינים בכלל אפשרי?
רוני אריאלי וד"ר עאמר ג'רייסי בספרם עתיד משותף לערבים ויהודים מציעים נקודת מבט מקורית על יחסי יהודים-ערבים בישראל. הכותבים, שניהם פעילים חברתיים, מציגים טיעון חזק לשיתוף פעולה דו-תרבותי כבסיס לחברה ישראלית טובה יותר.
כוחו של הספר נובע מהפרספקטיבה החדשנית שלו, המקדמת קשרים מהשטח במקום יוזמות ממשלתיות מלמעלה למטה. אף שיש שימצאו את האופטימיות של הכותבים מופרזת, במיוחד לאור האירועים האחרונים, חזונם לעתיד משותף המבוסס על קשרים אמיתיים מעורר השראה ומחשבה ששינוי הוא בר השגה.
מירב הספר נכתב לפני אירועי ה-7 באוקטובר 2023. לאחר מכן נכתב פרק נוסף ע״י ד״ר עאמר ג'ראיסי המתמקד ב-7 לאוקטובר והשלכותיו.
כל ההכנסות ממכירת הספר ילכו למימון פעילויות של מיזם ״ערים מובילות שינוי״ לקירוב בין ערבים ליהודים.
האם עתיד משותף בין ישראלים יהודים וערבים פלסטינים בכלל אפשרי?
רוני אריאלי וד"ר עאמר ג'רייסי בספרם עתיד משותף לערבים ויהודים מציעים נקודת מבט מקורית על יחסי יהודים-ערבים בישראל. הכותבים, שניהם פעילים חברתיים, מציגים טיעון חזק לשיתוף פעולה דו-תרבותי כבסיס לחברה ישראלית טובה יותר.
כוחו של הספר נובע מהפרספקטיבה החדשנית שלו, המקדמת קשרים מהשטח במקום יוזמות ממשלתיות מלמעלה למטה. אף שיש שימצאו את האופטימיות של הכותבים מופרזת, במיוחד לאור האירועים האחרונים, חזונם לעתיד משותף המבוסס על קשרים אמיתיים מעורר השראה ומחשבה ששינוי הוא בר השגה.
מירב הספר נכתב לפני אירועי ה-7 באוקטובר 2023. לאחר מכן נכתב פרק נוסף ע״י ד״ר עאמר ג'ראיסי המתמקד ב-7 לאוקטובר והשלכותיו.
כל ההכנסות ממכירת הספר ילכו למימון פעילויות של מיזם ״ערים מובילות שינוי״ לקירוב בין ערבים ליהודים.
האם עידן המידע שינה גם את הכללים הבסיסיים של תורת המלחמה?
ספר זה מתמודד עם השאלה שיש לה השלכות ישירות על ביטחוננו כאן ועכשיו. הספר מתחיל בהגדרת היחידה הקטנה ביותר של מידע, בודק את הכלים שבהם המידע עובר ואת שימושיו השונים במלחמה, ומתמקד בענף הלוחמה הפסיכולוגית בתוך השדה הכולל של לוחמת המידע. זהו הענף המרכיב, בעזרת הניסיון ההיסטורי, מדריך להפעלת לוחמה פסיכולוגית.
חלקו האחרון של הספר בוחן את הלוחמה הפסיכולוגית בהקשר של הסכסוך הישראלי־ערבי, החל בפרשת גלעד שליט, דרך צעדות השיבה וכלה במבצע שומר החומות. חלק זה מסתיים במלחמת רוסיה־אוקראינה כדוגמה לשימוש העדכני של הפעלת לוחמת מידע בתום הרבע הראשון של המאה ה־21 .
האם עידן המידע שינה גם את הכללים הבסיסיים של תורת המלחמה?
ספר זה מתמודד עם השאלה שיש לה השלכות ישירות על ביטחוננו כאן ועכשיו. הספר מתחיל בהגדרת היחידה הקטנה ביותר של מידע, בודק את הכלים שבהם המידע עובר ואת שימושיו השונים במלחמה, ומתמקד בענף הלוחמה הפסיכולוגית בתוך השדה הכולל של לוחמת המידע. זהו הענף המרכיב, בעזרת הניסיון ההיסטורי, מדריך להפעלת לוחמה פסיכולוגית.
חלקו האחרון של הספר בוחן את הלוחמה הפסיכולוגית בהקשר של הסכסוך הישראלי־ערבי, החל בפרשת גלעד שליט, דרך צעדות השיבה וכלה במבצע שומר החומות. חלק זה מסתיים במלחמת רוסיה־אוקראינה כדוגמה לשימוש העדכני של הפעלת לוחמת מידע בתום הרבע הראשון של המאה ה־21 .
"מאז אותו יום כיפור התשל"ד, שבו איימו על עמי בהרמת ברזל ובהצתת אש, מתאווה אני להרים קולי ומר רוחי... למען תשמעו ותדעו – אתה הקרוב אלי ואתם הרחוקים, אויבים מכים או עדים אדישים מכל קצווי תבל".
הרב אברהם חזן היה שקוע בתפילה כשפרצה מלחמת יום הכיפורים. כמו רבים אחרים הוא חווה את המלחמה הזו כאיום קיומי שעלול חלילה להוריד לטמיון את כל הישגי העם היהודי. חוויה מטלטלת זו גרמה לו לכתוב עליה ולשתף אותה – פנימה והחוצה – ומעל הכול לנסות להבין את הדיסוננס בין קדושת היום למלחמה הנוראה בפרספקטיבה היסטורית.
מלחמה ותפילה הוא ספר הגותי יוצא דופן, פרי ניסיון מפעים זה, שבו המחבר מנסה ליצוק משמעות לקורות המלחמה ולבדידותה של ישראל בראי המקורות, ובמיוחד לאור סיפורי האבות בספר בראשית. הוא חוקר את טיב מערכת היחסים שבין הצמד יצחק וישמעאל כאבטיפוס להבנת יחסי ישראל והאסלאם לפי המסורת. הספר כתוב באופן ייחודי כמעין יומן אישי בעל איכויות של ספרות ושירה, אך גם כטקסט עיוני העוסק בסוגיות יסוד במחשבת היהדות ובקריאה היסטוריוסופית-מקראית של האירועים.
מלחמה ותפילה נכתב בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים, לפני כ-50 שנה, אך לאחר פרוץ "מלחמת שמחת תורה" ("חרבות ברזל") ב-7 באוקטובר 2023, הוא נעשה אקטואלי יותר מאי-פעם. הספר נוגע בחומרים הנפיצים של הסכסוך ישראלי-ערבי שלא הפסיק לדמם, ומבעד לאירועים הקשים הוא חושף את אורות ההבטחה והתקווה לעתידה של ישראל ולעתיד האדם.
הרב אברהם חזן נולד ב-1920 (תר"פ) באלג'יריה. שימש כרב בצבא צרפת במרוקו, הקים בשטרסבורג את הקהילה הספרדית והנהיג אותה עד עלייתו לאחר מלחמת ששת הימים. שימש בישראל כרב ראשי למשטרה ולבתי הסוהר והקים את "קרן התשובה" לשיקום אסירים ברוח היהדות. אישיותו רבת הגוונים ינקה מעולם חכמי צפון אפריקה וחבקה השכלה מערבית ופילוסופית רחבה. היה חבר קרוב לרב יהודה אשכנזי (מניטו), לפרופ' אנדרה נהר, לפרופ' אליין אמדו לוי ולנסי ועוד. נפטר ב-2003 (התשס"ג) ונטמן בירושלים.
"ספר זה תופס אירוע בזמן בלתי ניתן למדידה, יש בו דיאלוג אינטימי של הסופר עם נשמתו ואיתך הקורא. שמע, יהודי, זהו רב המדבר אליך מירושלים" (הפילוסוף היהודי צרפתי אנדרה נהר)
"מאז אותו יום כיפור התשל"ד, שבו איימו על עמי בהרמת ברזל ובהצתת אש, מתאווה אני להרים קולי ומר רוחי... למען תשמעו ותדעו – אתה הקרוב אלי ואתם הרחוקים, אויבים מכים או עדים אדישים מכל קצווי תבל".
הרב אברהם חזן היה שקוע בתפילה כשפרצה מלחמת יום הכיפורים. כמו רבים אחרים הוא חווה את המלחמה הזו כאיום קיומי שעלול חלילה להוריד לטמיון את כל הישגי העם היהודי. חוויה מטלטלת זו גרמה לו לכתוב עליה ולשתף אותה – פנימה והחוצה – ומעל הכול לנסות להבין את הדיסוננס בין קדושת היום למלחמה הנוראה בפרספקטיבה היסטורית.
מלחמה ותפילה הוא ספר הגותי יוצא דופן, פרי ניסיון מפעים זה, שבו המחבר מנסה ליצוק משמעות לקורות המלחמה ולבדידותה של ישראל בראי המקורות, ובמיוחד לאור סיפורי האבות בספר בראשית. הוא חוקר את טיב מערכת היחסים שבין הצמד יצחק וישמעאל כאבטיפוס להבנת יחסי ישראל והאסלאם לפי המסורת. הספר כתוב באופן ייחודי כמעין יומן אישי בעל איכויות של ספרות ושירה, אך גם כטקסט עיוני העוסק בסוגיות יסוד במחשבת היהדות ובקריאה היסטוריוסופית-מקראית של האירועים.
מלחמה ותפילה נכתב בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים, לפני כ-50 שנה, אך לאחר פרוץ "מלחמת שמחת תורה" ("חרבות ברזל") ב-7 באוקטובר 2023, הוא נעשה אקטואלי יותר מאי-פעם. הספר נוגע בחומרים הנפיצים של הסכסוך ישראלי-ערבי שלא הפסיק לדמם, ומבעד לאירועים הקשים הוא חושף את אורות ההבטחה והתקווה לעתידה של ישראל ולעתיד האדם.
הרב אברהם חזן נולד ב-1920 (תר"פ) באלג'יריה. שימש כרב בצבא צרפת במרוקו, הקים בשטרסבורג את הקהילה הספרדית והנהיג אותה עד עלייתו לאחר מלחמת ששת הימים. שימש בישראל כרב ראשי למשטרה ולבתי הסוהר והקים את "קרן התשובה" לשיקום אסירים ברוח היהדות. אישיותו רבת הגוונים ינקה מעולם חכמי צפון אפריקה וחבקה השכלה מערבית ופילוסופית רחבה. היה חבר קרוב לרב יהודה אשכנזי (מניטו), לפרופ' אנדרה נהר, לפרופ' אליין אמדו לוי ולנסי ועוד. נפטר ב-2003 (התשס"ג) ונטמן בירושלים.
"ספר זה תופס אירוע בזמן בלתי ניתן למדידה, יש בו דיאלוג אינטימי של הסופר עם נשמתו ואיתך הקורא. שמע, יהודי, זהו רב המדבר אליך מירושלים" (הפילוסוף היהודי צרפתי אנדרה נהר)
מדינת ישראל משולה לרכבת הנוסעת במהירות על שני פסים מקבילים. פס אחד הוא הזהות היהודית והפס השני הוא הזהות הדמוקרטית, ושני אלה חייבים להיות מקבילים לחלוטין. כל אחד מהם מפצה את השני ב"אורכו" - אורך רוח וסבלנות - בעת שהרכבת נוסעת, ובעיקר בעת פניות חדות.
האלוף (במיל') ד"ר יום טוב סמיה לא היה צריך את זוועות ה-7 באוקטובר 2023, ולא את המחאה כנגד המהפכה המשפטית, כדי להבין הן את מקור הבעיות החברתיות והביטחוניות של מדינת ישראל, והן את תחילת הדרכים לפתרונן בהציבו את 13 הערכים והעקרונות לקיומה של מדינת ישראל כמדינת מופת, ובראשם – אחדות או למות! הוא החל לכתוב ספר זה ב-2018, הגישו לעריכה ראשונה באוקטובר 2022, ולא האמין כמה מהר ואלים אותה סכנה שחזה תתממש - ואף ביתר שאת. על אף שני האירועים המכוננים, מבית ומחוץ, החליט סמיה שלא לגעת בתוכן הדברים שכתב ולהותירו בפני הקוראים כמות שהוא. עם זאת, אין לראות בספר יוהרת נבואה כלשהי, אלא ניתוח ומחקר מעמיקים שנמשכו כחמש שנים.
סמיה מסביר בספרו מדוע אחרי יותר מ-120 שנות סכסוך ו-75 שנות עצמאות, הרצופות במלחמות ובניסיונות להגיע להסכמים ולהסדרים שונים עם העולם הערבי ועם הפלסטינים - על מדינת ישראל לשנות פרדיגמה ולנקוט אסטרטגיה שונה, שאותה הוא מכנה "שבעת עקרונות הברזל". רק לאחר שנאמץ אותם, נוכל לקרוא לכל מי שמעוניין לדבר עמנו, לדון לאורם באפשרות להגיע להפסקת הלוחמה, לקץ הסכסוך ולשלום. עם זאת, חמאס, איראן, חיזבאללה, החות'ים או כל איום חיצוני אחר אינם מהווים איום קיומי על מדינת ישראל – הסכנה האמיתית לקיומנו נעוצה בנו עצמנו, ואם לא נפתור אותה בהקדם ובצורה יסודית, לא נוכל להבטיח את קיומנו כאן. אם לא נשב ונדבר עד שייצא עשן לבן ונגיע לאחדות, אותם פסי מסילה יחדלו להיות מקבילים זה לזה - ויובילו את הרכבת שלנו אל התהום. הזמן הולך ואוזל, וחובה עלינו להתעורר בטרם יהיה מאוחר מדי.
זהו ספר חובה ללמידה ולשינון מקורות העם היהודי, הציונות, הישראליות והפטריוטיות.
האלוף (במיל') ד"ר יום טוב סמיה, הוא איש עסקים בתחום האנרגיה והתשתיות מאז 2001, חוקר מנהיגות ואקלים ארגוני, פעיל חברתי למען הקהילה, בעל תואר ראשון כללי מאוניברסיטת תל אביב, תואר שני בביטחון לאומי, ותואר דוקטור בסוציולוגיה ובמדעי המדינה מאוניברסיטת חיפה. שירת בצה"ל כ-30 שנה, ובין היתר היה מפקד חטיבות צנחנים וגבעתי, מפקד אוגדת עזה, מפקד עוצבת הגליל ומפקד פיקוד דרום. גרוש, אב לארבעה וסב לשבעה. זה ספרו השלישי. קדמו לו "מנהיגות ברגעים של אמת" ו"מיחידים ליחידה".
מדינת ישראל משולה לרכבת הנוסעת במהירות על שני פסים מקבילים. פס אחד הוא הזהות היהודית והפס השני הוא הזהות הדמוקרטית, ושני אלה חייבים להיות מקבילים לחלוטין. כל אחד מהם מפצה את השני ב"אורכו" - אורך רוח וסבלנות - בעת שהרכבת נוסעת, ובעיקר בעת פניות חדות.
האלוף (במיל') ד"ר יום טוב סמיה לא היה צריך את זוועות ה-7 באוקטובר 2023, ולא את המחאה כנגד המהפכה המשפטית, כדי להבין הן את מקור הבעיות החברתיות והביטחוניות של מדינת ישראל, והן את תחילת הדרכים לפתרונן בהציבו את 13 הערכים והעקרונות לקיומה של מדינת ישראל כמדינת מופת, ובראשם – אחדות או למות! הוא החל לכתוב ספר זה ב-2018, הגישו לעריכה ראשונה באוקטובר 2022, ולא האמין כמה מהר ואלים אותה סכנה שחזה תתממש - ואף ביתר שאת. על אף שני האירועים המכוננים, מבית ומחוץ, החליט סמיה שלא לגעת בתוכן הדברים שכתב ולהותירו בפני הקוראים כמות שהוא. עם זאת, אין לראות בספר יוהרת נבואה כלשהי, אלא ניתוח ומחקר מעמיקים שנמשכו כחמש שנים.
סמיה מסביר בספרו מדוע אחרי יותר מ-120 שנות סכסוך ו-75 שנות עצמאות, הרצופות במלחמות ובניסיונות להגיע להסכמים ולהסדרים שונים עם העולם הערבי ועם הפלסטינים - על מדינת ישראל לשנות פרדיגמה ולנקוט אסטרטגיה שונה, שאותה הוא מכנה "שבעת עקרונות הברזל". רק לאחר שנאמץ אותם, נוכל לקרוא לכל מי שמעוניין לדבר עמנו, לדון לאורם באפשרות להגיע להפסקת הלוחמה, לקץ הסכסוך ולשלום. עם זאת, חמאס, איראן, חיזבאללה, החות'ים או כל איום חיצוני אחר אינם מהווים איום קיומי על מדינת ישראל – הסכנה האמיתית לקיומנו נעוצה בנו עצמנו, ואם לא נפתור אותה בהקדם ובצורה יסודית, לא נוכל להבטיח את קיומנו כאן. אם לא נשב ונדבר עד שייצא עשן לבן ונגיע לאחדות, אותם פסי מסילה יחדלו להיות מקבילים זה לזה - ויובילו את הרכבת שלנו אל התהום. הזמן הולך ואוזל, וחובה עלינו להתעורר בטרם יהיה מאוחר מדי.
זהו ספר חובה ללמידה ולשינון מקורות העם היהודי, הציונות, הישראליות והפטריוטיות.
האלוף (במיל') ד"ר יום טוב סמיה, הוא איש עסקים בתחום האנרגיה והתשתיות מאז 2001, חוקר מנהיגות ואקלים ארגוני, פעיל חברתי למען הקהילה, בעל תואר ראשון כללי מאוניברסיטת תל אביב, תואר שני בביטחון לאומי, ותואר דוקטור בסוציולוגיה ובמדעי המדינה מאוניברסיטת חיפה. שירת בצה"ל כ-30 שנה, ובין היתר היה מפקד חטיבות צנחנים וגבעתי, מפקד אוגדת עזה, מפקד עוצבת הגליל ומפקד פיקוד דרום. גרוש, אב לארבעה וסב לשבעה. זה ספרו השלישי. קדמו לו "מנהיגות ברגעים של אמת" ו"מיחידים ליחידה".
הכול התחיל כשנועה תשבי נשאלה בארוחת ערב יוקרתית בלוס אנג'לס: מהו ראש השנה היהודי? ותשבי, שהמשפחה שלה מלאה בסיפורי גלות ושואה, עלייה וקיבוץ, אקדמיה ודיפלומטיה, יהדות וישראליות מוּדעוֹת, מצאה את עצמה בלי תשובה. ואז היא התחילה לחקור: מה המשמעות של להיות ישראלית? ומה זה בעצם אומר שאני יהודייה? זמן קצר אחר כך היא מצאה את עצמה נואמת, בלי תכנון מראש, בהפגנת תמיכה בישראל בלוס אנג'לס, ומכאן התחילה קריירה שתשבי לא יכלה לחזות: המסבירנית של ישראל בארצות הברית.
זהו הוא סיפורן של הארץ והמדינה משולב בסיפור משפחתה של תשבי. בדרך מנפצת תשבי כמה מיתוסים, מתמודדת עם ההתקפות על ישראל ומבהירה למה הציונות עדיין חשובה כל כך, לנו, ולכל היהודים בעולם.
הכול התחיל כשנועה תשבי נשאלה בארוחת ערב יוקרתית בלוס אנג'לס: מהו ראש השנה היהודי? ותשבי, שהמשפחה שלה מלאה בסיפורי גלות ושואה, עלייה וקיבוץ, אקדמיה ודיפלומטיה, יהדות וישראליות מוּדעוֹת, מצאה את עצמה בלי תשובה. ואז היא התחילה לחקור: מה המשמעות של להיות ישראלית? ומה זה בעצם אומר שאני יהודייה? זמן קצר אחר כך היא מצאה את עצמה נואמת, בלי תכנון מראש, בהפגנת תמיכה בישראל בלוס אנג'לס, ומכאן התחילה קריירה שתשבי לא יכלה לחזות: המסבירנית של ישראל בארצות הברית.
זהו הוא סיפורן של הארץ והמדינה משולב בסיפור משפחתה של תשבי. בדרך מנפצת תשבי כמה מיתוסים, מתמודדת עם ההתקפות על ישראל ומבהירה למה הציונות עדיין חשובה כל כך, לנו, ולכל היהודים בעולם.
הדרך לשבעה באוקטובר מציג את מערכת היחסים בין ארגון חמאס לבנימין נתניהו, מתקופת כניסתו למשרד ראש הממשלה ב-1996 ועד הימים האחרונים – ימי המלחמה ברצועת עזה.
החלק הראשון בספר מתאר את זהות האינטרסים בין חמאס לנתניהו בכל הקשור להתנגדותם המשותפת לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני באמצעות הסכם שלום וחלוקת הארץ. ניתוח מדיניות החוץ והביטחון של נתניהו מלמד, שקו הנצחת הסכסוך שהוביל בעשורים האחרונים, עולה בקנה אחד עם תפיסתו לגבי אופייה הרצוי של החברה והפוליטיקה הישראלית בכיוונים סמכותניים ואנטי-דמוקרטיים. אותה "קונספציה של הכלת חמאס", שמרבים עתה לדבר בגנותה בחודשים האחרונים, היא הצד השני של המדיניות שאפשרה לאיראן להפוך למדינת סף גרעינית. הדרך לשבעה באוקטובר מזכיר פרשות ואירועים מההיסטוריה של השנים האחרונות ומראה כיצד מדיניות המלחמה-שאין-לה-סוף משמשת את נתניהו כדי לשמר את שלטונו.
חלקו השני של החיבור, המדינה המצורעת: על ימיה הראשונים של הלחימה ברצועת עזה, דן בשבועות הראשונים של המלחמה – בפרט בקמפיין ההפצצות האסטרטגיות מן האוויר, שהצבא הוציא לפועל עד לכניסה הקרקעית – ומראה כיצד נתניהו עשה שימוש ברגשות הנקם שהציפו את הישראלים באופן טבעי לאחר קציר הדמים ביישובי הנגב המערבי והסביבה, כדי לקדם מדיניות החותרת, הלכה למעשה, להמשיך ולשמר את הסכסוך האזורי ואת האינטרסים שחמאס מייצג. האופן שבו נתניהו מנהל את המלחמה מלמד שהוא פועל ביודעין כדי להנציח את מעגל הדמים ולהפוך את ישראל למדינה מצורעת: הן ביחס למקומה במשפחת העמים והן מבחינת אופייה של החברה הישראלית.
אדם רז הוא היסטוריון וחוקר בעקבות – המכון לחקר הסכסוך הישראלי-פלסטיני. רז פרסם ספרים ומאמרים רבים הנוגעים, בין השאר, להיסטוריה של הסכסוך, לתוכנית הגרעין הישראלית, ולתיאוריה פוליטית. ספרו האחרון: הדמגוג: המכניזם של הפעלת השררה (2023, הוצאת תלם). בחודשים הקרובים יראה אור ספרו Loot: How Israel Stole Palestinian Property (Verso Press).
הדרך לשבעה באוקטובר מציג את מערכת היחסים בין ארגון חמאס לבנימין נתניהו, מתקופת כניסתו למשרד ראש הממשלה ב-1996 ועד הימים האחרונים – ימי המלחמה ברצועת עזה.
החלק הראשון בספר מתאר את זהות האינטרסים בין חמאס לנתניהו בכל הקשור להתנגדותם המשותפת לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני באמצעות הסכם שלום וחלוקת הארץ. ניתוח מדיניות החוץ והביטחון של נתניהו מלמד, שקו הנצחת הסכסוך שהוביל בעשורים האחרונים, עולה בקנה אחד עם תפיסתו לגבי אופייה הרצוי של החברה והפוליטיקה הישראלית בכיוונים סמכותניים ואנטי-דמוקרטיים. אותה "קונספציה של הכלת חמאס", שמרבים עתה לדבר בגנותה בחודשים האחרונים, היא הצד השני של המדיניות שאפשרה לאיראן להפוך למדינת סף גרעינית. הדרך לשבעה באוקטובר מזכיר פרשות ואירועים מההיסטוריה של השנים האחרונות ומראה כיצד מדיניות המלחמה-שאין-לה-סוף משמשת את נתניהו כדי לשמר את שלטונו.
חלקו השני של החיבור, המדינה המצורעת: על ימיה הראשונים של הלחימה ברצועת עזה, דן בשבועות הראשונים של המלחמה – בפרט בקמפיין ההפצצות האסטרטגיות מן האוויר, שהצבא הוציא לפועל עד לכניסה הקרקעית – ומראה כיצד נתניהו עשה שימוש ברגשות הנקם שהציפו את הישראלים באופן טבעי לאחר קציר הדמים ביישובי הנגב המערבי והסביבה, כדי לקדם מדיניות החותרת, הלכה למעשה, להמשיך ולשמר את הסכסוך האזורי ואת האינטרסים שחמאס מייצג. האופן שבו נתניהו מנהל את המלחמה מלמד שהוא פועל ביודעין כדי להנציח את מעגל הדמים ולהפוך את ישראל למדינה מצורעת: הן ביחס למקומה במשפחת העמים והן מבחינת אופייה של החברה הישראלית.
אדם רז הוא היסטוריון וחוקר בעקבות – המכון לחקר הסכסוך הישראלי-פלסטיני. רז פרסם ספרים ומאמרים רבים הנוגעים, בין השאר, להיסטוריה של הסכסוך, לתוכנית הגרעין הישראלית, ולתיאוריה פוליטית. ספרו האחרון: הדמגוג: המכניזם של הפעלת השררה (2023, הוצאת תלם). בחודשים הקרובים יראה אור ספרו Loot: How Israel Stole Palestinian Property (Verso Press).
בעיית הפליטים הפלסטינים, מאז לידתה בשנים 1947-1949, היתה לסלע מחלוקת מטריד בין מדינת ישראל לשכנותיה. ההיסטוריון, ד"ר בני מוריס, המסתייע במגוון מסועף ומורכב של מסמכים ועדויות מבקש להסיר מפרשה עגומה זו את הכסות המסלפת והמעוותת, שמלחמת התעמולה כרכה סביבה. ייחודו וערכו של החיבור בנסיון חסר הפניות ללמוד את גורמיו, רכיביו ושלביו של התהליך. גישה זו, הממקדת את עיקר שימת הלב בנסיבות ההיסטוריות, המקומיות והייחודיות לכל שלב ושלב בהיווצרות הבעיה, מנפצת את הנטייה לייחס לנושא פרשנות, שעיקרה גוונים של שחור ולבן. הקורא ימצא אפוא בספר תיאורים מפורטים של יציאת הערבים מחיפה ומיפו (אפריל-מאי 1948), הגירוש מלוד ורמלה (יולי 1948), בריחת האוכלוסייה הכפרית מן הגליל העליון ומן הנגב הצפוני (אוקטובר-נובמבר 1948), וכן דיון בגישות השונות והמשתנות של הגורמים הרבים שפעלו בתחום זה משני צדי המתרס: אישי מפתח, מפלגות, הצבא, ההנהגה הערבית ואחרים.
המחקר בוחן את מלחמת השחרור והמאבק הדיפלומטי בבירות העולם ואף דן בנסיונות הראשונים והמאכזבים לפתור את הבעיה ולחסלה.
»הספר הוא מהדורה מורחבת ומתוקנת של המקור האנגלי.
בעיית הפליטים הפלסטינים, מאז לידתה בשנים 1947-1949, היתה לסלע מחלוקת מטריד בין מדינת ישראל לשכנותיה. ההיסטוריון, ד"ר בני מוריס, המסתייע במגוון מסועף ומורכב של מסמכים ועדויות מבקש להסיר מפרשה עגומה זו את הכסות המסלפת והמעוותת, שמלחמת התעמולה כרכה סביבה. ייחודו וערכו של החיבור בנסיון חסר הפניות ללמוד את גורמיו, רכיביו ושלביו של התהליך. גישה זו, הממקדת את עיקר שימת הלב בנסיבות ההיסטוריות, המקומיות והייחודיות לכל שלב ושלב בהיווצרות הבעיה, מנפצת את הנטייה לייחס לנושא פרשנות, שעיקרה גוונים של שחור ולבן. הקורא ימצא אפוא בספר תיאורים מפורטים של יציאת הערבים מחיפה ומיפו (אפריל-מאי 1948), הגירוש מלוד ורמלה (יולי 1948), בריחת האוכלוסייה הכפרית מן הגליל העליון ומן הנגב הצפוני (אוקטובר-נובמבר 1948), וכן דיון בגישות השונות והמשתנות של הגורמים הרבים שפעלו בתחום זה משני צדי המתרס: אישי מפתח, מפלגות, הצבא, ההנהגה הערבית ואחרים.
המחקר בוחן את מלחמת השחרור והמאבק הדיפלומטי בבירות העולם ואף דן בנסיונות הראשונים והמאכזבים לפתור את הבעיה ולחסלה.
»הספר הוא מהדורה מורחבת ומתוקנת של המקור האנגלי.
במוצאי שבת בדצמבר 2008 נתלש גדי עזרא מהחיים האזרחיים ונשלח לעזה עם צוות לוחמים.
באחד־עשר הימים שבהם שהו בעומק הרצועה, בין סיכולים ממוקדים לגיהינום של הריסות, הם למדו שמלחמה היא לא רק גבורה, פחד וסכנה, אלא גם רגעים קטנים, גדולים מהחיים הצעירים שלהם. מלחמה, כך גילו, היא גם נחמה, תקווה וגעגוע. היא אירוע אנושי שמלמד אותם על הגבולות שלהם, על עצמם.
11 יום בעזה מגולל את סיפורו האמיתי של כוח מילואים מיוחד של סיירת צנחנים ומספר על המלחמה בדיוק כפי שהיא. דרך עיני המחבר אנו זוכים להצצה עוצרת נשימה לימים שמתחילים באי־ודאות ויכולים להסתיים בשיברון לב וצחוק כאחד.
"עופרת יצוקה" היה המבצע המשמעותי הראשון בעזה אחרי ההתנתקות, והדילמות שעלו בו חזרו בכל המבצעים ברצועה מאז ועד היום. כשחברי הצוות נקראו שוב למילואים בעקבות מתקפת 7 באוקטובר, התברר להם שהמלחמה בעצם מעולם לא הסתיימה.
גדי עזרא, מנהל מטה ההסברה הלאומי לשעבר, הוא מרצה בינלאומי, משפטן ופרשן. יליד קריית גת ומתגורר עם משפחתו בתל אביב. זהו ספרו הראשון.
במוצאי שבת בדצמבר 2008 נתלש גדי עזרא מהחיים האזרחיים ונשלח לעזה עם צוות לוחמים.
באחד־עשר הימים שבהם שהו בעומק הרצועה, בין סיכולים ממוקדים לגיהינום של הריסות, הם למדו שמלחמה היא לא רק גבורה, פחד וסכנה, אלא גם רגעים קטנים, גדולים מהחיים הצעירים שלהם. מלחמה, כך גילו, היא גם נחמה, תקווה וגעגוע. היא אירוע אנושי שמלמד אותם על הגבולות שלהם, על עצמם.
11 יום בעזה מגולל את סיפורו האמיתי של כוח מילואים מיוחד של סיירת צנחנים ומספר על המלחמה בדיוק כפי שהיא. דרך עיני המחבר אנו זוכים להצצה עוצרת נשימה לימים שמתחילים באי־ודאות ויכולים להסתיים בשיברון לב וצחוק כאחד.
"עופרת יצוקה" היה המבצע המשמעותי הראשון בעזה אחרי ההתנתקות, והדילמות שעלו בו חזרו בכל המבצעים ברצועה מאז ועד היום. כשחברי הצוות נקראו שוב למילואים בעקבות מתקפת 7 באוקטובר, התברר להם שהמלחמה בעצם מעולם לא הסתיימה.
גדי עזרא, מנהל מטה ההסברה הלאומי לשעבר, הוא מרצה בינלאומי, משפטן ופרשן. יליד קריית גת ומתגורר עם משפחתו בתל אביב. זהו ספרו הראשון.
יום שבת, 7 באוקטובר 2023, שמחת תורה, 06:29 בבוקר. ברגע שייזכר לדיראון עולם, כמו קו גבול הנמתח בין העולם שהיה לעולם עכשיו, מתחילות להישמע ברחבי הארץ אזעקות בלתי פוסקות, שהן רק הפתיח לאירוע רב־הנפגעים הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל.
הספר שלפניכם מתאר ללא כפפות את היממה הדרמטית שעברה על הצוותים הרפואיים השונים, שהתמודדו ב-7 באוקטובר עם הרגעים הקשים ביותר בקריירה שלהם, כשרבים מהם גם אכולי דאגה לבני משפחה השוהים בבסיסים צבאיים או ביישובי עוטף עזה שנהפכו לחזית.
כבדו שערי עזה נוגע בלב העשייה הרוחשת בטיפול המוענק בשטח, בחדרי ההלם ובחדרי הניתוח, ובו מובאים עקרונות הטיפול בפצועי טראומה, עקרונות שנכתבו בדם. הוא מתאר את היממה הנוראה ביותר בתולדותינו מנקודת מבטם של אנשי רפואה מכל קשת הטיפול בגוף ובנפש: פרמדיקים, מנתחים, עובדים סוציאליים, פסיכיאטרים, אחים ועוד רבים. זהו הסיפור שלהם, אבל הוא חלק מסיפור גדול יותר: ממה שעבר על כולנו, אזרחי ישראל, ב-7 באוקטובר.
ד"ר יעל דרזניק היא מומחית בכירורגיית ילדים בבית החולים שניידר. היא מתנדבת בשירות המילואים כמדריכה בקורס טראומה ATLS. במהלך כתיבת ספר זה ערכה ראיונות עומק עם מגוון אנשי רפואה, סיעוד והצלה אשר עסקו בהצלת חיים ב-7 באוקטובר. ספרה הראשון, עשרים ושש, על תורנויות המתמחים, יצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים במרס 2022.
יום שבת, 7 באוקטובר 2023, שמחת תורה, 06:29 בבוקר. ברגע שייזכר לדיראון עולם, כמו קו גבול הנמתח בין העולם שהיה לעולם עכשיו, מתחילות להישמע ברחבי הארץ אזעקות בלתי פוסקות, שהן רק הפתיח לאירוע רב־הנפגעים הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל.
הספר שלפניכם מתאר ללא כפפות את היממה הדרמטית שעברה על הצוותים הרפואיים השונים, שהתמודדו ב-7 באוקטובר עם הרגעים הקשים ביותר בקריירה שלהם, כשרבים מהם גם אכולי דאגה לבני משפחה השוהים בבסיסים צבאיים או ביישובי עוטף עזה שנהפכו לחזית.
כבדו שערי עזה נוגע בלב העשייה הרוחשת בטיפול המוענק בשטח, בחדרי ההלם ובחדרי הניתוח, ובו מובאים עקרונות הטיפול בפצועי טראומה, עקרונות שנכתבו בדם. הוא מתאר את היממה הנוראה ביותר בתולדותינו מנקודת מבטם של אנשי רפואה מכל קשת הטיפול בגוף ובנפש: פרמדיקים, מנתחים, עובדים סוציאליים, פסיכיאטרים, אחים ועוד רבים. זהו הסיפור שלהם, אבל הוא חלק מסיפור גדול יותר: ממה שעבר על כולנו, אזרחי ישראל, ב-7 באוקטובר.
ד"ר יעל דרזניק היא מומחית בכירורגיית ילדים בבית החולים שניידר. היא מתנדבת בשירות המילואים כמדריכה בקורס טראומה ATLS. במהלך כתיבת ספר זה ערכה ראיונות עומק עם מגוון אנשי רפואה, סיעוד והצלה אשר עסקו בהצלת חיים ב-7 באוקטובר. ספרה הראשון, עשרים ושש, על תורנויות המתמחים, יצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים במרס 2022.
בבוקר 7 באוקטובר 2023 פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע נגד מדינת ישראל. ספר זה כולל עדויות בלעדיות, מטלטלות ובלתי נתפסות של הזוועות שהיו חלק מהטבח האכזרי, שבמהלכו נאנסו, עונו, נשרפו, נחתכו, שוספו, נחנקו, נורו ונדקרו תינוקות, פעוטות, ילדים, נשים הרות וקשישים. בשיחות, בעדויות ובתיעודים נדירים מהשטח חושפים לראשונה מתנדבי ארגון זק”א, ראש המכון לרפואה משפטית ושורדי פסטיבל הנובה את האסון הלאומי הגדול בתולדות מדינת ישראל על שלל היבטיו השונים, ומספקים הנצחה היסטורית לאובדן הגדול, ומנגד – לגבורת עם ישראל.
אלון פנצל (23), הוא דובר, סופר, עיתונאי, פעיל חברתי ומגיש טלוויזיה. תפקד כדובר מתאם הפעולות בשטחים לתקשורת הזרה במהלך שירותו הצבאי, וכיום מייצג את מדינת ישראל בזירה הבין־לאומית בשלל כנסים, אירועים והרצאות בארץ ובחו”ל.
בצעירותו השתתף אלון בארגונים שונים כגון “מסבירים צעירים” ו”מודל האו”ם”, ואף זכה בפרס היוקרתי “אות רמון” למצוינות ולמנהיגות, לאחר שהוציא לאור את ספרו הראשון בגיל שש־עשרה. כמתמחה ביחסים בין־לאומיים ובדיפלומטיה, השלים אלון קורס משא ומתן מטעם אוניברסיטת הרווארד שבארצות הברית, וכיום לומד מדעי המדינה באוניברסיטת חיפה.
אזהרה! ספר זה מכיל תיאורים גרפיים וקשים לקריאה של הזוועות האכזריות שבוצעו, ותוכנו אינו מותאם לילדים מתחת לגיל ארבע־עשרה.
בבוקר 7 באוקטובר 2023 פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע נגד מדינת ישראל. ספר זה כולל עדויות בלעדיות, מטלטלות ובלתי נתפסות של הזוועות שהיו חלק מהטבח האכזרי, שבמהלכו נאנסו, עונו, נשרפו, נחתכו, שוספו, נחנקו, נורו ונדקרו תינוקות, פעוטות, ילדים, נשים הרות וקשישים. בשיחות, בעדויות ובתיעודים נדירים מהשטח חושפים לראשונה מתנדבי ארגון זק”א, ראש המכון לרפואה משפטית ושורדי פסטיבל הנובה את האסון הלאומי הגדול בתולדות מדינת ישראל על שלל היבטיו השונים, ומספקים הנצחה היסטורית לאובדן הגדול, ומנגד – לגבורת עם ישראל.
אלון פנצל (23), הוא דובר, סופר, עיתונאי, פעיל חברתי ומגיש טלוויזיה. תפקד כדובר מתאם הפעולות בשטחים לתקשורת הזרה במהלך שירותו הצבאי, וכיום מייצג את מדינת ישראל בזירה הבין־לאומית בשלל כנסים, אירועים והרצאות בארץ ובחו”ל.
בצעירותו השתתף אלון בארגונים שונים כגון “מסבירים צעירים” ו”מודל האו”ם”, ואף זכה בפרס היוקרתי “אות רמון” למצוינות ולמנהיגות, לאחר שהוציא לאור את ספרו הראשון בגיל שש־עשרה. כמתמחה ביחסים בין־לאומיים ובדיפלומטיה, השלים אלון קורס משא ומתן מטעם אוניברסיטת הרווארד שבארצות הברית, וכיום לומד מדעי המדינה באוניברסיטת חיפה.
אזהרה! ספר זה מכיל תיאורים גרפיים וקשים לקריאה של הזוועות האכזריות שבוצעו, ותוכנו אינו מותאם לילדים מתחת לגיל ארבע־עשרה.
דגנרט הוא רומן מהיר קצב ומתעתע, המספר על החיים בישראל בתקופת ״אינתיפאדת הסכינים״, דרך דמותו של סמי בן שושן, צלם טלוויזיה, המבין כי פרק מסוים בחייו הגיע אל קיצו.
במסגרת עבודתו ליווה סמי את האירועים המרכזיים בישראל מאחורי העדשה, אבל כעת, כשהתחרות עם הרשתות החברתיות על מהירות התגובה נעשתה בלתי אפשרית, כשהפיצוצים הגדולים פינו את מקומם ל"טרור הבודדים", הוא משתוקק לשינוי משמעותי בעמדתו ויוצא לעשות את הדבר שכל ישראלי חושב עליו אבל לא מעז להודות בו.
הספר נפתח בערב ראש השנה, כשבנו יוני, בתו גאיה ובחור נוסף, הוד, מגיעים אל סמי לארוחת החג. במקביל, נחנך בכיכר רבין ״מיצג השנה״ – שעון חול ענק שאמור לסמל את השנה וללוות אותה. שני האירועים האלה, הנפרדים זה מזה, יתלכדו בסופו של דבר, ויניעו את חזרתו של סמי אל החיים. סמי יחבור להוד, והשניים יצאו ללילה בלתי נשכח בתל אביב הנמצאת בתנופת התחדשות.
דגנרט אינו מספר רק על פער הדורות וההתנגשות ביניהם, אלא מציג חיפוש אחר המקום שבו העבר, ההווה והעתיד נפגשים. הרומן מתאר בתעוזה רבה את חולייה של התקשורת הממסדית ואת צדדיה האפלים של תקשורת ההמונים, את כוחה המחייה וההרסני של התשוקה, את הגבריות הישראלית ואת "יהדות השרירים" במלוא עליבותן, את שברו רווי האלימות של החלום הישראלי ואת עריצותו חסרת הרחמים של הזמן.
ביד בטוחה, בשפה חושנית, מצחיקה וסוחפת, מתווה דגנרט את חוויית ההתעוררות, את תחושת התקווה, שאינן שונות כל כך מאלה שחווים כיום לנוכח התנהלות השלטון – דורו של סמי, ודורו של הוד, הצעיר ממנו – בסיפור שכולו פריצת גבולות המהוגנות.
דגנרט הוא רומן מהיר קצב ומתעתע, המספר על החיים בישראל בתקופת ״אינתיפאדת הסכינים״, דרך דמותו של סמי בן שושן, צלם טלוויזיה, המבין כי פרק מסוים בחייו הגיע אל קיצו.
במסגרת עבודתו ליווה סמי את האירועים המרכזיים בישראל מאחורי העדשה, אבל כעת, כשהתחרות עם הרשתות החברתיות על מהירות התגובה נעשתה בלתי אפשרית, כשהפיצוצים הגדולים פינו את מקומם ל"טרור הבודדים", הוא משתוקק לשינוי משמעותי בעמדתו ויוצא לעשות את הדבר שכל ישראלי חושב עליו אבל לא מעז להודות בו.
הספר נפתח בערב ראש השנה, כשבנו יוני, בתו גאיה ובחור נוסף, הוד, מגיעים אל סמי לארוחת החג. במקביל, נחנך בכיכר רבין ״מיצג השנה״ – שעון חול ענק שאמור לסמל את השנה וללוות אותה. שני האירועים האלה, הנפרדים זה מזה, יתלכדו בסופו של דבר, ויניעו את חזרתו של סמי אל החיים. סמי יחבור להוד, והשניים יצאו ללילה בלתי נשכח בתל אביב הנמצאת בתנופת התחדשות.
דגנרט אינו מספר רק על פער הדורות וההתנגשות ביניהם, אלא מציג חיפוש אחר המקום שבו העבר, ההווה והעתיד נפגשים. הרומן מתאר בתעוזה רבה את חולייה של התקשורת הממסדית ואת צדדיה האפלים של תקשורת ההמונים, את כוחה המחייה וההרסני של התשוקה, את הגבריות הישראלית ואת "יהדות השרירים" במלוא עליבותן, את שברו רווי האלימות של החלום הישראלי ואת עריצותו חסרת הרחמים של הזמן.
ביד בטוחה, בשפה חושנית, מצחיקה וסוחפת, מתווה דגנרט את חוויית ההתעוררות, את תחושת התקווה, שאינן שונות כל כך מאלה שחווים כיום לנוכח התנהלות השלטון – דורו של סמי, ודורו של הוד, הצעיר ממנו – בסיפור שכולו פריצת גבולות המהוגנות.
בתום מלחמת העולם הראשונה התחייבה בריטניה לסייע לעם היהודי להקים את מולדתו בארץ ישראל. אלא שהבריטים מעלו בתפקידם. הם צמצמו משמעותית את עליית היהודים ארצה, הגבילו את רכישת האדמות בידי יהודים לכדי 5% משטחי הארץ ואפשרו את ההגירה המסיבית (הרשומה או הבלתי רשומה) של הערבים לארץ. מעבר לכך, בדוחותיהם סילפו הבריטים את הנתונים הדמוגרפיים השונים ואת נתוני הבעלות על קרקעות ארץ ישראל, לטובת הערבים.
התנהלותה של בריטניה הולידה שלוש סוגיות מרכזיות בחקר הסכסוך הישראלי־ערבי: היקף ההגירה הערבית לארץ בתקופת המנדט; אחוזי הבעלות הערבית על כלל אדמות ארץ ישראל; מספר הערבים שהלכה למעשה הפכו לפליטים בעקבות מלחמת תש"ח, ומתוכם מספר הזכאים למעמד 'פליט' לפי ההגדרה המקובלת הבין לאומית.
באמצעות חומרים ארכיוניים חדשים שנחשפו, בשיטות מתמטיות וסטטיסטיות, בביקורת ובשיפור של מחקרים קודמים, מוכיח מחקר זה שלוש טענות מרכזיות:
חלק נכבד מתושבי הקבע הערבים, שחיו בארץ ישראל ערב מלחמת תש"ח, מורכב מ־200,000-170,000 ערבים שהיגרו ארצה מראשית השליטה הבריטית ועד סיומה ב־1948 ומצאצאיהם; מספר הערבים שהיו לפליטים עקב מלחמת העצמאות היה נמוך משמעותית מהמספר 700,000 נפש המוצג בתעמולה הערבית; בהערכה גסה, היקף הקרקעות שהיו בבעלות ערבית פרטית – בכללן קרקעות שהוחזקו אם בידי ערבים באופן פיראטי אם בידי תושבי חוץ ערבים בעלי נתינות זרה בלבד – היה לכל היותר כ־20% מכלל שטחי ארץ ישראל.
כמו כן המחבר מראה שחרף התנהלותה הפרו ערבית של בריטניה נותר היישוב העברי נאמן לה במהלך מלחמת העולם השנייה, בה בעת שחלק הארי של הערבים תמכו בגרמנים. כך למשל כ־30,000 יהודים לחמו לצד הבריטים ואילו כ־6,000 מתוך 12,000 הערבים (מארץ ישראל ומחוצה לה) שגויסו בתחומי ארץ ישראל, ערקו לצבא הרייך במהלך הקרבות. קרוב ל־4,000 מהנותרים הצטרפו לנאצים לאחר שנשבו בידי מדינות הציר, או הקימו מחתרות צבאיות כגייס חמישי לסייע לרומל בעת פלישתו לארץ ישראל.
בתום מלחמת העולם הראשונה התחייבה בריטניה לסייע לעם היהודי להקים את מולדתו בארץ ישראל. אלא שהבריטים מעלו בתפקידם. הם צמצמו משמעותית את עליית היהודים ארצה, הגבילו את רכישת האדמות בידי יהודים לכדי 5% משטחי הארץ ואפשרו את ההגירה המסיבית (הרשומה או הבלתי רשומה) של הערבים לארץ. מעבר לכך, בדוחותיהם סילפו הבריטים את הנתונים הדמוגרפיים השונים ואת נתוני הבעלות על קרקעות ארץ ישראל, לטובת הערבים.
התנהלותה של בריטניה הולידה שלוש סוגיות מרכזיות בחקר הסכסוך הישראלי־ערבי: היקף ההגירה הערבית לארץ בתקופת המנדט; אחוזי הבעלות הערבית על כלל אדמות ארץ ישראל; מספר הערבים שהלכה למעשה הפכו לפליטים בעקבות מלחמת תש"ח, ומתוכם מספר הזכאים למעמד 'פליט' לפי ההגדרה המקובלת הבין לאומית.
באמצעות חומרים ארכיוניים חדשים שנחשפו, בשיטות מתמטיות וסטטיסטיות, בביקורת ובשיפור של מחקרים קודמים, מוכיח מחקר זה שלוש טענות מרכזיות:
חלק נכבד מתושבי הקבע הערבים, שחיו בארץ ישראל ערב מלחמת תש"ח, מורכב מ־200,000-170,000 ערבים שהיגרו ארצה מראשית השליטה הבריטית ועד סיומה ב־1948 ומצאצאיהם; מספר הערבים שהיו לפליטים עקב מלחמת העצמאות היה נמוך משמעותית מהמספר 700,000 נפש המוצג בתעמולה הערבית; בהערכה גסה, היקף הקרקעות שהיו בבעלות ערבית פרטית – בכללן קרקעות שהוחזקו אם בידי ערבים באופן פיראטי אם בידי תושבי חוץ ערבים בעלי נתינות זרה בלבד – היה לכל היותר כ־20% מכלל שטחי ארץ ישראל.
כמו כן המחבר מראה שחרף התנהלותה הפרו ערבית של בריטניה נותר היישוב העברי נאמן לה במהלך מלחמת העולם השנייה, בה בעת שחלק הארי של הערבים תמכו בגרמנים. כך למשל כ־30,000 יהודים לחמו לצד הבריטים ואילו כ־6,000 מתוך 12,000 הערבים (מארץ ישראל ומחוצה לה) שגויסו בתחומי ארץ ישראל, ערקו לצבא הרייך במהלך הקרבות. קרוב ל־4,000 מהנותרים הצטרפו לנאצים לאחר שנשבו בידי מדינות הציר, או הקימו מחתרות צבאיות כגייס חמישי לסייע לרומל בעת פלישתו לארץ ישראל.
ניצחון במלחמה לא יקרב את השלום בין ישראל לפלסטינים. השלום לא יושג בזכות יזמה או מאמץ של הפלסטינים. אין להם הכוח המדיני הדרוש למאמץ כזה. לעומת זה יש לישראל היכולת ליזום ולקדם מפעלים שיאיצו את קידום השלום. הסיכוי לשלום טמון בפיתוח מפעלים לשימוש נכון במשאבים המשותפים שאינם ניתנים לחלוקה, בבנייה משותפת של מפעלים כלכליים לרווחת שני העמים, ובתמיכה בין לאומית.
על כך ועל עוד בעיות יסוד דנים המאמרים המתפרסמים בספר זה. המאמרים נשלחו כמכתבים לבכירי העם ולנבחריו וזכו לתגובה חיובית, להכרה ולהוקרה.
למרבה הצער לא נעשה דבר בעניין. השלום אינו נראה באופק והר הגעש שעליו אנו יושבים מעלה עשן וממשיך לצבור כוח לקראת ההתפרצות. כוונתם של המאמרים שאוגדו בספר היא להאיץ, להחיש פעולות לקידום השלום, לשם מניעת התפרצות הר הגעש.
ניצחון במלחמה לא יקרב את השלום בין ישראל לפלסטינים. השלום לא יושג בזכות יזמה או מאמץ של הפלסטינים. אין להם הכוח המדיני הדרוש למאמץ כזה. לעומת זה יש לישראל היכולת ליזום ולקדם מפעלים שיאיצו את קידום השלום. הסיכוי לשלום טמון בפיתוח מפעלים לשימוש נכון במשאבים המשותפים שאינם ניתנים לחלוקה, בבנייה משותפת של מפעלים כלכליים לרווחת שני העמים, ובתמיכה בין לאומית.
על כך ועל עוד בעיות יסוד דנים המאמרים המתפרסמים בספר זה. המאמרים נשלחו כמכתבים לבכירי העם ולנבחריו וזכו לתגובה חיובית, להכרה ולהוקרה.
למרבה הצער לא נעשה דבר בעניין. השלום אינו נראה באופק והר הגעש שעליו אנו יושבים מעלה עשן וממשיך לצבור כוח לקראת ההתפרצות. כוונתם של המאמרים שאוגדו בספר היא להאיץ, להחיש פעולות לקידום השלום, לשם מניעת התפרצות הר הגעש.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
