ספר לא שגרתי, שמגולל את סיפוריהם של כמה מענקי המדע במאה העשרים - כימאים, פיזיקאים ומתמטיקאים. הסופר הצעיר (יחסית) בנחמין לבטוט צולל אל נבכי עבודותיהם, גילוייהם ונפשם של אנשים שהתקרבו לחשיפת סודות הבריאה, אנשים שבחרו לעשות טוב ושל אנשים שהמצאותיהם וגילוייהם עזרו להשמדה המונית. חלק מהסיפורים, כך הוא מעיד, מעובים בשכבה מסוימת של בדיה, אבל עיקרי הדברים נאמנים למקור ולמציאות שהייתה. מהכחול של גז הציקלון B, דרך המלחמה על הבנת והסברת עולם החלקיקים, האור, הזמן ועקמומיות החלל - רבים מהאנשים הללו נתקלו במבוי סתום ובנקודה שבה המתמטיקה הטהורה הוליכה למסקנות שאינן מתיישבות עם השכל הישר, אף שהן ללא ספק נכונות. ההשפעה של תהליכי הגילוי הייתה דומה אצל רובם: רבים מהם חוו רגעי טירוף, אמוק מחקרי שבו עבדו, ניסחו, כתבו והוכיחו לאורך לילות ללא שינה וימים ללא מקלחת או אכילה כמי שכפאם שד ולבסוף יצאו מדעתם, או הפנו עורף למחקרים ולמדע לטווח זמן מסוים או לצמיתות. היו גם שחלו ו/או התאבדו בסוף התהליך. הספר מציג יפה את מאבקי האגו והשכל בין מדעני המאה העשרים (עוסק כמעט רק בגברים. הנשים בספר הן על תקן המטפלות והמחזירות את הגברים לשפיות) ואת התפתחות המדע באמצעות התנגשות התיאוריות וניסיונות ההפרכה ההדדית לצד ההפרייה ההדדית. אלה המחשבות שביקרו אותי בתום קריאת הספר: אנחנו עכברי מעבדה מפותחים תחת מיקרוסקופ של יוצרים כל יכולים, שבוחרים מתי לגלות לנו טפח ואז מכסים טפחיים ויותר. הגילויים האלה, לפי הספר, פוקדים את הכהנים הנקראים מדענים בהתקפי מעין-התנבאות של מחשבה מדעית צלולה. האמת שהם מבינים על העולם לא מתיישבת עם השכל הישר ועם הניסיון ולכן רבים מהם "מתפלפים". אנחנו מגרדים את שולי שולי שוליו של היקום בהבנתנו. אנחנו צריכים להיות ענווים יותר וזהירים יותר. ונס שעדיין לא חיסלנו את עצמנו, אבל יש סיכוי טוב שאנחנו בדרך, מי באש ההתחממות הגלובלית, מי באטום ומי בסתם מלחמה אזורית או במלחמה אחרי עליית המכונות. נסיים בקול דממה דקה והשאלה מי יישאר (לא) לשמוע אותו. אהבתי מאוד.
ספר לא שגרתי, שמגולל את סיפוריהם של כמה מענקי המדע במאה העשרים - כימאים, פיזיקאים ומתמטיקאים. הסופר הצעיר (יחסית) בנחמין לבטוט צולל אל נבכי עבודותיהם, גילוייהם ונפשם של אנשים שהתקרבו לחשיפת סודות הבריאה, אנשים שבחרו לעשות טוב ושל אנשים שהמצאותיהם וגילוייהם עזרו להשמדה המונית. חלק מהסיפורים, כך הוא מעיד, מעובים בשכבה מסוימת של בדיה, אבל עיקרי הדברים נאמנים למקור ולמציאות שהייתה. מהכחול של גז הציקלון B, דרך המלחמה על הבנת והסברת עולם החלקיקים, האור, הזמן ועקמומיות החלל - רבים מהאנשים הללו נתקלו במבוי סתום ובנקודה שבה המתמטיקה הטהורה הוליכה למסקנות שאינן מתיישבות עם השכל הישר, אף שהן ללא ספק נכונות. ההשפעה של תהליכי הגילוי הייתה דומה אצל רובם: רבים מהם חוו רגעי טירוף, אמוק מחקרי שבו עבדו, ניסחו, כתבו והוכיחו לאורך לילות ללא שינה וימים ללא מקלחת או אכילה כמי שכפאם שד ולבסוף יצאו מדעתם, או הפנו עורף למחקרים ולמדע לטווח זמן מסוים או לצמיתות. היו גם שחלו ו/או התאבדו בסוף התהליך. הספר מציג יפה את מאבקי האגו והשכל בין מדעני המאה העשרים (עוסק כמעט רק בגברים. הנשים בספר הן על תקן המטפלות והמחזירות את הגברים לשפיות) ואת התפתחות המדע באמצעות התנגשות התיאוריות וניסיונות ההפרכה ההדדית לצד ההפרייה ההדדית. אלה המחשבות שביקרו אותי בתום קריאת הספר: אנחנו עכברי מעבדה מפותחים תחת מיקרוסקופ של יוצרים כל יכולים, שבוחרים מתי לגלות לנו טפח ואז מכסים טפחיים ויותר. הגילויים האלה, לפי הספר, פוקדים את הכהנים הנקראים מדענים בהתקפי מעין-התנבאות של מחשבה מדעית צלולה. האמת שהם מבינים על העולם לא מתיישבת עם השכל הישר ועם הניסיון ולכן רבים מהם "מתפלפים". אנחנו מגרדים את שולי שולי שוליו של היקום בהבנתנו. אנחנו צריכים להיות ענווים יותר וזהירים יותר. ונס שעדיין לא חיסלנו את עצמנו, אבל יש סיכוי טוב שאנחנו בדרך, מי באש ההתחממות הגלובלית, מי באטום ומי בסתם מלחמה אזורית או במלחמה אחרי עליית המכונות. נסיים בקול דממה דקה והשאלה מי יישאר (לא) לשמוע אותו. אהבתי מאוד.
הספר הזה הוא הרפתקה מופרעת; אנרגיה מתפרצת של חיוניות תזזיתית. קיפוץ בין מציאויות מעוקמות. הבליפ פוגש את שמש נצחית בראש צלול פוגש את אתגר קרת. לא לחינם המחברת משתעשעת באחד הסיפורים בקנאת סופרים מצד קרת - בקצב הזה, יש מקום לחשש. הטוויסטים בעלילה מתרגשים על הקורא במידה והם גם מוזרים במידה, לכן קל יותר לשחרר ולסמוך על הקברניטה שתנווט אותנו לשלום במחוזות דמיונה. כלומר, הדברים מופרכים, אבל לא בדרגת ה"אין מצב", אלא בדרגת ה"וואלה, בקונסטלציה מסוימת זה יכול היה לקרות!". ועל אף הדיסקליימר של "העלילה והדמויות הן פרי דמיונה.. ", אפשר לחוש שיש כמה קטעים שעשויים להתבסס על דברים שהיו באמת. כמה מהסיפורים פורטים על מיתרי הרגש - כל מיני אמיתות מצחיקות עצובות על בדידות, על שיני הזמן הנוגסות בכולנו ללא רחם, על יחסי הורים ילדים, זוגיות וכל הסחל"א הזה שנקרא החיים עצמם. הסופרת עושה עבודה טובה בהורדת ההגנות באמצעות ההומור והתזזית, ואז האמיתות האלה נורות כמו חץ ישר אל הלב. הכתיבה של דמויות גברים בידי אישה היא מעניינת, מצחיקה ומוצלחת בספר הזה. עוד משהו שהספר עוסק בו, הוא אומנות האחיזה בזנב רעיון והפיתוח שלו לכדי סיפור. יש כמה סיפורים שבהם התהליך הזה מתואר בצורה נפלאה. לסיכום - ספר ביכורים מוצלח מאוד, מקוה שיבואו עוד בעקבותיו.
הספר הזה הוא הרפתקה מופרעת; אנרגיה מתפרצת של חיוניות תזזיתית. קיפוץ בין מציאויות מעוקמות. הבליפ פוגש את שמש נצחית בראש צלול פוגש את אתגר קרת. לא לחינם המחברת משתעשעת באחד הסיפורים בקנאת סופרים מצד קרת - בקצב הזה, יש מקום לחשש. הטוויסטים בעלילה מתרגשים על הקורא במידה והם גם מוזרים במידה, לכן קל יותר לשחרר ולסמוך על הקברניטה שתנווט אותנו לשלום במחוזות דמיונה. כלומר, הדברים מופרכים, אבל לא בדרגת ה"אין מצב", אלא בדרגת ה"וואלה, בקונסטלציה מסוימת זה יכול היה לקרות!". ועל אף הדיסקליימר של "העלילה והדמויות הן פרי דמיונה.. ", אפשר לחוש שיש כמה קטעים שעשויים להתבסס על דברים שהיו באמת. כמה מהסיפורים פורטים על מיתרי הרגש - כל מיני אמיתות מצחיקות עצובות על בדידות, על שיני הזמן הנוגסות בכולנו ללא רחם, על יחסי הורים ילדים, זוגיות וכל הסחל"א הזה שנקרא החיים עצמם. הסופרת עושה עבודה טובה בהורדת ההגנות באמצעות ההומור והתזזית, ואז האמיתות האלה נורות כמו חץ ישר אל הלב. הכתיבה של דמויות גברים בידי אישה היא מעניינת, מצחיקה ומוצלחת בספר הזה. עוד משהו שהספר עוסק בו, הוא אומנות האחיזה בזנב רעיון והפיתוח שלו לכדי סיפור. יש כמה סיפורים שבהם התהליך הזה מתואר בצורה נפלאה. לסיכום - ספר ביכורים מוצלח מאוד, מקוה שיבואו עוד בעקבותיו.
הרומן הסאטירי "עיר בלי יהודים" יצא לאור ב-1922, אבל הוא רלוונטי גם בחלוף מאה שנים. בטאואר חזה את עלייתה של התפיסה האנטישמית והשלכותיה ההרסניות על החברה באוסטריה. העלילה, שבה אוסטריה מגרשת את כל יהודיה ונקלעת למשבר כלכלי ותרבותי עמוק, מציגה באופן סאטירי את חוסר ההיגיון שבגזענות. הסיפור נפתח בנאומו המרגש של מנהיג מפלגת הנוצרים הסוציאליסטים, זמן קצר אחרי סיום מלחמת העולם הראשונה. המנהיג מבשר קבל עם על הפתרון שישפר את חיי האוסטרים ויחזיר את השגשוג למדינתם - גירוש היהודים, שכידוע הם אנשים נתעבים, רודפי בצע וגוזלים מן האוסטרי הישר את פרי עמלו ואת כבודו. הבשורה מתקבלת בתשואות והגירוש יוצא לדרך. החוק החדש מתייחס גם לזוגות מעורבים וגם לכאלה שהתנצרו וגוזר למשל על דור שני לעזוב ומתיר לדור השלישי להישאר. כך נקרעות משפחות - הורים שנאלצים להיפרד מילדיהם, סבים שנאלצים להיפרד מנכדותיהם - כולל בני משפחות של בכירים במדינה, שהעדיפו לשכוח שיש במשפחתם יהודים, או יהודים במקור. עם עזיבתם של היהודים, החגיגות בשיאן - אופוריה של וינה שטוהרה, של כל אוסטריה שמחזירה עטרה ליושנה. היהודים, שהיגרו לפראג, לבודפשט, לפריז ולשאר הערים הגדולות באירופה, כבר לא מזהמים את אדמת אוסטריה. אלא שאז מתחילות הבעיות: בנק אחר בנק ומפעל אחר מפעל פושטים רגל עם יציאת ההון ושל מי שידעו לנהל אותו, בתי האוכל הופכים דלים, היצע הטקסטיל דועך, האופנה מצטמצמת לבגדים אוסטריים מסורתיים מלבד פשוט וחדגוני. התיאטראות מציגים מחזות משעממים וצפויים של אותם שני מחזאים נוצרים ואפילו היצאניות בעיר סובלות מירידה בהכנסות ומתקשות לשרוד ללא תומכיהן הנדיבים שגורשו. ברקע מתפתח סיפור אהבה בין בתו של חבר המועצה הלאומית לבין צעיר יהודי, אמן מוכשר, שנאלץ להגר לפריז ושם עושה חיל ואז חוזר בזהות בדויה לוינה, מבלה שעות גנובות עם אהובתו תוך סיכון חייו ולבסוף מציל את אוסטריה - מעצמה. הרומן לא רק חוזה מראש את האסון שהמיט הנאציזם על העולם, אלא גם מדגים בצורה מבריקה את הפגמים המובנים בתפיסות גזעניות - כיצד הן פוגעות בחברה כולה ולא רק בקבוצה המוגדרת כ"אחר". מה יקרה לנו במדינה בלי חרדים? בלי ימנים? בלי ערבים? בלי חילונים? בטאואר נרצח ב1925 על ידי קיצוני, בגלל התנגדותו לאנטישמיות.
הרומן הסאטירי "עיר בלי יהודים" יצא לאור ב-1922, אבל הוא רלוונטי גם בחלוף מאה שנים. בטאואר חזה את עלייתה של התפיסה האנטישמית והשלכותיה ההרסניות על החברה באוסטריה. העלילה, שבה אוסטריה מגרשת את כל יהודיה ונקלעת למשבר כלכלי ותרבותי עמוק, מציגה באופן סאטירי את חוסר ההיגיון שבגזענות. הסיפור נפתח בנאומו המרגש של מנהיג מפלגת הנוצרים הסוציאליסטים, זמן קצר אחרי סיום מלחמת העולם הראשונה. המנהיג מבשר קבל עם על הפתרון שישפר את חיי האוסטרים ויחזיר את השגשוג למדינתם - גירוש היהודים, שכידוע הם אנשים נתעבים, רודפי בצע וגוזלים מן האוסטרי הישר את פרי עמלו ואת כבודו. הבשורה מתקבלת בתשואות והגירוש יוצא לדרך. החוק החדש מתייחס גם לזוגות מעורבים וגם לכאלה שהתנצרו וגוזר למשל על דור שני לעזוב ומתיר לדור השלישי להישאר. כך נקרעות משפחות - הורים שנאלצים להיפרד מילדיהם, סבים שנאלצים להיפרד מנכדותיהם - כולל בני משפחות של בכירים במדינה, שהעדיפו לשכוח שיש במשפחתם יהודים, או יהודים במקור. עם עזיבתם של היהודים, החגיגות בשיאן - אופוריה של וינה שטוהרה, של כל אוסטריה שמחזירה עטרה ליושנה. היהודים, שהיגרו לפראג, לבודפשט, לפריז ולשאר הערים הגדולות באירופה, כבר לא מזהמים את אדמת אוסטריה. אלא שאז מתחילות הבעיות: בנק אחר בנק ומפעל אחר מפעל פושטים רגל עם יציאת ההון ושל מי שידעו לנהל אותו, בתי האוכל הופכים דלים, היצע הטקסטיל דועך, האופנה מצטמצמת לבגדים אוסטריים מסורתיים מלבד פשוט וחדגוני. התיאטראות מציגים מחזות משעממים וצפויים של אותם שני מחזאים נוצרים ואפילו היצאניות בעיר סובלות מירידה בהכנסות ומתקשות לשרוד ללא תומכיהן הנדיבים שגורשו. ברקע מתפתח סיפור אהבה בין בתו של חבר המועצה הלאומית לבין צעיר יהודי, אמן מוכשר, שנאלץ להגר לפריז ושם עושה חיל ואז חוזר בזהות בדויה לוינה, מבלה שעות גנובות עם אהובתו תוך סיכון חייו ולבסוף מציל את אוסטריה - מעצמה. הרומן לא רק חוזה מראש את האסון שהמיט הנאציזם על העולם, אלא גם מדגים בצורה מבריקה את הפגמים המובנים בתפיסות גזעניות - כיצד הן פוגעות בחברה כולה ולא רק בקבוצה המוגדרת כ"אחר". מה יקרה לנו במדינה בלי חרדים? בלי ימנים? בלי ערבים? בלי חילונים? בטאואר נרצח ב1925 על ידי קיצוני, בגלל התנגדותו לאנטישמיות.
רומן מרגש ומורכב על חיים, אהבה, זיכרון ושכחה. העלילה עוקבת אחר סיי באומגרטנר, פרופסור לפילוסופיה שמתמודד עם אבדן אשתו אנה, תשע שנים לאחר מותה הטראגי. הסיפור מתפתח בעדינות ובחמלה, כשבאומגרטנר נזכר בזיכרונותיו היקרים איתה - מימי הסטודנטים הצעירים והתוססים שלהם בניו יורק, דרך ארבעה עשורים של אהבה חזקה וחיים משותפים מלאי תשוקה, עד לטרגדיה שקטעה את חייהם. הכתיבה המוכרת של אוסטר מצליחה לתאר ברגישות את יחסיהם המורכבים, את ההומור והחום שאפפו אותם, ואת הכאב העז של החסר. לצד תיאור הסיפור הזוגי, הספר מפנה זרקור אל ילדותו של באומגרטנר ואל עברו של אביו המהגר כמהפכן חסר מנוחה, מה שמוסיף מימד פילוסופי ומטאפיזי לחקירה הרגשית והקיומית של הסופר על הזיכרון והשכחה. באופן אופייני לאוסטר, יש בספר זרמי תודעה נרחבים והיסחפויות לסיפורים משניים, שלעיתים דורשות מהקורא להתאזר בסבלנות ו"להחזיק חזק". בסיכומו של דבר, רומן זה הוא צוואתו הספרותית של אוסטר, המשקף את נדבכי כתיבתו הייחודית - איזון עדין בין תחושות אנושיות עמוקות לבין פילוסופיה והרהורים מופשטים על החיים. קוראים שמחפשים רומן מורכב וחכם, שמציע חמלה ועומק יחד עם כתיבה מהוקצעת, ייהנו מהספר.
רומן מרגש ומורכב על חיים, אהבה, זיכרון ושכחה. העלילה עוקבת אחר סיי באומגרטנר, פרופסור לפילוסופיה שמתמודד עם אבדן אשתו אנה, תשע שנים לאחר מותה הטראגי. הסיפור מתפתח בעדינות ובחמלה, כשבאומגרטנר נזכר בזיכרונותיו היקרים איתה - מימי הסטודנטים הצעירים והתוססים שלהם בניו יורק, דרך ארבעה עשורים של אהבה חזקה וחיים משותפים מלאי תשוקה, עד לטרגדיה שקטעה את חייהם. הכתיבה המוכרת של אוסטר מצליחה לתאר ברגישות את יחסיהם המורכבים, את ההומור והחום שאפפו אותם, ואת הכאב העז של החסר. לצד תיאור הסיפור הזוגי, הספר מפנה זרקור אל ילדותו של באומגרטנר ואל עברו של אביו המהגר כמהפכן חסר מנוחה, מה שמוסיף מימד פילוסופי ומטאפיזי לחקירה הרגשית והקיומית של הסופר על הזיכרון והשכחה. באופן אופייני לאוסטר, יש בספר זרמי תודעה נרחבים והיסחפויות לסיפורים משניים, שלעיתים דורשות מהקורא להתאזר בסבלנות ו"להחזיק חזק". בסיכומו של דבר, רומן זה הוא צוואתו הספרותית של אוסטר, המשקף את נדבכי כתיבתו הייחודית - איזון עדין בין תחושות אנושיות עמוקות לבין פילוסופיה והרהורים מופשטים על החיים. קוראים שמחפשים רומן מורכב וחכם, שמציע חמלה ועומק יחד עם כתיבה מהוקצעת, ייהנו מהספר.
ספר בשלושה חלקים, הפוקוס עובר מבת לאם ולסבתא. עם התקדמות הסיפור הדמויות הופכות קיצוניות יותר והעלילה מופרעת ומופרכת יותר ויותר. כל אחת מהדמויות עוברת תהליך לגבי האופן שבו היא רואה את עצמה ואת העולם וכל אחת מהן גם פועלת בהתאם ומפתיעה בעיקר את עצמה. שלושה מסעות פנימיים שמתבטאים בעולם החיצוני ונפגשים רק בסוף הספר. שלוש נשים שנכתבו אמנם ע"י גבר, אבל הקול שלהן נשמע מאד משכנע ואותנטי, עד כדי שנדמה לי שאני קצת פחות לא-מבין-נשים מאשר לפני הקריאה בספר וזה הישג לא רע לסופר. שני דברים שהיו לי מוגזמים בספר הם משחקי המילים והאסוציאציות, שעושה רושם שהסופר פיזר ביד רחבה מדי כדי שכל קורא/ת יוכל לקלוט משהו מהם לפחות. הדבר השני הוא התפניות החדות בעלילה בעקבות מידע שדמות זו או אחרת זורקת פתאום - גם זה קורה יותר מפעמיים ולטעמי פוגע באמינות הסיפור. לסיכום, ספר זורם וכיפי עם רעיונות מעניינים על הייחודיות שלנו כבני אדם, על הדיבור הפנימי שלנו, על אמונה, על אלוהים, על מוסיקה, על אהבה ושנאה עצמית ועוד. אהבתי מאד.
ספר בשלושה חלקים, הפוקוס עובר מבת לאם ולסבתא. עם התקדמות הסיפור הדמויות הופכות קיצוניות יותר והעלילה מופרעת ומופרכת יותר ויותר. כל אחת מהדמויות עוברת תהליך לגבי האופן שבו היא רואה את עצמה ואת העולם וכל אחת מהן גם פועלת בהתאם ומפתיעה בעיקר את עצמה. שלושה מסעות פנימיים שמתבטאים בעולם החיצוני ונפגשים רק בסוף הספר. שלוש נשים שנכתבו אמנם ע"י גבר, אבל הקול שלהן נשמע מאד משכנע ואותנטי, עד כדי שנדמה לי שאני קצת פחות לא-מבין-נשים מאשר לפני הקריאה בספר וזה הישג לא רע לסופר. שני דברים שהיו לי מוגזמים בספר הם משחקי המילים והאסוציאציות, שעושה רושם שהסופר פיזר ביד רחבה מדי כדי שכל קורא/ת יוכל לקלוט משהו מהם לפחות. הדבר השני הוא התפניות החדות בעלילה בעקבות מידע שדמות זו או אחרת זורקת פתאום - גם זה קורה יותר מפעמיים ולטעמי פוגע באמינות הסיפור. לסיכום, ספר זורם וכיפי עם רעיונות מעניינים על הייחודיות שלנו כבני אדם, על הדיבור הפנימי שלנו, על אמונה, על אלוהים, על מוסיקה, על אהבה ושנאה עצמית ועוד. אהבתי מאד.
"שירת סרטני הנהר" מגולל את סיפורה של קאיה, ילדה הגדלה בחיק הטבע הפראי של ביצות קרולינה, לאחר שבני משפחתה נטשו בזה אחר זה. תיאורי טבע עשירים מעניקים לקוראים חוויה חושית עמוקה של עולמה הייחודי. כשקאיה מתבגרת, נשזרת בעלילה חקירת רצח באזור החוף, והקורא נשאר בערפל לגבי הקשר האפשרי שלה למקרה, עד לשלבים המאוחרים בספר. הניגודים בין הטבע לתרבות ושל הטבע הפראי אל מול ה"מוסר" האנושי עוברים כחוט השני לאורך היצירה המותחת. דרך עיניה הייחודיות של קאיה, נחשפים היבטים מפתיעים על הקשר המורכב בין האדם לטבע ובין האדם לבני מינו, המציבים בפנינו שאלות נוקבות על מהות הקיום האנושי. אחד הספרים היפים והמרגשים שקראתי לאחרונה.
"שירת סרטני הנהר" מגולל את סיפורה של קאיה, ילדה הגדלה בחיק הטבע הפראי של ביצות קרולינה, לאחר שבני משפחתה נטשו בזה אחר זה. תיאורי טבע עשירים מעניקים לקוראים חוויה חושית עמוקה של עולמה הייחודי. כשקאיה מתבגרת, נשזרת בעלילה חקירת רצח באזור החוף, והקורא נשאר בערפל לגבי הקשר האפשרי שלה למקרה, עד לשלבים המאוחרים בספר. הניגודים בין הטבע לתרבות ושל הטבע הפראי אל מול ה"מוסר" האנושי עוברים כחוט השני לאורך היצירה המותחת. דרך עיניה הייחודיות של קאיה, נחשפים היבטים מפתיעים על הקשר המורכב בין האדם לטבע ובין האדם לבני מינו, המציבים בפנינו שאלות נוקבות על מהות הקיום האנושי. אחד הספרים היפים והמרגשים שקראתי לאחרונה.
אחד הספרים היפים והמרגשים שקראתי לאחרונה.
ספר מקסים מהתקופה שבה החיים היו פשוטים יותר. יומנו של אב סופר.
ספר מעניין ורגיש אודות החיים על גבול המוות, סוג של ריאליזם פנטסטי בחסות דמדומיו של אדם. האיפוק הסקנדינבי שפוגש אירוע שקורה פעם בחיים (או פעם במוות) מתבטא במעט שמחזיק את המרובה. אהבתי מאוד.
ספר מעניין ורגיש אודות החיים על גבול המוות, סוג של ריאליזם פנטסטי בחסות דמדומיו של אדם. האיפוק הסקנדינבי שפוגש אירוע שקורה פעם בחיים (או פעם במוות) מתבטא במעט שמחזיק את המרובה. אהבתי מאוד.
מאד אהבתי את הספר, שנכתב לא על הצעירים והיפים אלא על הבוגרים והבשלים יותר ועל דילמות החיים (הרומנטיות בעיקר) שלא שוככות גם בגיל 50, מסתבר. השפה של נולי עומר נהדרת, משחקי מילים ולהטוטי צלילים לאורך הספר, מרגישים שגדלה עם שירה. ספר כיפי. תודה נולי.
מאד אהבתי את הספר, שנכתב לא על הצעירים והיפים אלא על הבוגרים והבשלים יותר ועל דילמות החיים (הרומנטיות בעיקר) שלא שוככות גם בגיל 50, מסתבר. השפה של נולי עומר נהדרת, משחקי מילים ולהטוטי צלילים לאורך הספר, מרגישים שגדלה עם שירה. ספר כיפי. תודה נולי.
ספר נפלא, מרתק ומרגש.
ספר נהדר. צריך ללמוד היסטוריה עם הספרים של אסף ענברי.
ספר חזק ומותח שמקפל בתוכו מגוון דילמות.
ספר מרתק על נשים אמיצות ובלתי רגילות בתקופה בלתי רגילה.
ספר נפלא, מעורר מחשבה. עבודה קשה, לשמור על האהבה.
ספר קריא מאוד. קצת קשה להתחבר לדמות הראשית, אבל מאוד זורם ומעניין - בייחוד התהליך של בניית חברת סטארט אפ. מומלץ.
ספר קריא מאוד. קצת קשה להתחבר לדמות הראשית, אבל מאוד זורם ומעניין - בייחוד התהליך של בניית חברת סטארט אפ. מומלץ.
ספר סוחף ומרתק, בייחוד למי שאוהב לרוץ למרחקים.
קתרזיס. ספר מרגש עד דמעות, בעוצמה הולכת וגוברת. כרגיל גרוסמן צולל אל מעמקי הנפש ואל נימי הנימים של הדקויות הרגשיות. אני חושב שהתהליך שהקוראים עוברים בקריאה הוא ממש התהליך שהקהל עובר בהופעה. הדבר היחיד הלא מציאותי הוא המטען התרבותי והידע הכל כך נרחב של דובהל'ה. לדעתי אין בנמצא סטנדאפיסט כזה היום. רק ד. ג. - לא דובהל'ה ג'י אלא דוד גרוסמן. אהבתי מאוד.
קתרזיס. ספר מרגש עד דמעות, בעוצמה הולכת וגוברת. כרגיל גרוסמן צולל אל מעמקי הנפש ואל נימי הנימים של הדקויות הרגשיות. אני חושב שהתהליך שהקוראים עוברים בקריאה הוא ממש התהליך שהקהל עובר בהופעה. הדבר היחיד הלא מציאותי הוא המטען התרבותי והידע הכל כך נרחב של דובהל'ה. לדעתי אין בנמצא סטנדאפיסט כזה היום. רק ד. ג. - לא דובהל'ה ג'י אלא דוד גרוסמן. אהבתי מאוד.
ספר טוב, מפתיע, מתחיל על אש קטנה מדי. כדאי להתאזר בסבלנות.
מתח טוב שמתבשל על אש קטנה ורותח לקראת הסוף! מומלץ.
העלילה מרתקת ומפתיעה לעתים קרובות. הרפתקה כיפית. הרבה על רפואה, הרבה על כתיבה ובתווך בלשות.
העלילה מרתקת ומפתיעה לעתים קרובות. הרפתקה כיפית. הרבה על רפואה, הרבה על כתיבה ובתווך בלשות.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
