הדירה ברחוב אמלי
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הדירה ברחוב אמלי
מכר
אלפי
עותקים
הדירה ברחוב אמלי
מכר
אלפי
עותקים

הדירה ברחוב אמלי

4.5 כוכבים (171 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2944מקורי
ספר מודפס
58.878.4מקורי מחיר מוטבע על הספר 98
תאריך לסיום המבצע 01/05/2025

עוד על הספר

  • שם במקור: The Room On Rue Amélie
  • תרגום: ניצה פלד
  • הוצאה: הוצאת הכורסא, מודן
  • תאריך הוצאה: מרץ 2019
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 363 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 3 דק'

קריסטין הרמל

קריסטין הַרמֶל חיה באורלנדו, פלורידה, וכותבת למגזינים שונים. היא מוּכרת לקוראים בארץ בזכות רב-המכר הבינלאומי שלה, "המתיקות שבשכחה", שזכה לביקורות נלהבות. גם ספריה הקודמים תורגמו לשפות רבות וזכו להצלחה גדולה. ספרה "החיים שנועדו לי" מוגדר כסיפור אהבה שכמו משלב בין "דלתות מסתובבות" ו"נ.ב. אני אוהב אותך".

בקרו את הסופרת ב- KristinHarmel.com או עקבו אחריה בטוויטר ב- twitter.com/kristinharmel

תקציר

"סיפור מרתק על חשיבותם של תקווה ואומץ לב בתקופות חשוכות" – בוקליסט
 
כשרובי הנדרסון נישאה לצרפתי מרסל בנואה, היא הייתה בטוחה שמצאה את האושר. היא עוזבת את קליפורניה ועוברת להתגורר בעיר חלומותיה פריז, בדירה ברחוב אמלי המשקיפה אל מגדל אייפל. אבל חייה החדשים והמאושרים מקבלים תפנית מטרידה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש פריז בידי הגרמנים.
בצל ענני המלחמה יוצרת רובי קשרים אמיצים עם שרלוט, בת השכנים היהודיה, ויחד הן נשבעות לעשות כל שביכולתן על מנת לעזור לכוחות הטוב לנצח את כוחות הרשע. בתוך כך הן מגלות שגם באחת התקופות הקשות והאפלות בהיסטוריה, מצליחים האור והאהבה לחדור מבעד לסדקי החשיכה ולאחות לבבות שבורים. 
הדירה ברחוב אמלי הוא רומן היסטורי עשיר, מרגש וסוחף המבוסס על דמויות היסטוריות אמיתיות ונשאר עם הקוראים זמן רב אחרי סיומו. זהו ספרה החמישי של קריסטין הרמל הרואה אור בעברית, וקדמו לו רבי המכר המתיקות שבשכחה, החיים שנועדו לי, כשניפגש שנית ורק עוד יום אחד.
 
"רומן מרגש וסוחף שלא תוכלו להניח מהיד." – מרי אליס מונרו
"לאוהבי "מסע אל הלב" ו"הזמיר", הדירה ברחוב אמלי מאת קריסטין הרמל הוא ספר מרגש ומעורר השראה על חוזקה של הרוח האנושית וכוחה הבלתי מנוצח של האהבה." – מריה סטיוארט
"הסיפור המרגש של הרמל מזכיר לנו שלכל אדם ניתנת ההזדמנות לנקוט פעולה אל מול עוולות. הספר הינו הצדעה לאנשים שמצאו בלבם את האומץ להתייצב אל מול הקשיים בראש מורם." – פבלישרז וויקלי

פרק ראשון

פרק 1
 
מרס 2002
 
היא ישנה לידי, החזה הצר שלה עולה ויורד, ואני כבר מתגעגע אליה.
גרגירי שעון החול הולכים ואוזלים, זורמים ללא רַחם לקראת הסוף. אף פעם אין מספיק זמן, כשמישהו נעשה חלק בלתי נפרד ממך. היה לנו מזל ושרדנו במלחמה, אשתי ואני, ולא עובר יום שאיני חושב בו על אלה שאיבדנו. אני יודע שחמדני מצדי לרצות רק עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה איתה אחרי שכבר זכינו לזמן רב כל כך. מחצית המאה שעברה הייתה מתנה שלא ציפינו לקבל, אולי מתנה שלא היינו ראויים לה.
ובכל זאת אני לא מצליח להרפות. אני לא מצליח לדמיין את עולמי בלעדיה, כי חיי החלו באמת רק ביום שבו נפגשנו. אבל כרגע אין ביכולתי להגן עליה ממש כפי שלא יכולתי לעשות זאת לפני שנים בפריז, אף שגם אז וגם עכשיו ניסיתי להשלות את עצמי ולהאמין שיש בידי איזושהי שליטה.
אני קם בשקט מהמיטה, נזהר לא להפריע לה. כשתתעורר הכאב יתחדש, לכן אף שאני משתוקק לחֶברתה אני אסיר תודה על כך שכרגע היא שלֵווה.
אני מדשדש למטבח, מרתיח מים בקומקום החשמלי שלנו, מכין תה אֶרל גרֵיי ופונה אל המרפסת. חודש מרס עכשיו והאוויר צונן, צונן ככל שהוא יכול להיות כאן, בעמק אנטילופה, כמאה קילומטרים מצפון ללוס אנג'לס. אני בוהה בבוקר הערפילי. נשימתי נעצרת למראה עיניי: הפריחה הראשונה של העונה. בשבועות הקרובים ילבשו השדות גוונים בוהקים של צהוב, כתום ואדום. אשתי קרוב לוודאי כבר לא תהיה אז, אבל היא תזכה לראות לפחות את השחר הזה, שחר אחד אחרון בעונת הפּרגים.
"תודה," אני אומר ונושא את עיניי מעלה, אל המקום שאלוהים ודאי נמצא בו. "תודה לך על זה."
בזמן האחרון אני מרבה לדבר עם אלוהים, וזה מוזר כי בתקופת המלחמה ודאי הייתי טוען בתוקף שהוא לא קיים. אבל להפתעתי, עם השנים התקרבתי לאט־לאט בחזרה לאמונה. זה התחיל עם הבת שלנו נדיה, שהיא ללא ספק נס אמיתי. ואחרי שלה עצמה נולדו שלושה ילדים בריאים, התחזקה אמונתי קצת יותר. כשהנכדים שלנו העניקו לנו נינים עוד בחיינו, כבר לא הייתה לי ברירה אלא להכיר בקיומו של כוח עליון.
אם כי ייתכן שבמובן מסוים ידעתי כל הזמן שהוא שם, כי איך עוד אפשר להסביר את העובדה שאשתי ואני מצאנו זה את זה בתוך כל הכאוס ההוא, לפני שנים?
כשאני משקיף החוצה אל השדות המשתרעים עד האופק, אני רואה את חיינו פרושׂים כאן, את בתנו מסתחררת באור השמש, את נכדינו רודפים זה אחרי זה בין הפרחים. אני לוגם מהתה וממצמץ שוב ושוב כדי שאוכל לראות היטב. בזמן האחרון נעשיתי רגשני במידה מביכה. גברים לא אמורים לבכות, במיוחד לא גברים בני דורי. אבל כשזה נוגע לאהבת חיי, איני יכול לעשות דבר מול הזרם השוטף אותו.
אני מסיים את התה שלי ונכנס בחזרה הביתה לבדוק מה שלומה. היא הייתה אמורה לישון עכשיו, אבל אני מוצא אותה במיטה כשעיניה פקוחות, ראשה מוטה לעבר הדלת. היא עדיין יפהפייה, גם בזקנתה, גם כשהיא הולכת ונכנעת לסרטן שגילינו מאוחר מדי. "בוקר טוב, אהובי," היא אומרת.
"בוקר טוב, יקירתי." אני מתאמץ לחייך.
"הפרגים כבר פרחו?"
אני מהנהן, ועיניה מתמלאות דמעות. אני יודע שאלה דמעות אושר, ואני משתתף בשמחתה. "רק אחד בינתיים," אני משיב. "אבל גם האחרים יפרחו בקרוב."
"באיזה צבע, אהובי? באיזה צבע הראשון?"
"אדום. הפרג הראשון של העונה הוא אדום."
"כמובן." היא נשכבת לאחור ומחייכת. "מובן שאדום." כשהיא מתמקדת בי שוב, אנחנו מביטים זה בזה דקות ארוכות. בכל פעם שאני מסתכל בעיניה, עשרות שנים נושרות להן ואני נלקח בחזרה ליום שבו ראיתי אותה בראשונה.
"אני צריכה לבקש ממך משהו," היא אומרת חרש.
"כן." אני יודע במה מדובר עוד לפני שהיא אומרת את המילים.
"אני רוצה להגיע לראש הגבעה עוד פעם אחת. בבקשה."
"אני אקח אותך." כוחי דעך עם הזמן; בשנה שעברה עברתי התקף לב ומאז לא חזרתי לעצמי. אבל ידעתי שזו תהיה משאלתה האחרונה של יקירתי, ואני אגשים אותה בכל מחיר. "נוכל ללכת לשם כשתהיי מוכנה. אבל בואי נחכה עוד כמה ימים עד שהפרגים יהיו בשיא פריחתם." ברור שזאת בקשה אנוכית מעט; אני רוצה לתת לה סיבה להחזיק מעמד עוד קצת, להישאר איתי.
היא מחייכת. "כן, אתה צודק." היא כבר הולכת ודועכת, עפעפיה כבדים, מבטה מאבד את המיקוד. "אבל היא צריכה להיות פה, לא אני," היא לוחשת כעבור רגע. "היא הייתה צריכה להיות כאן מלכתחילה." אני יודע בדיוק על מי היא מדברת: על החברה הכי טובה שלה, החברה שהייתה לה כאחות, החברה שאיבדנו באופן כה חסר פשר לפני שנים.
"זה מה שאלוהים קבע, יקירתי." אני לא יכול לומר את מה שאני חושב באמת, שאני אסיר תודה על כך שאשתי היא ששרדה. מחשבה אנוכית ונוראה, נכון? לאף אחד לא מגיע למות. אבל הגורל לא תמיד הוגן.
"בקרוב אראה אותה שוב." קולה חלוש כל כך, שאני בקושי שומע אותה כשהיא מוסיפה, "בצד האחר. גם אתה חושב שאראה אותה?"
"אל תלכי עדיין," אני אומר. "בבקשה." וכשהיא שוקעת שוב בשינה, אני צונח לכיסא שלידה ופורץ בבכי. אני לא יודע איך אחיה בלעדיה. האמת היא שמאז שפגשתי אותה, הכול היה רק למענה. כל החיים שלי. כל הקיום שלי. אני לא יודע איך אפרד ממנה.

קריסטין הרמל

קריסטין הַרמֶל חיה באורלנדו, פלורידה, וכותבת למגזינים שונים. היא מוּכרת לקוראים בארץ בזכות רב-המכר הבינלאומי שלה, "המתיקות שבשכחה", שזכה לביקורות נלהבות. גם ספריה הקודמים תורגמו לשפות רבות וזכו להצלחה גדולה. ספרה "החיים שנועדו לי" מוגדר כסיפור אהבה שכמו משלב בין "דלתות מסתובבות" ו"נ.ב. אני אוהב אותך".

בקרו את הסופרת ב- KristinHarmel.com או עקבו אחריה בטוויטר ב- twitter.com/kristinharmel

עוד על הספר

  • שם במקור: The Room On Rue Amélie
  • תרגום: ניצה פלד
  • הוצאה: הוצאת הכורסא, מודן
  • תאריך הוצאה: מרץ 2019
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 363 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 3 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
171 דירוגים
110 דירוגים
45 דירוגים
13 דירוגים
3 דירוגים
0 דירוגים
11/11/2024

ספר מדהים,סיפור מרגש ומעורר השראה,

1
30/6/2024

ספר מדהים מעורר השראה ,אי אפשר להפסיק לקרוא. כל כך אומץ ותושייה יש בסיפור. גם הרבה כאב וסבל. סיימתי עם דמעות על מותם של 2 הגיבורים . מטלטל. מומלץ.

1
22/1/2025

כל הספרים של הסופרת הטובה הזו מרגשים ונקראים ללא הפסקה. המון רגש דמעות והיסטוריה.

2/11/2024

ספר נהדר!

18/10/2024

מרגש, סוחף!

1/6/2024

סוחף ממש

30/4/2024

נפלא, מרגש, עוצר נשימה. קראתי בשקיקה

2/3/2024

נפלא

20/1/2024

קצת קשה לקרוא על מלחמת העולם השנייה אחרי אסון ה- 7 באוקטובר אבל הסיפור מעורר השראה על אומץ ונחישות. הידיעה שהיו אנשים שלא יכלו לשבת ולחכות אלא אזרו אומץ ועשו את המיטב שלהם בהצלת חיי אחרים. מומלץ !

25/12/2023

ספר מרתק מרגש סוחף , אהבתי

11/12/2023

נפלא ומרגש. נקרא בנשימה עצורה

20/9/2023

ספר מצויין, מרתק

26/8/2023

סוחף ומרגש כרגיל קריסטן הרמל יודעת לכתוב

14/7/2023

מצויין

4/7/2023

נהנתי מאד מקצת מחיי האצרפתים בפאריז תחת שלטון הנאצים. אומץ וגבורה מתוארים בצורה מעוררת השראה

10/6/2023

מאוד אהבתי… כל מילה נוספת תגרור אותי לספויילרים… אז פשוט תקראו!

6/5/2023

רומן נהדר, שמספר סיפור חשוב על ימי מלחמת העולם השנייה.

20/4/2023

ספר שקשה לעזוב אותו. טפר על אומץ והקרבה בתקופה החשוכה ביותר- וספר על תקווה גם בימים נוראיים מומלץ מאוד

15/4/2023

מרגש מאוד.

30/9/2022

מרגש מתחילתו ועד לסופו

28/9/2022

אהבתי מאד את הדירה ברחוב אמלי, כמו שאר ספריה של קריסטין הרמל. כתוב בצורה מרתקת, קולחת, מעניין ומפתיע. ממליצה מאד!

17/9/2022

נפלא מרגש ומרתק כמו כל הספרים של קריסטין הרמל על החיים במלחמה הנוראה מומלץ בחום .

21/8/2022

נקרא בנשימה עצורה

19/8/2022

ספר מצוין!

27/7/2022

עוד ספר מצויין מבית היוצר של הסופרת המוכשרת הזו. ספר סוחף, מרתק, מרגש, אשר מציג זווית נוספת על חיי התושבים בצרפת. מומלץ בחום עם חבילת טישו....

6/7/2022

ספר מצוין, ככל שאר הספרים של קריסטין הרמל, קולח , מעניין ומרגש

17/6/2022

מקסים, כמו יתר הספרים שלה

12/6/2022

ספר מרתק, זורם, אנושי וקורע לב. התרגשתי עד דמעות וקראתי בשקיקה.

9/5/2022

כמו כל ספריה של קריסטין הרמל, הספר סוחף ומרתק ואולי יותר מספריה האחרים מאד עצוב. ממליצה לקראו בכל הלב.

8/5/2022

נקרא בנשימה אחת. פשוט עונג.

8/5/2022

לא הצלחתי להניח את הספר מידי. סיימתי אותו בתוך פחות מ-48 שעות (וגם זה רק מכיוון שהייתי חייבת לעשות דברים נוספים בשעות אלו). הרמל מצליחה גם הפעם לתאר עולם ומלואו באופן שגורם לקורא לחוש כאילו הוא מכיר את המקום ואת הדמויות. ספר מקסים ונוגע ללב עם נקודת מבט קצת אחרת על צרפת במלחמת העולם השנייה.

1/5/2022

חוץ מספר קריא ומרתק זה פשוט היסטוריה לא מאוד ישנה.חשוב לקרוא

7/4/2022

אנו מחויבים לקרוא ולרכוש את הספרים של קריסטין הרמל כדי שהיא תמשיך לספר את הסיפור של אלו שהיו ואינם. תודה ל קריסטין על שליחותה בעולם.

11/2/2022

מקסים

9/1/2022

ספר מעולה שיש בו הכל, החל מהיסטוריה, רומנטיקה ומתח. מאוד אהבתי ממליצה בחום

5/1/2022

נהניתי מאוד מהקריאה

26/11/2021

ספר מרתק וחשוב,לזכור ולא לשכוח שלמרות הרוע והאכזריות של הנאצים,היו הרבה אנשים טובים שסיכנו את חייהם לעזור לאחרים

1/10/2021

כמו כל הספרים של קריסטין הרמל נפלא

18/9/2021

ספר מצוין, מרתק, קראתי ביומיים כי אי אפשר להניח אותו

7/3/2021

מעולה

2/2/2021

מרתק, סוחף, רומנטי אבל לא מתקתק אלא מעצים ומחזק את כל מי שמאוהב. ניצחון הטוב על הרע. סםר נפלא

24/1/2021

ספר מרגש מאוד מקסים נקרא בשקיקה כמו שאר הספרים שלה מומלץ מאוד

22/1/2021

ספר מעולה, אחד הטובים ביותר שקראתי ביחד עם הזמיר של כריסטין האנה. גדולתו של סופר/ת הוא לגרום לקורא לחיות את מה שהוא קורא, הסופרת בספר זה גרמה לי לחוש ככה בדיוק כמו הסופרת של "הזמיר". חבל זאנשים כמו רובי שרלוט ולוסיין כבר נעלמו כמעט מהעולם.

17/1/2021

מרגש נוגע ללב ספר מקסים

10/1/2021

גמעתי ביום. כרגיל עוד ספר מושלם של הרמל.

31/12/2020

ספר חובה! מרגש מהתחלה ועד הדף האחרון.

23/12/2020

מרתק,מרגש,מעודד.אין לי מספיק מילים להסביר כמה נהנתי לקרוא אותו.פשוט חובה

1/12/2020

מרגש, רומן היסטורי מעניין וסוחף את הקורא - ממליצה בחום

13/11/2020

הכי עוצמתי מבין ספריה. הכי מכניס לתוך סיפור האומץ והישרדות במלחמת העולם השנייה, תוך אהבה, וקשר מרגש.

24/10/2020

ספר מרתק, מאמצע הספר אחרי שניכנסים לעניין קשה להפסיק לקרא. עכשיו השעה היא 02:17 לפנות בקר. בזה הרגע סיימתי את הספר וממש לא ציפיתי לסיום הזה. תקראו את הספר לא תתחרטו, בדיוק כמוני😊

11/10/2020

ספר מצויין נקראה בנשימה עצורה.

4/10/2020

מדהים

21/9/2020

נפלא!!!!

21/9/2020

מרגש ומהמם ממליצה בחום!!

20/8/2020

מרתק ומרגש בצורה בלתי רגילה.

28/7/2020

ספר מדהים!!!

21/6/2020

מעולה

15/6/2020

ספר שאי אפשר לעזוב אותו מההתחלה

6/6/2020

וואו.ממש אוהבת את הספרים והכתיבה ואת הדרך הייחודית לספר את השואה

30/5/2020

רומן הסטורי מעניין ומרתק.

26/4/2020

מרגש

9/4/2020

ספר נהדר, יפה ומרגש.

21/3/2020

אין לי מילים. רק דמעות. ספר מופלא כמו כל שאר הספרים של הסופרת הנהדרת הזאת

8/3/2020

ספר מקסים, קריאה רצופה על סיפור בזמן מלחמת העולם השניה, אהבה, אומץ, טוב לב ותקווה.

8/2/2020

מרתק סיימתי לקרוא את הספר ביום השבעים וחמש לשחרור אושוויץ . כל המלחמה המתינו ערגו לשחרור לחופש שיגיע . רבים לא זכו ליום זה אבל קיוו היתה להם תקווה גדולה .

2/2/2020

כתוב נפלא! מותח, מרתק, הדמויות הראשיות מעוררות הזדהות. סוף מפתיע. מומלץ מאוד

25/1/2020

ספר מרתק,לא יכולתי להניחו מידי,ממליצה בחום...

3/1/2020

ספר נהדר, מרגש ונקרא בשקיקה! קרסיטין סופרת בחסד, שמצליחה להעביר אירועים היסטוריים עמוסי טרגדיות וכאב, ברגישות יוצאת דופן. מומלץ בחום

18/12/2019

מרגש. מעולה. היסטורי. מומלץ

12/12/2019

מעולה. שילוב מיטבי של רומן היסטורי והכתיבה של הסופרת שהוסיפה נופך רב משלה ומדמיונה

17/8/2019

ספר נפלא ומרגש... סיימתי אותו בדמעות

10/8/2019

מרתק ונוגע וללב

9/8/2019

כמו כל יתר הספרים שלה - ספר מקסים ומרגש. כותבת נפלאה

28/6/2019

קריסטין הרמל טווה כדרכה סיפור אנושי מרגש שנטוע בקפידה בהקשר היסטורי מתוחקר ביד אמן. ממליצה בחום

12/6/2019

חוויה מהנה. מומלץ!

4/5/2019

לקרוא עם טישו.... ספר מרגש

15/4/2019

ספר מרגש, מעניין מאד מבחינה הסטורית. מומלץ ביותר

13/4/2019

תענוג אמיתי
כמו כל אחד מהספרים המצויינים של קריסטין הרמל. הזכיר לי במובן מסויים (ולטובה) את ׳המתיקות שבשכחה׳.

28/3/2019

ספר מרגש. אי אפשר להפסיק לקרוא עד הדף האחרון

18/9/2019

הנושא נוגע וקשה להשאר אדישים. לטעמי למרות עומק הנושא הכתיבה קצת שטוחה וחבל. אבל כמו שאר הספרים של הרמל, הוא סוחף ונעים למרות הכל.

1
18/5/2019

קראתי הספר בנשימה עצורה. אי אפשר להישאר שווה נפש לנוכח העלילה המתפרשת על פני מלחמת העולם השניה. מיקומם של היהודים שבתמימותם חשבו שאם היו אזרחים נאמנים - לא יפגעו. הסיפור האישי דמיוני של רובי ותומס היה מרתק. מוזר שהסופרת בחרה לתת לו טוויסט ולא סיימה בהפי אנד. חבל. הדיאלוגים היו רדודים ולא תמיד אמינים ונתפרו בתפרים גסים. ניכרת עבודת תחקיר יסודית אבל הצירופים לא קלחו, לטעמי. אבל סיפור העלילה כבש את הלב. בסך הכל חוויה רגשית עמוקה. מבחינה ספרותית - התלהבתי פחות.

1
16/3/2024

עלילה מעניינת המאירה את פעולות ההתנגדות של הצרפתים נגד הנאצים במחמת העולם. בתחילה הספר כתוב בסגנון רומן לנערות מתבגרות, אבל משתפר בהמשך. כדאי לקרוא.

5/7/2023

נחמד מאוד

19/3/2023

ספר טוב

13/3/2023

ספר מקסים מבית היוצר של קרסיטין, אומנם אהבתי את הספרים הקודמים יותר אבל גם זה מאוד מעניין ומרתק ומאוד נוגע ללב. בהחלט מומלץ

10/12/2022

סוחף

8/9/2022

הספר מרתק, אני אוהבת שמבוסס על עובדות היסטוריות

7/6/2022

מעניין כמו ספריה האחרים של קריסטין הרמל ומעורר סקרנות לגבי הדמויות.

5/6/2022

ספר מרתק, כתוב בצורה טובה, סיימתי אותו ביום אחד, כי לא יכולתי להניח אותו מידי.

30/4/2022

ספר טוב. סוחף . מומלץ

21/4/2022

סיפור נחמד , אבל פחות מוצלח מהספרים האחרים של הסופרת,

14/4/2022

ספר מצויין ומעניין

8/2/2022

ספר סוחף ומרגש. מומלץ מאוד!!

18/8/2021

סיפור קשה על תקופת השואה שיותר מתמקד על הברחת טיסים והדרך הקשה שבו היו חיים

8/8/2021

מרגש וסוחף הסוף עצוב

14/7/2021

רומן מרגש שקשה להוריד מהיד. אהבתי את הדמויות שצוירו בידה האמונה והבוטחת של הסופרת. לא אחת התרגשתי עד דמעות מעוצמתה של החוויה האנושית ברגעיה הנמוכים ביותר וגדולתם של אלה שלא נכנעו ליאוש ולחוסר התקווה בימיה הקודרים של מלחמת העולם השנייה. מומלץ בחום לכל אוהבי הזנר והתקופה. סוף מפתיע!

24/12/2020

מלחמת העולם השנייה עם התמקדות בצרפת, ספר מעניין וכתוב יפה

20/11/2020

מעניין. קריא מאד. קצת "שמאלצי", אבל לא נורא. בסך הכל, נהניתי

25/10/2020

ספר מרתק, על אנשים יוצאי דופן בתקופה אפלה, הנותנים תקווה לנצחון הטוב על הרע, מומלץ!

28/9/2020

כתוב היטב מרתק בתוכנו

19/8/2020

בסופה של הקריאה אני יכולה להגיד שנהניתי מהספר למרות שבהתחלה הרגשתי חוסר רצף ודילוגים עד שהסופרת הגיעה לתקופה שעליה רצתה לספר. כמעט שעזבתי את הספר ואני שמחה שלא עשיתי זאת.

25/5/2020

עצוב ויפה

17/9/2019

נוגע ללב
מסופר יפה

4/8/2019

מרתק למרות הנושא שקראנו בהרבה ספרים
מעניין ,עצוב כואב ,טרגי , אם גיבורים שבלעדיהם העולם היה נישאר עצוב

3/8/2019

קריא מאוד ומאיר פעילות של המחתרת הצרפתית במלחה"ע השנייה.

26/6/2019

עוד סיפר על המחתרת הצרפתית במלחמת העולם השנייה
הפעם נקודת המבט מעניינת
הספר מותח ו זורם ומפתיע

5/6/2019

הספר כתוב בצורה קולחת ומעניינת כמו ספרה הקודם של הסופרת.אי אפשר להפסיק לקרוא....
נוטה קצת לכיוון קיטשי
ובסך הכל מומלץ

17/5/2019

ספר טוב

13/4/2019

נהנתי, כתיבה רהוטה, מעניינת וסוחפת.

3/4/2019

מקסים . כתוב יפה וקולח.אהבתי

16/5/2022

בינוני ונדוש

10/12/2021

קריא מאד וזורם, עלילה מעניינת, המבוססת על תחקיר הסטורי. מאידך, סגנון הכתיבה הוא של רומן רומנטי.

24/10/2020

סיפור מעניין. אבל הכתיבה בחלקה שבלונית. הדיאלוגים נשמעים לפעמים כנאומים ולא כשיחות אמיתיות בין אנשים אמיתיים. אבל למרות הכל, בסופו של דבר, נהנתי מהספר ולמדתי עוד על תקופת המלחמה בפריז.

7/8/2020

עלילה מעניינת המסופרת בשפה תמימה ואף ילדותית.

20/2/2020

הספר הוא סיפור אהבה שקורם גידים בתקופה אפלה בהסטוריה העולמית והיהודית. מבחינה הסטורית , הסיפור מעוגן באמת ההיסטורית על קוי ההצלה לטייסים הבריטים שנפלו מעל שמי צרפת. והחזרתם עלי ידי המחתרת הצרפתית לאנגליה. יש בספר ניסיון לגעת בסוגיה היהודית, בהצלת הטייסים, המחתרת הצרפתית, גרמנים שהפכו לחסידי אומות עולם,,,, יותר מידי סוגיות שמקובצות יחדיו. זה מפחית מאיכות הספר. יחד עם זאת הסוגיה של מלחמת העלם השניה קרובה לליבי , אז קראתי ובהחלט אחרי שעברתי את מאה החמישים הדפים הראשונים לא יכולתי להפסיק לקרא. 3.5

10/4/2019

התרגשתי וחשתי עם רובי, שרלוט, לוסיאן ותומס. אלה הדמויות העיקריות בסיפור. רציתי לדעת מה יקרה להן בדפים הבאים, ואיך יתפתחו חייהן. יחד עם זה, יותר מספרים אחרים של הסופרת, הרגשתי שאני קוראת את "הרומן הרומנטי", המלא תיאורים מעט פאתטיים של האוהבים. השואה שאפפה את העלילה, והניעה את גלגליה הוצגה כמעין "שואה לייט", בשטחיות ורדידות.

15/5/2020

רדוד, שטוח, מערכות יחסים פשטניות, קופצנות ברצף הזמן ודיאלוגים לא מעניינים. לא ממליצה על הספר, לא סיימתי.

18/8/2019

ספר שהוא אכזבה אחת גדולה. במחצית הראשונה הוא כתוב היטב ומרתק אבל מהר מאוד הוא הופך לרומן רומנטי למשרתות. קראתי אותו כשרק יצא באנגלית תחסכו לכן את הזמן ישנם רומנים רומנטיים טובים יותר.

הדירה ברחוב אמלי קריסטין הרמל
פרק 1
 
מרס 2002
 
היא ישנה לידי, החזה הצר שלה עולה ויורד, ואני כבר מתגעגע אליה.
גרגירי שעון החול הולכים ואוזלים, זורמים ללא רַחם לקראת הסוף. אף פעם אין מספיק זמן, כשמישהו נעשה חלק בלתי נפרד ממך. היה לנו מזל ושרדנו במלחמה, אשתי ואני, ולא עובר יום שאיני חושב בו על אלה שאיבדנו. אני יודע שחמדני מצדי לרצות רק עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה איתה אחרי שכבר זכינו לזמן רב כל כך. מחצית המאה שעברה הייתה מתנה שלא ציפינו לקבל, אולי מתנה שלא היינו ראויים לה.
ובכל זאת אני לא מצליח להרפות. אני לא מצליח לדמיין את עולמי בלעדיה, כי חיי החלו באמת רק ביום שבו נפגשנו. אבל כרגע אין ביכולתי להגן עליה ממש כפי שלא יכולתי לעשות זאת לפני שנים בפריז, אף שגם אז וגם עכשיו ניסיתי להשלות את עצמי ולהאמין שיש בידי איזושהי שליטה.
אני קם בשקט מהמיטה, נזהר לא להפריע לה. כשתתעורר הכאב יתחדש, לכן אף שאני משתוקק לחֶברתה אני אסיר תודה על כך שכרגע היא שלֵווה.
אני מדשדש למטבח, מרתיח מים בקומקום החשמלי שלנו, מכין תה אֶרל גרֵיי ופונה אל המרפסת. חודש מרס עכשיו והאוויר צונן, צונן ככל שהוא יכול להיות כאן, בעמק אנטילופה, כמאה קילומטרים מצפון ללוס אנג'לס. אני בוהה בבוקר הערפילי. נשימתי נעצרת למראה עיניי: הפריחה הראשונה של העונה. בשבועות הקרובים ילבשו השדות גוונים בוהקים של צהוב, כתום ואדום. אשתי קרוב לוודאי כבר לא תהיה אז, אבל היא תזכה לראות לפחות את השחר הזה, שחר אחד אחרון בעונת הפּרגים.
"תודה," אני אומר ונושא את עיניי מעלה, אל המקום שאלוהים ודאי נמצא בו. "תודה לך על זה."
בזמן האחרון אני מרבה לדבר עם אלוהים, וזה מוזר כי בתקופת המלחמה ודאי הייתי טוען בתוקף שהוא לא קיים. אבל להפתעתי, עם השנים התקרבתי לאט־לאט בחזרה לאמונה. זה התחיל עם הבת שלנו נדיה, שהיא ללא ספק נס אמיתי. ואחרי שלה עצמה נולדו שלושה ילדים בריאים, התחזקה אמונתי קצת יותר. כשהנכדים שלנו העניקו לנו נינים עוד בחיינו, כבר לא הייתה לי ברירה אלא להכיר בקיומו של כוח עליון.
אם כי ייתכן שבמובן מסוים ידעתי כל הזמן שהוא שם, כי איך עוד אפשר להסביר את העובדה שאשתי ואני מצאנו זה את זה בתוך כל הכאוס ההוא, לפני שנים?
כשאני משקיף החוצה אל השדות המשתרעים עד האופק, אני רואה את חיינו פרושׂים כאן, את בתנו מסתחררת באור השמש, את נכדינו רודפים זה אחרי זה בין הפרחים. אני לוגם מהתה וממצמץ שוב ושוב כדי שאוכל לראות היטב. בזמן האחרון נעשיתי רגשני במידה מביכה. גברים לא אמורים לבכות, במיוחד לא גברים בני דורי. אבל כשזה נוגע לאהבת חיי, איני יכול לעשות דבר מול הזרם השוטף אותו.
אני מסיים את התה שלי ונכנס בחזרה הביתה לבדוק מה שלומה. היא הייתה אמורה לישון עכשיו, אבל אני מוצא אותה במיטה כשעיניה פקוחות, ראשה מוטה לעבר הדלת. היא עדיין יפהפייה, גם בזקנתה, גם כשהיא הולכת ונכנעת לסרטן שגילינו מאוחר מדי. "בוקר טוב, אהובי," היא אומרת.
"בוקר טוב, יקירתי." אני מתאמץ לחייך.
"הפרגים כבר פרחו?"
אני מהנהן, ועיניה מתמלאות דמעות. אני יודע שאלה דמעות אושר, ואני משתתף בשמחתה. "רק אחד בינתיים," אני משיב. "אבל גם האחרים יפרחו בקרוב."
"באיזה צבע, אהובי? באיזה צבע הראשון?"
"אדום. הפרג הראשון של העונה הוא אדום."
"כמובן." היא נשכבת לאחור ומחייכת. "מובן שאדום." כשהיא מתמקדת בי שוב, אנחנו מביטים זה בזה דקות ארוכות. בכל פעם שאני מסתכל בעיניה, עשרות שנים נושרות להן ואני נלקח בחזרה ליום שבו ראיתי אותה בראשונה.
"אני צריכה לבקש ממך משהו," היא אומרת חרש.
"כן." אני יודע במה מדובר עוד לפני שהיא אומרת את המילים.
"אני רוצה להגיע לראש הגבעה עוד פעם אחת. בבקשה."
"אני אקח אותך." כוחי דעך עם הזמן; בשנה שעברה עברתי התקף לב ומאז לא חזרתי לעצמי. אבל ידעתי שזו תהיה משאלתה האחרונה של יקירתי, ואני אגשים אותה בכל מחיר. "נוכל ללכת לשם כשתהיי מוכנה. אבל בואי נחכה עוד כמה ימים עד שהפרגים יהיו בשיא פריחתם." ברור שזאת בקשה אנוכית מעט; אני רוצה לתת לה סיבה להחזיק מעמד עוד קצת, להישאר איתי.
היא מחייכת. "כן, אתה צודק." היא כבר הולכת ודועכת, עפעפיה כבדים, מבטה מאבד את המיקוד. "אבל היא צריכה להיות פה, לא אני," היא לוחשת כעבור רגע. "היא הייתה צריכה להיות כאן מלכתחילה." אני יודע בדיוק על מי היא מדברת: על החברה הכי טובה שלה, החברה שהייתה לה כאחות, החברה שאיבדנו באופן כה חסר פשר לפני שנים.
"זה מה שאלוהים קבע, יקירתי." אני לא יכול לומר את מה שאני חושב באמת, שאני אסיר תודה על כך שאשתי היא ששרדה. מחשבה אנוכית ונוראה, נכון? לאף אחד לא מגיע למות. אבל הגורל לא תמיד הוגן.
"בקרוב אראה אותה שוב." קולה חלוש כל כך, שאני בקושי שומע אותה כשהיא מוסיפה, "בצד האחר. גם אתה חושב שאראה אותה?"
"אל תלכי עדיין," אני אומר. "בבקשה." וכשהיא שוקעת שוב בשינה, אני צונח לכיסא שלידה ופורץ בבכי. אני לא יודע איך אחיה בלעדיה. האמת היא שמאז שפגשתי אותה, הכול היה רק למענה. כל החיים שלי. כל הקיום שלי. אני לא יודע איך אפרד ממנה.

המלצות נוספות

עוד ספרים של קריסטין הרמל